{"bookId": "kabala-3abdaae3bf06", "part": "1", "torah": "37", "title": "ספר הקנה — קטע 37", "hebrewTitle": "קטע 37", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-3abdaae3bf06/1/37/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-3abdaae3bf06/1/37/", "segments": [{"index": 1, "he": "כרת והכא עשה ולאו שיש בו כרת ומיתת ב\"ד וכהאי גוונא לא הוי ב' כתובים. א\"ל בני \nמדאיצטרך להתיר שעטנז בציצית דיבא עשה וידחה לא תעשה גרידא ש\"מ דמאשת אח לא ילפינן \nבעלמא דא\"כ אל יסמוך שעטנז לציצית ויבא מכ\"ש השתא אשת אח דאית בה כרת דוחה שעטנז \nשאין בו כרת לא כ\"ש א\"ל ומי מסמיך ליה להתיר שעטנז בציצית והא אמרינן כ\"מ דאפשר \nלקיים שניהם לא יבא עשה וידחה ל\"ת ובציצית אפשר לקיים שניהם ולא יבא עשה וידחה לא \nתעשה וא\"ת למה נסמכה לחייב הנשים בציצית לומר כל שישנו בלא תלבש שעטנז ישנו בגדילים \nתעשה לך ומאי בני אפי' בנות דומיא דלא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה ומאי ישראל ולא \nגוי א\"כ אימור דאשת אח מלמד בעלמא דיבא עשה וידחה ל\"ת שיש בו כרת. א\"ל בני עיין \nבעליה דאפי' במקום שאינו מצוה מייבם כי מ\"ה הקשה אחות אשה שהיא על אשה נקרא יה זהו \nע\"ל י\"ה ואינה פועלת ברחמים וכ\"ש שאר עריות ואין המצוה הזאת רק באשת חיקו מ\"מ אם \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "מתה אשתו באה אחותה במקומה ומותרת לו ולכן אין הדין הזה בעלמא כי זה הלאו והכרת \nמתתקנין ע\"י קיום העשה הפועל רחמים וחסד עם הניצוץ הוא הדין קרבן שבת נתקן ומקרב \nומעלה הכל כאחד, ואין הדין הזה בעלמא, לכן בני הם אמת ודבריהם אמת ויודעים עיקר \nהאמת ומשאו ומתנו בתלמוד שהוא עיקר מקומו אבארהו בעז\"ה כי שם ענין הצרות, מ\"מ דע \nבני שאם הגבירה בכעס גם צרתה בכעס ואם היא ברחמים גם צרתה ברחמים ודין זה עד סוף \nהשמטה הוא שאז\"ל עד סוף כל הדורות, וידעת שצרת המלכה היא מצרית חיצונית הנקראת \nלילית וממנה נאצלו צרות לאין סוף וכולן עומדות תחת המלכה שובי אל גבירתך וכל אשר \nתאמר אליך שרה שמע בקולה כי היא הגבירה והמלכה על כל הצרות ומלכותא דארעא כעין \nמלכותא דרקיע ואין להרהר אחר מדותיו, ודע בני דאבא שאול אומר הכונס את יבמתו לשם \nנוי לשום אישות לשום דבר אחר פגע בערוה והוא אמר ונראה לי שהולד ממזר ואסור לבא \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "בקהל דשלחי ליה נפש מסאבה ונטמאתם בם ואם חכמים אמרו יבמה יבא עליה מ\"מ ידעו באמת \nשפשטה הטומאה בגלות ולא חשו. מ\"מ אין מתירין עדות לכתחילה ובאמת כך גזרו בשניות \nלחליצה שהן ז' על ז' כמו בערוה שהחולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותיה באמה באם אמה באם \nאביה ואמה בבתה בבת בתה ואחותה בזמן שהיא קיימת והאחין מותרים והיא אסורה בקרוביו \nבאביו באבי אביו בבנו בבן בנו שכל אלו הם דברים הפוגמים למעלה: \n \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ד\"ה סוד חליצה וכוונותיה\nסוד חליצה וכוונותיה וגם אמר וחלצה נעלו מעל רגלו ונתעוררו חז\"ל לומר אם אינו רוצה \nלייבם חולצת א\"ל ר' על זו המצוה נתפשים כל האומות באמרם וכי בעבור שחלצה נעלו תהא \nמותרת ומה פטור יש בדבר זה כי תינח גט אשה ראייה שגרשה ופטרה גט חירות נמי אלא הכא \nעד שתחלוץ מנעלו תיפשוט בגדיו מגופו או תעשה סימן באיבריו כעין רציעת העבד וגדול \nמזה לרוק בפניו, ותינח כשאינו רוצה לייבם אבל כשרוצה ואין מניחין למה תרוק בפניו \nועוד כשאין מניחין אותו איך יאמר לא חפצתי והלא ע\"כ הוא דאינו חפץ, א\"ל ב' שמע והבן \nסדר המצוה וסודה כתיב כולך יפה רעיתי ומום אין בך וכתיב מה יפו פעמיך בנעלים בת \nנדיב דע לך כי הנעלים הם המאמרות ונקראים נעלים בעבור שלפעמים נעולים וסגורים כענין \nמלך אסור ברהטים, וכאשר ייבם הראה שהיא קשורה בנעלים כי הנעל ברגל עומד ותחת רגליו \nכמעשה לבנת הספיר וע\"י היבום תקשור הנפש ההיא במשפחתו וביותר באשת חיקו והנה השאיר \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "לאחיו שם ושאר בישראל, ואם חלצה הנעל מעל רגלו הראה אשתו במעשהו בענין חליצתו שדחה \nאת אחיו ורחקו מאשת חיקו וכל משפחתו ונחשב לאחיו לאכזרי בלא רחמים ולא השאיר לא שם \nושאר בישראל, וע\"כ בזמן שהם מכוונים למצוה מיבמין ולא חולצין ובזמן שאינם מכוונים \nחולצין ולא מיבמין ואם ייבם אבא שאול אומר הולד ממזר אלא שהחכמים ראו והבינו ולא \nחשו כי אמרו מה מזה בזמן הגלות, מ\"מ יש לך להבין דבריהם מה ראו והתירו ערוה אלא הוא \nדאמרי לך אין שומעין להם להתיר ערוה במזיד, האמת בני הריחוק הזה הוא בנפש המת לבדו \nולא למעלה שע\"כ אמר וחלצה נעלו ולא נעל הרוחני כי אין לך דבר שלא הרהרה בו תורה: \n \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "ד\"ה וסדר החליצה כך הוא\nוסדר החליצה כך הוא שהולכין היבמה אחר היבם והכוונה כי היא קשורה אליו מצד אחיו \nהמת, ואח\"כ קוראים אותם הדיינים ונותנים להם עצה ההוגנת להם כי בזמן שהיה בה\"מ קיים \nובזמן שהיו מכוונים היו נותנים להם עצה טובה לייבם ועכשיו שאין מתכוונים למצוה \nנותנים עצה לחליצה שלא להיות פוגע בערוה, וגם דע לך שאע\"ג דאמר רבה אמר רב נחמן \nמצות חליצה בג' אפ\"ה מצותה בה' אפי' הדיוטות, וב' שמוסיפין אפי' עמי הארץ ואינם \nהדיוטות ממש אלא שאינם צריכה להיות מיושבי סנהדרין, וע\"ה שקראו ושנו ולא שמשו ת\"ח, \nוהנה בין הכל ה' כנגד ה' ספירות אחרונות לפרסם הדבר שאין הדחוי הזה בנעל הרוחני, \nורבא הוא דמצריך לקבוע מקום שישבו ואח\"כ לחלוץ בפניהם וראייתו ועלתה יבמתו השערה אל \nהזקנים, ובאמת בני הכי הוא דדיינים הרוחניים אברהם יצחק יעקב הזקנים אית להו מקום \nהנקרא שער זה השער לה' צדיקים יבאו בו, ור' אליעזר הוא דפוסל אם חלצה בלילה וכוונתו \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "טהורה ונקיה שהחליצה פועלת דין ואכזריות ואם יהיה גם בלילה וי ואוי לנפש הנדחת בזמן \nהדין, וגם ארז\"ל גרים פסולים לדון בחליצה עד שיהיו הדיינים אביהם ואמותם מישראל \nוראייתם בני ישראל כתיב והכוונה על שהחליצה נעשה מדברים המורים פנימי כגון רגל \nומנעל ע\"כ הגרים הואיל ותחלתם שלא בקדושה אין להם עסק בנסתרות, גם דע בני אע\"פ שר' \nאליעזר מכשיר ברגל שמאל צדקו דברי חז\"ל דפסלי דחכמים ילפי רגל רגל ממצורע מה להלן \nימין אף כאן ימין, ואע\"ג דלא מופנה אלא רגל דחליצה דמאחר דאמר וחלצה נעלו מעל רגלו \nל\"ל אלא לומר לך דמופנה מצד אחד דורשין ומשיבין אע\"ג דאיכא למיפרך מה למצורע שכן \nטעון עץ ארז ואזוב ושני תולעת אפילו הכי צדקו דברי חכמים דרגלי כנ\"י ימינים אף כי \nההוד רגל שמאלי מ\"מ צריך לחלוץ רגל ימין לומר לך שאין לחליצה למעלה למעלה בימין \nשהוא יסוד חלילה חלילה, ור' אליעזר סבר שהיסוד הוא שמאלי כענין לפניו ילך דבר אלא \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "שחז\"ל אומרים באמת רגל ימין הוא הנצח וגם יסוד ימין יוסף לי בן אחר תוספות ברכה \nולפניו ילך דבר עם הרשעים, וגם צריכין היבם והיבמה לכוין לשם התרת חליצה כי ר' \nיוחנן הוא דאמר כיוון הוא ולא היא היא ולא הוא החליצה פסולה עד שיכוונו שניהם \nוהכוונה לחזק העדות שהוא עדות היוצא משניהם שהפירוד והדחוי אינו נוגע למעלה חלילה. \nוצריכין הדיינים שיכירו האשה החולצת שהיא אשת המת הוא אחיו של חולץ מאביו ואפי' אשה \nאו קרוב מעידים עליהם, ודע שהדיינים בישיבה והיבם והיבמה בעמידה והכוונה שהדיינים \nאברהם יצחק יעקב הזקנים יושבים ויסוד ומלכות עומדים ופועלים פעולת הזקנים ובעבור \nדכתיב באתי לגני אחותי כלה אכלתי יערי עם דבשי ואכילה בישיבה ע\"כ העדות הזה אפי' \nבישיבה שרי אם עשה. א\"ל ר' והכתוב ועמד ואמר ונאמר להלן ועמדו שני האנשים מה לשם \nעמידה אף כאן עמידה וא\"כ אפילו בדיעבד תהא פסולה ואל תאמר בעבור שאמר ככה שמורה \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "עיכובא אפי' מיושב איצטריך דככה לעיכובא למעלה, וכדי שלא תאמר לעכובא למטה אפילו \nמיושב איצטריך ועמד דאי עבד כשר אפי' בישיבה, א\"ל מאי איצטריך ועמד המורה דעמידה \nבעינן ואפי' בדיעבד, א\"ל הלא אמרתי לך מעומד כפי הסוד ומיושב כפי הסוד, וגם ארז\"ל \nמנעל שלו בעינן דכתיב נעלו מנעל שאינו שלו ומנעל שמאל בימין בדיעבד כשר דאביי הוא \nמכשיר, ומאי נעלו שלא יהא הנעל גדול עד שנופל מרגלו, א\"ל ר' אם נעלו לגדול איצטריך \nא\"כ אמור לכתחילה כל נעל אפילו של אחרים, א\"ל בני את נעל היסוד היא כנ\"י א\"כ הנעל \nשלו הוא בעבור שלפעמים היא יוצאה בחוץ כן נעלו בדיעבד של אחרים כשר כן השמאל שב \nלימין, ודע שצריך להיות במנעל שתי רצועות ארוכים ויהיו הרצועות תלוים אלא שראשי \nהרצועות יהיה תפורים במנעל כי לא די בב' קרסים בראשי מנעל שמחברים אותו למעלה כי \nצריך לדבק הרצועות סביב המנעל להדק המנעל ברגלו וצריך לקשור שניהם ב' קשרים זה על \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "גב זה וקשירת הרצועות הוא עיקר גדול. א\"ל ר' אם הציצית יש נחמה בדבר אבל ברצועות \nובקרסים ובהדוק אחר הדוק הכל יאמרו שהוא מעשה משוגעים, ולא די בקרסים או ברצועות \nואפשר עשאום ליפות. א\"ל בני דע לך שכנ\"י היא עם הכלל הנקראת נעלים והיא לעצמה \nונקראת נעל והרצועות המהדקים הנעל ברגל הם נצח והוד בלי ספק, אלא שהקרסים הווין \nהמחברים את האהל להיות אחד וכאשר חולצת האשה את הנעל מן רגליו אז לוקחת אשת אחיו גט \nגירושין לעצמה והולכת ואין הפירוד הזה למעלה חלילה, וע\"כ אמר ככה יעשה לאיש עכובא \nאמר שאין הדבר הזה למעלה ומתרת ביד ימין ותופשת הרגל בשמאלית וחולצות העקב בימין \nוגוררת בימין והנה התרה וחליצה בימין ותבין באמת שדוחין מצד הרחמים אכזרי בלא \nרחמים. א\"ל בני ר' יהודא הוא דאמר משום רב שכל התפור בחוטי פשתן וקנבוס אין חולצין \nבו משום שנאמר ואנעלך תחש ולומדים ממנו לתופרו בעור בשער בצמר בכל היוצא מתחש, \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "ומקשי ואימא תחש אין מידי אחרינא לא ומתרץ נעל נעל ריבה ודוחהו בלי טעם ובלי ראייה, \nוא\"כ דהכי הוא נימא ריבה כל מנעל וריבה כל התפירות וא\"ת תחש מאי איצטרך שלא תאמר \nתחש הואיל ועשאו משה במשכן אל יעשה ממנה במקום אחר קמ\"ל, וגם שלא תאמר מעור חמור או \nמעור סוס יהיה מותר ת\"ל תחש מה תחש כשר אף נעל מעור בהמה כשירה אבל לא למעט פשתן \nוקנבוס. א\"ל תפור בפשתן ובקנבוס או מדבר אחר חוץ ממה שבא מהתחש וגם נעל מעור בהמה \nטמאה אין חולצין בו, והכוונה כי העור הוא דבר הנפשט, הבשר והנעל הוא דבר פנימי \nהמהודק ברגל ע\"כ מרחיקין אותו (וחולצין אותו) העור להרמיז הפשטת הנפש מבשרה הוא \nמשפחתה וקרובותיה, והמדקדקים מלשונו התלמוד ומתירין האסור יתנו חשבון כי כל מילייהו \nדרבנן אקרא אסמכוהו, ואין לדייק לצד ההיתר שאם תדייק כזה אתה מתיר עור בהמה טמאה \nומעיד עדות שקר דאין בהמה טמאה בהיכל חלילה חלילה והנה עד שקר העד והחליצה מפוגלת \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "והלאו ברבים ניתר שכל המורה שלא בדין במקום דאית להחמיר אפי' כחוט השערה ואינו \nמחמיר לקדש את ישראל הקדושים הוא מצטרע, לא עכשיו אית זמן ממאי ממעשה דר' חייא ור' \nשמעון ברבי הוו יתבי נפק מלתא מבינייהו פתח חד ואמר המתפלל צריך שיתן עיניו למטה \nשנאמר והיו עיני ולבי שם, פתח אידך ואמר המתפלל צריך שיכוון לבו למעלה שנאמר נשא \nלבבינו כו', אדהכי אתא ר' ישמעאל בר' יוסי לגבייהו אמר להו במאי עסקי רבנן אמרו לו \nבתפלה אמר להם כך אמר אבא המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה לקיים שני מקראות \nהללו אדהכי אתא ר' למתיבתא אינהו דהוו קלילי רהטו ויתבו בדוכתייהו ר' ישמעאל בר' \nיוסי אגב יוקריה הוה מפסע ואתי אמר ליה אבדן מי הוא זה שמפסיע בראשי עם קדש. א\"ל \nאני ישמעאל בר' יוסי שבאתי ללמוד תורה מרבי. א\"ל וכי הגון אתה ללמוד תורה מרבי. א\"ל \nוכי משה הגון היה ללמוד תורה מפי הגבורה. א\"ל וכי משה אתה. א\"ל וכי רבך אלהים אמר \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "רב שקל רבי למטרפסיה (ר\"ל עונשו על שלא מיחה באבדן) דאמר ר\"י רבך ולא רבי אדהכי אתת \nההיא יבמה לחלוץ א\"ל לאבדן זיל בדקה אי אתיא ב' שערות אי לא לבתר דנפק א\"ל ר' \nישמעאל לרבי כך אמר אבא איש כתיב בפרשה אבל אשה בין גדולה בין קטנה. א\"ל ר' לאבדן \nחזור בך כבר הורה זקן ולא רהיט למיזיל אדוכתיה אלא הוה קא אזיל ומפסע. א\"ל ר' \nישמעאל מי שהוצרך לו עם קדש יפסע בראש עם קדש מי שאין צריך לו עם קדש איך יפסע בראש \nעם קדש אמר ליה רבי לאבדן תיב אדוכתך והוקשה לו לאבדן על שהחזירו רבי מלבדוק, גם \nדבר לר' ישמעאל בר\"י בקושי שלא בכבוד והוליד חסרון וגם מחשבה רעה למעלה תנא באותה \nשעה נצטרע אבדן וטבעו ב' בניו ומיאנו שתי כלותיו ואמר ר' נחמן בר יצחק בריך רחמנא \nדפרעיה לאבדן בהאי עלמא תפשוט דאם מעונש מעט כזה נצטרע כ\"ש המורה הוראת היתר במקום \nשיש איסור ואפי כחוט השערה תחמיר ולך תהיה צדקה. וגם אז\"ל צריך להיות המנעל ברגל \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "יחף פן יפסיק מבתי שוקיים בין הרגל למנעל ואמר קרא מעל רגלו ולא מעל דמעל. אל\"ר \nומאי איכפת ליה להקב\"ה אם יפסיק. אל\"ב היש מפסיק בין רגל למנעל הוא יסוד ומלכות ע\"כ \nצריך שלא יפסיק דבר כי הכלים דוגמא והמעשה להם לבדם. וגם ארז\"ל שעד הארכובא קרוי \nרגל ואל תטעה בני בשום ענין שלמעלה ממקום זה קאי רגל חלילה שהפרקים שבאדם כולם יש \nלהם דברים רוחניים ואין לשנות שמם ועניינם כי השוקיים נצח והוד ואלו רגלים נקראים \nבזמן שהם מחוברים בכנ\"י כנעל ברגל וע\"כ מופסקים פרקים פרקים להודיע עניינם, וא\"כ אם \nהמנעל עולה למעלה מן הארכובה פסול, ועל שהרגל דורך בארץ בלא שינוי א\"כ אם היתה רגלו \nעקומה או על צדו הפוכה או הולך על ראשי אצבעות רגליו אינו חולץ כי רגל נועץ בארץ \nבעינן דוגמא עליונה וסימנך ורגליהם רגל ישרה, ע\"כ כל שינוי שיש ברגל ואינו מתוקן \nלנעוץ נעיצה שלימה בארץ אינו חולץ, וידחוף רגלו וישען בכותל כדי לדחוף שפיר להראות \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "דבוק הרגל בארץ ופרוד ורחוק הנפש ואם הוא אינו דוחף דמו בראשו כי יתן הדין, ואין \nלהקפיד אם האשה גודמת כי חולצה או בגופה או בשיניה והכוונה שהאשה הרוחנית נקראת יד \nוא\"כ כל גופה נקרא יד ובכל מה שהתירה וחלצה יד קרינא בה ע\"כ לא כתיב וחלצה נעלו \nבידה, וצריכין לחלוץ קודם אכילה דאפילו אכלה גרגשתא הוא עפר נקי ורקקה לא עלתה לה \nכי צריך הרוק להיות מכחה ולא מדבר אחר, והכוונה שאין חטא באשה בזה הדחוי כי הבעל \nהוא הדוחה והמשיב הוא שאמר ויבמה בעל כורחה, האמת סוד הרוק ביבמות ואחר שעומד היבם \nודוחק עצמו בכותל אומרים לו מה דניחא לך עשה או חלץ או יבם ואם רצה ליבם מודיעים לו \nעכשיו אין מייבמין, ואם אינו שומע אין שומעין לו שאין מתירין ערוה במזיד אלא \nמפייסין לו שיחלוץ, וקודם החליצה מקרין לו בלשון הקודש ולא בלשון אחר מאן יבמי \nלהקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי וצריכה להסמיך הב' תיבות הללו לא אבה שלא יראה \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "אבה יבמי שכן חשו בשליח המקדש שלא יאמר לפלוני בחיריק כי עושה ב' מילות לי פלוני \nאלא צריך לומר בשבא ואח\"כ מקרין ליבם לא חפצתי לקחתה וגם הוא יסמיך הב' תיבות לא \nחפצתי, הפסיק לא עשה כלום אלא יחזרו להקרותו, ואח\"כ תופסת הרגל ביד שמאל ופושטת ידה \nהימנית ומתרת הרצועה וגוררת המנעל מן הרגל בימין וחולצת כל המנעל ומשליכתו בארץ כי \nהמנעל לעולם בארץ דבוק הנפש לקחה לה יאוש ממשפחתה שדוחין אותה כנעל הנדחה מן הרגל \nע\"כ בזמן הכוונה יבום קודם בכל ענין. ואח\"כ רוקקת כנגד היבם וצריכין הדיינים לראות \nהרוק שבא כנגד היבם ואם היתה ארוכה והוא היה ננס וקודם שבא הרוק לפניו בא הרוח \nולקחה לא עשאה כלום, מכלל שאם היא ננסת והוא ארוך בפניו קרינא ביה, תיכף שיצא הרוק \nמפיה ואפי' נשאה הרוח כשר, ואחר הרקיקה קורא כל הפסוק ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את \nבית אחיו ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל והדיינים וכל ישראל העומדים שם כולם \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "אומרים אחריה חלוץ הנעל ג\"פ, והאמת בני אם המת יש לו עון גורם עונג לחלוץ להדחות או \nאם יבם ולא כוונו להביאו כי בוחר ללכת בעם אחר בחליצה וביבום בלא כוונה זהו מאן \nיבמי להקים לאחיו שם בישראל דייק בישראל כי הולך לעם אחר ומשפע החליצה הוא שיכוונו \nשניהם לחליצה, וע\"כ מלמדין אותם לכוון נתכווין הוא ולא היא או היא ולא הוא אסורה \nלאחיו ולעלמא לא שריא עד שיכוונו שניהם שהחליצה הזאת דחוי הנפש לבד, וצריך היבם \nלראות הרוק אשר בא ממקום העכור מקום המאוס דבר מאוס להודיעם לו ולדעת היכן נפשו של \nאחיו הולך לכן אם היה סומא אינו חולץ שאינו רואה הרוק ואינו יודע ואם היה סומא באחד \nמעיניו חולץ שרואה ויודע. ודע שאין כופין לחלוץ אלא מטעין ליה לחלוץ ואם אינם \nיכולין להטותו אם היה מוכה שחין או מדברים המונעים ליבם כופין אותו לחלוץ, ובזמן \nהזה דלא אפשר ליבם כופין ליה לחלוץ דרב ששת הוא דאמר אין חוסמין היבמה מ\"מ טוב \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "להיות ברצון לכן צריך לבטל כל מודעי שאם מסר מודעא פסולה. ואם הלכה היבמה ונתקדשה \nלאחר בלא חליצה ולא נשאת יגרש או ייבם ואם נשאת יחלוץ ויקיים הבעל, ובזמן הגלות ל\"ש \nארס ל\"ש נשא יחליץ ואם נשאת יחליץ וזה יקיים. ובאמת בני אע\"פ שנראה מדברי ר\"י ב\"ר \nיוסי שאמר משום אביו שקטנה חולצת והסכים גם ר' לדעתו אין שומעין לו ואינה חולצת עד \nשתביא ב' שערות דדוגמא בעינן בכל ענין ומקשינן האשה לאיש ונוסח החליצה ביארנו \nבנוסחאות דכותבין לה גט ובשרטוט: \n \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "ד\"ה סוד המפותה\nסוד המפותה וגם אמר וכי יפתה איש בתולה והעמידה התורה ענייניהם בחמשים שקל כסף \nואמרו המפתה נערה בתולה הוא הנקרא מפתה ואם נבעלה בעיר או בכפר חזקה שברצונה נבעלה \nוהיא מפותה מפני שלא צעקה ואינה יוצאה מכלל מפותה אם לא שיעידו עדים ששלף חרב ואמר \nלה אם תצעקי אחתוך חוטמך או אהרוג אותך, ואם אחר שפתה אותה נתחרטה ואינה רוצה להנשא \nלו או שלא רצה אביה לתתה למפתה או אחר שעשה רצונו המפתה לא רצה לקחת אותה נותן קנס, \nא\"ל רבי קב\"ה אבדה לזו הנערה שהיתה אטומה וסגורה גן נעול ראוים לבן מלך והיא קלה \n", "en": ""}]}
