# ספר חסדי דוד — דף נה עמוד א

[קריאה בקורא](/reader/kabala-3a89dd7136b8/1/6/)

<div lang="he" dir="rtl">

דף נה עמוד א
דיבבא והחסד הוא הוי&quot;ה ולכן המלך הא&#x27; שהו&quot;ס הדעת והדעת הוא בסוד היסוד ולכן נק&#x27; אל 
שד&quot;י וזה שהוא בחסד נק&#x27; אל הוי&quot;ה. והעולם הג&#x27; הוא בגבו&#x27; והגבו&#x27; הם עט&#x27; דגבו&#x27; נק&#x27; אל 
אדנ&quot;י. וא&quot;ל הוי&quot;ה גי&#x27; נ&quot;ז ולכן הוא &quot;ז דרגין והטעם שהוסיף בכאן תי&#x27; דרגין משא&quot;כ 
בעולמות האחרים הוא כי הב&#x27; עולמות אחרים הם בסוד נקבות והם דינין ולכן מתהוים מהם 
מלאכים הנק&#x27; בני אלהי&quot;ם ר&quot;ל שיניק&#x27; מעולם הא&#x27; שעיקרו משם אלהי&quot;ם ואלו הם המלאכים 
שכתוב בהם אלף אלפים ישמשוניה כי משם שורשם והם טובלים בנהר דינור שהוא בעולם הזכות 
גבורה דעולם הבריאה וכן כל גבו&#x27; דכל עולם נק&#x27; נהר דינור ומתים בכל יום כמה מהם ור&quot;ל 
שחוזרים ונכללים בשורשם לברר מהם איזה סוגים המעורבים בהם כי משיורי בירורי המל&#x27; 
נתהוו ותיקונ&#x27; הוא ע&quot;י הבוצינא דקרדי&#x27; ומ&quot;ס דזריק ניצו&#x27; לש&quot;ך עיבר ובירר פסולת מגו 
מחשבה כסדר שנעשה בבירו&#x27; הז&quot;מ. וכן בעולם העשיה מתהוים מהם מלאכים אך בסוד היצירה 


שהוא דכו&#x27; והוא חסד אינם מתהוים רק אחר כמה דרגין ונ&quot;ז זה הוא כמס&#x27; הוי&quot;ה במילוי 
חצי ע&quot;ב וחצי ב&quot;ן יו&quot;ד ה&quot;י ו&quot;ו ה&quot;ה והוא בחי&#x27; דין כי נ&quot;ז הוא חלק א&#x27; מה&quot;ג מנצפ&quot;ך 
שנתחלקו לה&#x27; חלקים כל חלק א&#x27; הוא נ&quot;ו לכן כל נ&quot;ו הוא דין כנודע וא&quot;כ כון שזה המלך 
הוא בסוד החסד יובב היה ראוי להיותו ע&quot;ב אך להיותו בסוד המלכים שהם דינין היא מס&#x27; 
נ&quot;ז. והנה מלוי שם זה הנ&quot;ז גי&#x27; א&quot;ל נשאר אותיות הוי&quot;ה וזהו אל הוי&quot;ה חסר י&quot;ה כדי 
שיושלם לע&quot;ב וזהו מן המצר קראתי יה דכבר אמרנו דשורש אלו הג&#x27; עלמין הוא תיקון הא&#x27; 
דדיק&#x27; ולכן העולם הב&#x27; שהוא במצר הדיקנא קורא לי&quot;ה דאלהי&quot;ם דב&#x27; הפאות כדי שיושלם ע&quot;י 
ויהיה ע&quot;ב ולא ענני כ&quot;א במרחב ר&quot;ל שהתחיל להתגלות במצר ולא ניכר גילוייו כ&quot;א במרחב 
כי מהב&#x27; אלהי&quot;ם שבפאות נמשך הב&#x27; אל לתי&#x27; הא&#x27; דדיקנא שהוא המצר ולכן נק&#x27; א&quot;ל (ונלע&quot;ד 
דאפשר שזהו האל שכתבנו למעלה המשלים לרבוע שד&quot;י לאלף אלפים בסוד נוצר חסד לאלפים) 


והב&#x27; י&quot;ה א&#x27; נמשך במצר וי&quot;ה הב&#x27; במרחב (לפי&quot;ז הרי יש י&quot;ה ג&quot;כ במצר וזה שלא נתגלה 
ובא עד המרחב הוא על הי&quot;ה הב&#x27; ובי&quot;ה א&#x27; היה מספיק להשלים האל הוי&quot;ה לעשותו ע&quot;ב ולמה 
אמר ולא ענני כ&quot;א במרחב: 
ולק&quot;ד הוא יען הם ב&#x27; א&quot;ל א&#x27; מימין ואחד משמאל כיוע שהם ו&#x27; א&quot;ל ג&#x27; מימין וג&#x27; משמאל 
ולכן הוצרכו ב&#x27; אל א&#x27; להשלים את השדי דצד ימין וא&#x27; להשלים את השדי דצד שמאל א&quot;כ לא 
היה מספיק בי&quot;ה שבמצר להשלים כ&quot;א א&#x27; מהם ולכן קרא מן המצר גם לי&quot;ה הב&#x27; ולא ענני כ&quot;א 
במרחב) והב&#x27; מימי&quot;ן ירדו לפה [כן הוא בפע&quot;ח ובמאמרי רשב&quot;י] א&#x27; בשיניים וא&#x27; בשפתיים 
וכן הי&quot;ה הנזכר נתפשטו היודי&quot;ן מצד ימין וההי&quot;ן מצד שמאל: 
(א&quot;ה בזה יובן מ&quot;ש בכוונות השופר שיכוין להמשיך הב&#x27; י&quot;ה דב&#x27; אלהי&quot;ם שבמצר ומרחב 
דא&quot;א לכפות את הדינים כי לא פורש איך נמתקים הדינין בזה אך לפי&quot;ה מובן היטב דנודע 
שהז&quot;א נקרא א&quot;ל הוי&quot;ה והוא סוד היצי&#x27; והוא שורש עולם הב&#x27; הנזכר ואל הוי&quot;ה גי&#x27; נ&quot;ז 


שהוא דין ומיתוקו ע&quot;י הי&quot;ה של אלהי&quot;ם וע&quot;י נשלם ונעשה חסד ולכן יכוין להמשיך ע&quot;י 
השופר שהוא בסוד הבינה והוא עלמא קדמאה הב&#x27; י&quot;ה דב&#x27; אלהי&quot;ם מב&#x27; הפאות דא&quot;א שירדו 
במצר ומרחב דדיקנא לעלמא תניינא שהוא אל הוי&quot;ה והוא שורש הז&quot;א ועי&quot;ז נמתקין הב&#x27; אל 
הוי&quot;ה שכל א&#x27; מהם הוא נ&quot;ו ע&quot;ה שהוא סוד הדינים ונעשים ב&#x27; ע&quot;ב: 
או אפשר שהב&#x27; י&quot;ה א&#x27; נמשך לעולם הב&#x27; הנזכר וא&#x27; לז&quot;א עצמו או אפשר שנמשך א&#x27; לז&quot;א וא&#x27; 
ליצירה והיותר נראהה הוא שתחי&#x27; נמשך לב&#x27; א&quot;ל הוי&quot;ה דעלמא תניינא ומשם נמשך ענפיהם 
לז&quot;א ומשם ליצירה כי העיקר הוא להמתיק שורשי הדינים וממילא נמתקים הענפים גם בזה 
יובן מ&quot;ש רז&quot;ל בכמה מקומות שעיקר שם ס&quot;ג או שם קס&quot;א הוא א&quot;ל כי ידוע שהשמות הנז&#x27; הם 
בסוד הבינה דשורשה הוא בעולם הא&#x27; שהוא אל שדי סוד הבריאה ועיקר תיקונו ע&quot;י שם אל כי 
ע&quot;י נשלם בסוד אלף אלפין כמו שנתבאר לעיל וזה עצמו יהיה הטעם שעיקר תי&#x27; הז&quot;א לעולם 


הוא ע&quot;י שם י&quot;ה כי הז&quot;א הוא סוד העולם הב&#x27; ועיקר תיקונו ע&quot;י הי&quot;ה דאלהי&quot;ם דב&#x27; הפאות 
כמ&quot;ש). והעולם הג&#x27; הוא צ&quot;ו אלף מארי דיללה כי צ&quot;ו גי&#x27; הוא אל אדנ&quot;י ולכן החיצונים 
והע&quot;ז נק&#x27; צ&quot;ו כי עיקר אחיזתם הוא בעשיהה שהיא סוד העולם הג&#x27; הנעשה מבירורי הל&#x27; הג&#x27; 
סוד הגבו&#x27; ולכן העשייה יש תגבורת הדינים והיא סוד היללה שהיא בעשי&#x27; ואלו הב&#x27; אל 
דהיינו א&quot;ל הוי&quot;ה ואל אדנ&quot;י הם נק&#x27; אל גבור והם ע&quot;ה ג&#x27; אל זועם דעיקר אחיזת 
החיצונים ועיקר הדינים הוא בזו&quot;ן סוד ב&#x27; עולמות הנז&#x27; משא&quot;כ בעולם הא&#x27; שהוא בסוד 
הבינה כי היא דוחה ההחיצונים: 
ודע דשורש הג&#x27; עלמין הנזכר הוא מבירורי הג&#x27; מלכים בלע ויובב וחשם שהם סוד חג&quot;ת 
שבדעת ומה שלא יוכל להתברר במוח ירדו בבינה וז&quot;א ומל&#x27; ומסיגיהם יצאו אחור לאה סוד 
הבינה זלפה ואחור ז&quot;א ב&#x27; אנשים מרגלים ואחו&#x27; רחל בלהה ואח&quot;ך ירדו שארית הג&#x27; מל&#x27; בג&#x27; 
כלי הזכות דבי&quot;ע וכ&quot;ז היה במלכי א&quot;א שירדו בהיכלי הזכות דא&quot;א דבריאה יצירה עשיה וכן 


על דרך זה נעשה בג&#x27; מלכי או&quot;א וזו&quot;ן שתחי&#x27; נעשו הג&#x27; עלמין בתיקון הא&#x27; דדיקנא דבחי&#x27; 
א&quot;א שבהם ושארית ירדו בבינה וזו&quot;ן דאצי&#x27; שבהם ושארית ירדו בהיכל הזכות דפרצופי או&quot;א 
וזו&quot;ן דבי&quot;ע כל א&#x27; במקום המתייחס אליו והם חמלבישים זל&quot;ז בהשואה א&#x27; ג&#x27; עלמין דאו&quot;א 
לג&#x27; עלמין דא&quot;א ועליהם ג&#x27; עלמין דזו&quot;ן וכעד&quot;ז בירידתם לבינה וזו&quot;ן וכעד&quot;ז בירידתם 
להיכלי זכות דבי&quot;ע: 
והחו&quot;ג דוח הדעת דמ&quot;ם ירדו בין ב&#x27; כתפין דא&quot;א דכל כתף גי&#x27; ת&quot;ק ת&quot;ק דחסד לאבא המלביש 
לצד ימין דא&quot;א ויש שם כללות דאו&quot;א והם כתר וחכמה דבינה דמ&quot;ה וז&quot;א דחכמה דב&quot;ן והם ב&#x27; 
יו&quot;ד ה&quot;י יו&quot;ד ה&quot;ה דיודין ודההי&quot;ן ובהיותם בהכאה גי&#x27; כת&quot;ף וגם כי כתף הוא כמספר 
צבאות ע&quot;ה והוא סוד הנצח דעתיק הכלול מההוד המלובש שם והם משולבים דיודי&quot;ן קודם 
לההי&quot;ן כי אבא גובר בצד ימין וב&#x27; י&quot;ה הנזכר הם גי&#x27; אדנ&quot;י והם מנוקד כל האות בפתח 
ואות י&#x27; א&#x27; בקמ&quot;ץ וכ&quot;ז ישלבנו בשם ע&quot;ב בלי נקוד שהוא אבא והת&quot;ק דגבו&#x27; לאימא המלבשת 


לצד שמאל דא&quot;א ושם ג&quot;כ יש כללות או&quot;א והם בינה דבינה דמ&quot;ה וז&quot;א דבינה דב&quot;ן והם ג&quot;כ 
ב&#x27; שמות יו&quot;ד ה&quot;י יו&quot;ד ה&quot;ה ובהכאה גי&#x27; כת&quot;ף והוא ג&quot;כ מספר צבאו&quot;ת הוד דעתיק כלול 
מהנצח ומשולבים דההי&quot;ן קודם לדיוד&quot;ן כי אימא גוברת בצד שמאל ומנוקדים כל האותיות 
בקמ&quot;ץ חוץ מג&#x27; ההי&quot;ן בפתח ומספר נקודת הימין הם ע&#x27; ונקודות השחמאל הם ק&quot;ל מספר ה&#x27; 
הויו&quot;ת והג&#x27; והב&#x27; הם קלע וז&quot;ס ט&quot;ו אמה קלעים לכתף כי ט&quot;ו הם או&quot;א שהם י&quot;ה וקל&quot;ע הם 
הנקו&#x27; וכת&quot;ף הוא הי&quot;ה בהכאה כנ&quot;ז ובהיותם ג&#x27; י&quot;ה דיודי&quot;ן ודההי&quot;ן ואלפין בהכאה גי&#x27; 
כת&quot;ר כי הכתר שהוא א&quot;א כולל הג&#x27; י&quot;ה אך לאו&quot;א אין להם רק ב&#x27; י&quot;ה כנז&#x27;. והנקו&#x27; הנזכר 
דד&#x27; י&quot;ה גי&#x27; ר&#x27; כמס&#x27; י&quot;ה דההי&quot;ן בהכאה וז&quot;ס האלף לך שלמה ומאתים לנוטרי&#x27; את פריו הם 
הנקו&#x27; כי האל&quot;ף הם הד&#x27; י&quot;ה והם ג&quot;כ מס&#x27; אלהי&quot;ם דההי&quot;ן בריבוע 
 


דף נה עמוד ב
שהוא בגבו&#x27; דעתיק כי משם שורש אלו החו&quot;ג גם הם מס&#x27; ה&quot;ח כ&quot;א כלול ממאה גי&#x27; ת&quot;ק והם 
סוד עץ החיים מהלך ת&quot;ק שנה כי הם ה&quot;ח ומתפשטים בחג&quot;ת נ&quot;ה דז&quot;א וכן הוא ג&quot;כ לוקח גם 
הת&quot;ק דגב&#x27; והם גי&#x27; אל&quot;ף וזהו האל&quot;ף לך שלמה שהוא הז&quot;א דלוקח החו&quot;ג ואח&quot;ך הוא נותן 
ע&quot;י את הגבורות לנוק&#x27; ומאתים לנוטרים את פריו הם הנקו&#x27; שמס&#x27; ר&#x27; וגם הוא מס&#x27; י&quot;ה 
דההי&quot;ן בהכאה וגם הוא מספר ריבוע אלהי&quot;ם פשוט וכל אלו הבחי&#x27; הם ר&#x27; והם נוטרים את 
הפרי שהוא כללות הד&#x27; י&quot;ה בהכאה שהם אלף ר&quot;ל &#x27;לנוטרים &#x27;את &#x27;פריו וגם הפרי הוא הי&quot;ה 
דיודי&quot;ן והוא אבא והוא מתלבש תוך אימא שהוא י&quot;ה דההי&quot;ן גם כל כללות הריבוע אלהי&quot;ם 
במילוי שהוא ראלף הוא הפרי ונוטר אותיות הפשוטות שהם מספר ר&#x27; והכתף שמאל ישלבנו בשם 
קס&quot;א בלי נקוד שהוא אימא וע&quot;ב קס&quot;א מספרם זכו&quot;ר ומשם יכוין להמשיך החו&quot;ג הנזכר 
לזו&quot;ן: 
ודע כי שורש אלו התלת עלמין הוא בבינה שהיא ארץ אדום דמינה נפקו הז&quot;מ לכן נרמזו אלו 


הג&#x27; בשם אהי&quot;ה דאלפי&quot;ן שבבינה כי האלף הוא רומז לעולם הא&#x27; שהוא א&quot;ל שד&quot;י מלא גי&#x27; 
אלף וכל האותיות דשם הנז&#x27; חוץ מד&#x27; אותיות אחרונות כזה א&quot;ל היו&quot;ה גי&#x27; נ&quot;ז כמס&#x27; א&quot;ל 
הוי&quot;ה ושאר האותיות פאאד&quot;א גי&#x27; פ&quot;ו כמנין אלהי&quot;ם כי כאן הוא תוקף הדינים ועם יו&quot;ד 
אותיות הנז&#x27; גי&#x27; צ&quot;ו כמס&#x27; א&quot;ל אדנ&quot;י גם קמ&quot;ג עם י&#x27; אותיות גי&#x27; קנ&quot;ג כמנין א&quot;ל הוי&quot;ה 
אל אדנ&quot;י דב&#x27; עולמות התחתונים. (א&quot;ה ענין זה הובא במ&quot;ש ש&quot;ג ח&quot;ב פט&quot;ו וי&quot;ו וי&quot;ז ורוב 
ככל הקדמות אלו כבר כתבתים לעיל במ&quot;ב במע&#x27; הכא&quot;ף אות ג&#x27; ובמע&#x27; העי&quot;ן אות ט&#x27; ומה 
שכתב&#x27; הוא משום חידוש שנתחדש בה כנז&quot;ל ומה גם משום היחוד לזכירה שכתוב אח&quot;ז כמו 
שאכתוב בע&quot;ה וצריך שיהיו כתובים לפניך הקדות אלו כדי להבין היחוד גם במשנת חסידים 
כתוב שיש לכוין היחוד הזה ביום ר&quot;ה בעלות השחר. ובסה&quot;כ ישן כתב לכוין אותו גם 
ביוה&quot;כ במוסף ובנעילה בתיבת איה מקום כבודו יע&quot;ש. ועין בשער רוח הקדש ביחוד הזכירה 


שכתוב שם באורך): 
(קיט) הזכירה תחילה יכוין בגבורה דעתיק שהיא בוצינא דקרדינותא והיא אלהי&quot;ם דההי&quot;ן 
בריבוע המלובשת במוחא סתימאה חכמה דא&quot;א. ומשם יכוין להמשיך הה&quot;ח והה&quot;ג של הדעת 
דמוחא סתימאה בין תרין כתפין וימשיך הכתף ימין לאבא והכתף שמאל לאימא וכל א&#x27; מהם הם 
ב&#x27; י&quot;ה דיודי&quot;ן ודההי&quot;ן בהכאה והכתר הוא ג&#x27; י&quot;ה דיודי&quot;ן ודההי&quot;ן ודאלפי&quot;ן בהכאה גי&#x27; 
כתר. וכן ימשיך להם הארה מהנו&quot;ה דעתיק שהם שם צבאות ואו&quot;א הם ע&quot;ב קס&quot;א ומשם ימשיך 
לזו&quot;ן אלף אלף למד אלף למד הה אלף למד הה יוד אלף למד הה יוד מם: 
יוד הי יוד הה גי&#x27; אדני ובהכאה יו&quot;ד פ&#x27; ה&quot;י גי&#x27; ש&#x27; ויו&quot;ד פעם ה&quot;ה גי&#x27; ר&#x27; ימין: 
יוד הה יוד הי גי&#x27; אדני ובהכאה יו&quot;ד פ&#x27; ה&quot;ה גי&#x27; ר&#x27; ויו&quot;ד פעם ה&quot;י גי&#x27; ש&#x27; שמאל 
ושניהם דהיינו ש&#x27; ור&#x27; גי&#x27; ת&quot;ק כמנין כת&quot;ף וז&quot;ס ב&#x27; כתפות: 
(קכ) מוחין דעיבור הם ב&#x27; צלמים מלובשים בי&quot;ס דמל&#x27; דישסו&quot;ת והם מתלבשים בכלי החיצון 
דז&quot;א ובתוכו מלובש נרנח&quot;י דנפש ובתחילה נמשך הנפש דנפש ומתלבשת בכלי הראשון של הכבד 


ומשם מתפשט ע&quot;י הגידין המלאים דם בנה&quot;י דכלי החיצון ובהמשך ט&#x27; חדשי העיבור נמשך 
הרנח&quot;י דנפש ומתלבש הרוח בכלי חיצון של הלב ומשם מתפשט ע&quot;י העורקין הדופקין בנה&quot;י 
דכלי אמצעי והנח&quot;י 
 
דף נו עמוד א
מתלבשים בכלי החיצון דמוח ומשם מתפשטים ע&quot;י הגידין הלבנים בנה&quot;י דכלי הפנימי דז&quot;א 
נמצא דגם בעיבור יש בז&quot;א עי&quot;מ מתלבשים במל&quot;ך ומשם משתלח פארותיהם ע&quot;י הגידין כנזכר 
בכל ג&#x27; כלי הז&quot;א ולכן גם העובר יש לו כל רמ&quot;ח איברים בכל פרטיהן ואח&quot;ך ביניקה 
נמשכים ב&#x27; צלמים אחרים מלובשים בו&quot;ק דישסו&quot;ת ובתוכם מלובשים הנרנח&quot;י דרוח ונכנסת 
כסדר הנזכר בנפש ומתלבשים בכלים אמצעים דמל&quot;ך ומשם מתפשטים בחג&quot;ת דג&#x27; כלי הז&quot;א וכל 
אלו הב&#x27; צלמים דעיבור ויניק&#x27; הם נמשך מחיצוניות דישסו&quot;ת ונקרא מוחין דאחור או אפשר 
שכל א&#x27; מב&#x27; צלמים אלו כולל ב&#x27; צלמים דחיצוניות ופנימיות שהם אחור ופנים אלא שגם 
הפנים והפנימי&#x27; נק&#x27; אחור וחיצוניות: 


אח&quot;ך בגדלות נמשך ג&#x27; צלמים מלובשים בי&quot;ס דג&#x27; פרצו&#x27; כח&quot;ב דישסו&quot;ת ובתוכם הנרנח&quot;י 
ונכנסים על סדר הנזכר בנו&quot;ר ומתלבשים בכלים הפנימים דמל&quot;ך ומשם מתפשטים בחב&quot;ד דג&#x27; 
כלי ז&quot;א נמצא שיש לז&quot;א ג&#x27;צלמים דעי&quot;מ מלובשים בג&#x27; כלים חיצון אמצעי ופנימי דישסו&quot;ת 
הנקרא ישסו&quot;ת ובינה מלובש תוך כלים חיצוניים אחור ופנים דכללות רמ&quot;ח איברי הז&quot;א 
אמנם סבפרטות כל צלם מהם כולל כל הנזכר דבעיבור יש בו עי&quot;מ מלובשים תוך ג&#x27; כלי 
ישסו&quot;ת דהיינו נה&quot;י חג&quot;ת חב&quot;ד דמל&#x27; דישסו&quot;ת ומתפשטים בנה&quot;י דג&#x27; כלי הז&quot;א והיניקה 
כוללת עי&quot;מ מלובשים תוך נה&quot;י חג&quot;ת חב&quot;ד דו&quot;ק דישסו&quot;ת ומתפשטים בחג&quot;ת דג&#x27; כלי הז&quot;א 
והמוחין דגדלות כוללין כנזכר עי&quot;מ מלובשים תוך נה&quot;י חג&quot;ת חב&quot;ד דג&#x27; פרצופים כח&quot;ב 
דישסו&quot;ת ומתפשטים בחב&quot;ד דג&#x27; כלי הז&quot;א: 
באופן דכשאנו אומרים שהעיבור בנה&quot;י ונכנסת הנפש ועיקר גילוייה בכבד ומתפשטת בכלים 
החיצונים והיניקה בחג&quot;ת ונכנס הרוח ועיקר גילוייו בלב ונגדל הלב וכל כלים אמצעיים 


והגדלות בחב&quot;ד ונכנסת הנשמה ועיקר גילויה במוח ונגדל המוח וכל כלים הפנימיים אינו 
מדבר בכללות כי אם בפרטות דהיינו עיבור דכל א&#x27; מהם וכן יניקה דכל א&#x27; מהם וכן גדלות 
דכל א&#x27; דג&#x27; בחי&#x27; הכוללים הנזכר: 
ודע דכל הה&#x27; צלמים הנזכר עם ה&#x27; בחי&#x27; נרנח&quot;י הנזכר דישסו&quot;ת הנקרא קטנות אחד וגדלות 
אחד שהם כ&quot;ה בחי&#x27; דנשמה כלם מתפשטים בכ&quot;ה פרצופי בינה דז&quot;א ואח&quot;ך לוקח ה&#x27; צלמים 
דאו&quot;א עילאין והם קטנות ב&#x27; וגדלות ב&#x27; והם כ&quot;ה בחינות דחיה ומתפשטים בכ&quot;ה פרצופי 
חכמה דז&quot;א. ואח&quot;ך לוקה ה&#x27; צלמים דא&quot;א והם כ&quot;ה בחי&#x27; דיחידה ומתפשטים בכ&quot;ה פרצופי כתר 
דז&quot;א כי הו&quot;ק כבר היו שלמים מאליהם שהם כ&quot;ה בחי&#x27; דנפש וכ&quot;ה בחי&#x27; דרוח וכל הנזכר הוא 
ע&quot;י ישסו&quot;ת כי א&quot;א שעלה ז&quot;א למעלה מישסו&quot;ת דקודם שעלה הז&quot;א כבר ישסו&quot;ת עלו למעלה 
ממנו אלא כשמקבל המוחין מישסו&quot;ת במקומם נקרא מוחין דישסו&quot;ת וכשמקבל המוחין מישסו&quot;ת 
כשהם במקום או&quot;א עילאי נקרא מוחין דאו&quot;א וכשמקבל המוחין מישסו&quot;ת כשכבר עלו למקום 


א&quot;א נקרא מוחין דא&quot;א דכבר ידעת כי הכלים הם העולים והעצמות נשאר במקומו וכל הצלמים 
הנזכר הם דחיצוניות הנקרא אחור ואז נקרא שזו&quot;ן עומדים אב&quot;אא דהרי עדיין לא באו רק 
אחור דיליה ודילה. ואח&quot;ך לוקח ט&quot;ו צלמים אחרים דפנימיות הנק&#x27; פנים מישסו&quot;ת ומאו&quot;א 
וא&quot;א ע&quot;ד הנזכר באחור ואז מתפשטים בפנים. דפנים דכח&quot;ב דזו&quot;ן ואז עומדים זו&quot;ן פב&quot;פ: 
ודע דכל צלם כלול ממ&quot;ה וב&quot;ן אלא דצלם דאבא הוא מ&quot;ה דמ&quot;ה וב&quot;ן דמ&quot;ה וצלם דאימא הוא 
מ&quot;ה דב&quot;ן וב&quot;ן דב&quot;ן ובעת הזוג נתחלפו ולקח אבא המ&quot;ה דב&quot;ן ונתן לאימא ה&quot;ן דמ&quot;ה ונעשה 
אבא ממ&quot;ה דמ&quot;ה [שהם חכמות וחסדים דאבא וממ&quot;ה דב&quot;ן] שהם חכמות וחסדים דאימא ושמשו 
עתה לבינה וגבורה דיליה ואלו הם המוחין המלובשים בנה&quot;י דאבא ואימא נעשית מב&quot;ן דמ&quot;ה 
שהם בינה וגבורה דאבא ששמשו לה עתה לחכמה וחסדים ומב&quot;ן דב&quot;ן הם בינה וגבורות דידה 
ואלו הם ד&#x27; מוחין מלובשים בנה&quot;י דאימא: 
אח&quot;ך כל הב&#x27; צלמים הנזכר ניתנים לז&quot;א כי הבן יורש אביו ואמו והוא נותן לבת ומאיר 


לנקודת הנוקבא מהמוחין שבנה&quot;י דאימא שהם ב&quot;ן דב&quot;ן וב&quot;ן דמ&quot;ה ויוצאים ההארות הנזכר 
דרך החזה דז&quot;א ומתפשטים בנקודות הנוק&#x27; שנחלקה לי&#x27; נקודות וע&quot;י הארה הנזכר נבנית 
ונעשית פרצוף גמור מהחזה דז&quot;א ולמטה אב&quot;א כי ניתוסף לה ט&quot;ס בכל נקודות מהי&#x27; נקודות 
הנזכר והוא ע&quot;י הכפל של שליש התחתון של ת&quot;ת וב&#x27; חסדים דנו&quot;ה והארת פרקין תתאין 
דמוחין דחו&quot;ב המלבישים בפרקין תתאין דנו&quot;ה דאימא שבנו&quot;ה דז&quot;א נגדלים הכח&quot;ב דילה 
וע&quot;י הה&#x27; גבורות דיסוד דז&quot;א נתקן הדעת נוק&#x27; ומל&#x27; דילה וכל האורות הנזכר עולים בדרך 
א&#x27; עד שיוצאים כלם מהחזה ונעשים צלם ע&quot;ג רישא דנוק&#x27; ואח&quot;ך מתפשט הצלם הנזכר בכל י&quot;ס 
דנוק&#x27; כי לעולם כל בנין פרצוף הנוק&#x27; הוא ע&quot;י אחור: 
אח&quot;ך בעת הנסירה מסתלקים הב&#x27; צלמים הנזכר מז&quot;א ואז החכמות והחסדים שהם הצלם דאבא 
דהיינו מ&quot;ה דמ&quot;ה ומ&quot;ה דב&quot;ן נשאר מקיף ע&quot;ג רישא דז&quot;א. והבינות והגבורות עם צלם דאימא 
שהם ב&quot;ן דמ&quot;ה וב&quot;ן דב&quot;ן נכנסים בנוק&#x27; שלא ע&quot;י ז&quot;א ועי&quot;כ ננסרת שאינה צריכה לו וגם 


ננסרו אחורי המל&#x27; דט&quot;ס דז&quot;א שהם הם הט&quot;ס דילה שעלו בז&quot;א והיא נשארה נקודה אחת ועתה 
נגדלה בכל אחורי ז&quot;א ואז עולים למקום אבא ואימא ושם הם מקבלים המוחין דפנים ואז 
מזדווגים ביאה ראשונה ונותן לה מ&quot;ה דב&quot;ן וזה נקרא רוחא דשדי בגווה ולפעמים נקרא 
חסדים ולפעמים נקרא גבורות פעם זכר ופעם נוק&#x27; פעם מ&quot;ה ופעם ב&quot;ן כי ע&quot;י הרוחא שהוא 
בירורי הב&quot;ן של חלק הנקרא עצמה שהיא מלך הז&#x27; ע&quot;י מתבררין כל שאר בירורי הנשמות דב&quot;ן 
כי הוא שורש שם ב&quot;ן וכל חילופים הנזכר כלם צודקים כפי מש&quot;ש וזה הזווג נקרא זווג 
אב&quot;א יען דאם היו במקומם לא היו יכולים אז עדיין לקבל המוחין דפנים והיו עומדים 
אב&quot;א: 
אח&quot;ך נמשך לז&quot;א המוחין דפנים ומזדווגים שנית ונותן לה מ&quot;ה דמ&quot;ה וזה נקרא זווג דפב&quot;פ 
טיפת ההזרעה מ&quot;ד והראשון הוא לעשותה כלי וכל זה הוא בזווג יעקב ורחל או עם לאה או 
ז&quot;א ולאה שאז ז&quot;א ונוק&#x27; אינם וין בקומתם אמנם בזיווג ישראל [ורחל] שהוא כשזו&quot;ן 


בקומתם עומדים שוה בשוה כגון במוספי שבת וי&quot;ט אז הוא באופן אחר כי תחילה נבנית 
פרצוף [הנוקבא] ע&quot;י הארת ב&quot;ן דב&quot;ן כי הארת מ&quot;ה דב&quot;ן שהוא חלקה מהב&quot;ן הכוללם לא יכלה 
לקבלו כי חתום הוא תוך נה&quot;י דאבא ובנסירה חצי צלם דאו&quot;א מ&quot;ה דמ&quot;ה וב&quot;ן דמ&quot;ה נשאר 
מקיף ע&quot;ג ז&quot;א ובינה וגבורה דאו&quot;א שהם ב&quot;ן דב&quot;ן ומ&quot;ה דב&quot;ן חצי השמאל דב&#x27; הצלמים 
נכנסו בנוק&#x27; שלא ע&quot;י ז&quot;א וננסרת וחזרה לפנים ובזווג נותן לה הז&quot;א ב&quot;ן דמ&quot;ה ומ&quot;ה 
דמ&quot;ה וטעם שלא היה כן ביעקב ורחל הוא כי יעקב אין בו רק מוחין דנה&quot;י דאבא וא&quot;כ אם 
היתה מקבלת תחילה בנסי&#x27; ב&quot;ן דב&quot;ן ומ&quot;ה דב&quot;ן אח&quot;ך היתה צריך לקבל ע&quot;י יעקב ב&quot;ן דמ&quot;ה 
ומ&quot;ה דמ&quot;ה ויעקב אין לו ב&quot;ן דמ&quot;ה כי הוא בנה&quot;י (דאימא) [דאבא] אמנם ז&quot;א יש לו מוחין 
מאו&quot;א ויכול הוא ליתן לה על ידו גם כן דמ&quot;ה: 

</div>
