{"bookId": "kabala-3c238250852e", "part": "1", "torah": "5", "title": "ספר החשק — קטע 5", "hebrewTitle": "קטע 5", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-3c238250852e/1/5/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-3c238250852e/1/5/", "segments": [{"index": 1, "he": "כל מלאך ומלאך מן הנפרדים שהם שכלים נפרדים מכל חומר, ונבדל כל אחד מזולתו במעלה, \nלא בעצם, כמו שנבדל על דרך משל מאור השמש מאור הירח ומאור הכוכבים ומאור האבן \nהמאירה וכיוצא בה, שכולם אחד שמו אור ועצמותו אור, אך זה למעלה מזה, וזה אור גדול \nיותר מזה אך כלו אור באמת: \nכן השם יתעלה על דרך האמת נתעלה על השכלים הנבדלים כולם הבדל מעלה והבדל עצמות \nאמתו, מפני היותו מחויב המציאות בבחינות עצמו והוא סבה ראשונה לכל, והוא פועל הכל \nוהוא צורה לכל והוא תכלית לכל, ואין זה המעלה לשום אדם נמצא בלתי שהכל התחייב להמצא \nמאמתת מציאותו יתעלה, לא תתחייב להמצא זולתו, וע\"כ הוא עלת כולם וכל הנמצאים עלולים \nלו, וזה כן לדעת מאמיני החדוש אלא שאלה יקראוהו פועל ומחדש, ואלה יקראוהו עלה פועלת \nחדשה עלולה מחיוב מציאותו, עד ששבו כל עלוליו ג\"כ מחוייבי מציאות בבחינת בוראם, \nשהוא יתעלה סבתם הנצחית: \nואלה העניינים כבר בארום החכמים כולם ואין קץ וצורך להאריך בם כי מופתי רובם \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "מבוארים עד שאין להרהר אחריהם, ואמנם השכלים הנבדלים המנהיגים בעמים הפועלים \nבעליונים כולם, והשכל הפועל בעולמינו זה השפל שהוא הקטן שבם בעדות י' קטנה, והיא \nהמעלה העשירית בעלת המדה, הנקרא מדת העשר, ושמה מלכות, והיא הספירה האחרונה באמת, \nוכל עלוליה הנצחיים הנכנסים תחת מציאותה, והם פרטים לה והיא עלתם הנקרא צורת השכל \nהאנושי, כלומר צורת הנפש המשכלת, כל אלה הנזכרים, והנפשות הנפרדות מהגופים אחר המות \nהדבקות בצורה הזאת כלם עצמות להם באמת, אבל נבדלו במעלות בלא ספק כדמות משל האויר \nאשר המשלנו, שאין בנו כח לאמת הדברים בשמות אמתיים, אבל אנחנו מדברים גם בשמות \nמשותפים באותיות מוסכמות לבדו: \nואם כן הנה כבר התבאר לך מזה שהתענוג הנצחי האמתי הוא הרוחני, ואחר שהוא כן, הנה \nהחכמה גם הוא תענוג רוחני, ושכרה הגדול בעולם הזה הוא התקבצה בלב המאמינים הנמנים \nממימיה האלוהים וכל מה שתתקבץ ממנה יותר בנפש המושכלת תתעלה הנפש ממעלה אל מעלה \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "בדמות התעלות אור הנר על דרך משל, בהתרבות הגוף הפתילה הנושא אור האשי ואין משל \nאמתי בידינו להמשיל על זה ועל כיוצא בו, כי הם עניינים נעלמים מאד, וכל מה שנרצה \nלהמשיל דבר מהם נצטרך להפחית המחשבה מאמתת מציאותם ולדמותם בדברים פחותים מהם, \nוהכונה כזה להורות על מציאותם לבד, לא על אמתת מהותם, כי לא ישיג התחתון מהות \nהעליון, כלומר לא ישיג העליון העלול מהות העלה, אך העלה משגת מהות העלול מפני שהוא \nנשפע ממנה, ובהשגת העלה שהיא משגת עצרת היא משגת כל שפעיה, על כן השם משיג הכל שהכל \nעלול (לנו) [לו], ושפעיו אין אחד מהם יכולין להשיג מהותו יתעלה שהרי המשיג והמושג \nוההשגה בהיותם נמצאים בפועל הם דבר אחד: \nלפיכך אמרתי שתשים דעתך, ותעיר מחשבתך אם היא ישינה להשיג מהות האמתיות ואמתתם, עד \nשתהיה מחשבתך משגת אותם, ותהיינה האותיות מושגות לה, ותהיה ההשגה משתפת מהות מחשבתך \nעם מהות האותיות, עד שיראה לך שהאותיות בנפש בכח הם הם המחשבה הנמצאות בנפשך בכוח, \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "וברוב עיונך בם תצא מחשבתך לפעל, גם תהיינה האותיות יוצאות לפעל, ותהיינה ג' \nהענינים שהיו תחלה במחשבות דבר אחד בפועל, והם ההשגה השכלית, והמחשבה הנושאת ההשגה \nשהיא המשגת, והאותיות המושגות שהם צורות מורות חכמה ובינה ודעת בכל צדדיהם: \nואלה הם הדברים אשר יביאוך אל אמתת החכמה ויורוך מציאותם ודרכם, ואני אמשיל לך משל \nמורגש, כדי שתבין מהרה כונתי בזה הענין הנכבד, והמשל הוא שהאותיות הם בעלי חומר \nוחמרם הוא חומר אחד כולל את כולם, והוא הדיו, והנה כל אות ואות אינה כי אם חלק מן \nהכללי, וכל חלק וחלק הוא מוכן לקבל הצורות כלן והוא א\"כ חומר מוכן לקבל כל הצורות \nהבאות עליו אחר הכנתו, וכשיקבל כל חלק הצורה הראויה לו שהיא תלויה ביד הסופר לתת \nהצורות ידועות אצלו לכל חלק, נשלמה כונתו הראשונה הקרובה במציאות החומר ההוא, \nוצורתו זאת אשר קבל, ומפני שנודע והתבאר בחכמה הטבעית שכל מעשה יש סבות למציאותו, \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "והן חומר, והצורה, והפועל, והתכלית, ויש לחומר צורה ולצורה חומר, ולתכלית תכלית, עד \nשהגיע ד' הסבות לראשיתם ולהתחלתם, ולא יתכן שלא תהיה גם לסופר כונת תכליות רבות, \nכאומרך שתכלית כונת זה הספר במה שכותבו להגיע אל הרווח ואל השכר שלוקח מן הכתיבה, \nותכלית זה האחר לגלות בה החכמה המצויה בלבו, וכן הכונות רבות: \nגם יש מי שכונתו בהראותו חכמתו בספר להתגדל בעיני רואיו לבד, ויש מי שמקוה מזה \nתועלת, ויש מי שכונתו להראות במה שכותב גבורות חסדי ה' עם ברואיו, ונפלאותיו ומעשיו \nהגדולים לחכמי הלב, ולהעלותם ממדרגה למדרגה במציאות, ובכדי שיתדמו לו ויכירו בוראם \nוינחלו חיי העולם הבא באמצעות ספרו הנכתב, וזאת הכונה לבדה היא אשר נאמר עליה שהיא \nלשום שמים, וזאת היתה כונת כל הנביאים באמת והיא כונה אחת שוה לכולם, אלא שזה הורה \nהדרך אל הכונה הקלות, וזה הורה בעמק יותר מזה ובאיחור השגה, מפני שלא הגיע למעלת \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "חבירו בהוראה ההיא: \nואמנם החכמים האמתיים ג\"כ כונה אחת לכלם והיא זאת בעצמה, אלא שהורו מה שהורו בדרכים \nיותר עמוקים ויותר רחוקים להשיג הכונה האמתית מהם, גם הפילוסופים כן, כי אלה הג' \nמינים מן החכמה הם אשר כתבו מה שכתבו לשם שמים לפי הנראה מדבריהם, כלומר כיונו \nלהנהיג דורם והבאים אחריהם בהנהגה מביאה לידי ההשגה השכלית, אשר היא סבת הדבקת הנפש \nבעלתה הממציאה והמחכימה, והם אשר ראש לכל חכם להמשך אחר דעתם ולשתף דבריהם בכל \nיכלתו ולהורות, הם הם דברי אלוה אחד, שהכונה בהם אחת שוה, והתכלית היא מיוחדת \nבכונתם הנכללת יחד בדעתם, וראוי לדון אותם לכף זכות בכל מה שאמרוהו, מפני שכולם \nכיונו להוציא האמת לאור, כפי שסבל כח דעתם ועל זה נאמר (אבות פ\"ב, יב) וכל מעשיך \nיהיו לשם שמים, וכבר נצלו, ולפי זה הדרך בתת הסופר צורה לאותיות ותהיה כונתו, זאת \nהאחרונה הנזכרה שהיא להחכים הלמודים דבריו: \nהנה זאת תכלית התכליות אצלו בפעולתו זאת, אלא שאם יגיע איש מן האנשים אל מה שהוא \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "כיון בו באמצעות ספרו הנה יצאה כונתו לפועל אחר שהיתה כונתו בכח, ואם לאו היתה \nלבטלה עד שיגיע הפועל, ואם לאו ימנע מצאת שום איש מבני אדם מכח לפועל במה שכוון \nכבר, אין ראוי לקרוא הכח ההוא בשם בטלה, אבל ראוי לקוראו בשם הכנה, ועל כן נאמר \nאנחנו שנתינת צורה באותיות, ואע\"פ שהם אורות מוסכמות ולהם שהם מוסכמים ומספרים \nמוסכמים, הנה הם הכנות דומות להכנות הטבעיות, וראוי להאמר עליהם שהם ענינים יותר \nמעולים מן הענינים הטבעיים, ואעפ\"י שהם מעשה ידי אדם: \nואני יודע שתקשה עלי בזה, ותאמר איך יתכן שיהיו מעשה בני אדם מעולים ממעשה הבורא, \nכי הטבע הוא מעשה אלהים, והכתיבה הנמצאות בספרי הנביאים, ובדומים להם במין, והם \nהספרים אשר רמזנו אשר חברום החכמים, היא ממעשה בני אדם, הנה זאת תהיה תשובתך, ולא \nאעמיק בה מאד, אבל אביא מופת ברור על זה שהוא כן בדבר הזה לבדו, כלומר בנתינת צורות \nבחומר הדיו בספרים הנכתבים לשם שמים, והמופת על זה הוא שהטבע הוא החומר, ושם הצורה \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "גם כן טבע, ושם הדברים המורכבים משניהם טבע, ואמנם זה הטבע שזכרתי על חומר הגלגלים \nולא על צורתם, כי הגלגלים אין חומרם חומר הראשון התחתון, ולא צורתם צורת החומר לא \nהכללית ולא הפרטית, כי כל החומר העליון לא ילבש צורה ויפשיט אחרת לא בפרט ולא בכלל, \nאך החומר השפל אשר אנחנו, חלקים ממנו אע\"פ שצורותיו הכלליים קיימות בו תמיד לא קרה \nלחלקי הצורות הן, אך הוא מחליף צורותיו הפרטיות תמיד בבוא זו אחר סוד זו, וא\"כ זו \nהטבע הנזכר והוא על טבע העולם השפל, לא המציאו השם אלא לתכלית אחת, והיא כדי שימצא \nהאדם המוציא שכלו מהכח אל הפועל, ואלו חסר האיש ההוא מן המציאות היו כל מההדמות \nהטבעיות שקדמו לו בעבור שיצא לפועל זה מאיש אחר שלא יצא, ואי אפשר שיצא לבטלה \nגמורה: \nוידוע שהדבר הקרוב לצאת בזה האיש אחר שלא יצא השלם לפועל, הוא הכבוד הטבעי שבו, ובו \nנשלמו החכמות הטבעיות כולן, והוא תכליתן מצד מה שהכין הטבע להשיג: \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ואמנם השם יתעלה הכין תחלה המוכרחים שלא היה אפשר לעשותם זולת הטבע, והטביעם בבריות \nבהנהגה המרגלית, שם המרגלית במקום הטבע בדמיון ענין מוטבע, כי ההרגל, אע\"פ שאינו \nטבע, הוא קרוב לטבע עד שאמרו עליו שהוא חצי הטבע, ועוד כמוהו לטבע באמרם ההרגל על \nכל דבר שלטון, ועוד אמרו כל הרוצה להכריח את עצמו - הטבע מכריחו, כמי שצובע השיבה, \nשהוא מגלה תחבולותיו, ועוד ידוע שהדבר האחרון המוכן לצאת בעבורו מכח לפועל, הוא רוב \nהלמוד, ואין למוד בלתי אותיות, ואם כן ענין למוד האדם הוא גם כן פועל אלהים בכונה \nתכליות אשר הכינה בצורה שיסכימו בה בני אדם להכין דרך קרוב להשיגה: \nועל כן ראוי שתחשוב שמכלל פעולות השם הוא ג\"כ זאת ההכנה אשר הכינה השם להיות \nמוסכמות, כי הספיק לו בהכנת הסכמה לבד, שאם ראה שאין ההסכמה מספקת היה מטביעה, ולא \nהיה מכינה על דרך הסכמה, ואחר שהדבר כן וזו ההכנה הוא כונה אלוהית ג\"כ הוא המשל \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "המשלמת מציאות האדם, ואין דבר מן הדברים הטבעיים כל כך קרובים אל זה הפעולה כמו \nהאותיות המוסכמות אחר מציאות האדם, כי מציאות החמור והשאר בעלי חיים רחוקים בתקון \nזו החכמה ההכנה, כל שכן הצמחים והדומם שהם רחוקים יותר מאד: \nולולי צורך האדם שהוא צריך אליהם מהם בהכריח לפי טבעיו, ומהם לתועלת, ומהם לעבור \nקרוב כדי שימצא כל צרכיו מוכנים בקלות, ובמהרה לא היו נמצאים כלל, נמצא שכולם הכנות \nקודמות לצורך האדם, ולתועלתו כדי שיגיע אל התכלית האחרונה, המכוונת במציאותו שהיא \nהשגת ידיעת השם: \nוידיעת השם אינה כי אם על פי האותיות שהם הם הכלים הקרובים לזה, וא\"כ הנה הם, ואם \nהם מצוירים בידי אדם, כלם ענינים אלוהיים באמתתם, כי אני לא אמרתי לך ששאר פעולות \nאנושיות, ר\"ל מלאכות נעשית בידי אדם, בדמות בנינים, וצביעות ואריגות ונגרות וכיוצא \nבהם, ממה שהוא רחוק מדרכי ההשגה האלוהית מעולים מהטבעים, אך אני אומר שכולם יותר \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "פחותים מהם, ועוד שאין ערך ביניהם, ולא יחס אמתי על דרך אמתי, וע\"כ לא ישוערו אלו \nבאלו כשם שיערו על דרך יתרון מעלה באותיות על הענינים הטבעיים, בדעתי מצד הקבלה \nהאלוהית ג\"כ שהאותיות הם מציאות העולם כלו, ובם השם מנהיג עולמו כמו שמעיד בעל ספר \nיצירה (פ\"ב מ\"ה) באומרו כל היצור וכל הדבור יוצא מהם, ואמר שהשם המליך האותיות על \nכל היצורים, וקשר להם הכתרים וצרפם זה עם זה, כלומר האות עם היצור: \nוהנה מה שהיה ראשית המציאות שהוא סוד האותיות, שהשמות מורכבים מהם הוא תכלית \nהמציאות כי הם בצורות לחמרים, והשם הוא בכל נמצא, שאין לך שום דבר נמצא כלום [בלי] \nשם כללי ופרטי, ובהשתנות הדבר הפרטי ישתנה שמו הפרטי בקצת דברים, אך השם הכללי הוא \nקיים תמיד בצורות הכלליות ובחומר הכללי הקיים, ולא עוד אלא שצורת האותיות מורות על \nצורות המציאות, כמו שעליהם ועל צורותיהם נברא הכל ובדמותם מתקיים, והדבר שבו מתקיים \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "הכל הוא מעולה על הכל: \nועוד שהמופת המקובל האלהי נוסף על המושכל הנזכר מאמרו והלוחות מעשה אלהים המה \nוהמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלחות והיו הלוחות כחומר והמשכן נושא צורתן (שמות \nלב, טז), והקבלה מעידה שהאותיות היו להם כדמות נפשות לגוף, שהם מעמידות אותו, \nובהיותן בגוף הגוף קל בעצמו מצדן, ובהפרדן ממנו הוא כבד בעצמו, והנה כשנשברו הלוחות \nפרחו האותיות באויר והם כבדו, והשליכן מידו מפני שפרחו, ואע\"פ שזה סוד גדול הנה \nנכתב הענין כלו בתורה כדי להודיענו סודו והוא שלהיות שם משותף לענינים טבעים \nפנימיים, כי לח\"ת בא\"ת ב\"ש כס\"א והוא טב\"ע, ולענינים חצונים והם לחות אבנים, וסוד \nאבנים משותף ג\"כ כי סודו בג' אותיות, וכן קראם בעל ספר יצירה (פ\"ד מי\"ב) באמרו שתי \nאבנים בונות שתי בתים, והנה מספר שנ\"י לחו\"ת אבני\"ם תתצ\"ג, ומספר אבנ\"י שי\"ש טהו\"ר, \nכשנ\"י לחו\"ת אבני\"ם, שהם יצ\"ר ר\"ע ויצ\"ר טו\"ב: \nואמנם עם כל זה המופת המושכל המקובל שהודעתיך ראוי לך שתדע, שהאותיות בג' מעלות, \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "אחת חיצונית והיא הנמצאת בספרים, והיא הפחותה מכלם, ואע\"פ שקדמה לשתים במציאות \nהנמצאת ובזמן ומערכה, והשתים קדמו לה במעלה ובעילה: \nושנית תיכונית והיא הנמצאת במבטא הפה בה' מקומות, והיא טבע שהוטבע בפה לקבל הדבור \nולחקק צורותיו בו עם הקול והרו\"ח, ואפשר שיצא לפועל, ואפשר שלא יצא, ואחר הקבלה \nשקבל המדבר מן המדברים עוד לא נשלם, עד אשר יצייר אותיו\"ת בעיני הראש ובעיני הלב, \nשבם יתכן שיצא שכלו לפועל ולא זולתם, והם בדמות כלים לפה: \nושלישית היא הנמצאת בשכל והיא פנימית, גם היא הכנה צריכה להיותה מקבלת מחוץ באמצעות \nרוב העיון בעינים ורוב ההרגל בפה, ואז אפשר שיצא הכח השכלי אל הפועל, ואם כן הנה \nשלשתם קשר אמיץ וחזק נקשר יחד, אדוק זה בזה, ואע\"פ שהעניינים ההם הג', הם ג' מעלות \nכמו שביארנו בדמות הספר וספר וספור (ספר יצירה פ\"א מ\"א), הספר הוא ספר תורה שהמדבר \nתמיד ומנהיג את העולם, ונחלק לה' חומשים, והספר הוא על המערכות והם מערכת האחדים, \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "ומערכת העשרות ומערכת המאות, ומערכת האלפים, ומערכת הרבבות, שעליהם כל העולם תלוי, \nוהספור הוא הדבור שאדם מספר בו בפה והוא היוצא מחמשת מקומות הפה, והכל אותיות \nכתובות מורגשות לעינים שיציירו וציורו על ידי אדם, והם בעל חומר אחד, והוא הדיו כמו \nשאמרנו למעלה, ובעלי כ\"ב צורות וכן האותיות בגי' בעל\"י צורת\"ך, גם צורת הגלגלים הם \nאותיות והם מעטרות הכוכבים ומטביעות העיר, וכן חיות הקדש מצוירות בעט על פי י' \nאותיות, והנה יו\"ד הוא די\"ו והוא חומרי לצורותיו, שמן י' תוכל עשות איזה אות שתרצה \nוהוא ההו\"ד ודי, כי הסוד ב\"ה ה\"ו זה נוסף א' מן ה' וזה הגרע א' מן ה', אבל חשבון אל \nגט וחשבון אלה א', טעם אחר יש כמו שתשמע בחלק השלישי מזה הספר בע\"ה: \nועוד אותיות שונות ממין שני, מורגשות לאזנים ונדברות בפה, והם רוחניות מוגשמות \nואינם גוף כראשונות, אך באמתתם אותיות הם הם יותר קרובות אל מעלת האדם ואל עצמותו \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "הנכתבות בספרי, ואע\"פ שהם מצד היותם נקראות בשם אותיות, ומצד היותם מורגשות, ומצד \nהיותם בעל חומר לח, ונבדלו אלו מאלו בהיות אלו נמצאות בלחות ואלה נמצאות בליחות, \nשבלוחות הם שני לחות אבנים כראשונים נשברים, ושני לחות אבנים שניים קיימים, \nושבלוחות הם הנמצאות בפה ושוכנות על ד' לוחוית של הגוף בסוד שם א\"ל שד\"י והוא סוד \nד' יסודות הטבעיות של גוף בד' צבעים, ואלו הם המרה האדומה, והלבנה, והמרה השחורה, \nוהמרה הירוקה ושם ד' מורה על ד\"ם פירוש דל\"ת ד' יסודות לת', נפש שהיא באה מן היסוד \nהחמישי ועגולם ג' של ד\"ם יוכיח עם הד' שלפניו והבן זה והיא הוראה על שהם ד' יסודות \nאמ\"ש, גם ה' באמת והצבעים אדו\"ם לב\"ן שחו\"ר ירו\"ק, ובחלוף ל' למ' תבין תכין דעתי \nזאת, ואלה מוטבעים ומוסכמות, ואלה מוסכמות לבד: \nועוד אותיות שלישיות ממין שלישי רוחניות לגמרי בלתי מורגשות כך, אך הם מדומות טרם \nצאתם לפועל, ופעולתם נכרת ומושגת למשכילים על ד' צורות, ושכינתם בדם החיוני והם \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "משכלות בצאתם לפועל ראשונות, בדמות חיות הקדש, והם בדמות צורות של אש ששם חמרם, \nוצורות של רוח שגם רוח מנהיגם, וצורות של מים שהם נשפעות כמים הנובעים מהמעין, \nוצורות של עפר שהם מתרבבות עד אין קץ כחול אשר על שפת הים, ואמנם צורתם החמישית, \nהוא צורת גלגל החוזר פנים ואחור, ואלה הם לב\"ת א\"ש שסודם כתבי אש והם צור\"ה בנפש\"י \nוהבן זה מאד: \nשעל זה הסוד נתלית מעלת הנבואה, ומי שמכיר היות שכינתם בלב\"ת א\"ש יראם וידבר בם \nויקראוהו מלך ה' בשמו, האחד המוטבע לו כפול מתוך הסנ\"ה כי כן קרא למשה בעבור שעיין \nבציור הכתב, גם עיין, והנה מה שראה בלב\"ת א\"ש ראהו בלא בשת, בצורת ההויה בלתי בהוית \nהצורה, ועל זה השיג באמצעות האותיות כל מה שהשיג, והמופת על זה כי המופתים כלם שמם \nאותות, וכל אות מתבררת מאות, והוא סוד ג' מערכות הספירות, אחדים ועשרות ומאות, והנה \nנודע מן האותות הנכתבות בענין סוד המאורות והכוכבים כאומרו והיו לאתת ולמועדים \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "ולימים ושנים (בראשית א, יד), שהם כלם מתגלגים על פי האותיות של הג' מינים הנזכרים, \nר\"ל רוחניים בלתי נגשמים, ורוחניים ומוגשמים יחד ונגשמים בלתי רוחניים, והנה הם \n(ספר יצירה פ\"א מ\"א) ספר וספר וספור כמו שאמרתי: \nועוד נודע במופת מושכל ובמופת מקובל שהדברים כלם הנמצאים בכל ג' חלקי המציאות דומים \nלאותיות של שלשת המינים: \nוהנה המושכל והמשכיל והשכל שלשה עדים נאמנים על זה, ואל תאמר לי ערביך ערבא צריך \nמפני היות עדות העדים נסתרת מאד, שאני איני מדבר בזה עם זה מי שצריך ערבים על אמתת \nהשכל, ולא עם מי שצריך לבקש מופת על מציאותו, כי הוא (מקובל) [לא מקבל] שום מופת לא \n[מופת] מושכל ולא [מופת] מקובל אמתי, שהוא המושכל האלוהי, אבל כל דמיון וכל הרגש \nשיהיה לו קצת מחשבה מדומה אצלו בו אצלו תכלית האמת, וזולתו אצלו כלו הוא שקר גמור \nאו בלתי מושג כלל, ואם כן עליו הכתוב אומר באזני כסיל אל תדבר כי יבוז לשכל מליך \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "(משלי כג, ט), ואני איני מדבר באזניו, רק אני מדבר עם בעל שכל, אשר ידעתי שיהיה קל \nעליו להבין כל מופת בשכלו, וכשישמע דבר מושכל מופתי יעיין בו בטוב שכלו, וישא ויתן \nבינו ובין עצמו עליו עד שיוציאנו לפעל אמתי, ויאמת האמת, וישאר חקוק ורשום בלבו \nומושג ומושכל תמיד, עד שכל חכמי עולם לא היו יכולים להסירו מלבו, כי התאמת במופתים: \n\n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "וכל מה שכבר נודע במופת הוא יותר מוחזק אצל המשכיל ומן המורגש בעינים, וכשישמע דבר \nשקר יכחישנו בכח שכלו, מפני שאין נפשו המוכנת להכנע תחת צורת האמת יכולה להכנע תחת \nצורת השקר, וזה הנפש היא הנבעלת מן האמתות בעיל\"ת שב\"ע ברכו\"ת, וזולתה היא הנבעלת \nבעילת זנות מן השקרות, וכמו שאין לזונה עם זנאי מציאות אם כי לפי שעה והוא זמני, \nותמיד בורח אחר שזנה כרגע מפני פחד האיש שהוא האמתי כן אין מציאות לשקר בנפש, כי אם \nלפי שעה, ובהמצא האמת הנה השקר בורח מפניו מיד, וכמו שאין הזנאי מעמיד עניני מציאות \nהזונה, כי אם במקרה לפי שעה, כן השקר אינו יכול להעמיד הנפש כי אם במקרה לפי שעה \nכפי הדמיון, וכמו שהבעל עושה לאשתו ג' דברים ראשונים, והם עיקר עמידתה והם התמדתה, \nשאר, כסות, ועונה, כפי יכלתו בכל אחד ואחד מהם, כן האמת שהיא בעל הנפש, עושה לנפש \nשהיא כאשה אצלו על דרך סבת ג' דברים מקיימים אותה, והם כמו כן נקראים בשם משותף שאר \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "כסות [ועונה], והשאר פה מלשון השארות, שהאמת הוא סבת השארת הנפש, ובלעדו אין לה \nהשארתו, וכסות פיה מלשון כסא, וכל כסא מורה על מעלה, והאמת הוא סבת מעלת הנפש \nובלעדו היא פחותה, וגם הכסות מכסה הערוה והבינהו, והעונה מורה על תענוג חבור ודבוק: \n\nוהנה היה פה מורה ג\"כ על דבוק מענג ומעדן, שהאמת הוא סבת תענוג האיש בהדבקם יחד, \nובלעדו אין לה תענוג אמתי כלל, וגם עונה מלשון זמן, להורות זה על התענוג הנצחי עם \nהדבקות, ידעם, והתעורר אל מה שכמותו שרמזתי לך אל הוית כל מצות התורה נצטוות על זאת \nהצורה והמופת על [זה] אצל כל משכיל איש אלהים, שהאדם לא נברא כי אם בעבור שיתקיים \nממנו שום דבר מכל חלקי מציאותו בעצמותו, והמורגש הוא שכל חלקי גופים שבים \nליסודותיהם הד' שמהם נתהוה והיה כלא היה, ואחר כן לפי המושכל המקובל לא נברא בעבור \nדבר מכל חלקי הגוף, ואם היה כן שהיה נברא בעבורו חלקי הגוף, ואם היו כלא היו היה אם \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "כן מציאותו לבטלה, ואין תכלית הדבר הטבעי לפעול בטלה לפי עדות השכל והקבלה, ואם כן \nהנה הוא הכרח שיהיה לאדם חלק המתקיים בעצמו לנצח ואם חלקי הגוף אינן מתקימים - קל \nוחומר חלקי הממון אין להם קיום עצמו אצלו כלל, וזה מורגש וגם הוא מושכל ראשון ידוע \nואין מוקשה עליו: \nואחר שהדבר כן מה הוא זה החלק הנשאר אם אינן הדבר הנקרא נפש אשר השארו באמת, שאינו \nחלק מחלק הגוף הנפסדים וא\"כ הנה אם יש שום השארות הוא לנפש בהכרח, גם נודע שהנפש \nהוא דבר מקבל צורה רוחנית נפשיית, ואחר שהיא מקבלת יש מי שנותן בה צורת מה ואין ספק \nשאם הנותן בה צורה הוא דבר קיים בעצמו אז אפשר לו לקיים הדבר, המקבל צורה ההיא בכח \nהצורה ההיא בעצמה, ואם הנותן הצורה ההיא דבר בלתי קיים, אחר שהיא בלתי קיים באמיתת \nעצמו, איך יתקיים זולתו, וזה מושכל ראשון שהוא נמנע בטבעו מלקיים זולתו, שאם היה בו \nיכולת לקיים זולתו שהיה בו יכולת לקיים עצמו, ואז היה מקיים עצמו תחלה ואכ\"ך זולתו \n", "en": ""}, {"index": 22, "he": "בכח קיום עצמו: \nוהנה הרגשנו שהמקרים המגישים, המשיגים לנפש ומתפעלת בעבורם, יש מהם גופניים ויש מהם \nרוחניים ויש מהם חזקים, ויש מהם חלשים, והנה הכעס והדומים לו הוא מקרה משיג לנפש \nמחוץ, והוא גופני בהכרח, כלומר שהוא מגוף זולת גופה, והוא אשר לו קיום בעצמו, וע\"כ \nלא יעמוד ולא יעמיד כחו זה תמיד, וכן כל הדומה לגופניים כולם, ואם כן נשאר להיות \nהדבר המתקיים לנפש קיים בעצמו והוא רוחני באמתתו והוא השכל באמת, ובעת שיפעל מנפש \nחזקה יפעלנה בדבר דומה לו הוא הצורה שכלית רוחנית ושמ\"ה אמ\"ת, והיא המקיימת לנפש \nבאמת, ומפני שהמין הראשון שלא האותיות וגם השני תורה גמורה שהם המורים, והם אמצעיים \nבין השכל והנפש, ואין להם קיום בעצמותם, ולא יתכן לנפש להתקיים בעדם למי שהם \nגופניים, ורוחניים משותפים עם הגופים ההוים הנפסדים, הכריח השכל אחר ששמם בדמות \nהיותם כלים לו - להושיע הנפש ולתקנה בם. להשים עליהם מלך מושל מנהיגם והוא המין \n", "en": ""}, {"index": 23, "he": "השלישי, שלו האותיות אשר היא כולה רוחני בנפש והיא המחשבה האמיתת לנפש מציאות \nבוראה, ומציאות כל הנמצאים מאתו יתברך, והאמ\"ת ההוא המוחזק, הוא הנקרא שכל חשוק \nלנפש, והוא המגלה לה כל מה שהשם חשק ממנה, והחשק האלוהי הוא, להיותו חשוק ומושג \nנעבד בתורה ובמצות, ואינם כי אם ציורי אותיות וציורי מחשבות אמתיות נחשבות בדמות \nהאותיות ובעבור שהם ג' מינין. חלקתי זה החבור לשלושה חלקים וכבר השלים השם יתברך \nחשקי והשלמתי זה החלק הראשון, שבח לשמו החשוק כאשר זכר לכבודו להשלים שני חלקי \nהבאים אחריו לשלום ולחיים, ויזכני להגדיל תורה ולהאדיר, חכמה בחפצו ובחפצו לישראל \nעמו ועמי, וקיים מה שכתוב אחל\"ץ ית\"ו אוי\"ר: \n \n", "en": ""}]}
