{"bookId": "kabala-3abdaae3bf06", "part": "1", "torah": "41", "title": "ספר הקנה — קטע 41", "hebrewTitle": "קטע 41", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-3abdaae3bf06/1/41/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-3abdaae3bf06/1/41/", "segments": [{"index": 1, "he": "כי אחר שהוא והבהמה א' שוים בפתרון למה יהרוג מין את מינו קול דמי אחיך צועקים אלי \nושופך דמו שלא כדין יוסיף על חטאתו פשע. הנה הדברים ק\"ו אם אדה\"ר שהיה יציר ראשון \nוהביט מסוף העולם עד סופו והראהו הקב\"ה דור ודור ודורשיו דור ודור וחכמיו ודבר עם \nהשם בעבור שחטא אף כי שב בתשובה הקב\"ה המשילו כבהמה נדמה ואסר לו הבשר ק\"ו מי שלא \nהיה לו כל מעלותיו של אדם, ואדרבה הוא עז פנים חוטא בגזל וחמס מורד בשם בז' מצותיו \nתשובתו אינה תשובה ואם ישוב ויתחרט ישוב ויבעוט לא יום ולא יומים אלא בכל יום פעמים \nלא זו אף זו זו ואצ\"ל זו כי שבע תועבות בלבו כי אין לו לכלות ולאכול כל אשר נשמה \nבאפו ואפי' שזה צורתו אדם וזה צורתו בהמה מי יודע אם למחר יתחלפו הצורות ותהיה אתה \nבהמה או טומאה רצוצה כי דנת שלא ברחמנות, וראה והבן בני שגם לצדיקים לא הותר הבשר \nההוא רק בשמירה מעולה שאם נעלם מן העין ואפי' בשולחנו אין לאכול, וראיה מהא דשאל \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "התם ואלא רב היכא אכיל בישרא ומשיב אבע\"א דלא מעלים עיניו מיניה א\"נ בציורה ובחתיכה \nא\"נ דמחית ביה סימנא, וגם מעשה דרב הוה אזיל לבי רב חנן בר אבא חתניה חזא מברא דקא \nאתי לגביה אמר מברא קא אתי לאפאי יומא טבא לגו אזיל קם אבבא אודיק בבזעא דדשא חזי \nחיותא דתלי דלא אעלים עיניה מיניה רמא קלא נפקו ואתו כ\"ע לגביה (אתי טבחא נמי לא \nעלים רב עינא מיניה) א\"ל איכו השתא סיפיתו להו איסורא לבני ברתי אעפ\"כ לא אכל רב \nמההוא בישרא משום דאעלים עין, בא וראה שגם הצדיקים היה להם צער גדול לאכול בשר \nוהכוונה כי כחות הטומאה מבקשים לחול בגוף הצדיק ע\"י שחל בבשר כי בהפרד הנפש מהגוף \nכחות הטומאה חלים שם כי האדם והבהמה שוים ושניהן צריכין שמירה מכחות הטומאה הוא \nשאמר מת צריך שמירה, ועל הבשר אמר דלמא אחלופי מחליף האמת ע\"י צורה או חתימה או \nסימן אין לטמאים רשות לחול שם הוא שאמר ביעקב ויאסוף רגליו אל המטה שלא ישאר אבר \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "מאיבריו בהפקר ויחול שם ונמצא הוסיף טומאה על גוף הצדיק כן הבשר בלא סימן ובלא \nחתימה שליט ביה הטומאה דהוי כהפקר, וע\"כ אשמדאי הוה חתים באר מים שלו כי חשש מרוב \nהטומאה כי מה צורך לחתמו היותו מלך, והנה בעלי המשנה וההוראה ניתן להם הבשר לאכול \nבעבור שהם צלם ודמות אלהים ומבטלים כל גזירות אלהים יען שמלכותם בכל משלה וכן לנח \nשהיה משמטה שעברה איש צדיק תמים וע\"כ הותר לו, ודור המדבר היו ביניהם חטאי העגל \nנאסר להם בשר תאוה וצוה להם להקריבם שלמים כי השלמים תיקון גדול בנבראים הנשחטים, \nוכשכלו חוטאי העגל וקמו צדיקים ראויים ליכנס לארץ ישראל הותר להם לאכול בשר תאוה אף \nבלא שלמים, ודע שאכילת הבשר לצדיקים מעלים הנפש ההיא תחת כנפי השכינה ולכן לא נאסר \nהבשר לדור הפלגה כי כוונו לחסות תחת כנפי השכינה, ואחר שחטאו בארץ וגלו כי העלו \nמלכות הרשעה וכל החיות מתגרות על שנסתלקו מדמות עליונה שעל אותו הדמות אמר קב\"ה \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ומוראכם וחתכם יהיה ושבו כבהמות נדמו באו חז\"ל שהיו צדיקים גמורים והרמיזו בדבריהם \nשאין לאכול בשר, והוא אז\"ל ע\"ה אסור לאכול בשר ואע\"פ שארז\"ל כל מי שקרא ושנה ולא \nשמש ת\"ח ע\"ה הוא אצל אכילת בשר אפי' למד ספרא וספרי וכולה תלמודא ע\"ה הוא, שלא היה \nאדם גדול בתורה מאדה\"ר ועל שנחלש צלו ונמשל כבהמה נאסר לו, אוי לכם עמי הארצות גם \nלומדי המצות בלא עיקר ידיעתם ומקילים בהם ואינם יראים לחזור ולהחמיר אפי' כחוט \nהשערה שלא להניעו מלכותינו מכסאה ולהעלות מלכות הרשעה, ואפי' בעלי התלמוד מקילים \nומהם מחמירים חלילה חלילה שכוונתם היתה שהדבר איסור מותר רק העמידו מקום לאורבים \nואמרו אם יבא אדם למרוד בבוראו יהיה המרד שלו אבל במדבר ובא\"י ומלכותם היו מדקדקים \nעל כל איסורים שבתורה אפי' כחוט השערה, א\"ל ר' שמעתי אכילת בשר בגלות כשתיית יין \nלכהנים בגלות כי ר' אסר להם יין אלא אמר תקנתם קלקלתם שנחרב ב\"ה כן הדבר הזה אחר \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "שנחרב הבית ואין לנו הזיה שלישי ושביעי וטהרתם אינו טהרה והבשר כמונו ע\"כ ישכון \nבאהלינו, א\"ל בני תיקון רחוק הוא דאל\"כ זו הערה הורסת בניינים גדולים: \n \nד\"ה סוד השחיטה חיות ובהמות\nסוד השחיטה חיות ובהמות וגם אמר וזבחת מבקרך וצאנך כאשר צויתיך ונתעוררו חז\"ל לומר \nשנצטוה משה בע\"פ בכל דיני שחיטה, וע\"כ אמר שאול ושחטתם בזה ואכלתם ונראה שציוום \nבע\"פ, ועתה שמע בני מה עושים השוחטים לוקחים הסכין ביד רמה ועומדים על הבהמה בקומה \nזקופה והבהמה מוטה עצמה ומוסרת עצמה כי אין כח בידה, ואותו האכזר אינו מביט בבכית \nהבהמה אבל הוא מביט בנשים ובהדיוטות, ראינו שאני הרב הגדול שקול אני כסמא\"ל לוקח \nנפשות ואחר רואה המנות לו ומנענע זנבו ושמח בהם ואשתו מקבלתם בסבר פנים יפות \nומתיהרות בשכינות ראו מעלתינו ומעלת הרב הגדול גדול מסמא\"ל כה יחיו וכה יאריכו ימים \nאם לא תביאם מעלתם לישמע גם הם כמותם, כי הבט וראה כמה גדול היה רבינו הקדוש ועל \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "שלא רחם על עגל הוסר ביסורין קשים ותורתו לא הגין עליו. ומה דברים גדולים רמז שאול \nבמלת בזה כי ידע שדין החלוף ממקום הזהב מצפון זהב יאתה מצפון תפתח הרעה והוא פחד \nיצחק, ודין החזרה והמחילה ממדה הנקראת ז\"ה והוא יסוד, והנה שאול ציוום להיותם \nראויים ובקיאים להוציא הנפש ההוא מהזהב ולהביאה ביסוד שכן אותיות בז\"ה זה\"ב, וע\"כ \nי\"ב בדיקות חשבון ז\"ה המתגלגל י\"ב הויות שזה הוא היסוד הנקרא יהוה, ואמר להם בז\"ה \nמצטייר ד\"ו ז' ד\"י העולה א\"ל א\"ל ה' ויאר לנו הכוונה אם אתם ראויים להעלות הנפש \nההיא במדה הנקרא ז\"ה תזכו לקבל נפשיכם מאור האל, ואם לאו תתחברו באל אחר כי חטאתם \nבשם בן ד' אותיות ובה' חומשי תורה שכן ד\"ו ז' ד\"י עולה כ\"ו ה' שהתורה מכ\"ו נתנה, \nוגם אמר להם דעו כי זה במילואו הזה זי\"ן ה\"ה הנעלם י\"ן ה' עולה ס\"ה ועם ג' אותיות \nהנעלמים עולה ס\"ח כנגד ס\"ח אלפי\"ן שבעשרת הדברות, וכל הנפשות העתידות לבא בעולם עד \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "סוף כל השמטות כולם היו במעמד הר סיני, וע\"כ פרחה נשמתם של ישראל ועלו במעמד ההוא \nלכן תזהרו פן תהרגו הנפש ההוא שגם היא שמעה בהר סיני עשרת הדברות אשר בתוכם ס\"ח \nאלפי\"ן כי אין ספק שבקר וצאן שהיו נמצאין, אז במתן תורה נהנו מטל התחייה, גם אמר זה \nהוא כסף הוא יהו\"ה מלא רחמים ואהבת לרעך ברחמים כמוך, שכן זה בא\"ת ב\"ש ז\"ע ה\"צ הרי \nעץ ועולה כסף בגימ' הוא יהו\"ה י' פ' ה'' פעמים י' ו' פ' ה' ה' פעמים ו' ובאמת בני \nכאשר תרבע ז' פעמים ז' ה' פ' ה' עולה ע\"ד ה' המצוה ליזהר מזו המדה ושאול מלך ישראל \nשבדק הסכין ונתן בידם לשחוט חלילה חלילה לא עשה זה הדבר שהרשה אותם אם לא שלמדם \nתחלה כל ענין עיקר ידיעתם שלא יכשלו דאם כן שאמר להם לשמוע די לומר ושחטו בזה, ואם \nתבין כי הדיוט ששולח לכלות בעל חי מה נזק עושה לנפשו היה בוחר שהיה נטבע בנהר כאשר \nארז\"ל חש\"ו והדיוט ששחטו בפני היודעים שחיטתן כשירה, ואין לדקדק בזה כי בא\"י \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "במלכותם לא היו אוכלים אותו והדין עמהם שהטהור שהזה טהור והטמא שהזה טמא, אוי לכם \nבעלי הגאוה המתגאים בית גאים יסח ה' שאינכם חוששין לדקדק במצותיו ואפי' כחוט השערה, \nואומר לך בני עד היכן העונש מגיע שהנותן בהמה או חיה או עוף למי שאינו יודע לשחוט \nכאלו הוא נשחט ע\"י גוים והבשר אסור, ואף אם נשחט בפני היודע כאשר תשמע הסוד בסדר \nהתלמוד, א\"ל ר' והלא ר' חייא נפל ליה יניבא בכתניה אתא ושאל לר' וא\"ל זיל אייתי עוף \nוטריף אחנותא דמיא ומרחא ריחא ונייח והאיך לא ריחם, א\"ל ב' הכי אמר ליה זיל אייתי \nעוף שראוי לקבל דין טרפות ושחיטה כענין זה הזדמנות הטרפות בשחיטה וטרוף ליה ושחוט \nלי, כי בימי ר' חייא היו מכירין כל דבר והנה עתה אחר שהתיר הבשר לאנשים ראויים \nוהראה להם הדרך איך ישחטם באופן שאם יאכל שלא יכנוס טומאה והנעה בכסא המלך ואמר \nוזבחת מבקרך ומצאנך כאשר צויתיך והנה הדבר למי שמכיר ויודע לטהור ולברר ולפדות מצות \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "עשה עליו, א\"ל ר' ולמה נאמר מבקרך וא\"ת ולא כל בקרך והלא מלתא דמסתבר הוא שבודאי לא \nצוה הקב\"ה שכל אחד יעקור כל המין בקר וצאן מביתו חלילה, א\"ל בני העבודה כי כאשר \nימחול השם בשור ובצאן כי תם עונו אז קב\"ה נותן בלב הגוי ומביאו ומוכרו לישראל, כן \nהדבר בצאן ובקר של ישראל כאשר העביר חטאו ועוונו ממנו קב\"ה מחזיק לבו של הישראל \nשישחטנו ומזמינו בידו ואומר לו אותו הזדמנתי לך והוא כמוך ברור לו מיתה יפה, ע\"כ לא \nאמר מבקר ומצאן להודיעך שהוא אדם כמוך ואין הדבר מבקרך ולא מהגזל כי הרבה פעמים \nהוזהרו מהגזל כיוצא בו אדם כי יקריב מכם ממש. וחיה לא כתיב בה שחיטה ויליף מבקר \nוצאן, הוא שנאמר אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל וזו מדה הרי זה בא ללמד ונמצא למד \nאכילת טמא וטהור מה בקר וצאן פסולי המוקדשין טעונין שחיטה אף צבי ואיל טעונין \nשחיטה, א\"ל ר' איפכא מסתברא כי לא נסמכו רק לומר כשם שצבי ואיל אע\"ג ששניהם מין חיה \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "אסור להרביע כך שור פסולי המוקדשין עם שור של חולין אסורים, וא\"ת תרי איל וצבי כתיב \nאצטריכו לומר לך הנהגה בהן אסור בצבי ואיל כן בשור פסולי המוקדשין עם שור חולין \nאסורין בהנהגה, אל\"ב אכילה כתיב בהו אך כאשר יאכל ואכילה אינו מורה בדברים אלו. \nאל\"ר א\"כ קרא תרי מילי הוי כאשר יאכל את הצבי ואת האיל עם חלבו כן פסולי המוקדשין, \nושמא תאמר בטהרה נאכלין ת\"ל הטמא והטהור יחדיו יאכלנו ואין כאן, ונמצא למד לרמז על \nשחיטה לחיה, הראיה שגם פסולי המוקדשין אינן נקרבין כחיה שלא תאמר הואיל ותחילתם \nראוים להקרבה יהיה חלבן אסור קמ\"ל כיון דאית דנפסלין מבטן אמם דינם כחיה לענין \nחלבם, וא\"כ שחיטה בחיה ליכא וגם קרא צועק וזבחת מבקרך ומצאנך ואי אמרת דחיה צריכה \nשחיטה הוה ליה למימר וזבחת מבהמתך וחיה בכלל בהמה השתא דכתיב מבקרך בקר ולא חיה, מי \nלא אמר רבא אלו נאמר קרבן לה' בהמה הייתי אומר חיה בכלל בהמה השתא דכתיב בקר וצאן \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "בקר וצאן אין חיה לא ה\"נ ל\"ש, ותו אי בא ללמד ונמצא למד לטומאה ושחיטה א\"כ יכתוב או \nאיל או צבי וכ\"ת חד לשחיטה וחד להרבעה ולא די באחד שאחד אינו מורה הרבעה אם לא \nשיהיו איל וצבי, ותו בכ\"מ אך מיעוט והכא מאי מיעוט מי לא נאמר מיעט פסולי המוקדשין \nמשחיטה ודינם כחיה ויצאו מכללם, שאין נקרבין כחיה הלא תראה דשחיטה גבייהו לא כתיב \nרק בבשר תאוה, הלא ראית ר' פסולי המוקדשין גונב לב החיות אומר להלוות שחיטה לחיה \nוהוא אין בכיסו מאומה ועד שיבקשו לחיה שחיטה יבקשו לפסולי המוקדשין מה תאמר קודם \nשנפסל היה בן שחיטה וא\"כ מי פטרו אימא קודם שנפסל היה ראוי להקרבה, וא\"כ מי פסלו \nאלא מום פסלו מהקרבה ה\"נ מום פטרו משחיטה, העבודה ר' אלולי השורש קראי מכחישי חד \nלחבירו וחז\"ל תקנו פשטים והם נהרסים כי במקום דאיכא תרי קראי הפוטרים כמו ללמד \nונמצא למד לא אמרינן כי מאחר שכתוב בקר וצאן ונראה משמעותו ולא חיה גם כתיב כי יצוד \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "ציד חיה ושפך את דמו משמע בכל שפיכה אפי' בלא שחיטה. אל\"ב שמע החיות והבהמות מאי \nהווי עלייהו החיות אית בהו נקיות הרבה ויש מלאך ממונה עליהם ושמו חיה כן לחיות רעות \nמלאכים סי' (שמו) רעה כן לעופות מלאכם שמו עוף ועוף השמים יוליך את הקול ובאמת כי \nהמלאכים שורות שורות ומדריגות מדריגות והם טסים ומשבחים ומקדשים סמוך לכסא, מהם \nלמטה מאלו הבאים בעולם השפל ופושטים צורה ולובשים צורה ונראים כבני אדם אוכלים \nושותים או עומדים במקומם ומקריבים לשם קרבנות ואוהבים הגדולה והממשלה כענין המחנות \nהנלחמות עם כנ\"י מלכות דוד, קב\"ה מורידם כחיות השדה מהם טורפים מהם נהרגים הריגת חץ \nוסייף ומהם נאכלים לגוים ולערלים ולכלבים, מהם שורים חיים וקב\"ה מדקדק בהם כחוט \nהשערה ומי שהעביר עוונו ממנו כי כולם תחת המזבח, ודע שהחוטא בדבור ובמעשה הולך \nבחיות השדה והחוטא במעשה ולא בדיבור בדיבור ולא במעשה הולך בעופות השמים אלא תורים \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "ובני יונה שם צדיקים שוכנים ועליהם נאמר ריח ניחוח, ומה מאוד היה חכם גדול מלאך \nמנוח שאמר אם תעלה עולה לה' תעלנה, ועל שהמלאכים כחות נעלמים העלים הקב\"ה שחיטתן \nבתורה ופסולי המוקדשין לעולם בשחיטה כי לא עלו בשום מעלה ממה שהיו כי אדרבה ירדו \nממה שהיו עולים במזבח, וא\"כ צריכין שחיטה בוודאי כי חטאו גם אלו בדבור ובמעשה ואל \nאמונה ואין עול והכל יוצא מלפניו בדין ובצדק, וא\"כ בהמה וחיה בשחיטת שני סימנים הוא \nשאמר מלמד שנצטווה משה על רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה וקראי אסמכתא נינהו, \nוקרוב הדבר אמרו שעוף אינו צריך שחיטה כלל עד דתני בר קפרא כתיב זאת תורת הבהמה \nוהעוף והחיה הרומשת במים ואמר להקיש לחיה בב' סימנים אי אפשר דאיתקש לדגים ולפוטרו \nבלא כלום אי אפשר דאיתקש לבהמה הא כיצד הכשרו בסימן אחד, אל\"ר ואיך שכח היקשות \nהתורה דכתיב ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף מה דגים אינם צריכים \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "שחיטה אף עוף אינו צריך שחיטה. ועוד לגבי שליו כתיב וישטחו להם שטוח ולא פירוש להם \nשחיטה כלל. ועוד כתיב כי יצוד ציד חיה או עוף ושפך ולא פירש באיזה שפיכה, וכ\"ת זאת \nתורת הבהמה למאי איצטריך להוראה אם תבוא להורות, זאת תורת ההוראה כאשר כתבתי והורית \nלך מי לא אמר ר' אבין בשם ר' שמואל רגלוהי דתרנגול דמיין וחרצוהו (לחרצוהו) לנונא, \nותו כל היכי דאיכא לאקושי לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן ה\"נ נקיש העוף לבהמה ויצטרך \nב' סימנים בשחיטה, מי לא איכא לגבי היקשות חמץ ומצה לקולא לפטור הנשים מאכילת מצה \nוחמץ וחומרא לחייב הנשים באכילת מצה ואמר קרא כי כל אוכל וכו' להקיש לחומרא, והוי \nבנין אב לכולם דלחומרא מקשינן אלא ע\"כ הוא דהאי היקשא מילי ודברם הוא דעוף אינו \nצריך שחיטה וצדקו דברי האומר העוף אינו צריך שחיטה. אל\"ב כתיב וידבר על בהמה והעוף \nוכי אפשר לדבר על הבהמה והעוף אלא אמר מפני מה בהמה ניתרת בשני סימנים ועוף בסימן \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "אחר והשיב על שבהמה נבראת מהיבשה שנאמר ותוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו \nארץ, והבן בני מה כתיב ועוף יעופף ומלאכים נמצאים שם הנקראים עופות כענין ובשתים \nיעופף, ובעבור שחטאם קל או בדיבור או במעשה א\"כ דינם בסימן אחד, ובאמת צריכים לקבל \nענשם בעיקר חיותם שהם ב' סימנים אלא שאין הדבר בחיוב וע\"כ העלים שחיטתן יותר \nמשחיטתו של חיה דהאי קליל במעלה: \n \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "ד\"ה סוד דגים באסיפה בעלמא\nסוד דגים באסיפה בעלמא ואז\"ל דגים אינם צריכים שחיטה הוא שדיבר שלמה ע\"ה על הדגים \nוכי אפשר לומר כן אלא לומר מפני מה בהמה חיה ועוף צריכין שחיטה ודגים אינם צריכין \nשחיטה, והנה היא תורה ויעקב איש כפר נברייא בצור הורה על דגים שטעונים שחיטה ושמע \nר' חגי ושלח ואתייא וא\"ל מהיכן הורית וא\"ל ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה בהמה \nועוף יעופף מה עוף צריך שחיטה אף דגים צריכין שחיטה. א\"ל ארבעתיה דילקי א\"ל בר נש \nדאמר דאורייתא ילקי. א\"ל לא הורית טב א\"ל לא מכאן אלא מהכא הצאן והבקר ישחט להם \nומצא להם ואם כל דגי הים יאסף להם ומצא להם אלו בשחיטה ואלו באסיפה. א\"ל חבוט חביטך \nדהוא טבא בלקטאי כלומר איזורך טוב טוב להלקות והנה עתה כל דבריהם עולים ויורדים \nבחלום בדברים בטלים, כי ר' יעקב הורה סיני ובעבור שאמר משה הצאן והבקר ישחט להם ושב \nואמר ואם את כל דגי הים יאסף ומצא להם שלא תאמר הני בשחיטה והני באסיפה, ואמר קב\"ה \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "לא אלא אלו דרכם לשחוט בלא אסיפה ואלו דרכם לשחוט באסיפה, ולא יספיקו להם כל הצאן \nובקר הספקת טעם בשר ואם יאסף וישחט להם כל דגי הים לא יספיקו להם הספקת טעם דג \nזכרנו את הדגה לחוד ובשבתינו על סיר הבשר לחוד ולא רצה משה להזכיר עליהם שחיטה \nבפירוש בעבור דאית ליה ג\"ש אסיפה אסיפה משליו, ואחר שחייבו עצמן בשחיטה רדפו אחריו \nבכ\"מ כענין ישרצו המים וכענין הבהמה והעוף וכל החיה הרומשת במים. אל\"ב הלא אמרתי לך \nהדגים הם משמטה שעברה אין להם דין זו השמיטה שהוא שחיטה הלא תראה אם יעלו היבשה \nימותו כי אינם מעורבין בדין, וראה בני אם יש להם קנה וושט בעבור שמשמטה שבאו לא היו \nלהם אכילה ושתייה אלא חיים וקיימים מזיו העליון כענין המלאכים בזו השמיטה, ודע בני \nאחר שכתוב כאשר צויתיך ולא מצאנו צווים לשחיטה יש לכל בעל דת ואמונה להאמין אמונה \nמוחלטת שידע משה כל הלכות שחיטה ושרשם ועיקרם בלי שום גמגום וירד ולמדם באיזה מקום \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "שוחטין ובאיזה דבר שוחטין וכמה שיעור שחיטה ומה הם הדברים המפסידים את השחיטה ומי \nהוא השוחט וכל אלו והלכותיהם כולם הלכה למ\"מ וקרא אסמכתא בעלמא: \n \nד\"ה סוד מי הם האנשים הראויים לשחיטה\nסוד מי הם האנשים הראויים לשחיטה ושמע בני כי פעם אחת הלכתי לכרכי הים וראיתי אדם \nאחד צד דגים והעלה ברשת שלו ז' דגים וזרקה לשמים ויצאה פס יד וקבלה שמע קול ואמר \nמזומנים לך לעו\"ה ואמר לי לעולם לא נכנסתי לא בספק הוראת אכילה ולא בספק הוראת \nעבירה ואמרתי לו אשריו ואשרי יולדתו. וע\"כ נדבר תחלה באנשים הראויים לשחיטה כל אדם \nשהוא מומחה מב\"ד ומוחזק מב\"ד ומכיר ויודע עניינם הוא ששוחט בינו לבין עצמו והוא \nהראוי לטהר הנגע. פחות מי\"ג שנה ויום אחד שלא הגיע לדוגמא עליונה אין דינו דין \nושחיטתו פסולה, וזקן שנתלבנו שערותיו שב לדוגמא שאין שם דין רק כולו לבן ואם הוא \n", "en": ""}]}
