א"ל התם הואיל ובמשנה תורה הוא מקישין אע"ג דאיכא תרי קראי, אלא למה לא הקישן אלא משום דהוי לאו שאינו שוה בכל, ועוד ציצית שהז"ג שעטנז שאין הז"ג א"ל ואלא בני בציצית ל"ל א"ל איצטריך דאי לאו בני ה"א נהי דפטור מציצית אם טוה קשרה וכרכה ציצית הציצית כשר קמ"ל בני אפילו טוה וקשרה וכרכה פסול, דומיא דמילה כשם שפטורה למול את בנה ואם מלה פסולה וצריך להטיף ממנו דם ברית, אל"ר מ"ש מסוכה דפטורה וסוכתה כשירה א"ל סכך שאינו מקבל טומאה גורם, אמר ליה רבי ומיניה יקשה שמור לאו שאינו שוה בכל נשים כאנשים שנשים אפילו בחול אין להם עסק בקרבנות וכי התירו שחיטה בזר דוקא באיש ולא באשה שכן קיבל משה מפי השכינה שחיטת נשים פסולה אפילו בחולין, וא"כ ע"כ לאו שאינו שוה בכל מקישין וא"כ ישתוק מו' דאיש אמו ואביו תיראו שבא לרבות את האשה ונקיש מואת שבתותי תשמרו כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה וכו', אל"ב ומי הוא האומר נשים פסולות בשחיטה הא משנה מפורשת וכולן ששחטו וכו', ונושא ונותן מדנקט ששחטו דעבד משום טמא במוקדשין משמע דנשים שוחטות אפילו לכתחילה, אל"ר סמי משם נשים אי בעית אימא פשט אי בעית סוד, פשט נשים דעתן קלות, סוד קרבן טהרת הנפש האיש מטהר ולא האשה, ועוד הכתוב אומר ואהבת לרעך כמוך היש אכזריות כאשה, אל"ר מאן דאקיש זכור ושמור ס"ל דנשים שוחטות, ואמת אמר כי מן הקרבן דין בעינן והדיין לוקח דין ואומר דיין באשה ושוחטת לכתחילה, ומ"ד דנים אין שוחטות ס"ל אע"ג דהוי לאו שאינו שוה בכל מקישין אמא צריך לאו ועשהושניהן שהז"ג או"שניהן שלא הז"ג, ותיראו איצטריך דאין שם היקשא משום דהוי חד הזמן גרמא וחד שלא הזמן גרמא, ואלא נשים חייבור בקדוש והכוונה מצות בעלה עליה וחייב במות, אל"ב אין לחמוק בדברט שמואל דהא ידע שבילי דרקיעא ויע שמקדש ת"ת העטרה שם הסעודה הוא שנאמר באתי לגני אחותי כלה אכלתי יערי עם דבשי וגו', ע"כ אמר שמווצדקו דבריו כי הולכים ועולים למעלה והסכמתן במתיבתא דרקיע והלכה כמותו ולא בא שמואל למעט שלא יקדש בבית זה ויאכל בבית אחר כי זה מקרי מקום סעודה הואיל ומקדש ע"ד לאכול אלא בא למעט ה דעביד רב דמקדש בשתייה"אפילו בלא אכילה ושמואל שפיר קאמר דבעינן אכילה באמת, וגל בני דע שאין מקדשין על הפת אלא על היין, ומי לא יאמין לעדותו של ר' יוסי בר בון שאביו היה נ"ח (ר ל בו"ן גימ' נ"ח) אוהב את היין, ור' יוסכ הוא די ן ואמר במקום שאין יין עובר הש"ץ לפני היבה ואור ברכה אחת מעין שבע וחותם מקדש השבת משמע אי מקדין על הפת לא היה מקדשין בבה"כ, ודע בניאע"פ שהוא דיין זואיל ואיו נח היה לו שלא להביא בזה כי אין דבריו נשמעין, דהא אמימר על שלא היה לו יין להבדיל לן בתענית כ"ש קידוש כשאין יין אין לקדש כי אין קידוש אלא ביין, אל"ר והא רב דאמר דמקדש אריפתא טועה בחשבונו חלילה, וחשיד ליה לרב שפותח פיו דמקדשין בפת כי אין קידוש אלא ביין אלא רב בזמן שרצה לאכול וזהו חביבה ליה לאכול ריפתא היה יושב בשלחן ונוטל ומקדש על היין ואוכל ג"כ ריפתא ובזמן שלא היה רוצה לאכול אלא לשתות היה מקדש והיה שותה כי סובר שיש קידוש אפילו בשתייה שהשתיה במקום אכילה הוא כענין אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי, ונצחו שמואל כי שתייה בכלל אכילה והאכילה עיקר, אל"ר ומי דחקך בזה למה לא נאמר דמקדשי אריפתא, אל"ב היין היוצא מחכמה עילאה הוא בדרך הפחד וע"כ צריך לקדש ביין, אבל הלחם וירד בחסד והוא מקודש ועומד ולמה נקדש בו, ודע כי לח"ם בגי' החכמ"ה ועל היין הוא אומר לא תעזוב את הלוי, א"ל הרי שאין לו יין מה יעשה א"ל לא ילין בתענית אלא יקדש בלא יין, ואם לא מצא יין אינו מקדש אריפתא ולא בשכר אף כי הוא חמר מדינה, אלא מקדש קידוש בלבד ואוכל משום דלא אפשר דלא אכול פת בשבת ויו"ט, וזה הדין בהבדלה אוכל אלא שממתין עד יום ד' הוא יום הרומז בפחד, לא מצא יין מבדיל ביום ד' בלא יין, ודע בני אם חל יו"ט ביום א' מברכין במוצאי שבת יקנה"ז הכל בכוס אחד והכוונה מברך תחלה על היין לכלול הלוי, ואחר כך מקדש המלכה והמלך, ואחר זה מברך על הנאת הנר שאחר הקידוש הנאה, ואח"כ הבדלה בין קודש לקודש והכל קדשים, וזמן ידוע וא"כ כולם שייכים בכוס אחד, אל"ר על הבשמים למה לא יברך, א"ל עדיין המלכה עם בשמי המלך ולא עם המלך בשבת, ובמוצאי יו"ט אפילו שאתה מבדיל אין לברך על הבשמים שאפילו בחול בשמי המלך כלולים בה, ואם לא כולם מקצתם שאם לא תאמר כן לא הנחת קיום לעולם, מאי בשמי המלך נצ"ח הו"ד יסו"ד, אל"ר אימא לי ענין הבדלה מאי כוונתו אל"ב בפה"ג הוא ד"ו פרצופים. במ"ב הכוונה שהפרי הוא מבושם מהעץ הוא הת"ת שבו מיני בשמים. בורא מיני האש זה מדבר בד"ו פרצופים הוא האור בין קודש לחול שבחול פועלת דין, א"ל רבי א"כ לא ימות אדם בשבת שאין דין בשבת, אל"ב המקבלים מביאין עליהן דין אף בשבת, אלא שבאופן זה בכל מה דאפשר יש לנו ליזהר שלא לעורר דין כי כל מעשה שלמטה מעורר למעלה, ומה שנהגו להביט בצפרניים בעבור שאדם הראשון נברא כולו רחמים אשר צפרניים רומזים עליהם, ואחר שחטא שב לדין ואנו מביטין בהם ומעידין שמאותן הרחמים שנברא אדם הראשון נהנינו בזה בשבת, וצריך שיכיר בין הציפורן לבשר ואחר מברך, וגם דע שאין לברך בנר גוים שסתם מחשבתם לע"ז ומשים אורו בפירוד. אל"ר הראית מה אמר ר' יוחנן וריש לקיש קרובין נאמנין אמרו אז אמר וירא אלהים את האור ויבדל אלהים הוה הבדלה א"ל הכי הוא וע"ז אמר מברכין על האור ודע בני שאין לברך על האור רק במוצאי שבת וגם במוצאי יה"כ בעבור שנאסר עליו ועתה נהנה: ד"ה דיני שבת וקבלת שבת דיני שבת וקבלת שבת וגם אמר וביום השביעי תשבות ונתעוררו חז"ל מצות עשה שלא לעשות שום מלאכה ביום השביעי המלאכות האסורות. אל"ר מאחר שמלאכה אינו עושה מה יעשה על כל פנים אין לעשות לו רק לישב כאבן דומם, לאכול אינו יכול משום טוחן בשיניים לשתות אינו יכול משום משקה צמחים שבמעיו להשתין אינו יכול משום שמוליד לחלוחית בארץ א"כ מה יעשה. אל"ב ארבעים אבות מלאכות הן ולכל א' יש לה סוד נפלא והעובר על א' מהן עובר בלאו ועשה ומיתת ב"ד בעדים והתראה אלא המתענג בשבת קיים עשה של נביא ולא זוטר היא, דהא ערבה מדבריהם ודחי ראש השנה ממקומו הוא שנאמר וכבדתו מעשות דרכיך שלא יהא הליכות שבת כהליכות חול, כי בשבת צריך ללכת לאט בכבוד ובשררה כי כן כנ"י משתררת בשבת, ממצוא חפציך חפצי שמים מותרים חפציך אסורים, כי כן כנ"י אין לה מחפצה כל עיקר כי היא כלולה ברחמים חפצים פנימיים, חפצי שמים הוא ת"ת הנקרא שמים ואתה תשמע השמים ודבר דבר שלא יהא דיבור שבת כדיבור חול שהדיבור פועל בענין התפלה אל תפן אל מנחתם. אל"ר להרהר מאי, אל"ב לא הנחת חיים בעולם דיבור רצוניי הרהור בעל כרחו, אל"ר מאי האי אי דיבור עבירה הרהור קשה הימנו דהרהור עבירה קשה מעבירה א"ל מי סברת דיבור המזיק לא דיבור בעלמא שלא ירבה לדבר כי הא דאמו של ר' ישמעאל בר' יוסי היתה מדברת הרבה ואמר לה בנה ר' ישמעאל אמי שבת היא ושתקה ולא אפשר שהיתה מדברת דברים המזיקים כי בעלה ר' יוסי דיין והיתה נזהרת. אל"ר קבלת השבת האיך הוא א"ל פוסק ממלאכתו בחצי היום, מחצי היום ואילך משתדל בתיקוני שבת הוא בעצמו, שכן חז"ל מהם חריך רישא מהם מלח שבוטא שכן הת"ת מכבד השבת הוא שנאמר באתי לגני אחותי כלה וכתיב וכבדתו במה מכבדו בבגדים אחרים מבגדי חול, וידעת בני שבגדי שבת הם השפעה שמקבלת מספירות העליונות שבחול מקבלת דין ורחמים ופועלת, ובשבת כל השפע רחמים ועל כן ישנה בגדיו, ואם אין לו ישלשלן כדי לשנות ולהורות כענין ור' יוחנן הורנו בזה דאמר הבגדים אינון מכבדין ובגדיו קרי ביה מכבדותא, ואחר שילבש רוחץ פניו ידיו ורגליו ויעבור מעליו דרכי החול הוא שנאמר בזעת אפיך תאכל לחם ואצ"ל הטובל בע"ש דקב"ה מקבל תפלתו וקושר אהבתו בו כי מדובק האהבה שהוא החסד בשבת, ואח"כ מתעטף בטליתו וקורא לחביריו ולאשתו וביתו בואו ונצא לקראת כלה שבת מלכתא ומתחברים ואומרים באי כלה באי כלה. אל"ר מאי האי אנו רוצין להעלות המלכה אל המלך וזו הקריאה אינה קריאת חיבור. אל"ב קריאתנו היא התעוררות לקרותה מלמעלה ויהיה שולחנו ערוך ומטה מוצעת ונר דולק, ושולחן רומז בכנ"י אשר נערכה ברחמים, ומטה רומז בכנ"י מוצעת להחתן ונתונה בין צפון לדרום וכענין כנור היה תלוי מראשותיו של דוד, ונר דלוק הוא נר מזרח רומז בת"ת ודולק עם נר מערבי היא כנ"י, וטוב היה להדליק ב' נרות נגד מזרח ומערב אלא שקרוב הוא הדבר שיש לחוש לשניות ח"ו הם הזוגות אלא בג' נרות אין שטן ואין פגע רע, כי ג' אינם רואים ואינם מזיקין, ואז הולך ומתפלל וקב"ה מעלהו לפניו, ומלאך ה' צבאות יוצא ומלוה אותו לביתו ורואין שולחנו ערוך ומטתו מוצעת ונרות מתוקנים ועונים שניהם ואומרים יהי רצון שגם בשבת הבאה יהא כן, ויזהר שלא יחלוק ולא יכעוס רק יהיו פניו שוחקות שאם ח"ו יחלוק עם אשתו יצא שכרו בהפסידו ודמו בראשו כי אין בעולם חטא כחטאו שהביא קלקול למעלה בחלקו אוי לו ואוי לדרים עמו כי ילכדו בעונו, אל"ר מאי האי דאמרו רבותינו ז"ל דהלחם של שבת מונח בין ב' מפות כמו במדבר שהיה מונח בין טל לטל, שומו שמים על זאת והא המן ירד בחול בין טל לטל גם אנו נשים כן הפת בחול בין ב' מפות ובשבת לא ירד המן כלל ואדרבא לא נשים הפת בין ב' מפות כי כזה לא נעשה במדבר בשבת. אל"ב ולא שמעת בזה דבר, א"ל שמעתי וידעתי מפי זקני ונשאל ממנו ויגיד לך, ודע כי מ"ן מלא מ"ם נו"ן הוא קו"ף מלא וקו"ף מלא הוא יהו"ה אלהי"ם שק' לבדו הוא יהו"ה, וכל ארבעים שנה שעשו ישראל במדבר היו הד"ו פרצופים עם ישראל, וכל זה בעבור שהוא במדבר הדין קשה, והא מן רומז בת"ת ועטרה ומעילת העילות ירד להם הטל לפרנס את ישראל שלא להניחם ביד הדין, והנה הת"ת בין חכמה עילאה לחכמה תיתאה ואין לעשות כן רק בשבת, כי החול שלהם לענין הרחמים שלנו בשבת ואח"כ יסלק המפה ויסעוד וזה יעשה גם למחר, והאמת דע בני שצריך בהמוציא לחם משנה בערב ובבקר ולא בסעודה ג' והכוונה מג' סעודות יתבאר לפנים בעזה"י. אל"ר מהו זה הדבר שאז"ל שצריך לחם משנה ומצאו גם אסמכתא ולא חשו לשניות, אל"ב מאחד עושה המוציא אלא שחבירו עם האחד הוא ת"ת ואין כאן שניות דכתיב את שבתותי תשמרו ב' שבתות עטר"ת תפאר"ת ויחוד אחד לשניהן, הלא תראה שצריך לאחוז ב' הככרות בעשר אצבעותיו לחבר כל העשר ספירות וכן יסדר שולחנו גם במוצאי שבת ללוות המלך והמלכה בכבוד גדול, וידעת בני שנר שבת רומז במזרח המשים שלום הוא שנאמר וידעת כי שלום אהליך הרי כאן ב' אוהלים עליון ושלך א"כ חובה הוא, ומברך אקב"ו להדליק נר של שבת ואין לברך על הדלקת הנרות דהוא מלך וניתן לו מכ"ע שלא יכבה נרו, אלא הוא ציונו להדליק נר זה ולעורר בכנ"י ועל שנר זה רומז בכנ"י תורה שבע"פ ארז"ל השב אחר נר נאה הווין ליה בנים זכרים ת"ח: ד"ה סוד שלוש סעודות בשבת סוד שלוש סעודות בשבת ודעו בני ישראל שר' אלעזר בר' יצחק ידע ברזי עילאה ואמר אסור לאדם להלך בע"ש יותר מג' פרסאות מעלות השחר כדי לחזור לביתו מבע"י כדי לעשות צרכי שבת, ואם היה באושפיזא אין לחוש, ודע שאין הדלקת הנר קבלת שבת רק למדליק משהדליק הורה שקבל. עליו השבת, אל"ר במאי מכבדו, א"ל בבגדים, ובמה מענגו א"ל אם ראוי לאכילת בשר שמלכותו בכל משלה מענגו באכילת בשר, ואם אינו ראוי מענגו במאכלות אחרות, ושתיית יין מזוג וראוי שלא נתנסך כי הראוי לאכילת בשר ואוכל מתקן נפש מישראל והוה ליה כמקריב קרבן, ואל יאמר אצטרך לבריות לענג השבת כי במה שאתה מתקן בעונג אתה מקלקל בצורך לבריות, שהשואל הוציא עצמו מן כלל ישראל ומודה שאינו כדאי לקבל מידי שמים, ולא הותר השאלה אלא למי שאינו יכול לחיות זולת שישאל, הוא שארז"ל עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות, אל"ר למה נחסר הו' ממלת ענג, אל"ב וידעת בזה א"ל ידעתי, נחסר לתרי מילי האחד לרמוז שאסור להתענות בשבת עד ו' שעות כי גורם להסתלק הו' מהעטרה, והכתוב אומר באתי לגני ואכלתי, אל"ב האי דרדקי דבי רב ידעי אלא אמור מלתא אחרת, אל"ר מתלבש בעור מצורע, אל"ב היינו ענג אותיות נגע, א"ל מה יהיה לחסידים המתענים כל ימיהם אפילו בשבת א"ל האי ענג שלהם הוא כי לבם לשמים וקב"ה מעלה להם כאלו הקריבו קרבן תמיד בשבת, ודע בני שעונת ת"ח משבת לשבת ר"ל ליל שבת והביאה היא בכלל ענג ולא בחול משום דאתעסקו בלימודייהו, תפשוט מי שתורתו אומנתו פטור מהביאה אלא בע"ש צריך, אל"ר הראית שבאכילה יקנה אדם עה"ב, וארז"ל המקיים שלש סעודות ניצול משלש פורעניות וכו', וגדול מזה אמרו שיש סמך בתורה לג' סעודת בפסוק ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה ואלו בא זה לג' סעודות היה כתוב אכלוהו היום ג' סעודות. אל"ב ג' סעודות סודם סוד גדול אין כמוהו וע"כ נאמר ברמז ונתן סודו לחסידים ז"ל והם אמרו המקיים ג' סעודות ניצול מג' פורעניות מחבלי משיח ומדינה של גיהנם וממלחמת גוג מגוג שנאמר הנה יום בא לה' וגומר, והכוונה סעודה הראשונה נגד העטרה וב' ככרות לחברה בת"ת ואז ינצל מדינה של גיהנם כי העטרה מדת הדין הרפה הדנה בע' שרים את התחתונים וגוזרת חליפין וגיהנם, ולכן המוציאה מהדין ומקרבה אל הרחמים ע"י פעולת הסעודה כ"י היא מצילו מן הדין, סעודה שנייה נגד הת"ת ות"ת עתיד לעשות מלחמה עם שרו של עשו הוא סמא"ל ואלולי הבינה עוזרו ומעלהו עם במתי ארץ הם הזרועות אין כל בריה יכולה לסמאל והנה הת"ת מגדע אילנו של סמאל וע"כ נקרא גדיאל מלשון גודו אילנא וזה יהיה בביאת המשיח והקב"ה מצילן ע"י קיום השלש סעודות, כי בהיות הקירוב שלם בד"ו פרצופים אז אם הבנים שמחה הללו יה וע"כ צריך שני ככרות, אבל סעודה שלישית רומז במדה הנקראת אין הוא המקור העליון וע"כ אמר היום לא תמצאוהו בשדה כי זו המדה אינם בדין כלל, כי מלת שדה רומז בדין ומתקבצים ע' שרים החיצונים וע' אומות למטה ובאו כולם לעשות מלחמה עם הד"ו פרצופים שרי ישראל והאומות למטה עם ישראל וכולם יעמדו בדין שהצעקה עולה למעלה בסעודה ג' הוא כ"ע כולו רחמים ועליו נאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ועוזרם ומצילם מידם, וע"כ הסעודה הזאת אינה צריכה לחם משנה, ומי הוא המוכה בסנורים ועיניו פתוחות ואינו רואה ישמע ויפקח עיני שכלו וישכיל ויראה במעלת המקיים ג' סעודות והשכר המיועד הגנוז לו בכוונה עליונה הזאת והמצריך לחם משנה בסעודה ג' הוא בחוץ כבן זומא ומי שלא עשאן בזמנו לא עשה כלום כי לילה ושחרית ומנחה צריך. ואם מילא כריסו בפירות הוא הבל וריק כי פת צריך בסעודה שלישית כמו בראשונה ובשניה, וכוונת האכילה להיות מחשבתו על כל לוגמא ולוגמא לקרב המדות ולחבר את האהל, ויש לך לדעת מפני מה גזרה התורה באוכלי המן במדידת העומר הוא שנאמר ועשירית האיפה אלא כדי שיעלו בעשירית הוא כנ"י המספקת מזון לכל בריה מעלה ומטה ולהללם כענין כל הנשמה תהלל יה הללויה: ד"ה ענין יום הכיפורים וענויו ענין יום הכיפורים וענויו וגם אמר ביום הכפורים שבת שבתון יהיה לכם לומר לך כשם שהשבת הוה ליה עבר עשה בעשיית מלאכה כן ביה"כ. אל"ר יכתוב שבת או שבתון מאי שבת שבתון א"ל אם תשמור שבת למטה יהיה שבתון לכם, אל"ר מאי שבתון א"ל הרי כאן ג' מדות שבת כנ"י, ו' רומז ביסוד, ן' פשוטה הוא שבת הגדול, והנה האם עם הבנים עמך שנאמר הוא לכם שיום הכפורים רומז במדה הנקראת אם הבנים היא הבינה, ורומז בעטרה זהו שנאמר כפורים מיעוט רבים שנים, ע"כ קרא גם את יה"כ שבת ומאחר שנקרא שבת יש לנו לומר כל הדינין אחר השבת כי שבת בשבת חונן. וגם אמר ובעשור לחודש השביעי הזה תענו את נפשותיכם והרי הוזהרנו במצות עשה להתענות ביום הכפורים, ורב חסדא איש החסד המרחם אמר הואיל והתורה כתבה עינוי יה"כ א"כ צריכים אנו לעשות חמשה עינויים ביה"כ, הוא שארז"ל יה"כ אסור באכילה ושתיה שהוא בכלל אכילה וברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה, וכ"ז כדי שנתכפר. אל"ר יחייבם לתת צדקה ויחייבם לשוב בתשובה הלא תענית בלא תשובה מי מעלי הלא תשובה העיקר הוא שנאמר וירא ה' את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה ואח"כ יזהיר ויעניש ויאמר כי כל הנפש אשר לא תשוב בתשובה ונכרתה אבל להתענות מה מועיל יתענה היום ולמחר יעבור אלף עבירות. ועוד למה באכילה כרת ובשאר עינויים עשה. ועוד למה בעשור לחודש השביעי, ועוד למה שולח השעיר לעזאזל וכי הקב"ה חושש מהמקטרג שיקטרג לא ישמע אליו. אבל עתה יאמרו האומות יש שר שהקב"ה מעלה לו שוחד כי חושש ממנו שיתבעהו דין של חצי העולם ויתפייס בשעיר השוה מ' פשיטים על כל אלה חלש דעתי ושכלי נבוך בקרבי. א"ל בני הגיע העת להוציאך מכל מבוכה דע בני כי סוד מופלא ועמוק ומפיך לא יצא כי לא ניתן להאמר, דע בני באמת שגם המלאכים מתענשים על שעובדים אותם ואינם מודיעים לעובדיהם שהם תחת אדון הכל ולהזהירם כענין מאמר המלאך למנוח אם תעלה עולה