# ספר חסדי דוד — דף מט עמוד ב

[קריאה בקורא](/reader/kabala-3a89dd7136b8/1/2/)

<div lang="he" dir="rtl">

דף מט עמוד ב
ואורות האזן מתלבשים בתוכם וגם הם אינם מתחברים האו&quot;מ עם האו&quot;פ ואין בהם כלים ונק&#x27; 
ה&#x27; ראשונה דהוי&quot;ה ואם תחבר פסק עם מקף שהם טעמים אמצעים הם צורת ד&#x27; ואעפ&quot;י שהד&#x27; לא 
נחלקה יש רמז לחילוקה כי תחבר ה&#x27; דאזן ימין שהיא י&#x27; עם ד&quot;ו דחוטם ימין וכן בשמאל 
הרי ב&#x27; אלפי&quot;ן בציור יו&quot;ד ואם תחבר י&#x27; אזן ימין עם ו&#x27; דחוטם ימין וכן י&#x27; אזן שמאל 
וכן להפך י&#x27; אזן שמאל ו&#x27; חוטם שמאל י&#x27; אזן ימין הרי ב&#x27; אלפי&quot;ן בציור יו&quot;י. ואורות 
הפה שהוא הבל הנרגש מכולם הנקרא נפש והוא טעמים תחתונים דס&quot;ג נה&quot;י יצאו י&quot;ס או&quot;מ 
וי&quot;ס או&quot;פ מחוברים יחד ומהכאתם זה בזה נתהווה כלי בראורות הפה ולכן פ&quot;ה גי&#x27; ס&quot;ג 
וכ&quot;ב דכלם הם ס&quot;ג אלא שבכאן ניתוספו הכלים שהם האותיות ולא היה כ&quot;א כלי א&#x27; והיה 
אורות בתוכו ולכן נקרא עקודים והם ג&quot;כ בציור ה&#x27; שצורתה ד&quot;ו אלא שכאן נחלקה גם הד&#x27; 
לד&#x27; אלפי&quot;ן הנזכר והם עצמם אורות האזנים והחוטם כי האזנים הם ב&#x27; אלפי&quot;ן בציור יו&quot;י 


וירדו בסוד הבל ודיבור בלחי העליון דפה הבל בימין ודיבור בשמאל מההבל נעשה או&quot;מ 
ומהדיבור נעשה חיצוניות הכלי והחוטם הוא ב&#x27; אלפי&quot;ן בציור יו&quot;ד וירדו בסוד הבל 
ודיבור בלחי התחתון דפה ונעשו מההבל אור פנימי ומהדיבור פנימי הכלי ומתפשט דרך 
תיקון הה&#x27; הנקרא אפיים ומסתיימים עד הטיבור ואורות האזן וחוטם מתלבשים בתוכו והם ו&#x27; 
דהוי&quot;ה: 
אח&quot;ך עלו עסמ&quot;ב דמ&quot;ה וב&quot;ן שהם זו&quot;ן למ&quot;ן אל ישסו&quot;ת שהם סמ&quot;ב דס&quot;ג ומ&quot;ב דע&quot;ב ועלו כל 
אלו האורות דרך אור חוזר למעלה מהטיבור ופרס שם חד פרסא. ועליית אורות אלו הוא 
צמצום ב&#x27; שעשה א&quot;ק לצורך הנקודות כי ע&quot;י צמצום ומיעוט האור יוכלו לקבל האורות וזה 
היה די לצורך האצי&#x27; שהם הנקודות אך לצורך בי&quot;ע הוצרך הפרסה דבי&quot;ע אינם יכולים לקבל 
רק ע&quot;י מסך וזהו המסך שבין אצי&#x27; לבי&quot;ע וע&quot;י הצמצום הוחשכו חיצוניות נה&quot;י דא&quot;ק 
וחיצוניות הפנים ירד במקום בריאה וחיצוניות האחור ירד במקום יצירה וחיצוניות 


החיצוניות ירד במקום עשיה והיו בחלל שבין נה&quot;י דא&quot;ק לאו&quot;מ דיושר וחיצוניות הנזכר 
ירדו במקום החלל הנזכר וגם לקחו מקום מועט מהמקיף והמקיף עלה והלביש לנה&quot;י דא&quot;ק 
במקום החיצוניות הנזכר שירד וכשיוצאו עיגולים דיושר דנקודות והלבישו למקום הנזכר 
ואז נדחקו החיצוניות הנזכר שירדו במקום בי&quot;ע ועלו במקומם והלבישו ע&quot;ג עיגולי 
הנקודות. נמצא סדרם כך. פנים נה&quot;י דיושר דא&quot;ק ועליו מלביש מקיף דיושר דא&quot;ק הנזכר 
שעלה ועליו יושר דנקודים ועליו עיגולי הנקודות ועליהם חיצוניות נה&quot;י דא&quot;ק ונתחברו 
נת&quot;א דס&quot;ג עם טעמים דס&quot;ג שהם או&quot;א בישסו&quot;ת וכלם נתחברו עם טעמים דע&quot;ב שהם או&quot;א 
עילאין ונזדווגו טעמי ע&quot;ב עם טעמי ס&quot;ג ויצאו חיצוניות טנת&quot;א דב&quot;ן עם חיצוניות נת&quot;א 
דס&quot;ג דרך או&quot;ח מהעינים וירדו והלבישו א&quot;ק מטיבורו ע&quot;ס רגליו ואלו הם נקרא נקודים ה&#x27; 
אחרונה דהוי&quot;ה: 
(יא) וכלי אח&quot;פ נעשו ע&quot;י הסתכלות העינים שהוא החיה באורות אח&quot;פ וכשירד בעקודים שהם 


אורות הפה בדרך אור ישר כשהגיע ההסתכלות בבחי&#x27; הי&#x27; דנפש נעשו כלים דג&quot;ר דאח&quot;פ שהם 
נשמות דנר&quot;ן וע&quot;י חזרת אור הסתכל&#x27; ואור דעקודים נעשו כלים דז&quot;ת דאח&quot;פ שהם נ&quot;ר דנר&quot;ן 
וכלי הנקודות שהם החיצוניות נת&quot;א דס&quot;ג וחיצוניות טנת&quot;א דב&quot;ן נעשו ע&quot;י שעברו אורות 
הנזכר דרך יציאתם מן העינים ושאבו מן אורות אח&quot;פ שע&quot;י הסתכלות העין באזן ימין ואור 
חוטם ופה כלולים בו מקו הראיה נעשה או&quot;מ דכתר דנקו&#x27; ומהארת הקו נעשה או&quot;פ שלו 
ומהסתכלות העין באזן שמאל מקו הראיה נעשה חיצוניות הכלי הנזכר ומהארת הקו פנימיות 
הכלי וכלי חכמה דנקודות נעשה מהסתכלות העין באורות החוטם עד הפה מצד ימין או&quot;מ 
ומשמאל חיצוניות הכלי ומהפה ולמטה מצד ימין או&quot;פ ומצד שמאל [פנימיות הכלי]. וכלי 
הבינה דנקודות נעשה מהסתכלות העין באורות הפה עד הזקן מצד ימין או&quot;מ ומצד שמאל 
חיצוניות הכלי ומהזקן ולמטה מצד ימין או&quot;פ ומצד שמאל פנימיות הכלי וכל אלו הכלים 


דג&quot;ר דנקודות נעשו מהסתכלות העין באורות אח&quot;פ שבשיבולת הזקן. וכלי הז&quot;ת דנקו&#x27; נעשה 
מהסתכלות העין באורות החוטם והפה שמהזקן ולמטה עד החזה מצד ימין או&quot;מ ומשמאל 
חיצוניות הכלי ומהחזה עד הטיבור מצד ימין או&quot;פ ומשמאל פנימיות הכלי: 
(יב) אח&quot;ך ירדו הכלים הנזכר וכתר הלביש לשליש ת&quot;ת תחתון דא&quot;ק וחב&quot;ד הלבישו לתלת 
פרקין קדמאין דנה&quot;י וחג&quot;ת לג&#x27; פרקין אמצעיים ונה&quot;י לג&#x27; פרקין תתאין: 
(יג) אח&quot;ך ירדו בתוכם האורות ויש להם ג&#x27; בחי&#x27; של אור הא&#x27; הוא העיקרי והוא אור החוזר 
היוצא מהעינים שהואא בחי&#x27; ב&quot;ן וס&quot;ג והב&#x27; אורות אח&quot;פ והג&#x27; אור החדש היוצא מזווג ע&quot;ב 
ס&quot;ג דא&quot;ק וירד ביושר ובקע הפרסה וירדו עמו כל האורות הפני&#x27; שעלו למעלה מהטיבור 
ונתפשטו מהטיבור ולמטה והאירו לאלו הי&quot;ס דנקודות העומדים בחוץ מנקב הטיבור האיר 
נקוד חולם לכתר ומהיסוד האיר נקוד&#x27; שורי&quot;ק י&#x27; הניקוד לאבא ו&#x27; הניקו&#x27; לאימא ומהי&#x27; 
צפורני הרגלים האירו לז&#x27; מלכים דמיתו ולב&#x27; אחוריים דאו&quot;א וישסו&quot;ת אשר יתבטלו 


ולאחורי נה&quot;י דכתר העתידים ליפגם [והם] שאר נקודות התורה כי הדעת פה עומד למעלה 
מחו&quot;ב משא&quot;כ בדעת דז&quot;א שהוא למטה מחו&quot;ב ולכן הדעת מאיר לחו&quot;ב: 
(יד) וכלים דאח&quot;פ הנזכר וכלי הנקודים אינם מדובקים בגוף א&quot;ק רק חופפים מסביב עליו 
ועיקר האור מלפניו והארת האור מתפשט לצדדיו ולאחריו באופן שאח&quot;פ מסבבים גוף א&quot;ק 
מאזנו עד טיבורו ונקודות מסבבים מטיבור עד סוף רגליו: 
(טו) י&#x27; נקו&#x27; הנזכר שיצאו מעיני א&quot;ק נכללים בה&#x27; כנגד ה&quot;פ כי הכתר היא [נקודה אחד] 
וממנו נעשה פרצוף א&quot;א ונכלל בו גם עתיק וחכמה היא נקודה ב&#x27; וממנה נעשים פרצוף אבא 
ובינה היא נקו&#x27; ג&#x27; ונעשה פרצוף אימא והו&quot;ק חג&quot;ת נה&quot;י הם ו&#x27; נקודות והם נקודות ד&#x27; 
וממנה נעשה פרצוף ז&quot;א ומלכות היא נקודה ה&#x27; וממנה נעשה פרצוף נוק&#x27; דז&quot;א וטעם שנקרא 
י&#x27; נקודות אעפ&quot;י שהם ה&#x27; כי הרי מהם נעשים ה&quot;פ ואם הם י&#x27; נקודות ממש היה ראי שיעשה 
מהם י&#x27; פרצופים אך האמת הוא שאינם רק ה&#x27; נקו&#x27; והסיבה כי הג&#x27; נקודות הראשונים יצאו 


כ&quot;א כלולה מי&#x27; וגם כי היו בדרך קוים מחוברים זב&quot;ז ולכן נקרא ג&#x27; נקודות ומנקודה ד&#x27; 
לא יצאו ר&quot;ן ו&#x27; חלקי הנקודה ההיא וכחב&quot;ד שבה נשארו דבוקים בנקודה הג&#x27; וגם כי הו&#x27; 
חלקים הנזכר לא היו מחוברים בדרך קוים רק נפרדים זו תחת זו לכן להורות חסרון כחב&quot;ד 
שבנקודה זו וגם להורות כי ו&#x27; חלקים הנז&#x27; הם נפרדים אנו קוראים אותם ו&#x27; נקודות אעפ&quot;י 
שאינם רק ו&#x27; חלקי נקודה ד&#x27;. ונקודה הה&#x27; לא יצאה רק חלק הי&#x27; שבה שהוא בחי&#x27; הכתר שבה 
וט&#x27; חלקיה נשארו דבוקים בנקו&#x27; הג&#x27;. נמצא דהג&#x27; נקודות הראשונים יצאו שלימות ונקודה 
ד&#x27; הנק&#x27; ו&#x27; יצאה חסרה ד&#x27; חלקים ונקודה ה&#x27; שהיא המ&#x27; יצאה חסרה ט&#x27; בחי&#x27; וזהו בכללות 
הה&#x27; נקו&#x27; וכן הוא בפרטות הה&#x27; נקודות שבכל נקודה ונקודה דהכח&quot;ב שבכל נקודה ונקודה הם 
שלמים והז&quot;א שבכל נקודה ונקודה חסר ד&#x27; ומל&#x27; שבכל נקודה ונקודה חסרה ט&#x27;: 
(טז) אורות אח&quot;פ אין בהם עיגולים כי כולם יושר אמנם 
 


דף נ עמוד א
בניקודים יש בהם עיגולים ויושר: 
(יז) ה&#x27; נקודות כוללות ו&#x27; פרצופים עתיק וא&quot;א ואו&quot;א וזו&quot;ן הם מלבישים זל&quot;ז בשוה כי 
תחילה יצאה כתר דעתיק ונתקיים רק שנפגמו אחורי נה&quot;י שלו. אח&quot;ך יצאו החו&quot;ב דעתיק 
ונתקיימו רק שנתבטלו אחור שלהם ואחור הנזכר עם אחור נה&quot;י דכתר ירדו למקום זו&quot;ן 
דעתיק: 
(חי) אח&quot;ך יצאו ז&quot;ת דעתיק ונשברו פנים ואחור שלהם ונפלו ומיתו וירדו כלי פנימים 
שלהם בעתיק דבריאה וכלים אמצעיים בעתיק דיצירה וכלים חיצונים בעתיק דעשיה: 
(יט) אח&quot;ך יצאה נקודה ב&#x27; נקודת א&quot;א וכדרך שקרה לנקודת עתיק כך אירע לנקודת א&quot;א 
דהיינו כח&quot;ב שלהם נתקיימו והיה בהם פגם וביטול לאחור וזו&quot;ן שלהם מתו ונפלו בא&quot;א 
דבי&quot;ע ע&quot;ד הנזכר בעתיק. אח&quot;ך יצאה נקודת חכמה ואירע לה כדרך הב&#x27; הנזכר וזו&quot;ן שלהם 
נפלו בכלי אבא דבי&quot;ע וכן אימא זו&quot;ן שלהם בכלי בינה דבי&quot;ע וכן ז&quot;א בכלי ז&quot;א דבי&quot;ע 
וכן נוק&#x27; בכלי נוקבא דבי&quot;ע באופן דכלי זו&quot;ן דו&#x27; נקודות הכוללות מתו ונפלו פנים 


ואחור לבי&quot;ע כנז&quot;ל וכלי או&quot;א של הו&#x27; נקודות נתבטלו ונפלו במקום זו&quot;ן שלהם כנזכר: 
(כ) ו&#x27; נקודות הנ&quot;ל כ&quot;א מהם כוללת כל הי&quot;ב פרצופים רק שעתה כל הה&#x27; נקודות דכל נקודת 
הם הם בסוד פרצוף א&#x27; כי חצי כתר העליון הוא בחי&#x27; עתיק ונוק&#x27; וחצי התחתון א&quot;א ונוק&#x27;. 
ונקודת חכמה או&quot;א עילאין ונקודת בינה ישסו&quot;ת. ונקודת ז&quot;א ישראל ולאה. ונקודת מלכות 
יעקב ורחל: 
(כא) נקודת הכתר יצאה כלולה מי&quot;ס ונקודת חו&quot;ב ג&quot;כ כללות מי&quot;ס ונקודת &quot;א לא היה בו 
רק ו&#x27; חלקים מנקודה א&#x27; שבה דהיינו מל&#x27; דמל&#x27; שבה באופן שחסר לכח&quot;ב ט&quot;ס כ&quot;א כלולה 
מי&quot;ס. ולז&quot;א חסר כח&quot;ב שלמים וט&quot;ס א&#x27; מכ&quot;א מו&quot;ק חג&quot;ת נה&quot;י ולנוק&#x27; חסר ט&quot;ס א&#x27; שלמים 
וט&#x27; ראשונות דמל&#x27; שבה: 
(כב) נקודת הכח&quot;ב יצאו בדרך קוים ולכן נתקיימו וז&quot;ת יצאו זו תחת זו ונקרא רה&quot;ר ולכן 
מתו וז&#x27; נקודות אלו הם כלול ממ&quot;ה וב&quot;ן דהיינו הו&#x27; נקודות שהם ו&#x27; מלכיות דחג&quot;ת נה&quot;י 
הם נקרא ז&quot;א ונקרא מ&quot;ה דב&quot;ן ונקודה הז&#x27; שהיא מל&#x27; דמל&#x27; היא נקרא נוקבא דז&quot;א ב&quot;ן דב&quot;ן 


ואלו הם בחי&#x27; הז&quot;מ תולדות מלכות דא&quot;ק: 
(כג) אח&quot;ך חזרו לעלות טנת&quot;א דמ&quot;ה וב&quot;ן הכוללים עם ת&quot;א דע&quot;ב ונת&quot;א דס&quot;ג למ&quot;ן לטעמים 
דס&quot;ג שרשי אח&quot;פ ונתחברו ונזדווגו טעמי ע&quot;ב וטעמי ס&quot;ג ויצאו חיצוניות טנת&quot;א דמ&quot;ה 
החדש וחיצוניות נת&quot;א דע&quot;ב דרך המצח לתקן ולברר הי&#x27; נקו&#x27; דב&quot;ן הנזכר ואלו נקראים 
עולם הברודים. אחר כך נתחברו י&quot;ס דמ&quot;ה עם י&quot;ס דב&quot;ן על זה הדרך עתיק לקח י&quot;ס דכתר 
דמ&quot;ה ונעשו דכורא דיליה ובירר משם ב&quot;ן ה&#x27; ראשונות דכתר דב&quot;ן וג&quot;ר דחכמה דב&quot;ן וד&#x27; 
ראשונות דבינה דב&quot;ן וז&#x27; כתרים דז&quot;ת דב&quot;ן ונעשו נוק&#x27; דיליה דהיינו ה&#x27; ראשונות דכתר 
נתחברו עם כתר דכתר דמ&quot;ה וכתרי חו&quot;ב דב&quot;ן נתחברו עם חו&quot;ב דכתר דמ&quot;ה וחו&quot;ב דחכמה 
וחו&quot;ב וחסד דבינה וז&#x27; כתרים דז&quot;ת דב&quot;ן נתחברו עם ז&quot;ת דכתר דמ&quot;ה דהיינו חו&quot;ב דחכמה 
עם כתרי חג&quot;ת בחג&quot;ת וחו&quot;ב וחסד דבינה עם כתרי נהי&quot;ם בנהי&quot;ם ועתה נתקן עתיק ונעשה 
מי&quot;ס כ&quot;א כלולה מי&quot;ס ונעשו י&#x27; פרצופים מלבישים זל&quot;ז בשוה ומלבישים מטיבור א&quot;ק עד 


סוף רגליו כסדר הלבשת י&#x27; נקודות הכוללים לא&quot;ק: 
(כד) עתיק ונוק&#x27; הנזכר הכוללים ממ&quot;ה וב&quot;ן במ&quot;ה יש פנים ואחור וכן בב&quot;ן דהיינו מ&quot;ה 
דמ&quot;ה ומ&quot;ה דב&quot;ן פנים וב&quot;ן דמ&quot;ה וב&quot;ן דב&quot;ן נקרא אחור ונתחברו ב&quot;ן דמ&quot;ה וב&quot;ן דב&quot;ן 
אב&quot;א ומ&quot;ה דמ&quot;ה מצד א&#x27; ומ&quot;ה דב&quot;ן מצד אחר באופן שכל הנראה בעתיק מכל צדדיו בחי&#x27; 
פנים וכל אחוריהם ביתה ולכן אין נזכר בעתיק לא פנים ואחור ולא ימין ושמאל כי בין 
בימינו ובין בשמאלו כלול ממ&quot;ה וב&quot;ן ומה שאנו מזכירים פנים ואחור הוא כי המ&quot;ה 
בכללותו נק&#x27; פנים בערך הב&quot;ן הנקרא אחור: 
(כה) שם עתיקא קדישא הנזכר בזוה&quot;ק הוא הכתר דב&quot;ן הנחלק בעתיק וא&quot;א ולכן נקרא כתר 
הזקן אמנם עיקר שם ע&quot;ק הוא על הא&quot;ס ב&quot;ה דהיינו שמטיבור א&quot;ק ולמטה הנקרא א&quot;ס בערך 
האצי&#x27; המתלבש בג&#x27; רישין דעתיק וא&quot;א ועל שמו נקרא גם הג&#x27; רישין הנזכר ע&quot;ק ועתיק נקרא 
רישא דלא אתיידע יען אין אנו יודעים מה בחי&#x27; אורות יש בתוך הכלים שלו ולכן אמר דל&quot;א 


מה דהוי בהאי רישא דמציאות הרישא כבר נודע שהוא מחצי כתר דב&quot;ן אמנם האורות שבתוכו 
לא נודע אם באו [רק] פנימי דמ&quot;ה ופנימי דב&quot;ן או באו מקיף ופנימיות דמ&quot;ה ופנימיות 
דב&quot;ן או אם באו מקיף ופנימי דמ&quot;ה ומקיף ופנימי דב&quot;ן ולעולם כשלא יש מקיף דב&quot;ן אז 
הפנימיות דב&quot;ן נעשה מקיף דמ&quot;ה וסי&#x27; לאלו הב&#x27; ספקות הראשונות הם אא&quot;ג בג&quot;ד דהיינו 
לפי הספק האחד שלא באו רק פנימי דמ&quot;ה ופנימי דב&quot;ן ואז הפנימי דב&quot;ן נעשה מקיף דמ&quot;ה 
סי&#x27; אא&quot;ג ר&quot;ל מקיף א&#x27; מפנימי דב&quot;ן ופנימי א&#x27; והוא מפנים דמ&quot;ה וג&#x27; כלים והם א&#x27; מכתר 
דב&quot;ן וב&#x27; מאחור דב&#x27; כתרים דחו&quot;ב דב&quot;ן כי לא הספיק הכלי הנזכר לכל אותם האורות דמ&quot;ה 
ודב&quot;ן. וכפי הספק הב&#x27; שבאו מקיף ופנים דמ&quot;ה ופנים דב&quot;ן ואז הפני&#x27; דב&quot;ן נעשה מקיף 
למקיף דמ&quot;ה וסי&#x27; בג&quot;ד ר&quot;ל ב&#x27; אורות מקיף א&#x27; מפנים דב&quot;ן וא&#x27; ממקיף דמ&quot;ה וג&#x27; אורות 
פנים א&#x27; מכתר דמ&quot;ה וב&#x27; מאחור דב&#x27; כתרים דחו&quot;ב דב&quot;ן וד&#x27; כלים א&#x27; דכתר דמ&quot;ה וא&#x27; דכתר 


דב&quot;ן וב&#x27; כלים דאחור דכתר החו&quot;ב דב&quot;ן. וכפי הס&#x27; הג&#x27; שהוא אם באו מקיף ופנימי דמ&quot;ה 
ומקיף ופנימי דב&quot;ן יש ג&#x27; ספקות וסי&#x27; בב&quot;ו בד&quot;ד בד&quot;ד הסי&#x27; הא&#x27; שהוא בב&quot;ו ר&quot;ל ב&#x27; מקיף 
דמ&quot;ה ודב&quot;ן ב&#x27; פני&#x27; דמ&quot;ה וב&quot;ן ו&#x27; כלים ב&#x27; דכתר דמ&quot;ה ודב&quot;ן וד&#x27; כלים דאחור ופנים דב&#x27; 
כתרים דחו&quot;ב דב&quot;ן. והסי&#x27; הב&#x27; והג&#x27; שהם בד&quot;ד בד&quot;ד ר&quot;ל שהם ב&#x27; מקיף דמ&quot;ה ודב&quot;ן וד&#x27; 
(ענפי&#x27;) [פנימיים וד&#x27; כלים] ב&#x27; אורות פנים דכתר דמ&quot;ה ודב&quot;ן וב&#x27; כלים [שלהם וב&#x27; 
אורות] דאחור הכתרים או דפנים הכתרים דחו&quot;ב וב&#x27; כלים דאחור דכתרים דחו&quot;ב דב&quot;ן או 
דפנים הכתרים דחו&quot;ב דב&quot;ן. וכל הספיקות אלו הם ברישא דעתיק ומכח הספק שבראשו נולדים 
ספקות בגופו דהיינו שהחו&quot;ב דחכמה דב&quot;ן נשאר בחסד דעתיק ומאירים בחג&quot;ת דעתיק והחו&quot;ב 
וחסד דבינה דב&quot;ן נשארו במצח [בנצח] דעתיק ומאירים בנהי&quot;ם. והכתרים דז&quot;ת דב&quot;ן יש ספק 
אם עלו בז&quot;ת דעתיק או אם לא עלו ואם עלו יש ספק אם עומדים ג&#x27; כתרי חג&quot;ת בחסד 


ומאירים בחג&quot;ת וד&#x27; כתרי נהי&quot;ם בנצח ומאירים בנהי&quot;ם כמו חו&quot;ב דב&quot;ן או אם נתחלקו כתר 
דחסד בחסד כתר דגבורה בגבורה וכו&#x27; או אם מאירים הכתרים הנזכר בדרך קוים חסד בנצח 
גבורה בהוד ת&quot;ת ביסוד ומל&#x27; או אם מאירים חסד בגבורה וגבורה בת&quot;ת ות&quot;ת בנצח וכו&#x27; 
ומפני כל אלו הספקו&#x27; נקרא עתיק רדל&quot;א: 
(כו) עיקר התלבשות הא&quot;ס שהוא מטיבור א&quot;ק ולמטה הוא ברישא דל&quot;א שהוא עתיק אמנם גם 
בכתר וחכמה דא&quot;א שהם גולגולתא ומו&quot;ס כיון שכם הם נקרא רישין מתלבש בהם עצמות הא&quot;ס 
אף שבא להם האור דרך מסך דרישא עילאה הנזכר אמנם מבינה דא&quot;א ולמטה בא להם האור דרך 
מסך ממש כי אין יכולים לקבל עצמות האור: 
(כז) רדל&quot;א הם הג&#x27; ראשונות דעתיק יען לא נתלבשו בא&quot;א רק ז&quot;ת שבו והז&quot;ת הנזכר נקרא 
עתיק יומין ר&quot;ל כי המושג אלינו מן העתיק הם הז&quot;ת דיליה הנק&#x27; ו&#x27; יומין דיליה ע&quot;י 
שנתלבשו בא&quot;א משא&quot;כ בג&quot;ר דעתיק דלא 
 


</div>
