# ספר הקנה — קטע 22

[קריאה בקורא](/reader/kabala-3abdaae3bf06/1/22/)

<div lang="he" dir="rtl">

לה&#x27; תעלנה, אבל הם מקבלים עבודתם ומתקרבים לעובדיהם ומטיבים להם ע&quot;כ אמר הכתוב 
יפקוד ה&#x27; על צבא המרום במרום. ודע שעזאזל כחו מהשכינה וסמאל ממונה על חטא ופשע 
והרהורים רעים ומראיתו אדום. ועתה אין הכוונה שהשעיר קרבן ודורון ממנו לעזאזל רק 
למדה&quot;ד אשר משם מקבל סמאל ושעירים ירקדו שם, והנה קב&quot;ה מזהיר לישראל הוציאו מביניכם 
כל עון והוציאו אותן בחוץ ואתם עלו בתשובה והתחרטו על כל עונותיכם כדי שיתגדל הרצון 
העליון ויהיה סופו נעוץ בתחלתו ואז לא ימצא הדין מקום לתבוע ולהסטין ולקטרג, ואז 
הקב&quot;ה נותן פרס לכל כח כפי סדר שסידרם הקב&quot;ה ואז הכוחות הפנימות בפנים והחיצונות 
בחוץ ואז אין שטן ואין פגע רע כי השעירים בחוץ ירקדו והפנימים יעלו לקרבן לה&#x27; כי כן 
סידרם הקב&quot;ה, ואז כאשר לא ימצא הדין מקום ליכנס אף הוא מליץ טובה כי כשיצאו השעירים 
בחוץ הבינו וידעו שהפנימים קשורים ואוחזים בכ&quot;ע ואין חפץ המלך להיות שום קטרוג 


בישראל עם פנימים, ואם לא יעשה כן לנעוץ סופו בתחלתו הנה קלקול בצינורות והפך 
בסידרם נכנסים החיצונים בפנים והפנימים בחוץ ויעקב אבינו ע&quot;ה נתיירא מההיפוך ועבר 
מעבר יב&quot;ק בגימ&#x27; יהו&quot;ה אלהי&quot;ם ונעוץ סופו בתחלתו וגירש כל כוחות החיצונים בחוץ, 
וסמאל הרגיש בענין שאין חפץ ורצון המלך להמליץ רעה בישראל כי ראה שכל הדינין יצאו 
לחוץ היא המנחה השלוחה לעשיו וע&quot;כ התחיל והמליץ טובה בעד ישראל הוא שנאמר אציגה נא 
עמך מן העם אשר אתי וכל אותו יום יעקב בתענית היה ובו ביום שב עשו לדרכו שעירה 
והעזאזל אין לו מקום ליכנוס ולהזיק ליעקב, וע&quot;ז רמזו רז&quot;ל והשעיר לא היה מגיע לחצי 
ההר ואיבריו נפרדים להרמיז לסמאל כי יפקוד הש&quot;י עליו וע&quot;כ נקרא כפורים מיעוט כפורים 
שנים כפור תבנית הרוחנים שנטמאו בעונותיהם של ישראל השוכן אתם בתוך טומאותם, וזהו 
וטהרו וקדשו מטמאות ב&quot;י כי שלוחה היתה הוא שנאמר ובפשעכם שולחה אמכם ועתה הלכו ממנה 


הטומאות ויצאו החיצונים ונתכפרה כ&quot;י ונתכפרו בניה, וזהו כיפורים וזהו כי ביום הזה 
יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם לא אמר אכפר אלא יכפר כי עם התשובה יכפר שגם 
כנ&quot;י נקראת תשובה תתאה, וראה בני כי בעל מום מוליך השעיר כי בסטרא מסאבא מוליכין 
ע&quot;כ צריך כיבוס בגדים כי יצא בחוץ והגן נעול מכל צד ומכל פינה כי כחות הטומאה 
נדחקו, והענויים בחדש השביעי להרמיז בשביעית שהיא כ&quot;י שביעית לבנין, ובעשור לחודש 
להעלות העשירית היא כנ&quot;י העשירית לאצילות ביחוד הכל הם ימי התשובה אל הרצון העליון, 
והענוי בעבור שיש כוחות אלהיות אוכלים הקרבן מתוך האש וכנגדם יש באדם למטה איברים 
אוכלים חלבו ודמו וע&quot;כ יכוין עצמו לפני הש&quot;י כאלו הקריב עצמו לפני הש&quot;י, והבן מדברי 
ר&#x27; נחוניא בן הקנה שאמר לחכמים והם ר&#x27; ישמעאל ור&#x27; עקיבא וכל חכמי ישראל א&quot;ל בני 
חייכם אין קרוב להקב&quot;ה כלבו של אדם ועומד לפניו יותר מכל קרבנות שבעולם שכל מי 


שיושב בתענית ומיישר לבו הוא הנקרא קרבן שלם לפני הש&quot;י וכאלו הקריב חלב ודמו וגופו 
לפני הש&quot;י, ושלשה מלכים יש בגוף המוח והלב והכבד ר&quot;ת מלך המוח אוכל מכולם ונותן 
ללב, והלב אוכל מכולם ונתן לכבד, והכבד אוכל מכולם ונותן לשאר האיברים כל הנחלים 
הולכים אל הים, והכוונה במיעוט חלבו ודמו מראה לפני הקב&quot;ה כאלו מקריב קרבן אשה ריח 
ניחוח וחלב לפני הש&quot;י שע&quot;י הקרבן עולה הלב למעלה, וע&quot;כ נאסר האכילה כדי להרמיז בכ&quot;ע 
שאין שם השגה כלל וכאלו מעלה הכל שם כעין קרבן שעל ידו מתיחדים הכל שם, וצריך 
להפסיק סעודותיו מבע&quot;י דהא ברייתא היא האומרת ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב 
אי בערב יכול בערב ממש ת&quot;ל בתשעה הא כיצד מוסיף מחול על הקודש אין לי אלא בכניסתו 
ביציאתו מנין ת&quot;ל עד ערב, אין לי אלא יום הכיפורים י&quot;ט מנין ת&quot;ל תשבתו, שבתות מנין 
ת&quot;ל שבתכם למדנו שכ&quot;מ שנאמר שבת שבתון צריך להוסיף מחול על הקודש, א&quot;ל רבי ראה אתה 


שמשרע&quot;ה הניח להם ס&quot;ת ולא רצה להגיהו ולהוציא משם תיבת מערב שאינו צריך, וגם למה לא 
השמיעני ההוספות בי&quot;ט ויבא שבת ויה&quot;כ מק&quot;ו. ועוד מאי האי דמכחישין גזירת הכתוב 
התורה אמרה להתענות כל יום תשיעי וליל י&#x27; וחצי יום עשירי והעד וכל הנפש אשר לא 
תעונה בעצם היום הזה משמע בעיצומו של יום והוא חציו ועל שאז האדם נלאה ותאב לאכול 
חייבו כרת כדי שיזהר, ואמר אך בעשור אך חלק דומיא דחמץ בע&quot;פ ואפ&quot;ה מערב מיותר וטעות 
סופר הוא. א&quot;ל בני אי לאו מערב ה&quot;א עד ערב ולא עד בכלל קמ&quot;ל דומיא דמערב שהוא לילה. 
א&quot;ל א&quot;ה לישתוק מעד ערב אלא מדאיצטריך ש&quot;מ עד ולא עד בכלל א&quot;כ מערב למה לי. א&quot;ל בני 
איצטרך שלא תאמר עד חצי היום קמ&quot;ל עד ערב כל היום וה&quot;א עד ולא עד בכלל קמ&quot;ל מערב. 
אל&quot;ר תענית חצי היום מאי מעלי לעולם ישתוק מערב ולא תוכל לומר עד ולא עד בכלל כי 
נקיש עד ערב לבערב מה בערב לילה אף עד ערב לילה כדי שלא תאמר עד ולא עד בכלל: 


ועוד תוספות מ&quot;ע שהז&quot;ג ונשים פטורות וכדי שלא תקיש תוספות אל עיקר כי נסמך בערב 
שהוא עיקר עם תשעה שהוא תוספות איצטריך האזרח לבטל היקש זה, או איפוך מאחר דקיימא 
להו דנשים חייבות בתוספות ממלת האזרח אדרבא נשים חייבות בתוספות מאחר שישנן בעיקר 
ישנן בתוספות והאזרח הופכו לג&quot;ש ונאמר כאן האזרח ונאמר שם בסוכה האזרח מה כאן נשים 
חייבות אף שם בסוכה נשים חייבות וא&quot;כ נשים לחייבן בתוספות יה&quot;כ ולחייבן נמי בסוכה, 
מה תאמר תיקשי במצה ונילף ט&quot;ו ט&quot;ו מסוכה יש להשיב דאין למדין גזרה שוה מדבר הלמד 
מג&quot;ש או איפוך, דרז&quot;ל אמרו האזרח איצטריך לפטור נשים מסוכה א&quot;ה נילף האזרח האזרח מה 
סוכה נשים פטורות אף תוספות יה&quot;כ פטורות מה תאמר בלאו הכי מ&quot;ע שהז&quot;ג נשים פטורות 
אפ&quot;ה איצטריך שלא תאמר נקיש תוספות לעיקר ויהיו חייבות קמ&quot;ל האזרח לפטור, והקשה 
שבכולן התורה פטרה תוספות מכרת והעמידו בעשה לפטור הנשים שהז&quot;ג הוא וכתיב האזרח 


לחייב טומטום בתוספות, דאי לאו האזרח ה&quot;א הואיל ובריה בפני עצמו הוא אינו במשמע 
קמ&quot;ל הואיל וספק הוא חייב מי לא כתיב זכורך להוציא נשים ולהוציא טומטום ואי טומטום 
בכלל אשה הוא קשה ל&quot;ל, אלא אינו בכלל אשה וכדי שלא תאמר נילף משם שאינו בכלל אשה בא 
האדם לומר שהוא בכלל איש, וא&quot;ת מ&quot;ש בראייה אינו לא בכלל איש ולא בכלל אשה ובתוספות 
הוא בכלל איש יש להשיב כשאין ביציו מבחוץ, הא תניא בתוספתא ביציו מבחוץ מה תאמר 
פשיטא דחייב האזרח ל&quot;ל סד&quot;א אפי&#x27; ביציו בחוץ הואיל ואבר בפנים בצים בלא אבר לאו 
כלום הוא ובריה בפ&quot;ע הוא ופטור קמ&quot;ל האזרח הטומטום שביציו מבחוץ חייב. אל&quot;ר הנשים 
העניות שנדבק לשונם לחיכם מצד המאכלות התורה חסה עליהם וחז&quot;ל לא חסו עליהם וחייבום 
בתוספות הקשה להם מכל התענית. א&quot;ל בני העוד לך דברים. א&quot;ל בני דע לך שחז&quot;ל ירדו 
ממתיבתא דרקיע כענין ה&#x27; שלחני ורוחו וידעו איזה חייב ואיזה פטור ולא יצאו מרצון 


הש&quot;י אפי&#x27; כחוט השערה וע&quot;ז אמר הקב&quot;ה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל וכל 
אלו הסברות הכוזבות אין בהם ממש ושים דעתך לדעת כוונת העניינים. אל&quot;ר כמה פעמים 
אמרתי לך כדעתך ידעתי גם אני, ועתה שים דעתך כאשר שמעת מפי ההריסה שמע גם הבנין 
חיוב התענית ביוה&quot;כ כדי לפנות המאכל והתענוגים הנמשכים מצד היצר ומ&quot;ה להיות הנפש 
פנויה מכל טומאה וכל זה כדי לפנות המקטריגים ושדין ורוחין בישין ממה&quot;ד הרפה ולהיות 
הפנימים אגודה אחת וחיצונים בחוץ דחויים וגרושים מבית המלך, ואז יודעים ומכירים 
שאין רצון המלך לדבר קטגוריא ושבים ומדברים סנגוריא ובא סמאל ואומר לפני הש&quot;י יש לך 
עם אחד והוא כמלאכי השרת כמלאכי עליון ואין להם קנאה ותחרות, ואם יתענה בתשיעי 
הרומז ביסוד ט&#x27; לאצילות א&quot;כ לא פנה הבית מגלולים, ואם יתענה בי&#x27; הרומז בכנ&quot;י עשירית 
לאצילות א&quot;כ הוסיף חטא על פשע כי אכל מפרי העץ לבדו אשר צוה הש&quot;י שלא יאכל ממנו 


לבדו, וע&quot;כ מוסיף מהאי טעמא להיות הפרי מכלל השורש ואמרה תורה להתחיל שעה אחת מט&#x27; 
וערב הוא כנ&quot;י ויוסיף להרמיז בעשור מלמטה למעלה להעלות התשיעי והערב דרך מערב הוא 
ההוד עד ערב מדה&quot;ד הקשה ולעשות חומה לגרש כל המקטריגים ולהשלים הדינים ולעשות נעיצה 
הסוף עם התחלה, וזהו שליחת השעיר בחוץ להוציאו שלא ירקד בבית, וע&quot;כ נשים חייבות 
בתוספות שאם לא יתענו בתוספות א&quot;כ שבו לחטא הראשון ותקח מפריו ותאכל, (עיין בקנה 
לספר בראשית בפסוק זה ותבין), וידעת עצם היום היא תשובה עצם הת&quot;ת אזהרה גדולה הנפש 
אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה כי צריך לעלות הכל בתשובה ובחסרון התענוגים 
הרומזין בכחות הטומאה הנגררין. מיצר הרע מסמאל והוא מפח&quot;ד וכולם תלוים במלך מלכי 
המלכים והוא המצוה לעשות התעניות להתכפר כנ&quot;י מעוונות בניה וליישר אורחותיהם לעלות 
בתשובה עד הש&quot;י, והוא מערב עד ערב והתשובה מעלה במלך מלכי המלכים שלא ישלוט בהם שום 


קטרוג והמלך נותן רשות לתשובה ויושבת על כסא רחמים ודנה את בניה, ובלאו הכי אין 
שריד לשונאיהם של ישראל וכראות הפחד שהבינה יושבת על כסא רחמים מיד גם הוא נהפך 
לרחמים ומברך לת&quot;ת, וסמאל צועק ברכני גם אני אבי ופחד אינו מניחו לכנוס ומעמידו 
בחוץ נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים רחמים ואומרים לו לחיות בדמים ועל חרבך 
תחיה, ויעקב איש תם יושב אוהלים סגור בחומה סביב לו אין עדים להעיד רעה בבנין 
ונדונין ונצולין מחרבו של סמאל, וא&quot;כ התוספת שביה&quot;כ צריך לכתבו ותשבתו שבתכם שבת 
וי&quot;ט בא זה וגילה על זה כי לעולם חיבור הימים כענין ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, 
ואומר לך סוד גדול ונעלם אך בעשור פזר במלת א&quot;ך הוא אהי&quot;ה כ&quot;ע פזר נתן לאביונים 
וזהו תענו את נפשותיכם, והקרבתם אשה היא אביון לה&#x27; שהוא התשובה, א&quot;ל בני מאי אך א&quot;ל 
אשר א&quot;ל מהו אשר אל&quot;ר בנתה ביתה ונכנס בתוכה ואינו מניח שום רעה להכנס שם וישראל הם 


הגורמים שיושבים בתענית והם דוחים התענוגים הנמשכים מצד היצה&quot;ר והוא הרעות מביתו 
שלא להליץ רעה באדם, אל&quot;ב ואיך בנתה בית א&quot;ל ציירהו ומלאהו א&#x27; יו&quot;ד ו&quot;ו יו&quot;ד ש&#x27; 
יו&quot;ד יו&quot;ד יו&quot;ד כ&quot;ף ר&#x27; אינו מצטייר הרי כאן בי&quot;ת. אל&quot;ב בני מהו בית אל, א&quot;ל ההיקף 
נקרא בית סתם שכן בי&quot;ת במ&quot;ק עולה ז&#x27; להרמיז בהיקף בית אל הוא בית ה&#x27; הוא כענין 
ושבתי בבית ה&#x27;: 
 


ד&quot;ה דיני פסח ובדיקת חמץ
דיני פסח ובדיקת חמץ וגם אמר ביום ראשון של פסח שבת היא שנאמר וביום הראשון מקרא 
קדש כי במקום שהמלכה כלולה ברחמים אין לעשות מלאכה הרומזת הדין, בזעת אפיך תאכל לחם 
רק מעשה אכילה שרי כי כן הפעולות בכנ&quot;י באתי לגני אחותי כלה אכלתי יערי, ולא הותר 
האכילה רק בראשון של פסח ובשביעי ובחג השבועות ובר&quot;ה ובראשון של סוכות ובחג העצרת 
שעליהם אמר אך אשר יאכל לכל נפש וכו&#x27;, והנה בזמנים הללו העושה מלאכה בהן עובר על 
עשה ועל לא תעשה בפסח ביום הראשון מקרא קודש וביום השביעי מקרא קדש, בשבועות מקרא 
קדש, בר&quot;ה בחדש השביעי בא&#x27; לחדש מקרא קודש, בסוכות ביום הא&#x27; מקרא קודש ובחג עצרת 
ביום הח&#x27; מקרא קודש ועניינם וסודותם במצות לא תעשה: 
וגם אמר מצות עשה להשבית השאור בי&quot;ד בניסן הוא שנאמר אך ביום הראשון תשביתו שאור 
מבתיכם, והתנא בקי בסדרי התורה כי התנא בשמים היה וידע צורך הענין כמה וכמה התחיל 


במשנתו ואמר אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר ומקשה ומתרץ ונושא ונותן ונאמר 
כי התנא קרא ליל י&quot;ד אור, אל&quot;ר ומאחר שהתנא ירד ממתיבתא דרקיע איך לא ידע דקב&quot;ה 
היום קורא אור ולא הלילה, הוא שנאמר וירא אלהים את האור כי טוב ויקרא אלהים לאור 
יום ולמה יכחישו התורה בסברות כוזבות ודברים בטלים לומר האמת שקר. אל&quot;ב כתיב החודש 
הזה לכם באיזה יום היה ע&quot;כ ביום ה&#x27; שהה&#x27; רומזת בנצח הוא מטה אהרן איש חסד וכבש שר 
מצרים ויצאו ישראל מארצו והמתינו עשרה לעבור במצרים על כל המדות שפעלו עשר מכות, 
ולקחו הפסח בעשירי כבעשור של יוה&quot;כ ונאחזו מהבינה אם הבנים ועשו בו ביקור ה&#x27; ימים 
עד שיהיו בנצח הנקרא ה&#x27; לשמות הימים, ואז יצאו ממצרים יום ד&#x27; הרומז בפחד כי הוא 
נקרא ד&#x27; לשמות ימי השבוע וערב הד&#x27; היא כנ&quot;י ואם לא יתחילו לעורר בהוצאת הדין מליל 
ד&#x27; ומיום ד&#x27; א&quot;כ נשארו ישראל במצרים, ובהסתלק החיצון מן הבית היא כנ&quot;י א&quot;כ היה 


התחלת האור הנר לרדת להאיר נר אלהים נשמת אדם ומעז אמר התנא אור ולא אמר ליל כי ידע 
עניינו, גם הוצרך להביא ל&#x27; בין אור שהיא כ&quot;י ובין ארבעה עשר שהוא הפחד לעכב שלא 
לרדת דין ושלא להתערב מדה&quot;ד הקשה עם הרפה, וידעת בני שהל&#x27; רומז בת&quot;ת המשים שלום 
בבית והתורה אינה ניתלית כי אם בסברות אלהיות ודע בני או&quot;ר ר&quot;ז עליון וז&quot;ר להבינו, 
ראית איך כסה התנא הסוד גילה הטעם לפייס השוטים ואמר למה יבדוק בלילה בעבור שאור 
הנר יפה לבדיקה ובני אדם מצויין בבתיהם ולדבריו יספיק באור הנר יפה לבדיקה, אלא 
התנא הוכרח לשתי הטעמים וה&quot;ק בלילה כל הדינין הבאים בדין הרפה ומהאור שהוא ת&quot;ת אור 
החכמה שהוא נר הבינה יפה לבער מן הבית כל החמץ המצוי שם ולבטלו ולגרשו מבית ה&#x27; כי 
אין הביטול מספיק עד יבדקנו ויוציאנו מהבית, ומפני זה אפילו עוסק בתורה פוסק ובודק 
כי אין לך לימוד כבדיקת חמץ שאתה מחבר תורה שבכתב עם תורה שבע&quot;פ, ואחר הבדיקה מבטל 


ומפקיר ואפ&quot;ה צריך להוציאו כי מפקירו ומוציאו מרשות ישראל כדי שיזכו בו גוים למטה 
ושריהם למעלה אך היציאה מהבית לעולם צריך, והאומר לבטל ביום לא ירד בעומק היום 
שביום מבוטל ועומד מכח היום הוא ת&quot;ת אלא בלילה צריך ביטול בוודאי ותו לא, מ&quot;מ יחקור 
וידרוש חקירה אחר חקירה כ&quot;מ שיש לחוש שיש שם חמץ לבדוק ולהוציאו ואל יתרשל להניח 
דין בביתו חוץ ממקום שיש סכנה מזכירין עוונותיו ושמא לא ימצא זכאי ולשם די בביטול 
בעלמא, וחיוב הביעור בכזית וזמן חיוב הביעור בשלשים יום קודם הפסח שמשלשים לשלשים 
המדה מתחדשת, ולא ראית את ר&#x27; יהודא לא למד מימיו אלא דין שריפה זנתה תמר הוציאה 
לשרוף חמץ קודם ביעורו שריפה, והאמת אתו דתמר בת כהן איש החסד והכניסה הטומאה 
מחזירין הדין והטומאה במקום אשר יצא משם אש של סמאל פסח כולו רומז בחסד מחזירין 
החמץ באש. ומשום כך הציפרניים דברים חיצונים אין משליכן אלא אדם השורפן חסיד כי שם 


מקומן והם צריכין קבורה שנחתכו ומתו והדין הצדק לקבור המת שלא יראה וע&quot;כ קוברן 
צדיק, והמחזירם למקומן עושה לפנים משורת הדין ומקומם הוא האש, ואין צריך להפקיר 
החמץ ביד ולא בפה רק לשים בלבו שאין לו חלק ממנו והוא הפקר לכל מ&quot;מ טוב לאמרו גם 
בפה שהדיבור פועל, מאי מברך בא&quot;י אמ&quot;ה אקב&quot;ו על ביעור חמץ כי הת&quot;ת צוונו שהוא הכתר 
משם צווי הביעור ותזהרו: 
 


ד&quot;ה דיני אכילת מצה
דיני אכילת מצה וגם אמר בערב תאכלו מצות ל&quot;ש בא&quot;י ול&quot;ש בח&quot;ל, כי רבא הוא דאמר מצה 
בזמן הזה דאורייתא ואע&quot;ג דמ&quot;ע שהז&quot;ג הוא נשים חייבות במצה מלא תאכל עליו חמץ שבעת 
ימים תאכל עליו מצות כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה, אל&quot;ר אשאלך 
והודיעני מרע&quot;ה איזה למד קודם חיוב הנשים במצה או פטור הנשים מסוכה, א&quot;ל מצה א&quot;ל 
משה מ&quot;ט אלף שאלות השיב עליהן ששאל ממנו הקב&quot;ה נ&#x27; אלף והשיב מ&quot;ט אלף והוא שאל 
להקב&quot;ה על נ&#x27; אלף והשיב על כולן, ומשה מוקשה היה וכשאמר קב&quot;ה האזרח להוציא הנשים לא 
עשה משה צריכותא הא ודאי עשה והכי א&quot;ל לקב&quot;ה רבש&quot;ע מה צורך בהאזרח לפטור מדאיצטריך 
היקשא בפסח דחייב ש&quot;מ בסוכה פטורות הם דמצות עשה שהז&quot;ג הוא דאי ס&quot;ד חייבות משום שאף 
הן היו תחת ענני כבוד א&quot;כ ישתוק במצה מהיקשא ונילף ט&quot;ו ט&quot;ו מסוכה אלא וודאי פטורות 
הן האזרח ל&quot;ל, א&quot;ל הקב&quot;ה אי לא אכתוב האזרח יחזור הסוכה וילמד ט&quot;ו ט&quot;ו ממצה לחייב 


בסוכה, השיב משה אין זה ג&quot;ש גמורה וברורה שאכילת מצה מהיקשא אתא באשה א&quot;ל גזירה שוה 
היא, א&quot;ל והא אינה מופנה א&quot;ל אפ&quot;ה דנין עד שאמרו תשבו כעין תדורו וחייבות נשים 
בסוכה קמ&quot;ל האזרח. א&quot;ל ואיפוך כל שישנו בקום אכול מצה ישנו בבל תאכל חמץ ויהיו 
פטורות מאכילת חמץ בפסח, מה תאמר השוה הכתוב אשה לאיש ה&quot;נ הוקשה כל התורה לתפילין 
דמ&quot;ע שהז&quot;ג ונשים פטורות ואתה רוצה לבטל היקש זה ולחייבן במצה, אדרבא נקיש לבטל 
היקש דהשוה הכתוב אשה לאיש וללמד הוקשה כל התורה לתפילין דמאי חזית. א&quot;ל לכך נכתב 
כי כל אוכל חמץ לחזק השוה הכתוב אשה לאיש ולבטל הוקשה כל התורה לתפילין. אל&quot;ר טעמא 
דכתיב כי וכו&#x27; הא לאו הכי מקשינן לקולא הא כל היכי דאיכא לאקושי לקולא ולחומרא 
לחומרא מקשינן ולא לקולא. אל&quot;ב זה התנאי דוקא בממון מי לא כתיב זאת תורת הבהמה 
והעוף וארז&quot;ל הטיל הכתוב עוף בין דגים לבהמה לחייבו וכו&#x27;, ועד שתקיש לחומרא ולקולא 


יקיש לחומרא בלבד אלא זה התנאי דוקא בממון, אל&quot;ב היש חמס בתורה, א&quot;ל יש דכתיב ותמלא 
הארץ חמס א&quot;ל מפני זה נטבעו, אלא חמס בלימוד מי שרי א&quot;כ זיל ביושר טעמא דכתיב כל הא 
לאו הכי מקיש לקולא ואי אפשר, מי איכא מידי דאנשים חייבין ונשים פטורות בקום ועשה 
איזה עדיף אי לחייבה במצה וליכא מידי באכילתה או לפוטרה בחמץ ואיכא עבירה באכילתן 
אטו נשים לאו ישראל הן להתיר להן איסור כרת, אלא כל למה אצטריך סד&quot;א עבד עברי יהא 
פטור מאכילת מצה המורה חירות וזה הלך וקנה אדון לעצמו אל יאכלנו קמ&quot;ל כל אע&quot;פ שקנה 


</div>
