{"bookId": "kabala-30b7c5a14fb1", "part": "1", "torah": "2", "title": "פירוש מאמר ארימת ידי בצלותין — קטע 2", "hebrewTitle": "קטע 2", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-30b7c5a14fb1/1/2/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-30b7c5a14fb1/1/2/", "segments": [{"index": 1, "he": "הנפרדים מתיחדים בהדבק בשרשם, שזה מה שמגיע להם להתיחד. משא\"כ זיווגי האצילות לבדו, \nשאין היחוד אלא בו לבד: \nאמנם כאשר שמעת שזיווגי האצילות הם בסוד האמצע, וזיווג יאהדונהי בסוד רישא וסופא, \nוגם הם נתלים זה בזה, כי לפי התעוררות שמתעורר בו זיווג הרישא וסופא - כך נראו \nפעולות בזיווג האמצע, והולכים ומשתלמים זה לנוכח זה, כל אחד לפי מדריגותיו, עד שסוף \nדבר שניהם נשלמים. ודרך משל, במלת \"ברוך\" שבברכת אבות - לפי זיווג הרישא וסופא יהיו \nכללות כל ההיכלות בהיכל ק\"ק, עד שהכבוד עומד בתקפו, נשמה לכלם. ו\"אתה\" - התחברות של \nיסוד הזכר בו. ולפי זיווגי האמצע תהיה נוק' דז\"א עולה אחרי היסוד, ואח\"כ אחרי נ\"ה, \nכמבואר במקומו. וכן על דרך זה הולכים ומשתלמים זה לקראת זה, כל אחד לפי בחינתו: \nואחר שידעת כל זה, הנה אפרש לך בס\"ד שרש השלושה סדרים שזכרנו, מהיכן הם יוצאים לפי \nענין התקרבות הא\"ס ב\"ה אל נאצליו, הנזכר למעלה, כי שם שרש הכל ודאי, וזה פשוט. כי \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "כבר אמרנו - הא\"ס ב\"ה לפי עצמו לא היה פועל שום אחת מאלה הפעולות כמו שהן עתה, כי \nמצד התחתונים לפי ערכם. ולכן צריך שיהיה זה המקום שבו חידש הא\"ס ב\"ה פעולתו, לא לפי \nעצמו כנ\"ל, אלא לפי התחתונים. והיינו שהנה חידש בתחלה סדר חק אחד - שכל מה שיפעול \nלפי החק ההוא, לא יהיה לפי ערך כחו הבלתי תכלית, אלא לפי ערך התחתונים שהוא חפץ \nלהוציא. וזה הוא המקום שאמרתי, שכאשר ירצה הרצון ב\"ה לעמוד במקום הזה מצד היותו \nפועל, שם יפעול כל הענינים האלה. ועל כן שם צריך שיושרשו כל הפעולות הנעשות, כי הרי \nאינן נעשות אלא לפי שהרצון עומד בחק ההוא, והבן היטב. ולמען תבין יותר זה הדבר, \nאפרשהו למטה, וממנו תקיש למעלה, שאי אפשר לפרש כל כך. הנה אפילו אור האצילות, שהוא \nבחינת האלקות בלא שום נפרד עמו, לפי ענינו לא היו יוצאים כלל הנפרדים, ומכל שכן \nהגשמיים; רק בנה היכל לכבודו, והוא היכל ק\"ק שבבריאה. העומד שם הוא הכבוד שזכרתי \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "למעלה, שמצד המצאו בהיכל ההוא אז קנה מין פעולה, והוא כל סדר הכבוד המפורש במקומו, \nשממנו יוצאים הנפרדים וכל הגשמיים, כל הנמצא בכל העולמות. ותראה שזה נקרא שאינו \nפועל לפי עצמו, אלא חידש מתחלה המקום, והוא ההיכל, ואז בחר להכנס בו כדי לעזוב \nפעולתו לפי עצמו, ולקחת בו פעולה לפי התחתונים. כי ההיכל לכך נברא שבעמדו שם כביכול \nתשתוה פעולתו לפי הצריך בבחינת ההיכל ההוא העשוי לפי התחתונים, והבן היטב. ואז ע\"י \nההיכל הזה יוכל להדבק במה שימצא ממנו, אעפ\"י שמערך עצמו הם רחוקים, כי הרי נתקרב \nאליהם בבחינת ההיכל הזה. ויען אין ההתקרבות אלא בכח ההיכל, על כן גם ההתדבקות של \nהתחתונים לא יוכל להיות אלא ע\"י ההיכל, כי זולת זה לא היה בניהם קורבה. ועל כן \nאמרתי למעלה - שההיכלות הם לסוד ההתדבקות של התחתונים בשרשם. וניתנה ההדרגה הצריכה \nלזה בסוד ז' ההיכלות, לפי הענין הצריך להיות בסדר ובמדריגה בכל המלאכים ובכל \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "הבריות. ואין צורך לשאול על ההדרגה למה היא כך, כי כך היא צריכה להיות. ואעפי\"כ תדע \nשהם ז' היכלות, כי הרי כל הנמצא מא\"ק ולמטה, כבר פירשתי לך - שאינו אלא ז' הבלים. \nאך היסוד ועטרה שלו מתחברים, ותחת זה עומדת הפה העליונה שהוציאה אותם - למקור \nעליהם, כי אליה צריכים לשוב הדברים, וזה פשוט. והנה כל זה שהבנת למטה - כך צריך \nלימצא למעלה בזה הסדר עצמו. כי הלא כמו שאין הנפרדים יוצאים מאור האצילות לפי \nענינו, כך הספירות הקדושות אינן יוצאות מן הא\"ס ב\"ה לפי עצמו, אלא שחידש לו בתחלה \nענין ההיכל, כמ\"ש כבר. וגם שם הדרגת ההיכלות, עד שיגיעו הדברים להוצאת ספירות \nהאצילות, שהם כמו חצרות לבחינת ההיכלות ההמה. וכמו שהתדבקות התחתונים בשרש הוא בכח \nההיכלות התחתונים שאמרנו, כן גם התדבקות הספירות בא\"ס ב\"ה הוא ע\"י ההיכלות העליונים \nהאלה. רק יש הפרש אחד, שהתחתונים הם ז', והעליונים הם ט', כי למטה אינם אלא בסוד ז' \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "הבלים, ולמעלה הם בסדר אחר בסוד תשלום הספירות, כמ\"ש עוד בס\"ד. והם ט' ההיכלות \nהמוזכרים במאמר הזה שאנחנו בו, והבן היטב. ועתה אפרש לך המאמר הזה על דבריו, אמר, \nארימית ידי בצלו דכד רעותא לעילא לעילא וכו' וזה בסוד ההדרגה שזכרתי למעלה, שמתקרב \nהא\"ס ב\"ה אל נאצליו. הנה הרצון העליון א\"ס ב\"ה הוא שרש הכל, והוא בב\"ת ודאי, שע\"כ \nלא יעלה על שום דעת שרק מה שעשה הוא שהיה ביכלתו לעשות. ולא עוד, כי באמת כחו הוא \nבב\"ת, ורק כח אחד מן כחותיו הבלי תכלית הוא זה שגלה מן הכח אל הפועל, ואינו אלא \nענין אחד לבד, דהיינו ענין היטיבו אל הנבראים, שהרי רק זה ענין כל הבריאה כלה. כי \nעד כאן הוא... כ\"כ לפי שדברים הרבה צריך להקים הענין הזה על שלימות, לרוב התנאים \nוהרכבות דברים שנמצא בו. אך אין הענין אלא אחד היוצא מכלם, וזה כבר נתפרש בכמה \nמקומות. א\"כ נאמר שרק כח אחד מן הכחות בלתי מספר שיש לרצון העליון הוא שרש כל אשר \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "חידש והמציא. הרי כאן שרש, ושרש דשרש; דהיינו שרש כל הבריאה הוא זה הכח הנמצא בין \nכחות הבלתי תכליות, והרצון עצמו הכולל כל בלתי תכליות הוא שרש הכל. והנה זה הכח \nהאחד לבדו שאמרנו - זה מה שנתעורר ראשונה כדי לגלות אל הפועל, וכבר נטה כל הרצון \nאליו לענין גילויו זה, ונקרא מרכז הא\"ס, כמ\"ש במ\"א: \nוהנה כח זה כבר אמרנו שהוא כח אחד לבד, פירוש, שזה הענין כבר אינו יוצא חוץ ממציאות \nההטבה אל נבראיו. אך זה פשוט, שזה הענין שהוא (שלו) [שלם] - הנה הוא בו בתכלית כל \nהשלימות שאפשר להיות. וזה הכח הוא המתגלה בספירות, שכבר שמעת שאינם אלא מה שצריך \nלהגיע אל שלימות הענין של ההטבה. ותבין כי אפילו בענין הטבה לבדו - אין סוף באמת \nלשלימות הנמצא בו. ותבין כי שכר הנשמות יהיה לנצח, ואין. אלא השגה חדשה שישיגו, \nואין סוף להשגה שיש להם להשיג, כי אין סוף לשלימות המתגלה. ונמצא שאפילו שלא נצא \nחוץ מענין ההטבה, אעפי\"כ לזה הענין עצמו אין סוף לשלימות, והוא יתגלה תמיד בכל \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "הנצחיות, חידוש אחר חידוש לנבראים. וזה כל תענוג, וזה כל ההטבה שהמאציל ית\"ש מטיב \nאל ברואיו, ורק לזה נבראו, והבן היטב. הרי כאן הרצון הכללי - שרש כל שרש, והכח \nהפשוט הזה בכל שלימות - שרש לכל הבריאה, ואפילו לכל קיומה הנצחי: \nאחר כך מן השלימות הזה נמצא עוד ענין אחר, נולד ממנו. והיינו כי אם היה רוצה \nלהתגלות מיד בכל שלימותו, הנה היה מיד כמו שיהיה באחרונה בנצחיות. אך כבר ידענו, \nשלא רצה כך הרצון ב\"ה, כי ידע שלא כך הוא שלימות באמת, וכבר דברנו מזה [די] הצורך \nבכמה מקומות. א\"כ רצה הרצון העליון, שעל פי השלימות הזה ימצא חק הנהגה אחת, ההולכת \nבסיבוב גדול, מתחלת מן העלם הסוף התכליתי, והולכת בכמה מיני סיבובים, מתקרבת אליו, \nעד שמגעת אליו. וזאת ההנהגה נוכל לשער אותה בכמה מיני שיעורים, לדעת איזהו ראשיתה, \nאיזה אמצעיתה, ואיזה סופה. וכמה מדריגות לראש או לאמצע או לסוף, וכמה תולדות, וכמה \nהרכבות, וכמה סיבובים ותחבולות. כי בשלימות הכללי לא נוכל להבחין חלקים, אלא כי הלא \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "במלה אחת נאמר כולו שלם, והוא כל השלימות, וא\"א לנו להבין אותו כלל, כי אנחנו \nמוגבלים, ולכן לא נשיג את שאינו מוגבל. אך ההנהגה הזאת הבנויה מכל כך חלקים, נמשכים \nזה אחר זה בסדר ושיעור, באמת בזה נוכל להבחין ולהשיג: \nוהבן היטב, כי אור הא\"ס ב\"ה כך היה מאיר, יש סוד הארתו בבחינת השלימות שלו, ועדיין \nאין זה מושג לנו כלל, ולא נוכל לקרוא לו כי אם שם א\"ס ב\"ה. אך בהתחילו ליקרב אצלנו \nבדרך ההנהגה המשוערת, האיר בדרך אחד, ונקרא שחידש (מן) [מין] הארה אחת שנוכל להבחין \nבה שיעור, מה שלא נבחן באורו הקדום. וזה... [נקרא] שזה הוא החידוש הראשון שחידש \nהמאציל ית\"ש, כי בחינת האור הזה היה מושרש בו בכח, ואינו בדרך החכמה דלא ידיעא, \nואינו ענין מושג אצלינו כלל, והוא חידוש. ונקרא שהאציל אור אחד בבחינה אחת מחודשת, \nמושגת אצלינו. וזהו האור הנאצל ראשונה, ואינו שינוי באורו, אלא גילוי אצלינו. \nונמצא, אדרבא, מתעלם השלימת שאין לה סוף, (אז) [אך] לגבי דידן המשיגים בו - נקרא \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "כאלו חידש אור אחד, כי בתחלה לא ראינו כלום, ועכשיו שהיה לו להיות ראש להנהגה \nהמשוערת, ואז היה נראה אור זה, שלא היה נראה מתחלה, בדמות אור נאצל מן האור השלם \nשאין לו סוף, והבן מאד: \nוזהו ענין הצמצום, המוזכר במקומו, שהוא התעלם השלימות שזכרתי. ומיד נשאר נאצל האור \nהזה, והוא הכתר שזכרתי למעלה. ואחריו בא ענין התפשטות המחשבה, שהיא החכמה, והוא אור \nנאצל ממש מן הראשון, והיינו מתפשט ממנו. וכן כל האורות הנה הם מתאצלים זה מזה. \nוהיינו שהרי הם כלם אור אחד, והיינו אור הרצון עצמו, אך בדרך הארה הם מתאצלים זה \nמזה; שהרצון ב\"ה מאיר ממנו כל הארות האלה, אך הארה אחת עושה אותה שרש להאיר אחרת, \nוהבן היטב: \nוהנה אח\"כ - התפשטות המחשבה, וההתלבשות בבינה, המדריגה שנשאר בה האור, אז בה היה כל \nהענינים המוזכרים בא\"ק - שבתחלה היה בסוד רשימו, ואח\"כ ירד הקו. ובאמת הקו ירד ממה \nשהוא קודם הרשימו הזה, פירוש כי בקו הנכנס יש כל הדברים הנזכרים קודם הרשימו, וכל \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "אותם הדברים ביחד נקראים חוט הא\"ס, כי התחלה מן השלימות עצמו שרש הכל כנ\"ל. ובהיות \nהצמצום, נהיו כל הדברים הנ\"ל, עד שנתהוה החלל מלא מן הרשימו. ואח\"כ נכנס הקו ובקע \nהחלל כנ\"ל: \nונחזור לענין, כי הנה האור שנאצל בתחלה, הנה היה כולל כל ההנהגה כלה, וכבר שמעת \nשכלה אינה אלא ענין אחד לבד, שהוא ההטבה השלימה, בסוד החזרת הרע לטוב. לכן זה האור \nנקרא נקודה אחת לבד, שכל ענינו אינו אלא ענין אחד בלבד. אח\"כ הנקודה הזאת התחילה \nלהתפשט, ונעשית י' שלימה שיש בה ג' קוצין, וגוף הי' הנעשה מחיבור הכל. והנה כמו \nשהשלימות היה מתעלם ממנה, כך היתה נאצלת בכל חלקיה. ובתחלה היתה נקודה אחת לבד,והיא \nכללות החזרת הרע לטוב, ולא היה ניכר שום דבר בפרט, כי לא היה מושג עדיין הדרך איך \nשיהיה זה, כי דרך השלימות לא ידענוהו אלא בגילויו ע\"י הספירות. ועד שזה לבדו היה \nשולט, היה נשאר הכל בסוד א\"ס, וכמו שהיה מתעלם כך היה. והולך ומתקרב להיות מושג לפי \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "הספירות. לכן בתחלה לא נתגלה אלא ענין אחד לבד, והוא תכלית הענין.ולא היה א(י)פשר \nלהבין יותר מזה, כי אם חזר ונתעלם יותר השלימות, והאיר האור בדרך יותר מושג. ואז \nנודע שרש ענינו, והיינו סוד החד\"ר, שבהם סובבת כל ההנהגה. ואז נעשה בזאת הי' ג' \nקוצין וכנ\"ל, והגוף מחברם. אח\"כ נתעלם השלימות עוד יותר, אז כל אחד מן הג' קוצין \nהאירו בפרט, ועשו ג' קוין ימין ושמאל ואמצע. הרי הם ט' אורות וגוף הי' - הרי עשרה. \nוהרי הנושלמה הי'. וזו היא י של השם הקדוש יהו\"ה ב\"ה לעולם ולעולמי עולמים. והיא \nכללות כל הע\"ס שיוצאים מבחינת דלא ידיע לבחינת ידיעא, כמ\"ש כבר. ועם כל זה, זה אינו \nבבחינת ידיעא לגמרי, אלא הוא בחינה אמצעית בין דלא ידיעא לידיעא, והוא מה שמשגיח \nהא\"ס ב\"ה על נאצליו ומתדבק בהם. והוא כדמיון הכבוד למטה בבי\"ע, וזהו כתר כנ\"ל. ועל \nכן אמרו שהכתר אינו אלא השראת העליון על התחתון, ובכתר נכלל כל מה שיהיה אח\"כ בכל \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "הספירות. ולכן כך הוא הכתר כמו כל שאר הפרצוף. וכן אריך אנפין באצילות הוא לבדו \nקומתו בכל העולם, וכל שאר הפרצופים מלבישים אותו. ואח\"כ יש ההיכלות לזה הכתר, שהוא \nכמו הכבוד, כדי שבו יהיו מתדבקים הספירות, שהם בחינת ידיעא ממש. ואפרש לך הענין על \nפי המלות ותבין היטב, אמר, דכד רעותא לעילא לעילא קיימא על ההוא רעותא דלא אתידע \nואל אתפס וכו'. הנה הזכיר כאן שני רעותין - רעותא לעילא לעילא, [רעותא] דלא אתידע \nולא אתפס וכו', וכונתו על הרצון הכולל, הוא הא\"ס ב\"ה שאי אפשר לדבר בו שום דבר, כי \nאם לומר שהוא לעילא לעילא, פירוש שהוא מרומם הנעלם מן הכל, ובאמת אין אנו יכולים \nלדבר דיבור כלל. כי בשלמא אפילו בכח הפרטי שאמרנו - שלימות ענין ההטבה, סוף סוף אנו \nיודעים שהוא שלימות ענין זה של ההטבה. אבל הרצון הכולל - אין אנו יודעים כלל מהם. \nהוא הכולל, ועל כן לא נקראו אלא רעותא לעילא - רצון עולה מכל מה שמדברים בכל \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "דיבורינו. אך הרעותא השני שהזכיר, הוא הכח הפרטי שהוא שרש אל כל הנמצא עתה. אך זה \nלא אתידע, כי אינו נודע באמת, כי הרי הוא נעלם בתוך ההנהגה המשוערת והמשפטית. \nואפילו שנודע ממנו ע\"י הספירות, אך כלו לא יודע לעולם, כי הלא בכל הנצחיות יתגלה \nממנו תמיד ידיעא חדשה, על כן נקרא שאינו נתפס. וזה, כי מה שאין השכל מקיף אותו לכל \nצד, אינו נקרא שתופס אותו. ולכן אפילו שישיג מעט ממנו, אינו נקראת השגה וידיעה \nשלימה. כי מי שרואה רק קצה הדבר, ולא כלו, נקרא שאפילו אותו הקצה לא השיג לגמרי, \nוזה פשוט. כלל גדול בכל - שהמשיג הענפים, ולא השרש, אפילו הענפים נקרא שאינם בידו. \nועל כן זה השלימות לא אתידע, כי הוא נסתם. ואפילו מה שמתגלה ממנו אינו נתפס, ואינו \nמושג השגה ברורה ושלימה. והרי כבר שמעת שהרצון כלו נטה אל הכח הפרטי, עד שנחשב זה \nלמרכז של כל האור. ולכן אמר, דכד רעותא וכו' קימא על על ההוא רעותא וכו'. ואז יוצא \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "האור הנאצל ראשונה, שהוא כתר, והיינו רישא דסתים וכו'. והנה כאן יתכן להזכיר שם \nרישא, כי הוא ראשית ההנהגה המשוערת, ובו נכלל סדר כל ההנהגה וכל הספירות בדרך לא \nנודע, כי לא הגיעו עדין לבחינת ידיעא, אלא הוא חלק אמצעי בין לא ידיעא לידיעא, והוא \nהשגחת הא\"ס ב\"ה על נאצליו כנ\"ל. וכבר שמעת כי ז\"ס שער [נ] שנאמר בו \"במופלא ממך\" \nוכו'. ולכן ניקוד קמץ מורה על הכתר, כי הכתר עניניו סתומים ובלתי נודעים, מתיחדים \nביחוד הרצון ב\"ה שאינו מושג כנ\"ל: \nותדע, שכנגד הכתר הזה הכללי נמצא אח\"כ כתרים בכל הפרצופים, כי לפי הסדר הזה הולכים \nכל הדברים גם למטה. וכל פרצוף - ענינו מתגלה מן החכמה שלו ולמטה, וקמוצים וסתומים \nבכתר. והמקבלים מן הפרצוף התחתון - מה שיהיה תלוי בכתר יהיה נעלם ממנו. וקרא לזה \nהראש, רישא דסתים לעילא. והיינו כי הוא מרומם מן הפרצוף, כמו הכתר השורה על ראש \nהמלך, שאינו מכלל הפרצוף, אלא עומד למעלה מן הראש, ונמצא כל הפרצוף חוסה בצלו. וע\"ז \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "הסוד כתוב, \"ויברכו שם כבודך ומרומם\" וכו', כי העבודה היא למטה, וגם מגעת למקום \nמרומם, שאי אפשר לסדר אורותיו בשבחי תפלתנו, אלא הוא מקבל ממנה מה שמקבל, ומסתדר \nמעצמו. ואמר, וההוא רישא אפיק וכו' והיינו הג' קוצין שבי', ואח\"כ בהעלם אחר, ונהיר \nמאן דנהיר, והוא השתלם הג' קוצין בסוד הג' קוים שלימים. וכל זה הוא בדרך לא מושג \nכנ\"ל, ועל כן אמר אפיק מאי דאפיק דלא ידיע. אחר שנשלמה זאת הי' כנ\"ל, נאצל עוד אור \nאחר בסוד פתח, והוא המחשבה - חכמה שזכרתי למעלה, שבה נפתח מה שיקמוץ בכתר. וכמו \nשברישא, שהוא הכתר, נכללו ע\"ס כנ\"ל, גם זאת המחשבה שהיתה נאצלת היתה כוללת ע\"ס; \nוהיא י' שניה. אמנם כמו שהרישא נקשר בא\"ס, כן המחשבה נקשרת ברישא, כי אינה אלא \nגילוי מה שברישא. ועל כן נאמר בה \"מאד עמקו מחשבותיך\". אך באמת אינה יכולה להדבקם, \nכי הלא צריך לצאת הספירות לבחינת ידיעא ממש, וזה אינו אלא במחשבה. ועל כן נשארה \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "התאוה להדבק, יען אינה אלא גילוייו כנ\"ל. אך לא כך היה צריך להיות, כי אין זאת \nהכונה, ועל כן בהיות המחשבה יוצאת ונאצלת מן הכתר, הנה כל חלק ממנה שהיה מתעורר \nלצאת, לא היה יוצא, אלא היה מתדבק מלמטה למעלה ברישא עצמה. והיו אורות הרשימו \nמתגלגלים ע\"י ההתדבקות והרדיפה הזאת. ואז מכח זה היה מתאצל אור אחד חדש בתוך הרישא \nמבחינת הרדיפה הזאת. והיינו שאינו אור שהיה הרישא מאיר מצד עצמה, אלא מבחינת \nהגלגול, שהיה עושה באורותיה הרדיפה, ומבחינת הדביקות שנתדבקה המחשבה עצמה ברדיפתה \nברישא. כי זה האור הנולד מבחינת הרדיפה, היה ממשיך אליו, בכח הגלגול של אורות \nהרישא, מה שהיה יכול להמשיך. וכך היו עושים כל העשר אורות של המחשבה. ואז נקבצו כל \nהאורות שנתאצלו מן הרדיפות, עם מה שהמשיכו מן הגלגולים של הרישא, ונעשה מהם מסך \nאחד, והוא פרגוד העומד לפני הרישא. וז\"ס הקרום של מוח, כי הוא מבדיל בין הגלגולת \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "והמוח, והיינו בין הכתר והחכמה. אך אעפ\"י שמצד אחד נקרא שמחבר, כי באמת הוא מחבר \nאותם, כי הוא בחינה אמצעית ביניהם, וע\"י הפרגוד הזה מקבלת המחשבה מה שמקבלת מן \nהרישא, שאם לא היה הפרגוד, לא היתה החכמה יוצאת לעולם. ונמצא שבצאת אורות החכמה, \nמידי צאתם היו גורמים התאצלות האורות שנעשו הפרגוד, וכנששלמו אורות הפרגוד, נפרסו \nהם, וירדה החכמה למקומה ונתישבה שם. ונקרא הקרום הזה קרום של מוח, כי הכתר לא עשה \nאותו לפי עצמו, אלא מבחינת המוח לפי רדיפותיו. ונמצא שהמוח הוא האציל הפרגוד הזה מן \nהרישא, ולכן אמר, רעך דממשבה וכו' חד פריסו אתפריס, ואינו אומר פריס, אלא אתפריס, \nכי נאצל כמו עצמו מכח רדיפות המחשבה. ותראה שכך פרגוד נפרש לפני הכבוד למטה, וכן על \nחיות הקדש - \"ודמות על ראשי החיה רקיע\", כי אי אפשר לתחתונים להדבק בעליונים \nולהשיגם עד שיתפרש מסך אחד ביניהם. והמסך הוא תמיד מה שמתאצל מן העליון להאיר \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "לתחתון. ואז נדבק התחתון במסך הזה, וכאלו מתחבר בעליון עצמו, כי לצורך התחתון פרש \n", "en": ""}]}
