{"bookId": "kabala-4921fb3269e1", "part": "1", "torah": "9", "title": "ספר מערכת האלקות — שער ההריסה:", "hebrewTitle": "שער ההריסה:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-4921fb3269e1/1/9/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-4921fb3269e1/1/9/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער ההריסה: \nבו יתבאר ענין קצץ בנטיעות שהוא המינות והאפיקורסות (סא והע\"ז) ויתגלה בתוכו ענין \nהמנורה והלולב והאתרוג (סא והשלחן ולא מצאתי והאתרוג) ויובן משם טעם מניני השמיניות \nעם ערך המנין. ומהנה יתבאר עוד סוד העבור על דרך הכלל המקובל בו עם סוד היבום \nועניניו. אך ענין הלולב אבאר עוד בערך המנין בהמשכת ענינו: \nואחל ואומר כבר בארתי בשער הטעם כי נגנז האור הראשון בסבת חטא האדם ונשארה ההשגה \nבשר העולם. וגם זכרתי עוד כי שמי בקרבו. ומפני כן אצטרך להזהיר בעבודה הזאת להשמר \nכל איש מפניו פן יהרוס לעלות אל ה' ולהתבונן ולראות יותר מן הראוי לו: \nוהאזהרה הזאת הוא מפני כי מ\"ה הוא השומר את דרך עץ החיים בכרובים ובלהט חרבו \nהמתהפכת וכן צריך להשמר שלא להמיר בו כי כל הממיר בו ממיר בשמו הגדול אשר בקרבו. \nואולי כי ביתרון ההתבוננות בשר יבוא המתבונן לטעות בו בצד מהצדדין על ידי מעוט \nחכמתו והשגתו וכאשר יתבאר. ועל ידי כן תהיה מ\"ה שטוחה לפניו לפגוע בו. כי ההריסה \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "והקצוצין בענינים (סא בענין) רבים יש הורס מעט ויש הורס הרבה: \nוראה מה אמרו על בן זומא ובן עזאי על הכנסם לפנים מהמחיצה הראויה לכל אחד מהם לפי \nחכמתו. בן זומא הציץ ונפגע. בן עזאי הציץ ומת. כי לא כל הרוצה ליטול את השם יטול \nואין כל אדם משתמש בכתר מלכות כי יבא הנער השומר את השער לפגוע בו ועל זה נאמר דבש \nמצאת אכול דיך פן תשבענו והקאתו. וארז\"ל בבני העלייה הא דעייל בבר הא דעייל בלא בר. \nופירשו כאן ברשות כאן שלא ברשות: \nגם ארז\"ל כי הראיה כנגד מקום הכבוד קשה אמרו המסתכל בידי הכהנים בשעה שנושאין את \nכפיהן במקדש עיניו כהות והטעם כי השכינה שורה בברכתם על י' אצבעותיהן שנושאין למעלה \nכנגד העשר: \nוארז\"ל המסתכל בקשת כמי שלא חס על כבוד קונו וראוי לו שלא בא לעולם מפני שהקשת נרמז \nלעטרה וכמו שדרשו ז\"ל שם את קשתי נתתי בענן (בראשית ט) דבר המוקש לי. כמו קשין \nדפריא. (סאמ בגליון פר' הקשין המחברים בפרי) ואמרו עוד כל הרואה ערותו קשתו נגערת. \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "וכאשר נתבונן בפנת האדם ברמז צורת העטרה: \nואמרו בפרקי רבי אליעזר כי ערית אשת לוט הביטה בעבור בנותיו ראתה אחריו שכינה וחזרה \nנציב מלח כי העטרה היא שכינה והיתה שופעת בסדום ונעשתה נציב מלח מדה כנגד מדה היא \nהציצה אחורי העטרה הנקרא מלח ולא הסתיר טעם זה מאמר רז\"ל שאמרו מפני שלא נתנה מלח \nלעניים (סאמ בגליון כי העטרה נקרא מלח על כי היא מעורבת בין שני המדות) כי בא מעשה \nונזכר העניין: \nואמרו כי המתפלל צריך שיתן עינין למטה ולבו למעלה וכאשר יתבאר עוד למטה. ושמענו \nבהבל כי אולי נענש ליהרג בעבור כי כאשר שעה ה' אל מנחתו ותצא אש מלפני השם ותאכל את \nמנחתו הציץ באש ההיא ונענש. ואולי כי כן האמת בענין ההריגה. ואמנם למטה ארמוז כי \nקיום העולם לא היה ראוי בו ואף אם לא נהרג: \nוכן שמענו במשה ע\"ה בענין ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל השם ידע את אשר נעשה לו \nכבר בהבטתו וכענין אשר נזכיר עוד למטה בקבלה בענין גלגולו הנח לך כי אף ראיית דבר \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "נגד המקום (סא נגד מקום הכבוד) או ראיית דבר לכבוד השם יתברך ואף כי יהרוס לגנאי \nבדבור או במחשבה או במעשה וכאשר יתבאר למטה בין בסתרי תורה ובין בדברי רז\"ל: \nהנה חטא אדם הראשון בפרי שנמנע ממנו כי בין למאן דאמר אתרוג היה בין למ\"ד תאנה בין \nלמ\"ד חטה בין למ\"ד ענבים לדברי הכל הפרי רומז לעטרה. אך אחד הטמין בענין (סא העמיק \nבענין ובעיון) יותר מחברו כפי חכמתו כאשר יוכל להתבונן המשכיל כי כבר ידעת כי תאנה \nלשון תואנה וכן דרשו בבראשית רבא בפסוק ויתפרו עלה תאנה עלה (סא עילה) שמביא תואנה \nלעולם. ובחטה נרמזת החכמה כמו שאמרו אין התינוק יודע לומר אבא ואימא עד שיאכל דגן \nוהוא דומה לכליות היועצות בסדקן. ובאתרוג נרמז אל העטרה בחמוד כי תרגום וכי תאוה \nהוא לעינים דמרגג כי שם כל כלי חמדה. והחמוד באותו מקום. (סא וכל המתאוה והחומד \nבאותו מקום הוא) ובענבים כל הבנין דומה לאשכול בענין שנאמר אשכל הכפר דודי לי (שיר \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "א) אך הענבים הם תכלית הרצון שבאשכול כי מהם יאכלו ומהם היין (סאמ כי כלם מריקים \nהברכה אל העטרה) וכבר דברתי בזה במדה העשירית בשמות. כללו של דבר חפש דבריהם ז\"ל \nוהם ביאור (סא כאור) בהיר בקבלה: \nומעתה נחזור לענין החטא. אמרו בחוה כי סחטה ענבים ונתנה לאדם לומר כי העמיקה בחטא \nההוא הרבה כי בקשה להגביר כחה על כח בעלה בעולם השפל ולומר שכחה יהיה עקר ומפני כי \nהטעת את בעלה ענשה גדול ממנו ונהפך הדבר במאמר ואל אשך תשוקתך והוא ימשול בך בין \nבעליונים בין בתחתונים מ\"מ טעה והודה ואמר כי השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם \nוהנה הרס לחלק את הפועלים והסבה בזה מפני כי לא השיגה חכמתו אך במעלת המנהיג שהוא \nהעטרה הנרמז בפרי שאכל. ולכן חשב כי דיו בפרי שהוא קיומו של עולם ואליו ישא את נפשו \n(סא כפיו) להתפלל ולא שת לבו רק לזאת. ובעבור כי כוון להפריד הפרי מן האילן שהוא עץ \nהחיים נענש הוא וזרעו בהפרדת הנפש מן הגוף מדה כנגד מדה כי היה ראוי לחיות לעולם \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "כמו שזכרנו בפנת הטעם והנה חטא במחשבה ובמעשה כי נמנע מן הפרי של מטה מלאכול פן \nיוליד לו חפץ להמשיך אחר יצרו ותהיה סבה זו מיתתו כי כאשר ימשך למטה אחר פרי זה \nימשך עליו הפרי העליון וימות בו: \nובפנת הטעם זכרתי כי חטא האדם וענשו נרמזים בפסוק הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב \nורע והרמז הוא במלת לדעת שהוא כענין וידע אלקים. ומפני שהיה לו לדעת טוב ורע ולא \nידע אך בחר ברע ומאס בטוב והנה חטא בשנים ונענש בשנים בגוף ובנפש כמה שנאמר ועתה פן \nישלח ידו וגו' וכמו שנתבאר שם כי הענש ההוא הוא גרם המיתה והוא מדה כנגד מדה: \nעוד יתבונן חטאו של אדם ממה שהזכירו ז\"ל בתשובתו. ארז\"ל שור שהקריב אדם הראשון קרן \nאחת היתה לו במצחו שנאמר ותטב לה' משור פר מקרין מפריס. דרשו מקרן חסר יוד והקרן \nרמז למלכות כדרך וירם קרן משיחו (שמואל ב) אצמיח קרן לדוד (תהילים קלב) ואמרו אחת \nלרמוז כי תקן מה שקלקל הוא קלקל ביחוד לחלק את הפועלים וחזר בו הביא שור בקרן אחת \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "ולכן אמרו במצחו שהוא באמצעותו של ראש לרמוז בו כי לא הטה הקרן הרומז לעטרה שהיא \nהמלכות מקו האמצעי שהוא התפארת: \nומעין חטאו של אדם חטאו אנשי דור הפלגה באמרם ונעשה לנו שם. וכבר ידעת כי מלת שם \nרומז לעטרה ובעבור כי לא שתו לבם רק לזאת כי חשבו כי זאת תספיק להם צורכם בעולם \nהשפל והפרידו הארץ מן השמים נענשו גם הם מדה כנגד מדה ונתפרדו בארצותם לגוייהם הפך \nכונתם אשר תתבאר למטה ובעבור כי חטאם הראשון היו שוים במלחמ' אמרו בפסוק אשר בנו \nבני האדם אמר ברכיה אטו שאר אנשי בני חמרייא בני גמלייא. אלא בנוי דאדם קדמאה שעשו \nכמעשה אדם: \nאמנם יש לדעת כי כוונת אנשי דור הפלגה מצד אחד טובה היתה כי בראותם ממשלת מלאכים \nוכח מערכת הככבים והמזלות בארצות בקשו להוציא את עצמם מתחת ממשלתם ולחסות תחת כנפי \nהשכינה שהוא מקום היחוד וחשבו כי על בניה אשר יזמו לעשות והוא ענין עיר (סא בנין \nעיר) שהוא מראה הנבואה כאשר יתבאר בפנת האדם כי מיד תשרה השכינה עליהם ולא יתפרדו \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "בארצות תחת השרים הנחלקים לאקלימי הארץ וכמו שיתבאר גם בפינת האדם וישיגו במראה \nההיא כל חפצם וכמו שנאמר ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. וכלל מחשבתם היות \nמושל עליהם היחוד שהוא אלהי האלקים ואדני האדונים כדי שלא יתפזרו וישרה עליהם רוח \nהקדש ומחשבה זאת טובה היתה: \nאבל החטא היה באמרם ונעשה לנו שם כאשר זכרנו. וכבר הזכירו רז\"ל על וראשו בשמים \nשהניחו ע\"ז ונתנו חרב בידה. אמנם הוזכר בענשם שם של רחמים כמו וירד ה'. וכן הבה \nנרדה (בראשית) כי ענין הירידה הוא להיות רחמים בדינו שלא לחבל וכאשר רמזתי בפנות \nהטעם בענין הקרבן וטעם הרחמים עליהם שלא להשחיתם הוא כאשר זכרנו כי בקשו לחסות תחת \nכנפי השכינה ולא כוונו להשחית דבר מבריאת המנהיג ולכן הניח להם חיים היות להם חלק \nעוד לעולם הבא אם ישובו בתשובה: \nאבל דור המבול השחיתו דרכי הבריאה והוא גנאי לשר הפועל והמנהיג מאסם גם השם הגדול \nולא רחם עליהם וכאשר יתבאר עוד למטה וקרוב לחטא האדם: \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "וחטא של דור הפלגה היא ענין מעשה העגל במדבר כי כל ישראל חוץ ממשה לא השיגו ולא \nשמעו זולתי קול הרומז לעטרה והיא היד הגדולה אשר השיגו על הים כמו שנאמר וירא ישראל \nאת היד הגדולה (שמות יד) והיא הרומזת למ\"ה ולכן בנסעם במדבר אל מקום חרב ושממה חשבו \nכי טוב להם השר ההוא ללכת לפניהם במקום חרב כי שם כחו וגבורתו כי הוא בעל המלחמות \nוהחרבן ויסודם כי מאתו הכל: \nואם לא היתה כוונת כולם רק לעורר כח הגבורה להנהיגם במקום ההוא ולא ישכחו את השם \nהגדול אשר בקרבו אשר הוציאו ממצרים וכענין שנאמר אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול \nוביד חזקה (שמות לב) כח גדול רמז לתפארת וביד חזקה רמז לעטרה ותהיה כוונתם כמו \nשהיתה בקרבנותיהם במקום ההוא שהקריבום פרים כנגד מדת הדין והיו כלם שלמים שלא תהיה \nמדת הדין שטוחה לפניהם אז היתה הכונה טובה: \nאך כוונת קצתם היתה רעה לקצץ בנטיעות ולא שתו לבם רק לזאת והיא הע\"ז שעשו. ובעבור \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "כי העטרה נקראת שור עשו הצורה של עגל כי עגל בן יומו קרוי שור. והנה לקחו להם אחד \nמרגלי המרכבה וכענין שנאמר ופני שור מהשמאל וכמו שיתבאר בפנת המרכבה. ועשאוהו עוד \nמזהב לרמוז אל מדת הדין כי הזהב מצפון יאתה כי מהשמאל העשר נמשך וכמו שנאמר ובשמאלה \nעשר וכבוד. ומפני הכוונה הרעה הזאת פגעה בם מדת הדין ונפלו מהם כמה: \nאמנם מפני שלא השוו כוונתם כולם כי יש מהם כוונו לטובה כמו שזכרנו לעורר להם כח \nהגבורה ויש מהם כוונו לקצץ בנטיעות כמו שזכרנו גם כן ויש גם כן מי שנוטה לבו לעבודה \nזרה ממש לשור שבמרכבת יחזקאל. אמרו כי משה ע\"ה בדקם כסוטות ומפני שלא חטאו כולם לא \nנאסר להם הבשר לגמרי כמו לאדם הראשון שנאמר עליו ואכלת את עשב השדה: \nאמנם מפחד חטאם נאסר להם בשר תאוה וצוה אותם להביא בחמתם אל פתח אהל מועד לשוחטם \nולהקריבם שלמים עד כלות הדור ההוא. כי יש לך לדעת כי בהיות אדם צדיק גמור אימתו \nמוטלת על כל הבהמות כמו שנאמר ומוראכם וחתכם (בראשית ט) וכולם נבראו לצרכו כי הוא \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "נברא בדמות עליון וראוי הוא היותו מלך על הכל ומותר לאכול בשר בעל חי וכענין שאמרו \nעל אדם הראשון טרם שחטא כי היו מלאכי השרת צולין לו בשר וצוללין (סא וסוככין) לו \nיין ואחר שחטא נהפך עניינו ונאסר לו הבשר כמו שזכרנו שנאמר ואכלת את עשב השדה \n(בראשית ג) והיתה אימת החיות מוטלת עליו וכאשר בא נח הצדיק והיה אחר המבול שהיה \nהזמן כמו יצירה חדשה והקריב קרבן עולה בכוונה שלמה הותר לו הבשר כמו שאמר בו הכתוב \nכירק עשב נתתי לכם את כל (בראשית ט) וכן אחר כלות דור המדבר וזכה הדור השני בצדקו \nלהכנס בארץ הנבחרת הותר להם בשר תאוה. ובדור הפלגה לא נאסר להם הבשר כי באו לחסות \nתחת כנפי השכינה כמו שזכרנו. ואמרו ז\"ל עם הארץ אסור לאכול בשר: \nונדב ואביהוא בעבור שלא כוונו בהקריבם רק לפני השם והפנים רמז לעטרה לכן עשוה זרה \nונענשו בפרידת נפשם בלא עת כי פגעה בהם מדת הדין מדה כנגד מדה: \nוהקצוצים שאמרנו רמוזים גם בפסוק ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים חסרנו כל (ירמיה) \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "נקרא מלא באלף וכתוב חסר. נקרא מלא לרמוז למערכת הכוכבים שהיו משתדלות בכשפים \nבמערכות השמים ומקטרות להם. וכתוב חסר לרמוז לעטרה שהיא מלכת השמים כלומר כי כוונו \nגם כן לקצץ בנטיעות. ואולם כי גם במלת כל נרמז גם זה כי העטרה נקראת כל לומר שמן אז \nשחדלו לקטר למלאכת השמים חסרו הכל כי הוא להם לבדו: \nוהנה הבינות כי אדם ודור הפלגה (סא ודור המדבר) ונדב ואביהוא אף על פי שמעשיהם \nוכוונתם לכבד את השם הנכבד נענשו כי ברבוי כבוד לשליח מעטו בכבוד המשלח וכאלו הכל \nתלוי בשליח והארץ נתן לבני אדם: \nוכבר בארנו בפנת הטעם ענין השתוף ואין קיומו של עולם רק בגזרת והוא ימשול בך \nוהמשליט את האשה יסתלק שפע הרחמים ובסלוקו המנקת נרדית כטעם המכעיסים אותי על פני \nואז נתן רשות למשחית לחבל מצד הנחש ולעתים אינו מבחין בין צדיק לרשע כענין מיתת \nבכורי מצרים שנאמר בו ואתם לא תצאו וגו': \n(שמות יב) בוא וראה בדור המבול איך פגעה בם מדה קשה כאשר השחיתו את דרכם כי בהשחתתם \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "מאסו בפעולת הפועלים אשר הוא טוב וישר לקיומו של עולם ולכן נסתלק שפע הרחמים ובא \nהנחש והטיל זוהמא על חוה ונשחת הכל והוא שכתוב ויתעצב אל לבו (בראשית ו) וכבר ידעת \nכי הלב רומז לעטרה ועצוב הרחמים הוא רדוי המנקת כי אין השם עומד בין השורים כאשר \nהיה בצאת נח מן התיבה כאשר יתבאר למטה. אך אמר הכתוב וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ. \nכלומר נחם ה' הגדול כי עשה את האדם ע\"י העטרה הנקראת ארץ וכן אמר נחמתי כי עשיתם \nחסר יוד בין תיו למם כלומר אמר התפארת לעטרה כי נחם שעשאתם ולכן נתעצב והוא הרדוי \nשהזכירו ז\"ל והנה נשחתו אפילו ברחמים כי נהפך להם לדין בהסתלקו: \nוזהו שנאמר ויאמר אלקים לנח וכו' והנני משחיתם את הארץ (בראשית לו) כלומר שהוא \nישחיתם עם הארץ העליונה כי בהשחתת הארץ ישחתו הם והנם נכרתים מן העולם הבא ומגן עדן \nואין להם חלק בהם ותוכל להתבונן למה לא הוזכר בדור המבול השם הגדול רק מלת אלקים כי \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "המשפט לאלקים הוא. אבל בצאתם מן התיבה אמר הכתוב זאת אות הברית וכו' בין אלקים ובין \nכל נפש חיה אשר על הארץ (בראשית ט) ופירש בב\"ר אלקים זו מדת הדין של מעלה. אשר על \nהארץ זו מדת הדין של מטה. של מעלה קשה ושל מטה רפה. הבינו זה ממה שאמר הכתוב על \nהארץ. הנה שרמז בפרשו כי האו' שהוא הרחמים יקום בין השוורים ולא יהיו נזקקים זה \nלזה: \nותוכל להתבונן עוד ענין דור הפלגה שזכרנו שלא נדונו בקשה אך ברחמים ולכן נאמר עליהם \nשם של רחמים כמו וירד ה' הבה נרדה כי ירידת השם היא היות רחמים בדינו והניח להם \nחיים בעולם היות להם חלק לעולם הבא אם ישובו: \nואנשי סדום לא נמצא בחטאם קצוץ גדול כמו שמצינו באחרים אך כי רז\"ל הזכירו בהם דברים \nרבים כי חסרו מכל דבר חסד ומפני כי היו רעים וחטאים לה' מאד שהוא השם שגדול לחסר \nמחסדו כי רובו חסד. באה אליהם מ\"ה לצעוק עליהם למצוא להם זכות וכאשר נראה שם מן \nהכתובים כי אברהם בהתפללו בעדם הזכיר השם הגדול באד'. כי חשב שכבר נגזרה עליהם \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "הגזירה במדת הדין והשם השיבו תמיד ברחמים שהרי נכתב השם ביקוק והמשכיל ישכילהו משם: \n\nויש הריסה שהוא כענין גנאי לשר ההוא כמו חטאו של קין בקרבנו כי הבל אחיו הביא \nמבכורות צאנו ומחלביהן ועשה קרבן נאה בעין יפה כדי להמשיך חוט של חסד להביא חיים \nוברכה עד העולם כדרך הקרבן. אבל קין הראה בקרבנו עין רעה שלא הביא רק מפרי האדמה \nולא מחלבו ובב\"ר אמרו שהביא מזרע פשתן. ואולי מפני כי יש ענין רמוז בפשתן אמרו כן \nבקבלה ומפני שלא כיון יפה באדמה. או אולי לא כיון רק באדמה. ואולי רמז בה מעוט כח \nבהיותה מקבלת מלמעלה לכך נאמר וישע ה' אל הבל ואל מנחתו. ואל קין ואל מנחתו לא שעה \n(בראשית ד): \nובראותו כי לא שעה אל מנחתו חרה אפו והתקצף אף במלכו להרוס יותר בהריגת הבל כי ידע \nכי הוא ותאומתו והבל ושתי תואמותיו ואדם וחוה שהיו שבעה היו דוגמת הבנין וכאשר \nיתבאר בשביעיות ובהם קיום העולם ראוי. ואדם וחוה היו שרש לבנים כמו שהאלן שרש \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "לענפים. ובהיות ידוע כי השרשים לא יוציאו פירות אך הענפים חשב כי אביו לא יוליד עוד \nכי הוא ואשתו כמו שרש האילן אשר הוציאו הענפים שהם הוא ואחיו ותאומותיהם וקיום \nהעולם ראוי בהם דוגמת עליון. ומפני שלא שעה השם אל מנחתו חשב להרוג את אחיו את הבל \nומאשר יחסר מן המנין הנכבד אחד או יחזור העולם לתהו ובהו או יתקיים ממנו על כל \nפנים. וקם עליו והרגו אלקים נפש ושתלו לאדם זרע אחר תחת הבל וממנו הושתת העולם הפך \nמחשבת קין הסכל שלא ידע ולא הבין כי אע\"פ שהגזע לא יוציא פרי מ\"מ כאשר ייבש הענף יש \nלחות בשרש להוציא ענף אחר תחתיו שיוציא פרי והוא ענין גלגול הנפש הנקרא סוד העבור \nאשר אני עתיד לדבר בו בסוף המבוי הזה כי נתגלגלה נפשו של הבל בשת ונשתת ממנו העולם \nכי קין לא היה ראוי בקיומו של עולם אע\"פ ששב בתשובה מפני שרצח: \nוהנה קין חטא בשני' אח' בכוונתו הגרועה בקרבן והשני בחושבו בו להרוס אחד מן המנין \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "שהיה ראוי לקיומו של עולם בדוגמת עליון ולכן נענש בשני עונשים. אחד היותו נע ונד \nבארץ והוא כנגד מחשבתו הרעה בבנין לנגד אותו (סא נדנד אותו) הענש השני אע\"פ שחזר \nבתשובה כבר נגזר עליו שלא יתקיים העולם בו ובזרעו. ואולי כי נשארה אשתו של נח שהיתה \nמזרעו של קין והטעם יתבאר במבוי השביעית: \nעוד יש הריסה שהוא כעין גנאי כי בהשיג החכם כי אין תועלת בשליח (סא בפעלת השליח) רק \nבהסכמת משלחו וכענין אשר יתבאר במבוי הטעם ויאמרו כי אין כח בשליח וההריסה הזאת \nרמוזה על המרגלים אשר הוציאו דבה רעה על הארץ וכוונתם רעה בארץ החיים כמו שנתעוררו \nז\"ל בפסוק כי חזק הוא ממנו ולכן נענשו שלא יכנסו בארץ מדה כנגד מדה. להריסה כזאת \n(סא הזאת) יש מתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי ואין יראת השם במקום ההוא. וההריסה \nהזאת היא אשר אזכור למטה עוד בענין היחוד במשל של בת מלך: \n", "en": ""}]}
