{"bookId": "kabala-4147b4353b29", "part": "1", "torah": "2", "title": "ספר אור נערב — חלק א פרק ד", "hebrewTitle": "חלק א פרק ד", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-4147b4353b29/1/2/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-4147b4353b29/1/2/", "segments": [{"index": 1, "he": "חלק א פרק ד\nויש כת שלישית שיתרחקו מן החכמה הזאת, לאמרם כי קרוב אדם לטעות בדברים אלה, ואפשר \nלבא לידי חטא וליפול באחד מן הטעיות הנוגעים במקום גבוה. והנה הכת הזאת כונתם רצויה \nומעשיהם אינם רצויים. הן אמת צדקו באמרם כי קרוב האדם אל הטעות בדברים הנעלמים, אבל \nעם כל זה לא יאשם, וכן פירשו רבותינו ז\"ל בספר הבהיר (אות ס\"ח) וזו לשונו, \"שאלו \nתלמידיו את רבי רחומאי, מאי דכתיב תפלה לחבקוק הנביא וכו' תהלה מבעי ליה, אלא כל \nהמפנה לבו מעסקי העולם ומתעסק ומשתדל במעשה מרכבה, מקובל לפני הקב\"ה כאלו מתפלל כל \nהיום, שנאמר תפלה. מאי שגיונות, כמא דאת אמר, (משלי ה, יט) באהבתה תשגה תמיד, ומאי \nניהו מעשה מרכבה\": \nואולם יש בו לדקדק: \nא) אמר מאי תפלה תהלה מבעי ליה, אמאי מבעי ליה תהלה יותר מתפלה, אי משום דקראי לא \nאית בהו תפלה כלל, אי הכי אמאי תהלה ולא מזמור ולא שיר ולא מכתם וכיוצא. ועוד כמה \nדלית תפלה בקראי, הכא נמי לית בהו תהלה ולא שבח, ולפי האמת לא תפלה ולא תהלה אבעי \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ליה למימר: \nב) אמר, אלא כל המפנה לבו וכו', מי אמר לו ענין זה, וכי בשנותו לשון תהלה אל לשון \nתפלה הורה על המפנה לבו במאי: \nג) ומתעסק במעשה מרכבה, מי אמר לו, אלימא משום שגיונות לימא שאר מילי אורייתא שגם \nבהם שייך שגגה: \nד) אמר, מאי שגיונות, ומעיקרא האיך הוה ניחא ליה, דקא מבעיא ליה השתא: \nה) כדאמרינן, באהבתה תשגה תמיד ומאי ניהו וכו', וכי יש הוכחה דפסוק באהבתה איהו \nבמעשה מרכבה: \nולכן נאמר, כי פירוש הכתוב תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות, פירוש שהיה מתפלל לפני \nקונו על שגיאותיו. וזה אי אפשר מכמה טעמים, האחד דקרא לא בודוי עונות קא עסיק, דלא \nכתיב ודוי עונות בכתוב. ועוד שגיאות מבעי ליה, דהכי כתיב שגיאות מי יבין או שגגות \nמאי שגיונות, אלא ודאי מלשון שגיון לדוד שהוא שבח ותהלה, וירצה תפלה לחבקוק משובחת \nעל כל המזמורים והשגיונים ששוררים לפניו, ואם כן כיון שכן היה לו לומר תהלה, כי \nתפלה לא סלקא על שבחיה דשבחי אינון לעילא בעשרה דרגין (עי' ת\"ז תקון יז. זהר ח\"א \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "כג. עא. ח\"ג קא), ותפלה במלכות, ולכן תהלה מבעי ליה דאיהי שיר משובח מכל שירים, \nשהיא בבינה למעלה משאר שבחים: \nלזה פירש אלא כל המפנה לבו וכו', ירצה, כי אין הכונה מפנה לבו מעסקי העולם הזה \nהמדומה ח\"ו, שאם כן פשיטא שיש שכר לעובד אלהים על לא עבדו, והעוסק במרכבה עובד \nאלהים והעוסק בענייני העוה\"ז לא עבדו, אלא הכונה באמרו המפנה לבו מעסקי העולם כענין \nחבקוק הנביא, דלעילא מנבואה זאת כתובות נבואות השייכות לעסקי העוה\"ז, כענין צדיק \nורע לו רשע וטוב לו דקשיא ליה, וכן מוסרי העוה\"ז, כי הם חלקי התורה דשייכי בעיסקי \nהעוה\"ז, ואחר כל זה פנה הנביא מעסקים אלו ודבר בענייני המרכבה, באמרו אלוה מתימן \nיבוא וכו', ונגה כאור תהיה וכו'. וירצה, \"תפלה לחבקוק הנביא\" - לתפלה חשוב לחבקוק \nהיותו עוזב חלקי התורה בענין העוה\"ז, והיותו עוסק במרכבה: \nוזהו שאמר, השתא מאי שגיונות, פירוש, בשלמא אי אמרינן תפלה כמשמעה, אפשר לפרש דסליק \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "תפלה על השגיונות והשבחים, או אפשר שהיה מתפלל על שגיאותיו, ואע\"ג דהוה קשיא לן \nדאין ודוי הוה אמינא דמקרא קצר, אלא השתא דפירש תפלה וכו' כדפירשנו מאי שגיונות מאי \nמשמעותא, ותירץ דהיינו הך כדכתיב באהבתה תשגה תמיד, איזהו חלק תורה שיש בה בהכרח \nשגיאה הוי אימא זו מרכבה, כמה דאת אמר באהבתה תשגה תמיד, ופירושו באהבת התורה תשגה. \nותימא וכי באהבתה שוגים, אדרבא מי שלבו חושק בתורה אי אפשר לו לבא לידי שגיאה כי על \nידי חשקו יעסוק בה ולא ישגה, אלא ודאי היינו מעשה מרכבה, שאדם חושק בה ומרוב חשקו \nצופה בדברים נסתרים ואי אפשר שלא יכשל, והוא נחשב לו לצדקה וכאלו מתפלל כל היום, \nוהטעם לזה יתבאר בסיעתא דשמיא, כי אין אדם נתפס אם יטעה בענין כזה: \nואל תשיבני מאלישע מכמה טעמי, חדא מינות שאני, כי ח\"ו אש היא עד אבדון תאכל. שנית, \nשכבר פירשו חוץ מאלישע אחר שמכיר את קונו וכו' (חגיגה טו.): \nויש במאמר הזה לי דרך אחרת פירשתי קצתו בפירוש רעיא מהימנא, דהתם תנינן דתהלה \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "במלכות, ובתקונים אמר, תפלה במלכות גבי בעשרה מיני תלים דאתמר ספר תלים, ולא פליגי, \nדתהלה ותפלה במלכות, והיא על שתי בחינות, כשהאדם צריך להתפלל על צרתו וצרכו נקראת \nתפלה מפני שהיא המכנסת תפלתן של ישראל למעלה, והיא ההתפלה כדפירשתי שם ובכמה דוכתי: \n\nוכשנעשה לאדם נס וצריך לומר הלל אז היא תהלה, בסוד הנס שהוא מהיסוד המיחדה עם הת\"ת \nהנקראת הלל, ומשם היא נקראת תהלה, והוא מלשון אור, שנא' (איוב כט, ג) בהלו נרו עלי \nראשי, שהיא מביאה החיים לאדם על ידי הנס שהוא היסוד מעץ החיים שהוא התפארת, שהוא \nיונק החיים מהבינה הנקראת תהלה גם כן שהיא ארץ החיים, וממנה החיים מכח החכמה, \nכאמרו, החכמה תחיה בעליה: \nוהשתא קאמר, כי לפי דברי הנביא לא יצדק תפלה, שאין המלכות אליו תפלה אלא תהלה שהוא \nמהלל על סוד החיים הנשפעים אליו, מפני שחבקוק היה בן השונמית שנתן לו החיים מלמעלה, \nולזה אמר תהלה מבעי ליה, כאמרו ה' פעלך בקרב שנים חייהו: \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "ולזה תירץ אלא כל המפנה לבו מעסקי העולם, והענין, כי המתפללים הם על שני דרכים, \nהאחד על דרך עבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, והיינו שתפלתן על דרך הפשט \nבהנאותם מן העולם הזה, ולאלו היא תפלה למטה לבקש מאל אכלם. אמנם יש בנים שכל כוונתם \nבתפלתם ליחד המלכות עם התפארת, דהיינו סוד תהלה כדפירשתי לסלקה אל סוד ההלל, והיינו \nשמניחים בתפלתם עניני העולם הזה ועוסקים במעשה מרכבה, דהיינו סוד יאהדונה\"י שיחוד \nקודשא ב\"ה בשכינתיה נקרא מעשה מרכבה, והיינו תהלה: \nשמא יעלה בדעתך שכיון שאינו עוסק בצרכיו שלא יהיה לו פרס והנאות אלו מן העולם ח\"ו, \nאלא מעלה עליו הכתוב כאלו התפלל כל היום כלו, וזהו (תהלים נה, כג), \"השלך על ה' \nיהבך והוא יכלכלך\", כי יהי כוונת האדם אל היחוד, וצרכי עולמו לא יבקש אלא ישליך על \nה' יהבו והוא יכלכלהו. ולהכי קאמר תפלה, כלומר עם היות שעוסק בסוד היחוד ועניניו \nמועיל לו לעניני העולם הזה כאלו התפלל כל היום כלו. והשתא קאמר מאי שגיונות, דאדרבא \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "קרא איפכא משמע עולה על תהלה ומשובחת משגיונות ושבחים, ולזה פירש לשון שגיאה וכו': \nובספר הבהיר עוד זה לשונו, אמר רבי רחומאי מאי דכתיב (משלי ו' כג), \"ודרך חיים \nתוכחות מוסר\", מלמד שכל הרגיל במעשה מרכבה ובמעשה בראשית אי אפשר שלא יכשל, שנאמר, \n(ישעיה ג' ו') \"והמכשלה הזאת תחת ידך\", דברים שאין אדם יכול לעמוד בהם אלא אם כן \nנכשל בהם, והתורה אומרת תוכחות מוסר, אלא באמת זוכה לדרך חיים עכ\"ל. ויש לדקדק בו, \nא) אומרו, מלמד שכל הרגיל האיך כתוב זה מלמד על זה. ב) אומרו, אי אפשר שלא יכשל, \nלמה אי אפשר שלא יכשל, בשלמא אפשר שיכשל ודאי דהכי הוא, אלא אי אפשר שלא יכשל אמאי, \nוכי לא סגי בלאו הכי. ג) אומרו, והמכשלה הזאת וכו', היכי משמע הכי מקרא דא. ד) \nאומרו, והתורה אומרת תוכחות מוסר וכו', מאי קאמר ומאי בעי. ה) אומרו, אבל באמת \nזוכה, קרא היכי מדריש הכי. ועוד בלבול דבריו שלא כסדר: \nלכן נאמר, כי כונתו נמשכת לרישא דקרא נר מצוה וכדפירשו חז\"ל (סוטה כא זהר ח\"ג \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "כ\"ח,), עבירה מכבה מצוה, ותורה אור שהוא גדול שאין עבירה מכבה תורה, ואם כן לפי זה \nמי שיש בידו תורה בעבירה מה תקנתו, ודרך חיים יזכה לחיים נצחיים, והעבירה כיצד \nתקנתה תוכחות מוסר, ירצה על ידי יסורין, זה פירש הכתוב. והשתא לפי זה קשה, וכי אם \nיחטא האדם וירבה לפשוע, אף אם יהיה בידו רובא עונות יזכה לחיים, זה דוחק גדול, \nאדרבא על זה נאמר (תהלים נ' טז), \"ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי\", אלא ודאי הכונה \nשאין העבירה הזו עבירה ממש כמשמעה, אלא מלמד שכל הרגיל במעשה בראשית ובמעשה מרכבה \nאי אפשר שלא יכשל: \nוהטעם, כי שאר דיני התורה בהיות האדם עוסק בדיניה, יעלו בדעתו חלקי הסותר בתחלת \nהעיון, ויאמר על טמא טהור וכיוצא, ואין מזה נמשך חורבה כלל, אלא ימשך עיונו עד \nשיעמוד על אמתת הדין, או יעמידוהו חביריו, ואין בזה עון כלל אשר חטא, משא\"כ במעשה \nמרכבה ובמ\"ב, שאם יטעה באחד מן הדברים הנעלמים הרי האמין במה שאינו הגון, והם דברים \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "תלוים בהאמנת הלב, ולכן אי אפשר להעלות בהם חלקי הסותר שלא יטעה באחד מן הצדדים, \nועל עבירה כזו נאמר אין עבירה מכבה תורה, אלא סופו שמסכים אל האמת, ופגם שפגם \nבמחשבתו יטהר על ידי תוכחות בעולם הזה, ויהיה מנוקה לעולם הבא: \nוהכריח פירוש זה מאומרו והמכשלה הזאת תחת ידך, הכי כתיב התם לעיל מהאי קרא כי הנה \nהאדון ה' צבאות מסיר מירושלם ומיהודה משען ומשענה וכו', דהיינו משל אל אבוד החכמות \nוהחכמים. וכתיב \"כי יתפש איש באחיו בית אביו שמלה לכה\" ירצה, יש לך דברים שהם \nמכוסים בשמלה, כמעשה מרכבה וכמעשה בראשית, ולכן ראוי שתהיה קצין לנו, ותדריכנו בהם. \nוהמכשלה הזאת, פירוש מה שימשך מזה כשלון ועון תחת ידיך ירצה שיסבול על זה יסורין. \nוהוא משיב ישא ביום ההוא בשבועת האלה, לא אהיה חבש, מפני שאין בידי ידיעה לא בנגלות \nולא בנסתרות וזהו שאמר ובביתי אין לחם ואין שמלה לא תשימני וכו': \nוהנה מזה יראה הכרח גמור שהם דברים שאין אדם יכול לעמוד בהם אלא אם כן יכשל בהם, \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "והתורה אומרת תוכחות מוסר, וירצה ח\"ו קוב\"ה לא שביק ליה ולא דחי ליה אלא תוכחות \nמוסר, מיסר אותו בתוכחות בעולם הזה על עונו. ואם כן לפ\"ז תאמר שראוי לאדם להתרחק \nמחכמה שעל ידה ימציא לעצמו תוכחות, לזה אמר אבל באמת זוכה לדרך החיים. ונמצא לפי זה \nשעור הכתוב ודרך חיים הם על ידי תוכחות מוסר, כי יסבול כדי עונותיו ויהיה מנוקה \nלזכות אל דרך החיים כמי שלא טעה מימיו ע\"כ: \n \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "חלק א פרק ה\nויותר מזה הנדרש בפרק הקודם, הפליא לדבר בספר הזהר פרשת קדושים וזו לשונו, \"ולפני \nעור לא תתן מכשול, במאן דלא מטי להוראה ואורי קאמרן, כמה דתנינן דכתיב כי רבים \nחללים הפילה ועצומים כל הרוגיה, והאי אעבר משום לפני עור לא תתן מכשול בגין דכשיל \nליה לחבריה לעלמא דאתי. דתנינן מאן דאזיל באורח מישר באורייתא, ומאן דאשתדל \nבאורייתא כדקא יאות, אית ליה חולקא בעלמא דאתי, דההוא מלה דנפק מפומיה אזלא ושטא \nבעלמא וסלקא לעילא וכמה עילאין קדישין מתחברין בההיא מלה וסלקא בארח מישר, ואתעטר \nבעטרא קדישא ואסתחי בנהרא דעלמא דאתי דנגיד ונפיק מעדן ואתקבל ביה ואשתאיב בגויה \nואתנטע סחרניה דההוא נהר אילנא עילאה, וכדין נגיד ונפיק נהורא עילאה, ואתעטר ביה \nבההוא בר נש כל יומא כמה דאתערנא. ומאן דלעי באורייתא ולא ידע לאשתדלא בה בארח \nמישר, ההוא מלה סלקא וסאטי ארחין, ולית מאן דאתחבר ביה, כלא דחיין ליה לבר, ואזיל \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "ושאט בעלמא, ואזיל ושאט ולא אשכח אתר, מאן גרים ליה האי, ההוא דסאטי ליה מארח מישר, \nהדא הוא דכתיב ולפני עור לא תתן מכשול, בגין כך ויראת מאלהיך אני ה'. ומאן דתאובתיה \nלמילעי באורייתא ולא אשכח מאן דאוליף ליה, והוא ברחימותא דאורייתא לעי בה, ומגמגם \nבה בגמגומא דלא ידע, כל מלה ומלה סלקא, וקב\"ה חדי בההיא מלה, וקביל לה ונטע לה \nסחרניה דההוא נחלא, ואתעבדו מאלין מלין אלנין רברבין ואקרון ערבי נחל, הדא הוא \nדכתיב באהבתה תשגה תמיד. ודוד מלכא אמר הורני ה' דרך חקיך זכאין אינון דידעין ארחוי \nדאורייתא, ומשתדלי בה בארח מישר, דאינון נטעין אילנין דחיין לעילא דכלהו אסוותא, \nובגיני כך כתיב תורת אמת היתה בפיהו, וכי אית תורה דלאו איהו אמת, אין כגוונא \nדאמרן, דאורי מאן דלא ידע, ולאו איהו קשוט, והאי דאוליף מנה אוליף מלה דלאו איהי \nאמת, ובגי\"כ תורת אמת היתה בפיהו. ועם כל דא, מבעי ליה לבר נש למילף מילי דאורייתא \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "מכל בר נש אפילו ממאן דלא ידע, בגין דעל דא יתער באורייתא וייתי למילף ממאן דידע, \nולבתר ישתכח דאזיל בה באורייתא בארח קשוט תא חזי ישתדל למילף בר נש לעלמין באורייתא \nובפקודוי, אפילו דלא עביד לשמה, דמתוך שלא לשמה בא לשמה\", עכ\"ל: \nוהנה מתוך המאמר הזה מבואר כי עם היות נזק הטעות מרובה, עם כל זה היינו דווקא למי \nשלא הגיע להוראה ומורה, אבל לענין למידת עצמו אינו נמשך מן הטעות נזק כלל, אדרבא יש \nלו שכר אלא שאין שכרו מרובה כשכר העומד על אמתת הדברים. ויש בהם חלוק מה שבין אילן \nסרק לשאר אילנות העושין פירות, והענין הוא, כי הקדושה מתרבה ועושה פירות, ואור \nהנשפע על ידי התורה האמיתית, ר\"ל היודע הסודות ושונה בהם לעולם וכן שאר חלקי התורה, \nאין ספק שישפיע שפע שיהיה אותו השפע והאור הנברא עומד לעולם ועושה פירות לו \nולדורות, כענין דכתיב (שמות לד ז'), \"נצר חסד לאלפים\" פירוש שומר החסד לאלף דור, \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "כענין זכות אבות וכיוצא. ועצם המצוה שהוא האור ההוא העיקר שמור לו לעולם הבא, והוא \nיושב ונהנה שם. מה שאין כן אילן סרק שאינו עושה פירות, והטעם, כי הקליפה אינה עושה \nפירות, וכן זה שלומד בטעות ושגיאה הנה מזה חוייב לנטות הלמוד ההוא אחר החצונים, \nואינו עושה פירות כחיצונים ממש. וכן הם סביב הנחל, כי הנחל הוא היסוד מקום הרזים, \nכי או\"ר ר\"ז אקרי והכי סליק, והיינו אור הנגנז לצדיקים, והיינו סוד ה' ליריאיו \nובריתו, והיינו יסוד סוד יה. והכלל, כי סבב הנחל הזה שהיא קליפה דקה, שעליה נאמר \n\"ונגה לו סביב\", והיינו ערלה שאינה נכרתת אלא היא בפריעה כמבואר, והוא סיוע וגדר \nוכסות אל האילן העושה פירות, ולכן ערבי נחל הם סביב לנחל ושם נהנים. וכן אלו הטועים \nכיוצא בזה הם עושים אילנות שם, וקב\"ה חדי בהו שסוף סוף תועלת ונוי אל הנחל היות בו \nערבים כזה והם נאגדים בלולב. ועתה מי יתן ונזכה אל היות לנו חלק גם בערבים ההם כי \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "הכל נוי הלולב, ולכן נאמר \"באהבתה תשגה תמיד\" כדפירשנו, וערבה מעכבת בלולב ודאי, \nולפי שסביב הנחל הזה ערבים אלו אי אפשר לעמוד על מוח האגוז אם לא יכנס דרך הקליפה. \nוהיינו ודרך חיים תוכחות מוסר, אותם התוכחות שהם קליפי האגוז הם דרך החיים בהכרח \nהגמור, ומאלה נזכה אל אילני הפירות, ואי אפשר שלא נשיג באחד מהם: \nוגם מתוך המאמר הזה מתבאר, כי גם אם לא ימצא האדם מי שילמד לו כראוי שלא מפני זה \nימנע עצמו מעסק התורה, שסוף סוף שכר למוד בידו ובזה יזכה אל האמת, שלא כדעת שאר \nהכתות שזכרנו פרק ג' וכדפירשנו שם: \n \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "חלק א פרק ו\nאחר שדברנו במתרחקים מהחכמה הזאת די הצורך ובטלנו דעתם כיד ה' הטובה עלינו, נבא עתה \nלבאר המתקרבים אליה, כונתם האיך תהיה כדי שתהיה רצויה לפני קונם. ונאמר, כי \nבמתקרבים ראינו שלש כתות, מהם טועות, מהם חוטאות, מהם רצויות: \nוהנה הכת הטועה, היא קצת מבני דורנו שאין להם מבוא לא במקרא ולא במשנה ולא בגמרא \nוהם עוסקים בחכמה זו, ואין ספק שהם טועים טעות גמורה מכמה טעמים, הא', שלא ראו אור \nהפלפול מימיהם ולא נגה אורו עליהם וקלקלו השורה, ואחזו להם דרך הנמשל בחכמה הזו עד \nשקרובים לטעות לדמות להם גשמות בדברים העליונים: \nוקרה להם ענין זה מפני שלא שמשו כל צרכם ונמשכו אחר פשוטי המאמרים, וחשבו להם כי \nהדברים אינם על דרך משל ולא ירדו לעומק הסברא, עד שזה גרם שרבים מהמעיינים הראויים \nאליה רחקו עצמם ממנה ופרקו עולה, למאסם הדרך שאחזו בה העוסקים האלה ומצאו משל בפיהם \nכי אין החכמה הזאת צריכה פלפול וקושיות, ולהם סוגרו בעדם שער ההבנה והלכו בחשך: \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "הב', כי מפורסם בתקונים (ת\"ז בהקדמה א,) היות סדר המדרגות בחכמת תורתנו הקדושה מארי \nמקרא, ואחרי כן מארי משנה, ואחרי כן מארי קבלה, והם עלה להם אל מארי קבלה בלי סולם \nודרך המעלות. ואל יחשדנו שומע היות כוונתנו בזה שהשגנו אל המדרגות האלה ח\"ו, ואמנם \nאחזנו לנו הדרך אשר נורה להם: \nהנה ראוי להם שירגילו עצמם קצת בפלפול לפי הבנת שכלם, וקצת בגמרא וקצת במשנה, וידעו \nדינים הצריכים להם, כדי שלא יקרה להם כדרך שקרה לחוזה בכוכבים שהוא צופה בדברים \nהעליונים ואינו מביט בגומא שתחת רגליו, וסופו נופל בשוחה עמוקה ולכן צריך להיות להם \nמבוא בדינים בהנהגה הישרה, ובזה יזכו לבטח לדרכו: \nוהנה החוטאת, היא אותם המתקרבים אל חכמה זו מפני שיראו בעיניהם חכמים גדולים ואין \nלהם חסרון אלא בחכמה הזו, וכדי להיותם שלמים בכל אחזו להם לעסוק מעט בחכמה הזו, וזה \nכדי שיזכו להיותם שלימים בכל חכמה, ונותנים טעם לפגם וכי חכם שכמותו ידבר לפניו אחד \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "מן השפלים בחכמה הזו ולא יענה גם הוא חלקו. והנה יצטרף להם בטענה זו חלק גאוה גסה \nאשר להם ועוד שהם לומדים בה שלא לשמה, וישתוה בעיניהם חלק מחכמה זו כחלק קצר אשר \nלהם ברפואה ובתכונה ובהגיון ובמספר ובשאר החכמות: \nועל אלה וכיוצא באלה אמרו רבותינו ז\"ל בב\"ר (פרשה א' ז'), \"רב הונא בשם בר קפרא פתח \nתאלמנה שפתי שקר וגו', יתפרכן יתחרשן ישתתקן יתפרכן יתחרשן היך מה דאת אמר או מי \nישום אלם או חרש, ואומר והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה, ישתתקן כמשמעו, \nהדוברות על צדיק חי העולמים, עתק שהעתיק מבריותיו, בגאוה, אתמהה בשביל להתגאות \nולומר אני דורש במעשה בראשית, ובוז, אתמהה מבזה על כבודי, דאמר רבי יוסי בר חנינא \nכל המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא בכבודו של מקום על אחת כמה וכמה, ומה \nכתיב אחריו מה רב טובך אשר צפנת ליריאך ולא לבוזין את מוראך\" עכ\"ל: \nהנה הורה בפירוש על הכת הזו שכבודה בקלון ימירו, ותחת כבודם יקד יקוד כיקוד אש, \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "העוזבים ארחות יושר ללכת בדרכי חשך, והנה יבושו רזון בחלקם, ה' יצילנו מהם ומחלקם: \nוהכת הרצויה, הם אותם האוחזים להם דרך הישר, שיש להם חלק במקרא וחלק בגמרא \nוהוראותיה שהם אצלינו כמשנה, וחלק בחכמה זו, ולומדים אותה לשמה ליכנס בסודותיה לדעת \nאת קונם, להשיג המעלה הנפלאת בהשגה האמתית בידיעת התורה, ולהתפלל לפני קונם ליחד \nבמצותיו קב\"ה ושכינתיה, והיא העבודה הרצויה לפני בורא כל. ובזה ידעתי נאמנה כי ילך \nלבטח דרכו וכי ישכב לא יפחד, ונאמן בעל מלאכתו להודיעו מה שלא קדמהו זולתו בתורה \nהאלהית, כי כל נשמה יש לה חלק מיוחד בתורה, לא היה אדם שהשיג את כלה בלי שיור זולתי \nמשה רבינו ע\"ה, וגם (תנחומא מסעי ד') הודיעו הקדוש ברוך הוא בכללותיה ופרטותיהם בשם \nחכמי הדעות ותלמידיהם העתידים לדרוש אותה, אליעזר בני אומר עגלה בת שנתה וכיוצא \nואחר שהשלמנו הצלת המעיין מן הטענות המונעות אותו מעסק החכמה הזאת והשגת האמת, נבא \nאל החלק השני הקצר בגלוי חיובה: \n \n", "en": ""}]}
