{"bookId": "kabala-3abdaae3bf06", "part": "1", "torah": "44", "title": "ספר הקנה — קטע 44", "hebrewTitle": "קטע 44", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-3abdaae3bf06/1/44/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-3abdaae3bf06/1/44/", "segments": [{"index": 1, "he": "ואם אקח מכל אשר לך, וא\"כ שים כוונתך בכל יכלתך והסיר העוורון מעיניך והבן שאף אם \nנמצא אונא יתירה אפילו בדרי דאונא מחוץ למחנה מושבה לא תגרע ולא תוסיף, ואי אית ב' \nוורדי סומקא באמת לא אפשר הגבירה להיות עם אמתה גרש האמה, לכן בשתים טריפה ואצ\"ל \nבהיותה חסרה משם ואינה נמצאת שם כלל דודאי חסרה היא ממקומה שמוני נוטרה את הכרמים \nוע\"כ טריפה עד היותה שלימה בצורתה, ואם הורדא סומקא סרוכה בכיסה אף כי הוא מקום \nרביתה אין לה תקנה ותקע כף ירך יעקב סירכתה ונקובתה בגוף הצדיק ויזרח לו השמש ואין \nלו תקנה, ואל תראה בהמה שמינה טובה ורעננה והיא מלאה סרכות מה לה ולצרה כי בריאה \nהיא כי החזיר שמן הוא ממנה והאומות בריאים וחזקים ממנו בשר חמורים בשרם והם חיצונים \nוטמאים ומתתקנים בישראל הפרושים הקדושים כי קדושים הם, והזהר בני שלא לצרף וורדא \nסומקא להשלים האונות בהיותם חסרים כי שם מקומה מכוסה בכיסה, גם אם הוורדא סומקא \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "החליפה מקומה והלכה וישבה בשמאל ונתחברה עם הדין והנה הרי חשך עליה וסור מרע כי \nטריפה היא, כמה היה רבא בקי בטריפות מצד שבר\"א גברא ויודע ומכיר סדר איבריו וחלאיו \nומכותיו הוא שאמר ב' בועי דסמיכי אהדדי לית להו בדיקותא לאכשורי, דע בני כי השחין \nהוא דבר השורף שחין פורח אבעבועות ניקוב ופיגול כי המכה מצד סמא\"ל ועל חרבך תחיה \nהוא עשו הרשע, ובאמת ניקב הריאה ועשתה שחין ויצא מעט ונעשה קרום ודרכו של שחין בכ\"מ \nשיגיע עושה פרצה ולכן צמח לה בועה אחרת קרובה ואחוזה באחיזתה, וכיון שניקבה עד שחין \nעושה ופועל פעולה אף כי עלה קרום וסותם הנקב עד שנופחים אותה ואינה מוציא רוח כיון \nשקרום הבועה הוא דק יפול ויפתח בלי ספק, והנה טריפה וניקב כמשפטה לקחת אותה לחלקה \nתן לי הנפש ובועה אחת ונראית כשתים כגון שאין בשר בריא כחוט השערה מפסיק ביניהם אזי \nנוקבין אותה בקוץ אי שפכי אהדדי חדא היא וכשירה דוודאי לא ניקבה הריאה וקרום הריאה \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "גופה נעשה בועה ואינו בועה מחמת שחין רע וכשירה כי היא מכה רפוייה והניחו לה חיים \nוכשירה ולא צמחה שם רק לצערה ולנקות עונה ולכן היא כשירה ואי לא שפכי אהדדי ב' הם \nוטריפה. וכן בועה בשיפולי הריאה ל\"ש באונא אי באומא או בוורדא סומקא היא הנקראת \nעינוניתא דוורדא אם יש בשר בריאה המקיף את הבועה אפי' משהו משפת הריאה דינה כדין \nבועה אחת וכשירה ואם לאו טריפה, אינך רואה בעיניך כי חטפו קצת משפתה חיה רעה אכלתהו \nונשאר הרושם ונעשה שם שחין כי דרכם להשליך ארס והשחין הוליד הבועה בחסרון שפת הריאה \nעכ\"פ נקובה וחסרה היא ואין לה תקנה, ואם יש בועה היוצאת מעבר אל עבר הריאה ונראית \nהבועה לגו ולבר בכ\"מ שהיא טריפה, על זו המכה נאמר גם כל חלי וכל מכה ואין מקיפין \nבבועה לקרב אותם ולראותן אם הם דומים אף בזמן שהיו בקיאין בהקפה, ואם נמצאת הריאה \nנקובה במקום שיד הטבח ממשמש תלינן ביד הטבח ובלבד שלא יהא שום ריעותא במקום הנקב, \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "דאם יש שם ריעותא כגון בועה קטנה או שינוי מראה או איזה דבר שיוכל לתלות בנקב \nאמרינן בוודאי לא נקבו הטבח וטריפה, ואם נמצא הנקב במקום שאין יד הטבח ממשמש אע\"פ \nשהריאה בריאה במקום הנקב טריפה ואין מקיפין בזמן הזה בשום דבר. וכן אמר רבא מקום \nאטום בריאה מביאין סכין וקורעין אותה אם יש שם מוגלא א\"כ מה שהוא אטום מחמת מוגלא \nהוא וכשרה ואם לאו מניחין עליה קש אי מבצבצא כשרה ואם לאו טרפה, דהא מקום אטום \nשאינו עולה בנפיחה, דע כי כפי משמושם שהוא קשה כן הכוהו במקום קשה והמיתוהו ואין \nמום של מכת מות עולה בקדשים, ובזמן הזה לא בקיאינן לבדוק מקום האטום בשום ענין כי \nאוהבי בשר יקילו דנמצאו מקום לסמוך ולהתיר שלא כדין הבשר עודנו בין שיניהם רק אם \nנמצא שם מוגלא כשרה, וכן טינרא והן בועות קטנות קשות כסלע ויהיה המראה כמראה המוגלא \nאפי' מוגלא ליחה אלא שיש לכוון שלא להיות הליחה סרוחה ורב כהנא אמר ריאה דדמיא \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "לכבדא כשרה כבשרא טריפה. דע לך בני שמלאכי חבלה תחתיהן שרים רבים וכל שר תחתיו אלף \nאלפים שוטרים ונוגשים ומראיהם פני זעם מהם שחורים כדיו ומהם אדומים כבשר, וכולם יש \nלהם דברים גשמיים המושלים בהם וכנגדם יש מלאכים מלאכי רחמים מושלים בדברים הנקיים \nוהטהורים ולכן ארז\"ל אסור להרוג חתול שחור בעבור דאית לה שר שחור מראיתו. וכל עבדיו \nמזיקין וודאי. וכן ארז\"ל שלא לשחוט אווזים בזמן שיש לשר שלהם הממשלה והכח והוא חודש \nשבט כי הממית ימות, ולכן יש לדקדק לחוש ממראות הללו אשר הם מראות חיצוניות ונמצאת \nבריאה מכת טרייה ואין לה תקומה היא שאמר כבשרא טריפה הוא מראה חיצונית וכן שחורה \nכדיו, ודע שרבא אמר אם הריאה אדומה ושבה מראיתה בנפיחה בודאי כשירה ואם לאו טריפה \nוגם אם יבשה הריאה במקום אחד והיא נפרכת בציפורן טריפה דמכת מות הוא בריאה. שני \nקרומות יש לה לריאה ניקב זה בלא זה כשירה כי אין זו מכת מות אלא לצערה, א\"ל ר' ולא \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "די לריאה להתקיים בקרום אחד, א\"ל קרומות הריאה כנגד הווי\"ן קרומות המוח כנגד כתר \nובינה והכל דוגמת ההכנה, ריאה המלאה צמחים כשירה ובלבד שלא יהיו מוסרחים שעל סרחון \nנאמר ויצאת שמה חוץ וכסית את צאתיך, וגם דע בני בהיות קרומות הריאה וסמפוניה חיים \nוקיימים אף כי בשר הריאה נמוח ונשפך כמים כשירה כי אין נפשה תלויה בבשר הריאה, ולא \nהכוה אלא לצערה הואיל וסמפוניה קיימים הוא שהורה ר' יוחנן וכל גדולי הדור כשחלה ר' \nחנינא והלכו לבקרו והביאו לפניהם ריאה שנשפכה כקיתון והכשירוה ע\"י בדיקה, וגם דע \nבני שאם נפחו הריאה ועיינו בה בכל צד ופינה ולא ראו עליה שום ריעותא ואח\"כ חתכו \nהריאה ונמצאת מחט בתוכה אמרינן הואיל והריאה שלימה הקדים קנה לוושט ובא המחט דרך \nהקנה והסמפונות ועומדת שם ובא לה לקבל צער ממנה ואינה ממיתה ע\"כ היא כשירה, ואם לא \nעיינו בריאה ונחתכה ונמצאת המחט ר' אמי הוא שאמר טריפה כי באה מבחוץ ונקבה ונכנסה \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "להמית, וכן מחט שנמצאת בכבד יעיין בכניסתה בוושט שמא ניקבה, וגם המסס ובית הכוסות \nשניקבו לחוץ טריפה, ודע שבית הכוסות הוא סוף הכרס ועשוי ככובע והמסס מחובר בו וסביב \nסביב לחבורו כשאתה מבדילו יש דופן לזה ויש דופן לזה ויש נקב ששופכים המאכל מזה לזה \nואם ניקב זה בלא זה (במקום חיבורם כשירה ואם נקבו זה בלא זה) לחלל הבהמה טריפה, \nוידעת בני שמקום קיבוץ המאכלים ששם לוחמין לעולם להזיק ואם הזיקו בבהמה במקום ההוא \nאין לה תקנה, וכן הכרס והדקין שניקבו טריפה, ודע בני בהיות הבהמה מחוייבת לצער \nהמכים מולידים בריאה שלה מורסא והיא תולעת ואינה יוצאה לחוץ רק עומדת בפנים כ\"ז \nשהיא בחיים כי שם מקום חיותה ומצער אותה, וכשנשחטה ומתה ויצא הדין נוקבתו ויוצאה \nוהבהמה כשרה, וגם דע לך שמה שברא הקב\"ה בבהמה כנגדו ברא בעוף, וכנגד הכרס והמסס \nובית הכוסות ברא לו גגו של זפק וזפק וקורקבן, ואם ניקב גגו של זפק במשהו טריפה, \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "ואיזו גגו של זפק זה הנמשך עם הוושט כשהעוף מושך צוארו אבל שאר הזפק אשר שם האוכל \nאם ניקב כשר שעיכול המאכל בקורקבן ושם הנקב מטריף, ואם ניקב תורבץ הוושט והוא \nשחותכו ועומד במקומו כרב ביבי אם שם ניקב במשהו טריפה. ודע שהקנה והוושט מחוברים \nוא\"ר יוחנן אם נפרדו ברובן טריפה כי אין פירוד בצינורות חלילה רק אדוקות ומחוברות \nכי האהל אחד, ודע כי ג' קנים המתפצלים מהקנה אחד לריאה ואחד לכבד ואחד ללב נקובתה \nבמשהו כי הם חיותו, ומאחר שניקב קנה הלב מהלב וכן הכבד וכן הריאה (טריפה), וכן המוח \nיש לו ב' קרומים אחד דבוק לעצם הגולגולת והאחד המוח מונח בו ואם ניקב העליון ולא \nניקב התחתון כשירה אבל אם ניקב התחתון פסולה אע\"פ שלא ניקב העליון, ודע שהמוח הוא \nכעין יו\"ד הרומז בחכמה והוא נשמר מקרום שהוא מונח בו הוא קרום הבינה אבל הקרום \nהדבוק בעצם לא שייך שם שום נזק אפי' אם ניקב, וגם המוח עצמו אם ניקב ע\"י שלפוחית של \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "מים והוא ככוס שהמים מקובצים שם והכוס הולך ומתגדל ומקלקל המוח וטרפה כי הוכה מקום \nחיותה של בהמה ואז היא כמו שוטה כי השטות הוא מקלקל המוח, ואם נמצאו מים במוח ואין \nמוח בריא מקיף המים מכל צד ומלמעלה ומלמטה כמטבע המכוסה בארגז המים יתגברו על המוח \nוטריפה שהרי טרפוה ולקחוה, אבל אם המים מכוסים מכל צד ודאי צער בעלמא הוא וכשירה, \nואם המוח עצמו נשפך כמים או כדונג טריפה, אבל אם ניקב המוח והקרום שהמוח מונח בתוכו \nקיים כשירה וקרום שהוא בעיגול המוח אמרו נקובתו במשהו אבל מהפולין ולמטה הנקרא חוט \nהשדרה בהפסק ברובו טריפה ולא במשהו אבל הפולין עצמן במשהו, והרוב שאמרו רוב עורו \nאבל רוב מוחו כשירה שהעור מדביקו, ודוקא בנפסק כשירה אבל נשפך כקיתון הואיל וחוט \nהשדרה משענת הגוף א\"כ היכן ישען הגוף, ולכן יש לך לדעת כי בוודאי המיתו אותה \nוטריפה, ודין השדרה עד בין הפרשות ולמטה לצד זנב משם ואילך אם נפסק כשירה והפרשות \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "עצמה כדין השדרה ולא כדין האליה. ודע בני על שהיצר בזו השמטה גובר ברא הקב\"ה באדם \nמרה אשר ממנה הרעה קראן לי מרה וידבקה בכבד, ולכן א\"ר יוחנן מרה שניקבה וכבד סותמתה \nכשירה אבל אם ניקב הכבד כנגד המרה טריפה שאין למרה מקום ומנוחה, וקשיתא (והוא גרעין \nשל תמרה) שנמצאת במרה בכל אופן טריפה, וגם דע לך שבכ\"מ שיש נקב וחלב טמא סותמתו \nאינו כלום כי בהיות הכהן טמא אינו מרפא הנגע, אבל חלב טהור סותם חוץ מחלב הלב וחלב \nכרכשתא אע\"פ שהוא טהור אינו סותם, וחלב חיה כל שכנגדו בבהמה אסור אינו סותם. אם \nנפלה מן הגג ולא הלכה ולא עמדה על רגליה ושחטה קודם שתשהה מעת לעת טריפה דחיישינן \nשמא נתרסקו ונתפרקו איברים ממקום חיבורן אע\"פ שכל האיברים שלמים יש לחוש כי היא מתן \nלעזאזל בוודאי, ורב הונא הוא שאמר הניחה בגג ומצאה בקרקע ועומדת על רגליה ודאי אין \nלחוש אבל אם היא רבוצה יש לחוש משום ריסוק איברים. וכן ב' שוורים המנגחים זה את זה \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "אם נפלו על הקרקע יש לחוש אבל כשמפילין הבהמה לשוחטה אין לחוש כי נועץ צפרניו בקרקע \nעד שמגיע לארץ, ואם הכה הבהמה לאורכה מראשה ועד סופה אין לחוש משום ריסוק איברים \nאבל אם הכה אותה לרחבה חיישינן. ודע בכל מקום שחיישינן משום ריסוק איברים אין צריך \nלהשהות מעת לעת אלא צריכה בדיקה נגד כל החלל וגם כל איבריה כשמואל. ובכ\"מ שהכשירו \nחז\"ל בבדיקה כגון דרוסה נפולה ושבורה בזמנם איתא בדיקה שהיו חכמים גדולים אבל הבאים \nאחריהם אין שום בדיקה מועלת וטריפה, ואין לנו לבדוק הריאה רק משום דרוב נינהו שנהגו \nאבל שאר טריפות לא בדקינן אי לא שנפל בהו ספיקא ואי נפל בהו ספיקא לא בקיאינן \nוטריפה, ודוקא גדולים רובן טריפות, ואם הוציא הריאה בלא בדיקה ונאבדה זיל בתר רובא \nוטריפה אבל טלאים קטנים דרובן בלא סרכות כשירה אם הוציא בלא בדיקה, האמת אם היה בא \nלידי הייתי מטריפו דיש לחוש למיעוטא ומוטב שילך הוא לחוץ ממה שילך האוכל, ודע שאם \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "נשברו רוב צלעותיה והם כ\"ב צלעות שיש להם מוח י\"א מכאן וי\"א מכאן ול\"ש י\"א מכאן וא' \nמכאן ול\"ש ה' מכאן ה' מכאן טריפה, אבל ששה מכאן וששה מכאן אם הם צלעות שיש בהם מוח \nטריפה ואם לאו אע\"פ שהם הרוב כשירה, אמר שמואל נעקרה צלע מבוכנא דאסיתא, דראש הצלע \nהתחוב בחור קורא בוכנא, והחור שראש הצלע תחוב בו קרוי אסיתא ואם נעקר הצלע בלא \nחוליא או חוליא בלא צלע טריפה, ולאו דוקא חוליא שצלע תחוב בו אלא אפי' חוליא שלמטה \nאין לה תקנה הואיל ונעקרה, אבל אם נעקר צלע שאין בה מוח הואיל והחוליא קיימת כשירה. \nודע בני שכשם שקיום העולם בכ\"ב אותיות התורה אשר ב\"ך אתפאר ישראל כן קיום האדם \nוהבהמה אדם ובהמה תושיע בכ\"ב צלעות וכשם שבחסרון אות אחת איזו שיהיה העולם מתמעט \nויחרב כי ישאר בא\"ך וישאר א\"ך נח כן בחסרון אחת מהצלעות לא יוכל להתקיים אדם ובהמה \nוהנה קרשי המשכן באדנים תחובים כבוכנא באסיתא כן הצלעות בחוליות תחובות, וכשם שהקרש \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "בלא אדן ואדן בלא קרש המשכן בטל כי אין האהל שלם, כן הצלעות בלא חוליא וחוליא בלא \nצלע הבהמה אסורה כי היא שבורה ובעלה אין עמה. בא וראה שיני האדם הם ל\"ב ויש להם ל\"ב \nצנורות נגד ל\"ב נתיבות חכמה וכפי עונותיו מכים צינורותיו ויכאב שיניו ויצטער, כי יש \nלשאול למה יכה זה השן ולא זה אלא לכולם יש כח כנגדם והכל בצדק, ולכן בהיות האדם חכם \nונבון ועושה ל\"ב שיניו המקבלים כח מחכמת המוח והוא השיב חכמתו ובעט בו ובחר היותו \nבהמה בלא חכמה ובינה הקב\"ה מלבישו עור בהמה בלא שיניים שלא ידע בין ימינו לשמאלו \nבהמה גסה. אם בא ארי ודרס את הבהמה או נץ ודרס עוף מטילין ארס ונוקב וממית כארס \nנחש. ודע בני שבזו הדריסה יש להחמיר בכ\"מ הואיל והארס נוקב וממית וא\"כ דריסת הזאב \nאך בגסה נוהג, וחתול ושועל בגדיים וטלאים, דבכל מקום שימצאו הטמאים טהורים בחזקה \nהורגים וממיתים, אך החולדה הרשעה הטמאה דורסת בעופות, והנץ הקטן דורס עוף גדול \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "ממנו, אך שאר עופות הדורסים דורסים בעוף כמותם ולא בעוף הגדול ממנו, והכלב אף כי \nדורס ואוכל אינו דורס להמית, ואין דריסה לא ביד ולא בשן ולא שלא מדעת ולא בהכנסת \nהציפורן אלא כשמוציאו, וראה בני והבן שכל הטריפות קונסין את עוברי דת המלך וטורפים \nהמחוייבים להתקיים המלכות ואף האדם כשנתחייב בטריפות החיה אז הצל סר מעליו ונטרף, \nולכן בכ\"מ שיש ספק בדרוסה אל תביאה בהיכל הקודש כי היא דחויה מצד הטורף ואם לא יהיה \nהטורף ראוי לקחת הדין מהנטרף והנטרף חייב להטרף קב\"ה אינו מזמינו בידו, הוא שאמר \nהש\"י לאיוב התצור ללביא טרף כלומר התוכל להזמן רשעים ביד הטורף לקבל דינם. ושיעור \nדריסה במשהו אפי' בקנה שפסוקתו ברובו כי הארס שורף ומחריב והלכך יש להחמיר, ואפי' \nשלא ראינו ארי נכנס לבין השוורים ונמצא צפורן בגופו של אחד מהם חוששין ולא אמרינן \nבכותל נתחכך, וטחול שניקבה בעוביה נקב מפולש טריפה, וכוליא שלקתה בחריץ שבו הלובן \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "טריפה, וכן אם נמצא בה ליחא אע\"פ שאינה סרוחה או שנמצא בה מים עכורים או סרוחים \nאע\"פ שאינם עכורים טריפה, רק אם נמצא מים זכים ולא סרוחים (אז כשר), וכוליא שהקטינה \nבדקה עד כפול ובגסה עד כענב בינוני ה\"ז טריפה, ודע בני שיש דברים בגוף האדם ומתנהג \nוהם ל\"ב מנין שינים כמנין ל\"ב פרקים שבאצבעות הידים גם אצבעות הרגלים ויש מהם שאם \nנטלו ונלקחו יחיה האדם עם האחרים ואם נקבו ימית כגון הטחול והחוליא שאם נטלו כשר \nואם נקבו טריפה שהנקב באיברים הללו מטמא ואוסר כי היא מכה מכח סמא\"ל, ואלו הן הל\"ב \nנתיבות הקנה הריאה הכבד המרה חלל הלב תורבץ הוושט קיבה כרס המסס בית הכוסות דקין \nשני קרומות של מוח מעיים גגו של זפק קורקבן טחול כליות בצים האמה של שתן ושל זרע \nוהרחם חצר הכבד כיס הלב, וב' עורות יש לו לוושט וב' קרומות לריאה שבאלה האברים \nהחיים מתנהגים מהם ניטלים וחיים מהם ניקבים וחיים כן ההיפך, וכולם מצד הממונים \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "המכים, וצומת הגידים יתבארו בעזה\"י בתלמוד נעלמו הלכותיו ודיניו. וגם אמר בשר החופה \nאת רוב הכרס שנקרע רובו טריפה והוא מקום שקורע טבח להוציא את המעיים וכן אם נשמט \nירך של עוף או נשמט גפיו דלוי הוא דאמר כל טריפות שמנו חכמים בבהמה כולם הם בעוף, \nא\"ל ר' נשוב לענינינו מאי האי דכתיב ובשר בשדה טריפה לא תאכלו, א\"ל תרי מילי הוו \nובשר בשדה כולל בין בשר שיצא חוץ למקומו דהיינו בהמה המקשה לילד והוציא העובר את \nידו הוא הנקרא בשר בשדה ואסור אותו האבר, וכן בשר שהוא על השדה כלומר הראוי להשליכו \nלחיות השדה והם מה שמנו חז\"ל, וגם טריפה שנטרף ממש לא תאכלו, א\"ל ר' תימה שכולל ב' \nדברים הוי ליה לאו שבכללות ואין לוקין עליו ולמה תנן אלו הן הלוקין האוכל נבילה \nוטריפה, א\"ל בני תרי מילי דומין לא הוי לאו שבכללות כעין לא תאכלו על הדם שכולל \nתפלה ונטילה וקבורת מת דברים שאינם דומין, א\"ל ר' אדרבא כל הסרכות וכל הטריפות התיר \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "הקב\"ה כי מדה היא בשר בשדה כלל כל בשר הנמצא. טריפה פרט דוקא שנטרף מחיה רעה, א\"ל \nבני שפיל לסיפא דקרא לא תאכלו חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה \nהפרט כולל דרוסה נקובה חסרה ונטולה קרועה ונפולה פסוקה ושבורה שדרכה של חיה רעה \nלעשות כל אלה אף כ\"מ שתמצא מח' טריפות אלו אפי' אינם מחיה לא תאכלו, א\"ל ר' ואימא \nסיפא לגלוי רישא שלא תאמר בשר כל בשר במשמע אפי' שאינ\nו מחיה ת\"ל טריפה כל טריפות חיה אמרתי לך, א\"ל בני א\"כ רישא ל\"ל יכתוב טריפה לא \nתאכלו, א\"ל אי הוה כתיב טריפה לא תאכלו ה\"א אפי' טרפו וחטפו אדם מחבורו והשליכו \nבכעסו לא תאכלו ת\"ל ובשר בשדה טריפה ומי שטורף ועשהו בשר בשדה. א\"ל לעולם ישתוק \nמבשר בשדה ואנן נדע שהוא טריפת חיה מיוסף דכתיב טרוף טורף יוסף חיה רעה אכלתהו, א\"כ \nע\"כ לדון בדין כלל ופרט וכלל, א\"ל א\"כ בשדה ל\"ל יכתוב ובשר טריפה לא תאכלו, א\"ל \nדיבר הכתוב בהווה, א\"ל הווה להקב\"ה למה לו אלא בשדה לאו להווה איצטריך, ותו דכתיב \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ובשר בשדה טריפה לא תאכלו וכ\"ת לתרי מילי אפ\"ה דרוש ובשר טריפה ובשר בשדה דקאי בשר \nעל שניהם, א\"ל בני מי סברת דהא שדה שדה ממש הוא אלא שדה של תפוחים, והכי אמר ובשר \nשהוא בדין ובקושי טריפה הוא כלומר לכחות הטורפים הוא ולא תאכלו, ומשה לא ידע ובשר \n", "en": ""}]}
