# ספר הקנה — קטע 17

[קריאה בקורא](/reader/kabala-3abdaae3bf06/1/17/)

<div lang="he" dir="rtl">

ובצוננין, ובחמין לא שחמין דין וחובה ואין לערב חובה בחובה, אבל בראשונים מצוה 
וחובה מערבים זכור ושמור בדבור אחד נאמרו. ודע שאם נטל ידיו ויצא ודבר עם חבירו 
והסיח דעתו מאותו נטילה חוזר ונוטל, הראית בני שר&#x27; מאיר אומר שאין ליטול מן הגוי 
ולא מן אשה נדה משום שמטמאין במשא, ואדרבה הנטילה אינה רק העברת מים בי&#x27; האצבעות 
ומה לי גוי ומה לי נדה או אחר כי רק כח אדם בעינן וגוי אדם חיצוני נקרא הוא שנאמר 
טוב לחסות ביהו&quot;ה מבטוח באדם ע&quot;כ פליג עליו ר&#x27; יהודא והוא מלך שממנו מלכים ימלוכו 
וצדקו דבריו. ודע בני שאין לכסות ידיו במפה אף כי היא טהורה ונקיה ולאכול בלא נטילה 
כי העברת מים בעינן, ועל שהידים עלולים לקבל טומאה אף מהאויר ע&quot;כ אחר שהעביר מים 
עליהם מיד ינגבם, כי ר&#x27; אבהו הנקרא יד (אבה&quot;ו גימ&#x27; י&quot;ד) מטהר הידים והוא אמר האוכל 
בלא נגוב ידים כאלו אוכל לחם טמא, וגם דע בני שאם נשתנו המים מחמת דברים שנפלו בהם 


ואין להם תואר מים פסולין לנטילה שהמים מורים רחמים ותואר המים מורים על דין. ודע 
לך בני שכל הנהנה מעה&quot;ז בלא ברכה נקרא גזלן שנאמר גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע, 
אביו ואמו הן הד&quot;ו פרצופים שהעולם הגשמי בידם ניתן וצריכין ברכה במעשה ידיהם, ול&quot;ש 
הנאת אכילה ול&quot;ש הנאת ריח יברך מקודם ואח&quot;כ יהנה, ולאו דוקא שאוכל כשיעור אלא אפי&#x27; 
פחות מכשיעור אפילו כל שהוא צריך ברכה דהא נהנה, אלא שאחר אכילת פחות מכשיעור אין 
צריך ברכה, ולא תימא הטועם דבר שאינו להנאה שאינו מברך לעולם מברך דהא נהנה הוא 
ממ&quot;נ אלא אי חזר ופלט פטור. א&quot;ל ר&#x27; ברכה הסמוכה לחברתה שאין בה הזכרת שם ומלכות 
שמיה ברכה או לא, אל&quot;ב ר&#x27; יוחנן הוא דאמר כל ברכה שאין בה הזכרת שם ומלכות אינו 
ברכה כשאינה סמוכה לחברתה מכלל דהסמוכה לחברתה אפילו בלא שם מלכות והזכרת שם ברכה 
היא, א&quot;ל ר&#x27; והא סתם קתני ל&quot;ש סמוכה ושאינה סמוכה, א&quot;ל בני אם אינה סמוכה וחסר משם 


הזכרת שם ומלכות א&quot;כ מאי מברך אך הסמיכה ממקום ברכה היא עולה ואע&quot;פ שאין בה אזכרה 
ומלכות ברכה היא, אל&quot;ר תינח בשניהם יש לו אזכרה בלא מלכות מלכות בלא אזכרה מה תאמר. 
א&quot;ל כשאינה סמוכה לחברתה לאו ברכה היא כי ברכה היא מדת הרחמים מכ&quot;ע ע&quot;י החכמה 
הנקראת אתה מהבינה הנקראת מלך וה&#x27; ואם אין מזכיר שניהן אין שם ירידת הברכה, אל&quot;ר 
והלא אזכרה ומלכות משמע דוקא שלא הזכיר כלל אבל מלכות בלא אזכרה ואזכרה בלא מלכות 
ש&quot;ד, אמר ליה בני מלכות בלא אזכרה לא שכיח אזכרה בלא מלכות שכיח, וה&quot;ק אם האזכרה עם 
מלכות אז היא ברכה אזכרה בלא מלכות אינה ברכה. אל&quot;ר בעינן השמעת אוזן בברכה כי דרך 
האוזן הברכה יורדת שנאמר וישמע אלקים, עבר ולא השמיע לאזנו יצא או לא א&quot;ל לא יצא 
שעיקר הברכה משמיעת האוזן היונק מהחכמה ומכתר, אל&quot;ר מאי שנא ערום שלא יברך אלא א&quot;כ 
כסה ערותו ואשה מברכת אע&quot;פ שלא כסתה, אל&quot;ב במקום ערוה אין ברכה, ובאשה עומדת לא 


אמרו אלא יושבת שפניה תחתונית טוחות בקרקע וכמו כסוי הוי ע&quot;כ מברכת. וגם יזהר אדם 
שלא יסיח בין ברכה לתחלת המעשה שמברך עליו שאם הסיח נשאר המעשה בלא ברכה וכל הברכות 
ע&quot;י המעשים הם צורך גבוה, וע&quot;כ חטאו גדול וא&quot;כ צריך לחזור ולברך תניא רב ושמואל בני 
מחלוקת השלימו ביניהם ואמרו כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר בל&quot;ת והוא כענין ולא 
תשבעו בשמי לשקר כי כל דבר פנימי הוא אמת ושקר הוא חיצוני, וע&quot;כ לא תשבעו בשמי לשקר 
כן לא תשא את שם לשוא הוא במקום שקר, וברכה שאינה צריכה היא במקום שוא ואין המברך 
רואה סימן ברכה עד שיחזור ויאמר בשכמל&quot;ו לתקן מה שקלקל. וגם דע לך שבברייתא אמרו 
העונה אמן לא יענה אמן חטופה ולא אמן קטופה ולא אמן קצרה ולא אמן ארוכה אלא אמן 
בינוני וגם לא אמן יתומה, גם ארז&quot;ל העונה אמן לא יגביה קולו יותר מהמברך, ובאמת בני 
כי בברייתא ההיא כולם מסכימין בה שאמן קטופה לא כוון באמן עליון, וחטופה לא הוריד 


באמן אחרון כי חכמה עילאה וחכמה תתאה נקרא אמן מלשון אומן ע&quot;כ העונה צריך שלא לחטוף 
אותו ולהניחו במקומו רק צריך להורידו למטה, ולא אמן קטופה המורה חלוק במאמרות הה&#x27; 
ומחלקם לחצאין ומניחו עם פחד יצחק שהוא כח הדין אלא צריך להניחו במדת הדין הרפה, 
ולא אמן קצרה שמוריד אמן בכנ&quot;י שלא בשלימות כאדם הנושא משא וממהר להורידו, ולא אמן 
ארוכה שמוציא האמן העליון באמן התחתון וחוצה לו אלא אמן בינוני ר&quot;ל מאמן ואמן 
הבינונית באמצע, ולא יגביה קולו יותר מהמברך ר&quot;ל העונה אמן לא יגביה קולו שאמן שקול 
ואמן במקום אחר רומזים ועד תגביה הנה הוא בינ&quot;ה ויותר משם לא, וע&quot;כ לא יגביה קולו, 
ולא יענה אמן יתומה כי כוונת העונה אמן להוריד ברכת המברך עד כנ&quot;י ואם זה לא שמע 
הברכה מהמברך א&quot;ה על מה יענה אמן הוי ליה ברכה שאינה צריכה ולכן צריך לשמוע הברכה 
ולענות אמן, והא שהיו מניפין בסודרין היה כדי לשום דעתו כדי לשמוע הברכה כדי לענות 


אמן שלא יהא אמן יתומה, ודע בני שהמברך ועונה אמן אחר הברכה ויש שם מעשה או ברכה 
אחרת לפניו הרי זה מגונה שהרי הפסיק בין ברכה למעלה שהברכה הוכנה וזה הפסיקה, וי 
ליה למאן דעביד הכי אלא בהשלמת ברכותיו כעין בונה ירושלים בבה&quot;מ וכעין ברכת ישתבח 
וכיוצא בהן שעונה אמן לחתום הענין כי מדביק הענין אדנ&quot;י עם הוי&quot;ה בעניית האמן 
ובבונה ירושלים בלחש תקנו העניית אמן בעבור שמזכיר ירושלים אשר היא במקום עניית 
אמן, אל&quot;ר על חמשת המינים מברך לפניהם המוציא לחם ומחלק לכל המסובים היכול לטעום 
שום אדם מהם קודם המברך, א&quot;ל אם ככר אחד לכולם הוא, צריך שיטעום המברך תחלה, ואם 
לאו יכולין לטעום, והבוצע לא יבצע עד שיכלה אמן מפי המסובין שאם השלימו אמן וזה 
בוצע הוה כפירה שחלק האמן ולא מניחו לנוח באמן האחרון, א&quot;ל פירות האילן מברכין 
עליהם בורא פרי העץ ר&quot;ל ברוך כתר, אתה חכמה, הוי&quot;ה בינה, אלקינו הזרועות, מלך שב 


בבינה שהוא מלך, העולם הוא ת&quot;ת שנקרא עולם ולא הזרועות מלכי הת&quot;ת בורא האציל פרי 
הוא העטרה שהוא פרי היסוד הנקרא עץ, והפרי היא העטרה האצילה עולם הגשמי ומלאו פירות 
ופרנסה. א&quot;ל רבי מ&quot;ש בפרי האדמה שמברך ב&quot;פ האדמה הלא הכל מן האדמה ל&quot;ש עצים ול&quot;ש 
עשבים, א&quot;ל כל ששם עץ עליו אתה צריך להזכיר כח העץ הרומז ביסוד אשר גם הוא נקרא 
הוי&quot;ה שכן י&#x27; פעמים ה&#x27; ה&#x27; פעמים י&#x27; ו&#x27; פעמים ה&#x27; ה&#x27; פעמים ו&#x27; עולה עץ, וכ&quot;מ שאין שם 
עץ עליו מברך ב&quot;פ האדמה שהוא הפחד שנאמר הלעטני נא מן האדום הזה וע&quot;כ חותם האדמה 
ואינו חותם הארץ, וכן על פירות האילן וכן על פירות הארץ מברך לאחריהן בורא נפשות 
רבות וכו&#x27;, א&quot;ל ר&#x27; מהו זה הברכה, אל&quot;ב הנסתר שלו הוא הפחד הגדול ואינו ראוי לצאת, 
א&quot;ל ר&#x27; אוציאנו אני והקשיבני ר&quot;ל הקב&quot;ה האציל וברא נפשות רבות וחסרונם מן העולם 
ואינם נראים כי חלים על כל מה שבראת זהו כי האדם עץ השדה, וגם שיחת דקלים, והקב&quot;ה 


מחיה בהם נפש כל חי ר&quot;ל ראוי לחזור בכל חי, וחותם בא&quot;י חי העולמים ר&quot;ל תתברך אתה חי 
העולמים וכנ&quot;י מתברכת מחי העולמים, א&quot;ל בני הכי הוא שאין לך מה שהאציל הקב&quot;ה שאין 
עובר בדין בני חלוף בין בעולם הגשמי בין בעולם הרוחני ואף המאמרות, ואין לגלות הסוד 
כי לא ניתן לגלות שהעובר עבירה אם היה רואה גלגלו וחלופו היה מוסיף על חטאתו פשע 
באמרו הריני כאחר שובו בנים שובבים חוץ מאחר ולא היה שב, ובאמת אינו כן שהקב&quot;ה רוצה 
בתשובת רשעים ומקבל השבים באמת וע&quot;כ כסהו וקרוב הדבר שרצו להכחישו לגמרי מצד זה 
הדבר והיראה, ודע בני שחמשת המינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל מברך בסופן ברכה אחת מעין 
שלש ודע שאפילו אכל גרעין אחד וחטה אחת מהשבולת מברך תחילה וסוף כי כשיש שם פרי 
עליו מברך שכנ&quot;י נקראת פרי הוא שנאמר עץ פרי עושה פרי ולכן תנו לה מפרי ידיה 
ויהללוה כלומר וברכוה, ודע בני מים ודגים וביצים וגבינה ובשר וכל שאין גדולו מן 


הארץ מברך שהכל ולבסוף בורא נפשות, ואין להזכיר לא עץ ולא אדמה שאינן לא מן העץ ולא 
מן האדמה אלא אומר בא&quot;י אמ&quot;ה ורומז כמו ברכת העץ ואומר שהכל הוא היסוד נהיה בדברו 
שכל נפשות היסוד מברכן אם ראויין ואם לאו יורדין בחלוף כי ביסוד מושב הצדיקים וע&quot;כ 
החתימה בנ&quot;ר (ונראה שע&quot;כ חותם ח&quot;י העולמים כי הוא יסוד כידוע), אל&quot;ר תינח כולן מים 
מה חלוף יש להם, א&quot;ל בני גם המים עוברין בזה הדין ויוכיח שבתקופה יחזרו לדם והכל 
מצד השמיטה הקשה, ובאמת בני כאשר ישתנה הפרי ויעשה ממנו מים מברך על המים שהכל כמו 
מים שהם פרי הארץ ומברך עליהן שהכל. א&quot;ל ר&#x27; ומ&quot;ש ענבים שסחטן ולא מברך שהכל, א&quot;ל 
בני שנא ושנא מפני כבוד הגפן הוא התפארת מלך בו&#x27; קצוות מזכירין ענינו בפירוש, ודע 
שכל דבר המזיק אין מברכין עליו כי אין בנזקים ברכה, ואל תטעה בני בשום פרי שנסחט 
לברך בפה&quot;ע או בפה&quot;א רק שהכל שאין הדין הזה רק בגפן ולא בדבר אחר, וראה והבן בני 


בעבור שיסוד עולם הנקרא כל לו הברירה ניתן בנפשו ע&quot;כ כל מה דאכיל אפי&#x27; פת ושתה יין 
וכל דבר אם בירך שהכל יצא, ומי שאכל פת ואמר בריך רחמנא מלכא דעלמא מרא דהאי פיתא 
יצא ור&#x27; יוחנן הוא דאמר שצריך להזכיר שם ומלכות, ודע בני שאם אכל מזונות מברך אחריו 
אחת מעין שלש ומה היא בא&quot;י אלקינו מ&quot;ה על הארץ ועל המחיה ועל הכלכלה ועל ארץ חמדה 
טובה שרצית והנחלת לאבותינו רחם ה&#x27; אלקינו עלינו ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן 
כבודך והעלינו לתוכה ושמחנו בבנינה ונברכך בקדושה ובטהרה בא&quot;י על הארץ ועל המחיה, 
והכוונה בא&quot;י אמ&quot;ה כתר חכמה ובינה שהוא ה&#x27; אלקינו מלך העולם ו&#x27; קצוות ואח&quot;כ על 
המחיה כולל חסד ונצח ועל הכלכלה כולל פחד והוד ויסוד ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו, 
ואח&quot;כ על ארץ חמדה טובה ורחב ר&quot;ל על ארץ הכלולה ביסוד הנקראת חמדה ובת&quot;ת הנקרא טוב, 
ובבינה הנקראת רחובות הנהר, שרצית והנחלת לאבותינו כענין בת היתה לאברהם בכל שמה, 


ואח&quot;כ אומר רחם ה&#x27; אלקינו היא כ&quot;י על הגשמיים, וחותם בא&quot;י על הארץ ועל המחיה ר&quot;ל 
תתברך הבינה על החסד ועל העטרה שמחיה היא העטרה, ואין לחתום ועל הכלכלה, ואחר אכילת 
ענב תאנה ורמון בא&quot;י אמ&quot;ה על העץ ועל פרי העץ ועל ארץ חמדה וחותם בא&quot;י על הארץ ועל 
הפירות, והכוונה על העץ במקום הזה הוא ת&quot;ת, פרי העץ הוא יסוד, על הארץ היא העטרה, 
ועל הפירות הכולל כל ההיקף הנקרא פירות, ואחר היין מברך ברוך א&quot;י אמ&quot;ה על הגפן ועל 
פה&quot;ג ועל ארץ וכו&#x27; וחותם בא&quot;י על הארץ ועל הפירות, ואין לחתום על פה&quot;ג שהפירות 
שנשתבחה בהן א&quot;י יש להן מעלה בברכה להרמיז בחתימה כל ההיקף נגד ה&#x27; מיני פירות וב&#x27; 
מיני מזונות, ר&quot;ל מזונות חטה ושעורה פירות גפן תאנה ורמון וזית ותמר, וזה הכלל בני 
כל שהוא חשוב פרי מברכין עליו וכל שאין שם פרי עליו אין מברכין עליו. ודע בני כתיב 
כל הנשמה תהלל יה ארז&quot;ל איזה דבר שהנשמה נהנה ממנו ואין הגוף נהנה הוי אומר זה 


המריח ריח טוב, לכן כל המריח ריח טוב צריך לברך, ודע בני שמי שזכהו הש&quot;י ונפשו אליו 
מלומדת מריח טוב שוכן באהלי בשמים כענין שזימן הקב&quot;ה ליוסף הצדיק נכאת וצרי ולוט 
שלא יריח אותו צדיק ריח רע ואם קב&quot;ה זימן לו נפש מסואבת מלומדת מריח רע שוכן באהלי 
מסריחין מזיקין הנפש, על כן המריח ריח טוב המהנה את הנפש צריך לברך ולהוריד ריח טוב 
מריח טוב העליון להריח ולברך ההיקף, ואם הוא מריח עץ או מין עץ מברך בורא עצי 
בשמים, אל&quot;ר ויאמר עץ בשמים א&quot;ל עצי לכלול הוד ועטרה, ואם הוא עשב יאמר בורא עשבי 
בשמים, ואם הוא פרי הראוי לאכילה כגון אתרוג ותפוח וכיוצא בהן מברך אשר נתן ריח טוב 
בפירות והם ז&#x27; ימי בראשית והם מבורכים ומברכים למברכים וע&quot;י מעשה בני האדם מתברכים, 
ואם מריח בעצים ובעשבים ובשאר מינים ב&#x27; מינים ביחד מברך בורא מיני בשמים, ואם הוא 
ספק מאיזה מין הוא אומר בורא מיני בשמים שנכללים העשבים והעצים, המריח בשמן אפרסמון 


מברך בורא שמן ערב להרמיז השפעת חיות זהר העולם הוא השמן הטוב היורד בזקן אהרן ע&quot;פ 
מדותיו מדותיו ממש, וכל ריח טוב ששמוהו להעביר ריח רע אין מברכין עליו כי ריח רע 
מעורב עמו, וכל ריח שאין לו עיקר אין מברכין עליו כגון בגדים ששם בארגז שבו בשמים 
ובשמים של נשים והמקטרות לע&quot;ז אין מברכים עליהם כי הוא ריח המזיק ריח דין ריח 
חיצוני: 
 


ד&quot;ה סוד ברכת המפיל וברכות השחר
סוד ברכת המפיל וברכות השחר ובכלל הברכות צריך האדם לקרוא פ&#x27; ראשונה של ק&quot;ש כשהולך 
לישן במטתו, ואחר פ&#x27; ק&quot;ש מברך בא&quot;י אמ&quot;ה המפיל וכו&#x27; ומאיר לאישון בת עין כענין עורה 
למה תישן ה&#x27; ומאיר לאישון בת עין היא כנ&quot;י אשר כל אורה דין בלילה, ואח&quot;כ מבקש לעצמו 
לומר מאחר שהדין בלילה יהר&quot;מ שהוא הדין שתצילני מיצה&quot;ר ומפגע רע ואל יבהלוני חלומות 
רעים וכו&#x27; וחותם בא&quot;י המאיר לעולם כולו בכבודו, והכוונה תתברך אתה כנ&quot;י המאיר לעולם 
הגשמי ואתה מקבל אור מעולם העליון זהו בלילה, אבל בבוקר מברך ענ&quot;י והכוונה בא&quot;י כתר 
חכמה בינה שהוא אלהינו מלך על העולם אשר קדשנו במצותיו הן המצות שאנחנו פועלים ועל 
ידיהם אנחנו מתקדשים במצות הרוחניות שע&quot;י הגבהת האצבעות הצינורות מתישרות והמצות 
מתמלאות ועל ידיהם אנו מתקדשים, ואח&quot;כ אומר אשר יצר, אל&quot;ר אימא שיצר מהו אשר יצר, 
א&quot;ל בני הוא אהיה ראשון נקרא א&quot;ך, ואך במספר גדול אשר, ר&quot;ל אשר גזר ויצר הבינה ויצר 


את האדם הוא ת&quot;ת, בחכמה כענין ה&#x27; בחכמה יסד ארץ, וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים 
אלו תקוני הצינורות והנתיבות, שאם יסתם אחד מהם אי אפשר להתקיים העולם הגשמי כי 
בהתקלקל הצנורות והדרך אין מעבר להשפע והחרבן מוכן, וחותם בא&quot;י רופא חולי כל בשר 
ומפליא לעשות ר&quot;ל תתברך הבינה שהוא רופא כל בשר הגשמי ע&quot;י שמפליא לעשות בעליונים, 
ויש לגרוס אפילו שעה כענין הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלה אותם כרגע, ואח&quot;כ אומר בא&quot;י 
המחזיר נשמות לפגרים מתים ר&quot;ל שהנפש המשכלת היא מוכנת לקבל בשורות טובות או רעות 
כפי מקום דירתה אם טוב ואם רע ואלה הם החלומות וכל זה בעבור שנפרדה מן הגוף כענין 
מתן תורה שפרחה נפש המשכלת ונשארו ישנים והחיים הקב&quot;ה בטל של תחיה, ועתה מברך בא&quot;י 
כתר חכמה בינה המחזיר נשמות המופקדות ביד העטרה כענין בידך אפקיד רוחי לפגרים מתים 
שטל המחיה הוא מכתר עליון, וכיון שמזכיר העולם הו&#x27; קצוות בכלל, ואח&quot;כ אשר נתן לשכוי 


בינה השכוי הוא יסוד ולו הבינה וראה והבן ארז&quot;ל שמחצות לילה ואילך כנ&quot;י אומרת שירה 
להקב&quot;ה ואז כל הדינין ספו תמו, משם ואילך אין שום מזיק שולט כי אז הוא קריאת הגבר 
ואז הקול של גבר הוא קול הנאצל מהקריאה של מעלה שאותה קריאה מיסוד לדחות שפע הפחד 
שלא לרדת ואין לך דבר עליון שאין לו דוגמא למטה, ע&quot;כ מברך בבוקר הנותן לשכוי בינה 
לדחות מהעטרת כל הדינים וכל הפגעים הקשים ובעבור שכנ&quot;י וכל חייליה היו ערומים מן 
הרחמים עד קריאת הגבר מברך אחר השכוי בינה מלביש ערומים, ואז ישראל שהוא ת&quot;ת משתרר 
עם כנ&quot;י ומתפארין שניהן כענין ויקרא את שמם אדם לכן מברך עוטר ישראל בתפארה, ה&#x27; 
הנוסף להרמיז בה&#x27; אחרון שבשם בן ד&#x27; וישראל הוא הת&quot;ת, ועד חצות לילה הגבורה נוהגת 
מברך אוזר ישראל בגבורה וגם כאשר יבטל הכח מן המדה יקרא עור כענין אלהים בהסתלק י&quot;ה 
שהוא הכח נשאר אל&quot;ם ע&quot;כ מברך פוקח עורים כי מחצות ואילך פקוחות העינים כענין שבעה 


עינים על אבן אחת, ואח&quot;כ מברך מתיר אסורים הענין מלך אסור ברהטים, ואז רוקע הארץ 
שהוא כנ&quot;י על המים שהוא רחמים הם רחמים סתם, ע&quot;כ מברך רוקע הארץ על המים, וזהו זוקף 
כפופים אותם שהיו כפופים ואסורים זוקפם הקב&quot;ה וע&quot;כ מברך זוקף כפופים, וביום הרחמים 
זקופין ועומדין אין להם אש וע&quot;כ העליונים משוררים ומברכים שלא עשני אשה המכין מצעדי 
גבר שממנו יראים הצדיקים וצעדים הן הת&quot;ת והנצח וכשנאסף הצדיק לגמרי העליונים מברכים 
שעשית לי כל צרכי, כי האור צריכין ואוהבין אותו ולא הדין והחושך הפך וחושך על פני 
תהום, ועד עתה הכנ&quot;י עיפה מהדין ומחצות ואילך נותן לה הת&quot;ת כח כענין ועתה יגדל כח 
אדני, ע&quot;כ מברך הנותן ליעף כח ומברך המעביר שינה מעיני כענין עורה למה תישן ה&#x27; 
ובעבור שכל אלו נמצאים באדם ע&quot;כ צריך לברך על כל אחד, וכן מברך מקדש את שמך ברבים 
הם ששת ימי בראשית וצריך לומר שמך בנגלה (ר&quot;ל לנוכח) כעין הטוב שמך ולך נאה להודות 


שכולו שבח וקידוש השם ואין כאן נגלה ונסתר רק במקום פעולה לאדם הגשמי: 
 
ד&quot;ה סוד ברכת הנהנין
סוד ברכת הנהנין וגם בני שאין מברכין שהחיינו אלא משלשים לשלשים יום, ואם שמעת 
כוונה פנימיות על זה א&quot;ל לא, אל&quot;ב מי הוא המברך שהחיינו הוא כנ&quot;י והיא המתחדשת מל&#x27; 
יום לל&#x27; יום, ומברכת בא&quot;י אמ&quot;ה שהחיינו וקיימנו כענין דוד מלך ישראל חי וקיים היא 
כנ&quot;י שהמליכה ת&quot;ת בעולם הגשמי כענין ואני נסכתי מלכי והגיעני לזמן הזה, ואתה ידעת 
בני כשמתחדשת היא בנגיעה וקירוב ונשיקה עם הת&quot;ת הנקרא זה כענין זה אלי ואנוהו וע&quot;כ 
גם אנו מברכין הלבנה משלשים לשלשים יום כענין שהיא מברכת, ודע בני באמת כי הקב&quot;ה 
רצה לזכותינו מצד שאנו פנימיים והרבה לנו מצות להתקדש בהם כאשר הם קדושים הוא שנאמר 
והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני, כלומר המדה הנקראת אני מקודשת ועומדת אלא 


</div>
