ברחמים לכן הוא מנצח כל דינין ומקטרגין ואין דבר עומד לפניו. ודע בני שהל"א שבילים כולם באים בכנ"י ומשם מתחלקים לכל אשר תחתיהם ולמטה בכנ"י עומדים חמשה משחיתים והם חרו"ן א"ף חימ"ה קצ"ף משחי"ת, וכאשר יסתתר כ"ע בבינה אז כל הדינין מנצחין, וכשיבא אצילות השפע וההמשכה לצאת מכנ"י אשר בא אליה מל"א שבילים אז החמשה משחיתים חיצונים אחד מעכב ומשהה ואינו מניחו לרדת, וא' דורס, וא' מחשיך בהרי חושך ואפילה, וא' מכריע הכרע להפסיק מג' רוחניות תוקף הרחמים להעשות דין, וא' מבקש בדינו להסתתר דרך הרחמנות בבינה ושם יעקר וישאיר לקיים שועלים קטנים מחבלים כרמים, וע"כ אמר קב"ה שלא לעשות בדין ב"ח שום דין ופעולה אשר תהיה דוגמא מהפעולות המשחיתים האלו וא"כ אם התחיל לשחוט ונלאה והגביה ידו או אפי' לא הגביה ידו רק שאינו מוליך ומביא באמת פיגלו, ושיעור השהייה שיעור שחיטה כמותה, כי דין בדין משערין ואין צריך כדי הגבהה
והרבצה א"כ גסה לגסה ודקה לדקה ועוף לעוף ודוקא כדי שחיטה, ובעי רבה שהיות מהו שיצטרפו וכוונתו בשלמא שיעור שהייה במקום א' והוה ליה דוגמת פעולת המעכב והמשהה וודאי חבל ופיגל, אלא שחט מעט ושהה מעט ושחט מעט ושהה מעט ושחט מעט סוף סוף צירוף הוי שיעור שהייה אבל במקום א' לא, מאי ניזיל בתר הצירוף וכבר נעשה הפועל או נאמר הואיל ודברים באים אהדדי שהייה הדר שחיטה א"כ נצח השחיטה ואין לחוש ונשאר בתיק"ו, והאמת בהיות הפעולה בתוך השחיטה בשלימות פיגול, ושב רב הונא ושאל שהייה במיעוט סימנים מהו ונשאר בתיק"ו, וצריכין אנו לדעת אי הבינו שאלתו אם לא ודאי נראה שהבינו מדלא אמר ה"ד שכן דרכה בכ"מ לומר ה"ד וכאן אמרו מיד תיק"ו ודאי הבינו, וא"כ דהכי הוא למה לא השיבו אלא חתמו סתמא א"כ הבאים אחריהם בדבר חתום למה נשאו ונתנו אלא וודאי כל דבריהם הבל, וכוונת הענין הוא דרב הונא בעיית רבא שאל והכי אמר מאחר
ששהייה מועטת אינה מתבטלת אבל היא יורדת ורודפת אחר חברתה להצטרף עתה א"כ יש לה ממש א"כ שהה במיעוט הסימנים מהו ל"ש בשליש ראשון ל"ש בשליש אמצעי ל"ש בשליש אחרון אם הגביה ידו ושהה שיעור כדי שחיטת מיעוט הסימנים מהו הואיל והדין לא היה בשיעור שהוא כדי שחיטה שלימה א"כ לא מעלה ולא מוריד או נאמר כשם ששהייה מועטת אינה מתבטלת ורב הונא בעייתו בכ"ף כמיעוט ובעבור שהכ"ף עם הב' מתחלף בענין אי"ק בכ"ר החליפוהו בבי"ת ואמרו במיעוט בבי"ת והוא לא עלה בדעתו א"ל כמיעוט בכף והבינו וחשבו שהוא ספק, שהרי ר' יוסי אמר כדי שיגביהנה וירביצנה וישחוט ולא פירש אי שחיטה שלימה אי שחיטה כל דהוא, ונראה דאפילו שחיטה כל דהוא שחיטה קרינן ביה אלא שהוא שחיטה פסולה, אלא שלא ידענו וכדי שישחוט כמה הוא, אי שחיטה שלימה או שחיטה במיעוט סימנין ולכן נשאר בתיק"ו כדברי ר' יוסי במלת וכדי שישחוט. דרס"ה כגון שחתך הסימנים בלא הולכה ובלא
הובאה שחיטתו פסולה משום דבעינן הולכה מחץ שחוט ח"ץ אותיות צ"ח דודי צח, וזה הנשחט נגרש מזה המקום והלך בזהב ועתה הוא בא ממקום הזהב ובא בצח ע"כ צריך שניהם הולכה והובאה ולכן נסמכו בחץ שחוט לשונה זהב שחוט לשונם, ודין הדרסה כדין השהייה שבכ"מ שדרס בין בשליש א' בין בשליש ב' בין בשליש האחרון פיגול וכאן מעט וכאן מעט מצטרף. חלד"ה צריך שלא יהא סכין מכוסה כלל ואע"פ שעושה שחיטה מעליא אם הסכין מכוסה שחיטתו פסולה בעבור שהוא פועל המחבל השלישי המכסה ע"י הרי חשך ולכן אפי' שהיה שוחט באמצע הסכין וראש הסכין מכוסה פיגול דהוה ליה פועל המחבל בדבר ששוחט, ולכן יזהר לתקן השער שלא יכסה אפי' ראש הסכין וכן בנוצות העוף, אוי ואוי להטבחים הגדולים חוטאים ומחטיאים שרוב סכינם מכוסה ואצ"ל דראשי הסכין דוודאי לא ונבילה היא הלכה למשה מסיני, ואין להביא ראיה ממליקה דהתם עביד חלדה בראש צפרניו, בעי רב פפא החליד
במיעוט סימנים מהו תיק"ו, וגם בזה לא הוצרכו לומר ה"ד כי בוודאי הבינו מיד שאלתו והכי אמר שחט רוב סימן שלא בחלדה ונשאר המיעוט שלם ושם הסכין תחת אותו המיעוט ושחט הסימן השני והמיעוט הסימן מכסה הסכין מהו ונשאר בתיק"ו, בעבור שאמר ר' יהודה משמיה דרב החליד תחת העור כשירה משום דאינה בתורת שחיטה ואינו מעכב, והאי מיעוט סימן שאינו שחוט אינו מעכב או נאמר הואיל ולכתחילה מעכב עביד חלדה ונשאר בתיק"ו לדברי רב, א"ל ר' יש לדייק בגרסתם דא"כ יאמר החליד תחת סימן אלא הכא פירושו שחט תרי רובין והחליד במיעוט הנשאר מהו, כלומר לית דין ולית דיין בההוא חלדה או נאמר מ"מ פסול עביד בסימנים תיק"ו, ולכן דע ל"ש בשליש א' ול"ש בשליש אמצעי או בשליש אחרון ול"ש תחת מטלית או צמר ל"ש שאין כל הסכין מכוסה אלא אפי' חוטמו של סכין מכוסה פיגול הוא לא ירצה. הגרמ"ה הוא ששוחט למעלה מחיטי ולמטה בקנה עד ראש כנף הריאה התחתונה שהיא
עליונה באונה התחתונה וזה כשתפשוט צווארה שלא תאנוס, ואם שחט למטה או למעלה נקרא הגרמה ואם שחט ב' שלישים והגרים שליש האחרון או הגרים שליש ושחט ב' שלישים פיגול מ"מ, ודע כי מקום השחיטה למטה בוושט עד מקום שמשעיר ומתחיל להיות פרצים פרצים בכרם ועד ולא עד בכלל. עיקו"ר הוא שנעקרו הסימנים קודם שחיטה ממקום חיבורן בלחי ול"ש וושט לבדו או קנה לבדו פיגול, והוא שאין רובו מחובר בלחי אבל אם היה רובו מחובר בלחי יש לך להבין שהוא כשר, וכל ספק בשחיטה הכל אסור, וושט שניקב בכ"מ פיגול, קנה שניקב עד חציו כשר, חוץ למטה שדינו כדין הריאה ונקובתו במשהו, ודע שאם שחט בב' או בג' מקומות והוא שלא בעיגול א' ובשווי אחד וכולו אינו בהיקף א' צדקו דברי שמואל דאוסר, ולא כבר מתיא דמתיר כי לא שייך דבר זה רק כששחט כל החתוכין בטבעת א' סביב סביב וכן בוושט כאן מעט וכאן מעט בהיקפו סביב ואם תצרפם הוה להו רוב כשר, וכן שחיטה
העשויה כקולמו וכמסרק כשירה דלית בהו מדברים המפגלים. ודע בני שכל הספיקות תרחיקם מעליך כעין דמיא לסאסאה והולך והביא כל היום דהוי כחונק ורז"ל היו בקיאין בכל אלה וגם היו בקיאין להקיף ולדמות ואנן לא בקיאינן ודע שתלמוד חז"ל נוטה לכאן ולכאן והכל מצד הגלות שלא יבואו לחלל הכל אבל דור המדבר ובא"י במלכותם החמירו כחוט השערה ולא הניחו מקום לכחות הטומאה כלל ע"כ קודם חטאם בכ"מ שהלכו שהצליחו כי ענן ה' עמהם: עיין לעיל בהלכות טומאה וטהרה ומה שחסר זה גילה זה ושם תמצא ג"כ הציור: מחנות חיצוניות המטילים מום בקדשים על ידי עונות ישראל. ל"ה שרים מימין תובעין דין בישראל לעולם מחנות של ל"ה שרים רבות מאוד מחנות מצרים וסיעתו ותחתיהם מחנות רבות מאוד וכ"א יש לו כח בשם המושל עליו: מחנות הסמא"ל הלוחם להטיל מום בקדשים ע"י עון ישראל כענין אלהיהם על אלו שונא זימה:
ל"ה שרים כחות הטומאה השמאלי והם סמאל ותניני עור ולילית מלכות הרשעה ואחריתה עדי אובד י' קליפות מפסיקין בשם ה' כי אמילם: ד"ה סוד הלכות טריפות סוד הלכות טריפות דע בני ששבעים מיני טריפות יש וכולם נגררים ונכללים בשמונה והם דרוס"ה נקו"ה חסר"ה נטול"ה פסוק"ה קרוע"ה נפול"ה שבור"ה, ועליהם אמרו הל"מ, וראה והבן שני בתי דינים יש למעלה ומלך עליהם ושוטר תחתיהם שופטים ושוטרים תתן לך, המלך הוא בינה והשופטים חסד ופחד ות"ת מכריע ביניהם, ולמטה מהם הם נצח והוד ויסוד מכריע ביניהם, ולמטה מהם השוער הנקרא ורדא סומקא, ורשעים שמוהו מלך ונגיד עליהם ומושל בעולם השפל ועומדים תחתיו מלאכי חבלה מחבלים ומיסרים נאצלו משבעים שרים, יש מהם נאחזים מצד הדין הקשה וכל מושלים בגזירות הדבר במדינה מצד הרחמים מכים בלא מות כי אין ארס במכתם, ומצד הדין מכים וממיתים כי כולם מלאים ארס השורף והממית ויעף אלי אחד מן השרפים כן דנים בחיות ובבהמות ובעופות ובאדם ובכל אשר נשמה באפו וכן דנין
באילנות ובכל צומח, וע"כ בני ראה והבן התמונה אשר לפניך ותבין סודותיך ומבשרי אחזה אלהי: ועתה בני הבן וראה כתר הוא אהיה הוא חולם, חכמה הוא יה הוא פתח, בינה הוא יהו"ה הוא קמץ, חסד הוא אל הוא סגול, פחד הוא אלהים הוא צירי, תפארת הוא יהו"ה הוא שורק, נצח הוא יהו"ה צבאות הוא חטף פתח, הוד הוא אלהים צבאות הוא חטף קמץ. יסוד הוא שדי הוא שבא מלכות הוא אדני הוא חירק: והנה ח' מיני טריפות הם ח' בני קטורה כולם חיצונים ורחוקים מכים וממיתים אלא שיש במכתם מכה בלא מיתה ולכן מכים וממיתים דאני הוא הרופא כי אני ה' רופאיך, אך בני עשו חרב שלופה בידם טורפים ואינם מרחמים ויאמר מלך סדום תן לי הנפש ולכן נמצאים בדבר מכים ואינם מתים ומהם מכים ומתים, ולכן תמצא מכה בימין מכה חלושה וצלו שומרו ולא סר מעליו וקם על משענתו ועל בוריו, ולפעמים יניחנו לבדו מצד עוונו וחטאו ויכהו המחבל השמאלי מכת מות וימות, וכאשר הרבה בשמאל רפואתו קשה מאוד כי נקבו בארס הקשה מאוד
הוא ארס סמא"ל, כן הדבר בבהמות ובחיות יש עליהם שרים הנקראים שוטרי השרים מהימין לפעמים מכים מכת מיתה והיא סרכא שאינה סתומה הנכללת בנקובה, ולפעמים מכים ברחמנות והיא סרכא סתומה יוצאה מכלל נקובה כי אני הרופא, ואין כן באותן השמאלים כי בכל אשר יפנו ירשיעו אלא שאלו ואלו פעולתם ברשות מלכות היא מלכות שלימה שוטר של חסד ופחד ות"ת ב"ד העליון אשר שם נאחזים ל"ה מימין ול"ה משמאל אלו מיימינים לזכות ואלו משמאילים לחובה והכל בדין ובצדק ואין עול, הוא שאר"ז על שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלוה, ובמקו"א אמרו בסופר וספר וספור העולם עומד חסד הוא ספר ת"ת הוא סופר מדה"ד שהיא פחד ספור, הספר הרומז בתפארת הו' בו' נקודות הם ו' קצוות ומושל עליהם, ספר הוא חסד פותח רחמים, ספור הוא הפחד המזכיר ומספר עונותיהם של ישראל וכל אצילותם עומדים ומקוים מתי ינתן להם רשות. ודע בני שדין העליון אינם
פוסקין מיד רק יש להם דין אחד למטה מהם והם נצח והוד ומקבלים הדין מהת"ת ויושבים ורואים ומעיינים על אותו הדין ואז דנין אותו נצח והוד ויסוד הדין ואז דנין אותו הוא הדיין השלישי ומכריע הדין או לזכות או לחובה כפי העונות או הזכיות ואז גומרים שם הדין אם להחיות או להמית, ואחר שנתיעצו ופסקו הדין אין ביטול והפרה רק ממדה הנקראת מי הוא שנאמר ה' צבאות יע"ץ ומ"י יפירנה וידו הנטויה ומי ישיבנה, והכוונה הואיל ונגמר הדין ע"י נצח והוד והצדיק שהם צבאות הבינה, לא יפר אותו רק הבינה הנקראת מ"י. לאחר שנגמר הדין והסכימו כתר חכמה בינה חסד פחד ת"ת נצח והוד ויסוד אז מוסרין אותו למלכות שבא הנקרא מדה"ד וב"ד הרפה, ואם נתחייב פוגע בו ע"י המחבלים ואם זכה משפיעים לו ברכה עד בלי די בו בהן כח המתנועע, ועליהם נאמר ורחמיו על כל מעשיו כי לא תדין את חבירך עד שתגיע למקומו, ורבינו הקדוש ריחם על החולדה וריחמוהו מן השמים ודע שדין
זה תמצאהו גם באילנות ובצמחים דענף עץ אחד חציו יבש וחציו רענן מצד המכים כפי הדין ועיר הנדחת חייבי שריפה יזמינם הקב"ה בעץ וישרפו עם העץ ונהי בעינינו כחגבים ומשם כנמלים והכל בדין צדק, לכן בני כ"מ שנמצא דבר הנכלל בח' טריפות או ספק תחמיר עליו כי מכת בני קטורה שלוח ונגוע וישלחם אברהם. ועשו הלך ולקח את מחלת בת ישמעאל רעה חולה. סוד הלכות טריפות ועתה נבאר כל דין של טריפות וכל איברי הבהמה וורידיה כולם יתבארו בסדר החומש בעז"ה. ודע בני דכד שמע רבא ניקבה הריאה טריפה אמר רבא הני תרי אוני דסריכי אהדדי לית להו בדיקותא לאכשורא, ונראה ל"ש כסדרן ול"ש שלא כסדרן טריפה, א"ל ר' וכי הסירכא מזקת ומאי איכפת לן מהסירכא להפסיד הבהמה וכ"ת משום שאין הסירכא בא אלא מחמת הנקב שהריאה שואבת כל מיני משקין ולפעמים שואבת מים רעים וניקבת והמשקה יוצא דרך הנקב ונתחזק ונעשה קרום עב וחזק, קשה לי על זאת וכי המים דרך הקנה יורדים
הלא דרך הוושט יורדים והולכים בכרס וכל האברים סופגים אותו כספוג וניזונים וכמו שהריאה שואבת כן גם המוח שואב ולמה לא ניחוש לבקש גם המוח שמא ניקב המוח ועלה בו קרום ואינו סותם כי אין מקום להאחז שלא ינתק אלא ע"כ אינו מחמת מים הרעים שהריאה היא סתומה וחתומה, וא"כ סרכא זו מאין ודאי מחמת חולה והיא ממחלת מצרים והחולה הוא שניקב הריאה ולחלוחי הריאה יוצא דרך שם ולפעמים יעשה הסירכא בלא נקב מצד הלחלוחית והסירכא הנעשית מחמת נקב אם נדבקת במקום רביתייהו מכה חלושה היא ורפואה ע"י הסתימה שסתם הסרכא ולא ניקבוה אלא לצערה ולשלם עונה כי לא שלם עון האמורי עד הנה, ובלבד להיות הנקב סתום מכל צד ומכל פנה שאם אינו סתום ולא בא הקרום לסתום מכה מאצילות סמא"ל הוא מכת מות לכלב תשליכון אותו, ואם דברי רבא אין להם חילוק דבכ"מ שנסרכו אפי' אונות וכסדרן טריפה אלא אימת אין לחוש כשבדקוה והנקב סתום מכל צד, אבל אם
בדקוה בנפיחה והסרכא אינה סותמת אלא הרוח יוצא לא אמרינן היא נסתם למחר ולמחרת יום ואין לחוש כי כשם שהסירכא מתעכבת כן מתרחב וכבר דחוה לכלבים ואינה נכנסת ע"י אכילת ישראל הקדושים, וה"ה אונא באומה כסדרן דלמא האומה נקובה ומלכות הרשעה הכתה לאומה הרשעה גרושה ודחויה ואסורה כי אין לה סתימה להחיותה, ואין לומר האונה נקובה דצריך בדיקה בנפיחה ונר אלהים חופש כל חדרי בטן ואנן לא בקיאינן ואצ"ל סרכא במקום רביתייהו עיניה נעורות וצריכה בדיקה חלילה כי הוא אסורה ויאמר משה אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה. וראה והבן ר' דרבא חס ודחה הברייתא מפני כבודו של מקום והבאים אחריו דקדקו דיוק אחר דיוק מדבריו להכניס הדחוי ואמרו התורה חסה על ממונן של ישראל ולא אמרו במקום אסורה א"ל קב"ה אל תקרב הלום, והבן ר' מה עשו מחיבת בשר על סיר הבשר ולא זכרו תענית ר' צדוק ארבעים שנה בלא בשר, א"ל בני מה עשה קב"ה הבדיל בטרפשא
הנקרא רקיע והבדיל בין איברי מאכל ובין הריאה אשר אית לה ה' אוני הרומזים בה' אצבעות היד וכף היד הוא האומה אומא רבתי תלתא מימינא ותרי משמאלי ואין כאן מקומו, אמר רבא ב' עורות יש לו לוושט החיצון אדום והפנימי לבן, והכוונה כי החיצונים לעולם אדומים עשו הוא אדום והפנימים נעלמים ולבנים ולכן אם גרמו עונותיו והחליפו צורותיו יצאו מכלל מחצבתם הכוהו מכת אכזרי בלא שום רחמים, וכן בקורקבן דינו כדין וושט שאם נתחלפו קרומותיו טריפה דקורקבן נמי החיצון אדום והפנימי לבן, אבל בנקב אין דיניהם שוה דקורקבן זה שלא כנגד זה כשר ואין כן בוושט. ואומא הנסרכא טריפה ואין לומר שמא מלחלוחית הדופן נעשית הסרכא ונסרכא באומא כי יש לחוש שמא מהאומא הוא. וא"ר נחמן ריאה שניקבה ודופן סותמה כשרה והוא במקום חיתוך האונות במצר החזה בין באומות ממש בין בגבן ואינו ר"ל ע"י הסירכא דא"כ יש לחוש שמא הסירכא אינה סותמת כל הנקב דשמא
הנקב רחב וצריך בדיקה בנפיחה, הכי הוה ליה למימר ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשירה ה"מ אם עולה בנפיחה אלא מדלא אמר הכי ש"מ דלא ע"י הסרכא קאמר אלא שהוא דבוק וסביך בבשר והבשר סותמו, וליכא מאן דפליג דודאי סותם כל הנקב ואין צריך בדיקה ומה מאוד צדקו דברי רבינא שהיה ראשון וקדמון יודע ומכיר ואומר והוא דסריך, ואין לומר סביך וה"ה סריך וא"כ ישמיענו בסריך וכ"ש בסביך בבשרא אלא ודאי סביך דוקא כשר משום דאין צריך בדיקה ומדקתני בבישרא תפשוט אפי' סביך בבשרא ובצלע אפי' סביך בצלע מעט מן המעט טריפה ואצ"ל דסביך כולו בצלע, ועל ידי סירכא אל תזכירנה, ומדסבך בבשרא דוקא כשירה ש"מ כ"מ דסביך בין בטרפשא בין בשומן הכל טריפה ואצ"ל בסביך שהם טריפה כי הכת הבא מבני עשו לקחוה לעצמם ודוקא דסביך בבשר שבצלעות אבל סביך לחוץ דמי כסביך לשומן הלב וטריפה. אמר רבא חמשה אוני אית לה לריאה כשהבהמה תלויה ברגליה הולך לבדוק ומשים ידו
הימנית בצד ימין יש שם ג' אוני בימין ותרתי בשמאל ואי חסר שאין בריאה אלא ב' בימין וב' בשמאל טריפה, ואי חליף שיש שלשה בשמאל ותרי בימין טריפה ואי יתיר שיש ארבע בימין וב' בשמאל טריפה, א"ל ר' תינח ניקבה דמכה חיצונית היא אלא כי הני מאי איכפת לן, וכ"ת כנטול דמי הלא אנו רואין דאינו כנטול אלא עומדות בריא כאדם שיש לו ששה אצבעות, א"ל בני דשרי רבא נפצלו ונאצלו מב' אונות גדולות והנה בין הכל ז' הוא ההיקף באמת עם האם ששה בנים עם אמם אלא שוורד קטן מכוסה וטמון בכיס ומכוסה בצד ימין תחת ג' אונות והיא הנקרא וורדא סומקא, והנה הבנים האלה יש להם שלוחים הרבה ופועלים כפי המקבלים ולכן אם הבהמה ההיא הפך סדרם דחוה כי ג' מימין בעינן תפארת נצח יסוד ותרתי משמאל פחד והוד, וורדא סומקא לקץ הימין תחובה ומכוסה ואומות גדולת בינה וחסד מלך מטה כלפי חסד, וא"כ בני בהיות הבהמה בריאה וטובה וצורת דוגמתה שלימה בלא חסרון
ויתרון וחילוף ובלא ניקב ובלא חולי אז היא ראויה וטובה היא בעיניו, ובאמת הנה היא ראויה להאכיל לקדושים קדושים תהיו כי קדוש אני, ואם נמצאו לה דברים הפנימיים מבלי סדר וצורה בריאה חיצונית היא שאין להם סדר כמותה לקחוה לעצמם אם מחוט ועד שרוך נעל