# ספר הקנה — קטע 38

[קריאה בקורא](/reader/kabala-3abdaae3bf06/1/38/)

<div lang="he" dir="rtl">

בדעת כי השטות והחמוד עמה ואלולי זה שפתה אותה ונדר לה אלף שקרים ואם באפשר גם נשבע 
לה ונתרצה לו וקלקלה ופתחה ועשאה הפקר לכל יתן חמשים כסף ויפטר ולמה לא העריכה קב&quot;ה 
בערך מאטומה לפתוחה ואז היה נמצא בן שר ונגיד והיה מעריכה ערך גדול ויפרע המפתה כי 
מה לו ולצרה להפקיר בת ישראל שאין לעשות עמה דבר, ואם כתב בתורתו אל אמונה ואין עול 
יצא זה העול מלפניו, וגדול מזה אמרו שאין הקנס ניתן אלא כשהיא נערה ואז&quot;ל אימתי היא 
נערה מבת ג&#x27; שנים ויום א&#x27; עד שתבגר נבעלה בתוך ג&#x27; שנים או בהיותה בוגרת אין לה קנס 
שומו שמים על זאת מה אלה הדברים, בשלמא ר&#x27; מאיר דאמר מבת ג&#x27; שנים ויום אחד ועד 
שתביא ב&#x27; שערות יש לה מכר ואין לה קנס מכר רצה לומר שאביה מכרה א&quot;כ היינו שמאמת 
דברי השם שבמכר היא קטנה וכך הוא כי ימכור איש את בתו בקטנה הכתוב מדבר ומשתביא ב&#x27; 
שערות ועד שתבגר יש לה קנס ואין לה מכר היינו כי יפתה איש נערה בתולה והנה הכל אמת, 


אלא רבנן דאמר קטנה מבת ג&#x27; שנים ויום א&#x27; עד שתביא ב&#x27; שערות ועד שתבגר קנס יש לה מכר 
אין לה א&quot;כ לדבריהם מבת ג&#x27; עד שתביא ב&#x27; שערות קטנה היא א&quot;כ בין נערות בין בוגרת הוי 
ליה ט&#x27; שנים והאיך אמרו ו&#x27; חדשים, ולדבריהם שהיא נערה אחר שיש לה קנס א&quot;כ אינו יכול 
למוכרה אלא כשהיא בת ג&#x27; א&quot;כ עובדת שש ויוצאה ושלש הרי עשר קודם בא הסמנים א&quot;כ סמי 
יציאת הסימנים מן התורה וכי מה ראתה התורה לגזור קנס בנערה ולא בקטנה ובוגרת וכי 
אינה מתפתית כנערה. ותו מאי האי דאמרי אין האונס והמפתה חייבים עד שיבא עליה כדרכה 
ובעדים עד מה צורך יראוה אם היא בתולה דיש לה היכר, וכ&quot;ת יש לחוש שמא קודם זה 
הפסידה בתוליה א&quot;כ אם קודם שעה בדקוה והיתה בתולה ובההוא שעתא מצאוה עמו ולא היו 
עדים אמאי לא ישלם, ותו מאי שנא בכל מילי בעדים והתראה וכאן בלא התראה. א&quot;ל בני 
חיוב הקנס חמשים כי הגיע נזק וחסרון מצד המפתה שפתח הנעול ונכנסו בו הטמאים ונסתלק 


רחמי שפע חמש אחרונות שבהם נתנה תורה שכל א&#x27; כלול מעשר והרי כאן חמשים, ע&quot;כ צריך 
ליתן חמשים לתקן מה שקלקל ומפני זה הם כסף ונותנים לאבי הנערה לעורר רחמי האב הוא 
חכמה עילאה להחזיר הרחמים שמיעט וחיסר המפתה, ועל שאומר נער הייתי וגם זקנתי ע&quot;כ 
הנזק בנערה שכיח ומבת ג&#x27; שנים ויום א&#x27; ועד שתביא ב&#x27; שערות היא עומדת בתוקפה ובחומה 
הגדול ע&quot;כ יזהר שלא לפתות ושלא יאנס, האמת אביה מוכרה אצל המכירה קטנה היא וכאשר 
יחטאו ישראל אביה שהוא החכמה מוציאה, וע&quot;כ הורשה האב למוכרה, ובוגרת אין לה פתוי כי 
היא לבדה פועלת הדין מצד הפחד כולו דם וחרב ויצאה מרשות חכמה עילאה הוא אביה, 
והעדים הם נצח ויסוד התופשים הרחמים מצד שהכניס המפתה הטמאים ובעבור שהיא הההתראה 
שהלאוין מהאשה והיא הפועלת עם המפתה ע&quot;כ אינה צריכה התראה אבל פחותה מבת ג&#x27; שנים 
ויום א&#x27; הם ג&#x27; שנים ערלים יהיו לכם ויום א&#x27; משנה הרביעית ועדיין לא הזיק בקדשים ע&quot;כ 


אין לו קנס, ודע שהעושה אפי&#x27; כחוט השערה שלא בקדושה נוגע למעלה כחוט השערה חסרון מן 
הרחמים וכן הדין אם רב ואם מעט, וראו חז&quot;ל שלא די בקנס חמשים עד שיתן בושת ופגם 
האשה ופגם משפחה שכן נחסרו הרחמים גם ממה שלמעלה ממנה כי בשביל השדה האחרון משקין 
כולם וזהו בושת ופגם וכן קבל משה מפי הגבורה. והנה המפותה יש לה ג&#x27; בושת ופגם וקנס 
והכל לאב הוא חכמה עילאה שורש הרחמים למתק ג&#x27; הם פחד הוד מלכות והקנס הוא קצוב 
חמשים למתק ברחמים ה&#x27; קולות אחרונות ל&quot;ש פתה בת גר או ממזר ול&quot;ש בת נגיד או בת כהן 
גדול עליהם אין להוסיף ומהם יד ה&#x27; אצבעות ולא יותר ומהם אין לגרוע ומהם ה&#x27; אצבעות 
ולא פחות, וע&quot;כ נ&#x27; כסף לא פחות ולא יותר, אך הבושת והפגם צריכין שומא כי כפי המעלה 
בא החסרון וכל זה כשלא נשאה כי נשארה פתוחה כהפקר, אבל אם נשאה אין לה לא קנס ולא 
בושת ופגם רק כותב לה כתובה כמוהר הבתולות וזה תיקון משיכת הווי&quot;ן אל כנ&quot;י: 


 
ד&quot;ה סוד קנס האונס והמפותה
סוד קנס האונס והמפותה וגם אמר ולו תהיה לאשה זה שאנס אשה ובא עליה בע&quot;כ בבית הרי 
זה אנוסה, ואם נבעלה בשדה חזקה היא שאנסה ואם אין אביה רוצה לתתה לו או הנערה אינה 
רוצה נותן קנס ובושת ופגם וצער שהנבעלת שלא לרצונה יש לה צער, אבל אם הם רוצים 
שתנשא לו והוא אינו רוצה לכונסה כופין אותו לכונסה שנאמר ולו תהיה לאשה ואפילו סומא 
ואפי&#x27; מצורעת ואפי&#x27; חיגרת ואפי&#x27; מוכה שחין כי ברצונה נכנס ופתחה באטומה ע&quot;כ ולו 
תהיה לאשה, אבל אם היא אסורה לו לא ישאנה דכתיב ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו. אל&quot;ר 
והלא שפיר קאי מקשה בתלמוד ממזר שאנס אשה ישאנה כי יבא עשה וידחה לא תעשה ומה משיב 
רב זביד כי אמרינן אתי עשה וידחה לא תעשה כגון מילה בצרעת דלא אפשר בלא&quot;ה לקיים 
מצות מילה אבל הכא אי אמרה לא בעינא ליה ליכא עשה כלל השמעת דברים כאלה הלא אי אמרה 
בעינא ליה איכא עשה והראיה מיבמה דאם אמר היבם לא בעינא ליכא עשה וכשאמר בעינא אתי 


עשה ודחי לא תעשה, אדרבא ממזר שאנס ונשאה לו בניו כשרים כי לא אמרה תורה בניו כמוהו 
אלא מאשה שאסורה לו אבל מאשה שהתורה התירה לו בניו כשרים ואדרבא אומר ל&quot;ש ממזר הבא 
על ישראלית ל&quot;ש ישראל הבא על הממזרת שניהם כשרים שיבא עשה וידחה ל&quot;ת. אל&quot;ב היה לו 
לכתוב ולו תהיה לאשה למה לי, אלא אשה הראויה לו. אל&quot;ר אדרבא מניה וביה אי כתב רחמנא 
ולו תהיה שומע אני שאינו חייב בשאר וכסות ועונה, כתב רחמנא לאשה לחייבו בכל משפט 
אשה, ותו אי לא כתב רחמנא לאשה ה&quot;א ולא תהיה ינהוג בה מנהג שפחות, ת&quot;ל לאשה מה תאמר 
בעידנא דקא מעקר לאו לא מקיים עשה אדרבה מקיים ומקיים דכל זמן שהיא תחתיו הרי כאן 
קיום עשה ולו תהיה לאשה שהוא עשה דאורייתא, אל&quot;ב האונס את הבתולה קשה הוא מהמפתה 
שאונס ואין כונס הנה הנחש מטיל בחוה זוהמא אבל בהיות האונס עם חוה אין לו מקום לנחש 
ליכנס כי נאטם ונסגר גיד הנשה אשר שם ישיבת האורבים, ואם יש אסור עשה או אסור לאו 


אפילו מדבריהם כגון שניות לעריות הנה זוהמת הנחש בחוה וע&quot;כ כי יאמר ולו תהיה לאשה 
צד הראוי דיינינן, ולא התירה התורה ביאה המקלקלת האונסים, ואינו דומה זה בביאת 
היבמה דהתם מתקנה כאשר אמרנו למעלה בחליצה, וכל שאינה בתולה ואטומה וכל המתחייב 
בנפשו במיתת ב&quot;ד אין להם קנס ואלו הן הבא על הגיורת שנתגיירה אחר ג&#x27; שנים ויום א&#x27; 
ועל השבויה שנפדית אחר ג&#x27; שנים ויום א&#x27; ועני ר&#x27; יהודה ואמר שבויה שנפדית שבה 
בקדושתיה אע&quot;פ שהיא גדולה אין שומעין לו כי אינה בתולה ועל השפחה שנשתחררה אחר ג&#x27; 
שנים ויום א&#x27;. וכן הבא על בתו ועל בת בתו ועל בת אשתו ועל בת בנה ועל בת בתה אין 
להם קנס מפני שהוא מתחייב בנפשו אין משלם ממון, הוא שנאמר ולא יהיה אסון ענוש יענש 
הא אם יהיה אסון לא יענש והכוונה בני בחיוב הנפש אז ירידת הממון מהפחד לכנ&quot;י להעשות 
דין, וא&quot;כ בחיוב הנפש אין קנס מועיל, ואלו שיש להם קנס הבא על הממזרת ועל הנתינה 


הבא על השבויה ועל הגיורת ועל השפחה שנפדו ונתגיירו ונשתחררה פחותה מבת ג&#x27; שנים 
ויום אחד הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אמו ועל אחות אשתו ועל אשת אחיו מאמו שקדש 
נערה ומת שאינה יבמתו או שהיה לו בנים מאשה אחרת וקדש לו בתולה ומת והניחה בתולה 
ועל אשת אחי אביו כגון שקדש אחי אביו נערה ומת ועל הנדה כל אלו יש להם קנס אפי&#x27; שהם 
בכרת, הואיל ואין להם מיתת ב&quot;ד והכוונה הואיל ואין נעשה דין בידים ע&quot;י הדיינים לרדת 
הדין הקשה בדיינים הפועלים דין כי מלכות דרקיע ודארעא שוים אלא הוי כרת לבד, ואפ&quot;ה 
צריך לאטום מה שפתח ע&quot;י הכסף שנותן לאביה, ואם אנסה וקודם מתן המעות של קנס מתה 
הנערה אביי הוא דאמר שהוא פטור שנאמר ונתן לאבי הנערה ולא לאביה המתה והדין עמו 
דא&quot;כ יכתוב לאביה וישתוק מהנערה אלא הכי הוא והכונה אם המקולקל אינו למי יתקנו כי 
בהיות מתה אחר האונס עוונו רבה ודין פשט, וד&#x27; דברים של אונס הם כולם של אב ואלו הם 


קנס בושת ופגם וצער. הקנס דע בני שאינו ניתן רק בעדים כי נצח ויסוד בנ&#x27; כסף הם 
מעידין, אבל בושת ופגם וצער נתנים בהודאת פיו, וי לכם חסירי ידיעת התורה לדעת עד 
היכן הפתוי מגעת ופוגמת וקל הדבר בעיניכם ולא ידעתם שפוגם בנ&#x27; שערי בינה, ודע בני 
שהדיינים האלו דיני אונס ומפתה נדונים בכ&quot;ז אלא צריכים ג&#x27; מומחים, ובעוונות נתמעטו 
המומחים וההדיוטים דיינים והולכים כמוכים בסנוורים וכסומא בארובה כי מסוה העורון 
בעיניהם, ע&quot;כ בני סור מרע כי יראת ה&#x27; היא חכמה וסור מרע בינה. ודע בני שאם בא עליה 
ואח&quot;כ נתארסה קנסה לאביה דעדיין יד אביה עליה דאמרינן נערה המאורסה אביה ובעלה 
מפירין נדריה. אבל אם בא עליה ואח&quot;כ נשאת או בגרה קנסה רידה: 
 


ד&quot;ה סוד סוטה
סוד סוטה וגם אמר איש כי תשטה אשתו ונתעוררו חז&quot;ל א&quot;א שזינתה ברצון אסורה לבעלה, 
ור&#x27; יוסי הוא דאמר גירש את אשתו והחזירה מן הנשואין אסורה מן הארוסין מותרת והחכמים 
אומרים אחד זה ואחד זה אסורה, אלא מה אני מקיים אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה 
ונשאו ונתנו ואמרו נסתרה פי&#x27; נבעלה ולא ידענו פי&#x27; נסתרה. וא&quot;ר יהושע א&quot;ל אל תסתרי 
עם איש פלוני ואפי&#x27; קינא לה בינו לבינה הרי זה קנוי, ואם נסתרה עמו בפני שני עדים 
אם שהתה עמו כדי לצלות ביצה ולגומעה שהוא שיעור טומאה לדברי ר&#x27; עקיבא הרי זו אסורה 
לבעלה עד שתשתה מי המרים. אל&quot;ר אשת איש שזינתה באונס למה תהיה מותרת הלא כבר נזנית 
תחת בעלה ממה נפשך ותו אם קינא לה ונסתרה הואיל וחושש יגרשנה, ולמה אמר קב&quot;ה למחוק 
שם הקודש עליה וכי אין אשה בעולם אלא היא ורוצה לבררה לו מי לא אמרינן מצא נאה ממנה 
מגרש, וכ&quot;ת אם אינו רוצה לגרש רוצה הקב&quot;ה לבררה לו, יכפוהו ויגרש הלא אם אמרה אינה 


שותה והוא רוצה את אשתו אין מניחין אותה עמו אלא כופין אותו ומגרש ה&quot;נ ל&quot;ש, ותו ר&#x27; 
עקיבא שאמר שיעור טומאה לצלות ביצה ולגומעה לא כיון מה הוציא מפיו וכי יש שיעור 
לדבר והלא אין הדבר תלוי אלא ברבוי האש, אלא דע לך כי ענין הסוטה מאוד הוא נעלם 
והוא סוד עמוק, וראה והבן בני כי הקב&quot;ה האציל עולמות ע&quot;י חכמה ובינה הם הנקראים אב 
ואם עליונים רוחניים דקים ונעלמים כי קרובים הם לפני המלך הוא כתר עליון הגוזר 
ועולם העליון הוא הנקרא הקף הם ז&#x27; בני הבינה והם נקראים שמטות שתא אלפי הוי עלמא 
אלא שאין הנכנס נכנס רק דרך כנ&quot;י אשר היא סגורה סביב לבל יכנס שם ערל טמא וחוטא, 
ואימתי הגדר והחומה חזקים בזמן שישראל באמונתם ומדקדקים לחזק דתם אפי&#x27; כחוט השערה, 
ואם אין להם סדר ומושל לדקדק בדתם ולגרש מן ההיקף כל טומאה הנה עשו פרצה בגדר כפי 
חלק העון שעשו כי כל מה שהוא חוץ מן ההיקף ימין ושמאל כלו יקרא טומאה וע&quot;כ האשה 


צריכה להיות עם בעלה באמונה בלי הרהורים רעים, ואצ&quot;ל מעשים וגם הבעל צריך לכבדה 
ולתפשה בכבוד ולהרגילה שלא תהא יצאנית כבודה בת מלך פנימה, ואם היא אינה עומדת 
באמונה אלא שבע תועבות בלבה והלכה ונסתרה ושהתה שיעור טומאה הוא השיעור שאמר ר&#x27; 
עקיבא לצלות ביצה ולגומעה שצליית הביצה הוא שיעור קיבוץ הזרע מן האמה ויש עדים בזו 
הסתירה אלא שלא ראו הטומאה, אמר הקב&quot;ה לכהן הוא האיש הדוחה הטומאה לברר הענין ע&quot;י 
כח השם הוא יהו&quot;ה שכל פעולות ההיקף עם כח ההויות נפעלות, ואין לומר יגרשנה בגט כי 
לא רצה להפריד בין הנפשות הללו דאפשר שהם זוג אמיתי והם דבוקים והגט מפרידם עולמית, 
וממה שאם מצא טובה הימנה מגרש אין להקשות בו חלילה שמגרש זאת ונושא זאת, אלא שתיהן 
כאחת ועד ארבע לא ישיבנה, כי אפשר שאחת מאלו הד&#x27; היא צלעותיו ומכחו, כי בתוך המרובע 
הצלע שהיא האשה מזרח מערב צפון דרום והנה במערב היא האשה, וע&quot;כ ארז&quot;ל נושא אדם אשה 


עד ד&#x27; נשים ואינו מגרש אחת מהן רק אם מרדה ואמרה איני רוצה בך מגרשה ואוכל כתובתה, 
ולכן יש לו לאדם ליזהר שלא יאמר לאשתו אל תסתרי עם פלוני אפי&#x27; בינו לבינה שאם קינא 
לה בינו לבינה ונסתרה בעדים נאסרה לו עולמית ואם ישנה עמו עובר משום זונה כי אין 
בזמן הגלות מי סוטה לבררה, ואם יגרשנה בגט הזה יפריד בין הדבקים ואפשר היא בת זוגו 
וגרשה והפרידה ממנו עולמית, ואין הדין הזה רק כשאמר אל תסתרי ונסתרה, אבל אם אמר אל 
תדברי ונסתרה אפי&#x27; בעדים אינה שותה ואינה אסורה לו שאין הדבור קנוי, והבן ההיפך 
קינא לה בסתירה ודיברה אין זה קנוי יש עד אחד בסתירה אינה שותה מ&quot;מ אם רצה לגרש 
מגרש, ואינה שותה אלא אם יש ב&#x27; עדים בסתירה, והכוונה שאין נמחק שם הרחמים לחזור 
למרים רק בנצח ויסוד שני עדים כובשים הרחמים מלרדת בכנ&quot;י אבל אם זה כובש וזה מתיר 
עדיין הרחמים כפי החלק, ואם קינא לה ונסתרה בפני עדים ורוצים להשקותה ובא עד אחד 


ואמר בפני נבעלה עם זה שקינא לה בעלה אין משקין אותה ואסורה לבעלה ומגרש בלא כתובה, 
ואין לומר זה עד אחד יהא חוץ מב&#x27; עידי הסתירה אלא אפי&#x27; אם העד הזה הוא מעידי הסתירה 
ואפי&#x27; אשה ואפי&#x27; עבד ואפי&#x27; שפחה ופסול עדות מדברי סופרים וקרוב מדברי סופרים כל אחד 
מאלו נאמן להעיד על העומדת לשתות שזינתה אין משקין אותה ואסורה לו עולמית, והסיבה 
לזה בעבור שיש ב&#x27; עדים בקנאה והם הנקראים רגלים לדבר, וכן כ&quot;מ שיש רגלים לדבר יש 
לחוש לכל איסורים שבתורה והוא שנאמר ועד אין בה ואז&quot;ל כ&quot;מ שנאמר עד הרי כאן שנים 
והכי קאמר שנים אין בה בטומאה אבל אחד יש בה אסורה מאחר שיש ב&#x27; עדים כשרים בסתירה, 
א&quot;ל ר&#x27; וכי בכל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים א&quot;כ דהכי הוא יכתוב ע&quot;פ עד יומת המת לא 
יומת ע&quot;פ עד אחד אלא מדאיצטריך למכתב ע&quot;פ שנים עדים יומת המת ש&quot;מ שאין משמעות עד 
התם שהוא שנים, מה תאמר מדאיצטריך לומר לא יקום עד אחד באיש אחד דכתב רחמנא למה לי, 


אלא לומר כ&quot;מ דכתיב עד סתם הרי כאן שנים והוא בנין אב לכולם לאו הכי הוא, אלא 
מדאיצטריך א&#x27; לומר לך עד א&#x27; אינו מוציא ממון אבל כ&quot;מ שנאמר עד א&#x27; הוא עד שיפרוט לך 
הכתוב כענין שנאמר ע&quot;פ שנים עדים ימות המת (הג&quot;ה מה שכתב עד אחד אינו מוציא ממון 
ר&quot;ל בעדות מיוחדת שכל אחד מהעדים ראה בפני עצמו ולא ראו שניהם בבת אחת וזה נקרא 
עדות מיוחדת ע&quot;כ ההגה&quot;ה), א&quot;ל בני א&quot;כ לא ימות ע&quot;פ עד אחד דכתב רחמנא לעדות מיוחדת 
למה לי לשתוק מאחד ותבוא בק&quot;ו השתא במוציא ממון אינו מועיל עדות מיוחדת במיתת נפשות 
לא כ&quot;ש. א&quot;ל ר&#x27; אי משום הא לא קשיא דאי שתק רחמנא מאחד דכתיב גבי מיתת נפשות הוה 
אמינא אחד דכתב רחמנא דמוקמינן האידנא לגבי ממון הוה מוקמינן לגבי נפשות לומר לך 
עדות מיוחדת לגבי נפשות אינו מועיל, וכדי שלא תאמר דוקא לגבי נפשות אינו מועיל אבל 
לגבי ממון מועיל כתב רחמנא אחד לגבי ממון לומר לך שאינו מועיל אף לממון, וא&quot;כ אימא 


כ&quot;מ שנאמר עד סתם אחד הוא ויקשה למ&quot;ד שעדות מיוחדת מועיל להוציא ממון, א&quot;ל בני 
ואימא אחד הנפשות לעדות מיוחדת ואחד דממון לומר עד סתם הרי כאן שנים, א&quot;ל ר&#x27; מאי 
חזית לומר כך, א&quot;ל בני כוונת הענין הוא בהיות פירוד והפסק בין נצח ויסוד שהם העדים 
אין מדת הדין הרפה פועלת דין מכח פחד להמית כי ההפסקה מפסיק ביניהם הוא השפעת ההוד 
מ&quot;מ הם משפיעים בכנ&quot;י שלא לעשות דין מות, וע&quot;כ עדות מיוחדת אינו מועיל להמית על 
ידיהם מ&quot;מ ההפסק שהוא השפעת ההוד המוריד מפחד הנקרא ממון אל כנ&quot;י מועיל לעשות דין 
להוציא ממון הבא בכנ&quot;י וע&quot;כ הוא דאחד האמור בממון לא איצטריך אלא לומר לך דעד סתם 
הרי כאן שנים, אבל לעדות מיוחדת אין הדין נותן הכוונה נצח ויסוד עדותם לענין השפעת 
הרחמים ושניהם נקראים עד כענין אדם המודה בשנים ואי לא דכתב אחד לא ידענו כוונת 
הענין ועד אחד הוא נצח לבדו המחייב שבועה כי הוא על שבועה דכנ&quot;י נקרא שבעה: 


 
ד&quot;ה סדר הסוטה
והי לך סדר הסוטה וכוונותיה בעלה הולך בב&quot;ד שבעירו ואומר לפניהם אשתי שקנאתי לה שלא 
תסתר עם פלוני הנה עידי סתירה שנסתרה עמו והיא אומרת טהורה אני, ואיני מגרשה בגט כי 
אפשר שהאמת אתה וגם יותר אני מאמין בעדים ואני רוצה להשקותה לברר האמת, אז שואלים 
הב&quot;ד את העדים ושומעים דבריהם ואוסרין אותה עליו ומוסרין לו שני ת&quot;ח לשמרו שלא יבוא 
עליה כי נאסרה עליו עד השקאתה, ומשלחים אותם לב&quot;ד של שבעים זקנים בירושלים והכוונה 
היא שהאשה היא דוגמת האשה הרוחנית הנקראת ירושלים רוצה לברר עצמה ולגרש כל טומאה 
ממנה, ע&quot;כ דנין אותה בירושלים כי בהיות המקדש בע&#x27; זקנים הוא ההיקף הם שבעה בני בינה 
כל אחד כלול מעשר אז המקדש טהור ונקי אין שטן ואין פגע רע כי מכלים החוטא ומנקים 
הטהור ונקתה ונזרעה זרע, וכאשר באו בב&quot;ד הגדול לוקחין אותה ומושיבין אותה לפניהם 
ומאיימין ומפחדין אותה פחד גדול שלא תשתה והכל שלא בפני בעלה, וכן אומרים לה בתי 


הרבה יין עושה הרבה שחוק עושה הרבה שכנים רעים עושים ומפתים ועושים רעה ואל תגרמי 
למחוק שם הגדול שנכתב בקדושה ובטהרה שבים ואומרים לה כמה אנשים גדולים כיהודה שהיה 
מלך והודה שבא על כלתו ואמנון שהיה בן מלך ובא על אחותו כי יצרם תקף עליהם לפלונית 
שרה גדולה בת שרים גדולים ותקפה יצרה ונבעלה והודית לפנינו וברכנוה ונתגרשה מבעלה 
ונשאת לאחר ועמדה עמו זמן וזמנים, ואחרת לא הודית ונמחק שם השם ואח&quot;כ הודית והשקוה 


</div>
