# ספר גן נעול — קטע 2

[קריאה בקורא](/reader/kabala-2ccda0269247/1/2/)

<div lang="he" dir="rtl">

הנקרא עץ החיים, גם עץ הדעת הטוב והרע, אשר שניהם בתוך הגן כדמות הפרי שבתוך קליפות 
האגוז:

והפירות ג&#x27; מינים. (א) פרי נאכל מבית ומחוץ כולו, כאתרוג והדומים לו. (ב) ופרי נאכל 
תוכו ולא ברו כאגוז. (ג) ופרי נאכל ברו ולא תוכו כתמר. ומי שאין תוכו כברו אל יכנס 
לבית המדרש. והרמז ר&#x27; עקיבא שהיה תוכו כברו, ע&quot;כ נכנס בשלום ויצא בשלום. אבל אחר 
(אלישע בן אבויה) לא היה כן כי טינה היתה בלבו, ועם היותו חכם גדול בתורה ניצחתו 
מדת הדין. ויצא לתרבות רעה בעת הנסיון והבחינה. ור&#x27; מאיר רמון מצא תוכו אכל קליפתו 
זרק:



והזוכה להשגת הספירות צריך שיזהר מן המדות ההפכיות, פן ימות במלחמת היצרים והשמירה 
כולה תלויה בכך שישים הנכנס בסוד כל ספירה בענין אותיות היצירה כל דעתו בשם הנכבד 
והנורא לכבודו לבד לא זולת זה:

ועתה אבאר לך איך תתנהג בהשגת השם, בכח הספירות הנזכרות, בקבלך שפעם בכלל מהותך. דע 
שיש באדם שלשה עניינים שבהם הוא משיג כל השגותיו. בכח השנים מהם, בו כוללים י&#x27; 
ספירות בלי פירוד, חמש כנגד חמש, והאחד מהם בו ה&#x27; ספירות לבד והם חצי י&#x27; השניים 
פנימיים תלויים בשכל ובנפש יחד. ה&#x27; כוחות לשכל תלויות על חמשה חומשי תורה. וה&#x27; 
כוחות לנפש תלויות על חמש מגילות (ס&quot;א מגולות). והאחד חיצוני תלוי בגוף הפועל ה&quot;א 
פעולות חיצוניות (כמו) באותיות, לפי הפעל השלם שבגוף. והם חקיקה במישוש האצבעות 
בעט, והעט בדיו עם הלוח שעליו חוקק האותיות ומחדש מהם בריות חדשות ובונה עולמו 
ומחריבו, עד שאומר &#x27;דין אהניין לי&#x27;. וזה הפעל הוא פעל אלקים. כי כמו שהאדם חוקק 


אותיות שהחמר שלהם הוא הדיו. ובאמצעות הקנה הוא לוקחו מן הקסת ומצייר בו צורות 
מתחלפות, כן השם חוקק אישים פרטיים בעלי צורות מתחלפות באמצעות הקנה בעל הברית. 
והדיו יורד דרך הצנור לח מן העט מושך אותו מן הקסת ויורה כחץ, עד הגיע אל הלוח 
בחלון תעלומה ונדבק בפנים ונקפה ומתיבש ונתפש ומצטייר מבית עד התגדלו בהעלם ויוצא 
לאור העולם. נגלה לחיצונים בחיצוניותו ונעלם בפנימיותו, כדמות האות שנגלהו ניכר 
ונסתרו נעלם:



ומזה תבין סוד העבור, כי איני ראשי להרחיב בו יותר מזה מפני פחד האשפ&quot;ה הידועה 
הנזכרת במשלי בניני פלטרין. והרמז הוא אשר שכבת זרע, שהוא דם בכיסיו והוא זר&quot;ע לב&quot;ן 
והוא שט&quot;ן דומה לדיו אשר הוא שחור. וסוד די&quot;ו שחו&quot;ר רו&quot;ח ושד&quot;י:

הנה החקיקה נרמזת והיא פעל ראשון, והחציבה פעל שני והיא תקון הצורות בחמריהם כתיקון 
כל אות בדיו. והוא לפי היות ההתחלה מנקודה קטנה בצורת נקודת חולם או נקודת חיריק או 
נקודת שורק, שזו עליונה וזו תחתונה וזו אמצעית. כח מכריע בנתים, בין פמליא של מעלה 
ובין פמליא של מטה. בין בית דין העליון ובין בית דין התחתון. ונחצבה הנקודה הזו מן 
העליון ונחקקה בתחתון. חצובה מרוח הקדש והחקוקה ברוח (החול) [הקדש]. והיא עולה 
ויורדת ועומדת תלויה באמצע. ומדת הדין קשה תוך האות שמה דגש והיא נקודה אמצעית. 
ומדת הרחמים רפה היותה על האות, רמז אל ההקפה, ושמה רפה רך וקשה תבנית גבור וחלש 


ופתח וקמץ עם צרי וסגול הם מתחלפים. שהם שני מלכים ושני משרתים. קמץ גדול וקמץ קטן 
שהוא הנקרא צרי. שני מלכים, אחד מורה על מלך גדול ואחד מורה על מלך קטן. והנה שני 
כוחות, כח גדול וכח קטן, פתח גדול ופתח קטן שהוא הנקרא סגול. שני משרתים, אחד מורה 
על כחו שהוא גדול. ואחד מורה על כחו שהוא קטן. והסוד הוא לפי מה שזכרנו, בצורה זו 
המצויירת פה:



א א א א א א א א:

כמו ג&#x27; נקודות בשורק, במקום נקודה אחת אמצעית. להודיע שהתיבה כלולה משלש כוחות 
והשגחתה בתחתונים ומבטת תמיד לאחריה. כלומר, מה אחריתה. וכשתחבר שני המלכים שהם קמץ 
וצרי, אשר סודם קטן וגדול, שם הוא ועבד חפשי מאדניו. תמצא צורות שניהם משותפות שוות 
עם צורות שמשיהם שהם פתח וסגול. כי אלה נכללים בקו אחד ושלש נקודות זה כל קו אחת 
ושלש נקודות כאלה כן אלה. וארבעתם אם כן מורים על מעשה מרכבה ועל הצטרפות אלה עם 
אלה, וכולם אם כן שני קוים ושש נקודות לארבע צורות. ועל דרך משל א ב ג ד נקודם 
בארבעה נקודים וצרפם והפכם בכל גלגליהם ותבין מהם &quot;סוד אדני ליראיו&quot;:



ודע כי השורק המשולש רמז לקו נוטה למערב. כי השכינה במערב והוא שמש לנקודה האמצעית. 
ודע כי השוא שצורתו בעלת ב&#x27; נקודות תחת האות, משתתף לעתים עם המלך הגדול שהוא הקמץ. 
וימהר תנועתו, וישנה אותה לעלוי, להדמות אל המלך היושב על הכסא והוא החולם. הוא 
משתתף עם המלך הקטן הנקרא מלך קטן והוא הפתח הגדול. כי ארבעתם ארבעה מלכים הם. אלא 
השנים גדולים והשנים קטנים ומשתנים וממהר תנועתו לבד ואינו משנהו. וכן משתתף עם 
הסגול וימהר תנועתו ולא ישניהו. אבל אינו משתתף עם הצרי לעולם והוא דומה לו בצורתו, 
אבל לא במערכתו ותנועת שניהם הפכית כי זה מאחר התנועה וזה ממהר התנועה. &#x27;ודמיאן 
נקודתא באותיותא כנשמתא דחיי בגופהון דבני אנשא&#x27;. ומספר כל הנקודות יד&quot;א עם הדגש. 
ורמזם &quot;פס יד&quot;א כי כתב&quot;א&quot; (דניאל ה&#x27; ה&#x27;). וכלל הקוים ב&quot;א עם הרפה וכבר נרמז בסוד גם 
&quot;אהב&quot;י אהב (ו&quot;מ י&quot;מ) [ומשחרי ימצאנני]&quot; (משלי ח&#x27; יז&#x27;):



והנה החציבה נרמזת בפעל האנושי אשר ממנו יודע הפעל האלקי. כי המלאכה משבחת את בעליה 
או מגנה אותו. ואם היא מופלאה יפלא השבח:

וכל צורות מלאכה נחלקת אל שלשה מינים שסימנם שב&quot;ח, ורמזם &quot;מבכי נהרות חב&quot;ש&quot; (איוב 
כח&#x27; יא&#x27;). והן צורות חלק כדמות הלובן בלוח או השחרות על הלובן באותיות על הדף. 
וצורה בולטת וצורה שוקעת כדמות חותם הזהב על השעוה. ושתי הצורות השניות הפכיות, 
והראשונה אמצעית ביניהן, שאינה לא בולטת ולא שוקעת. וכשהשמש זורח לנו מהמזרח, מראה 
לנו צורה בולטת ומתחייב ממנה האור. וכששוקע במערב צורתו אצלנו שוקעת ויתחייב ממנה 
החשך:



ואמנם צורת האותיות עם היותה בדמות חלק נוטה אל הבולטת, וצורת העינים בולטת מן 
האותיות שבה צורה בולטת עבה וגסה מאד בעניין יחודה, יעלה בסוד האורים והתומים 
ומצטיירת בתוך עיני הראש. ומאירים האותיות את העינים בשקיעתן בהם ומשם עובר הכח אל 
הלב ומשתקע בו בולט. והלב מקבלו ומשלים בהם פעלו ויוצא מן הכח אל הפועל, בהשגתו זאת 
המופלאה הנעלמת. ומי שרואה את האותיות ואינו מגיע בראייתם אל זה הפעל הנעלם, דומה 
בהם לפי ערך זה המעשה האלוקי המופלא, למי שאינו מכיר את האותיות ורואה אותם כתובות 
בספר, שלא יעבור דבר מהם אל תוך לבו להבין מה שהם אומרים ולא ישיג כוונתם בשום 
פנים. כן הרואה גוף האדם ואינו משיג עניינו, שלא יתכן שידע למה נברא ומה עניין 
מציאותו ומה תכלית הכוונה בו. וכמו שיש לגוף עניינים מתחלפים, כך יש לכל אות ואות 
עניינים מתחלפים:



ומכאן ואילך אם אתה חכם תבין החציבה הנזכרת. והנה חקקן חצבן אמורים והחציבה כטעם 
שהיא מוטעמת ומתוקה כשהיא יפה ונאה. והפכה כשהיא כעורה ומגונה. שקלן, דומה לפעל 
נחירי האדם. תדע זה מסוד שקל הקדש באמרו, &quot;מחצית השקל בשקל הקדש. . . לכפר על 
נפשותיכם&quot; (שמות ל&#x27; יג&#x27;). כי הסוד, &quot;ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם&quot; (שם). והמגפה נעצרת 
עם ריח הקטרת. &quot;וירח יי את ריח הניחוח&quot; (בראשית ח&#x27; כא&#x27;). והמשקל מישב הדעות 
והנחירים שוקלי השעות הנפרדות והזוגות בסגולת המנין. וכתיב &quot;ויפח באפיו נשמת חיים&quot; 
(בראשית ב&#x27; ז&#x27;). והשוקל האותיות צריך שיתבונן בסוד הזכרת השמות עם הנשימות הנעלמות 
החתומות בכל החכמות ובהם יחיה אחרי מות. והנה המשקל והריח נרמזים המירו התמורה היא 
במראות מתחלפות נראות לעינים ודומים לצבעים ולטבעים. כי הטבעים הם מחליפי צורות 
וממירין זו בזו צורות לחם בצורת דם. וצורת עסה בצורת לחם וצורת קמח בצורת עסה. 


וצורת חטה בצורת קמח וצורת שבולת בצורת חטה. וצורת עשב בצורת שבולת. והנה זה למפרע 
וישר עשב שבלת חטה קמח עסה לחם דם. והנה עשב בעל שב&quot;ע צורות בהגיעו לגוף הניזון. 
ואמנם זה באדם, אבל שור אוכל עשב מתהפך מיד בגופו אל דם. וסימנם באדם ד&quot;ל ע&quot;ק ח&quot;ש 
ע&#x27;:

והצבעים מתחלפים וראשוניהם לבן. שהוא מקבל כל הצבעים, בסוד אש לבנה. ואחרוניהם שחור 
שהוא תכלית כל הצבעים בסוד אש שחורה. והשם חקק תכלית התורה שהוא ישראל בראשיתה שהוא 
בראשית. ורמז דבר זה אמרם ז&quot;ל, מחשבתן של ישראל קדמה לכל, שהם תכלית כל היצירה 
וחותם כל המציאות. כמו שהם חותם כל התורה. ועל זה העידה הקבלה שצריך לכתוב לעיני כל 
ישראל בסוף שיטה אחרונה מיוחדת לעצמה ובאמצע השיטה כדמות החותם &quot;לעיני כל ישראל&quot;:



צירופם כל&quot;ל איל&quot;ן עשיר&quot;י, כולל עשר ספירות וכן מספרם הספירו&quot;ת. והם עמקי שכל הפועל 
והם מעמקים תהום. רמז להם &quot;תהום אל תהום קורא לכל צנוריך&quot; (תהלים מב&#x27; ח&#x27;). וסמיך 
ליה, &quot;כל משבריך וגליך עלי עברו&quot;. וכן תמורת האותיות מעמקת עד תהום רבה ועולה למעלה 
ויורדת למטה, פעם מאירה התמורה את העינים ופעם מחשיכה. כי העינים רואות בהמצא האור 
עמהם ובהיותם פקוחות. ובאור מבדילות בין התמורות שהם אות וחיים וברכה וקללה וטוב 
ורע אולת וחכמה חן וכעור זרע ושממה עבדות וממשלה. ובתמורה מקום הסכנה שאם העינים 
עיורות אינם רואות עם האור:



ובתמורות יצאו ההכנות בעניינים הפכיות, כמו ששמעתי אומרים שהשוטים הופכים מלת &quot; 
(בצלו) חמדתי וישבתי&quot; (שה&quot;ש ב&#x27; ג&#x27;), ואמרו (צלוב) שהיא מצורפת. ומי שפירש כך אמר 
(בצלו של צלוב) חמדתי וישבתי ועל זה הלך ולא ידע מאמר, &quot;לא תלין נבלתו על העץ&quot; 
(דברים כא&#x27; כג&#x27;). והראיה כי קללת אלקים תלוי לא היה חומד לשבת (בצלו) והרוצה לתלות 
יתלה באילן גדול. וזהו טפשות ורשע מן המוציא דברי התורה למינות, שהרי אם היה שיר 
השירים שהוא קדש קדשים חול והיו העניינים כפשוטם חס ושלום, יורו כל דבריו אהבת חתן 
וכלה גופים לבד, ו&quot;חלילה לאל מרשע ושדי מעול&quot; (איוב לד&#x27; י&#x27;). לשום חכם שלם והוא 
מבני ישראל שהם זרע קדש, מבני אברהם יצחק ויעקב ותלמידי משה ואהרון ודוד ושלמה, 
להעלות במחשבתן ששיר השירים הוא כי אם משל לכנסת ישראל עם הקב&quot;ה, שהוא לה כחתן שלם 
בכל השלמויות והיא לו ככלה שלמה בכל השלמויות, הוא לפי האלהות והיא לפי האנושות. 


והדבקות והאהבה בינה ובינו משותפת על דרך עלה וירדת, זו עולה וזו יורדת. &quot;מי זו 
עולה מן המדבר&quot; &quot;אל גנת אגוז ירדתי&quot;, רומז לבתולה אשר דם בתולים ברכתו &quot;אשר צג אגוז 
כגן עדן&quot; וכו&#x27;:

וצורות השתתפות שניהם כצורות זכר ונקבה איש ואשה שכינה ביניהם. והוא החותם הידוע, 
י&quot;ה או אמור חצי השם, שמחציו מתמלאה תיבתו. זכו שכינה ביניהם לא זכו מסתלקת 
מביניהם, ונשארו אש אוכלת אש כמו שכתוב בפרקי דר&#x27; אליעזר וכן חתן וכלה. והאהבה 
האנושית אינה משתתפת עם האלוקית אלא אחר רוב תלמוד תורה ואחר רוב השגת חכמה ואחר 
קבלת הנבואה. והיא סוד חת&quot;ן תורה, תי&quot;ו תוך ח&quot;ן, (ח) חכמה מימינה (ת) נבואה משמאלה 
נו&quot;ן כל&quot;ה. סימן עשר ספירות אלו בכלל:



אב, גד, הו, זח, טי:

כללם כל&quot;ה רמז למען שהוא כולל עשר נפשות, שהם בעלי עשר צורות מתחלפות. אבל מינם 
אחד, ולהם חזן אחד מדבר ומנהיג וכולם מביטים אליו ועל פיו יחנו ועל פיו יסעו. והשאר 
תשעה אנשים, שלשה כהנים ושלשה לויים ושלשה ישראל, שלשה בתי דינים. והעשירי יהיה קדש 
לה&#x27;, וכלל מרובעם של עשר ספירות לפי זו הצורה:



א ד ט יו כה לו מט סד פא ק:

א&#x27; פעמים א&#x27;, ב&#x27; פעמים ב&#x27; הם ד&#x27;. ג&#x27; פעמים ג&#x27; הם ט&#x27;. ד&#x27; פעמים ד&#x27; הם יו&#x27; וכן כולם. 
אגו&quot;י הולך כך, א&#x27;ב&#x27; הם ג&#x27;. ג&#x27; עם אב&#x27; הם ו&#x27;. ד&#x27; עם אבג&#x27; הם י&#x27;. ה&#x27; עם אבגד&#x27; הם 
יה&#x27;, כי אבגד&#x27; עולה עשרה, וה&#x27; הם י&quot;ה. וכן כולם עד נ&quot;ה. כשתמנה הנוסף על המרובע 
יעלה בכללו שכ&quot;י, והשאר נ&quot;ה והנה סודם שכינ&quot;ה. הא למדת מכאן שהיא כוללת עש&quot;ר 
ספירו&quot;ת בלימ&quot;ה. ומספרם קדו&quot;ש והוא סוד או&quot;ר או&quot;ר, ורמזם יהיה נודע מן יה&quot;י או&quot;ר 
ויה&quot;י או&quot;ר. אלף וו רש רוח הקדש, אלף וו רש איש ואשה תאג&quot;י כתרים. והנה אגלה לך עתה 
למה קראם בלימה:



א ג ו י יה כא כח לו מה נה:

דע כי אלה האותיות מורות גם כן על עשר ספירות, אשר מהם התחייב, והמספרם י&quot;ו אותיות. 
וכן המרובע שכתבתי לך גם כן הן י&quot;ו אותיות הרי מספרם ל&quot;ב. וכלל הראשונות בחשבונם 
עולה הי&quot;מ. חברם אלה עם אלה ותמצאם בלימ&quot;ה, וסודם ים הלב. כלומר שהלב משוטט ומתפשט 
בים החכמה, והוא ים של עשר ספירות ולהם שלשה ספרים הנזכרים. הדרך הראשון מספרו נ&quot;ה. 
וזה שכתבנו פה מספרו ר&quot;כ. והמרובע שלפניו מספרו שפ&quot;ה. וכלל שלשת המניינים לפי מספרם 
עולה &#x27;לי&quot;ל שמרי&quot;ם&#x27;. וסודו &#x27;ע&quot;ת ק&quot;ץ&#x27; והנה מצורף &#x27;הכ&quot;ר הנפ&quot;ש&#x27;, &quot;וכסאו כשמש נגדי&quot; 
(תהלים פט&#x27; לז&#x27;). וסוד &#x27;בל&quot;י מ&quot;ה&#x27; &#x27;כסא&quot;ו&#x27; וסוד כסא&quot;ו &#x27;לבנ&quot;ה&#x27;, ולבנ&quot;ה כשמש נגדי 
ודמים והבן עמהם סוד &#x27;נגד&quot;י&#x27; שהוא &#x27;בינה&#x27; כוללת &#x27;גד&quot;י ודל&quot;י&#x27; שהם משרתי &#x27;כוכב שבתי&#x27; 
שסודו &#x27;מחשבתי&#x27;, והכל בינה מחשבתי והמשיגה הבין מחשבתי. והנה לבנה בבינה, גם חכמה 
כחמה, ודעם. וכשתבינם ותכיר קשר המולד בתקופה, מהם תבין השפע הנשפע מן המשפיע אל 


מקבלו:

ודע כי ג&#x27; דרכי הספירות שכתבתי לך, הם בסודם בינ&quot;ה. ופירושו י&quot;ב פעמים נ&quot;ה, שהעולים 
ע&quot;ת ק&quot;ץ, והכל ס&quot;ם, והוא סת&quot;ר. וסודם ימינ&quot;ו, ו&#x27; פעמים ימי&quot;ן, &quot;נשבע יי בימינו&quot; 
(ישעיה סב&#x27; ח&#x27;). &quot;כי חלק יי עמו&quot; (דברים לב&#x27; ט&#x27;). &quot;וכפר אדמתו עמו&quot; (שם מג&#x27;). &quot;עליו 
בשמים ירעם&quot; (שמ&quot;א ב&#x27; י&#x27;). &quot;ויהי למטה בכפ&quot;ו&quot; (שמות ד&#x27; ד&#x27;), בימינ&quot;ו. כל אלה רמזי 
הבינה הדומה ללבנה. וכן באמת &#x27;חמ&quot;ה ולבנ&quot;ה&#x27; הם מורים לאדם &#x27;חכמ&quot;ה ובינ&quot;ה&#x27; אם זכה 
לדעת מהלכם לפי סוד העיבור ואם לא זכה הם לו &#x27;מלאכ&quot;י חבל&quot;ה&#x27;, והנה חכמה ובינה שנים. 
ודע כי חותם ג&#x27; הדרכים יחד שעולה &#x27;קלל&quot;ה ממית&quot;ה&#x27;, בם &#x27;כ&quot;ח ברכת&quot;י&#x27;, מפני היות בהם 
&#x27;גמו&quot;ל וענ&quot;ש נהפ&quot;ך&#x27;, ובהם הליל&quot;ה והימי&quot;ם חיי&quot;ם, שבם &#x27;אלקינ&quot;ו מחי&quot;ה המתי&quot;ם&#x27;, בכח 
הזמן שעליו תלויה כל אמונה ומי שאינו יודעו ומכירו נשמת מה לו. וסוד זמ&quot;ן זי&quot;ן מ&quot;ם 
נו&quot;ן, והוא החמ&quot;ר הראשון העליון, והוא במספרו נבר&quot;א. וזהו סודו לפי צורות הספירות. 


והשתכל בו והבינהו:

א:

אב:

אבג:

אבגד:

אבגדה:

אבגדהו:

אבגדהוז:

אבגדהוזח:

אבגדהוזחט:

אבגדהוזחטי:

וכן עוד שיושלם טור אחרון שהוא בו כ&quot;ב אותיות ואז יעלה מספר כל הצורות בכלל החמ&quot;ר 
שסודו נבר&quot;א על פי האותיות לפי דרך אצילותן מן אלף ועד תיו. ועליהם נאמר, &quot;פלאו&quot;ת 
עדותיך על כן נצרתם נפשי&quot; (תהלים קיט&#x27; קכט&#x27;):



ודע שמניין הכללים שתספור בחבור כ&quot;ב אותיות עולים ר&quot;ר, שהם ששה אלפים גם ה&#x27;. ואם 
תחברם תמצא כרו&quot;ב שהוא ע&quot;ץ החיי&quot;ם. ואם תאכל מפריו גם ברו&quot;ך תהיה ולעולם תחיה. ועוד 
צריך שתהפכהו מסופו לראשו עד שיצוייר שלם בחותם שלמה בששה קוים, על דרך זו וכן הכל 
עד אלף:



ת:

תש:

תשר:

תשרק:

ואז תהיה מלת א&quot;ת חותם. ואז תמצא כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה. ותכיר שנים 
כרובים זהב, אשר על הכפרת שהם בסוד השכינה. כאמרו &quot;וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים 
ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים&quot; (בראשית ג&#x27; כד&#x27;). לשמור ברוח הקדש 
הכרוב. ורמז המתהפכת תמצאנו ברמז סופי תיבות של פסוק הראשון של זה החיבור, ת&#x27;צ&#x27;ה 
ת&#x27;נ&#x27;ה (משלי א&#x27; כ&#x27;). ואמנם ראשי תיבות גם הם רמז ח&#x27;ב&#x27;ת ב&#x27;ת&#x27;ק. להודיע בם אימתי נברא 
העולם, ויוודע מהם אשר בתשר&quot;י נברא העולם והעד שהוא יום הדין. ואנו אומרים &quot;זה היום 
תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון, כי חק לישראל הוא ומשפט לאלקי יעקב&quot; (פסיקתא דרב 
כהנא פסקא כג&#x27; אות א&#x27;) והנה ראשו ח&#x27; וסופו ק&#x27; ותוכו ב&quot;ת. &quot;ואחר ילדה בת ותקרא את 
שמה דינ&quot;ה&quot; (בראשית ל&#x27; כא&#x27;). הוא מידת הדי&quot;ן, כי צורת יעקב חקוקה בכסא הכבוד. ואם 
כן הנה סוד האחד כרו&quot;ב נבר&quot;א, וסודו ימי&quot;ן שמא&quot;ל והוא איל&quot;ן שמי&quot;ם. והנה צורת 


ההתהפכות הנזכרת מספרה כ&quot;ח הק&quot;ף, וסודה כ&quot;ח הפני&quot;ם, והיא כ&quot;ח הפע&quot;ל כ&quot;ח אלף וקפ&quot;ה 
הם דעם והבינם כי הכל תלוי ב&quot;ך, והוא מנהיג המין. ורמזו אכי&quot;ר יג&quot;ר שהדותא, 
וכשתכפיל מספר הספירות זה על זה, יעלה מספרם שם ר&quot;ל נבר&quot;א ונ&quot;ה ול&quot;ב. וכשתהפכם תמצא 
ש&quot;ם שני, &quot;שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו&quot; (שמות טו&#x27; כה&#x27;):



ועתה אשוב אל מלת צרפן. דע כי הצירוף דומה לשמע האזנים, כי האזן שומעת והקולות 
יצטרפו לפי צורת הנגון וההברה. והעד כנור ונבל שמצרפין קולם ובצרוף הקולות האזנים 
שומעות חילוף ותמורה בחבלי אהבה והיתרים המוכים ביד ימין וביד שמאל הם מתנועעים 
מביאים הטעם המתוק לאזנים. ומהם עובר הקול אל הלב ומן הלב אל הטחול והשמחה מתחדשת 
בינתיים באמצעות תענוג חילוף הנגונים. ואי אפשר לחדש זה כי אם בצורת הצירופים והוא 
שיכה המוכה ביתר הראשון הנמשל לאות א&#x27; על דרך משל ויעבור ממנו או אל יתר אחד או ב&#x27; 
או ג&#x27; או ד&#x27; או ה&#x27; כלומר אל יתר שני או שלישי או רביעי או אל חמישי כי נעמוד בחמישי 
על דרך משל ומשם יגלגל ההכאות ויחדש בגלגול, ניגונים ונעימות מגלגלין הלב באמצעות 
האזנים:



וככה הוא עניין הצירוף לגלגל האותיות מחוץ עם העט בצורת צירופי אותיות אמ&quot;ש כאלה, 
אמש, אשמ, משא, מאש, שאמ, שמא. כן כל כיוצא באלה והדומים להם:

ואם כן כבר גליתי לך כל הנגלה המושג בהרגש. וצריך להודיעך מעתה מה שימצא בזה העניין 
בכח הדמיון שהוא המשיג השני הפנימי. ואקדים הקדמה קטנה לפני זה, והיא צריכה מאד לפי 


</div>
