כוונתי בעניין זה. ואומר שכבר התבאר במופת שהאדם מורכב משלשה עניינים מתחלפים. האחד מהם האדם שהוא מורכב מארבע יסודות המורכבים מארבע צורות ראשונות, והם אשר חמרם חמר אחד והוא החמר הראשון התחתון אשר מציאותו בכח. וגבול מקומו תוך גלגל הירח שהוא האחרון שבגלגלים כולם. והגלגלים מקיפים זה את זה. והשני הנפש הנשפעת מהם והיא צורה לחומר הראשון. והשלישי השכל. ומפני שקדמו למציאות הגוף צורות אחרות והם שבע צורות, היתה זאת צורה שמינית ונשתלשלה מגלגל המזלות שהוא השמיני המקיף השבעה. ומתוך היותה בעלת צמיחה נודע ממנה שכחה מתפשט תחילה על הכבד וממנה הגוף צומח, ודומה בזה לאילנות ולעשבים הצומחים. והוא הפעל הראשון הנפשי שהוא פעולת הגוף. והוא בעצמו כולל שבע פעולות ידועות לכל, מכח הזן הפועל בניזון באמצעות המזון, עד שוב המזון זן וניזון. וכל זה הכח ארצי ועפרי ותחתון ואינו צריך אל גלגל עליון, כי די בו במדות היסודות
שהם הקור והחום והלחות והיובש ומה שיתחייב מהם מן האיכויות הנשארות המתחייבות מאלו הארבעה: ולפיכך נאמר כי התחתונים תמים, ועוד כחה מתפשט ומתעלה ושוכן בלב ויקרא חי והוא פעל נפשי שני לראשון וכעדות הקבלה התוריית. כי הצמחים כולם אינם צריכים אל גלגל חי שהרי נבראו ביום השלישי לפני הכחות הגלגליות החיות. אבל החיוני צריך אליהם מפני שהם נבראו ברביעי ונפש חיה נבראת בחמישי. ובששי אחת מימיית (מיסוד המים) ואחת ארציית. ואם כן הם שני מינים חיים, האחת שרץ נפש חיה מימיית והמה עפריית רקקיית נוטה לארציית והשנית נפש חיה ארציית:
והנה המים לחים וקרים, וקרירותם מצד צורתם ולחותם מצד חמרם. והקר והלח אי אפשר לו להיותו חי, ואיך נמצאת נפש חיה מן המים. והמים מקבלים כח מן הירח והוא המאור הקטן וכנגדם נאמר ביום השני, "יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים" (בראשית א' ו'). ומדת המים חסד וסודו של"ג שתחת כסא הכבוד. הוא החש"ך שנאמר "חשכת מים עבי שחקים" (תהלים יח' יב'). והרמז בהשגתם אמר רבי עקיבא, כשאתם מגיעין לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שנאמר דבר שקרים לא יכון לנגד עיני (חגיגה יד. ):
ואמרם "אבני", יורה על שני מינים. וכן כתיב, "ונטה עליה קו תהו ואבני בהו" (ישעיה לד' יא'). והאחת היא אבן שתיה שממנה הושתת העולם. ושתיה שם מורה שני עניינים. אחד מלשון שתי כלומר יסוד. ואחד מלשון "והשתיה כדת". ולפיכך אומרים שמשם הקב"ה משקה כל האילנות והוא סוד מופלג. והשנית היא אבן ספיר דמות כסא, זאת מקפת בכל וזאת מקפת מכל. ועל כן יש ביניהם תכלית ההבדל ואינם דבר אחד במהותם. והאומר שמהותם אחד דובר שקרים, אבל באמת נקראים בשם אחד והוא שם מים. והמגיע אל זאת ההשגה צריך שיתדמה בהשגתו לרקיע המבדיל בין מים למים ויהיה גם הוא מבדיל בין מים העליונים למים התחתונים:
נמצא שהמבדילים הם שלשה, שענין המים הנקראים חכמה והם האלקים והרקיע והאדם. וצריך לדעת זה מתוך התורה שאמרה על הרקיע "ויהי מבדיל". ועל השם "ויבדל אלקים". ועל האדם שהם ישראל לבד. שנאמר "ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם" (יחזקאל לד' יז'), אתם אדם ולא הגוים אדם והוא סוד נעשה אדם כי השאר הם בהמות וחיות ועופות. ונקראים בשם אדם בשתוף השם ובחילוף הענין בשתוף שם חי. ואם כן ישראל המובדלים מן האומות שנאמר "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי" (ויקרא כ' כו'). ונאמר "והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ" (שמות יט' ה'). הם המבדילים לבד שנאמר "והבדלתם בין הבהמה הטהרה לטמאה ובין העוף הטמא לטהר ולא תשקצו את נפשתיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמש האדמה אשר הבדלתי לכם לטמא" (ויקרא כ' כה'). ונאמר "זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה הרמשת במים ולכל נפש השרצת על הארץ להבדיל בין הטמא ובין הטהר ובין החיה הנאכלת
ובין החיה אשר לא תאכל" (ויקרא יא' מו'): ודע כי סוד 'שר"ץ נפ"ש חי"ה' הוא אצל המקובל השלם גדול מאד וסודו האחד 'שר"ץ מכי"ר החפ"ץ', והוא 'ת"ג שומ"ר טפ"ה' אשר ממנה הגוף המדמה. והיא נחלקת לשני דמי"ם ד"ם וד"ם, וכן "שרץ נפש חיה" בגי' א"גם, שסודו ד"ם כולל א"ב א"ם. והוא 'שם המפורש מלא' במבטאו, כי 'נפ"ש חי"ה' 'חצ"י הש"ם' ובשעה שרץ ומתנועע הוא שלם. וסוד 'ישרצו המים' 'ירצו השמים' 'מ' ציור שם י"ה'. וייצר בשני יצרים בשני יודין, יצ"ר יצ"ר 'ש"ש מאו"ת' 'שק"ר ואמ"ת' חתומים ביצירתו של אדם, 'בהזכר ונקבה ברא אותם' הדמיו"ן הר"ע צוד"ק ומכז"ב והבן זה. והנה נאמר "תוציא הארץ נפש חיה למינה" והיא ארציית וטבע הארץ לח ויבש, והלח מקבל צורה כשהוא בינוני וכן היבש מעט. אבל הלח במים מקבל הצורות לאחריו למפרע הפוכים באמצעות כל הבל המדומה ששמו בבואה אשר היא באה בו. ומזה תבין שכבת זרע דהא ממנו בביאה דיהא ודיו ודיוהא מסוד זה"ב י"ד שתרגומו דהב"א ב"ו. והיבש
ג"כ מקבל זה באמצעות הזהר במראה הנקראת אספקלריא ופעל הארץ בששי כפעל המים בשלישי כאשר (פעל) האש והרוח בראשון וברביעי. ואין זוג לשביעי כי אם כנסת ישראל וזה דרך הרמז והסוד המופלג, אבג חת דהו טת דע כי סוד ת"ת שני"ם שני"ם, ובכך סוד הח' ספירות וט' ספירות סודם "שנים שנים באו אל נח אל התבה זכ"ר ונקב"ה" (בראשית ז' ט') ז"ה בשנים ז' ראש (זכר) ה' זנב (נקבה) ומה שבתוכם (כר ונקב) סודו ח"ש מ"ל. פעם ח"ש ופעם מ"ל. ותבין אמיתת זה מסוד חצי כס"ף וחצי זהב ושניהם יאמרו לך בדברם אתך כך כס"ף וחצי זהב. ותבין זה מענין אדם הראשון שהיה קרבנ"ו כזה כמו שארז"ל שור שהקריב אדם הראשון בעל קרן אחת היית' שנאמר "ותיטב ליי משור פר מקרין מפריס" (תהלים סט' לב'). מקר"ן כתיב ושניהם מספר אחד שוה. והסוד כי י' מספר ספרי"ם הוא זכ"ר ונקב"ה, וכשתקח בו שנים במספר יהיו י' אותיות עם ה' תיבות כוללים יוד ה"א מרובעים השכינ"ה, וכן
עולים זכר ונקבה י"ה שמות מיוחדים. וכלל הכ"ל ה"ר סינ"י והם כוללים כ"ל ש"ם וכל שכן ש"ם האד"ם שסודו ש"ם א"ב וא"ם. וזהו מקו"ר ד"ם וממנו 'ילד נוצר' 'מקור הדם' טל והנה 'מקו"ר הליד"ה' מצורף 'ש"ם וד"ם' 'אנדרוגינוס', עיין בערוך ותדע שכן הוא הדבר ושניהם אסר"י נו"ן וד"ג ותבין זה מן "אסרי לגפן עירה ולשרקה בני אתונו כבס ביין לבשו ובדם ענבים סותה" (בראשית מט' יא'). כי שם בן ע"ב חתום 'ביי"ן ובד"ם' וסודם 'עד"ן'. והנה שני עדים נולדים מסוד גפן עם ענבים כי כן ג"ן מורכב מן ע"ב פנים ומהם תדע כי י"ש ענבים בגן. וכשתצרף גפן עם שרקה תמצא גן משותף עם ש"ר קפ"ה שהוא שר הפני"ם:
ודע כי סוד זכר ונקבה הוא שמי"ם כוללים ז"ח שמות. ז' מהם זכות בשם יעק"ב שמדתו מדת אמת והיא התפארת הנחקקת על עשרת הדברות שתיבותיה קע"ב ומספר אותיותיהם 'עשרים' והם 'שר"י ע"ם' וסודם 'רוחות'. והנה 'כת"ר יעק"ב' הוא בהיות 'רוח הקודש בגן עדן'. כי 'איש ואשה עדים בגן'. ואמנם ח' מהם חובה כשם יצחק שמדתו מדת פחד. והאי"ל עד נאמן ועל כן שם אשתו רבק"ה. ושניהם שני הפכים כי מדתה מדת הדין קשה. שנאמר "ותמהר ותורד כדה העינה". והעד כי הנזם על אפה והצמידים על ידי"ה, והם כד"ה הזמ"ן על אפ"ה מתחיל מן הבק"ר "מפחד בלילות". 'והצמידים' על ידיה, 'מצוה ידים' על ידיה כחות פעולות על כחותיה, וע"כ היא מהפכת כונת יצחק, "ויהפך יי אלקיך לך את הקללה לברכה כי אהבך יי אלקיך" (דברים כג' ו'). אימתי "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו" (בראשית כה' כח'). כי צף בידיו:
והידים ידי עשו היא מדת החרב, ועל חרבך תחיה רצו"ח עשו"י לצח"ק ורבקה אוהבת את יעקב. ואין שם טעם מפורש, על כן נצחה במטעמים שאינו דומה עובד מאהבה לעובד מיראה. כי העובד מיראה מבקש טעם לעבודתו. ואם אינו מוטעם לו חוזר מאדונו. אבל העובד מאהבה כל עבודתו מוטעמת לו תמיד. ומה שהם יהו"ה י"ה שמות מיוחדי"ם הם ו' שמות מכוני"ם והנה החותם שלם יה"ו. והנה שפ"י קצ"ה מפה גם קצ"ה מפה, והרמז כרוב אחד מקצה וכרוב אחד מקצה מזה מן הכפרת יהיו שני הכרובים:
כרבים כתיב כרבים הם נצח והוד. שים עוד על זה ה' שמות מיוחדים (ידוד) שהם ב' שמות מכונים (אדני) ותמצא הכל חתום בהוי"ה בשם הקדש אשר הכל הי"ה. והרמז "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים בעבור ישמרו חקיו ותורתיו ינצורו" (תהלים קיא' ו'). וכשתכפול זה (כח) יהיה סודו יו"ם. כי י"ו שמות מכונים עולים מ' שמות מיוחדים. כי כן לעולם על דרך היות שם המיוחד עולה ב', לפי סוד שהם אח"ד אח"ד בחילוק השוה. ועולה הכינוי אח"ד אח"ד אח"ד אח"ד אח"ד ה' פעמים. והנה הסוד ב"ה בראם. כי שנים מאלה לעולם חמשה מאלה, גם אחד מאלה כשהוא כ"ו שלם הוא לפי הכינוי שנים וחצי. והנה כל אחד שנים וחצי והנה זה חמשה וזה שנים רמז חמשים שנה (גימ' חמשה שנים). "וקדשתם את שנת חמישים שנה" (ויקרא כה' י'):
'בראם' 'אברם' 'אברך ידו' ר"ל דיו לזמן הגלות שמספר שנותיו יהיו א"רכב, אלף מאתים ועשרים ושתיים שנה, ויושלם בשנת החמשים. וישלימו הנצרים שנת אלף מאתים ותשעים. וזהו מה שרמז באמרו "את הרשום בכתב אמ"ת" (דניאל י' כא'). כי בתוך דבריו אמר דניאל "חלם חזה וחזוי ראשה על משכבה באדי"ן חלמא כתב ראש מלין אמר" (שם ז' א'). והם ראשי תיבות אמ"ת עולים א'לף מ'אתים ת'שעים 'רא"ש מלי"ן אמ"ר' 'מאר"ץ ישרא"ל' 'חלמ"א כת"ב' 'כ"ח א"ם לב"ת':
ארץ ישראל גבוה מכל הארצות ושמה נחלת גוים וחתום עליה 'חלון תגים' והיא 'הטפ"ה הבתול"ה' טפ"ה קרואה נפ"ש חי"ה. וזהו "תוצא הארץ נפש חיה למינה" (בראשית א' כד') הארץ הידוע, וסימן ארץ אלף מאתים ותשעים והיא ארץ ישראל שהיתה ארץ כנען שהיא ל"ב העולם. וזהו "מבכ"י נהרות חבש" (איוב כח' יא'):
וידוע כי כח שבתי כנגדו בכוכבים שהוא גבוה מחבריו. והנה הגבוה ראוי לגבוה וישראל אומה גבוהה מכל האומות. "כי גבה מעל גבה שמר וגבהים עליהם" (קהלת ה' ז'). והגבוה הוא עפר ארץ ישראל ועליו גבוה ששומרו הוא שבתי וישראל הם גבוהים עליהם על שניהם וזה מבואר: ודע כי כשתחבר נפ"ש חי"ה מימיית עם נפ"ש חי"ה ארציית תמצא ביניהן תכלי"ת ההבד"ל. אך לשתיהן רשו"ת באות תאומים כלומר שהם אותיות בטבע כלומר אותיות טבעיות בעולם ובשנה ובנפש. אבל הלשונות הן הסכמיות, וצורות אותיותינו וחבור לשונינו לבדם פעולות אלוקיות. ושתי הנפשות סודם שבת"י צד"ק רמז שק"ו צי"ת שהוא שם בן מ"ב שראש אב"ג ית"ץ (גימ') בתולה ודגים וסודו 'בתול"ה ודגי"ם'. כי ראשו חובר בשני מזלות וסופו חובר בשני כוכבים ועושין הרקי"ע א"ש ורו"ח והמזלות עושין 'די"ו מימי"י ועפר"י'. כי סודו 'במולדו"ת חי' והם המזלו"ת שהם 'הרא"ש' מכל 'גלג"ל תל"י'. וסודם בין מזל"ו ומז"ל
י"ב בתולה סוף הששה מטלה, ודגים סוף הששה ממאזנים. ואמנם מזל מאזנים נברא משם י"ה מרובע גם מז"ל טל"ה נברא משם ו"ה מרובע. והנה זה רכ"ה וזה קכ"א, ורמזם יחד "ידוד איש מלחמה יי שמ"ו" (שמות טו' ג'). והנה בתולה עפר ודגים מים. שני מלכים (בגימ' בתולה ודגים) 'עפר מים' שניהם קשורים 'שני חייבי"ם' 'בשני זכאי"ם' 'ערפליי"ם' 'רקיעיים' ונבראים 'ענ"ף מענ"ף'. ומהם מתהוים העניינים ונמסרו המינים לענפיהם:
ודע כי סוד 'נחלת גוים' 'גבריא"ל א"ש' ומראהו 'מראה א"ש' 'וישרא"ל' 'נחתמו בכוחו', באמרו "מימינו אש דת למו" (דברים לג' ב') והוא חמ"ר פרט"י, ולפיכך על יד"ו 'תמח"ה טפה'. כי כשישראל עושין רצונו של מקום, והוא שישתדלו לדעת שמו הגדול, מיד נעשה השמאל ימין. והטפה שנכתבו ממנה הבריות במדת הדין קשה ובכף חובה נמחקת ונכתבת במקומה הפכה וחלופה והיא טפה חתומה במדת רחמים חזקה ובכף זכות חקוקה:
וממה שכתבתי בגלגולי עניינים רבים מדולגים ומקופצים מזה אל זה ורמוזים תבין כונתי בזו ההקדמה. ועתה אשוב אל ענייני ואומר שכבר קמו עלי אנשים רבים שהם חכמים גדולים מחכמי ישראל במקומות הרבה. ויש מהם שהיו בקיאים בראשי פרקים מדרכי הקבלה. ויש מהם שלא שמעו ממנה דבר לעולם. ויש מהם ששמעוה וגינוה, יש מי שגינה אותה מרוב מעלתה ומעוט שכלו ויש מי שגלה עדות אמונתו בה, וגנה אותה מפני שלא האמין בה וחשב שאינה אמת בשום פעם. ואני איני מגנה אחד מאלו כולם שאינו פלא שיכחישוה אותם שלא ידעוה ולא שמעוה כלל. כי אפילו היודעה והמכירה מסתפק בה מאד אם היא אמת אם לא. וזה יקרה בהכרח טבעה למי שלא הוציא שכלו מן הכח אל הפועל בה. אבל מי שיצא שכלו בה מן הכח אל הפועל הנבואי, אי אפשר לו להכחיש דבר ממנה בשום פעם בעולם לעולם לא בעת הפועל הנבואה ולא בעת מן העתים. כמו שאי אפשר לו להכחיש היותו אדם ומזרע זכר ונקבה אעפ"י שזה מורגש
לו וזה מקובל ששב מושכל אצלו. מפני שרואה זה הענין טבעי נמשך שהאדם הזה הפרטי נברא מזכר ונקבה: וכבר הקשו עלי רבים בעניין חדוש העולם וחשבו עלי שאמונתי באמונת אריסטו בקדמות וחלילה, חלילה לי מזה ומכיוצא בו. כי הוא לא השיג דבר באמיתת התורה ומהקבלה הנבואית. ועל כן שגג באמונתו וטעה במה שחשב טעות גדולה, עד שהביאו עיונו החלוש להאמין אמונת שוא בענין העולם. ואיך לא יכחישנה היודעה וכל שכן זולתו אחר שהוא רואה שצריך לגלגל בה כל התורה כולה, שהיא שמותיו של הקב"ה. וצריך לחדש בה כל אות ואות ובכל תיבה ותיבה נפלאות מחודשת מעת לעת. וצריך לעיין תיבה אחת ולקושרה באחרת, ועוד להניח השניה ולבקש שלישית לקושרה עמה. ועוד באחרת פעם בחצייהם פעם בראשיהם פעם בסופיהם. ופעם במספריהם ופעם בתמורותיהם עד שצריך שיצא מכל מחשבותיו הראשונות ויחדש אחרות חדשות מגולות מהן תמיד זו אחר זו. ועם כל זה שיעשה, כל עוד ששם הקדש החתום
בתוך דמו לא ירגיש עד שהתנועע ממקורו וממקומו ולא ברח מפניו דמו במדת הפחד עם מדת השמחה עדין ולא עלה בידו דבר מכל ההשגה הנבואית: אבל זה ידוע כי כשיתחיל השם שסודו ד"ם ודי"ו להתנועע בתוכו וירגישנו, כמי שמכיר מקום באבן שבתוכו, ואז ידע שידיעת השם פעלה בו. והתחילה להוציאו מן הכח אל הפועל. ומכאן ואילך יהיה נידון במדות כולן אחת אחת. וצריך שיעמד חזק במלחמתם כי הם שלוחי עליון בוחנים ומנסים כחו. כאמרו "כי מנסה יי אלקיכם אתכם" (דברים יג' ד'). ויזהר שלא יהרהר בע"ז לעולם שאם לאו הוא נאבד מן העולם הזה ומן העולם הבא. ויתפלל ויתחנן תמיד לשם הנכבד להצילו מבחינת המדות, עד שיצא זכאי מב"ד העליון ויזכה בב"ד התחתון ויאריך ימים בעולם הזה ויזכה לחיי העולם הבא. שזה אומרם ונוחל שני עולמות העולם הזה והעולם הבא. כמו שנאמר "כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים" (משלי ט' יא'). "ארך ימים בימינה בשמאולה עשר וכבוד" (משלי ג' טז'). ונאמר "את מספר ימיך אמלא" (שמות
כג' כו') ורבים בהם: ואחר שהודעתיך זה, איך יוכל אדם לכתוב השרש בשום פי' שיפרש על דרך "ספר יצירה". כי הנה אני קבלתי ולמדתי עליו י"ב פירושים וכולם עדין מחוץ לפי אמתתו. ואני פירשתי אותו בפירוש ארוך מעט וקצור הרבה לפי ענייניו ואם הייתי יודע באמת שיש ביניכם שום אדם שהיה יכול להבין מה שהייתי כותב כבר הייתי משלים רצונך במה שבקשת. ואמנם אני מסופק בזה וה' העלים ממני ולא הגיד לי ורצוני ללכת שם בשנה הזאת או בשנה הבאה על כל פנים אם יגזור השם ית' לגלגל רחמיו עלי ואז יחדיו נמתיק סוד היודעים יש צ"ו אמן:
וממה שרמזתי לך בענין ההשגות הגשמיות אשר כחותיהם הם שלוחים חלושים לחושים תוכל להבין מדעתך ענין ההשגות הדמיוניות והשכליות. ולא אצטרך לפרוט אותן כמו שפרטתי הגופניות לגמרי. ועל כן אתחיל לרמוז לך קצת קבלות מספר יצירה ומן האלפא ביתות, ולא אכתוב פרטיהם כי אם קצת מכלליהם:
'בשלשי"ם' 'מעש"ה מרכב"ה' והיא הרכבת 'ש"ם בש"ם' אמ"ש עם אש"ם. 'ושתי"ם' ספירות שהן 'מחשבו"ת' 'ספריות' מלשון חשבון ומספר. נתיבות-נ' תיבות, כ"ה לחצי ה'שבטים וכ"ה לחצים השני. והם מעידים על נ' שערי בינה ואלו הם נחלקים בחרוזים ברמזים. הבינני ופרש לי יב' בני אדם (כ"ד) נפשות הן וכלל אסרוני בגיד ודם:
הבינני ופרש לי שנים עשר בני אדם נפשות הן וכולל אסרני בגיד ודם: ראובן שמעון לוי יהודה דן נפתלי גד ואשר יששכר זבולון יוסף בנימין: מספר ראשי תיבותיהם תזכ"ר, ומספר סופי תיבותיהם א"ל תשכ"ח. מספר תיבותיהם שמו"ת ה"ם וכלל שלשתן יחד ג"ן בעד"ן המעידי"ן על כל מה שאמרתי לך שהשמות הם החרוזים 'פלאו"ת חכמ"ה'. 'שר"ץ' הרמוז למעלה ליל 'שמרי"ם' שמרי"ם לילי סוד פלאות חכמה. הוא סוד 'עת קץ' שהוא 'סתר' ס"וף ת"וך ר"אש, 'שד"י שמ"ו' תוכם אח"ד סופם שני"ם. 'החכמות אל"ף' 'פלאות החכמה' חקו"ק י"ה יהו"ה צבאו"ת בשמו"ת שמו. פי' מאזנים טלה כמו שרמזנו בשני המזלות שהם א"ו שהם מ"ט שנרמזו בסוד יהי ויהי. שלש"ה ספרי"ם החכמ"ה התבונ"ה הדע"ת חקוקים על יהו"ה ספ"ר וספ"ר וספו"ר שלש אמות שהם שלשה שמות שמ"ו שמ"ו שמ"ו ספו"ר ספו"ר ספו"ר:
וכבר הודעתיך למעלה סוד רכ"ה עם קכ"א שהוא שמ"ו של הקב"ה יתברך. ומשם תבין זה, עשר ספירות בלי מה. אור אור עשרים ושתים אותיות יסוד, אור הלילה-'יהי ויהי' 'יום'.