אות רצ - סוד אלהים: סוד אלהים: כתב הרמב"ן ז"ל בעל הכוחות כולם. כי המלה עיקרה אל, שהיא כח והיא מלת מורכבת אלהים. עכ"ל. כוונת הרב ז"ל במלת אלהים, לאלהים חיים אשר יצאו ממנה כל פעולת ז"ס ההקף שעל ידם נפעלו כל פעולות העולם השפל ולכן קראו אלהים בשם מידת אל דין אף כי הוא מורה רחמים ולכן דקדק בהרכבת המלה להביא אל שתוף כח כוחות ולא שתורה מדת הדין ויהיה א"כ פירש בראשית ברא אלהים כמשמעו כתרגום ירושלמי בחכמתא, כאלו יאמר כ"ע עם החכמה האצילות. אלהים שהיא הבינה והיא כח כחות כולם. את, זרועות עולם. השמים, כמשמעה תפארת. ואת, הנצחים וצי"ע. הארץ, כמשמעה ארץ החיים: אות רצא - סוד פרשת בראשית עד יום אחד: סוד פרשת בראשית עד יום אחד: בראשית, הר"ה עם הש"ה. ברא אלהים, הש"ת. א"ת, זרועות עולם. השמים, ת"ת. ואת, יכין ובועז צדיק. הארץ, ארץ החיים. והארץ, ארץ החיים אררי אצילותה היתה, מקבלת מתהו ובוהו, ממדת יצחק ואברהם משמאל לימין כי כל פינת שאתה פונה יהיה משמאל ר"ל לעולם תהיה נטייתך לימין. וזה יוכיח כשפנה לסובב מהכבש היה נוטה משמאל לימין. וחשך, אש אוכלה. על פני תהום, נמצא תמיד. כי עיקר קבלת התהום מן אש הגדולה אדון השמטה. ורוח אלהים מרחפת, אלהים חיים מרחף על פני המים העליונים ש"ת. ויאמר אלהים, הפועל העליון יהי אור, כלומר ימשך ממשך חכמה ומתעלומותיה אור מדת יעקב. ויהי אור, תורה שבכתב, כי נובלת חכמה של מעלה תור"ה ויהי כן, לא נאמר רק ויהי מלמד ששני אורים יש האחד הגנוז הנקי מכל דין והשני שמשתמשין בו ויש בו טפה חושך. וירא אלהים, הפועל העליון את האור כי טוב, הוא העמוד האמצעי אשר כל הבית נשען עליו ונזכר טוב ו' פעמים כי זו כוללים ו' קצוות. ומלת טוב תוכיח עליו שהם תשעה וששה ושנים מלמטה למעלה. ויבדל אלהים, הפועל העליון. בין האור, שיש בו טיפי חשך שזה יום יהיה תחומו וזה לילה יהיה תחומו עד זמן לילה כיום יאיר כחשיכה כאורה. ויקרא אלהים, הפועל העליון המשיך מדת יום ת"ת ליום צי"ע ומדת לילה הוא אישון לילה ולילה המקבלת ממנה הנקרא בת עין וקבלת ראשונה ממנו ואח"כ מהכל. ויהי ערב, ערוב כל הצורות כי הוא השורש והעמוד מכולם יום אחד כולה כלולים זה בזה אין הבדל ביניהם והמבדיל קוצץ בנטיעות כי ה' אחד ושמו אחד זה הדעת המשותף לכל חכמי הקבלה בפירוש הפרשה הזו והוא הנראה מדברי הזוהר עליו אין להוסיף ואין לגרוע ודע זה וזכריהו כי הוא יתד שהכל תלוי עליו: אות רצב - סוד הרואה את חבירו לאחר שלושים יום מברך שהחיינ סוד הרואה את חבירו לאחר שלושים יום מברך שהחיינו: והטעם כבר ידעת כי ז"ס נקראים זמנים נשגב והתבאר בסוד שמיטין ויובלות ועיקרם הוא הת"ת. וכן ידעת שהלבנה היא מתחדשת משלושים יום לשלושים יום ובהתחדש הלבנה בעולם הגלגלים בהתדבקה בשמש אז מתדבקת מדת מלכות בת"ת ואז מתברכת בא"י אמ"ה שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. וטעם שהחיינו הוא החידוש וקיימנו כענין דוד מלך ישראל חי וקיים טעמי דוד הוא המלכות מלך ישראל כלומר מלך ישראל סבא. והוא כטעם ואני נסכתי מלכי שטעמו מלך ממנו שהוא הדיבור כנסת ישראל שהמלך לבד בעולם השפל. וטעם הגיענו כי אז הם בנגיעה ובנשיקה. לזמן הזה, זמן הוא ת"ת. הזה, כמו זה אלי ואנוהו שהוא צי"ע. וכבר ידעת שאין מברכין אלא על חבירו החביב עליו כגופו וכל זה לדמיון כ"י עם ת"ת שהם מתדבקים באהבה מל' יום לל' יום. ולכן יברכו בראות חביריהם בנאהבים מל' יום לל' דומיא לת"ת ישראל עם שכינת עוזו וכן כבר ידעת שכ"י תקרא בית חדש וכלים חדשים לטעם הנזכר, ולכן יברכו עליהם שהחיינו: אות רצג - וטעם הרואה את חבירו לאחר י"ב חדש מברך מחיה מתי וטעם הרואה את חבירו לאחר י"ב חדש מברך מחיה מתים: וקשה האיך מברך עליו והוא חי ולא מת. והטעם בזה כי כבר ידעת שהרשעים הבינונים נידונים בגיהנם י"ב חדש ואח"כ עולים וכדרשת רז"ל ה' ממית ומחיה מוריד שאול. ויעל וזה לאחר י"ב חודש. והנה הקדוש ברוך הוא פוקד ומעלה אחר י"ב חודש מדינה של גיהנם ועליו נתקנה הברכה שהם אחר י"ב (חודש) שניצולים מדינה של גיהנם. והנה זה הרואה את חבירו לאחר י"ב חודש מברך מחיה המתים דומיא נשמות ההם שהן נראין לאחר י"ב חודש אחר ירידתן. כך אילו א"כ הברכה אינו רק למתים שכבר מתו שהם יוצאים אחר י"ב חודש ודע זה והבן היטב: אות רצד - וטעם הטוב והמטיב: וטעם הטוב והמטיב: כי שמועה טובה מגיע מצד ימין טוב ומטיב ושמועות רעות יוצאים מצד הדין הרפה והוא דינין של אמת הת"ת. ולכן יברך ברוך דיין אמת הת"ת. וזה באמרו האמת בה"א הידיעה ורמוז אל האמת העליון שהיא הבינה ה"א ראשונה שבשם ב"ד אל אמונה ואין עול המודד מדה במדה. וטעם כבר ידעת כי כ"י פרי עץ ופרי עץ חיים ופרי חדש ולכן צריך לברך שהחיינו כי גם היא מתחדשות בתוך ו' ימי בראשית ולכן כל דבר ודבר שמזמן לזמן צריך לברך שהחיינו. וכבר ידעת סוד ירידת גשמים שהם יורדים בגבורה על השדה העליון שזה על זרועות עולם הנקראים שדה תפוחים. ולכן בהיות השדה שלו מברך שהחיינו דמיון שדה תפוחים המתחדשים מזמן לזמן. ואם בשותפות מברך הטוב ומהטיב. וכבר פירשנו סודו ואז אין לברך שהחיינו בעבור שהם הסודות מתחלקת וסוד מאימתי מברכין על הגשמים משיצא חתן לקראת כלה ומעתה ידוע: אות רצה - סוד ארבעה צריכין להודות וסימנך החיי"ם: סוד ארבעה צריכין להודות וסימנך החיי"ם: וטעם ידוע כי כל אלה הארבעה יבוא מצד הדין ולכן הנצול מהם צריך להודות ולמתק מדת הדין כדרכה. וההודאה צריכה להיות בעשרה כי הסכימו כל עשר בהצלתו: אות רצו - ברכת הגומל: ברכת הגומל: נוסח הברכה הזאת ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם הגומל לחייבים טובים שגמלני כל טוב. והעומדים שם אומרים מי שגמלך טוב הוא יגמלך טוב לעד סלה. ברוך כת"ר. אתה חכמ"ה. אלהינו בינ"ה. מלך בינ"ה. העולם ת"ת עם שש קצותיה. הגומל כ"ע. לחייבים, עם היות שהם חייבים מצד רחמיו המרובים גומל להם טובות. שגמלני טוב, כלומר שהשפיע עלי מדת הטוב שהוא צי"ע לא כפי מעשה כי אם ברחמיו וכרוב חסדיו העצומים. והעומדים שם אומרים מי שגמלך טוב וכו': אות רצז - טעם ברכת הגומל: טעם ברכת הגומל: והטעם מדת מי גמלך טוב בגזירות עליון עליו הוא יגמלך, כלומר, כ"ע הוא יגמלך ע"י כל וטוב שהם רומזים לצי"ע עם בת זוגו המשגיחים על אוהביו ושומרי מצותיו כדכתיב חונה מלאך ה' סביב ליריאיו ויחלצם. והוא המלאך הגואל והיא המלאך של יוה"ה. ואיננו מן המלאכים הנשלחים מן הארץ כי אותם הם שלוחים (של) המלאך הזה ודע זה והבן הטיב: אות רצח - סוד דע כי כל הגזירות הבאות לרעה: סוד דע כי כל הגזירות הבאות לרעה: הם באות מאדון השמטה ע"י מדת הדין הרפה. אמנם הגזירות הבאות להפר הרעות הם באים כולם מן הכתר כי חיי בניי ומזוני לא בזכותא תניא מילתא, דהיינו אדון השמטה, אלא במזלא דהיינו הכתר א"כ נקוט האי כללא בידך, כל הברכות שאנו מברכים על הצלות והנסים הם כולם רומזים לכ"ע כי ממנו הצלתם. ועל הרעות הם כולם לאדון השמטה בחבור הכלי לחלק כבוד למדת הדין ובזה תתיסד לכל הברכות בכללן. ומכאן תבין הרואה גוב אריות וכבשן האש ניסין הירדן והים ונסי רבים וניסי יחיד והצלות מאומות ואבודן ובתי ישראל בישובן ובחורבן ועקירת ע"ז בארץ ישראל ובח"ל, כל אלה הברכות סגנון אחד להם ונקל לישב ברכתן כפי הסוד הנזכר בהם: אות רצט - סוד בכל תקל"ב שנים משתנים ב' מחזורים: סוד בכל תקל"ב שנים משתנים ב' מחזורים: מחזור גדול ומחזור קטן כבר ביארנו בחיבורנו ס"ע ועתה נותן טעם להשתנותן בכל תקל"ב. וכבר ביארנו במה שקדם בסימן ה' בשימוש הספירות ת"ק שנה בכל השמיטה מחזורים חלילה והתחלתן מהכתר. והנה בין השמשות של ה' מהתחלת הבינה יגיע השביעי, וידוע שכל ספירה הפועלות ת"ק שנה כלולה בל"ב התיבות החכמה והרי תקל"ב. ולזו הסיבה בעצמה בתשלום כל מחזור גדול כ"ח שנה ביום ד' בבוקר מברכים ברוך עושה מעשה בראשית, כלומר, ברוך כתר שהוא מקור כל הברכות כולם. עושה בראשית, החכמה הנקראת ראשית אשר ממנה תיקון העליונים והתחתונים ע"י ל"ב נתיבות מכ"ח הכתר. והנה בתשלום כל תקל"ב ביום ד' בתחלת היום ברגע עלות השמש היא שעת הרחמים כל מה שישאל אדם בא יבא כי הוא חילוף לתשלום ל"ב נתיבות וחזרתן חלילה לשמש ודע זה והבינהו ואסור לגלותו רק לצנועים יראי האל וחושבי שמו וברוך מגלה סודו ליריאיו: אות ש - סוד ס' רבוא אם של גוים אומר בושו אמכם וכו': סוד ס' רבוא אם של גוים אומר בושו אמכם וכו': היא לילית בת זוגו של סמא"ל ואם של ישראל אומר ברוך חכם הרזים. וטעם הברכה הרזים אותיות המובלעות כמו בג"ד שמשפטו בא ג"ד כן בכאן הרזים משפטו הארזים. וטעם הברכה וכוונתה כן היא ברוך צי"ע חכם חכמה עילאה הארזים הם ארזי הלבנון שהם ז"ס ההיקף הוצא מהם המלכות וישארו ו' וכל אחד כלול מעשרים שהם ס': אות שא - וטעם הרואה חכמי ישראל אומר ברוך שחלק מחכמתו ליר וטעם הרואה חכמי ישראל אומר ברוך שחלק מחכמתו ליריאיו: הכוונה כי נאצלו נפשותיהן מחכמה עילאה ומשם בינה ויורדות ביסוד ובעולם הגשמי וחכמתו עמו וזוכה להיות חכם ומלת ליראיו להרמיז אצילת ישראל מהפרדס וכוונת הברכה כן היא ברוך כ"ע שחלק מחכמתו חכמה עילאה ליראיו הם המאמרות שכל אחד החכמה כלולה בו ועל כן מברך כשיראה חכמי ישראל בנשמותיהם מהפרדס אבל מהאומות אינו אומר שחלק אלא שנתן מחכמתו לבשר ודם כי מדבר באדם הגשמי: אות שב - סוד חיוב אדם לברך באם רואה שנוי הבריות: סוד חיוב אדם לברך באם רואה שנוי הבריות: בפניהם ובאיבריהם אחר לידתם יאמר ברוך דיין האמת. כי אין דין בלא עון והכל במשפט יבא. ואם מברייתו, מברך משנה הבריות. והטעם כי הגיע להם מהשר הממונה עליהם ולכן מן המבואר כי הוא הכח להשר ההוא מהש"י ולכן ראוי לברך להש"י: אות שג - טעם ברכות מדברות וימים וגבעות והרים הגדולים: טעם ברכות מדברות וימים וגבעות והרים הגדולים: וכו' מברך ברוך עושה מעשה בראשית. וזה מידיעה כי אלו כולם רומזים לז' ספירות חוץ מהים הגדול הרומז לבינה. ולכן ברכתו משונה והבן זה היטב: אות שד - סוד ברכת הקשת: סוד ברכת הקשת: ונוסח הברכה ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו ברוך אתה יהו"ה זוכר הברית. כוונת הברכה כן ברוך אתה תתברך תפארת המתברך מבינה וזוכר הברית משפיע למדת יסוד וממנו לכנסת ישראל. וזה אמרו נאמן בבריתו. וקיים במאמרו, כלומר, נאמן הוא בבריתו ובריתו. קיים במאמרו, היינו כ"י. וחותם בא"י זוכר הברית ומה שלא זכרנו מהברכות סוד כוונתם תבינם ממה שזכרנו כי כולהו בחדא מחתא מחתינה: אות שה - סוד פרשת יהי רקיע עד יום שני: סוד פרשת יהי רקיע עד יום שני: ויאמר אלהים, הפועל העליון. יהי רקיע, י"ב גבולי אלכסונים. בתוך המים, כי הספירות מקפילות זו את זו בין מים מימי החסד למים מימי הים אשר כל הנחלים הולכים אליו. ויעש אלהים את הרקיע בה"א הידוע, לרמוז אל הקו האמצעי הכולל הכל. ויבדל, הבדילו לעשותו מטה כלפי חסד, והם המים אשר מעל לרקיע. ועשה כן כדי להמתיק מים התחתונים להיות רחמים בדינה. והנה נחלקו המים, והמחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים, ולכן ויקרא אלהים לרקיע שמים אש ומים כי הוא המכרעת. וסודו ואתה תשמע מן השמים. ולא נאמר כי טוב ביום שני כי הצדיק י"ע לא הוציא פירותיו עד יום שלישי אחרי הקוות המים אליו ונראתה היבשה ושבוי שני מיני המים עצם אחד ונתבטל המחלוקת. וכתב הרמב"ן ז"ל בפרשה זו וז"ל נבין בפשט הפסוק עם שיש בו בשם שמים ובשם הכסא יהוה הוד סוד נשגב ונעלם שיש שמים לשמים וכסא לכסא עדות שמי השמים כו'. עכ"ל. כוונת הרב ז"ל לרמוז לשם יהו"ה הנושא אותו מדת השמים ולכן מחזיק בדבריו בפסוק ואתה תשמע השמים כי לא התפלל החכם ע"ה לשמים המורגשים רק ליהו"ה הנושא אותו מכריע הראשון הנקרא שמים. וזה אמרו כי יש שמים ע"ד נובלת אורה של מעלה גלגל חמה. ובאמרו כסא לכסא כי ידוע אצל בעלי העבודה כי ד' רגלי המרכבה הם כסא לרוכב והוא שם י"ה וד' מחנות שכינה מהם כסא לשכינה והשמים והארץ עם יסודותיה כסא למרכבה העליונה ולמחנות השכינה: אות שו - סוד מה טעם שכל יום מששת ימי בראשית כפול ביצירות סוד מה טעם שכל יום מששת ימי בראשית כפול ביצירות: וזה כי ביום ראשון נבראו שמים וארץ. וביום ב' רקיע ומלאכים. וביום השלישי הקוות המפוזר והוצאת הארץ דשאיה ופרי הארץ בצמחי העץ. כי גם להקוות המפוזר נאמר ויאמר כמו בשאר היצירות, היפך דעת החכם ר"א ב"ע ז"ל. וביום ד' נבראו ב' מאורות. וביום ה' נבראו שרצים והעוף. וביום הששי נבראו בהמות ואדם. והנה ע"ד הפשט ננעלו לפני שער הספוק בזה אך ע"ד האמת סודו למשכילים ינעם. וזה כי הפועל העליון כשהמציא כל נמצא המציאו ע"י ד"ו פרצופין. ולזה תמצא בכל יום ב' פעולות מתחלפות, הא' רומז לת"ת והב' לעטרה. ולבאר זה נאמר ביום א' נבראו השמים והארץ שהרמיז בם לתפארת ישראל ולשכינת עוזו הנקראים שמים וארץ העליונים. ביום ב' רקיע ומלאכים שהרמיז ברקיע ת"ת לאשר במה שעבר ומלאכים עולה הפירוד שלוחי העשירית. ביום ג' הקוות המפוזר והראות היבשה שהרמז בהקוות לצי"ע אשר הו"ו הכפול שבמלת וא"ו שבשם ב"ד והוצאות הארץ דשאיה עצה ופריה שהרמז בם לארץ העליונה אשר הוציאה עולם הפירוד. וביום הד' שני מאורות שהרמז בם לד"ו פרצופים. וביום הששי בהמות בהררי אלף ואדם שבמרכבה שהם ד"ו פרצופים. הנך רואה שהכפל הבא בכל יום לרמז לד"ו פרצופין או לצי"ע מכריע שני ודע זה: אות שז - סוד כי ביום אכלך ממנו מות תמות: סוד כי ביום אכלך ממנו מות תמות: כבר ידעת כי יומו של הב"ה אלף שנה והנה האריך לו תתק"ל שנה וא"כ איך נתקיים שהאריך לו אלף שנים. וי"ל אחרי שאמר לו מות תמות הרמיז לו מותא תנינא, וכבר ידעת סוד אדם כי סוד אדם שהוא אדם דוד משיח וא"כ במות א' היה חי תתק"ל שנה ובמותא תנינא ע' הרי אלף ובמשיח יתקיים מחשבת הש"י הראשונה שיחיה לעולם. וכאשר נבאר סוד זה בכמה מקומות רבים מזה החיבור ובאוצר ה' ודע זה: