{"bookId": "kabala-28faf1900963", "part": "1", "torah": "29", "title": "ספר שערי אורה — קטע 29", "hebrewTitle": "קטע 29", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-28faf1900963/1/29/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-28faf1900963/1/29/", "segments": [{"index": 1, "he": "נחלה מיוחדת בין שתי השכנות. והסוד: הר ציון ירכתי צפון (תהלים מח, ג), כטל חרמון \nשיורד על הררי ציון כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם (שם קלג, ג); ואומר: ציון \nהיא עיר דוד (שמואל, ה, ז). והבן זה מאוד: \nוהספירה הזאת גם כן נקראת למקובלים מקור החיים, לפי שהיא המושכת מעולם הרחמים שפע \nהחיים בכל הנמצאות. ולפי שהיא מקור החיים, נקראת ספירת התפארת עץ החיים; כלומר, עץ \nהמושך החיים מן המקור העליון. והנה עץ החיים בתוך הגן, קו האמצעי המריק חיים בספירת \nהיסוד, ונקראת אל חי ונקראת גם כן אלהים חיים, כמו שביארנו. ולפי שהספירה הנקראת \nמלכות מקבלת שפע החיים ממקור החיים, על ידי עץ החיים באמצעות אל ח\"י, נקראת גם היא \nארץ החיים, כמו שנאמר: אתהלך לפני י\"י בארצו\"ת החיים (תהלים קטו, ט). והבן זה מאוד. \nוסימן: ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב. ואם חם ושלום היפך זה, 'את המות ואת \nהרע' (דברים ל, יא). וכבר ביארנו כמה ענינים בסוד זה בשער הראשון: \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "והספירה הזאת: גם היא מלבנת עוונותם של ישראל ונקראת כיפורים; לפי שהיא סוד הלבנו\"ן \nהנאחזת בעולם הרחמים שכולו לבן, היא מלבנת עוונותן של ישראל. והנני מבאר. כבר \nהודענוך כי כל זמן שישראל צדיקים אז ספירת מלכות מקושטת ומתאחדת בספירות העליונות, \n'וככלה תעדה כליה'. ואם חס ושלום קלקלו ישראל שורת התורה והמצוות הרי סרחונן תלוי \nבה, כאמרו: ובפשעיכם שלחה אמכם (ישעיהו נ, א). י\"י יתברך למען רחמיו וחסדיו תיקן \nלישראל יום אחד בשנה לטהרם מטומאותן ולרחץ אותם, וקרא אותו יום הכיפורים. וטעם \nשנקרא יום הכיפורים בלשון רבים, לפי ששתי אלו הספירות מתאמדות באותו היום: ספירת \nהבינה וספירת המלכות. והנה ספירת הבינה מטהרת ורוחצת כל מיני טינוף ולכלוך שנתנו \nישראל בספירת המלכות. וכששתי אלו הספירות מתאחדות להפך בזכותן של ישראל ולטהר \nלכלוכן, נקראות על זה יום הכיפורים. והנני רומז: אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "(שם א, יח). העליונה נקראת לבנו\"ן, התחתונה בלובשה לבוש שנים צריכים ישראל להפוך \nלבוש השני ללובן, ולפיכך נקראו יום הכיפורים. וזהו סוד לשון זהורית שהיה מלבין מפני \nטעם כיפורים, שהרי ספירת בינה הופיעה להאיר על ספירת מלכות ולטהר אותה מכל מיני \nטומאה. וזהו סוד השעיר המשתלח בזה היום. ולפי ששתי הספירות האלו מכוונות זו כנגד \nזו, בסוד אימא עילאה ואימא תתאה, מתעסקות בזה היום בטהרתן של ישראל, נאסר תשמיש \nהמיטה ביום הכיפורים והותר בשבתות וימים טובים, והסוד הידוע ליודעי חן; וגם אמנה \nאחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה (בראשית כ, יב). וזהו סוד שנקרא יום \nהכיפורים. והבן זה מאוד: \nוהספירה הזאת נקראת בלשון רבותינו ז\"ל העולם הבא. ולפי שנקראת כיפורים כמו שביארנו, \nוהיא סוד החיים כמו שכתבנו, אנו מתפללים ביום הכיפורים 'כתבנו לחיים בספר החיים' \nבאותה הספירה ממש. וכמה מגדולי חכמי הדורות הללו נשתבשו בפירוש ידיעת החיי\"ם שאנו \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "שואלים מראש השנה ועד יום הכיפורים, ולא מצאו ידיהם ורגליהם והוצרכו לכמה פירושים \nרחוקים. והעיקר הוא שאנו מתפללין מראש השנה ועד יום הכיפורים שנזכה להיותנו טהורים \nמטומאות חטאתינו ונזכה להיכתב בספר הצדיקים בעולם החיים, שהוא העולם הבא; בין שנחיה \nכל אותה השנה, בין שנמות באותה השנה, שנהיה כתובים בספר הצדיקים שהוא ספר החיים, \nכאמרו: כל הכתוב לחיים בירושלים (ישעיהו ד, ד). ובכלל זה אנו שואלין בשאר התפילה, \nכגון ביעלה ויבוא ובשאר מקומות, שנתקיים כל השנה בחיים טובים ונחיה ולא נמות, וכן \nאנו עושין בשאר מועדים וראשי חדשים. אבל 'זכרנו לחיים וכתבנו בספר החיים', שאנו \nאומרים בראש השנה ויום הכיפורים, אינו כי אם שנהיה מנויים עם כיתות הצדיקים הראויים \nלחיי העולם הבא, בין שנחיה באותה שנה בין שנמות. וזהו שאמרו ז\"ל: \nשלושה ספרים נפתחים בראש השנה, אחד של צדיקים גמורים ואחד של רשעים גמורים ואחד של \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "בינונים. ואם תתבונן היטב בהלכה זו, יראו עיניך וישמח לבך ותצא מכמה ספיקות ותתיישב \nדעתך על שיטת התלמוד בפירוש מה שאמרנו. ודיוק התלמוד כן, שלקח צדיקים ורשעים \nובינונים; שאם אתה אומר שכוונת רבותינו ז\"ל במקום זה היתה לשווילת חיי העולם הזה או \nחיים טובים, אין לך אדם מת שיהיה מנוי עם הצדיקים ואין לך אדם חי, באותה שנה, שיהיה \nמנוי עם הרשעים י, ונמצאו כמה עיקרי תורה נעקרים ממקומן. אבל האמת והישר כי כוונת \nמה שתיקנו בראש השנה וביום הכיפורים ב'זכרנו לחיים וכתבנו בספר החיים' שיכפר \nעונותינו ויסלח לחטאתינו ויכתבנו עם הצדיקים והראויים לחיי העולם הבא, שהם נכתבים \nבספר החיים, בין שנחיה בין שנמות. ושמור עיקר זה מאוד ואל תסתכל בפירוש אחר שכנגדו \nבעניין זה: \nולפי שהספירה הזאת היא עולם החיים, היא נקראת עולם הבא. והטעם שנקראת עולם הבא, \nשהיא מושכת תמיד ברכותיה ובאה בכל יום ובכל עת ובכל שעה ימשפעת ברכות לעולם, כד\"א: \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "ונהר יוצא מעדן (בראשית ב, י), יוצא, כלומר שאינו פוסק לעולם, כאמרו: וכמוצא מים \nאשר לא יכזבו מימיו (ישעיהו נח, יא). ונקרא עולם הבא, שהוא הולך ובא תמיד. ואם \nתאמר: והלא אמרנו שפעמים פוסק ברכותיו, אם יחטאו בני העולם? דע שאין כוונתנו לומר \nשיפסקו ברכותיו לגמרי, אבל כוונתנו לומר שאם בני אדם מיישרים דרכיהם למטה אז העולם \nהעליון משפיע ברכות עד אין קץ ועד אין סוף, ואז כל צינורות הספירות מתמלאים כל מיני \nשפע וברכה עד שספירת המלכות מריקה ברכותיה עד בלי דיו ואם חס ושלום קלקלו בני אדם \nדרכיהם ומעשיהם אז מידת הבינה, שהיא עולם הבא, מונעת שפע ברכותיה ואינה מריקה אלא \nבצמצום, בעניים שאין הברכה מצויה בו אלא כדי שיעור מועט, בעניין שלא יחרב העולם \nמכול וכול, והרי הוא כאילו אין שם ברכה כלל. ועוד, שאותו המועט המטפטף מספירת בינה \nאינו בא דרך הצינורות לספירת המלכות, שהרי נתקלקלו כל הצינורות ונמצאת ספירת המלכות \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "יבשה, ואותו הטפטוף המועט מטפטף לכאן ולכאן דרך השברים, בעניין שלא תימצא שם ברכה \nכלל. משל לצינורות המים שנתקלקלו ונשתברו, והרי אותן המים הבאים באותם הצינורות \nנשפכים דרך השברים והסדקים לכאן ולכאן, בעניין שלא תבוא מהן תועלת; וכשמגיעים המים \nהנשארים בצינורות למקום החפץ, כל כך נתמעטו בקלקול הסדקים והשברים עד שלא נשאר בהן \nשיעור להשקות האדמה לשתות ולהסתפק בשאר הצרכים, ונמצאת הקללה בעולם. ועוד, שאותן \nהמים הנשפכים דרך הסדקים והשברים הולכים למקומות שלא היו ראויים ללכת בהן, עד \nשנמצאו מקבלים אותם מקומות תועלת בשעת הקלקול, ועל זה נאמר: תחת שנואה כי תבעל \nושפחה כי תירש גבירתה תחת עבד כי ימלוך ונבל כי ישבע לחם (משלי ל, כג). ואם תבין \nהעיקרים הגדולים שאנו מבארים במקום זה תיכנס לכמה חדרים, ותבין ותשיג הטעם מדוע ארץ \nישראל שוממה מכול וכול, וארצות הגויים לא נחרבו לגמרי. ואם תקשה ותאמר: הלא ארץ \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "ישראל עיקר הברכות, ושאר ארצות הגויים מתברכות על ידיה, כאמרו: ונברכו בך כל משפחות \nהאדמה, ואומר: הנותן מטר על פני ארץ (איוב ה, י) דאחר כך, 'ושולח מים על פני \nחוצות', ומן הדין היה שאחר שנפסקה ההמשכה מארץ ישראל שיחרבו מאוד שאר הארצות \nשברכותיהן תלויה בברכותיה לגמרי? דע שאילו לא נתקלקלו הצינורות ונעשו בהם סדקים \nושברים, אמת אתה אומר. אבל מאחר שנתקלקלו ונסדקו ונשברו, מטפטפים המים לכאן ולכאן \nובאותו הטפטוף מתקיימים שאר הארצות. ועם כל וה, אין ברכה מצויה באותו הטפטוף, שאין \nהברכה מצויה בכל הארצות אלא כשהן שותות על ידי ארץ ישראל, שנאמר: ונברכו בך כל \nמשפחות האדמה (בראשית יב, ג). והבן זה מאוד. הרי לך מבואר עניין גדול ונכבד בסוד \nהמשכת השפע על ידי ספירת הבינה, בעת הרצון או בשעת הכעם והקלקול, ותראה דברים \nנסתרים נגלים לפניך. ואמנם שאר ענייני העולם הבא, עדיין תשמע בהם כמה פלאים וכמה \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "מרגליות בעזרת השם יתברך, אבל למה שאנו צריכים לבאר בחיבורנו זה, די במה שזכרנו: \nודע שהספירה הזאת נקראת שופר גדול. והטעם, לפי שהספירה הזאת נקראת יובל, וזהו שופר \nגדול שבו יצאו עבדים לחירות, וסימן לדבר: יום הכיפורים של יובל. אם תתבונן היטב במה \nשפירשנו למעלה בשער זה בעניין הספירה הזאת הנקראת גאול\"ה, ונקראת כיפורי\"ם, ונקראת \nיוב\"ל, ונקראת חיי\"ם, תבין סוד שופר גד\"ל וכבר הודענוך כי במידה הזאת יצאנו ממצרים, \nובמידה הזאת אנו עתידין ליגאל. והנני מבאר. כבר הודענוך כי המידה הזאת היא למעלה \nמכל שרי האומות, ונקראת במתי ארץ, כי כל שרי האומות אינן עולים ונאחזים אלא עד \nספירת גדול\"ה וגבור\"ה שהן למטה מספירת בינ\"ה. וכשגלו ישראל נתפזרו בכל הארצות ורדו \nבהם כל האומות, כאמרו: \nוהפיצך י\"י בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ (דברים כח, סד). ואם כן בהיות השם \nיתברך מתעורר לקבץ נדחי ישראל צריך לעורר עליהם המידה שהיא למעלה מכל האומות, והיא \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ספירת הבינ\"ה. וכשיעורר השם יתברך אותה הספירה העולה על כל האומות, אז ירגזו השרים \nהעליונים ויפלו ואין מקום להם לעמוד, כאומרו: יפקוד י\"י על צבא המרום במרום ועל \nמלכי האדמה על האדמה (ישעיהו כד, כא). ולפיכך: \nיתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים (שם כז, יג), ואומר: \nוה' אלהים בשופר יתקע והלך בסערות תימן, וסמיך ליה: י\"י צבאות יגן עליהם (זכריה ם, \nיד טו), בודאי יאם תשאל: במצרים כיון שנגאלו במידה זאת, מדוע לא נתקע בה שופר? לפי \nשאותה הגלות היתה תחת מצרים לבד, אבל גלות זו שהיא תחת כל השרים העליונים ותחת יד \nכל משפחות האדמה, צריך לעורר עליהם כוחו הגדול ברעם וברעש גדול ובקול שופר, כנאמר: \nוהתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים (יחזקאל לח, כג). ואם תאמר: מדוע הוצרך \nלמצרים כוחו הגדול, הואיל ואינה אלא משפחה אחת? דע שאין בכל שרי מעלה גדול משר של \nמצרים, זהו שאמרו חכמים: \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "ארץ מצרים שנייה לארץ ישראל. ולפיכך הוצרך לו לעשות אותות ומופתים ולהוציאם בכוחו \nהגדול ולהראות גדולתו. והבן זה מאוד. והנני רומז: כימי צאתך מארץ מצרים אראנו \nנפלאות יראו גוים ויבושו מכל גבורתם ישימו יד על פה אזניהם תחרשנה ילחכו עפר כנחש \n(מיכה ו, טו). בכאן רמז קציצת השרים העליוניים ונפילת האומות שתחת ממשלתם: \nואחר שמסרנו לך אלו הכללים, נחזור לשאר. והספירה הזאת נקראת לפעמים גבורות, והסוד: \nמ\"י ימלל גבורו\"ת ה' (תהלים קו, ב). דע כי מידת הדין הנקראת גבור\"ה, והיא פח\"ד \nיצחק, נקראת גבורה יחידית ואינה נקראת גבורות, לפי שהרבה מצרים יש סביבותיה; \nוכשישראל חוטאים, כביכול אינה מתגברת לפי שהשרים שסביבותיה יש להן פתחון פה ואז היא \nנחלשת, והסוד: צור ילדך תשי, ואומר: עורי עורי לבשי עוז ורוע ה' (ישעיהו נא, ט), \nואומר: \nאיה קנאתך וגבורתך (שם סג, טו). וכל זה לפי ששרי אומות העולם כנגד מידת הגבורה, שהם \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "בעלי המצר. והנביא צועק ואומר על מידת הגבורה: גלתה יהודה מעוני היא ישבה בגוים כל \nרודפיה השיגוה בין המצרים (איכה א, ג), בין המצרים בוודאי. כל זה במידת גדול\"ה \nוגבור\"ה שיש להם מצרים, כמו שכבר ביארנו; אבל ספירת הבינ\"ה, שהיא למעלה מכל שרי \nהאומות ואין לה מצרים, היא הנקראת גבורות, כובשת הכול תחתיה, וזהו סוד שופ\"ר גדו\"ל \nוטעם גאולה וחירות. ולפי שהיא מתגברת על כל הגיבורים, ואין מי שיוכל להזדווג לה מכל \nהשרים העליונים, הפסוק מכריז ואומר: מ\"י ימלל גבורות י\"י (תהלים קו, ב), וזהו שאמר \nהכתוב: והתברכו בו גוים ובו יתהללו (ירמיהו ד, ב). והבן זה מאוד כי צורך גדול הוא \nלכמה מקומות, ותדע ותבין מה שקבעו בתפילה 'מי כמוך בעל גבורות ומי דומה לך', דבר \nגדול רמזו כאן: \nוהספירה הזאת היא נקראת תהילה, וצריכים אנו להודיעך עיקרים תלויים בזה העניין. צריך \nאתה לדעת כי שתי הספירות שהן יהו\"ה אדנ\"י מכוונות זו כנגד זו, והעליונה נקראת תהילה \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "והתתתונה נקראת תפילה. והטעם, לפי שהעליונה דביקה בראש המעלות וממנה יבואו כל מיני \nאצילות ושפע וברכה ומיים, ולפיכך נקראת תהילה; כלומר, שעלינו לשבח ולהלל למ\"י שעשה \nעמנו ועם אבותינו את כל הניסים האלה והוציאנו מעבדות לחירות, ועל זה נקראת תהילה. \nוהתחתונה נקראת תפילה, והטעם לפי שהתחתונה דביקה בסוד התפילות והתחנונים לפי רוב \nהחטאים והלכלוכין שחוטאים ומלכלכים הבנים הדביקים בה. ולפיכך ספירת המלכות היא סוד \nהתפילה, וסימן: ואני תפלה (תהלים קט, ד) חהו סוד: אלהים אל דמי לך (שם פג, ב). ולפי \nשהתפילה דביקה במידה זו, נקבעו שערי כל התפילות בשם המיוחד לה שהוא אדני וסדרוהו \nבראש כל התפילות, אדנ\"י שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך, שזהו שער כל התפילות, כמו שכתבנו \nבשער הראשון. אבל ספירת בינ\"ה, שהיא דביקה בראש המעלות וממנה יבואו החיים והברכות \nוכל מיני אצילות קיום ועמידה, היא סוד התהילה כלומר, להלל ולשבח לפאר ולרומם על כל \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "הטובות הניסים והנפלאות שעשה עמנו תמיד, לפי שהיא סוד החירות והגאולה, כמו שכתבנו, \nובהופיעה יופיעו הניסים והנפלאות לישראל. והנה סוד התפילה הוא עניין התחנונים ובקשת \nרחמים לרחם עלינו ולסלוח חטאתינו, ולהושיענו מצרינו, ולהשלים די מחסורנו ולהחיות \nאותנו, ולשמרנו מכל מיני משחית ופורענות, כל כיוצא באלו הבקשות התלויות בתפילה, וכל \nאלה הדברים הם דבקים בספירת המלכות. אבל סוד התהילה הוא אחר שקיבל י\"י יתברך \nתפילותינו, ואחר ששמע קולנו וקיבל תחנונינו וסלח חטאתינו והושיע אותנו מצרינו \nוהשלים די מחסורנו ושמר אותנו מכל מיני משחית ופורענות, אז חובה מוטלת עלינו להלל \nולשבח לפניו על רוב הטובות שגמלנו. ועתה ראה ההפרש שבין תהילה לתפילה. הרי לך כי \nהתפילה דביקה בספירת המלכות, והתהילה דביקה בספירת הבינה שהיא סוד הגאולה והחירות \nוכל מיני הישועות. ולפיכך הכול ראויין לתפל\"ה ואין הכול ראויין לתהילה; כי התפילה \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "כל אחד כפי צערו מתפלל על צרתו, אבל התהילה מיוחדת להודות ולהלל לשם על גודל \nטובותיו שעשה, ומי הוא שיעריך שבחו? לפיכך נאמר: לישרים נאוה תהלה (שם לג, א): \nוצריכים אנו לעוררך על עיקרים גדולים רמזו אותם רבותינו בעניין התהילה, להודיע שאין \nכל אדם ראוי להלל ואין כל שעה ראויה להלל. לפי שהמעלה הזאת גדולה היא עד מאוד, אמרו \nבברכות פרק קמא: אמר רבי שמעון בן פזי מאה ושלוש פרשיות אמר דוד בספר תהלים ולא אמר \nהללויה עד שראה מפלתן של רשעים שנאמר: יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם הללויה \n(תהלים קד, לה) עתה התבונן שני דברים גדולים שרמזו. האחד, שאין ראוי להזכיר עניין \nהתהילה זולתי במקום שהיא מזומנת, כלומר לעשות הניסים והנפלאות ולהשמיד הרשעים, כמו \nשעשה במצרים ששם נאמר הלל הראשון, כמו שנאמר: השיר יהיה לכם כליל התקדש חג (ישעיהו \nל, כט). והשני, שאף על פי שראה דוד כמה נפלאות ה' לא מלאו לבו להזכיר הלל, אלא \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "באותו דבר הראוי להלל' משל במי שלובש בגדי מלכות ועוסק במלאכה פחותה, היש ביזוי \nגדול מזה? לפיכך אמרו רבותינו ז\"ל: האומר הלל הגדול בכל יום הרי זה מחרף ומגדף. \nולפי גודל מעלת הבינה אין ראוי להזכיר שבחיה אלא במקומות ובשעות הראויות להזכיר. \nוהנה הנביא מכריז ואומר כי אין כל אדם ראוי לתהל\"ה: אני יהו\"ה הוא שמי וכבודי לאחר \nלא אתן ותהלתי לפסילים (ישעיהו מב). וכי תעלה על דעתך שתהילתו אפשר לתת לפסילים? \nאלא דבר ידוע למקובלים כי כל תפילה שאינה הגונה נקראת פסולה, וקבלה היתה להם כך, \nוכן הוא פי' הפסוק: מי שלא נכנם לשמש בספירת המלכות, שהיא תחתונה בעת התפילה, איך \nאפשר לו ליכנס לפני רום המעלות, לפני ספירת הבינה? 'לישרים נאוה תהלה', אבל לא \nלפסילים. הבן זה מאוד. ועתה צריך אתה להתבונן, כי כבר ביארנו למעלה בשער זה כי \nהנשמה דביקה בספירת התהל\"ה, והרוח בספירת התפארת, והנפש בספירת המלכות; והנה דוד \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "פירש הדבר בסוד ואמר: כל הנשמה תהלל יה הללויה (תהלים קנ, ו). וכבר ידוע הוא \nלמקובלים כי שם י\"ה רמז לשלוש ספירות עליונות, ולפיכך תלה בהן הנשמה וההלל ואמר 'כל \nהנשמה תהלל יה'. ואם תאמר; והכתיב הללי נפשי את יהו\"ה (שם קמו, א), הרי ההלל תלוי \nבנפש? דע כי הלל הנשמה תלוי בשם י\"ה, והלל הנפש תלוי בשם יהו\"ה כי בו נכללת ספירת \nהמלכו\"ת שהיא סוד ה\"א אחרונה של שם. ושני מיני הלל הם: הלל גמור והלל שאינו גמור. \nהלל גמור תלוי בספירת הבינ\"ה, מקום שאין בו חסרון כל דבר ולא נדבק בה פגם לעולם, \nלפי שהיא למעלה מכל השרים והיא דביקה בעולם הרחמים. והלל שאינו גמור תלוי בספירת \nהמלכו\"ת, ולפי שלפעמים הרבה היא נפרצת ופגם דבק לה כשישראל חוטאים ומכעיסים, כך הלל \nשאינו גמור והוא בדילוגין נקרא כנגדה. זהו סוד הלל גמור והלל שאינו גמור, והבן זה \nמאוד. והלל של ראש חודש, שאמרו שהוא מנהג לפי שזמן כפרה הוא והלבנה פגומה היתה \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "וחזרה להתחדש. אבל הלל הניסים והנפלאות והלל השמחות והטובות, כהלל הפסח שבועות \nוסוכות, באותן הזמנים הופיעה ספירת הבינ\"ה. בפסח: \nוחמשים עלו בני ישראל (שמות יג, יח) ובה נגאלו. בעצרת: תספרו חמשים יום (ויקרא כג, \n", "en": ""}]}
