{"bookId": "kabala-30b7c5a14fb1", "part": "1", "torah": "5", "title": "פירוש מאמר ארימת ידי בצלותין — קטע 5", "hebrewTitle": "קטע 5", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-30b7c5a14fb1/1/5/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-30b7c5a14fb1/1/5/", "segments": [{"index": 1, "he": "בחיבור האותיות ההם. ולפעמים אינה נרמזת כלל, והם השמות שאין להם שום הבנה, וזה \nמורה על הסתר דרך הפעולה ההיא. ואעפי\"כ איזה רמז קטן ודק מאד יוכל להמצא שם \nלמשכילים הרבה, לדעת דרך השם ההוא ומוצאו ומובאו, הדרך איך שהוא מצטרף משם יוכל \nלדון ענין השם ההוא באיזה צד. אך הפעלים הם הפעולות היוצאות מחיבור המאורות, וזה \nמושג אצלנו ונודע ענינם היטב, ולכן הם מובנים לנו: \nונשוב לענין, הנה כשמלך דעת באצילות, והיא בסוד הנהגת הדין בסוד ב\"ן לקבוע עניני \nהנהגת העוה\"ז, ואז נכללו בה כל הדינים בסוד בליעת האורות שאמרנו למעלה. ותראה מה \nגורם זה - זה גורם חסרון הידיעה. והוא סוד \"כל מי שאין דעת אסור לרחם עליו\", כי אז \nהוקבעו כל העונשים למי שראוי. וסוד זה - \"ושם עירו דנהבה\", כמו שנפרש עתה בס\"ד. אך \n\"ושם עירו עוית\" הוא סוד - מזל שעה גורם, כמ\"ש עוד בס\"ד: \nונפרש זה עתה, דע שכל השכר הנצחי הוא רק שהנשמות ימשיכו לעצמם אור חדש תמיד, וסוד \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "(הבל) [הכל] הוא ענין כלת משה, וזה הדבר כבר נתפרש במקום אחר. כי השכינה נעשית בת \nזוג לכל אחד מישראל, והיינו \"ינוחו כל משכבותם הולך נכוחו\". וזהו עיקר פעולת \nהצדיקים, שהמאציל ית\"ש נתן להם מציאות שיפשטו הם אור הקדושה עצמה, והיינו שבהתדבק \nנשמת הצדיק בשכינה, יתחדש מלמעלה אור, מה שראוי להתחדש, וימשך עד זאת המדריגה של \nהשכינה, שאמרתי שנעשית להם בת זוג. והרי, אתפשטת מהימנותא, כמ\"ש הרשב\"י ע\"ה, וזה \n(וזה) ענין השלימות שזכרתי למעלה, שנתגלה תמיד אל נשמות הצדיקים. וזה דרך הגילוי, \nהנה המוחין של הנשמה הם נדבקים למעלה, ולוקחים אור מה שלוקחים, ובתוכם באמת מתלבש \nמה שמתלבש, כמו אי' בז\"א. ונמשך להם בכל יום אור חדש במוחיהם, והם ממשיכים אותו \nלמטה עד השכינה, בסוד בת זוג שלהם. ואז יוצא ממנה לחוץ, והרי השלימות נתגלה. \nוהגילוי אין צריך שיהיה כי אם למטה, כי למעלה בשרש ישנו, אלא שמתגלה בכל המדרגות, \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "עד שמגיע למדריגה זאת התחתונה. ובאמת על זה נאמר, \"בניך כשתילי זתים סביב לשלחנך\". \nכי השלימות שנתגלה - שוב אינו נעלם. ובו נאמר, \"אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם \nיאכלו\". כי האמת, שאין השלימות הזה נשלם עד שמתגלה מן השכינה כנ\"ל, והצדיק משיג מה \nשמשיג, בין בהמשכה הראשונה בסוד המוחין, בין בהמשכה אל השכינה בסוד בת הזוג. אך \n(ה)שלימות הדבר הוא כשנתגלה לחוץ, והם הם העולמות שהצדיקים נוחלים, כמאמרם ז\"ל, \nואלה נקראים תולדות, כי אין האילן הקדוש משתנה, ולא נוסף עליו כלל, אלא מה שקבוע \nכבר - יוצאות אלה התולדות. והנה עד סוף אלף השביעי יכולים אנו להבין שהוא כן, כמ\"ש, \nכי עדיין יש למעלה הבחנה בין דו\"ן. אחר כך הוא סוד ההשוואה, ולא נוכל להבין הדבר \nאיך הוא. אך מזה הענין הוא יוצא ודאי, כי סוד הכל, \"זכר ונקבה בראם ויאמר להם אלהים \nפרו ורבו\" וכו'. והנה עיקר כח ההתפשטות הזה תלוי בדעת, כי שני המוחין האחרים, אעפ\"י \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "שהם ממשיכים ומקבלים, אינם יכולים לפשט ההשפעה ולהוציא התולדה אלא הדעת. וזה מה \nשחסר לס\"א, שעל כן אמרו, אל אחר אסתרס דלא עביד איבן. שהרי הקדושה עומדת להתפשט \nלקבוע פשיטותה לנצח, והיינו קושטא. אבל הס\"א עושה מה שעושה, אבל אינו בר קיימא, אלא \nזרע רשעים נכרת. וכל מי שהוא משם הוא ג\"כ כך, שאינו יכול לקבוע שום דבר רע לעמוד \nלהתקים, כי שקרא לא קאי. אבל לא תחשוב שיוכל לפחות להמשיך מן הקדושה ולפשט אותה, כי \nגם זה אינו, כי ע\"כ נאמר, \"ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי\" וכו': \nותבין בכאן היטב ענין פגם הנשמות ותיקונן. הנה הס\"א, כבר אמרתי, הוא מקור אחד שאינו \nעומד להתקים, אלא לכלות. אכן אין בו דעת, וכל היוצא משם ג\"כ הוא כך, וכל מי שמשלים \nעליו הס\"א גם הוא נעשה כך, אעפ\"י ששרשו הוא מן הקדושה. והיינו כי מי שפוגם עצמו כל \nכך, עד שבאמת נקרא רע, מרע הרעה הגוברת בו שורה עליו הצלם של ס\"א ח\"ו, ואז הדעת שבו \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "מתעלם ואבד, ואין נמצא בו אלא החו\"ב. ואז נאמר, \"חכמים המה להרע ולהטיב לא ידעו\". \nכי הדעת אינו אלא לטוב, אך החכמה היא גם לרע. ועל כן נמצא, שאפילו פושעי ישראל יהיו \nחכמים בתורה. אבל זה ודאי שאינם יכולים לפשט האמונה כלל, כי אעפ\"י שהם מתחכמים, אין \nחכמתם עושה פעולה למעלה, בסוד פרו ורבו כנ\"ל, אלא \"וזרע רשעים נכרת\". וזהו שאמרו \nבתיקונים שנאמר עליהם וימררו את חייהם וכו'. ולבסוף לית הלכתא כ\"פ, ושהשכינה בסוד \nבת זוג שזכרתי למעלה: \nכל זה בסוד ימי השבוע, שהם סוד סבוב כל כללות ההנהגה, בסוד, שתא אלפי שנין הוי עלמא \nוחד חרוב. וכבר פירשנו למעלה כי אלף השביעי הוא סוד הסיפא, אך חדוש העולם הוא בסוד \nההשואה להיות כבראשונה לפי השלמות הפשוט, ולא ידענו איך יהיה הדבר בנבראים. והנה \nערב שבת יש לו בין השמשות שמכניס ממש כל עניני החול אל קדושת השבת, אך הארה זאת \nמתחלת מיד אחר חצות. וכן נמצא מציאות אחד בסוף האמצע הכולל כל ענייניו להביאם אל \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "הסוף. ולכן חוטמא, שהוא התיקון האחרון שבז' תיקוני רישא, נכללים בו כל התיקונים \nהראשונים לצורך פעולה זאת - להביא הכל אל הסוף כנ\"ל. והכל בסוד מלכות, שהיא נשרשת \nמתחילה בגולגלתא, שהיא התיקון הראשון. וסוד זה, \"וה' ברך את אברהם בכל\", שפירשו - \nבת היתה לאברהם ובכל שמה. וכן בחוטם בסוד האחרונים. ולכן נקראים אחרונים, לפי שהם \nכללות כל הז\"ת, אבל לעבור מהאמצע אל הסוף: \nאך כדי שתבין זה היטב, צריך שאפרש לך סוד אחד עמוק מאד מאד, שפירש רשב\"י בשלושה \nמקומות. האחד הוא בפ' נח (דף סה ע\"א) שאמר, אר\"ש ארימית ידי בצלותין לעילא דכד \nרעותא עילאה לעילא לעילא. שמרוב העלם הסוד הגדול הזה לא אמרו אלא בתפילה גדולה, \nוכיוון בגלות אותו להמשיך אורות גדולים ותקונים נפלאים, כי הם באמת מהסודות הרמים \nמאד, סוד ה' ליראיו: \nדע כי שני סדרים יש, האחד גלוי, והאחד נעלם. וסוד זה - כי לפי מה שאנחנו משיגים \nבגלוי, אצילות הוא עיקר ההנהגה, שבו יש כל הדכורין והנוק' הצריכים להנהגת העולמות. \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "ואח\"כ בי\"ע הם חותמות מהאצילות עצמו. ולפ\"ז עיקר הכל הוא באצילות, ומה שנעשה בו \nנמשך כן בהמשך בבי\"ע. אך יש סדר אחר נעלם הכולל כל האצילות ובי\"ע בסדר אחד, וזה כבר \nנתפרש בסוד ההיכלות בפ' פקודי. ואומר עתה מה שצריך כאן. כי הנה הרוח הזה של החוטם \nדעתיקא - בו נכללים עניני העולם כמו שאבאר לך בס\"ד. ולפי זה הסדר - אצילות נחשב כלו \nלזכר, ובי\"ע כולו לנוק'. וזה, כי הנשמה בבריאה היא אלקות, רק הנפש והרוח הם נפרדים, \nולכן יש לכל היכל נפש רוח בפני עצמו. אך הנשמה היא כללית לכל העולם. וזה מה שצריך \nלתקן בשלימות, כי באצילות \"לא יגורך רע\", יען הכל הוא אלקות. אך בבי\"ע, שיש שם \nנפרדים, שם הס\"א יכולה להתגבר ח\"ו לפי חטאות בני אדם, ושם הוא שצריך להעביר אותה, \nוסוד זה - \"וכבודי לאחר לא אתן\", כי צריך סוף סוף להטהר הכבוד, ולהתקשר בו ענפיו \nבקדושה, ואז כולם כאחד מזדווגים עם האצילות, שהוא הזכר לנגדם. וסוד הכל - מ\"ב \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "זיווגים, כמפורש במקומו בסוד ההיכלות: \nונפרש בתחילה שרש ההנהגה הגדולה הזאת, שבה תלוי גילוי האור שפירשנו למעלה בסוד רישא \nוסופא. וזה, לפי סדר התקרבות האור הא\"ס ב\"ה אל הס.. [הספירות] בהדרגה מעט מעט. הנה \nהרצון העליון ב\"ה הוא שרש הספירות, וכח אחד ממנו לבד הוא שבו עומדת הבריאה וכל \nעניניה, וזה פשוט, כי זה הוא רק ענין הטיבו אל אחרים. וזה נתפרש כבר בכמה מקומות, \nכי הא\"ס ב\"ה הוא בלתי-בעל-תכלית, ולכן לא יעלה על דעת שרק מה שעשה, הוא מה שהיה \nבכחו לעשות, ולא היה בכחו כי אם זה, אלא ודאי כחו הוא בלתי תכלית, ורק כח [אחד] בין \nהכחות אשר אין להם מספר בתכלית, הוא שרש כל עניני הבריאה כלה. הרי כאן שרש ושרש \nדשרש, כי שרש הבריאה הוא הכח הזה הפרטי, ושרש השרש הוא הרצון הכולל \nהבלתי-בעל-תכלית, וזה הכח הוא שנתעורר בראשונה, ונטה כל הרצון אליו, ונעשה זה מרכז \nלכל הרצון, ונקרא מרכז א\"ס ב\"ה. והכח הזה מצד עצמו הרי הוא שלם בתכלית השלמות, אך \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "אינו יוצא חוץ מענין ההטבה אל נבראנים], כי רק זה הוא ולא ענין אחר. אך זה הענין \nהוא שלם בו בתכלית השלמות, והוא המתגלה בספירות, כמו שתשמע עוד לקמן בס\"ד: \nוהשלמות שלו אין לו סוף, כי הלא לכל הנצחיות הוא ילך, ויתגלה תמיד גלוי חדש אל כל \nהנבראים כראוי להן, ושם כל תענוגן הנצחי, ולזה נבראו. מן השלמות הזה יוצא אח\"כ משפט \nההנהגה הראוי לסבוב, בכל מיני סבובים אשר הוא מתהלך, עד הגיעו אל הסוף אל מצב \nהנצחי, ואז נמצא שם מציאות נקודה אחת הכוללת כל המשפט הזה בכל חוקותיו, ובה נבחין \nראש וסוף, כי השלמות כלו שלם בכל חלקיו בשוה, והמשפט המחוקק בו נמצאת ההדרגה המתחלת \nמהראש, ומתפשטת והולכת עד סוף הכונה. וזה נכלל הכל בנקודה אחת לבד, כי באמת רק ענין \nאחד הוא כללות כל הנהגה המחוקקת, והיינו החזרת כל רע אל טוב בפועל, והבן היטב: \nאחר כך זאת הנקודה התחילה להתפשט, ונעשית יו\"ד שלמה שיש בה ג' קוצין וגוף היו\"ד. \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ותדע שכל זה נעשה אחר התעוררות הצמצום, קודם התגלות רשימו, וכל המדריגות האלה ישנם \nתמיד לפנים מהספירות, כי אח\"כ במדרגה אחרונה, שהיא מדרגת הספירות, כמו שנבאר בס\"ד, \nשם יש החלוקים של הרשימו, והוא וכל שאר הענינים, כמו שנבאר בס\"ד. ובהיות היו\"ד הזאת \nנשלמת, הנה היתה הולכת ונאצלת מן השלמות, והשלמות נעלם בתוכה ומניח לה מקום להתפשט. \nוכן היתה משלמת חלקיה וענפיה, ואז כל אחד מהקוצים היה מאיר לג' אורות, ונעשו י' \nאורות, והוא סוד יו\"ד אחד בג' קוצים, מאירים כל אחד בקו אחד, או ימין, או שמאל, או \nאמצע. וגוף היו\"ד קושר הכל בסוד מלכות: \nוהנה זה אמרו דכד רעותא לעילא לעילא, והוא הרצון העליון, דהיינו א\"ס ב\"ה, ולזה אמר \n\"לעילא לעילא\", כי הוא למעלה מהכל, ואין לדבר בו רק כך - שהוא מרומם מהכל. וזה עומד \nעל ההוא רעותא, והוא הכח הפרטי שהוא שרש לבריאה, כמו שביארנו: \nוזה לא אתידע ולא אתפס לעלמין, כי אותו מצד עצמו אין יודעין אותו, כי הוא נעלם בתוך \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "ההנהגה משפטית. \"ולא אתפס\" - כי אפילו שמתגלה, אין נקרא שיודעים המונח הכללי שלו, \nושיושג השגה שלמה, אלא נקרא שמשיגים (ממש) [ממנו] איזה הארה. ואפילו בכל הנצחיות \nיהיה כך, וזה פשוט, שמה שאין השכל מקיף אותו מכל צד - אין נקרא שתופס אותו, אלא \nשמביט קצהו. וזה השלמות אינו יכול להיות נתפס בכל הנצחיות שלו: \nוהזכיר עוד הדרגה אחרת, והיא רישא דסתים יתיר לעילא. ונאן מתחלת ההנהגה בכל משפט \nסבוביה, ונמצא לה ראש אחד כולל הכל. ואח\"כ התפשטות הענפים רק ממה שנכלל בראש הזה. \nותראה שבדמות זה תמצא בספירת...[הכתר] או אריך אנפין - שקומתו בכל האצילות, ואח\"כ \nכל שאר הפרצופים אינם מלבישים אלא חלקים ממנו. והכתר כולל כל הפרצוף, והחכמה מתחלת \nלגלות ענפיו אחד אחד, שכבר יש בכל שאר הפרצוף כמו שיש בכתר עצמו. וזה סוד הרישא הזו \nשנעשה מקור לכל ההנהגה. ואמנם תראה כי זה כמו הכתר השורה בראש המלך, כי הוא עומד \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "מלמעלה, והוא שורה על התחתונים, ואז נקרא שכלם עומדים תחת צלו, והוא באמת מתרומם \nמהם אף על פי כן, ולזה אמר, \"דסתים יתיר לעילא\": \nותראה שנקודת הכתר היא קמץ, והחכמה - פתח. וסוד הענין, כי באמת הכתר והחכמה הם ב' \nראשים, אך הכתר הוא מתרומם למעלה כמ\"ש, והאורות אינם מתפשטים ממנו אלא נשארים \nסתומים בו, אבל החכמה - שם יורדים האורות מהכתר ונפתחים להתגלות ולהתפשט, ולכן נקרא \nמחשבה. ותראה שאין שום פעולה לבטלה, ועם בהיות האורות קמוצים בכתר, שם נשרש שרש אחד \nלכל ההנהגה, עמוק וסתום מרומם מכל מה שאנו מדברים בעניני העבודה וחוקות ההנהגה \nהגלויה. ועל כן נדע שאין אנו מדברים כי אם מהחכמה ולמטה, אך שרש הדברים לפי הכתר \nאין מי שיוכל להשיג אותו. ובדמיון זה למטה אמר על הכתר שהוא שער הנ', וכולל כל המ\"ט \nשערים, וזה מורה כי הוא שרש הכל, ושם הדברים נשרשים בשרש עליון על הכל, וזהו ממש, \n\"ויברכו את שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה\". כי העבודה היא למטה, ומגעת אל מה \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "שיכולה להגיע, אל מקום מרומם ממנה שאינו נכלל בסדרי השבחים, ואי אפשר לסדר אותותיו \nועניניו אלא הוא מסתדר מעצמו. ולפי שמה שנפתח בחכמה - נשרש בקמיצת הכתר, נאמר \"מאד \nעמקו מחשבותיך\". וע\"כ אמר, \"רישא\", לפי שבאמת הוא ראש ומקור דסתים, בסוד הקמץ לעילא \nשהוא מתרומם: \nושם אפיק יו\"ד בסוד תלת קוצין ונהרין בסוג הג' (לא) [קוים] כנ\"ל, ונשלמה י' של השם \nב\"ה. ואח\"כ מזאת... [היו\"ד] נאצלת עוד המדרגה הב' בסוד הפתח, והיא מקום המחשבה. \nוהיא לא עמדה בתיקונה עד שנתפרס פריסו. ותראה שהמחשבה היתה עומדת לצאת, והיינו \nההדרגה הב' של האור, ולא היתה יוצאת, אלא מתקשרת תמיד ביו\"ד העליונה, ואז היו \nהאורות של היו\"ד מתגלגלים על ידיה להוציאה. ומרוב הדבקות שהיתה רוצה המחשבה לרדוף \nולהדבק בה, היה מתאצל מציאות אור אחד לתוך היו\"ד הזאת, וכל כח שהיה צריך לצאת \nבמחשבה היה מתדבק בחזק ורודף אחר היו\"ד הזאת, ואז מכל מה שנאצל מן הרדיפות האלה \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "כמ\"ש, נעשה מסך אחד, והוא קשר האמצעי א' שיקשר תמיד היו\"ד עם המחשבה: \nוהענין, כי אי אפשר לפי ההדרגה שתהיה המחשבה מתדבקת בראש, כי זה הולך לענין אחד וזה \nהולך לענין אחר, אלא זאת האהבה הושמה ביניהם, והיא גרמה רק לעשות הרקיע הזה, מחבר \nמים עליונים עם התחתונים. ותבין כי זה הרקיע היה לה מצד עצמה, לא היה להוציא אותו \nכי אינו לפי ענינו, אלא כשנתעוררה החכמה לצאת, טרם צאתה והתישבה במקומה נתאצל הרקיע \nהזה, והרי הוא יוצא מהיו\"ד לפי התחתונים לא לפי עצמה, ואז כל האורות של היו\"ד \nמאירים בזה הרקיע, כמ\"ש, להאיר למטה, וכן נמצא תמיד, \"ודמות על ראשי החיה רקיע כעין \nהקרח הנורא\": \nולכן אמר, רעך דמחשבה חד פריסו אתפרס, ואינו אומר \"פריס\", כי לא פעולת היו\"ד היא, \nאלא פעולת המחשבה, ונפרס כמו מעצמו, כי נמצאת שהמחשבה בונה אותו. ועוד תראה לקמן - \nזה סוד הקרום של מוח, ואעפ\"י שנראה שהוא לכסות אור הכתר, נק' \"קרום של מוח\", כי \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "אדרבא המוח הוא שעשאו לעצמו, והאציל אותו מהכתר. ותבין היטב איך שהתחתונים הם \nשממשיכים להם השרש מהעליונים תמיד בסוד המסך והפרגוד הזה. והאמת כי אינו נמשך כמו \nציור, אלא אדרבא כמו מסך שהוא תיקון העלם אחד שעל ידו יוכלו תחתונים לקבל ממנו. \nוהשרש מתכסה בתוך המסך הזה, כי הרי כן כל ענף מכסה את שרשו, והבן היטב: \nואפרש לך עתה זה הענין היטב, ובו תבין ענין מה שאמרו ז\"ל, \"במופלא ממך אל תדרוש\" \nוכו'. כתוב בספר התיקונים כ\"ב, \"כתר עליון דא איהו שלימו דחמשין שערי בינה וכו'. \nבגין דאיהו מקור דלית ליה סוף\". וכאן תראה מהו המותר לנו להתבונן בו, ומהו האסור \nבאמת. הנה אחר שידענו ענין הספירות שהם י', לא פחות ולא יותר, ושהם אלה הי' ולא \nאחרים, אז נוכל להתבונן בהם לכל צד, דהיינו מה פעולת כל אחד ואחד, במה נבדלים \nבהנהגה זה מזה, איך הם מתפשטים בתולדותיהם, ומה חק ההנהגה בהן, וסוף דבר מה ענינם \nומה תולדותיהם. כל אלה מותר לנו להבין ולהשכיל, ועונג הנשמות הוא להבין יותר בזה. \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "ועוד ענין אחר אנו יכולים לדעת, והוא הסדר איך שיצאו הם בעצמם מן הא\"ס יתברך שמו. \nועם כל זה נאמר, \"עשר ספירות בלימה הבן בהם וחקור בהם\" (עי' ספר יצירה, א, ד). \nוהאסור הוא לחקור מקור הספירות האלה, פירוש - למה הם אלה ולא אחרים, למה י', לא \nפחות ולא יותר, זה אסור לנו. כי זה פשוט שצריך שיהיה טעם לזה, והוא עומד בעומק \nרצונו של המאציל ית\"ש שאי אפשר לנו לחקור שם כלל. אלא זה ידענו, שבהיותם מוציאים כל \nהעולמות בזה הסדר שהם עתה, ואם היו מתחלפים אפילו קצת - לא היה כך, וזה הסדר הוא \nהשלם בתכלית השלמות. אך למה זה הוא השלם - א\"א לדעת, ואסור לנו לחקור. וכן לשאול \nלמה באותו זמן נאצלו, לא קודם לכן, אסור ג\"כ, כי זה תלוי בעומק רצונו יתב', שאסור \nלנו ודאי לחקור כלל, ומכל שכן לחקור בעצמות המאציל ית\"ש, ובכל מה שתלוי במציאותו \nהמוכרח - ודאי כל זה אסור, ועל כל זה נא', \"המסתכל בד' דברים\" וכו' (חגיגה יא,): \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "ואפרש לך בפרט על (ה)סדר המדות. הנה הא\"ס ב\"ה הוא הרצון העליון, שרש הכל. והדבר \nהראשון מה שגלה הוא הסדר הזה של עשר ספירות. ואח\"כ התחיל לפעול לפי ענין הספירות \nהאלה. וסדר הספירות בכלל הוא נקרא \"כתר\" באמת, וזהו הרישא המוזכר בכאן. והנה ברישא \nהזה לא נוכל לדעת אלא מציאותו ומה שיש בו, דהיינו הי' ספירות עצמם, וסדר יציאתם זו \nאחר זו. אבל לא זה סוף ענין הכתר הזה, כי כאן יש באמת הטעם האמיתי של הספירות עצמם, \nכמ\"ש למעלה, למה הם מנין זה, ולמה הם אלה, וכל טעמי הסדרים הראשיים למה הם צריכים \nלהיות כך - תלוי מן העומק של הרצון כנ\"ל. וזהו ממש ענין השער הנ' שנעלם מעיני הכל, \nואסור להסתכל בו. ולמעלה מזה יש ענין מהות הרצון עצמו, וד' דברים של מה למעלה ושל \nמה למטה [וכו'], לדעת למה הוציא בזמן הזה ולא בזמן אחר, וכן כל הדברים ההולכים \n(עזה\"ר) [על זה הדרך] והתלויים במציאותו ית\"ש, וכל מה שעומד בענין הספירות המדבר מן \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "הברי' עצמה - נקרא חקירה בכתר, והיא אסורה; וכל שכן, מה שתלוי ברצון המוציא את \n", "en": ""}]}
