ספר שושן סודות — אות רפב - הסבר התפלה:

אות רפב - הסבר התפלה: הסבר התפלה: כבר בארנו במה שקדם שבקשה זו מיוסדת על שם בן מ"ב בר"ת ונקוד כל שם כניקוד אות ראשון הבקשה. המשל, אלהים בישראל גדול ר"ת אב"ג ונקוד אב"ג ככה סגול שבא קמץ א ב ג והוא נקוד של א' אלהים של ב' בישראל ושל ג' גדול. וכן כולם. בזה הדרך ומשם והלאה ר"ל מן תהלתך מתחיל שמות אחרים כאשר נפרש. היה אמרתך א' של אמרתך עם מלח היה למפרע רמז אהי"ה ולכן נקראת עליו "אנא "נורא "קדוש "תרבה "מחילתך אנקת"ם. "פשיענו "סלחה "תגלגל "מדתיך - פסת"ם. "פתחי "סליחה "פתח "סגב "ישע "מנתך - פספסי"ם. "דורשי "יודעי "ויעודך "נא "סמוך "יחד "מתנותיך - דיונסי"ם. "מרוב "צרותינו "פדינו "צדיק - מצפ"ץ איה קנאתך רחום גאל סגולתך חנון פקוד יושר אורחותיך - (ע"ב גשרים) פני סוד פיות טעם עדתיך "ישמחו "השמים "ותגל "הארץ - יהו"ה. שמך מגדול עוז יזכירו הדרתוך ר"ת - שמע י"ה. יאדירון הנכבד והנורא הדרת תפארתיך - שדי יהו"ה אתה דגול נערץ

יסלסלו בהדרתיך - אדנ"י. שוקדי דלתיך ירוממו יכרעו השתחויתך - שדי י"ה. כבודך ודאי זך ועזוז - כוז"ו. בחסדיך מזכירין ומגדילין כפי סלסול זכרותך - במוכס"ז. כפרה וסליחה זועקים וכריתות בריתך - כוז"ו. אתה הוא י"ה ושנותיך - יה"ו. לא יתמו גלגל עדתך - יג"ל אנא לביתך השיבנו יוצרינו תלכנו בחמלתך - אלהי"ם. אדיר יהמו רחמיך ונחם - אדירירו"ן. אומרי מלכותך נשתחוה - אמן. אל היכל קדשיך ביראתך - הק"ב. יה שמך נרננה בישועתך - נ"ב:

אות רפג - הסבר לשמות: הסבר לשמות: אנא נורא כו' ד"ת אנקת"ם והוא שם היוצא מן יברכך וכן שם השני וכן השלישי וכן הרביעי והוא הנקרא שם בן כ"ב אותיות וביאור זה נאמר בע"ה המשפיעים לי"ב גבולי אלכסון. אחר שסידר תפילתו בשם מ"ב בר"ת עד הגיע לתהלתך חזר ואמר לפתוח שערי רחמים ואמר אהי"ה אשר אהיה היה אמרתך. וכבר ידעת סוד אהיה אנה רומזים והנה הוא נעוץ סופו בתחלתו. וזה אמרו היה אמרתך. וידעת כי המדה האחרונה נקראת אמרא כדכתיב בצ"ע אמרתו אשר צוה. ואחר השלימו זה חזר לקו האמצעי ואמר אנא נורא קדוש וגומר. והנה אנא בגימטריא י"ה ו"ה י"ה ו"ה ועל זה השם נאמר ומהללים לשם תפארתך כי תפארתך בגימטריא ארבעה אותיות שהוא שם בן ארבעה אותיות יהו"ה ואותו שמעו בסיני והוא תפארתך והנה הרמיז מן אנא עד יחד מתנו תך שם בן כ"ב והוא אנקת"ם פסת"ם פספסי"ם דיונסי"ס והוא יוצא מר"ת של יברכך ה' יאר ה' ישא ה' ואלה השש תיבות עולה כ"ג, כ"ב מהם לארבע שמות אנקת"ם כו' והאחד לרמוז על

מקורם הנושא אותם הויה תפארת הנקרא קו האמצעי. וכשתחלק משש תיבות האלו הנזכרים שהם יברכך יאר ישא באלפא ביתא, תמצא ארבעה שמות האלו ונרחיב בזה הדיבור. ויש מפרשים כי ד' השמות ר"ל לאנקת"ם כו' יוצאים מאלו ה' תיבות יברכך ה' וישמרך יאר ה' בזה הסדר אנקת"ם מן יברכך פסת"ם מן יהו"ה פספסי"ם מן וישמרך די"ו מן יאר נסי"ם מן יהו"ה. ונרחיב בזה הדיבור בחיבור אוצר ה'. ואחר השלימו אילו הד' שמות הזכיר שם יה"ו בחלוף אתב"ש והוא מצפ"ץ. והוא שם אמיץ וחזק כאשר פירשנו. ולכן וממשיך אליו אי"ה קנאתך בי הרמז לצי"ע המקנא לארצו בת זוגו והחומל על עמו שומר בריתו. אח"כ הזכיר בכינוים רחום וחנון הרומזים לחס"ד ולנצח ונזכר אצלם גאולה ופקידה הגאולים והפקודים מאדון השמטה ושלוחו ההוד וכאשר פירשנו במה שקדם. אחר הזכירו כינוי החסד והנצח הזכיר ע"ב שמות הנשפעים מן החסד ואמר פני סוד פיות נועם עדתיך והיא כמו בסוד שהוא גימטריא ע"ב.

והנה ר"ת פנה סוד פיות פס"ף באלפא ביתא דא"ה ב"ו וג"ז ד"ח תמצא עולה חשבונו תר"ך לרמוז לתר"ך עמודי אור של כתר המשפיעים לע"ב גשרים והם משפיעים לנועם עדתיך. אח"כ הזכיר ת"ת בחיבור מלכות ואמר ישתחו השמים ותגל הארץ שהוא בר"ת יהו"ה ונקודו חפשק (חיריק פתח שוא קמץ) וידעת כי חירק רומז אל מלכות ופתח אל החכמה ושבא אל יסוד וקמץ אל הבינה. והיא העלם ממטה למעלה ולכן נהגו חסידי מקובלים לקום כשאומרים פסוק זה כדי לעורר האהבה ולעזור אל החיבור. וחשבון הניקוד עולה נ"ב, ונ"ב בגימטריא אנא, ואנא בגמטריא יהו"ה יהו"ה, באחד רומז לכ"ע עם בת זוגו והב' אל ת"ת ואל ש"ת. אח"כ אמר שמך מגדול עוז יזכירו הדרתך, ר"ת ד"ו פרצופין באמרו הנכבד והנורא שהרמיז לד"ו פרצופין כאשר בארו בעלי עבודה. ולזה הזהיר משה בתוכחות התורה ליראה את השם הנכבד והנורא כי משה מפי עצמו אמרה. עוד חזר והזכירה בפני עצמה את"ה דגו"ל נער"ץ יסלסל"ו בהדרתך ר"ת

אדנ"י. עוד הרמיז אליה ואמר שוקד"י דלתי"ך ירוחמ"ו יכרע"ו השתחויות"ך ר"ת שד"י י"ה בחשבו"ן אחורי. ואמר כבוד"ך ודא"י ז"ך ועזו"ז ר"ת כוז"ו. עוד אמר בחסידת"ך מזכירי"ן ומגדילי"ן כפ"י סלסו"ל זכירת"ך ר"ת במוכס"ז. עוד אמר כפר"ה וסליח"ה זעקת"ם וכריתו"ת בריתך ר"ת כוז"ו. הנה כלל בזה למפרע ש"ע ונצחים ות"ת. עוד אמר ועלה למעלה עד הכתר ואמר את"ה הו"א הרמז של א"ה של אהי"ה. י"ה ושנותך ר"ת יה"ו והוא השם הגדול הסותם אל הקצות כאשר ביארם בס"י. ובפרט הוא רומז אל מדת החסד ולכן הסמיך אל עדת הכתר שהיא א"ה כי הוא בגימטריא ך"א במדת אהיה והסמיך אליו מדת הגבורה. ל"א יתמ"ו גלג"ל עדותך ר"ת מ"ג, שהרמיז לשם ב"ן עם מקורו והוא שם יג"ל. וכבר ידעת סודו מיסוד חזר ואמר "אנא "לביתך "השיבנו "יוצרנו "מלכנו ר"ת אלהי"ם שהוא ש"ת ולכן הסמיך אליו מלאכו שהוא אדירון באמרו "אדיר "יהמו "רחמיך "ונחם ר"ת אדירין וסיים באמן באמרו "אומצי

"מלכותך "נשתחוה ר"ת אמ"ן. וכבר ידעת סוד אמן שהוא כלל בק שמות ד"ו פרצופין יהו"ה אדנ"י. הנה ירד מלמעלה למטה ולכן חזר ואמר "היכל "קדשיך "ביראתך ר"ת הק"ב, ר"ל האל קדוש ברוך. והסמיך אליו י"ה שמך נרננה בישועתיך ר"ת י"ש כלומר להנחיל אהבי י"ש עולמות. ולכן אמר י"ה שמך לעולם נרננה בישועתך ר"ת נ"ב והיא כפול יהו"ה יהו"ה ית'. ודע זה. והנה אחרי סדרו סדר שבחיו ית"ש בהזכרת שמות קדושים חזר ואמר בקשתו כי כן הדין נותן כאשר פירשנו:

אות רפד - התפלה: התפלה: יהי רצון מלפניך ה' או"א למען שמותיך הקדושים הסדורים בתפילה הזאת החקוקים בלב משכילי עמך בית ישראל שתעשה עמי חסד ותגמול חסדיך עמי למלאות שאלתי ולעשות בקשתי למחול את חטאתי עונותי ופשעי ותריב מריבי נפשי וקצר ימיהם וכלם כרגע ובזמן קצר קצר צרותי ופדני מכל צרה וצוקה ומכל אשמה ומכל שמועה רעה מכל חרפה ובושה וכלימה ומכל נגף ומכל משחית ותפדני מרעב ומצמא ומערום ומחוסר כל ומחלי מקרה רעה ופגע רע והטריפני לחם חקי כל יום ויום תעמיס לי ברכותך ומלא ידי מעושר מתנת ידיך ופתח אלי אוצרך הטוב את השמים ותתנני לחן לחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי ותהא מוראי מוטלת על הבריות ותחפוץ תפילתי כזבחי צדק וכריח ניחוח וטרם אקרא אתה תענה ועוד אדבר ואתה תשמע כדבר שנאמר טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע כי אתה שומע תפילת עמך ישראל ברחמים ברוך אתה ה' שומע תפלה:

אות רפה - פירוש התפלה: פירוש התפלה: יהי רצון, הכוונה בו למדת הרצון אשר הוא הכתר. מלפניך, ממה שהם לפניך. יהו"ה, הבינה בניקוד הבך (קמץ, שוא, קמץ) והוא אלהי האבות חפ"ת (חסד פחד ת"ת) למען שמותך כאלו אמר למענו כי שמו עצמו ועצמו שמו חוץ מתוארי הפעולות הסדורים בתפילה הזאת בר"ת ובסופי תיבות והדומה להם. ועשה כן כי שם נקודי השמות תחת האותיות כדי שלא יהיו השמות ככתיבתם רק יקראם בפיו ובלבבו יחקקם ככתיבתם. וזה אמרו החקוקים בלב עמך ישראל שתעשה עמי חסד כלומר שתגין עלי מן אדון השמיטה בחסד עליון ככתוב ובחסד עולם רחמתיך ותגמול חסדיך עמי מענין ויגמול שקדים וטעמי תגדל חסדך מדרך נצח ליסוד למלאות שאלתי להגין מבעל השמיטה ולעשות בקשתי להשפיע מגמילות חסדיו הנאמנים למחול עוונתי פשעי וחטאתי. תמהתי עליו ז"ל איך פסק בתפלתו כר"מ ולא כחכמים שצריך שיאמר חטא עון פשע והם נגד ג' מדריגות מ"ד הפחד. ותריב מריבי נפשי במדת המלכות. וקצר ימיהם במדת הוד.

וכלם כרגע באדון השמיטה. והם ג"כ מלאכים משחית אף וחימה. ואל סוד זה נאמר והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו. וזה בזמן קצר קצר צרותי בהופיעך עלי בחסדיך מן אדון השמטה. וזה במה שנגזר עלי. ונתן ביד השליח ופדני מכל צרה וצוקה שנגזר עלי ולא נתנה ביד שליח. ומכל שמועה רעה מסמא"ל וסנהדריו הנקראים רעה כענין שנאמר ראו כי רעה נגד פניכם ומכל. חרפ"ה ובוש"ה וכלימ"ה ס"ת הה"ה, וכבר ידעת זה השם אנה רומזים שלשת ההי"ן האלה. וכל אלה הענינים הג' הם מגיעים לנשמתו העלולה מן הא' אל הא' לפני ולפנים. והענין שאמרו רבותינו ז"ל לא נבוש בעולם הזה לא נכלם בעולם הבא ומכל נגף ומשחית ראשי תיבות למפרע מ"ן וסופי תיבות פ"ת בחושבן הקטן כ"א, לרמוז למדת הדין שיהפך למדת הרחמים עליו. וידעת אנה רומז המ"ן ואנה רומז הפ"ת. ופדינו מרעב ומצמא וכו' הזכיר ז' מיני פורעניות נגד ז' מיני הצרות הנזכרות בתוכחה

שנהפכו עליהם ז"ס הבנין לרעה. וכבר ידעת הרמזים הרומזים ללחם ולברכה ולעושר ולאוצר ולחן ולחסד ולמורא. ולכן מכל זה תבין בקשתו באמרו הטריפני לחם חוקי שכל רמזים האלה למדת האחרונה בהיותה מקבלת מהעליונים כפי השפעתם אליה כן אקרא ותחפוץ תפילתי כזבחי רצון כו', כלומר, כזבחי אשר יהיו בימי מלך המשיח. כי הזבחים הקודמים היו מנחת שוא ככתוב לא תוסיפו הביא מנחת שוא וכריח ניחוח:

אות רפו - ענין ריח: ענין ריח: ניחוח כבר ידעת מאשר קדם מה נקרא ריח ניחוח כי לא על ריח בשר הנשרף נאמר כן אלא על שברון הלב והוידוי הנעשה בשעת הקרבה שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה. אל תתמה שמביא ראיה מן הפסוק כי כן הוא ראוי בכל פועל ובכל בקשה להשלים בענין הדומה לענין בקשה ואזי יצא הדבר לפועל כאשר פירשנו במה שקדם בסוד השמות כי אתה שומע בכח מדת מלכות מלת אתה ברחמים צי"ע בחיבור ת"ת בא"י כשאר החתימות שומע תפילה מדת אדנ"י:

אות רפז - כוונת התפלה בכללה: כוונת התפלה בכללה: אחרי הודיעך אותך אלהים שרש הרמזים כולם וכוונת מוצאם נודיעך כוונת התפילה בכללה ונאמר. אלהים, פחד. בישראל ת"ת גדול חסד יחודך תשגבני צדקתך עטרה. הנה הודיע בחרוזה זו ד' רגלי המרכבה וכאשר רשמנו עליהם. והטעם לפי שהוא מדבר עתה בשם מ"ב ושלא יהיה נראה כקיצוץ להשתמש בגבורה לבדה לכן ראשונה עשה יחוד וקשר ד' רגלי המרכבה והולך ביחוד סדר הקרוב אל אדון השמטה ואח"כ עלה אל החס"ד כאשר אתה רואה ברשום למעלה מן שורש התחנה אחר יחוד השוה חזר לאדון השמטה. ובקש ממנו לטהר נחלתו משונאינו ואמר קדוש פחד ראה עלילות שונאינו בחיצונים טהר נחלתך ע"ט הנה בקש בחרוזה זו מן אדון השמטה הנקרא קדוש שיראה סמא"ל וסנהדרין הרוצים וכוספים להכנס לנחלת ה' שהיא מלכות ולכן בקשוהו שישפיעו לטהרת הקודש שהיא ת"ת ות"ת ישפיע לנחלתו ע"ט שהיא אז כל השונאים יכלו משני הצדדים. וכבר ידעת אנה הטהרה ת"ת רומזת. ואחר הודיע היחוד וטהרת

ארץ שתהיה אשה לאיש בא לבקש מאדון השמטה הנקרא קדוש שיגאל דורשיו ביחוד השוה בלי קיצוץ ואמר נשגב פחד גאל דורשיך ישראל יגדל כח שמותך כאלו, אמר באיזה אופן תגאל דורשיך כשתגדיל כח שמותך, כלומר, שיתערב דינך בגדולה ותשפיע שמותך אל המלכות הנקראת כח אדני ככתוב ועתה יגדל נא כח אדנ"י. אחר בקשו דרך להכיל דורשיו הודיע כי בשמו שהיא המלכות יתקן רוחינו. ומביא צמח מ"ה תביא יסוד גאולתך ע"ט כלומר בשמך שהוא המלכות. טכס, כלומר, התקן רוחינו ונשמתינו:

אות רפח - משיח בן יוסף ומשיח בן דוד: משיח בן יוסף ומשיח בן דוד: צמח הוא מלך המשיח וכן תרגום יונתן הנני מביא את עבדי צמח משיחי. וקבלת אבותינו הקדושים כי מלך המשיח מנחם שמו ומנחם בגמטריא צמח. ידעת כי שני משיחים יהיו משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. והנה בצמח ירמוז אל צי"ע (יסוד) הרומז אל יוסף. ובגאולה ירמוז למלך המשיח בן דוד הרומז אל מלכות. וכבר ידעת כי חבור צדק בצדיק יהיה צדקה, וחבור גואל יסוד במלכות תקרא גאולה. ואחר שביקש על גאולתינו ועל פדות נפשנו בקש מאדון השמטה שיתחבר עם רוב הטוב שהוא הת"ת כדתנן ורב חסד מטה כלפי חסד מרב טוב ב' ישראל. ובזה יראנו עטיותיו. וזה אמרו חסין, מ"ה. קדוש ברוב טובך, ת"ת. נוי עטיותיך וענין עטיותך כמו עוטה אור כשלמה שהוא התדבקות וקשר דבר סביב דבר ואחרי בקשו מאדון השמיטה להיות מתחבר ברוב חסד, הכפיל לשונו ואמר שיהמו פחד גודל לבבינו, ע"ט. כלומר, שיהמו

רחמי החסד הגדול מעל לבנו דהיינו המלכות פודינו, כלומר, אדון השמטה זכור, כלומר, קדושתך חברנה במדות זכור שהוא הת"ת. ואחרי בקשו אלה הבקשות להיות היא ממוצע דינו ברחמים החסד והת"ת כלומר שיהיה רחמים בדינו אמר שישעה אל קול המלכות המקבלת וידוינו ובזה יצדיק יודעי, כלומר מחברי תהלתו ע"ט שהיא המלכות העליונה. ויהיה יודעי מלשון וידע אלהים. ואחר השלימו בקשותיו עם אדון השמטה ביחוד שוה חזר להשפע הרחמים מן אויר קדמון עד אויר ורוח המצויה שהיא מלכות. ואמר אהי"ה, כ"ע, אשר אהי"ה, כ"ע. היה אמרתך. ואחר בקשו היחוד מלמעלה למטה אמר אנ"א נורא וכו' בא אל קו האמצעי בשם בן כ"ב אותיות ובשם מצפץ ובנוי החסד וע"ב גשריו וחברו במלכות בפסוק ישמחו השמים וגו' אח"כ נתן שבח למלכות בפני עצמה שבח מגדול עוז. אח"כ חזר אל קו האמצעי בשם יהו"ה וסמך אליו שם אדנ"י והנה החבור שלם מלמעלה למטה. ועתה חוזר בשבחות אדנ"י ובשם שד"י וי"ה

ועולה מלמטה למעלה כוז"ו יסוד, במוכס"ז נצח, כוז"ו ת"ת. ובמדות יה"ו חסד ובמידות אלהים פחד והשלים באדירון שהוא מלאך ש"ת וחזר והשלי' באמן וי"ש עולמות והשפיע אל היכל הקודש בחבור ת"ת ויסוד שהם כוללים י"ו ומשך הו"י ושתי שמות. והנה נשלם היחוד בתכלית השלמות מלמעלה למטה ומטה למעלה ואח"כ שאל צרכיו זה שראינו לגלות מצפוני לב כוונת החכם בכל רמיזתיו וסודותיו והאל יכפר בגלוי אמן:

אות רפט - סוד שכתב הרמבן ז"ל בפרושיו לתורה בפ' בראשית: סוד שכתב הרמבן ז"ל בפרושיו לתורה בפ' בראשית: וכוונתם זו שמלת בראשית תרמוז בעשר ספירות נברא העולם ורמז לספירה הנקרא חכמ"ה שבה יסוד כל הענין שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ היא התרומה והיא קדוש אין לה שיעור למעוט התכוננת הנבראים בה וכאשר ימנה אדם עשר מידות ויפריש אחת מהעשר. רמז לעשר ספירות ויתבוננו חכמים בעשירית וידברו בה והחלה מצוה יחידה בעשה תרמוז בזה. וישראל שנקרא ראשית הוא כ"י המשולה בשיר השירים לכלה שקראה הכתוב בת ואחות ואם. וכבר בא להם זה במדרש בעטרה שעטרה לו במקומות רבים. המחבר בפירושינו לתורה בארנו סודו עכ"ז נדבה רוחינו לבאר כל סודותיו בחבורינו זה ואלהים עמנו בראש יכפר ויסלח כל גלויו כי כונותינו לש"ש שלא יאבדו אלה הדברים באבדנו משה מת מי לא ימות מה שכתב הרב ז"ל וכוונתם זו שמלת בראשית תרמוז וכו' ירצה בזה כי כמו שמלת ראשית דגנך יורה על אחד

מעשרה כן מלת בראשית תורה על אחד מעשרה, יתחייב בזה כי בעשר ספירות נברא העולם. כי אין עשרה נמצא אלא א"כ תשעה קדמו לו מקודם לכן והבן זה. ומה שכתב הרב ז"ל ירמוז לספירה הנקראת חכמה שבה יסוד כל הענין יען כי הוא ראשית הראשית כולם ובה יסוד מידת כל, שעל ידה נעשה הכל. ומה שאמר הרב ז"ל היא התרומה, כבר ידעת שהתרומה אין לה שיעור מן התורה ולכן רמזו חכמת אלהים בתרומה כלומר שאין יכולת בנביאים להשיגה. ומ"ש הרב ז"ל וכאשר ימנה האדם עשר מידות ויפריש העשירי. כבר ידעת שהתרומה היא המידה האחרונה הנקראת עשירית וכנגדה המעשה והוא כוונת הרב ז"ל בדבור ההוא לרמוז למידה אחרונה ולכן מסיים דבורו ויתבוננו דברי חכמים בעשירית וכן למדך כי הדיבור בעשירית שאם לא תאמר כן יהיו דבריו סותרין זו את זו. כי כבר את שאין לה שיעור למיעוט התבוננות הנבראים בה אלא הזכיר חכמה עלאי ותתאי. ומ"ש הרב ז"ל והחלה מצוה יחידה בעשה תרמוז לזה.

עכ"ל. והטעם כי כמו שהחלה היא מפורשת מן העיסה ונקראת ראשית כן מידת המלכות היא מכללם ונקראת ראשית לעולם הנפרדים. ומה שכתב הרב ז"ל וישראל נקראו ראשית כוונתו לכ"י הנקראת כלה. וכן שאר הכוונות שקראה בת כדכתיב וה' בירך את אברהם בכל, בת היה לו ובכל שמה. הוא מדת מלכות. וקראה אחותי רעיתי יונתי תמתי. ואת שעטרה לו אמו כאשר אמר הרב בעצמו, כל אלה הכינוים ירמוז למדת כנ"ל. וכן תפרש וירא ראשית לו דמשה, אע"פ שהתנבא באספקלריא המאירה היתה תחילת נבואתו במדת ראשית. ובעלה דמטרוניתא הוי כדכתיב וראית את אחורי ופני לא יראו משה איש אלהים שהיא אחרונה. אמנם רבי מנחם רקנטי ז"ל פי' וירא ראשית לו הוא התפרדת אספקלריאה המאירה וקוראה ראשית כי הוא להם אחרונות וכולם דברי אלהים חיים רק שלא יהיה המדרש כפשוטו זה מה שקבלנו בכוונת הרב ז"ל ברמוזות האלה: