{"bookId": "kabala-49ba4fdeec0e", "part": "1", "torah": "22", "title": "ספר שושן סודות — אות שח - סוד המילה וכל המסתעף אליה:", "hebrewTitle": "אות שח - סוד המילה וכל המסתעף אליה:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-49ba4fdeec0e/1/22/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-49ba4fdeec0e/1/22/", "segments": [{"index": 1, "he": "אות שח - סוד המילה וכל המסתעף אליה:\nסוד המילה וכל המסתעף אליה: \nכבר נתבאר במה שקדם כי המצות רומזים לז\"ס הבנין ולכל ספירה יש מצוה א' מיוחדת, כמו \nהמילה ואסור עריות לצי\"ע. ולכן הזכיר אצלה אני אל שדי הרומז לצי\"ע כאשר פירשנו במה \nשקדם. וטרם שאשלח ידי לבאר סודה אגיד הספקות הנופלות בה. הראשון. למה קרא עצמו \nבפרשת המילה אני אל שד\"י ולא קרא עצמו בשאר מקומות שדבר עמו פב\"פ. השני. למה נצטווה \nא\"א ע\"ה על המילה בהיותו בן צ\"ט שנה, והלא הכיר את בוראו בג' שנים כדגרסינן על עקב \nאשר שמע בקולי כו'. השלישי. למה אמר והיה תמים ולא אמר היה צדיק או חסיד אם אלה \nתוארים הם יותר חזקים מן תמים בעבודת הש\"י. הרביעי. למה אמר התהלך לפני יהיה והיה \nכו' וכי עד זה הזמן לא התהלך לפניו והא כתיב וילך אברם כאשר דבר אליו ה'. החמישי. \nבאמרו ואתנה בריתי ביני ובינך המכוון בדיבור זה לברית מילה, וא\"כ למה הכניס דברים \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "אחרים משינוי שמו ולהיותו אב המון גוים תיכף שנראה אליו היה לו לכתוב זאת בריתי. \nהששי. למה נפל על פניו בזמן הזה ולא נפל תיכף שנראה אליו ולא נפל משאר הנבואות \nהקודמות. ואין לומר מפני הערלה והלא קודם ג\"כ היה ערל. השביעי. למה אחר נפלו דבר \nאתו במדת אלהים ואודם נפלו דבר אתו במדת ה' ומתוכה אמר לו אני אל שדי מה זה ועל מה \nזה נשתנו השמות. השמיני. למה אמר ואני הנה בריתי אתך היה לו לומר הנה בריתי אתך \nוד\"ל. התשיעי. למה באמרו והיית לאב המון גוים קשה והלא לא בעבור הברית נעשה אב המון \nגוים אלא בעד חלוף שמו והראיה באמרו והיה שמך אברהם כי אב המון גוים נתתיך נראה כי \nשנוי השם גרם לו ולא הברית וא\"כ למה הסמיך אב המון להנה בריתי אתך. העשירי. והפרתי \nאותך במאוד מאוד, הכפל הזה למה והלא כבר נאמר וארבה אותך במאוד מאוד. ועוד בראשונה \nהסמיכה לברית ובשני הסמיכה לשנוי השם. האחד עשרה. למה לא בשרו אצל הברית להיות \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "יוצאים ממנו מלכים כי אם סתם אמר לו וארבה אותך במאוד מאוד. השנים עשרה. לדורתם \nלברית עולם יאמר לברית עולם, לדורתם למה לי. או יאמר לדורתם ולשתק מעולם. או יכתוב \nלדורותם לעולם לברית ל\"ל. השלש עשרה. להיות לך לאלהים, תימה וכי לזה צריך ברית והלא \nתלוי באברהם ובזרעו אחריו ככתוב ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום הנה זה \nתלוי בדבקות ולא בברית. הארבע עשרה. ונתתי לך, קשה והלא לא נתן לו את הארץ כי אם \nבדיבור וא\"כ איך השוה אליו זרעו. החמשה עשר לאחוזת עולם קשה ואנה הברית והם גלו \nממנה. הששה עשר. והיית להם לאלהים קשה והלא כבר אמר להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך \nותו לא השבעה עשר אתה וזרעך אחריך לדורתם קשה למה לי למימר לברית עולם כאשר אמר \nבתחלה. השמונה עשר זאת בריתי אשר תשמרו קשה למה אמר זאת יאמר וברית אשר תשמרו. \nהתשעה עשר. אחרי אמרו ביני וביניכם מה צריך שיאמר ובין זרעך אחריך או יאמר ובין \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "זרעך אחריך ולא יאמר וביניכם. העשרים ונמלתם קשה, היה לו לומר המול לכם כל זכר את \nבשרו ונמלתם למה לי. העשרים ואחד לאות ברית. קשה, לימא לברית ביני לאות ל\"ל העשרים \nושנים. ימול לכם כל זכר קשה ל\"ל שינוי הלשון ולא אמר כאשר אמר בתחלה המול לכם כל \nזכר ואמר ימול. העשרים ושלש ימול לכם לדורתיכם למה לא אמר לעולם כמו שאמר למעלה. \nהעשרים וארבע. יליד בית מקנת כסף וכו' קשה למה לא פירש דינו ומילתו עד פסוק הב' \nבאמרו המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך ולמה יחלקהו יאמר בפסוק ההוא ככה ובן ח' ימים \nימול לכם כל זכר לדורותיכם ואח\"כ יאמר המול ימול יליד ביתך ומקנת כספיך מכל בן נכר \nאשר לא מזרעך הוא ולמה יודיעם פסוק אחר ועוד בפסוק הנ\"ל עשה מיעט יליד בית ומקנת \nכספך. העשרים וחמש והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם קשה למה לא אמר לדורתם לברית עולם \nהעשרים ושש וערל זכר וכו' תימה למה לא כתוב וערל זכר מזרעך אשר לא ימול. ואין לומר \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "כי לא ישוב אל מקנת הכסף והלא אלו אינם בני כרת אם לא נימולו כ\"א זרעו ולמה לא פירש \nבמי ידבר אלו הן הספקות אשר נפלו בפסוקים האלה והיתירים בפירושנו לתורה יעויין שם. \nומעתה נשוב לפרש סוד המילה כפי המקובל ולא כפי הפשט. ומעתה נעור על הספיקות הנופלים \nבעצם מקום המילה. הראשון. למה כסה ולא גילה הכתוב בפירוש מקום המילה והיה לו לכתוב \nלו וערל זכר אשר לא ימול בשר שפכתו כענין שנאמר וכרות שפכה, כי שם אבר ההוא בלשון \nהקודש שפכה עד אשר הוכרחו רז\"ל לרומז מג\"ש נאמר ערלתו ונאמר להלן פרי עץ ערלתו מה \nלהלן במקם שעושה פרי אף כאן כו' ומה סוד הוא שיעלמהו ולא יכתבהו בפירוש, והלא ג' \nערלות הן ערלת לב לשון לשון מילה וזה בלתי מבואר אלא בג\"ש, יאמר בפירוש ולא יסתום \nדבריו. השני. כל בריאותו הן שלימי היצירה אל אמונה ואין עול הכל בחכמה הוא עשך \nויכוננך מלמד שהוא וב\"ד נמנו על כל אבר ואבר והושיבהו על כנו וא\"כ לא ימלט מחלוקה \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "הכרחית אם הערלה דבר מותר ואין צריך לא יבראהו ואם הוא צריך לא יצוה להשחיתו \nולמולו. השלישי. קושיא מקבילות הראשונה ואם הוא דבר הכרח וצורך והיא משלימות היצירה \nלמה רוב צדיקים נולדו נימולים וכל מי שנאמר בו תמים או תם וטוב הוא יותר קדוש. \nהרביעי. קושיא מקבילות לא' ואם נולדו כן בעבור צדקתם למה נולדו בין הגוים. החמישי. \nאם הוא דבר המשלים מין האנושי הן בהצלחתו המצננות למעט התאוה כדברי הרמב\"ם ז\"ל או \nבהצלחתו המצננות להיות ניצול מגיהנם דברי רז\"ל, למה לא צוה עליה לאדם הראשון ויהי \nנכלל כל המציאות במין האנושי כענין שבע מצות שנצטוה עליהם אדה\"ר ולמה ימנע טוב \nלהולכים בתמים. הששי. אם המילה מסוגלת להביא אל השלימות מקצת המין ולא כולו או \nמסגולתה למין כולו. ולא יתכן לומר למין כולו כי לא ניתנה לאדה\"ר עם שבע מצות. אלא \nמאי למקצת המין והם זרע אברהם אבינו ע\"ה, א\"כ למה יתחייבו אומות העולם בדין גיהנם \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "על ביטולה, והרי אף אם יהיו נימולים אין מסוגלת המילה להצילם אלא לזרע אברהם. אלא \nע\"כ לומר שסגולתה לכל המין, וא\"כ לאדה\"ר למה לא נצטוה. השביעי. ביום השמיני ימול \nבשר ערלתו. קשה, האיך רז\"ל מעט האשה מחיוב בנה והטילו החיוב על האב והלא כתיב ימל \nסתם בין זכר בין נקבה. מה תאמר, כאשר צוה אותו אלהים אותו ולא אותה זה המיעוט היה \nקודם מתן תורה ונתנה תורה ונתחדשה הלכה מה תאמר מצות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות \nא\"כ לישתוק מאותו. השמיני. מהמאור כי לא יתחייב הקטן בשום מצוה אלא בהיותו בן י\"ג \nשנים וא\"כ למה צותה תורה למול את הקטן בח' ימים ועדיין לא נכנס במצות. התשיעי. מה \nנשתנה יום השבת מיום האמור אצל המילה כי יום שבת לילו עמו ויום המילה דווקא ביום \nולא בלילה. העשירי. והלא אין עשה דוחה את לא תעשה ועשה כ\"ש עשה ולא תעשה וכרת בשבת \nואיך יבוא מצות מילה וידחנו. הנה אלה הם הספיקות וכולם יקשה על דרך השפט ובאוצר ה' \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "יבואו. וכבר קדם לנו הדיבור בצורת האדם ותבניתו ושהוא תשעה חלקים הראש שלש וזרועת \nעם הלב שלשה ונצחים השוקים והברית צי\"ע שלשה והמדה האחרונה תרמוז אל האשה הרי נשלם \nהבנין בצורת זכר ונקבה. אמר המחבר ראיתי להביא ספר בעל הגדור בחבורו במצות ע\"ד אמת \nוז\"ל - ואני בהיתי בן ד' שנים ולקחתי גם חלק משנת ה' לקחת זקיני ביד אחד והוליכני \nאל הר אחד מקום שאין ילוד אשה שם וישבנו שם מ' יום עם ז' ליטרא פת וצלוחית של מים \nעוסקים במצות לדעת ענינים. והיה בסוף מ' יום עמד זקני בתפלה ואני עומד לפניו בהול \nומבוהל מצד האימה והיראה כי ראינו מרחוק חיות רעות מכלות חיות טובות: \n \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "אות שט - וזו היא התפלה:\nוזו היא התפלה: \nוסידרנוה כפי הנמצא אצלינו כי הספר היה מוטעה וזו נוסחה. האדרת והאמונה לחי \nהעולמים. הבינה והברכה לח\"ה. הגדולה והגאוה לח\"ה. הדעת והדיבור לח\"ה. ההוד וההדר \nלח\"ה. הוועד והוותיקות לח\"ה. הזכרות והזיכרון לח\"ה. הטכס והטוהר לח\"ה. היחוד והיראה \nלח\"ה. הכתר והכבוד לח\"ה. הלקח והליבוב לח\"ה. המלוכה והממשלה לח\"ה. הנוי והנצח לח\"ה. \nהסגוי והשגב לח\"ה. העוז והענוה לח\"ה. הפדות והפאר לח\"ה. הצבי והצדק לח\"ה. הקריאה \nוהקדושה לח\"ה. ורון והרוממות לח\"ה. השיר והשבח לח\"ה. התהילה והתפארת לח\"ה. כי על \nרחמיך הרבים אנו בטוחים ועל צדקותיך אנו נשענים ולסליחותיך אנו מקווים ולישועתך אנו \nמצפים. אתה מלך אוהב צדקות מקדם מעביר עונות עמך ומסיר חטאת יראיך כורת ברית \nלראשונים ומקיים שבועה לאחרונים. אתה הוא שירדת בענן כבודך על הר סיני והראת דרכי \nטובך למשה עבדך ואורחות חסדיך גלית לו והדעתו כי אתה הוא אל רחום וחנום ארך אפים \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ומרבה להטיב. ומנהיג העולם במידת הרחמים וכן כתוב ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך \nוקראתי בשם ה' לפניך וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם. אל ארך אפים אתה ובעל \nהרחמים נקראת ודרך תשובה לנו הורית וכו' עד וחטאה ונקה סלח נא לעון העם הזה וכו'. \nה' שמעה ה' סלחה ה' הקשיבה ועשה ואל תאחר כי שמך נקרא על עירך ועל עמיך. ובאמרו \nשמעה, ראינו אדם אחד אדמוני ביותר ואחריו אדם אחד לבן כשלג ואמרנו יום בשורה הוא \nומשר התורה באו. וישבו עמנו וזקיני תופס אותי בידי ונשמטה ידי מידו וקמתי וישבתי \nאצל האנשים ההם ואמרתי להם משביעכם אנו בשר תורה שלא תזוזו מכאן עד בא שאלתי. \nואמרתי להם מהיכן המילה יוצרת ואמרו לי פה אחד גם שניהם, ימ\"ל ב\"ג ר\"ל נעלם הגימ\"ל. \nאמרתי להם א\"כ יכתוב ימול לכם כל זכר מאי המול ימול. אמרו לי, המול בחיך ימול \nבלשון. ר\"ל המול בחכמה הנקרא חיך וימול בבינה הנקראת לשון. והנה חיך ולשון בראש הוא \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "כ\"ע הנקרא ראש עליון. ואמרתי להם תכניסו דבריכם באזני. ואמרו לי החכמ\"ה אב הבנים \nוהבינ\"ה אם הבנים. החס\"ד יניקתו מהאב כרחם אב על בנים והפח\"ד יניקתו מהבינ\"ה קו \nירוק מלך עולם. והאב מלך רחמים וע\"כ נקרא המל שאין שם ערלה חלילה וע\"כ ימול לבשר \nהערלה ולגלות עור העטרה המכוסה בחושך וזהו ביום הח' ימו\"ל בשר ערלתו (ימי ימול המול \nימלוך לבער הדינים מן המלך היא אם הבנים) וע\"כ המצוה באיש ולא באשה. וכאשר המעור \nהוא היסוד בן הבינה ויתרחק הערלה אחיזת הטומאה יתבער הירקרקת מן הבינה. ואין המצוה \nהזו בלילה כי אין דין מבער דין. וע\"כ אברהם לא הורשה לשמש עם שרה כל זמן שלא נטהר \nמן הערלה כי מה שם אליו והמילה הוא בסוף האדם הוא המעור כי שם קבוץ הקליפות והערלת \nולא בלשון שהדין בלשון מצד דבוק ביסוד והאדם בשמטה שעברה לא חסר ממנה דבר כי אז \nהשלום בארץ תם ושלום אך בזו השמטה היצר דבוק עם האדם ע\"כ צריך תיקון הוא שאמר \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "לאברהם להטיף ממנו דם ברית. וגם מן הדין היו למולן תיכף דבוק הערלה אבל בעבור שצריך \nלעבור עליו ז' ימים ובח' למולו כי בכלל ח' עבר השבת כי אין למולו אם לא עבר השבת \nעליו הנקרא זאת כענין הנודר לגרש את אשתו מקימה אצלו ז' ימים ואחר מגרש ואין מתירין \nלו. והכוונה שהנדר רומז בבינה ויורד עד העטר\"ה היא השבת וגם אין למולו ביום הז' כי \nצריך לשוב בח' שהיום ח' רומז ביסוד הוא מעור כי הוא עד העטרה וכשתחזיר מלמטה למעלה \nיהיה הסוד ח\"י דומיא ז' ימים יהיה עם אמו ומיום הח' והלאה ירצה לקרבן. והנה גם זה \nרוצה לראות פני המלך הוא צי\"ע ואין לראות פני המלך זולתי השוער הוא השבת והנה דין \nהבהמה כדין אדם לענין זה כי איפשר גם זה העברת ז' ימים משום חסרון המילה שבו להרמיז \nשהיה ראוי להיות מהול אף כי אינו מהול והאשה כלולה מאש ע\"כ אינה יכולה לטהר הערלה \nפן ישרוף ויזיק ולפי שסביב הברית העליון והעטרה יש סרכים רבים כאמור כל גוים סבבוני \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "ולכן חוזרים על ציצין המעכבין. אמרתי מה ראה הקב\"ה ולא צוה לאברהם לימול כשהכירו \nאלא המתין לו עד שנעשה בן צ\"ט שנים. אמרו לי בעבור שהיה צריך לצאת ממנו ישמעאל סיג \nחיצון. אמרתי להסמ\"ם עשו שיצא מיצחק שהיה מהול. אמרו לי לא ניתן להאמר. ודבריהם \nסולת נקיה ובהם יותרו רוב ספיקתנו ומה שכתב לא ניתן להאמר טעמו הוא כי אברהם איש \nהחסד ומשמטה הראשונה אשר לא היה צריך בה למול את הערלה וכמו שכתבנו ולכן גם ישמעאל \nשהוא סיג החיצון ראוי לצאת בערלה. אבל יצחק הרומז בפח\"ד זהו אדון השמיטה הקשה במילה \nהולידו כדי להתיש כח סמא\"ל וחביריו. אך מה שיש להתישב למה המתין לו עד היותו בן צ\"ט \nשנים ולמה לא ציוה על המילה תיכף כשנולד ישמעאל לפי סברת תשובתינו וסיבר בז' גם בעל \nהגדור לא נכנסו דבריה גם לא קבלנו בו פא\"פ עד שיבוא מ\"צ: \n \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "אות שי - סוד ברכות של מילה:\nסוד ברכות של מילה: \nהמל את בני מברך אשר קדשנו במצותיו וציונו למול את הבן. ואחר מברך בא\"י על המילה \nהתחיל ממקום הברכה ויורד עד התפארת הנקרא עולם אשר היא ס\"ע כאשר פירשנו כמה פעמים. \nבמצותיו הן ד\"ו פרצופים עיקר ההיקף אשר בם רומזים המצות. וצונו, הת\"ת. על, בגזירות \nכ\"ע הנקרא עלי. המילה, צי\"ע סוף וגמר האדם העליון למול את הבן שאבי הבן עומד במקום \nהאב העליון שהוא חכמה המקבלת מכ\"ע. ולכן אין צריך לרמוז על הכתר ולומר על אבל אדם \nאחר המל בן חבירו צריך להמשיך הברכה מאל עליון שהוא אל המצוה כאשר פרשנו לכן מברך \nעל בריתו של אברהם אבינו הוא צדיק י\"ע המקבל מן מטה כלפי חסד. בא\"י אלהינו מלך \nהעולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו שהוא מדת אברהם. \nוהטעם כי מעתה קיבל הברית ונעשה לדוגמא העליונה. מעתה מבקשים מעליו רחמים הקהל \nואומרים כן - יכנס לתורה שם תורה שבכתב ולחופה כ\"ע ולמעשים טובים הם תרי\"ג מצות \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "הרומזים לכל ההיקף כי כל מצוה הוא אבר א' מהצורה העליונה ובתשלום כל התורה נמצא \nהאדם העליון שלם. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קידש ידיד מבטן וחק בשארו שם \nוצאצאיו חתם באות ברית קודש על כן בשכר זו אל חי חלקינו צוה להציל ידידות שארינו \nמשחת למען בריתי אשר שם בבשרג בא\"י כורת הברית: \n \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "אות שיא - דע כי כוונת הברכה במילת העבדים והגרים:\nדע כי כוונת הברכה במילת העבדים והגרים: \nצריך להזכיר בהם הטפת דם ברית וקיום שמים וארץ. והטעם כי גרים ועבדים מצד הטומאה הם \nבאים והמקטרג סמאל וסנהדרו עומדים בכוחם והטפת דם ברית הא מפריש אותן ומשקיט המייתם \nושאגתם לטרף הנותן ליריאיו לזכור להם בריתו ובראותם כי יש חלק במצוה כל עולה קפצה \nפיה ואין שטן ואין פגע רע והברית שליו ושקט. וזה קיום שמים וארץ ד\"ו פרצופים וזה \nסוד הוצאת שער בתפילין וסוד העזאזל וכיוצא בהם: \n \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "אות שיב - וטעם לקיחת כוס יין לברכת המילה:\nוטעם לקיחת כוס יין לברכת המילה: \nכלומר הברכה האחרונה, לפי שכבר ידוע לכל בעלי העבודה כי כוס יין הרומז ליין המשומר \nבענביו ולא הופרש מענביו להעשות יין נסך והיין המשומר הוא השפע ששת ימי בראשית \nהראויה אותה שפע לצי\"ע והוא המילה ולכן הצריכו כוס וזה סוד זה ספר תולדות אדם וידעת \nמלת זה ממלת זה אלי ואנוהו. אשר, כ\"ע קדש, ע\"י החכמה ידיד, אדון השמטה מבטן, הבינה. \nוחק בשארו שם, ת\"ת. וצאצאיו חתם, י\"ב גבולי אלכסון שהם י\"ב צרופי הוי\"ה. באות ברית \nקודש, צי\"ע. על כן, ש\"ת אל חי, צי\"ע שהוא חלקינו כי הוא צרור החיים. צוה, כי הוא \nהמצוה על המלכות. והסיבה להציל ידידות שהוא הנשמה. שארנו, הגוף משחת מבאר לילית אתת \nסמאל המכתתת לצי\"ע כמו שכתוב אל תעטר עלי באר פיה: \n \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "אות שיג - סוד ששבות דבריהם דוחה את המלה:\nסוד ששבות דבריהם דוחה את המלה: \nוהטעם כי אלו הלאווין רומזים אל מדת המלכות והעשיה למדת ת\"ת. הנה בזמן קיום המעשה \nר\"ל מצות מילה שהוא מצות עשה, אף כי נעקר הלאו אין כאן בזיון המלכות, שעשיה ועקירה \nבהדי הדדי קאתי. אבל הבאת הסכין מחצר לחצר או אמירה לגוי שהוא שבות דדבריהם דוחין \nאת המילה כי אינם אלא מכשירי מילה והבאתם אינו בשעת קיום מצוה, וא\"כ נראה כבועט \nבדיני המלכה והיא תפעל דין תיכף כי הפרידה מן המלך בעת החיבור. ומזה תתישר השבותים \nלהבין סודם. ואם לקיים מצות עשה של מילה היא עשה וכרת אין לדחות את השבות. מכ\"ש \nלהביא מאכלים ומשקים מחצר לחצר דרך ר\"ה בלי עירוב ודע זה וזכריהו: \n \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "אות שיד - סוד להבדיל בין הבהמה טמאה לטהורה:\nסוד להבדיל בין הבהמה טמאה לטהורה: \nשנאמר והבדלתם בין הטהורה לטמאה. זה סוד עמוק מאוד ומה שקבלנו בו נאמר. דע כי עשרה \nמינים הם בבהמה טהורה מהם בייתים ומהם מדבריים. והנה הם באים ממקום קדוש. ושאר \nהבהמות הטמאות הם רומזים לקליפות החיצוניות וכל הקרוב להקף הוא בא בסימני טהרה \nוהרחוק בלא שום סימן. ואולם אם אסור לנו אכילתם התיר לנו רכיבתם כי כוחינו גבוה \nמכוחם, כי הדריכנו אלהי ישראל על במותי ארץ. והנה הנאצלים מן ההקף באו בשני סימנים \n- מפריס פרסה ומעלי גרה ובסימן ראשון יורו על כי כל אחת מחלקת מאורה משפט וברכה \nלאשר תחתיה עד הברכה התחתונה מחלקת מפרי מעשיה לכל השרים. והסימן השני מעלי גרה ר\"ל \nשתתן מכל מה שקבלה מלמעלה כענין שאמרו צדיק חונן ונותן ר\"ל ע\"י כנסת ישראל. ואם שוב \nמאמרינו זה על זה, תבין סוד העיבור שיתבאר לך בבהמות הטהורות והטמאות והמבין יבין: \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": " \nאות שטו - וכן סוד כל היוצא מטהור טהור והיוצא מטמא טמא:\nוכן סוד כל היוצא מטהור טהור והיוצא מטמא טמא: \nואם תבין תנוק יונק משדי אמו תבין סוד היתר החלב וכן היתר דבש דבורם הרומזים לצד \nהחיצון אך הדבש טהור כי אין מגופם רק ממקום אחר דשייכין ברום עלמא: \n \n", "en": ""}]}
