# ספר מערכת האלקות — פרק שמיני

[קריאה בקורא](/reader/kabala-4921fb3269e1/1/5/)

<div lang="he" dir="rtl">

פרק שמיני 
מערכת הטעם: 
שמשימין ג&#x27; הראשונות זו על גב זו, טעם אשר רשמו בעלי העבודה ג&#x27; ראשונות זו על גב זו 
ולא רשמו בהם ימין ושמאל, הוא מפני אשר זכרנו כי מגדל מעלת הג&#x27; והעלמתן אין כח בדעת 
האדם להתבונן בענינן עד שיתכן לומר בהן ימין ושמאל כלל כי הימין ושמאל הוא רמז לכח 
ההנהגה הטובה והפכה בתחתונים. ובהיות שאין הג&#x27; האלה מכלל התבוננות האדם לא יתכן 
לומר באחת מהן לא ימין ולא שמאל אלא ראוי ליחדן ביחוד שלם ושוה ופשוט בכל צד הרחמים 
הגמורים וכדי לרמוז על יחודן הפשוט והשוה והשלול מכל די&#x27; עשו משלשתן ראש אחד: 
אמנם בעבור כי לא נשאר הדבור כי אם בשלישית כאשר זכרנו במערכת הסדר לא יזכירו מהראש 
ההוא רק השלישית כלולה מהראשונה והיא להם תמיד לראש עליון והוא הנקרא להם מלך 
עליון, ומלך העולם ומלך המשפט כי לא יצא משפטו מעוקל כי הוא היודע והוא הבורא 
והיוצר והאומר והעושה והגוזר והמקיים ובדרך הפרשה ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור, 


וכן כל השבחות וההודאות והזמירות הכוונה כולה לשלישית: 
אמנם יש לך לדעת כי שלילות כח הדין מהג&#x27; איננו כי אם על דרך שבארנו, אבל על דרך 
האמת והישר הם הכוללות כל כח כי המה יסוד ועקר הכל. וכבר זכרנו כי הראשונה אויר, 
והשניה אש, והשלישית מים, והיא העפר: 
גם משם נתבונן עקר דעת בעלי העבודה בענין השלישית בענין הבריאה כי היא עקר הכל 
וכענין שאמר הכתוב הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר, כאשר יתבאר בשער העולם 
ובשמיניות. אבל השבע אשר האצילה הם כחותיה ומדותיה היושבים ראשונה במלכות ומסודרים 
מפי עליון להתנהג בהן העולם התחתון כפי הכח הנמשך מכל אחת מהן והן סדר הזמנים ולא 
יתערב דברו בדברו (ס&quot;א ולא יתערב כח בכח להתנהג בכח זולתו) עד יבוא הרצון מעליון 
לשנות עתים ולהחליף זמנים. וכדרך שאמרו בברכת הלבנה חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את 
תפקידם וזה טעם אסור כלאים. וכדרך אשר זכרנו בבאור הברייתא: 
נמצא כי כל אלו הז&#x27; הם העולם העליון אשר עקרו הפועלים הכוללים כל הכחות. ומפני שהם 


מכלל בנין האדם הרשות נתונה להתבונן ולהשתכל בהם. כי האדם השלם יוכל להשתכל בבבואה 
שלו בבנינו ובעולמו אשר הוא יסודו ודוגמתו אבל למעלה מיסודו אין לו רשות להסתכל: 
ובעבור היות השבע בענין הזה ר&quot;ל כחות והנהגות יתכן לומר בהן ימין ושמאל כפי ההנהגה 
הנמשכת מהן לתחתונים מכח העליון אשר סדרן להנהיג בהן עולם השפל. ובעבור היות כי 
התחלת עולם העליון בחסד כאשר רשמנו ונתפשט ממנו הכל אמר הכתוב אמרתי עולם חסד יבנה, 
וכבר זכרנו כי הם מים עליונים, ואמרו ז&quot;ל כי בתחלה היה העולם מים במים, ומפני שהם 
הרחמים הגדולים אמרו להרשימו בימין ולמשכו הרבה אל הצד ההוא ואמרו להרשים את הפחד 
כנגדו בשמאל ולמשכו הרבה לצד ההוא לרמוז כי היא מדה קשה ולא שיהיה לשם ית&#x27; ימין 
ושמאל חלילה רק בדרך אשר הזכרנו באחדות: 
הנה כי הכתרים האלה כוללים את כל הכחות כי יסוד הכל טוב ורע כענין שנאמר גם את זה 
לעמת זה עשה האלקים קהלת ז&#x27; ובס&quot;י נקרא הפחד עמק רע. ואמרו לצייר את התפארת באמצע 


הכתרים ולמטה מהם מפני שהיא מדה מזוגה משתיהן. אבל רשמוה היות נוטה כלפי חסד לרמוז 
כי רובו חסד ולרמוז כי יש יתרון מעלת הימין על השמאל כי גדול כח המאציל מן הנאצל 
ומפני כי רבו חסד נקרא הוא גם כן ימין: 
ועל הדרך הזה אמרו אלו מימינים לזכות ואלו משמאילים לחובה ואני קראתיו חוט של חסד 
על הדרך הזה ובלשון רז&quot;ל חוט של חסד היה נמשך על אסתר. ומפני כי הוא מזוג מן הפחד 
אין מעלתו כמעלת החסד ולכן נקרא החסד רחמים גמורים והתפארת רחמים סתם. ושם חסד ושם 
רחמים יורו למשכיל: 
אמנם נתבונן על התפארת כי הוא עקר הכל ויסוד הכל שהרי הוא כולל את כל הכחות שהם 
רחמים ודין ובו היה ראוי בריאת העולם השפל והנהגתו והשגחתו ועליו נאמר בעקר היצירה 
שתף מדת רחמים עם מדת הדין וברא העולם. וכאשר יתבאר למטה כי תחלת המחשבה הוא סוף 
המעשה: 
ונתבונן עוד כי שתוף כח החסד וכח הפחד אשר היא התפארת הם הדו פרצופין. התפארת מן 


החסד והעטרה מן הפחד ולכן נקראת התפארת שמים ודרשו במלה אש ומים: 
והנה עלה בדעתנו להאריך קצת בענין הבריאה להסיר מכשול הלבבות במקצת האגדות ובמדרשים 
אשר נאמרו עליהם. ומבאוריהם יתבאר ויתבונן למשכיל בשאריתן להעמיד שרשי הענינים על 
מתכונתם ויציצו פרחי הענפים ופריהם בעתם: 
והוא שנדבר תחלה בג&#x27; מדות האלה אשר זכרנו בעבור כי הם הראשונות מבנין האדם ומבנין 
העולם והם שרשו ועקרו. ואם באלה לא נשלם מכל מקום הן הן העקר והשרש ממנו ושאריתן הן 
הן השלמתו בהשתלשלות התחלתן. ומפני כי הג&#x27; הן הראשונות והן העקר נקראו אבות העולם 
ואת הרשומות תחתיהם שהם הנצחיות והיסוד קראום בני אבות: 
ולכן נאמר תחלה על אצילות הג&#x27; הראשונות האלה ועל ענינן, כי בעלות המחשבה הטהורה 
היות בריאת העולם והנהגתו בכחות העליונות עלה בשלימות כל כך כאלו היה המלכה ועצה 
היותו בענין הזה אשר נעשה, ועל שלימות המחשבה הזאת נאצלו הכחות העליונות אשר הם 


יסודי הבריאה ובדרך אשר יתבאר בסתרי פרשת בראשית לזוכה אליהם: 
ואמרו ז&quot;ל מלמד שהיו סדרי זמני קודם לכן, וכבר זכרנו כי הז&#x27; נקראים סדר זמנים. ועל 
הדרך הזה התעוררו ז&quot;ל במדרשים על הכתובים בהרבה מקומות להודיע ענין השלמות ההוא. 
ולכן כאשר התבוננו ז&quot;ל בפרשת אלה תולדות השמים והארץ שהיא מספרת בנגלה פרטי בריאת 
עולם התחתון שנזכר בה השם מלא כמו שאמר יקוק אלקים מה שלא נזכר כן בפרשה שלפניה 
המספרת בכללי סדר עולם העליון אשר הוא יסד התחתון אמרו שתף מדת רחמים עם מדת הדין 
וברא העולם ומזה נתבונן אנחנו בעקר היסודות ונדבר מהם כדי לברא שרשי הענינים: 
ונאמר כי שתופם הראשון אשר זכרנו הוא אשר היה ראוי לשלימות הבריאה. וכבר זכרנו כי 
יסוד הכל ועקר הכל טוב ורע, ולכן נאמר תחלה כי עלה העניין בשלמות כל כך בתחלת 
המחשבה כאלו אמר הפועל אם אברא העולם במדת רחמים כלומר בחסד לבד שהם הרחמים הגדולים 
לא יוכל להתקיים כי מחשיבות המדה ההיא לא יתאוו הנבראים תאוה באותה מדה כי התאוה 


אינה נמשכת כי אם מצד שמאל ואם כן יתבטל קיום המין וקיום העולם ולא תהו בראה לשבת 
יצרה. ואם אברא במדת הדין שהוא הפחד לא יוכל להתקיים העולם כי משם נמשך היצר הרע 
המטעה אחריו את העולם וממנו יתרבו הרשעים ויהיה הדין נותן להחריב העולם כולו כי היא 
חרב נוקמת: 
ונוסיף אנחנו בענין, ואם אברא בשתיהן בלא שתוף זו בכחה וזו בכחה גם לא יוכל העולם 
להתקיים כי כאשר ימשכו אחרי היצר הרע תנתן מדת הדין להחריב את הכל ואפילו הטובים 
והיה כצדיק כרשע. מה עשה שתפם יחד והוא התפארת המכריע הראשון הנוטה כלפי חסד וזהו 
שרש התחלת השתוף אשר עלה בשלמות תחלת המחשבה לקיום העולם עם מה שיתבאר עוד עקרו 
בהשתלשלות העניין כי תחלת המחשבה הוא לשלמות לצורך סוף המעשה. והיה תחלת המחשבה 
הזאת היות בשתוף זה ביחוד הרחמים ר&quot;ל היות מדת הדין כלולה ברחמים בכח ולא בפעל. 
ותהיה סבה שהאיש יהיה שורר בביתו וכל כבודה בת מלך פנימה: 


ומהנה יתעורר המשכיל עם מה שיתבונן עוד למטה מה שאמרו בבריאת האדם ואשתו בתחלה עלה 
במחשבה להבראות שנים ובסוף לא נברא אלא אחד כי בהשתלשלות זה נברא אדם וחוה למטה דו 
פרצופין פי&#x27; אף כי עלה במחשבה היות שנים ממש שאם נבראו בתחלה שנים יהיה זה פונה הנה 
וזה פונה הנה כדרך הבהמות ולא יוכל האיש להפיק רצונו מן האשה ולהעזר ממנה בקיום 
המין ולא לעבודת בוראו. אבל כאשר היו תחלה דו פרצופין היא הסבה כי אף בהפרדם יהיו 
לבשר אחד ויהיו נגררים זה אחר זה באהבת נעורים. וכבר המשילו את האיש שמתה אשתו למי 
שאבד אבדה ואולי כי על אצילות חסד ופחד גם על אצילות התפארת כאשר הוא אמרו מלמד 
שהיה בונה עולמות ומחריבן כי כל אחת מהמדות נקראות עולם. וכאשר עלה במחשבה שאין 
הקיום ראוי לא בחסד לבד ולא בפחד לבד ולא בתפארת כמו שהוא כאשר יתבאר למטה הרי בנה 
עולמות והחריבן וכענין שאמרו דין יהניין לי ודין לא יהניין לי כלומר דין יהניין 


לקיום העולם ודין לא יהניין לקיום העולם: 
ואולי כי מדרש בונה עולמות ומחריבן נאמר על דרך שהוספנו למעלה באצילות חסד ופחד. 
ונאמר כי באצילות חסד בונה עולמות העתידים להיות בו, ובאצילות הפחד בנה המחריב שלהם 
כענין גם את זה לעמת זה עשה האלקים (קהלת ז) ואשר הביאנו לבאר כן הוא מה שנאמר כי 
שת לי אלקים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין (בראשית ד) כי למה יאריך לומר כי הרגו קין 
כבר הגיד שהרגו. ודי שיאמר תחת הבל. ויתבונן דברינו בהריסה ואמנם הפי&#x27; הראשון בענין 
בונה עולמות ומחריבן נכון יותר לפי ענין המדרש. אמנם מה שהוספנו אנחנו נראה שגם הוא 
אמת מדקדוק הכתוב. ויתכן כי בעלו&#x27; המחשבה אצילות חסד ופחד שהם העולמות שהיה בונה 
ומחריבן עלו עמהן גם הדורות שהיו עתידין להיות ולהבראות בהן וכמו שאין ראוי קיום 
לעולם במדות אלה באשר הם ר&quot;ל חסד ופחד כן לא היו מאותן העולמות וע&quot;כ לא נתקיימו: 
וכאשר נתבונן עוד בהריסה בענין הבל וקין. ואולי כי על הדורות ההם דרשו באשר קומטו 


בלא עת (איוב כב) אלו תתקע&quot;ד דורות ואמרו עמד ושתלן בכל דור ודור כלומר אולי יטיבו 
דרכם בתורה ובמצוות בזמן הקיום ויתקיימו גם הם והוא מחסד השם ית&#x27; עליהם. אמנם כ&quot;ו 
דורות נתקיימו בחסד בלא תורה וכנגדן אמר דוד המלך ע&quot;ה כ&quot;ו פעמים כל&quot;ח. והחסד אשר 
נעשה להם היה בזכות הצדיקים שהיו בכל דור ודור או בכל י&#x27; דורות מהן. וכבר ידוע כי 
חסד לאברהם וטרם נולד הוא לא היו הדורות שלפניו ראויים לקבל התורה ולא הוא ולא יצחק 
כי הוא היה בחסד ויצחק בפחד עד בא יעקב איש תם וזכה בה את זרעו כענין שנאמר תתן אמת 
ליעקב (מיכה ז) ועוד אזכור מזה במרכבה: 
אמנם קדם התורה נתקיימו הכל בזכות הצדיקים כדרך שאמר הכתוב וצדיק יסוד עולם. ומה 
שאמר על תתקע&quot;ד דורות שעמד ושתלן אולי יטבו דרכם בתורה ובמצוות מפני כי עק&#x27; העולם 
וקיומו היא התורה ואמר הכתוב אם לא בריתי יומם ולילה (ירמיה לג) ונאמר עוד כי הוא 
חייך וארך ימיך (דברים ל) ויתבונן זה במה שזכרנו כי התפארת רמז לתורה שבכתב ואמרו 


כי קיום העולם ראוי בו כאשר הוא עקר השתוף אשר נצטרך לקיום העולם ומשתוף הכתרים אשר 
הזכרנו אשר היא התפארת נתבאר מה שהתעוררתי בהקדמה ואמרתי כי מניין הג&#x27; בכלל ומנין 
הד&#x27; שהוא בפרט היוצא מן הכלל שורש גדול להם, כי עלו למטה שנים וירדו ארבעה אך 
תאומים נולדו: 
וצריך כל בעל העבודה להתבונן בזה כי הוא עקר כל העקרים ושרש כל הדברים ועליו סובבות 
כל העבודות. ומהשתוף הזה עוד יתבונן פנימיות הכתוב שאמר ויטע ה&#x27; אלקים גן בעדן מקדם 
(בראשית ב) כי כל פרשת בראשית דברים כפולים נגלה ונסתר ושניהם אמת. כי כאשר הדברים 
למטה כן יש למעלה דברים נקראים כן והם יסוד לדברים של מטה שהם דוגמתם. וכבר הזכרנו 
כי הגן רמז לעטרה והעדן רמז לחסד ונטע הגן בתוך העדן וזהו עקר (סא עניין) השתוף. 
ואמר מקדם לרמוז כי רובו חסד או שיאמר מקדם כענין וכנה אשר נטעה ימינך (תהילים פ) 
ועקר הימין הוא חסד או יהיה מקדם כמשמעו מתחלה כדרך עלה במחשבה להבראות שנים ולבסוף 


לא נברא אלא אחד כי אף על פי שבתחלה עלה במחשבה היות העדן והגן שתי מעלות. לבסוף 
נטען יחד בעבור כי כאשר יהיו לב&#x27; מעלות כאשר עלה בתחלת המחשבה שיצא נהר מעדן להשקות 
את הגן כאשר יתבאר עוד: 
עד הנה ראינו להרבות באצילות ג&#x27; האבות האלה ובעקריהם כדי שיתבארו הבנים בהשתלשלות 
האבות כי תחלת המחשבה הוא סוף המעשה ועקרו. ולכן יש לך לדעת כי עוד נמשך האצילות 
דוגמת אבות. הנצח דוגמת חסד ולכן רשמוהו בימין. ואיננו חסד כראשון כי יקבל מהתפארת 
שכח הפחד כלול בו וההוד דוגמת הפחד ולכן רשמוהו בשמאל. ואיננו דין כראשון כי יקבל 
מהתפארת אשר רובו רחמים מצד החסד. ובעבור כי קרוב נגדות הנצחים כנגידות הכתרים לא 
יתכן קיום העולם בהם כדרך אשר זכרנו בכתרים לכן עלה במחשבה לשתף גם אלה והוא המכריע 
שני אשר יסוד הכל והוא שהכל נשען עליו שנאמר וצדיק יסוד עולם (משלי י) והוא השלום 
שנאמר עושה שלום במרומיו (איוב כה) בענין פנימי כאשר אזכיר בעשיריות והוא השלום שבו 


נחתמו כל הברכות כאשר אזכיר בתפלות כי בו נשלם ונחתם כל הבנין והוא הנהר היוצא מעדן 
ומשך גופו של דבר וסופו הוא מציאות תחלתו: 
ויתבונן זה בשער האדם עם מה שיתבאר בבאור הברייתא כי אין ראש דבר בלתי סוף ולא סוף 
בלי ראש. וכבר זכרנו בשמות השוים כי הם אחד. ולכן יש לך לדעת כי כאשר אזכיר בכל 
מקום התפארת כאלו נזכרהו עם היסוד ולא ישתנו בהם שמותם וענינם רק על הדרך שהתפארת 
הוא הראש בבנין וקודם במעלה. ויסוד הוא משך הבנין וסופו. ולכן הוא אחרון במעלה אמנם 
ענינם אחד. ובעבור שהוא אחרון במעלה מקבל מן הכל ואמרו כי איננו מלא רחמים כמו 
התפארת וזהו שרשמוהו נוטה קצת אל השמאל. ועל הדרך הזה קראו הרמב&quot;ן ז&quot;ל בפירוש ספר 
היצירה שלו דבר ובבהיר קראו צדק ועוז המורים על הדין. והתבונן בטעם אצילות הבניה כי 
האבות כשרשי האילן שהם עקר הבנין והבנים כענפים ולא יוציאו פירות כי אם הענפים אם 
כן הבנים הם ראויים לקיום העולם ולא האבות, אמנם אין קיום בענף בלתי שרשו וזהו טעם 


כעקרי ומהענין הזה נתעורר טעותו של קין כאשר יתבאר בהריס&#x27;: 
ויש לך לדעת כי אע&quot;פ שאלה הם האבות ואלה הם הבנים כולם בנים לשלישים אשר האצילתן 
ובני בנים הרי הם כבנים ביחוד גמור. ובעבור כי נפסק מעין האצילות ביסוד והוא האחרון 
בו כי כבר נאצלו כל השבע בהיות העט&#x27; בכללם כאשר ידוע למשכיל לכן נקרא שדי ודרשו בו 
שאמרו לעולמו די ואמרו מלמד שהיה העולם מגלגל והולך כפקיע עד שאמרו לו די רמזו במלת 
לעולמו על עולם העליון שהוא עולמו של פועל העליון כי התחתון אינו עולמו וכי הוא 
עולם המנהיג אשר הוא לראש פנה. כי השמים שמים לו ואין לו בעולם החפץ הזה אלא ד&#x27; 
אמות של הלכה או של תפלה כלומר שלא ישרה שכינתו כי אם בבתי כנסיות ובתי מדרשות: 
ורמז בגלגול העולם שהיה מתפשט והולך עד שאמר לו די ולולי שהפסיק המעין עוד היה נמשך 
יותר כדרך לכלם נתת בן זוג וכו&#x27; כאשר יתבאר בשבעיות. ומפני שהיסוד היה עקר הכל 
וכולל את הכל דרשו עליו בבהיר אני ה&#x27; עושה כל (ישעיה מד) אני הייתי כשנטעתי אילן זה 


והוא האילן שאמרו במדרש שעקרו מהלך ששים שנה רמזו בששים שנה כי הוא כולל שש קצוות 
ונתכונן זה בשבעיות. ואמרו כי נופו מהלך ה&#x27; מאות שנה כי למעלה ממנו הם חמש והם 
נופים: 
ואמרו עוד ומתפלגים תחתיו כל סדרי בראשית זה יתבונן למטה. ואחר שהיסוד אחרון 
באצילות והוא המכריע הכולל את הכל והוא קיום הכל (סא והוא יסוד הכל) היה ראוי בריאת 
העולם והשגחתו להיות בו כמו שהוא כי הוא הקרוב אליו אלא שחייבה חכמתו שיתגלה הכח 
הכלול בו ובתפארת היותו לראש פנה היות בריאת העולם על ידו בכח התפארת והכח ההוא הוא 
העטרה. וכענין פרשת אלה תולדות השמים והארץ בהבראם (בראשית ב) ודרשו בו בה&#x27; בראם 
לרמוז כי כאשר היתה לראש פנה כדרך הה&#x27; שבסוף השם הגדול אז נברא העולם. אמנם הכל בכח 
התפארת שהיא כשליח העושה שליחותו לעזר המשלחו. וכמו שאמרו שסוף ביום ברא ה&#x27; אלקים 
ארץ ושמים כי זה הוא השתוף והשם שלם שהזכירו בענין זה: 
ובאמרי בכח התפאר&#x27; ר&quot;ל שלא יתנהג כח הע&#x27; בעולם השפל כי הוא הכח הנמשך אליה מן הפחד 


כי אם בשפע הבא אליה מן התפארת שהוא הרחמים דרך חיסו&#x27; וזהו עקר השתוף והשם מלא 
שהזכירו אשר עוד הולך ומתבאר. והבאור בזה הוא כי כאשר ראה הפועל בחכמה (ר&quot;ל כדרך 
הביט בתורה וברא את העולם) והכל בתחלת המחשבה כי לא טוב לענין הקיום לברוא את העולם 
בתפארת כמו שהוא ולא יהיה בדין וברחמים משפיע ומקבל כי לגדל מעלת המדה לא יתאוו בה 
הנבראים תאוה שהרי רובה חסד ולא יתגלה כח התאוה ויהיה העולם שמם. אבל טוב הוא לקיום 
שיתגלה כח התאוה הנמשך מהפחד אשר הוא נחש הקדמוני כי לא הו בראה לשבת יצרה והוא 
שדרשו בפסוק וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. ואמרו זה יצר הרע זה מלאך המות 
וטעם כאשר יתבאר למטה: 
ומפני שהענין טוב לקיומו של עולם לכן עלה במחשבה שיתגלה כח הע&#x27; שיונקת מן הפחד 
והיתה לראש פנה לקבל מן התפארת. ובעבור היותה מן הפחד ומקבלת ממנו ציורה נוטה לצד 
שמאל יותר. אמנם לא היה טוב לקיום היות התפארת לראש פנה לפעול בכח החסד. גם לא היה 


טוב היות העטרה לראש פנה לפעול כפי כחה הנמשך אליה מן הפחד כי תחריב את כל הנמשכים 
אחר יצר הרע הנמשך מכחה. אבל הטוב לקיום העולם היות נהר יוצא מעדן להשקות את הגן 
ולא יגדלו צמחי הגן אלא בכח ההשקאה ההיא. והאשה תשמע אל בעלה ולא הבעל אל האשה: 
וזהו שאמרו בבהיר בפסוק אני ה&#x27; עושה כל, אני הייתי כשנטעתי אילן זה וכו&#x27; ולא יגדל 
עליו מלאך רמזו במלת כל אל היסוד ורמזו במלאך אל העטרה שהוא המלאך הגואל ואמרו שלא 
יגדל המלאך עליו אלא כל יגדל על המלאך, וזהו ואל אשך תשוקתך והוא ימשל בך (בראשית 
ג) ויתבאר עוד במשל מעוט הירח. ועל שלמות תחלת המחשבה אשר הזכרנו נוכל לבאר המדרש 
שאמרו במדת רחמים אי אפשר במדת הדין אי אפשר ועל הדרך אשר הזכרנו למעלה. ונאמר עוד 


</div>
