# ספר הקנה — קטע 44

[קריאה בקורא](/reader/kabala-3abdaae3bf06/1/44/)

<div lang="he" dir="rtl">

ואם אקח מכל אשר לך, וא&quot;כ שים כוונתך בכל יכלתך והסיר העוורון מעיניך והבן שאף אם 
נמצא אונא יתירה אפילו בדרי דאונא מחוץ למחנה מושבה לא תגרע ולא תוסיף, ואי אית ב&#x27; 
וורדי סומקא באמת לא אפשר הגבירה להיות עם אמתה גרש האמה, לכן בשתים טריפה ואצ&quot;ל 
בהיותה חסרה משם ואינה נמצאת שם כלל דודאי חסרה היא ממקומה שמוני נוטרה את הכרמים 
וע&quot;כ טריפה עד היותה שלימה בצורתה, ואם הורדא סומקא סרוכה בכיסה אף כי הוא מקום 
רביתה אין לה תקנה ותקע כף ירך יעקב סירכתה ונקובתה בגוף הצדיק ויזרח לו השמש ואין 
לו תקנה, ואל תראה בהמה שמינה טובה ורעננה והיא מלאה סרכות מה לה ולצרה כי בריאה 
היא כי החזיר שמן הוא ממנה והאומות בריאים וחזקים ממנו בשר חמורים בשרם והם חיצונים 
וטמאים ומתתקנים בישראל הפרושים הקדושים כי קדושים הם, והזהר בני שלא לצרף וורדא 
סומקא להשלים האונות בהיותם חסרים כי שם מקומה מכוסה בכיסה, גם אם הוורדא סומקא 


החליפה מקומה והלכה וישבה בשמאל ונתחברה עם הדין והנה הרי חשך עליה וסור מרע כי 
טריפה היא, כמה היה רבא בקי בטריפות מצד שבר&quot;א גברא ויודע ומכיר סדר איבריו וחלאיו 
ומכותיו הוא שאמר ב&#x27; בועי דסמיכי אהדדי לית להו בדיקותא לאכשורי, דע בני כי השחין 
הוא דבר השורף שחין פורח אבעבועות ניקוב ופיגול כי המכה מצד סמא&quot;ל ועל חרבך תחיה 
הוא עשו הרשע, ובאמת ניקב הריאה ועשתה שחין ויצא מעט ונעשה קרום ודרכו של שחין בכ&quot;מ 
שיגיע עושה פרצה ולכן צמח לה בועה אחרת קרובה ואחוזה באחיזתה, וכיון שניקבה עד שחין 
עושה ופועל פעולה אף כי עלה קרום וסותם הנקב עד שנופחים אותה ואינה מוציא רוח כיון 
שקרום הבועה הוא דק יפול ויפתח בלי ספק, והנה טריפה וניקב כמשפטה לקחת אותה לחלקה 
תן לי הנפש ובועה אחת ונראית כשתים כגון שאין בשר בריא כחוט השערה מפסיק ביניהם אזי 
נוקבין אותה בקוץ אי שפכי אהדדי חדא היא וכשירה דוודאי לא ניקבה הריאה וקרום הריאה 


גופה נעשה בועה ואינו בועה מחמת שחין רע וכשירה כי היא מכה רפוייה והניחו לה חיים 
וכשירה ולא צמחה שם רק לצערה ולנקות עונה ולכן היא כשירה ואי לא שפכי אהדדי ב&#x27; הם 
וטריפה. וכן בועה בשיפולי הריאה ל&quot;ש באונא אי באומא או בוורדא סומקא היא הנקראת 
עינוניתא דוורדא אם יש בשר בריאה המקיף את הבועה אפי&#x27; משהו משפת הריאה דינה כדין 
בועה אחת וכשירה ואם לאו טריפה, אינך רואה בעיניך כי חטפו קצת משפתה חיה רעה אכלתהו 
ונשאר הרושם ונעשה שם שחין כי דרכם להשליך ארס והשחין הוליד הבועה בחסרון שפת הריאה 
עכ&quot;פ נקובה וחסרה היא ואין לה תקנה, ואם יש בועה היוצאת מעבר אל עבר הריאה ונראית 
הבועה לגו ולבר בכ&quot;מ שהיא טריפה, על זו המכה נאמר גם כל חלי וכל מכה ואין מקיפין 
בבועה לקרב אותם ולראותן אם הם דומים אף בזמן שהיו בקיאין בהקפה, ואם נמצאת הריאה 
נקובה במקום שיד הטבח ממשמש תלינן ביד הטבח ובלבד שלא יהא שום ריעותא במקום הנקב, 


דאם יש שם ריעותא כגון בועה קטנה או שינוי מראה או איזה דבר שיוכל לתלות בנקב 
אמרינן בוודאי לא נקבו הטבח וטריפה, ואם נמצא הנקב במקום שאין יד הטבח ממשמש אע&quot;פ 
שהריאה בריאה במקום הנקב טריפה ואין מקיפין בזמן הזה בשום דבר. וכן אמר רבא מקום 
אטום בריאה מביאין סכין וקורעין אותה אם יש שם מוגלא א&quot;כ מה שהוא אטום מחמת מוגלא 
הוא וכשרה ואם לאו מניחין עליה קש אי מבצבצא כשרה ואם לאו טרפה, דהא מקום אטום 
שאינו עולה בנפיחה, דע כי כפי משמושם שהוא קשה כן הכוהו במקום קשה והמיתוהו ואין 
מום של מכת מות עולה בקדשים, ובזמן הזה לא בקיאינן לבדוק מקום האטום בשום ענין כי 
אוהבי בשר יקילו דנמצאו מקום לסמוך ולהתיר שלא כדין הבשר עודנו בין שיניהם רק אם 
נמצא שם מוגלא כשרה, וכן טינרא והן בועות קטנות קשות כסלע ויהיה המראה כמראה המוגלא 
אפי&#x27; מוגלא ליחה אלא שיש לכוון שלא להיות הליחה סרוחה ורב כהנא אמר ריאה דדמיא 


לכבדא כשרה כבשרא טריפה. דע לך בני שמלאכי חבלה תחתיהן שרים רבים וכל שר תחתיו אלף 
אלפים שוטרים ונוגשים ומראיהם פני זעם מהם שחורים כדיו ומהם אדומים כבשר, וכולם יש 
להם דברים גשמיים המושלים בהם וכנגדם יש מלאכים מלאכי רחמים מושלים בדברים הנקיים 
והטהורים ולכן ארז&quot;ל אסור להרוג חתול שחור בעבור דאית לה שר שחור מראיתו. וכל עבדיו 
מזיקין וודאי. וכן ארז&quot;ל שלא לשחוט אווזים בזמן שיש לשר שלהם הממשלה והכח והוא חודש 
שבט כי הממית ימות, ולכן יש לדקדק לחוש ממראות הללו אשר הם מראות חיצוניות ונמצאת 
בריאה מכת טרייה ואין לה תקומה היא שאמר כבשרא טריפה הוא מראה חיצונית וכן שחורה 
כדיו, ודע שרבא אמר אם הריאה אדומה ושבה מראיתה בנפיחה בודאי כשירה ואם לאו טריפה 
וגם אם יבשה הריאה במקום אחד והיא נפרכת בציפורן טריפה דמכת מות הוא בריאה. שני 
קרומות יש לה לריאה ניקב זה בלא זה כשירה כי אין זו מכת מות אלא לצערה, א&quot;ל ר&#x27; ולא 


די לריאה להתקיים בקרום אחד, א&quot;ל קרומות הריאה כנגד הווי&quot;ן קרומות המוח כנגד כתר 
ובינה והכל דוגמת ההכנה, ריאה המלאה צמחים כשירה ובלבד שלא יהיו מוסרחים שעל סרחון 
נאמר ויצאת שמה חוץ וכסית את צאתיך, וגם דע בני בהיות קרומות הריאה וסמפוניה חיים 
וקיימים אף כי בשר הריאה נמוח ונשפך כמים כשירה כי אין נפשה תלויה בבשר הריאה, ולא 
הכוה אלא לצערה הואיל וסמפוניה קיימים הוא שהורה ר&#x27; יוחנן וכל גדולי הדור כשחלה ר&#x27; 
חנינא והלכו לבקרו והביאו לפניהם ריאה שנשפכה כקיתון והכשירוה ע&quot;י בדיקה, וגם דע 
בני שאם נפחו הריאה ועיינו בה בכל צד ופינה ולא ראו עליה שום ריעותא ואח&quot;כ חתכו 
הריאה ונמצאת מחט בתוכה אמרינן הואיל והריאה שלימה הקדים קנה לוושט ובא המחט דרך 
הקנה והסמפונות ועומדת שם ובא לה לקבל צער ממנה ואינה ממיתה ע&quot;כ היא כשירה, ואם לא 
עיינו בריאה ונחתכה ונמצאת המחט ר&#x27; אמי הוא שאמר טריפה כי באה מבחוץ ונקבה ונכנסה 


להמית, וכן מחט שנמצאת בכבד יעיין בכניסתה בוושט שמא ניקבה, וגם המסס ובית הכוסות 
שניקבו לחוץ טריפה, ודע שבית הכוסות הוא סוף הכרס ועשוי ככובע והמסס מחובר בו וסביב 
סביב לחבורו כשאתה מבדילו יש דופן לזה ויש דופן לזה ויש נקב ששופכים המאכל מזה לזה 
ואם ניקב זה בלא זה (במקום חיבורם כשירה ואם נקבו זה בלא זה) לחלל הבהמה טריפה, 
וידעת בני שמקום קיבוץ המאכלים ששם לוחמין לעולם להזיק ואם הזיקו בבהמה במקום ההוא 
אין לה תקנה, וכן הכרס והדקין שניקבו טריפה, ודע בני בהיות הבהמה מחוייבת לצער 
המכים מולידים בריאה שלה מורסא והיא תולעת ואינה יוצאה לחוץ רק עומדת בפנים כ&quot;ז 
שהיא בחיים כי שם מקום חיותה ומצער אותה, וכשנשחטה ומתה ויצא הדין נוקבתו ויוצאה 
והבהמה כשרה, וגם דע לך שמה שברא הקב&quot;ה בבהמה כנגדו ברא בעוף, וכנגד הכרס והמסס 
ובית הכוסות ברא לו גגו של זפק וזפק וקורקבן, ואם ניקב גגו של זפק במשהו טריפה, 


ואיזו גגו של זפק זה הנמשך עם הוושט כשהעוף מושך צוארו אבל שאר הזפק אשר שם האוכל 
אם ניקב כשר שעיכול המאכל בקורקבן ושם הנקב מטריף, ואם ניקב תורבץ הוושט והוא 
שחותכו ועומד במקומו כרב ביבי אם שם ניקב במשהו טריפה. ודע שהקנה והוושט מחוברים 
וא&quot;ר יוחנן אם נפרדו ברובן טריפה כי אין פירוד בצינורות חלילה רק אדוקות ומחוברות 
כי האהל אחד, ודע כי ג&#x27; קנים המתפצלים מהקנה אחד לריאה ואחד לכבד ואחד ללב נקובתה 
במשהו כי הם חיותו, ומאחר שניקב קנה הלב מהלב וכן הכבד וכן הריאה (טריפה), וכן המוח 
יש לו ב&#x27; קרומים אחד דבוק לעצם הגולגולת והאחד המוח מונח בו ואם ניקב העליון ולא 
ניקב התחתון כשירה אבל אם ניקב התחתון פסולה אע&quot;פ שלא ניקב העליון, ודע שהמוח הוא 
כעין יו&quot;ד הרומז בחכמה והוא נשמר מקרום שהוא מונח בו הוא קרום הבינה אבל הקרום 
הדבוק בעצם לא שייך שם שום נזק אפי&#x27; אם ניקב, וגם המוח עצמו אם ניקב ע&quot;י שלפוחית של 


מים והוא ככוס שהמים מקובצים שם והכוס הולך ומתגדל ומקלקל המוח וטרפה כי הוכה מקום 
חיותה של בהמה ואז היא כמו שוטה כי השטות הוא מקלקל המוח, ואם נמצאו מים במוח ואין 
מוח בריא מקיף המים מכל צד ומלמעלה ומלמטה כמטבע המכוסה בארגז המים יתגברו על המוח 
וטריפה שהרי טרפוה ולקחוה, אבל אם המים מכוסים מכל צד ודאי צער בעלמא הוא וכשירה, 
ואם המוח עצמו נשפך כמים או כדונג טריפה, אבל אם ניקב המוח והקרום שהמוח מונח בתוכו 
קיים כשירה וקרום שהוא בעיגול המוח אמרו נקובתו במשהו אבל מהפולין ולמטה הנקרא חוט 
השדרה בהפסק ברובו טריפה ולא במשהו אבל הפולין עצמן במשהו, והרוב שאמרו רוב עורו 
אבל רוב מוחו כשירה שהעור מדביקו, ודוקא בנפסק כשירה אבל נשפך כקיתון הואיל וחוט 
השדרה משענת הגוף א&quot;כ היכן ישען הגוף, ולכן יש לך לדעת כי בוודאי המיתו אותה 
וטריפה, ודין השדרה עד בין הפרשות ולמטה לצד זנב משם ואילך אם נפסק כשירה והפרשות 


עצמה כדין השדרה ולא כדין האליה. ודע בני על שהיצר בזו השמטה גובר ברא הקב&quot;ה באדם 
מרה אשר ממנה הרעה קראן לי מרה וידבקה בכבד, ולכן א&quot;ר יוחנן מרה שניקבה וכבד סותמתה 
כשירה אבל אם ניקב הכבד כנגד המרה טריפה שאין למרה מקום ומנוחה, וקשיתא (והוא גרעין 
של תמרה) שנמצאת במרה בכל אופן טריפה, וגם דע לך שבכ&quot;מ שיש נקב וחלב טמא סותמתו 
אינו כלום כי בהיות הכהן טמא אינו מרפא הנגע, אבל חלב טהור סותם חוץ מחלב הלב וחלב 
כרכשתא אע&quot;פ שהוא טהור אינו סותם, וחלב חיה כל שכנגדו בבהמה אסור אינו סותם. אם 
נפלה מן הגג ולא הלכה ולא עמדה על רגליה ושחטה קודם שתשהה מעת לעת טריפה דחיישינן 
שמא נתרסקו ונתפרקו איברים ממקום חיבורן אע&quot;פ שכל האיברים שלמים יש לחוש כי היא מתן 
לעזאזל בוודאי, ורב הונא הוא שאמר הניחה בגג ומצאה בקרקע ועומדת על רגליה ודאי אין 
לחוש אבל אם היא רבוצה יש לחוש משום ריסוק איברים. וכן ב&#x27; שוורים המנגחים זה את זה 


אם נפלו על הקרקע יש לחוש אבל כשמפילין הבהמה לשוחטה אין לחוש כי נועץ צפרניו בקרקע 
עד שמגיע לארץ, ואם הכה הבהמה לאורכה מראשה ועד סופה אין לחוש משום ריסוק איברים 
אבל אם הכה אותה לרחבה חיישינן. ודע בכל מקום שחיישינן משום ריסוק איברים אין צריך 
להשהות מעת לעת אלא צריכה בדיקה נגד כל החלל וגם כל איבריה כשמואל. ובכ&quot;מ שהכשירו 
חז&quot;ל בבדיקה כגון דרוסה נפולה ושבורה בזמנם איתא בדיקה שהיו חכמים גדולים אבל הבאים 
אחריהם אין שום בדיקה מועלת וטריפה, ואין לנו לבדוק הריאה רק משום דרוב נינהו שנהגו 
אבל שאר טריפות לא בדקינן אי לא שנפל בהו ספיקא ואי נפל בהו ספיקא לא בקיאינן 
וטריפה, ודוקא גדולים רובן טריפות, ואם הוציא הריאה בלא בדיקה ונאבדה זיל בתר רובא 
וטריפה אבל טלאים קטנים דרובן בלא סרכות כשירה אם הוציא בלא בדיקה, האמת אם היה בא 
לידי הייתי מטריפו דיש לחוש למיעוטא ומוטב שילך הוא לחוץ ממה שילך האוכל, ודע שאם 


נשברו רוב צלעותיה והם כ&quot;ב צלעות שיש להם מוח י&quot;א מכאן וי&quot;א מכאן ול&quot;ש י&quot;א מכאן וא&#x27; 
מכאן ול&quot;ש ה&#x27; מכאן ה&#x27; מכאן טריפה, אבל ששה מכאן וששה מכאן אם הם צלעות שיש בהם מוח 
טריפה ואם לאו אע&quot;פ שהם הרוב כשירה, אמר שמואל נעקרה צלע מבוכנא דאסיתא, דראש הצלע 
התחוב בחור קורא בוכנא, והחור שראש הצלע תחוב בו קרוי אסיתא ואם נעקר הצלע בלא 
חוליא או חוליא בלא צלע טריפה, ולאו דוקא חוליא שצלע תחוב בו אלא אפי&#x27; חוליא שלמטה 
אין לה תקנה הואיל ונעקרה, אבל אם נעקר צלע שאין בה מוח הואיל והחוליא קיימת כשירה. 
ודע בני שכשם שקיום העולם בכ&quot;ב אותיות התורה אשר ב&quot;ך אתפאר ישראל כן קיום האדם 
והבהמה אדם ובהמה תושיע בכ&quot;ב צלעות וכשם שבחסרון אות אחת איזו שיהיה העולם מתמעט 
ויחרב כי ישאר בא&quot;ך וישאר א&quot;ך נח כן בחסרון אחת מהצלעות לא יוכל להתקיים אדם ובהמה 
והנה קרשי המשכן באדנים תחובים כבוכנא באסיתא כן הצלעות בחוליות תחובות, וכשם שהקרש 


בלא אדן ואדן בלא קרש המשכן בטל כי אין האהל שלם, כן הצלעות בלא חוליא וחוליא בלא 
צלע הבהמה אסורה כי היא שבורה ובעלה אין עמה. בא וראה שיני האדם הם ל&quot;ב ויש להם ל&quot;ב 
צנורות נגד ל&quot;ב נתיבות חכמה וכפי עונותיו מכים צינורותיו ויכאב שיניו ויצטער, כי יש 
לשאול למה יכה זה השן ולא זה אלא לכולם יש כח כנגדם והכל בצדק, ולכן בהיות האדם חכם 
ונבון ועושה ל&quot;ב שיניו המקבלים כח מחכמת המוח והוא השיב חכמתו ובעט בו ובחר היותו 
בהמה בלא חכמה ובינה הקב&quot;ה מלבישו עור בהמה בלא שיניים שלא ידע בין ימינו לשמאלו 
בהמה גסה. אם בא ארי ודרס את הבהמה או נץ ודרס עוף מטילין ארס ונוקב וממית כארס 
נחש. ודע בני שבזו הדריסה יש להחמיר בכ&quot;מ הואיל והארס נוקב וממית וא&quot;כ דריסת הזאב 
אך בגסה נוהג, וחתול ושועל בגדיים וטלאים, דבכל מקום שימצאו הטמאים טהורים בחזקה 
הורגים וממיתים, אך החולדה הרשעה הטמאה דורסת בעופות, והנץ הקטן דורס עוף גדול 


ממנו, אך שאר עופות הדורסים דורסים בעוף כמותם ולא בעוף הגדול ממנו, והכלב אף כי 
דורס ואוכל אינו דורס להמית, ואין דריסה לא ביד ולא בשן ולא שלא מדעת ולא בהכנסת 
הציפורן אלא כשמוציאו, וראה בני והבן שכל הטריפות קונסין את עוברי דת המלך וטורפים 
המחוייבים להתקיים המלכות ואף האדם כשנתחייב בטריפות החיה אז הצל סר מעליו ונטרף, 
ולכן בכ&quot;מ שיש ספק בדרוסה אל תביאה בהיכל הקודש כי היא דחויה מצד הטורף ואם לא יהיה 
הטורף ראוי לקחת הדין מהנטרף והנטרף חייב להטרף קב&quot;ה אינו מזמינו בידו, הוא שאמר 
הש&quot;י לאיוב התצור ללביא טרף כלומר התוכל להזמן רשעים ביד הטורף לקבל דינם. ושיעור 
דריסה במשהו אפי&#x27; בקנה שפסוקתו ברובו כי הארס שורף ומחריב והלכך יש להחמיר, ואפי&#x27; 
שלא ראינו ארי נכנס לבין השוורים ונמצא צפורן בגופו של אחד מהם חוששין ולא אמרינן 
בכותל נתחכך, וטחול שניקבה בעוביה נקב מפולש טריפה, וכוליא שלקתה בחריץ שבו הלובן 


טריפה, וכן אם נמצא בה ליחא אע&quot;פ שאינה סרוחה או שנמצא בה מים עכורים או סרוחים 
אע&quot;פ שאינם עכורים טריפה, רק אם נמצא מים זכים ולא סרוחים (אז כשר), וכוליא שהקטינה 
בדקה עד כפול ובגסה עד כענב בינוני ה&quot;ז טריפה, ודע בני שיש דברים בגוף האדם ומתנהג 
והם ל&quot;ב מנין שינים כמנין ל&quot;ב פרקים שבאצבעות הידים גם אצבעות הרגלים ויש מהם שאם 
נטלו ונלקחו יחיה האדם עם האחרים ואם נקבו ימית כגון הטחול והחוליא שאם נטלו כשר 
ואם נקבו טריפה שהנקב באיברים הללו מטמא ואוסר כי היא מכה מכח סמא&quot;ל, ואלו הן הל&quot;ב 
נתיבות הקנה הריאה הכבד המרה חלל הלב תורבץ הוושט קיבה כרס המסס בית הכוסות דקין 
שני קרומות של מוח מעיים גגו של זפק קורקבן טחול כליות בצים האמה של שתן ושל זרע 
והרחם חצר הכבד כיס הלב, וב&#x27; עורות יש לו לוושט וב&#x27; קרומות לריאה שבאלה האברים 
החיים מתנהגים מהם ניטלים וחיים מהם ניקבים וחיים כן ההיפך, וכולם מצד הממונים 


המכים, וצומת הגידים יתבארו בעזה&quot;י בתלמוד נעלמו הלכותיו ודיניו. וגם אמר בשר החופה 
את רוב הכרס שנקרע רובו טריפה והוא מקום שקורע טבח להוציא את המעיים וכן אם נשמט 
ירך של עוף או נשמט גפיו דלוי הוא דאמר כל טריפות שמנו חכמים בבהמה כולם הם בעוף, 
א&quot;ל ר&#x27; נשוב לענינינו מאי האי דכתיב ובשר בשדה טריפה לא תאכלו, א&quot;ל תרי מילי הוו 
ובשר בשדה כולל בין בשר שיצא חוץ למקומו דהיינו בהמה המקשה לילד והוציא העובר את 
ידו הוא הנקרא בשר בשדה ואסור אותו האבר, וכן בשר שהוא על השדה כלומר הראוי להשליכו 
לחיות השדה והם מה שמנו חז&quot;ל, וגם טריפה שנטרף ממש לא תאכלו, א&quot;ל ר&#x27; תימה שכולל ב&#x27; 
דברים הוי ליה לאו שבכללות ואין לוקין עליו ולמה תנן אלו הן הלוקין האוכל נבילה 
וטריפה, א&quot;ל בני תרי מילי דומין לא הוי לאו שבכללות כעין לא תאכלו על הדם שכולל 
תפלה ונטילה וקבורת מת דברים שאינם דומין, א&quot;ל ר&#x27; אדרבא כל הסרכות וכל הטריפות התיר 


הקב&quot;ה כי מדה היא בשר בשדה כלל כל בשר הנמצא. טריפה פרט דוקא שנטרף מחיה רעה, א&quot;ל 
בני שפיל לסיפא דקרא לא תאכלו חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה 
הפרט כולל דרוסה נקובה חסרה ונטולה קרועה ונפולה פסוקה ושבורה שדרכה של חיה רעה 
לעשות כל אלה אף כ&quot;מ שתמצא מח&#x27; טריפות אלו אפי&#x27; אינם מחיה לא תאכלו, א&quot;ל ר&#x27; ואימא 
סיפא לגלוי רישא שלא תאמר בשר כל בשר במשמע אפי&#x27; שאינ
ו מחיה ת&quot;ל טריפה כל טריפות חיה אמרתי לך, א&quot;ל בני א&quot;כ רישא ל&quot;ל יכתוב טריפה לא 
תאכלו, א&quot;ל אי הוה כתיב טריפה לא תאכלו ה&quot;א אפי&#x27; טרפו וחטפו אדם מחבורו והשליכו 
בכעסו לא תאכלו ת&quot;ל ובשר בשדה טריפה ומי שטורף ועשהו בשר בשדה. א&quot;ל לעולם ישתוק 
מבשר בשדה ואנן נדע שהוא טריפת חיה מיוסף דכתיב טרוף טורף יוסף חיה רעה אכלתהו, א&quot;כ 
ע&quot;כ לדון בדין כלל ופרט וכלל, א&quot;ל א&quot;כ בשדה ל&quot;ל יכתוב ובשר טריפה לא תאכלו, א&quot;ל 
דיבר הכתוב בהווה, א&quot;ל הווה להקב&quot;ה למה לו אלא בשדה לאו להווה איצטריך, ותו דכתיב 


ובשר בשדה טריפה לא תאכלו וכ&quot;ת לתרי מילי אפ&quot;ה דרוש ובשר טריפה ובשר בשדה דקאי בשר 
על שניהם, א&quot;ל בני מי סברת דהא שדה שדה ממש הוא אלא שדה של תפוחים, והכי אמר ובשר 
שהוא בדין ובקושי טריפה הוא כלומר לכחות הטורפים הוא ולא תאכלו, ומשה לא ידע ובשר 


</div>
