{"bookId": "kabala-3abdaae3bf06", "part": "1", "torah": "49", "title": "ספר הקנה — קטע 49", "hebrewTitle": "קטע 49", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-3abdaae3bf06/1/49/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-3abdaae3bf06/1/49/", "segments": [{"index": 1, "he": "כי סגר עליהם המדבר שהוא הגלות, כי לדבריו יאמר התנא אמו ועבדיו אלא מדקתני נשיו \nנשיו ממש וש\"מ טומטום שקדש קדושיו קדושים וניחוש דלמא אשה הוא ואין אשה מקדשת אשה \nונמצא שמאכיל קדשים לאשה זרה, ועוד אפי' את\"ל שהיא אמו פשיטא שאוכלת מה יש לך לומר \nאוכל מאכיל מאן לימא לן זה ואפי' אם תאמר כן נהי שהוא אינו אוכל וגם אינו מאכיל מ\"מ \nאמו כהנת כשירה היא ואוכלת מכהנים אחרים, אל\"ב זהו שאמר רבא שבא התנא להסיר הטעות \nהזה שהאוכל מאכיל שאינו אוכל אינו מאכיל כי קאמר נשיו ועבדיו אוכלים ואז יקרב \nלעשותו, אל\"ר נראה לך שנצחת אותי אי לאו שעלה בידי קרא זה לא הייתי מקשה שאם היה \nאומר המול לו כל זכר ואז יקרב לאכלו אז היינו אומרים ומלת אותו אז יאכל בו איצטריך \nלערלים שימולו תחילה ואח\"כ יאכלו, והמול לו כל זכר ואז יקרב לאכלו איצטרך לומר \nשמילתם מעכבת מלאכול אז היית מקשה לי על מה שאמרתי, אבל באמת ואז יקרב לעשותו כתיב \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ואני אומר מילת זכרים ועבדים מעכבים אותו מלעשות פסח ואין מילת זכרים ועבדים מעכבים \nאותו מלאכול הפסח והיכי דמי כגון שהוא מנוי בפסח אחרים וילך ויאכל וישבע ויותיר. \nאל\"ב לא היא דבעי רב חמא קטן ערל מהו להסך בשמן של תרומה ערלות שלא בזמנו מעכב או \nלא מעכב וא\"ר זירא ת\"ש אין לי אלא מילת זכרים בשעת עשייה שנאמר המול לו כל זכר ואז \nיקרב לעשותו ומילת עבדיו בשעת אכילה שנאמר ומלת אותו אז יאכל בו מנין ליתן את האמור \nשל זה בזה ואת האמור של זה בזה פירוש ויהיה מילת זכריו מעכב עשייה ואכילה וכן מילת \nעבדיו, ת\"ל אז אז לג\"ש, בשלמא מילת עבדיו דבשעת אכילה איתא ובשעת עשייה ליתא כגון \nדזבני ביני וביני אלא מילת זכריו דבשעת אכילה איתא ובשעת עשייה ליתא היכי משכחת לה \nלאו כגון דאתיליד ביני וביני פירוש בין עשייה לאכילה וש\"מ ערלות שלא בזמנה מעכבת, \nוא\"כ בני נראה שמעכבים וא\"כ איך עלה בדעתך לומר שלא יעכבו. אל\"ר א\"כ מדברי ר' זירא \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "אתה מקניטני דברי ר' זירא שבורים הם כי מאן נימא לן קטן שלא בזמנו יעכב בשלמא בזמנו \nדין הוא לעכב אלא שלא בזמנו מה יעשה העני לימול אותו לא יוכל, ואם דברי ר' זירא הם \nעומדים א\"כ נכנס בחרב שלופה והרג כמה אלפים מישראל שיאמרו כולם מה נעשה לא נשמש \nמטותינו בכל חודש אב שמא תלד האשה בן בע\"פ ולמולו לא נוכל ונמצא שלא נוכל לאכול \nהפסח והיא מצוה חביבה שעל ידה יצאנו ממצרים ונמצא שמתבטלים מביאת נשותיהם ויתמעטו \nכמה אלפים מישראל הממעט נפש אחת יקרא רוצח הממעיט כל כך נפשות לא כ\"ש, מה יש לך \nלומר אז למה לי הרי הוא כאז ישיר שאם לא יאמר אז מה יאמר ומלת אותו ואז יאכל בו לאו \nקרא שוה הוא מ\"מ שלא תאמר אין לי כח להעמיד ג\"ש אני אומר איצטריך אז אז והוא מיותר \nולא לג\"ש של ר' זירא שאמר קטן שלא בזמנו מעכב כי הוא ערל לא משלו קאמר אלא מכהנים \nאחרים. סוף סוף עדיין לא נתברר לך דאיש איש לרבות את הערל כי אדרבא אני אומר לרבות \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "טומטום שאינו אוכל משום שהוא בריה בפ\"ע וא\"כ ר\"ע ערל שאינו אוכל בתרומה מנ\"ל, ועוד \nבשלמא ר\"ע איש איש להביא ערל ותושב ושכיר האמור בתורה איצטריך להביא ערבי מהול \nוגבעוני מהול שאינו אוכל, אלא ר\"א דיליף משכיר ותושב ואמר איש איש דברה תורה כלשון \nבני אדם בעבור שאינו יכול להעמידו מלת איש איש יאמר דברה תורה כלשון ב\"א, והלא \nמרע\"ה הודה ולא בוש לומר איני יודע ור\"א שהוא קטן ממנו יתבייש לומר איני יודע ושמא \nתאמר מצאו משה וראה מעלתו ואמר יה\"ר שיהא זה מיוצאי חלצי אפ\"ה משה היה קודם ממנה \nברקיע, אך הקושיא הלא לר' אליעזר ור\"ע גם שניהם ראה מרע\"ה ונתאוה אליהם וא\"כ האיך \nלא בררו שם כל דבר אבל באו הנה ונפלו במחלוקת ושמא באו בעה\"ז המלוכלך ושכחו. ומ\"ט \nהיה ר\"ע פחדני גדול וכשאמר להביא ערבי מהול וגבעוני זול הקשו לו למימרא כמאן דמהילי \nדמיין והתנן קונם שאני נהנה לערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי עכו\"ם קונם שאני \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "נהנה למולים אסור בערלי ישראל ומותר במולי עכו\"ם אלמא אע\"ג דמהילי כמאן דלא מהלי \nדמי, ותירץ תושב ושכיר בא לאתויי גר שמל ולא טבל וקטן שנולד כשהוא מהול שאינם \nאוכלים בתרומה ור\"א סבר גר שמל ולא טבל גר מעליא הוא וקטן שנולד כשהוא מהול אין \nצריך להטיף ממנו דם ברית, שומו שמים על זאת הלא אז\"ל כל מי שנאמר בו תמים נולד מהול \nאברהם אבינו נאמר בו תמים וא\"כ נולד כשהוא מהול ולא נחשב למהול ואמר לו קב\"ה לעשות \nמילה בפועל, קטן שנולד מהול לא נחשב לו כמילה אלא חסרון בשר כשר הוא וצריך להטיף \nממנו דם ברית להיות המילה בפועל, וגר שמל ולא טבל מילה מאי מהניא ליה אלא הוא בא \nתחת כנפי השכינה והם מי מקוה וא\"כ כ\"ז שלא בא במים אינו מהול. אל\"ב אמרת מ\"ט לימא \nלן שמילת זכריו מעכבין אותו מלאכול בתרומה ואמר ומלת אותו אז יאכל בו הערל שמהלו \nאבל הוא עצמו אינו מעוכב ואנא היה דעתך כשקראת הפרשה שנים מקרא וא' תרגום ולא עלה \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "בידך קרא דכתיב המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו (ואז עול וחמס) אלא איצטריך אז אז \nלומר לך ליתן זכריו באכילה ועבדיו בעשייה כאלו כתב באכילה עבד וזכר וכתיב בעשייה \nעבד וזכר ועבד וזכר מעכבין אותו באכילה ועבד וזכר מעכבין אותו בעשייה, דאי לאו אז \nאז ה\"א עבד אין מעכבו באכילה אבל זכר מעכבו וכן זכר בעשייה מעכב ולא באכילה אבל עבד \nאין מעכב בעשייה קמ\"ל אז אז ליתן עבד בעשייה וליתן זכר באכילה, והנה עבד וזכר אין \nמעכבין אותו מן האכילה ועבד וזכר מעכבין אותו מן העשיה, וקושיתו קושיא שאינה \nמתמוטטת ודברי ר' זירא שבורים כחרס כי אדרבא ערל שלא הגיע זמנו אינו מעכב. אל\"ב \nלדבריך יכתוב בעשייה זכר ועבד בפירוש אלא מדאיצטרך גבי אכילה עבד ולגבי עשייה זכר \nוכתיב אז אז ש\"מ שהזכר מעכב באכילה וכשם שהזכר מעכב כך קטן שלא בזמנו מעכב. אל\"ר \nשתי תשובות בדבר כי לדידך נמי יכתוב זכר ועבד גבי אכילה וזכר ועבד גבי עשייה ואז \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "תקיש זכר ועבד של אכילה לזכר ועבד של עשייה ואמור כשם שבעשיה מעכבי גם באכילה מעכבי \nואז הייתי מסייע לר' זירא ואפי' שלא היה סיוע חזק אבל דכתיב אז אז לג\"ש מה ראית \nלדון כר' זירא להרוג העולם תדון כמותי וכן הדין נותן קטן שלא הגיע זמנו אינו מעכב: \n \nד\"ה דיני חמץ בפסח ומצה\nדיני חמץ בפסח ומצה ועוד נפנה לפן אחר ונדבקים לפסח כי צריך בדיקה מנין דנשים \nאוכלות הפסח א\"ל מצות אוכלות פסח נמי אוכלות, אל\"ר פסח ומצות מ\"ע שהז\"ג הם ונשים \nפטורות, אל\"ב כבר אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות ואמרינן כל \nשישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה והני נשי הואיל ואיתנייהו בבל תאכל איתנייהו \nבקום אכול, א\"ל ר' וכי אית לך עדות לומר שלזה ההיקש בא אדרבא לא בא אלא להתיר לנשים \nלאכול חמץ בפסח מה יש לך לומר השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה אין זה הדבר \nאלא היכי שאין לך היקש אבל היכי שיש לנו היקש לא השוה אותם והכא אית לנו היקשה כל \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "שישנו בקום אכול מצה ישנו בבל תאכל חמץ והני נשי הואיל וליתנהו בקום אכול ליתנהו \nבבל תאכל חמץ, אל\"ב לכן כתיב כי כל אוכל מחמצת לרבות אשה שלא תקיש לפוטרה מאכילת \nחמץ והשתא דחייבת שלא לאכול חמץ נקיש בענין לחייבה באכילת מצה. אל\"ר אתה רואה \nבעיניך פרכא שהוציא ר' אליעזר בעולם אמר גבי פסח גר שמל ולא טבל גר מעליא הוא וקטן \nשנולד מהול אין צריך להטיף ממנו דם ברית והנה זה גוי וזה ערל ואוכלים בפסח הפך \nגזירת התורה ואתה אומר איצטריך כל לרבות נשים באכילת חמץ ומה שהשוה הכתוב אשה לאיש \nאינו מועיל במקום היקשא, ולדבריו נשים פטורות מלאו דלא תלבש שעטנז דכתיב לא תלבש \nשעטנז וסמיך ליה גדילים תעשה לך כל שישנו בגדילים תעשה ישנו בלא תלבש והני נשי \nהואיל ואינם בגדילים ליתנייהו בלא תלבש מה תאמר השוה הכתוב אשה לאיש במקום היקשא לא \nאמרינן, ועוד אשה שאכלה את הפסח נא ומבושל לא תחייב דכתיב לא תאכלו ממנו נא ובשל \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "מבושל במים כ\"א צלי אש כל שישנו בצלי אש ישנו בבל תאכל נא ומבושל והני נשי הואיל \nוליתנייהו בצלי אש ליתנייהו בבל תאכל נא מה יש לך לומר השוה הכתוב וכו' במקום היקשא \nלא אמרינן וא\"כ אנה תמצא קראי בכל א' מאלה לבטל ההיקשות כמו כל מחמצת שביטל היקש של \nחיוב אכילת חמץ, אלא ע\"כ הוא דכל היכי דאיכא היקשא לחיוב ומתהפכת לפטור לחיוב \nמקשינן לפטור לא מקשינן ולעולם השוה הכתיב אשה לאיש אפי' במקום היקשא אמרינן וא\"כ \nלהקיש כל שישנו בקום אכול לא תאכל כל למה לי, ועוד לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל \nעליו מצות בשלמא לר' שמעון איצטריך להסמיכן להקיש ולומר בשעה שישנו בקום אכול מצה \nישנו בבל תאכל חמץ בשעה שאינו בקום אכול מצה אינו בבל תאכל חמץ שפיר דאתא לאשמעינן \nדאסור באכילת חמץ מבערב אלא למ\"ד נסמכו חמץ ומצה כדי להקיש לחייב האשה באכילת מצה \nלמה נסמכו בלאו הכי חייבות, הלא חנוכה ופורים מדרבנן ומ\"ע שהז\"ג ומשום דאף הם היו \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "באותו הנס חייבות ה\"נ נימא חייבות משום דאף הם היו באותו הנס, ועוד לר\"ש מי ניחא \nוהלא היקשא מהופכת היא דא\"כ לדבריו יאמר שבעת ימים תאכל עליו מצות לא תאכל חמץ אבל \nעתה הו\"ל היקשא מלמטה למעלה וכל היקשא כזו לאו היקשא הוא דלכן לא איצטריכו קרא \nבהיקשות המהופכות כי לאו היקשות הם מ\"מ יקשה מדר' אליעזר דאי לאו כל היה מקיש מלמטה \nלמעלה, ואפשר ר' שמעון סבר ליה כר' אליעזר מ\"מ קשה לו שאר היקשות נמי נקיש מלמטה \nלמעלה כעין נא ומבושל וכ\"ת אין ה\"נ א\"כ קרא לבטל מנין כמו שבא כל ובטל, וראה והבן \nר' ענין גדול ר' יהודא ור\"ש אחים חביבים מיעקב אבינו ואין אחד מסייע לאחיו אבל הם \nחולקים מחלוקת גדולה שאמרה משנה שלימה חמץ בין לפני זמנו בין לאחר זמנו עובר בלאו \nבתוך זמנו עובר בלאו וכרת דברי ר' יהודא פירוש לפני זמנו מו' שעות עד שתחשך לאחר \nזמנו משעבר הפסח באלו הב' זמנים עובר בלאו תוך זמנו דהיינו כל ימי הפסח עובר בלאו \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "וכרת, ור\"ש אומר חמץ בין לפני זמנו בין לאחר זמנו אינו עובר כלום בתוך זמנו עובר \nבלאו וכרת ונושא ונותן ואומר מנין לחמץ מו' שעות ולמעלה שהוא בלא תעשה שנאמר לא \nתאכל עליו חמץ דברי ר\"י א\"ל ר\"ש וכי אפשר לומר כן והלא כבר נאמר שבעת ימים תאכל \nמצות א\"כ מה ת\"ל לא תאכל עליו חמץ בשעה שאינו בקום אכול מצה אינו בבל תאכל חמץ \nושואל א\"כ מ\"ט דר\"י ומשיב תלתא קראי כתיבא לא תאכל עליו חמץ כל מחמצת לא תאכלו ולא \nיאכל חמץ חד לתוך זמנו וחד לפני זמנו וחד לאחר זמנו, ור\"ש חד לתוך זמנו וכל מחמצת \nמבעיא ליה לכדתניא מחמצת אין לי אלא שנתחמץ מאליו נתחמץ מחמת ד\"א מנין ת\"ל כל \nמחמצת, ולא יאכל חמץ איצטרך לר\"י הגלילי מנין לפסח מצרים שלא היה נוהג אלא יום אחד, \nמדכתיב לא יאכל וסמיך ליה היום אתם יוצאים, ור' יודא נתחמץ מד\"א מדאפקיה כל מחמצת \nל\"ש בין מעצמו בין מדבר אחר, דר\"י הגלילי סמוכים לא דריש, אמר ממנין לאוכל חמץ משש \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "שעות ולמעלה שהוא בלא תעשה ת\"ל לא תאכל עליו חמץ דברי ר\"י, א\"ל ר\"ש וכי אפשר לומר \nכן והלא כבר נאמר שבעת ימים תאכל מצות, ור\"י האי לקבעו חובה בזמן הזה הוא דאתי \nפירוש לא בא הכתוב שבעת ימים תאכל מצות להקיש איסור חמץ למצות אכילת מצה אלא להקיש \nאכילת מצה לאכילת חמץ ולומר כל זמן שמוזהר באכילת חמץ חייב באכילת מצה ואפי' בזמן \nהזה דליכא פסח שלא תאמר מצה תלויה בפסח היקישן הכתוב שתלוי בחמץ, ור\"ש חובה לדורות \nמנ\"ל אמר לך מבערב תאכלו מצות פירוש שאחר שאמר על מצות ומרורים יאכלוהו משמע חובת \nהמצה בערב א\"כ בערב תאכלו מצות לדורות איצטריך, ור\"י אמר לך בערב תאכלו לטמא ושהיה \nבדרך רחוקה איצטריך דאי לאו קרא ה\"א הואיל ופסח לא אכיל מצה נמי לא אכיל קמ\"ל. ור\"ש \nאמר לך הואיל וערל אוכל מצה מדכתיב כל ערל לא יאכל בו ואמרינן בו אינו אוכל אבל מצה \nומרור אוכל א\"כ טמא לא גרע ממנו, רבי למען השם ראה איך עברו מצוויו של יוסף אחיהם \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "שאמר להם אל תרגזו בדרך בדרכה של תורה ושמא הדין עמהם כי המוצא מציאה שמח עליו \nובהיות עמו חבר חולקין מי יקחנה ושמעון היה גדול מיהודא ולא חלק לו כבוד בעבור שהיה \nיהודה מלך, ור' יודא אם לא תיבת עליו דכתיב גבי מצות קא יליף מניה אבל מתיבת עליו \nדכתיב גבי חמץ לא מצי יליף דקאי אזביחת הפסח וקשה לדבריו לעולם ישתוק מעליו דמצות \nומדאיצטרך עליו דחמץ ש\"מ אזביחת פסח קאמר דאי לאו אזביחת פסח קאמר לשתוק גם מעליו \nדחמץ אלא מדאיצטרך עליו דחמץ ש\"מ אזביחת פסח קאמר ולעולם עליו דמצות למה לי. ועוד \nר' יודא דקאמר עליו אזביחת פסח קאי א\"כ נראה מדבריו שהחמץ אסור מתחלת שעה עשירית \nשאז התחלת זמן זביחת הפסח ואך חלק ל\"ל, ועוד ר\"ש דקאמר דאמרינן משעה שישנו בקום \nאכול לחייב הנשים מנין לו, ועוד שהמצה צריך להיות ממין שבא לידי חימוץ מנין לו, \nאל\"ב א\"ה יכתוב עליו חמץ ז' ימים תאכל עליו מצות ללמד אכילה נאמר אכילה במצה ונאמר \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "אכילה בחמץ מה אכילה דחמץ נשים חייבות אף אכילה דמצה נשים חייבות ומה אכילה דחמץ \nמדבר הבא לידי חימוץ אף אכילה דמצה מדבר הבא לידי חימוץ ומדהוה ליה להרחיקם ולמילף \nכי ג\"ש אינה צריכה סמיכות והסמיכן ש\"מ שגם לימוד אחר לימד אימתי איסור אכילת חמץ \nמשעה שישנו בקום אכול מצה. אל\"ר אני שב לכלכל דבריהם בדין ובצדק א\"כ יכתוב לא תאכל \nעליו חמץ כי אם מצה שבעת ימים ומדהסמיכן יש לי לומר מה חמץ מדבר המחמיץ אף מצות כן, \nומדכתב רחמנא עליו על אכילת פסח קאמר מדאיצטריך לומר כי אם מצה אימת שיאכל מצה לא \nיאכל חמץ ומבעוד יום אינו רשאי לאכול מצה דהוה ליה כבועל ארוסתו בבית חמיו ולחייב \nהאשה באכילת מצה אע\"פ דמ\"ע שהז\"ג הוא חייבות שאף הן היו באותו הנס ביציאת מצרים וכל \nל\"ל, וכ\"ת נקיש ממטה למעלה ונאמר מי שישנו בקום אכול ישנו בבל תאכל וכו' לא תוכל \nלהקיש כך משום שאני מקיש היקשא מלמעלה למטה ואני אומר כל שישנו בבל תאכל וכו' כי יש \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "לי כח להקיש ולחייב האשה במצה ממה שתקיש לפטור אותה מאכילת חמץ, ואם תאמר מנין לי \nהכח ג' עומדים עמי חדא דאף הם היו ביציאת מצרים, ועוד כתיב איש או אשה השוה הכתוב \nאשה לאיש לכל עונשין שבתורה, ועוד שאני מקיש מלמעלה למטה ואם כן תאכל עליו לגבי מצה \nוכל לחייב שבתורה, ועוד שאני מקיש מלמעלה למטה ואם כן תאכל עליו לגבי מצה וכל לחייב \nהאשה למה לי. אל\"ב אם יכתוב כי אם מצה שבעת ימים מאן לימא דאם זה אינו תלוי. אל\"ר \nפשיטא דתלוי הוא שאין חובה אלא בערב. אל\"ב אמת אמרת מכל מקום לאו מצות עשה מי לא \nכתיב כי אם בתולה מעמיו יקח אשה ובעבור שאינו עשה שב ואמר יקח אשה, אמר ליה אם כן \nע\"כ הוא: \nהן נראה בעליל לעין כל שכאן חסר מזה הספר שנפסק הדיבור באמצע ולא הגיע לידינו מזה \nהספר העתקה בכתב רק עד כאן בוודאי מחמת טילטול הגלות נאבדו הכתבים חבל על דאבדין אך \nזה ה' קווינו לו נגילה ונשמחה בישועתו כשם שזכינו להמציא לידינו המועט מן המצות. \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "ששים המה מלכות. כן נזכה לרב ברכות. להמציא לידינו על כל תרי\"ג מצות לקיים אמן סלה: \n\nתם ונשלם שבח לאל בורא עולם: ", "en": ""}]}
