תורתו הקדושה, אשר התחלתה כ"ב אותיות והתחלתן ותכליתן אותיות ההעלמה, והם שרשי המספרים הנזכרים, שהם בדמות שלוש נקודות, הקו שהם ראש תוך סוף הנזכרים למעלה: ובצורה הזאת בעצמה תמצא כל חושק אנוש גופני עד שאפילו הדומם הושם בו טבע בדמות חושק, אלא שלא הסמכנו לקראת שם חשק אבל המשותף עם הציור כמאמר השם יתברך כאומרו כי בי חשק ואפלטהו, אשגבהו כי ידע שמי. וקרא כן על ציור החושק הנקי יודעת השם החשוק והוא שהודיענו שמי שיחשוק בידיעת שמו הוא אשר חשק בו, שאין לאדם דרך להשיב חשקו זולת שמו, ושמו מורה על אמתת עצמו, לפי מה שאפשר לבעלי החומר השכל הזה להשיג ממנו יתברך שמו: ואמנם הטבעים שהם בלתי משיגים אשר לזה חנן השם דלים נושאי הציורים בכח בדומם והיסודות והצמחים, והחומר הראשון והצורות הראשונות הקרבות לו והמניעות אותו, הנה גם בהם נתן במדת חשק אך לא חשק, והוא שהוטבעו בהם כוחות לבקש התחלותיהם תוליד חמוד, ולפי זה החומר הראשון פושט צורה פרטית לחלק מחלקו, ולבש צורה טבעית אחרת פרטית אשר היותה נמצאת במינה בכח ויצאה לפועל, כי הכללית אינה בכח לעולם אבל היא בפועל תמיד, אך הפרטיות ההוות הנפסדות אשר היו כהוות בכח ויצאו מן הכח אל הפועל, ובהם עוד כח ההעבר, להיותן אחד זמן בלתי מציאות פרטי בעל חומר, פרטי מיוחד לעצמו, ועוד בחומר כח לקבל זולתו כי לא ימצא שום חלק מכל חלקיו ריק מצורת מה, כלומר בלתי צורה מהצורות הטבעיות המתגלגלות עליו והרוכבות עליו, והמניעות אותו זה אחר סוד זה: כן החומר הוא אחד וצורותיו הן רבות מאד והן מינין הרבה, וזה החומר הוכן להיותו נושא הצורות כולן בדמות המראה שמקבלת כל המראים, ובדמות השעוה המקבלת כל הצורות של החותמות, והשעוה אחת, וידוע שכל שהשעוה קבלה צורת חותם אחד, אי אפשר לצייר בה צורת חותם אחר עד שתוכל לסבול שתי צורות יחד בזמן אחד, וזה מושכל ראשון, אך יש בה הכנה לקבל צורת חותם אחר, אחר ההעבר צורת זה החותם הראשון אשר קבלה, והצורה ההיא היא אשר הכינה לה כח לקבל צורה אחרת, והוא אשר היה טרם בא לה הצורה ההיא הב' בעצמה, וכל צורה וצורה מכינה לה כח לקבל צורה אחרת, בלבד אחר העבר עצמה, כן החומר הצורה שבו עתה היא הכינה כח בו, לקבל זולתה אחר סורה, כן המחשבה היא צורה לאות זה והאות הוא חומר נושא המחשבה, והמחשבה האחת מכינה צורת כח באות לקבל מחשבה אחרת, כי לא תקבל האות שתי מחשבות בזמן אחד וזה מושכל נפשי, כמו שלא יוכל האדם להוציא מפיו שתי אותיות ביחד בזמן אחד וזה מורגש, אבל הוא יוציא הדיבורים המצורפים ברוב אותיות אות אחר סוד אות אחרת השומע כך גם יקבלם כך אות אחר אות, ואז המחשבה בוחנת אותם בדמות, מה שקבלתי האין, כך גם אות אחר אות, וכך הענינים כלם אשר במציאות כי גם הגלגל חלק תנועות יש לו, וכן התענוגות כולם וא"כ כלו דמה בנמצאים בדמות חושקים רודפים זה את זה, ויש עתים שיעמוד הענין מצוייר ולא יסור, ואז לא יוכל המצוייר להוסיף עליו ולא לגרוע ממנו עד שישוב הציור מתנועע מאשר היה בו אל זולתו או למעלה [או] לפחיתות: והוא שם כי סודות כח טבעי בדמות חושק שישוב כל אחד למקומו תטבעי לו, ומקום האש הוא גבהות החומר הראשון, ומקום העפר הוא שפלותו, ושניהם בעלי איכות אחת, והיא היובש ונבדלו להלחם באיכות שנית ושלישית וסודם א'ב'ג': והאחת שקראונה שלישית שנית היא החום אשר חמה האש נושא אותו תמיד על עוד שהאש אש, והשנית אשר קראונה, שלישית היא הקור אשר חומר העפר נושא אותו תמיד בטבע ומשתנה עליו במקרה שבעת שיתגבר עליו חום האש יעביר קור העפר ממנו ועודנו עפר עד שישיבנו אש כמוהו, ולולי שיש כח בעפר לשוב אש איך היה שב אליו להיותו הוא, הוא אחר מלחמה חזקה וכן בשאר היסודות: ולולי שהיתי יוצא מכוונתי הייתי מבאר זה בהפלגה, והייתי מביא על התחלת אלה הכוחות מופתים מורגשים ומושכלים ומקובלים בקבלות אלהיות, אך אין זה מקום עניינים ההם, ולאחר עוד שדמות החושק הוא נמצא אפילו בדומם, והעדים במחט עם האבן הזוחלת שרץ אליה בטבע בעבור היות מקור הברזל וקרוב לטבעו, וידוע שהדבר הרץ בטבע לא ירוץ אלא על הקרוב לו תחלה כמו האש שבארץ שהוא שבאויר תחלה ברצותו לשוב אל טבעו האש, ואולי לא נשאר בו כח עד שנשאר עם טבע האויר, ויהיה אויר גמור בפועל, ויש לי בזה הדרך סודות נפלאות בחכמת ספר יצירה שהוא מורה על חכמת הטבע, אשר כנוהו בשם מעשה בראשית, וגם יש לי מופתים מושלים מושכלים אלהיים בחכמות האלהות שהיא חכמת השמות, כמו שתשמע לפנים בעז"ה: אבל עתה אקצור העניין פה ואשוב להדיעך כוונתי בהכנה שאתה צריך להכין עצמך אליה, כשתרצה להזכיר השם, שבעבורה הקדמתי זה ההקדמה, כדי להודיע בה בכלל בקצור דברים, שהמחשבה כדמות צורה לאות, והוא כחומר לחושק, והחושק כחומר לציור, והציור כחומר לשכל האנושי, והשכל האנושי כחומר לשכל האלוהי, שהוא השכל הפועל, והנפש הוא הכח המוכן לשאת כל אלו הנשואים באמצעות הגוף שהוא משכן לכל, וחומר אחרון לכל, ואיבריו כלים לצורף, המצרף בם השכל המצורף בצרוף האותיות שהוא הכח הנקרא נפש ואשר בה כח לפעול כל אלה הפעולות: וא"כ ההכנה הנמצאת בנפש בכח, הוא אשר צריך להוציאה לפועל מושכל, והיציאה אשר בנפש מן הכח אל הפועל צריכה אל כלים רבים, והכלים הראשונים להוציא הנפש מן הכח אל הפועל, בכל דבר ודבר הקרובים לה הם האותיות, שהמחשבה מניעה אותם על פי הרצון שהוא כלי מצוייר, מה שרוצה ומה שאינו רוצה, כלומר מצוייר בדעתי ומעיין אם הוא סובל שיצא המצויר אצלי לפועל אין, או דעתו סובלת אבל מניעו הרצון מלהמצא הדבר, כאלו תאמר אדם אחד רצה לאכול לחם, וצייר מהות הלחם, והנה הלחם מינים הרבה, כי יש ממנו שהוא של חטים, ואחר הוא משערים, ואחר משבולת שועל, ואחר משיפון, ואחר מכוסמין, ואלו הן חמשת המינים שהלחם נעשה מהם, שהרי ברכתם אחת שוה והיא המוציא לחם מן הארץ: ואולם נודע לכל שהציור הרצוני מתבושש הוא בעצמו בין הין ולאו ומחשב מתוך האותיות תחלה בין בלשון הקדש בין באיזה לשון שתרצה והוא מצוייר השוק שמוכרין בו הלחם הנקי הסלת העשוי מן החטה, וכן מצוייר השאר, ואז בוחן ובוחר באחד מהם כל זה באמצעות אותיות, ואע"פ שיש מי שיצייר ולא ידע שהוא מצייר באותיות כמו שיחשוב איש שהוא מתנועע בלתי מניע, כן ההכנה היא כלי ראשון קרוב להשגה, וכולה תלויה בצרוף האותיות ובכל דרכי הידועים למקובלים כולם: ואחר שתמצא ההכנה הראויה לנפש שהיא הידיעה במחשבת ציור ענין האותיות, ויחשוב המצייר בם כאלו הם מדברים עמו כאשר ידבר איש אל רעהו, וכאלו הם בעצמם איש בעל דבור שמוציא מפיו דברים, והאיש ההוא יודע שבעים לשונות, ויודע כונה ידועה מכוונה בכל אות ובכל תיבה, וזה השומע מצייר להבין מה שהוא אומר ומכיר השומע, הוא שאינו מבין כי אם לשון אחת או שתים או שלוש או יותר מעט, אבל מבין (מדי) שהמדבר אינו מדבר לו שום דבור לבטלה כי אם אחר שהוא יודע כל הלשונות, הנה כל דבור ודבור אצלו מוכן בפירושים רבים ואע"פ שהשומע אינו מבינם, וכן [גם] אחר ציורו שהכל עיקר, א"כ הנה החסרון בא מאתי, וע"כ צריך לבחון תמיד על כל דבור ודבור עד שיסכים עמו ויבין כל דבריו אשר ידבר לו, כן הוא דרך ההכנה כדמות קשת הסכמה ידועה מבעל לשון שהשומע לא הבינו עד עתה. ומבקש להבינו עתה וחוקר כל אות ואות ושרשיו ומה שחיבר אל השורש והעיקר, בין בסופו בין בראשו בין בעצמו, כי אין שם דרך רביעית בשום פנים כי אם בזאת המשולשת והיא ראש תוך סוף, גם רוב שרשי לשון הקודש השלמים נבנים על שלוש זה שהוא ראש תוך סוף בדמות שם בן ע"ב במלת שמר שהשי"ן ראש, והמי"ם תוך, והרי"ש סוף, מלת שמ"ר, ולפעמים יהיה השורש כלו נמצא ולפניו אות שהוא משמשו כאמרך לשמור או לאחריו כאמרך שמריני, ולפעמים יהיו המשמשים רבים, תיבות או פעולת, באים לשמש השרשים ושרשי כל השרשים הם השמות: וידוע שכל שם ושם יורה על עניין ואם אינו מפורש אינו כי אם לפי חסרון המבין כשם אהרן שלא אמרה תורה מאין נגזר, אבל שם משה כבר אמרה תורה שהוא נגזר מן משיתהו, ואע"פ שהוא סוד, ויבן מן הכתוב שגלהו באומרו ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים משיתהו (שמות ב, י) והוא חסר י' שנית וסודו י"ה שמות גם סוד בת פרעה שמה בתי"ה (שמות ב, י), והיא בת שם י"ה, והוא שם בתיה ותבין זה מאומרו וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי(שמות ב, א), וסוד בת פרעה עוד י"ה שמות והנה סוד י"ה שמות שלמים [של בן ד'] עולה שמי"ם והוא סוד השכינ"ה: ואמנם י"ה שמות שלמים עולים פר"י הרי שניהם מפורשים ורמזם אם תאירה פני מהם וכיוצא באלו השמות יש מהם בתורה הרבה שהם נגזרים ויש מתנגדים, ורבים ג"כ בלתי הנגזרים כגזרים, ויש מהנגזרים שהם מוסיפים ונגרעים על הוראתם, ויש שהם נראים מצורפים, ויש מהם משונים מאד כשם אברהם שהורה הכתוב עליו שהוא שם נגזר מאב המון, ואין ספק באמונה זאת אצלינו שאלה הם רמזים נפלאים על השמות, והנה שם קין נגזר מן קניתי איש (בראשית ב' א) והוא נחלף ובהם רבים אין קץ, רק אין זה כלום כי אם הערה שהעירתנו התורה הקדושה על ידיעת ס תרי השמות, שהנה גם אנחנו אנשי לשונינו הסכמנו, וגם נמשכנו אחר המוסד הראשון על היות ש"ם אלהים כולל, והוא כנוי לכלל כל הכוחות הטבעיות אחר היותו בכלל ש"ם לסבה הראשונה, וגם לאחת ממדותיו אשר הוא יתעלה נבדל בה מכל הנמצאים ובה מבדיל בין כ"ח לכ"ח, וסודו י"ה אלא וגם הו"א דיי"ן הנ"ה יו"ד ה"א לנ"ו עלאי גם הוא חוז"ה מחז"ה החזיו"ן, וע"כ נקרא מד"ת הדי"ן, אשר הכוונה בם להיותה צורה ולכל צרכי המשפטים כי כל דרכיו משפט (דברים לב, ד), וגם תבין שכל שם שהודיע לנביאיו להיותו נקר"א כ"ן, בו היא לענין הוראת כח מן הכוחות המיוחדות לו יתברך, שבכוח ההוא יודע שהוא נבדל מזולתו תכלית ההבדל, וזה הוא מופת מקובל אצלינו על [כל] שם ושם משמותיו: ועל כן ראוי שתדע שסוד ההזכרה, בהיות שם ידיעה קודמת חזקה וחשוקה אל המזכיר עד שלא יחשוב בדבר זולתה, ויהיה נקי מהבלי העולם ומחשבתו בשם, ועם השם זכה ברוב ונקיה, ורודף וחושק להדבק בסבתו עת מן העתים, ואינו מוצא בעצמו שום מונע משום צד, ואחר כל זאת ההכנה השלמה הוא מזכיר: הנה נודע לך שזה דומה למי שהמלך שלח אחריו ורוצה לדבר אתו על כל פעם, שהנה המלך חושק לדבר אתו יותר ממה שהוא רוצה לדבר עם המלך ועל זה אמרו חכמינו ז"ל (פסחים קיב.) יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק, והתקין (לפרס דוד) [לעצמך דרך] לפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין: זכור זכרון מחוקק שם לבבות. חדש לב ספירות מספרים. ועת תקרא לנשכחות נקבות. קרא טרם להזכרות זכרים: