אות רנב - סוד מי מריבה: סוד מי מריבה: בפירושינו לתורה בפרשה זו שמנו בה ספיקות י"ד מהן ע"ד הפשט ומהם על דרך הסוד. ועתה נביא דעת הרב בפרשה זו ופרושינו עליו כי הוא דבר סלת נקיה. כתב ההז"ל החטא במשה ואהרן אינו מתפרש ככתוב, אבל הענין סוד גדול מסתרי תורה. כי בראשונה אמר הנני עומד לפניך שם על הצור כי שמו הגדול שהוא כבוד ה' האש אוכלת בראש ההר ובעבור כן לא הכה אלא פעם אחד אבל בכאן לא פירשו לו כן והסכימו שניהם להכות בצור בשם ה' פעמים. והנה זה החטא ע"כ אמר לא האמנתם בי לשום אמנה בשמי ובאמונה יעשה הנס. ונאמר מריתם פי כי מרו את רוח קדשו הנקרא בכל מקום פי. ולכך אמר מעלתם בי ואין מעילה אלא שקר והוא החטא המפורש בכתובים. וכן אמר המשורר ההופכי הצור אגם מים חלמיש למעינו מים. וכן תוכל להתבונן זה מתפילת משרע"ה שחינן לשם הנכבד שימחול לו זה. עכ"ד ז"ל טרם שנפרש דבריו נקדים קצת הקדמות אשר בהם יתבאר דבריו דע כי לקיחת המטה אשר ציוהו לקחת היא
הגיעתו והביאתו לידי ספק יען כי בצואה א' פירש לו הש"י ענין לקיחת המטה ואמר לו הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב והבית בצור, ובעבור כן חשב כי החיבור השלים שם ואין שם שום הסתלקות, לא הכה אלא פעם אחת. אבל בכאן לא פירש כן וחטאו בשגגה וחשבו כי עכ"פ שיש שום מונע להסתלקות השפע מן השם הנכבד ולכן הסכימו לעשות זה הפעולה להכות פעמים לרמוז לד"ו פרצופים. ולא היה להם להסתפק כי היה מונע אצלם כי אז החיבור היה שלם. ואפלא מן הכתוב אם לא היה במצוה צורך למה הוצרך לצת שיקחו המטה. ועתה אפרש דברי החכם החטא במשה ואהרן אינו מתפרש ככתוב. וזה הפלא למה לא נתפרסם חטאם בתורה ונתפרסם בנביאים ויקציפו על מי מריבה וגו'. וכן קשה ואיך אינו מפורש והלא אמר יען לא האמנתם בי א"כ היה חטאם בחסרון האמונה וכמו שאמר ה"ה ז"ל בעצמו. אבל הענין סוד גדול מסתרי תורה ירצה שצריך לחלק כבוד למדה האחרונה (היא המלכות) כי באמונה יעשה
נסים ונפלאות, ומפני שלא חלקו לה כבוד נענשו. ותפילת משה רע"ה תוכיח כי בראשונה אמר הנני עומד לפניך שם על הצור, ירצה בתפילת רפידים אמר בה זה. והטעם כי השם הגדול אמר למשה כי הוא יהיה נמצא אז בחיבור אחד עם מדה אחרונה הנקראת צור בכל מקום. ואמר לו שיקח המטה ויעשה בדוגמא רושם ואז הצור יפתח ויהפוך ה' לרחמים ויצאו מים כי שמו הגדול על הצור ירצה מדת יעקב עם מדת דוד שהיה כבוד ה' ירצה מדת דוד כאש אוכלת בראש ההר. ובעבור כן לא הכה אלא פעם אחד ירצה, כן יעשה דוגמא למטה כדי שיתעורר היא למעלה כמנהג כל דברי התחתונים המעוררים לעליונים, והקרבנות יוכיחו. אבל בכאן לא פירש לו כן, ירצה, כי לא הודיעהו כי הוא מחובר בשכינת עוזו ולא יצטרך להכות רק היא מוכנת ליתן מים בזולת המכה רק בראות המטה והסכימו שניהם להכות בצור ה' פעמיים. ירצה, לא שמו לבם שיש כח באמונה להוציא בלי חיבור השם הגדול מים ולכן הכו פעמיים אחת לחבר
תפארת ישראל בשכינת עוזו והב' לעשות דוגמא כמו בראשונה לעוררה ליתן מים. והנה זה חטאם, ירצה שהשפילו כבוד ה' וחשבו שאין בכחה ליתן מים. ושגגות גדולים גדולה ביותר מעון מזיד הפחותים. ע"כ אמר לא האמנתם בי לטיב, אמצה בשמי ובאמונה יעשה השם הנס. ירצה, בשמי בשכינת עוזו ככתוב כי שמי בקרבו ובאמונה בלבד יעשה השם הנס. ודע כי בפרשה זאת חקת התורה הוזכר חטאתם פעמיים. באחת כתיב לא האמנתם בי, ובאחרת כתיב מריתם פי. ובפרשת פנחס ג"כ כתיב מריתם פי. אך בפרשת האזינו כתיב כאשר מעלתם בי. ודע כי באמרו בי, ירצה בשמי הגדול הנמצא באמונה. ובאמרו פי, ירצה בשכינת עוזו. וזה אומר מריתם פי כי מרו ועצבו את רוח קדשו הנקרא בכל מקום פי ה'. ולכן אמר מעלתם ואין מעילה אלא שקר, ירצה דיבר השם הנכבד כלומר מה שחשבתם היא שקר גמור כי אני נותן מים ולי היכולת ולא היה לכם להכות. והוא החטא המפורש בכתבי הקודש ויקציפו על מי מריבה
וירע למשה בעבורם. וכן אמר המשורר ההופכי הצור אגם מים חלמיש למעינו מים, ירצה כי המדה האחרונה הנקראת צור בכחה הפכה הצור המוגשם לאגם מים. וכן היא נקראת חלמיש הפכה חלמיש המוגשם למעיין מים. והיו איננו נוסף כדעת המדקדקים אבל ירמוז לויו שבשם בן ד' הרמז לת"ת להורות על החבור. או ירצה שהצור שהוא מ"ה נהפך למים שהוא מדת הרחמים. וכן תוכל להתבונן זו מתפילת מרע"ה ירצה כי טעות משה תובן מתפילתו כי היה מתנצל מזה כי לא היה בכוונה אלא בשגגה ולכן אמר השם בתפילתו באלף דלת, כי התחנן לשם הנכבד שימחול לו ואמר איך הייתי טועה בגבורתך והלא אתה החילות להראות את עבדך, כלומר, במראות הסנה. ודע זה אשר הבינני מרמזיו הנחמדים והאל יכפר בגילוים:
אות רנג - סוד שאין עונין אמן במקדש: סוד שאין עונין אמן במקדש: כבר ידעת ששם ב"ד אשר בו כל כוונת הקריאה והתפילה במקדש היה נהגה באותיות ולא יצטרך להמשיך מאמן. אך בחוץ לארץ קוראים השם בכינויו ולכן נצטרך לענות אמן להמשיך מאמן לאמן. וכבר ידעת כי אמן עולה צ"א כחשבון אדנ"י הוי"ה ודע זה:
אות רנד - סוד ישגבך שם אלהי יעקב: סוד ישגבך שם אלהי יעקב: ת"ר אמר ר' אבין הלוי מאי דכתיב יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב. אלהי יעקב ולא אלהי אברהם. מכאן לבעל הקורה נכנס בעובי הקורה. כבר ידעת שיעקב אע"ה הוא האמצעי שבאבות ר"ל המכריע הא' ויש לו י"ב בנים י"ב שבטי ישראל י"ב כנגד י"ב גבולי אלכסון הנזכר בש"י והנה שש מכאן ושש מכאן וא' באמצע הרי י"ג ה' אח"ד. וכבר ידעת י"ג מדות של רחמים הכלולים בו. וידעת סוד עץ חיים שמהלכו ת"ק שנה. וא"כ הוא בעל הקורה צריך שיכנוס בעובי הקורה לומר שהוא מנהיג ונושא כל הספירות כאשר פירשנו במה שקדם:
אות רנה - סוד תאומים: סוד תאומים: חכמי הטבע אמרו כי שניהם מטיפה אחת וא"כ לפי סברתם מזגם וחומרם הוא שוה וא"כ למה נולד יעקב איש תם ועשו הרשע נולד איש יודע ציד איש שדה שעבר כמה עבירות ביום א' אם מצד נשמתם זה אינו כי נשמתן שוה כאשר ביארנו ואם מצד הגוף הלא טיפה אחת וחומרן ומזגן שוה וא"כ למה היה זה צדיק וזה רשע. ואם תבין אלהי אבי וארוממנהו שאמר משה רע"ה אנה חוזר אבי תבין סוד זה ודי בזה ההערה למשכיל:
אות רנו - סוד נבות היזרעלי: סוד נבות היזרעלי: אמר רבי יעקב כל שחבירו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה מנ"ל אלימא משום דכתיב ויצא הרוח ויעמוד לפני ה' ויאמר אני אפתח ויאמר ה' אליו במה ויאמר והייתי רוח שקר בפי כל נביאים ויאמר ה' תפתה וגם תוכל צא ועשה כן. ואמרינן מאי רוח, רוחו של נבות מאי צא, אמר רב יהודה צא ממחיצתי. דלמא התם היינו טעמא משום דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו. אלא מהכא, קלון מכבוד שתה גם אתה והערל וגו'. ומה שקבלנו בסוד זה הוא נמשך על סוד העיבור כי נפש נבות היתה מקליפת החיצונים ונתגלגלה ובאה בקהל ה' שלא כמשפט, וכשיצאה גזירה מלפני הקב"ה על אחאב הנפש ההיא התאוה לשוב למקומה לקליפות החיצונים הדוברת שקר. ואמר לה הקב"ה צא ממחיצתי כי דובר שקרים לא יכון במחיצתי ואז יצאה ושבה אל בית אביה כנעוריה והיה רוח שקר בפי כל נביאיו. וכשתזכה להבין צא תאמר לו האמור אצל ע"ז, תבין ג"כ זה. כי הוא ממשפחתו ומבית אביו ודע זה:
אות רנז - סוד תשובת הנשמה כפי מעלתה למקום הראוי לה כפי כ סוד תשובת הנשמה כפי מעלתה למקום הראוי לה כפי כבודה: מאי דכתיב כי הולך האדם לבית עולמו. אמר ר' יצחק מלמד שכל צדיק וצדיק עושין לו מדור לפי כבודו. מלה"ד (משל למה הדבר דומה) למלך שנכנס הוא ועבדיו במדינה כשהן נכנסין נכנסין בשער אחד והוא השער הנאמר עליו זה השער לה'. והוא הרמוז בה' אחרונה של שם בן ד'. והב' שכל אחד יהנה כפי מעשיו אם מבעלי צדקה יהנה מזיו השכינה מקום צדיק וצדק, ואם צדיק הוא יזכה לצרור החיים צי"ע, ואם מגומלי חסדים הוא יזכה למקום מטה כלפי חסד, ואם בעל תשובה הוא יגיע עד כסא הכבוד העליון אשר אין מעלה למעלה הימנו שנא' שובה ישראל עד ה' אלהיך. וכבר בארנו במה שקדם שמדריגות הנשמות ג' - צדיק וצדק ומטה כלפי חסד. ונשמת שדי תבינם ודע זה:
אות רנח - סוד אני שר צבא ה' עתה באתי: סוד אני שר צבא ה' עתה באתי: יש בו ד' מובנים - הא'. אני שר צבא ה' עתה באתי מדוייק ולא הנפקתי להסיר כלי מעלי אבל אין אני אויביכם. הב'. אני שר צבאות ה' עתה באתי בזאת הצורה האנושית ואיננו גופני רק להראות לך באתי בדבר גשמי. הג'. אני אני שר צבאות ה' זה מיכאל שבא בימי רבי ולא קבלו ולכן אמר עתה באתי. הד'. והוא הנכון שמדת אני שכינת האל שהוא שר צבאות של יהו"ה. ועתה באתי בזה הצורה להראות לך אליך ללחום מלחמתך בחרבי הקשה שבאה אלי מן ידי יד הגדולה. ולכן השתחוה אליו יהושע כי כבר ידעת מה שאמרו רז"ל כי ד' עבודות הן זוב"ח וקיטו"ר ניסו"ך השתחוי"ה, ואסור לעשותו לשום נברא. ואם לא היתה שכינה א"כ איך השתחווה אליו יהושע. שודאי כמו שאמרנו. ור' מנחם רקנט"י הבין כי היה מלאך שליח השכינה והסיר קושיית השתחויה שאין אסור להשתחוות למלאך כל זמן שנראה בפרצוף בני אדם
ואין נראין לי דבריו ובפירושי לתורה הארכתי בזה: אות רנט - סוד השדים: סוד השדים: דע כי הסכמת הישמעאלים והיונים כ"ש לאומה הישראלית מודים במציאותם (של השדים) חוץ מן הפילסופים. ואין ספק כי הם מורכבים מאויר ואש. וכבר ידעת מאמר רז"ל שיש בהם ג' דברים כבני אדם - אוכלין ושותים, ופרים ורבים, ומתים. וג' כמלאכי השרת - רואים ואינם ניראים, יודעים העתידות, וטסים מסוף העולם עד סופו. ולכן יטענו הפילוספים בדברים כי בלי ספק הם נמצאים והם יראים מהש"י וכדאיתא במגילה גמירא דלא מפקי ש"ש לבטלה. והם חיים אורך ימים עד שמיום שנברא העולם עד היום הזה לא עברו ממלכים שלהם כ"א ג' והם - אשמדאי, והנד, ובילאד. ובלאד עודנו חי וקים. ושרי בוהן ושרי כוס ושרי כץ יוכיחו כי הם באים ומודיעים עתידות לכן סמוך על דברי רז"ל. וסוד מפחד הפילוספים האומרים כי השיגעון הבאה לאנשים היא ממרה שחורה ולא מן השדים ואנחנו נודה להם בחצי
מטעותם שהגורם להראות באיש ההוא המרה שחורה היא פגיעת השדים שהטילו בו הארס והולידו בו המרה שחורה ודע זה היטיב: אות רס - סוד כוונת העגל וכונת אהרן וישראל: סוד כוונת העגל וכונת אהרן וישראל: דע כי ישראל לא ביקשו מאהרן לעשות להם שום צורה לא שור ולא כשב ולא עז אבל ביקשו להם מנהיג במקום מדבר ושממה, וזה אמרם קום עשה לנו אלהים ר"ל מנהיג שיהלוך מלכם לפניהם להודיע את הדרך ילכו בה והמעשה שילמדם מפי השם יעשו כמשה רע"ה. ונתנו זה בעצת אהרן שימציא להם בזה הדבר. וישראל לא היתה כוונתם אלה. וכן תדע שבשוב משה רבינו ע"ה לא חלקו כנגדו כלל ונתנו את העגל לידו לשרפו. ואלו היה כוונתם להיות העגל לאלוה להם, היו בועטים במשה בראותם שורף אלהיהם. והנה אהרן הבין כוונתם שלא היתה לע"ז לזה הנמצא במקום משה רק להנהיגם, הסכים בדעתו למצוא איזה תחבולה להביאם לזה התכלית, הבין בשכלו כי המנהיג אשר ינהיג מנהיגיו במדבר הוא מ"ה הרפה בכח מ"ה
העליונה. וכבר הבין מ"ה הרפה היא המקבלת ממדה העליונה אשר שם רומז צורת שור ומשם תפתח הרעה על כל יושבי הארץ ובפרט במדבר שממה עשה צורת שור לחשבו כי שם יראה כוחו הגדול וינהיגם בכחו העליון וקרא חג לה' מחר לשם המיוחד כדי שיערה רוח ממרום על הצורה כדמות שנאצל ובא על משה והם אחרי כן חשבוהו למנהיג בלי חיבור וקצצו בנטיעות ולכן נתחייבו כליה. מה שא"כ אהרן כי היתה כוונתו לטובה רק שעל ידו נשתלשל הבילבול לכן התאלף בו הש"י להשמידו רק הגינה עליו תפילת אדונינו משה ע"ה ודע זה. ומה יקר המדרש שדרשו רבותינו ז"ל על פסוק ראה ראיתי את עני עמי א"ל הקב"ה למשה אתה רואה ראיה אחת ואני רואה שתי ראיות אתה רואה באין ומקבלין תורה מסיני ואני רואה היאך תבעטין כי כשאני יועץ בקרובין שלי שאתן להם את התורה שנאמר רכב אלהים רבותים הם שומטין א' מן טטרמילין שלי שרחוב בהן ופני השור אל השמאל ומכעיסין אותו בו:
אות רסא - סוד ג' מפתחות לא מסרן הקב"ה ליד השליח: סוד ג' מפתחות לא מסרן הקב"ה ליד השליח: אמר ר' יוחנן ג' מפתחות לא מסרן הקב"ה לשליח ואלו הן מפתח של גשמים ומפתח של חי"ה ומפתח תחיית המתים. גשמים דכתיב יפתח ה' לך את אוצרו הטוב של חיה דכתיב וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה של תחיית המתים דכתיב וידעת כי אני ה' בפתחי את קברותיכם. במערבא אמרו אף מפתח של פרנסה דכתיב פותח את ידיך. ור' יוחנן אמר לך גשמים היינו פרנסה דע לך כי הגשמים הם באים ממדת הטוב אשר עליה נאמר וירא אלהים את האור כי טוב והיא מדת יעקב. והחיה היא תלויה במדת הבינה ותחיית המתים היא מדת הכתר כי משם יורד הטל והשליח הוא האדריכל כי אלו הדברים יורדים בו ולא נתנו לו עד עת הצורך ודע זה:
אות רסב - סוד יעקב אבינו לא מת: סוד יעקב אבינו לא מת: במסכת תענית רב נחמן ורב יצחק הוי יתבי בסעודתא אמרו ליה לימא לן מד מלתא דאגדתא אמר להו הכי אמר ר' יוחנן יעקב אבינו לא מת אלא מעתה בכדי ספדו ספדיא וחנטו חנטיא אמר הכי אר"י מקרא אני דורש ואתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים המאמר הזה נפלא מאוד למה לא דרש כן באברהם ויצחק שהרי כתיב מיתה ואסיפה כיעקב ומאי יעקב שדרש ביה לא מת וכתיב ביה מיתה ולא דרש באברהם ויצחק. וא"ת מהיקשא דאל תירא וגו' וכי זרע יעקב אינו זרע אברהם. ולביאור הסוד הזה דע כי יעקב ע"ה לא שלט בו היצה"ר ולכן לא נתנסה בשום נסיון. כי אברהם נוסה בעשר ויצחק בעקידה. ובעבור שלא שלט בו היצה"ר הוליד י"ב שבטים כולם חסידים והיתה בידו הבטחה שאם לא ימות אחד מבניו בחייו שלא יראה נפשו שחת כמו שדרשו רז"ל בפסוק כי ארד אל בני אבל שאולה. ולכן לא שלט בו יצה"ר
מלאך המות הבא ממדת הדין כי הוא דבק במדת ה' אלהים אמת בעודו בחייו והוא אלהים אמת חיים ומלך עולם ולכן כתיב אצלו וישר אל מלאך ויוכל לו. ואמרו במדרש זה המלאך מלאך המות היה הנה מכל אלה המאמרים נראה כי לא שלט בו מלאך המות ודע זה: אות רסג - סוד כל תענית שלא קיבל עליו מבעוד יום לאו תענית סוד כל תענית שלא קיבל עליו מבעוד יום לאו תענית הוא: והטעם כי המקבל תענית בלילה נראה כמקצץ בנטיעות שהרי קבל עליו מדת לילה ולא מדת יום ולכן צריך לקבל אותה מבעוד יום כדי לקבל עליו מדת יום ומדת לילה ודע:
אות רסד - סוד אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה: סוד אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה: כבר ידעת כי האור רומז לת"ת, והזרוע לצי"ע. ולישרי לב, כבר התבאר כי ישרי לב הם השומרים צוואות הלב ועל שם שמדת שמירת היישרה נקראים ישרי לב. והשמחה רומז אל מדת הלב ושמחת בית השואבה יוכיח. והבן כמה יש חילוק בין צדיק לישר כרחוק שמים מארץ ודע זה:
אות רסה - סוד במעשה דר' אליעזר בן פדת: סוד במעשה דר' אליעזר בן פדת: בגמרא דתענית ר"א בן פדת דחיקא ליה מילתא טובא. עביד מילתא ולא הוי ליה מידי למיטעם. אשכח תומא שדא לפומיה חלש ליביה. אתו רבנן לשיולי ביה אשכחו ליה דניים חזייה דבכה וחייך ונפיק ציצותא דנורא מאפותיא. א"ל דחזאי שכינה ואמרי קמיה עד אימתי אידבר ואיזל בהאי דוחקא, אי ניחא לך דאחריבא לעלמא ואבריה איפשר דנפלת בשעתא דמזונא. אמרי כולי האי ואיפשר וכו'. אמר המחבר המאמר הזה רבו הספיקות. הא'. צדיק כמוהו איך היה דחוק כ"כ במזונות והא כתיב לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם. הב' עביד מילתא, ר"ל הקיז דם ולא רוי ליה מידי למיטעם. למה זה יקיז דם משום שהיה חולי והא כתיב כי אני ה' רופאיך ולא יצטרך להקיז דם כי הוא יסבב לו סיבות להצילו מכל מקרה וחולי. וא"ת לא יסמוך על הנס, א"כ איך יכניס עצמו בסכנת מות מה שיקיז דם והוא אין לו מה לאכול ליתן תמורת מה שניתך. וכבר באה אזהרה ע"ז מן החכמים ע"ה איך יעשה
ביום ההקזה והי ניהו חסיד דמקיים מילי דרבנן. הג'. א"ל דחזאי שכינה. תימא והלא כבר נסתם החזון ולא הווי משתמשין אלא בבת קול וא"כ איך אמר דחזאי שכינה. הד' ואמרי קמיה עד אימת אידבר ואיזל וכו' קשה אם מצא חן בעיניו יוציאהו החוצה כאשר הוציא לאברהם אבינו ע"ה ויברכהו בממון למה יצטרך להחריב העולם ולבראותו. הה'. האיך השיבו איפשר דנפלת בשעתא דמזונא, מי איכא ספיקא קמיה שמיא. ויפה השיבו כולי האי ואיפשר. הז'. נראה מתשובת הש"י אליו שהשעה והמזל גורם, זה הדעת היפך דעת אין מזל לישראל. ואפילו אם נולד יוציאהו כאשר פירשתי. ודע כי היתר אלה הספיקות באוצר ה' יבואו ואין פה מקומם ואם תזכה להבין סוד שהראה הקב"ה לאדם הראשון דור ודור ודורשיו ושאין המזונות נמסרים לשליח ושאלה הדברים היה דברי השליח אז תבין כל הספיקות האלה ושהכל תלוי ברצון העליון תצא מכל המבוכות האלה ודע זה: