אות שצט - סוד ובן אין לו ל"ש בן ל"ש בת כו': סוד ובן אין לו ל"ש בן ל"ש בת כו': וזה תימא דהא בן כתיב ומשמעו ולא בת, ואם בת אינה פוטרת כ"ש בת הבת. והראיה שלא החריש הכתוב במקום שרצה להופיע שהבת תהיה בכלל. ואמר או בן יגח או בת יגח, ושמחת בחגיך אתה ובנך ובתך. ואם הבן כולל זרעו של אדם לשתוק מבת. אמנם סוד הדבר כן הוא כבר התבאר שת"ת נקרא בן שנאמר בני בכורי ישראל ר"ל ישראל סבא וכבר התבאר כי נצ"ח והו"ד הם זרע הת"ת וצי"ע זרעו. וכבר התבאר כי כשיש בן לאדם אם יש בו עון שיתגלגל בזרעו אם הולד כשר יתגלגל בכשר ואם הולד פסול יתגלגל בפסול. ואם תתבונן באלו הדברים תבין למה הזכיר בן, לפי שת"ת הנקרא בן הוא המרחם עליו לצרפו בדוגמא הרומז לו או בדוגמא הרומז לזרעו או לזרע זרעו. ולפי המדה שמודד מודדין לו יהיה כשר או פסול חוץ מהשפחה ונכרית כי הם מן החוץ ולא יפטרהו מן הצירוף דבר חיצוני כ"א פנימי, כי השפעת
ת"ת אשר הוא בן הפח"ד ע"י אשת חיל הולך השפעה לכל השרים העליונים רעים וטובים בעבור שכולם אצילות אב הת"ת הוא הפח"ד. א"כ מוכרחת הנפש ההוא לחזור אם היא בת חזרה אפילו בפסול כי זרע אביו דוגמא עליונה. ולכן יכוון היבם בכל ביאה להמשיך נפש אחיו כי לא ידע באיזה מהם תחול נפש המת וד"ז:
אות ת - סוד קדושי היבמה הנקרא מאמר בפי רז"ל: סוד קדושי היבמה הנקרא מאמר בפי רז"ל: תימה למה תיקנו מאמר זה ביבמה ויצריכוהו אם לא רצה ליבם גט למאמרה וחליצה לזיקתה והתורה אמרה יבמה יבא עליה שאינה קנויה לו אלא א"כ יבא עליה. והטעם בזה שמשך הוא"ו והוא צי"ע הוא הנכנס לקדש את כנסת ישראל קודם, והוא"ו בעצמו מקדשו בביאה שנאמר באתי לגני אחותי כלה. והנה קדושי האח המת היו קדושים נסתרים והתורה סמכה עליהם ולא הצריכוהו ליבם לקדש. וחכמים רצו לקרבה אל מדת הרחמים ולכן אמרה לקדש בפרוטה העולה בא"ת ב"ש מצפ"ץ, ומצפץ עולה פרוטה כאשר פירשנו, ואח"כ יקדשה קדושין גמורים הת"ת בביאה ברדתה לגנה בהשפעת הרחמים הגמורים. ולכן קראה לקדושין האלה מאמר על דרך כי שמרו אמרתך, בצע אמרתו. ודע זה. זהו מה שרצינו בגלוי סודת בענין היבום וה' יכפר בעדינו:
אות תא - סוד החליצה: סוד החליצה: כפי המקובל בסדר נתינתה כפי שרשי הקבלה בסודת הרמוזים בה. זה סדר החליצה כפי סדר חכמי אשכנז. א' במנחה לפני יום החליצה כשקורא השמש לבה"כ קודם שאמרו ברכו, יקח הרב שני חכמים ויאמר לכו ונלכה לקבוע מקום לב"ד שנחלוץ בו למחר אי"ה. והטעם קביעות מקום לב"ד לחלוץ שנאמר ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים. מדכתיב השערה, בה"א הידיעה ש"מ שכבר היה להם מקום קבוע לב"ד. וסוד שלשה דיינים רומזת לזרועות עולם ולמכריע ראשון והוא הנקרא מקום, כי עולה מקום קפ"ו. והוא כולל שני שמות יהו"ה אלהי"ם הרומזים לאב ובן. וכבר ידעת שמכריע ראשון משפיע אל מדה הנקרא שער ולכן בא השערה בתוספות הא' אחרונה לרמוז אל ה"ה אחרונה שבשם ב"ד. והנה כאשר הכינו עצמן לקבוע מקום הנה בזה יעורר ב"ד להסכים על ידם. ב' אח"כ ילכו שלשתן לחצר בית הכנסת לעליה. וראוי שיהיה המקום גבוה קצת. וישבו שם הגדול באמצע והא' שבשנים הגדול לימין והא' לשמאלו. ואחר שישבו יאמרו
שלשתם - בזה המקום אנו רוצים לחלוץ למחר אי"ה ועכשיו אנו קובעים מקום לשם כך. וישבו מעט ואח"כ יקומו וילכו להתפלל ערבית כמנהג בכל יום. והטעם כי שלשה אלה נגד שלשה הדיינים העליונים והאמצעי הוא החשוב, ר"ל המכריע הראשון לפי שהוא ממוזג ברחמים ובדין ועל ידו העולם נדון ומתקיים. והוא אשר עליו נאמר שיתף מדת הדין עם מדת הרחמים וברא העולם. וירמוז במדת הדין לצד שמאל ובמדת הרחמים לצד הימין. והם הנקראים שופטים. והרמז ואשיבה שופטיך כבראשונה כאשר פירשנו בסוד התפלה. ולכן יהיה ישיבתם בזה האופן. ג' כבר התבאר בפרשת מצות חליצה שלפרסומי מילתא ראוי להוסיף עוד שנים. ולכן גם אותם השנים ראוי להכין אותם מבערב כדי לפרסם הדבר בתוך הקהל. ואותם השנים לא ישבו אצל ג' הדיינים אלא מרחוק מעט מהם ושיהיו יושבים לצד ימינם בין מזרח וצפון שישמעו ג"כ דברי הדיינים:
אות תב - טעם המחלוקת אם חליצה בג' או בה': טעם המחלוקת אם חליצה בג' או בה': והטעם בתוספות אלו השנים לרמוז אל ב' יועצים שהם נצח והוד ככתוב ויועציך כבתחילה. וזה טעם מחלוקת ר"י ות"ק (אם חליצה בג' או בה'). דת"ק סבר אין צריך יותר מג' כי הם חפ"ת נגד השופטים. ור' יהודא סבר שגם היועצים כי על ידם ראוים להיות בדין זה. והלכתא כת"ק, אך לפרסם הדבר מוסיפין ב' עוד לרמוז אל היועצים, כי על ידם מגיע הדין. ולכן יהיו קרובים להם לשמוע דבריהם:
אות תג - ענין שמקום הדיינים והחולץ וכו' הוא כנגד עמידת ה ענין שמקום הדיינים והחולץ וכו' הוא כנגד עמידת הספירות: ד'. ויכינו ביום הקודם ג' אצטבאות האחת לצד דרום שישבו עליה ג' הדיינים והאיצטבא הב' בין מזרח וצפון שישבו עליה השנים הנוספין והאיצטבא הג' שישבו עליה היבם והיבמה, דכתיב ועמד מכלל שישבו. ועוד יעמוד לצד מזרח דף אחד אצל כותל אשר עליו יסמוך ערפו היבם בעת שידחוף רגלו בארץ. והטעם כי ג' הספירות שהם חפ"ת הם דרומים כי הפח"ד הוא מקבל מן החסד מים (הרי וילדו אפילה) ות"ת מכריע ראשון הוא מטה כלפי חסד, הרי כולם דרומים. ולכן הג' הדיינים ישבו לצד דרום והאצטבא הב' הוא רומז לנצח המקבל מן המזרח שהוא ת"ת ומן הצפון שהוא ההו"ד. ולכן מקיימה בין מזרח לצפון לימין הדיינים הג' כי כל פינות שאתה פונה לא יהיה אלא דרך ימין. והאיצטבא הג' הוא רומזת לצי"ע לכנסת ישראל אשר היא במערב ת"ת ולזה ישבו עליה היבם ויבמה הרומזים לצי"ע ולכנסת ישראל.
והדף למזרח שעליו נשען יבם הדף רומז אל מדת הת"ת שהוא הנקרא מזרח אשר עליו יסמוך היבם צי"ע ודוחף רגל בארץ העליונה להורות על הדיבוק: אות תד - וראוי שתדע כי הנעל ירמוז אל כ"י והרגל לצי"ע: וראוי שתדע כי הנעל ירמוז אל כ"י והרגל לצי"ע: המקבל מרגל ימיני כי הוא הרחמים כמוהו ומה שאמרו לפניו ילך דבר הרומז לקבלתו מרגל שמאל. וזה דרכו עם הרשעים. אבל לצדיקים שומר הברית והחסד רגלי חסידיו ישמור שאף רגל השמאל נהפך לרחמים וכ"י נקראת נעל ככתוב מה יפו פעמיך בנעלים. ורמז ורגליהם נצ"ח והו"ד רגל צי"ע, רגל ישרה ע"ט. וכשיהיה הנעל דבוק ברגל והיבם עם היבמה בחבור אז יולד בן לנעמי ויקרא שמו עובד עובד יהו"ה. וכשתשלף היבמה הנעל מעל רגל היבם הנה לא יקרא שמה נעמי כי ה' ענה בי ושדי הרע לי. ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה להיות שבה אל עמה ואל אלהיה. והמשכיל ידום בעת ההיא כי עת רעה היא ומאחר שהרמזנו סוד היבם
והיבמה והרגל והמנעל ושליפות המנעל מעל רגל היבם, מעתה לא יעלים ממך סוד כל פרשת כי ישבו אחים יחדיו. ודע זה ושאר דיני חליצה ונתינתה ביארנו בחיבור המצות וכן תיקון המנעל: אות תה - סוד ד' מיתות ב"ד ד': סוד ד' מיתות ב"ד ד': מיתת ב"ד הם סקילה שריפה הרג וחנק. דע כי כל מצות ד' מיתת ב"ד באים לנקום נקמת העטרה סקילה באבנים, לרמוז על סוד מי ירה אבן פינתה לפי שנעקרה אותה מן הבנין אשר הוא מתוקן ועומד בחיבור אבני אותיות של שם המפורש, שתשע ספירות רומזת בשם יה"ו ועשירית בה"א והם הבדילו משם בעונותם ולכן יסקל החוטא ההוא באבנים. שריפה, כבר ידעת סדר עשיתה שהיו מתיכים עופרת ויוצקים לתוך פיו של החוטא. והטעם כי היא נקראת אש שנאמר ואת האש הגדולה הזאת. ולפי שבעונותיו מנע ממנה הרחמים והוסיף אש על אשה ולכן פגיעתם תהא באש. הרג, בא בחרב שהבדילו מן הרחמים ונפלו בה בחרב עמלק זרע עשו הרמוז בסמאל הרשע ולכן פגיעתם תהא בחרב נוקמת נקם ברית העליון ולהשקיט חרב מלאה דם לכן
יהרג בחרב ובזה תתרצה מדת הדין. חנק, כי המרו את פי ה' הרומז למדת העטרה ככתוב למה זה אתם עוברים את פי ה' והיא לא תצלח ולכן יחנק בגרונו על אשר מרה את פי ה'. כי המרי ההיא גרם כחות הטומאה ליכנס לפני ולפנים. הנך רואה כי כל ד' מיתות ירמוז לנקום נקמת העטרה. וכבר ידעת שאעפ"י שד' מיתות בטלו עונשיה לא בטלו כי היא תקח נקמתה מהם רחמנא ליצלן מעונש מדת העטרה:
אות תו - סוד המפתה שיתחייב בחמשים כסף: סוד המפתה שיתחייב בחמשים כסף: דע כי המפתה בתולת ישראל מפתה מעיינה הסגור וע"י כן נכנסו כחות הטואה בגן נעול אחותי כלה, והפרידוה מן חמש אחרונות שבהן ניתנה התורה שכל אחת כלולם מעשר הרי נ'. ולכן צריך לתת חמשים כסף לתקן מה שקלקל. ויהיה הכסף לעורר הרחמים ונתינתו לאב לעורר רחמי האב העליון הוא חכמה עילאה להחזיר הרחמים מה שקלקל זה. ונתינת בושת ופגם וקנס להשקיט מדת הפח"ד הו"ד ומלכו"ת. והאונס קנסה אותו התורה שתהיה לו לאשה נוסף על כסף. והטעם כי פרץ פירצה בעזות מצח בצערו המציא מקום לנחש להטיל זוהמא בחוה וכשתהיה לו לאשה הנה נסתם מקום האורב ודע זה:
אות תז - סוד מוציא שם רע: סוד מוציא שם רע: דע כי כל נערה הכתובה באונס ומפתה כולן חסר ה'. והטעם כי יפתה מעיין שלהם ונחסרה בכך ה' מן יה"ו. אבל זאת היא בתולה שלימה כתוב ה' כי הוציא שם רע. ור"ל משפיע עליה ממקום הנקרא רע והסיר ממנה הרחמים כולן לכן יתחייב ליתן מאה כסף כנגד י"ס אשר כל א' כלול מעשר אשר מנע ממנה ברכות. ולכן לתקן מעוותו יתן ק' כסף לעורר רחמים כולן ודע זה:
אות תח - סוד הסוטה: סוד הסוטה: דע כי ענין הסוטה עמוק מאוד וא"א מבלי שנאריך בה מעט. כבר קדם לנו הדיבור בכמה מקומות שכשעלה רצון א"ס יתברך להאציל השלהבת מן הגחלת הראשונה, נתפשט כ"ע וממנו אב ואם שהם חכמה ובינה אשר הם ל"ב נתיבות ונ' שערי בינה. ומזה נתפשט ההקף כולו שהם ז' ספירות הנקראים בנים ושהם מתפעלים לקבל מג' ספירות העליונים ופועלים מ"ט אלפי שנה. והשביעית מן הבנים היא הושמה לראש פינה והיא בית שער להכנס לפני ולפנים מקבלת השפעה. והיא חומה וחיל שלא יכנס זר ער"ל וטמא לפנים מן המחיצה. אימתי בזמן שישראל עושין ומקימין התורה והמצות וחזקים באמונתם. אבל ח"ו תיכף שישראל סרים מן התורה והמצות, אז נפרצת החומה והחיל יחדיו אומללו וכל זר ערל וטמא באו מקדשה כאשר פירש במה שקדם. וכבר פירשנו שחבור איש ואשתו הם דוגמא לחיבור ד"ו פרצופים. ולכן כל אשה אשר תתנהג עם בעלה בטהרה ובנקיות על ידיהם יגיע חבור ד"ו פרצופין, ואם ח"ו אשה כי
תשטה תחת בעלה הנה נגעה דעתה בחבור העליון. ולכן ציותה החכמה האלהית לכהן איש חס"ד הדוחה כל טומאת החיצונית לברר הענין ע"י כח שם ב"ד אשר כל פעולת ההקף על ידו נפעלת. ולא נגזרה לגרשה אחר קנוי וסתירה שמא היא בת זוגו והגט מפריד עולמות ומביא דין עצב בעולם כאשר פירשנו. ודי בזה הענין הערה למשכיל ושאר פרטי הדברים יתבארו בעז"ה בפירושינו לתורה:
אות תט - סוד והוא אשה בבתוליה יקח: סוד והוא אשה בבתוליה יקח: א"א לבאר סוד זה אלא בהקדמה ידועה כי רמ"ח איברים יש באדם נגלים ורמ"ח באשה נגלים וה' נסתרי והם ב' צירים וב' פתחין באותו מקום והחמישי הוא יותר בפנים. ונעשה לה זה להיות דוגמא לאשה העליונה. וזה אשה העליונה הנקרא שער לה' קרוב לשער שנה, עומדים ד' מלאכים מיכא"ל גבריא"ל נוריא"ל אוריא"ל והם שומרים השער שלה שלא יכנסו ד' קליפות ערלה הם ד' שדים חיצונים המטמאים שפע היורד לישראל. ועליהם אמר דוד כל גוים סבובני, והיה מכוין לסלקם מאמצע בשם ה'. וזה אמרו בשם ה' כי אמילם. והאבר החמישי הדק הוא השער בעצמו, א"כ האשה צריכה לשמור בעצתה עד בא בן זוגה. הב'. כבר ידעת סוד ותקע כף כף ירך יעקב שבמקום גיד הנשה נאחזים כוחות הטומאה, ולזה יהיה בתולה או בעולה מותרת לישראל ולכהן הדיוט כי יען הם מכלל יעקב. אבל הכהן הגדול שהוא נאחז ממים מימי ע"ב
גשרים מימי החס"ד טהורים נקיים אוכל בתרומה שאין לה שיעור, אין לו אשה רק סתומה דומיא דגן נעול אחותי. הג'. והוא אשה בבתוליה יקח. מדקאמר יקח המורה על הקדושה נראה דווקא כשהוא בכהונה גדולה אבל אם קדש בהיותו כהן הדיוט תהיה בעולה או מוכת עץ יקח ואינו חושש. הד'. אם נפלה לפניו יבמה בעודו כהן הדיוט אפילו אם עשה בה מאמר לא יכנוס לפי שהיבמה באה לענין החזרה וגלגול המורה דין, והוא החסד. מה שא"כ אם ארס אלמנה בעודו הדיוט כונס לפי שאינו בחזרה וגלגול. והנה מתוך אלה הקדמות יתבאר לך סוד והוא אשה בבתוליה יקח ודע זה והבינהו:
אות תי - סוד מה דין הנשים בזמן הזה: סוד מה דין הנשים בזמן הזה: מצאתי כתוב בספר העבודה על דכתבו רבנן ואם אשה מזנה תחת בעלה בניה כשרים כי רוב בעילת מבעל. בכן זיל בתר רובא. ואיכא לספוקי טובא. חדא, דכל דאית ליה חזקת איסור ומעוטא דאיסור סמוך אחזקה ואסור אפילו לרבנן דלא חיישי למעוט, כ"ש לר' מאיר כדהכא מיעוט בעילות בזנות וחזקת אשת איש, ונימא האי עובר ממיעוט בעילות הם בחזקת אשת איש ואיתרע ליה רובא הב'. היא ספק דאורייתא וספק דאורייתא לחומרא. הג'. מסתברא דרוב בעילת בזנאי, שמאהבתה אותו תתרחק מבעילת בעלה יתדבק בו. ועל אלה הספקות אמר החכם בספר הנקרא קנה וז"ל - יש לחוש אלא שאין הדין כן בזמן הזה בהיותינו בגולה לפי שכנסת ישראל היא עמנו בגלות ומקבלת גם מהחיצונים ומכח טומאתם ואפילו הכי בניה כשרים וישראל נקראו נפשותם טהורה. ונוסיף לדבר וז"ל - דע לך בני שאם תמצא עורב לבן כן תמצא אשה כשרה בנשים מצד הגלות, שאם אין ערוה ממש יש מעשה ערוה:
אות תיא - בענין איסור ריקוד מעורב: בענין איסור ריקוד מעורב: והנה ריקוד הנשים עם האנשים והן בעולת בעל לא תפרד מחשבתם אף בשעת התשמיש כי זוכרת תנועת המרקד ומגיע מזה ל"א עבירות. וסימן כחשו בה' ואמרו ל"א הוי. א' פוקד עון. ב' קושר ידיו בידה. ג' מחזיק ידו בידה בחוזק ובתאוה גדולה. ד' גורר כפיה בצפורניו ומרמז לה העבירה ואם תסכים יתיחדו בבית אחד. ה' בתחלה נושק. ו' מגפף. ז' שולח ידו באותו מקום. ח' ואחריו ההעראה. ט' נשיקת האבר באותו מקום י' ואחר התחלת הביאה בתאוה. י"א ואחריה גמר הביאה. י"ב ואם יקרה המקרה בשבת מחלל לבא עליה בפרשים. י"ג יעבור בלא תחמוד. י"ד בלא תתאוה. ט"ו בלא תגנוב. ט"ז בלא תרצח. י"ז בלא תנאף. י"ח בלא תענה ברעך. י"ט לאת שבע בשמי לשקר. כ' לא יהיה לך אלהים אחרים. כ"א משום נשג"ז. כ"ב משום אשת אחי אביו. כ"ג משום אחות אשתו. כ"ד משום אשת איש. כ"ה משום אשת אחיו.
כ"ו אשת אביו. כ"ז אשת בנו. כ"ח משום דודתו. כ"ט אחותו. ל' בתו. ל"א אחותו מהאב. ראה כמה עבירות יגיעו מהריקוד כ"ש החיבוק והנישוק ושאר התקרבות להערוה. ואמרו חכמים גזל ועריות נפשו של אדם מחמדתן ואין אתה מוצא קהל בכל זמן שאינם פרוצים בעריות. ולכן ראוי לאדם לכוף ליצרו ולהרגיל עצמו בקדושה ובמחשבה טהורה כדי להנצל מהם מן היחוד שהיא הגרם הגדול ומן השחוק ומן השכרות ומשירי עגבים ולא ישב בלא אשה כלל. ויחשוב תמיד בדברי תורה ובחכמה שאין מחשבת ערוה גורם אלא בלב פנוי מהחכמה. ובע"ה תשמע ע"ד הסוד דברים באסורי העריות וה' יצילנו משגיאות אמן:
אות תיב - בענין השבעת מלאכים: בענין השבעת מלאכים: זהו לוח שמוש המלאכים לסדר הכוכבים - שת"ה צת"ה מת"ח חת"ה נת"ה כת"ה לת"ה. זכור תמיד לראות בכל מולד וכל תקופה באיזה כוכב נפלו ומן הכוכב תכיר המלאך הממונה עליו ומן המלאך תכיר הספירה והשם היוצא ממנה. וכאשר תרצה לפעול איזה פעולה טובה תבחר הימים הטובים ואם רעה הרעים. ותמצא כוכב היום ומלאכיו וכוכב השעה ומלאכה וכוכב התקופה ומלאכה וכוכב החדש ומלאכה והספירות והשמות הקדושים הממונים עליהם. ותשביע בראשונה את כוכב התקופה עם מלאכיה הקדושים ואחר כך כוכב החודש ומלאכה ובשם הקודש ואח"כ כוכב היום ואח"כ כוכב השעה. וזכור תמיד לסדר בקשתך ראשונה עליה תשביע ובעשותך כן לא ישובו מעשיך לאחור. ודע זה ואל תגלה אלא ליראי אלהים שלא יאבדו הבריות בכעסים:
אות תיג - סוד קשין מזונותיו של אדם יותר מן הגאולה: סוד קשין מזונותיו של אדם יותר מן הגאולה: בפרק ערבי פסחים אמר רבי יהושע בן לוי קשין מזונותיו של אדם יותר מן הגאולה, דבגאולה כתיב המלאך הגואל אותי מכל רע, ובמזונות כתיב האלהים הרועה אותי. דע שהמלאך הגואל הנזכר שם אלהים הרועה אותי הוא רק דיוק של ר' יהושע בן לוי היה. למה קראו מלאך אצל גאולה ואצל מזונות קראו אלהים. ולזה כדי שלא תטעה בזה עוררנוך כי הכוונה אחת רק המלות נשתנו ודע זה ואל תשכח:
אות תיד - סוד שימני כחותם על לבך כחולדה הדרה בעקרי הבתים סוד שימני כחותם על לבך כחולדה הדרה בעקרי הבתים: גרסינן אר"ש בן לקיש מאי דכתיב מושיבי עקרת הבית, אמרה כ"י לפני הקב"ה שימוני בניך כחולדה הדרה בעיקרי הבית כבר ביארנו שם שותף של כ"י שהוא לפעמים רומז למדת מלכות ולפעמים לכ"י כמשמעה. והנה בכאן בא הרמז לגלות השכינה בעונות ישראל אשר היא מתחבא מן השרים בחורים ובסדקים כחולדה עד עת רצון ועת דודים לרקמות תובל למלך המלכים ולפנים וזה עקרת הבית אם הבנים שמחה: