{"bookId": "kabala-28faf1900963", "part": "1", "torah": "8", "title": "ספר שערי אורה — קטע 8", "hebrewTitle": "קטע 8", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-28faf1900963/1/8/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-28faf1900963/1/8/", "segments": [{"index": 1, "he": "ספירות, בסוד שבועה. ואם חס ושלום ישקר אדם בשבועתו הרי הוא נעקר מאלו שבע הספירות \nשהם סוד קיומו, ונמצא נעקר מן העולם. נמצאת למד כי השבועה היא באל חי שהוא סוד \nהשביעי, שהוא סוד השבת, שהוא סוד חיי נפש, שהוא סוד 'שבת וינפש'. ולפי שהשבועה היא \nבאל חי אומר בעניין: וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם (דניאל יב, ז). \nהלא תראה השבועה שהיא בחי העולם, שהוא אל חי. ובשאר מקומות: חי י\"י אשר עמדתי לפניו \n(מלכים, יז, א). חי י\"י וחי נפשך אם אעזבר, חי נפשר אדנ\"י (מלכים, ב; שמואל, א). \nולפיכך אמרו רז\"ל: שבועה כנשבע במלך, לפיכך אין נשבעין לבטל את התורה או אחת \nממצוותיה, ואם ישבע לוקה ומקיים את המצווה, שאין שבועה חלה לבטל דברי תורה, שהרי הם \nסוד שבעה קולות יצאו משבע ספירות במתן תורה, ואין אדם נשבע לבטל דברי תורה וכל \nשבועה, בי\"י, וכל נדר, לי\"י, וסוד נדר לי\"י עדיין נפרש אותו במקומו בעזרת השם, כי \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "הנדר הוא סוד השבת הגדול, שהיא סוד השביעית העליונה. ואם תמצא כתוב אשר נשבע לה' \n(תהלים קלב, ב) ולא אמר נשבע בי\"י, פי' הפסוק כן הוא: שדוד המלך עליו השלום נשבע \nלעשות דבר זה לי\"י, כלומר שלא ישקוט וינוח עד אשר ימצא מקום מנוחה לשכינה לבנות בו \nבית המקדש. נמצאת אומר כי כל הכופר בשבועתו נעשים לו שבעת ימי בראשית, שהם סוד כל \nימי העולם, כמו אויבים ומבקשי רעתו, שהרי כשכפר בשבועה, כפר בשבעה; וכשכפר בשבעת \nימי בראשית, נמצא כל יום ויום משבעת הימים אצלו כאויב, וכל יום ויום מקלל לזה \nהכופר. ולפיכך כל הנשבע בארץ ישבע באלהי אמן (ישעיהו סה, טז), ויש להיזהר מאמונת \nאלהי אמן. ועונש השבועה כבר גילו אותה במסכת שבועות כאמרם ז\"ל: דברים שאין האש מכלה \nאותן, שבועת שקר מכלה אותן. וטעם זה טעם ברור בדרך היצירה. כיצד? הרי בטבע האש היא \nשורפת כל מיני עצים ובגדים ושאר כיוצא בהם ומכלה אותם, אבל האבנים והעפר אין האש \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "מכלה אותם, שאין האש מכלה את העפר, שאפילו ישרפו האבנים, חוזרות עפר ואינן כלות. \nאבל שבועת שקר מכלה האבנים והעפר, והטעם כי כל הנבראים כולן לא נבראו ואין להם קיום \nאלא בשבע ספירות הנקראות שבעת ימים, ובאותן ספירות תלויים שמים וארץ וכל צבאותם, \nוגם האש והמים והרוח והעפר, והרים וגבעות וימים ונהרות, וכל מיני צמחים וכל בעלי \nחיים למיניהם וכל בני אדם. ולפיכך כשאדם כופר בשבועה, הרי הוא ככופר בשבע הספירות \nשחייו וקייומו ואשתו ובניו וממונו וכל מה שיש לו תלויים בהם. וכשכופר באלו שבע \nספירות, שהם סוד השבועה, הרי אלו שבע ספירות מכלות גופו חייו וממונו קרקע ומטלטלין, \nלפי שהכול תלוי בהם מאחר שבהם נבראו כל היצורים, והם היו כמו האומן העושה את \nהמלאכה, שהוא יכול להרוס ולהשחית המלאכה שעשה. כן הכופר בשבועה כופר באומן שעשה את \nהעולם. וכשכפר באומן שעשה את העולם, יכול האומן להחריב את ביתו ואותו ואת כל אשר יש \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "לו, אפילו העפר והאבנים, לפי שהאומן שעשה את האבנים יכול למחות זכרם מן העולם. וסוד \nהאומן הוא סוד אמן, ולפיכך העונה אמן כנשבע. וזהו סוד: \nישבע באלהי אמן (שם). כלומר, הנשבע, באומן שברא העולם נשבע. וזהו סוד שדרשו בפסוק \nואהיה אצלו אמון (משלי ח, ל), אל תקרי אמון אלא אמן. ולפיכך ארז\"ל שעניין שבועה \nואמן, אחד הוא בעת שמשביעין אותו. ובעזרת השם עוד נבאר לך סוד מילת אמן, על דרך \nהמשכת השפע בדרך הצינורות. ולפי שהשבועה היא כלל שבע ספירות שהיו האומ\"ן לכל \nהנבראים, אמר: דברים שאין האש מכלה אותם שבוע\"ת שקר מכלה אותם. והטעם, שהשבועה היא \nהאומן שברא את האש ואת האבנים ואת העפ\"ר ואת כל היצורים, ולפיכך אין האש יכולה לאבד \nולכלות את האבנים ואת העפר, לפי שהעפר אחד מן היסודות הוא כמו האש, ושניהם נבראים. \nאבל השבועה, שהיא סוד האומן והבורא, היא יכולה לכלות האש והאבנים ואת שאר כל \nהיצורים, לפי שהכל ביד האומן שעשה היצורים כולם יתברך ויתברך. וזהו שאמר: לפנים \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים המה יאבדו ואתה תעמוד וכולם כבגד יבלו כלבוש תחליפם \nויחלופו (תהלים קב, כו). וזהו סוד שאמר: דברים שאין אש ומים מכלין אותם, שבועת שוא \nמכלה אותם; לפי שהשבועה היא האומן והכל תלוי ביד האומן, כאמרו 'ישבע באלהי אמן', \nוכאמרו 'ואהיה אצלו אמון', ואחז\"ל: אל תקרי אמון אלא אומן, והסוד הגדול הזה: כבר \nידעת כי סוד שבועה היא סוד אל ח\"י, והיא סוד כי טוב, ולפיכך אמרו בכל הנבראים שנעשו \nבמעשה בראשית: וירא אלהים כי טוב (בראשית א, יב), וסימן: ואהיה אצלו אמון, וסוד \nואהיה, ו' הדבקה עם אהיה, היא סוד שש ספירות, והאחרונה מן השש היא סוד 'כי טו\"ב'. \nולפיכך כל הפעולות שעשה אלהים, שהוא אדנ\"י, במעשה בראשית על כל פעולה ופעולה נתיעץ \nב'כי טוב'. ביום הראשון מה כתיב? וירא אלהים את האור כי טוב (בראשית א, ד); ביום \nהשני לא נאמר בו כי טוב לפי שהוא סוד ההבדל והפירוד, כאמרו יהי רקיע בתוך המים ויהי \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "מבדיל בין מים למים (שם, ו), ובכל מה שיש בו חילוק ופירוד אין טוב מצוי בו, כי אין \nטוב בא אלא להביא שלו\"ם ולחבר כל הדברים: \nולפיכך כשמסתלק ונפרד ונבדל 'כי טוב', שהוא סוד אל ח\"י, ממידת אדנ\"י אזי העולם כולו \nחרב ואין טוב מצוי בעולם, שנאמר כי מפני הרעה נאסף הצדיק (ישעיהו נז, א) ואמר: אמרו \nצדיק כי טוב (שם ג, י). ולפיכך כשהצדיק נמצא בעולם אז מטיל שלום בין שני חולקים, \nנמצא צדיק מכריע. וזהו סוד שני כתובים המכחישים זה את זה עד שיבוא הכתוב השלישי \nויכריע ביניהם. והסוד; נצח, ימי\"ן, הוד, שמא\"ל, כי טוב, צדי\"ק, הוא כתוב שלישי \nמכריע ביניהם. ולפיכך לא נאמר ביום השני כי טוב, אבל נאמר ביום השלישי שתי פעמים כי \nטו\"ב. והטעם, 'כי טוב' ראשון כנגד אל חי, 'כי טוב' שני כנגד אדני שהוא סוד אדנ\"י \nהארץ. וסימניך: אמרו צדי\"ק כי טו\"ב (שם), ואומר בברכת המזון: ארץ חמדה טוב\"ה. והסוד \nהזה, כי אלהים כולל בכל מעשה בראשית 'כי טוב' בכל דבר ודבר, שהוא סוד האומן. ובהבדל \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "הדברים לא נמצא טוב, אלא בשעת חיבורן. הלא תראה כשהיה אדם הראשון לבדו נפרד, בלי \nחבור בת זוגו, מה כתיב בו? כי לא טוב היות האדם לבדו (בראשית ב, יח); וכשנתחבר אצל \nאשתו, מה כתיב ביה? מצא אשה מצא טו\"ב (משלי יט, כב). כלומר, מצא אותו הטוב שהיה אבד \nממנו. ואם באדם ואשה כך, כל שכן בשאר המעלות העליונות; כי בשעת חיבור נמצא 'כי \nטו\"ב', ובשעת הפירוד לא נמצא 'כי טו\"ב'. ועל דרך זה דע, כי שלוש הספירות, שהם נצ\"ח \nוהו\"ד וטו\"ב, מתאחדות תמיד, נצ\"ח והו\"ד זה לעומת זה, וטוב הוא הכתוב השלישי שהוא \nמכריע ביניהם. ולפי סוד זה תמצא כי טו\"ב הוא שורש תחתון של וא\"ו, שהוא קו האמצעי \nוהוא שלישי. כיצד? ו' הוא סוד שש ספירות - שלוש למעלה ושלוש למטה. שלוש למעלה בדרך \nזה: הגדול\"ה לצד ימין, והגבור\"ה לצד שמאל, והתפארת שלישי מכריע ביניהם. ושלוש למטה, \nמן הוא\"ו ולמטה, בדרך זה: הנצ\"ח לצד ימין, וההוד לצד שמאל, טוב שלישי מכריע ביניהם. \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "ולפיכך תמצא ענין 'טוב' שהוא שוכן על גבי אדנ\"י, שהיא הספירה האחרונה מעשרת \nהספירות, ונקרא ההך הטוב. ובזמן ששוכן טו\"ב תוך אדנ\"י, נקרא אדנ\"י ארץ טובה, על שם \nטו\"ב השוכן בתוכו. וזהו סוד: וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך (דברים ח, \nי), וזהו סוד: לא תחסר כל בה (שם, ט), וכתיב: ודורשי י\"י לא יחסרו כל טוב (תהלים \nלד, יא). ולפי שאדנ\"י נתלבש בלבוש הגבורה, במידת אלהים, ופעל כל מעשה בראשית, תמיד \nהיה אלוהים מתייעץ ומסתכל במעשה בראשית ב'כי טוב', וזהו שאמר בכל דבר ודבר: \nוירא אלהים כי טוב: \nולפי עיקר זה התבונן סוד ואהיה אצלו אמון (משלי ח, ל) שהוא סוד האמון והאומן והאמן, \nוזהו סוד טו\"ב וסוד השבועה. לפיכך כל השביעיות כולן קשורות בשביעי, שהוא כלל השבעה, \nשהוא סוד השבועה. ודע והאמן שאין לשום בריה בעולם קיום, זולתי באחד יתברך מאלו ז' \nספירות. וכשאדם משקר בשבועה, הרי נעקר מכל שבע הספירות ולא נשאר לו בשמים ובארץ \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "שורש, וזהו שאמרו בנשבע לשקר: ולנה בתוך ביתו וכלתו את עציו ואת אבניו (זכריה ה, \nד), שהכול נעקר, שורש וענף. ועתה בני שמעה זאת והתבונן כמה הוא חומר השבועה וענשה, \nכי אפילו הוצאת שם שמים מן הפה לבטלה, אף על פי שאינו נשבע, נענש עליו כל שכן הנשבע \nלשקר, י\"י יצילנו מעונש זה וישלח לנו סליחה וכפרה על כל מה שעברנו על ככה. ולפי \nשעניין השבועה הוא סוד שבע הספירות מעשר ספירות הכלולות בשמו יתברך, נאמר בתורה: \nובשמו תשבע (דברים י, כ) י\"י כי בשמו תלוי הכל: וכל הנשבע בארץ ישבע באלהי אמן \n(ישעיהו סה, טז). ולפיכך אמרו ז\"ל שבועה כנשבע במלך עצמו. וסוד השבועה כלולה מן \nהשבעה, כמו שכתוב: חצבה עמודיה שבעה (משלי ט, א). וכתיב; ויקרא אותה שבעה על כן שם \nהעיר באר שבע (בראשית כו, לג), וכתיב: על כן קרא למקום ההוא באר שבע כי שם נשבעו \nשניהם (שם כא, לא). והמידה הזאת נקראת בתורה בלשון חוק, ועתה יש לי להאיר עיניך \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "בדבר זה. דע כי ה' יתברך ויתברך חקק כל היצורים ותלה גבולם ושיעורם בשמו הגדול, \nונתן קץ וגבול לכל הנבראים שבעולם. ולכל הנבראים עליונים ותחתונים יש קץ וגבול, \nולשמו הגדול אין לו קץ וגבול, באמרו קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר אבן אפל וצלמות \n(איוב כח, ג). ואומר: לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד (תהלים קיט, צב). ופירוש \nהפסוק הזה כן הוא; כל דבר ודבר מכל הנבראים יש לו גבול ותכלית, אבל אותה המידה \nהנקראת מצווה שהיא סוד ספירה עשירית משמו הגדול, והיא הראשונה ממטה למעלה והאחרונה \nמלמעלה למטה ונקראת מצווה, אין לה גבול כי רחבה היא מאוד, והיא המקפת בכל הנבראים \nונותנת להם שיעור והטעם שנקראת מצווה, כי כל עניני ה' יתברך נעשית על ידה, ועל פי \nמצוותה מתנהגים כל הנבראים שבעולם. וזהו סוד התורה והמצווה: התורה זו תורה שבכתב, \nוהמצווה זו תורה שבעל פה. כי תורה שבכתב יש לנו להתנהג בה על צווי אדנ\"י הנקרא \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "מצווה, הנקראת תורה שבעל פה. ולפיכך אמר הכתוב: לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד. \nודע והבן כי כל החקיקות הנזכרות בספר יצירה שחקק ה' יתברך במעשה בראשית, כולן חקקן \nעל ידי אל חי אדנ\"י. ובשני אלו השמות נתן קץ וגבול לכל הנבראים ושיעור ידוע שלא \nיצאו חוץ לגבול ולא ישנו את תפקידם. וכל זה נכלל במלת חוק וחוק\"ה, אל ח\"י אדנ\"י, \nשבהם נחקקו ונגבלו כל הנבראים לבל יצאו חוץ לגבולם. וזהו הסוד הרמוז במזמור הללו את \nה' מן השמים (שם קמח, א) כשהזכיר כל הנבראים עליונים ותחתונים 'יהללו את שם י\"י כי \nהוא צוה ונבראו ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבור'. ואומר חוקות שמים וארץ \n(ירמיהו לג, לד). ובברכת הלבנה אמרו חז\"ל: אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם \nחוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם. ואומר: \nנותן שמש לאור יומם חוקות ירח וכוכבים לאור לילה (שם לא, לט). כלומר, גבול היום \nוגבול הלילה בסוד מידת יו\"ם ומידת ליל\"ה. ואומר: האותי לא תיראו נאם י\"י אם מפני לא \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "תחילו אשר שמתי חול גבול לים חוק עולם ולא יעברנהו (שם ה, כב). ואומר: גבול שמת בל \nיעבורון בל ישובון לכסות הארץ (תהלים קד, ט). הרי בכל מקום שתמצא לשון חוק, הוא \nעניין גבול כל הדברים ושיעורם. וכן. יאכלו אה חוקם אשר נתן להם פרעה (בראשית מז, \nכב), וכן: הטריפני לחם חוקי (משלי ל, ח): \nולפי שנחקקו כל הנבראים למיניהם וגבוליהם, על ידי שתי ספירות הללו, הוצרך ה' יתברך \nויתברך לשים אותם בתורה בסימנים ידועים בלשון חוק ובלשון חוק\"ה; ובכל מקום שאתה \nמוצא לשון חוק הוא מידת אל ח\"י, ולפיכך הוא מכריע בינתיים, שהוא הכתוב השלישי. וזהו \nשאמרו בספר יצירה: \nולשון חוק מכריע בינתים, כי הלשון היא באמצע כל איברי הגוף, ולפיכך נקראת חוק, \nומידת אל ח\"י נקראת חוק. וזהו סוד: \nתקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו כי חו\"ק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב (תהלים פא, ג). \nוכבר הודעתיך שהוא יום הזכרון בסוד 'זכרנו לחיים', ולפיכך; 'כי חוק לישראל הוא משפט \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "לאלהי יעקב'. דע כי המשפט הוא סוד תפאר\"ת, וסוד יעקב, וסוד ו' שבשם; וחוק הוא הקצה \nהתחתון של ו' שהוא סוד המשפט שהוא סוד יעקב. וכבר זכרנו למעלה שהקצה של הוא\"ו נקרא \nיו\"ד קטנה. ולפיכך אמר 'כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב', וכתיב: \nשם שם לו חוק ומשפט (שמות טו). ומתוך חוק שהוא אל ח\"י, שהוא יום הזכרון, אדם נכנס \nלמשפט ביום זה י, ולפיכך דע שתמצא בתורה מצוות הרבה שיש בהן סימן חוק, ומצוות הרבה \nשיש בהן סימן חוקה. ובסוד הדבר כך הוא: כל מקום שתמצא במצוות לשון חוק, סימן הוא \nשאותה המצווה דבקה באל ח\"י שהוא סוד חוק, כאמרו בפסח מצרים: ושמרת את הדבר הזה לחוק \nלך ולבניך (שמות יב, כד). וכן בכל מקום שתמצא חוק, יוצא במידת אל ח\"י. ובברכת ברית \nמילה, שהיא סוד מידת אל ח\"י: ברוך אתה י\"י אשר קידש ידיד מבטן וח\"ק בשארו שם \nוצאצאיו חתם באות ברית קודש. ובכל מקום שנמצא חוקה, הוא סימן שאותה מצווה דבקה בשם \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "אדנ\"י, כגון: ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה (שם יג, י), זאת חוקת התורה \n(במדבר יט, ב) וכן כל כיוצא בזה. נמצאת למד כי לשון חוק וחוקה סימן אל ח\"י ואדנ\"י, \nהם מידת יום ומידת לילה, הם זכור ושמור, וכל כיוצא בעניינים אלו. ועתה יש לך לדעת \nכי בכל מקום שתמצא בתורה חוקים הם סימן חוק, כאמרו: חקי\"ם ומשפטים צדיקים (דברים ד, \nח). ובכל מקום שתמצא חוקות הם סימן חוקה, כאמרו: אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו \n(ויקרא כו, ג). אבל מכל מקום כשמזכיר לשון חוקים בלשון רבים, אל חי ואדני נכללים \nבהם; וכן כשמזכיר חוקות, שתי מידות אלו נכללות. ואם כן מה הפרש יש בין חוקים \nוחוקות? דע כי חוקים הם סוד אל ח\"י בראשונה, ובכלל שלו אדני מלמעלה למטה; וחוקות הם \nסוד אדנ\"י בראשונה, ובכלל שלו אל ח\"י מלמטה למעלה. והתבונן בעיקר הגדול הזה: \nואחר שהודענוך זה, יש לנו להודיעך הטעם שקרא קצת המצוות חוקים או חוקות. כבר \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "הודענוך כי לשון חוק הוא סוד חקיקת הדברים ושיעורם וגבולם, ושאינן יכולים לעלות חוץ \nלגבולם. וכן כל המצוות הנקראות חוקים או חוקות, מצוותיהם סתומות ונעלמות מאוד. \nוהוציאה אותם התורה בלשון חוק, לומר לנו שנקיים אותן ולא נהרהר אחריהן מה טעם נתנו \nלנו, ונשמור חוק גבול ההרהור והמחשבה בהם, ולא נצא חוץ לגבולי המחשבה וההרהור, \nולפיכך נקראו חוקים והוקות. וכבר גילו דבר זה חז\"ל בתלמוד ואמרו: את חוקותי תשמרו, \nדברים שהיצר מקטרג עליהם ואומות העולם משיבים, ואלו הן אכילת חזיר ולבישת שעטנז \nוחליצת יבמה והרבעת כלאיים ושור הנסקל ועגלה ערופה וציפורי מצורע. ושמא תאמר מעשה \nתהו הן? ת\"ל: אני י\"י חקקתיה, ואין לך רשות להרהר בהם, וזהו סוד: את משפטי תעשו ואת \nחוקותי תשמרו ללכת בהם אני י\"י (ויקרא יח, ד). ולפיכך בכל מקום שתמצא בתורה לשון \nחוק או חוקה, הוא סוד שאתה ראוי לקבל ולקיים ואין לך רשות להרהר על אותה המצווה \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "ולצאת חוין לגבול השגתך. ולפי שטעם המצוות הנקראות חוקים עמוק הם בחקיקה, וזהו סוד: \nאת חוקותי תשמרו (שם יט, יט). כמו שתמצא בפסח מצרים: ולקחתם אגודת אזוב וטבלתם בדם \nאשר בסף והגעתם אל המשקוף (שמות יב, כב), ואמר בו: ושמרתם את הדבר הזה לח\"ק לך \nולבניך (שם כד). וכן לעניין כלאיים ושעטנז נאמר בו: את חקות\"י תשמרו בהמתך לא תרביע \nכלאים שדך לא תזרע כלאים ובגד כלאים שעטנז לא וגו' (ויקרא יט, יט)' וכן בשעיר \nהמשתלח: והיתה לכם לחוקת עולם (שם טז, כט). וכן בפרה אדומה: זאת חוקת התורה (במדבר \nיט). ועתה התבונן כי בהיות לשון ח\"ק חקיקת כל הדברים בשמו הגדול ועמקם, נתן גבול \nלדעתו של אדם במצוות העמוקות הנקראות חוקים, ואמר לנו לקיים אותם ושלא נהרהר אחריהם \nולא נצא חוץ לגבול ההשגה, ואמר: עד פה תבא להרהר ולא תוסיף, כמו שאמר לגלי הים 'עד \nפה תבא ולא תוסיף', וכן הוא דין האמונה והרהור המחשבה על המצוות הנקראות חוקים. \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "ולפי שעניין סוד ברית מילה הוא מהדברים הנסתרים והנעלמים בסוד אל ח\"י שהוא סוד חוק, \nקבעו בברכת ברית: ברוך אתה יהוה אלוהינו מלך העולם אשר קידש ידיד מבטן, וח\"ק בשארו \nשם, וצאצאיו חתם באות ברית. והסוד הפנימי: שם שם לו ח\"ק ומשפט ושם נסהו (שמות טו, \nכה). ולפי דרך זה התבונן בכל מקום שתמצא בתורה לשון חוק שהוא סוד אל ח\"י, וחוקה הוא \nסוד אדנ\"י. ועתה פקח עיניך וראה סתרים נעלמים גלוים לעין, ואדם צריך להתבונן בהן \nבכל מקום שהוא מסתכל בהם בכל התורה: \nולפעמים נקראת המידה הזאת בתורה בלשון הר, וצריך אני לעוררך על זה. דע כי מילת ה\"ר \nהיא רומזת בתורה עניינים רבים, וצריך אתה לדעת בהיותך מוצא לשון ה\"ר או הרי\"ם לאיזה \nצד הכוונה נוטה. דע כי המידה הואת הנקראת אל ח\"י נקראת בתורה הר ציון, ומידת אדנ\"י \nהר המוריה, והר עשו היא המידה המקטרגת את ישראל. והנני מאיר עיניך בטעם זה. דע כי \nהר ציון בכל מקום היא מידת יסו\"ד, והוא סוד אל ח\"י, לפי שהר ציון הוא המקום אשר משם \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "היתה המידה ראשונה לבריאת עולם, כאמרו: מציון מכלל יופי אלהים הופיע (תהלים נ, ב). \n", "en": ""}]}
