{"bookId": "kabala-49ba4fdeec0e", "part": "1", "torah": "3", "title": "ספר שושן סודות — אות לז - סדר ברכות השחר:", "hebrewTitle": "אות לז - סדר ברכות השחר:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-49ba4fdeec0e/1/3/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-49ba4fdeec0e/1/3/", "segments": [{"index": 1, "he": "אות לז - סדר ברכות השחר:\nסדר ברכות השחר: \nסוד הברכות אשר סודרו על סדר עולם ואנחנו נביאם כסדר שסדרו בתלמוד בפרק הרואה ואח\"כ \nנגלה סודם, וזה סדרן. גרסינן בברכות בפרק הרואה כי מיתער משינתיה לימא אלהי נשמה עד \nלפגרים מתים, כבר פירשנו סודו. כי שמע קול תרנגולתא לימא בא\"י אשר נתן לשכוי וכו' \nכבר פירשנו סודו. כי לביש, לימא ברוך מלביש ערומים. והטעם כי כנסת ישראל וכל \nחיילותיה היו ערומים מן הרחמים נגד קרות הגבר לכן יברך אחר קרות הגבר מלביש ערומים. \nכי מנח ידיה על עיניה לימא פוקח עורים. והטעם לפי שביטול הרחמים מהעטרה היה כמו \nעוורת כמו מלת אלהים כשתסיר ממנו י\"ה תשאר אל\"ם. כן הדבר בכאן כי הספירות נקראו \nעיני ה' ככתוב שבעה אלה עיני ה' ובהעדר הרחמים מהם היו כעוורים ולכן באה הברכה בפני \nעצמה. עוד נזכר שם כי תריץ ויתיב לימא ברוך מתיר אסורים. והטעם כי בהיות אדון השמטה \nשופע דיניו החזקים כל הספירת הם במאסר ואין להם כח ובהסתלקו הותרו ממאסרם ולכן באה \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "הברכה בזה הלשון. וכי תריץ ויתיב כלומר שהאדון מן השמטה ישב על מקומו והם חזרו לקבל \nמן הרחמים כאלו יצאו ממאסר וזה סוד אמרו מלך אסור ברהטים. עוד שם וכי זקיף לימא \nזוקף כפופים. והטעם כי אחרי שהותרו ממאסר זוקפים לקבל הרחמים מבעל הרחמים. עוד שם \nכי נחית על ארעא לימא בא\"י רוקע הארץ על המים. והטעם כי כשיורד השפע מהאדון הרחמים \nעל הארץ העליונה הנה צפה על המים מימי החסד והרחמים. עוד שם וכי סיים מסאניה לימא \nשעשה לי כל צרכי. דע כי ההליכה ממקום למקום לתקן מלאכתו וצרכיו הוא ברגלים, ורגלי \nהמרכבה הם ד' עם המלכות ומאחר שכבר קישרה עם חברותיה הנה נעשה לה כל צרכיה עוד שם \nוכי מסגי לימא המכין מצעדי גבר. ידעת במה שקדם כי יסוד עולים הוא הנקרא גבר וצעדיו \nהם חס\"ד ות\"ת ב\"ינה והנה שבה העטרה ליושנה. עוד שם ואי אסיר אזורו וכו' לימא אוזר \nישראל בגבורה. ידעת סוד הכתוב באמרו ממראה מתניו ולמעלה וממראה מתניו ולמטה. והוא \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "האדם העליון החלק בה' ספירות העליונות ובה' ספירות התחתונות והוה האזור במתניו והוא \nהנקרא ישראל סבא ונאזר בגבורה אדון השמיטה נגד קצותו שהוא ממראה מתניו ולמעלה, \nואח\"כ נעטר בעטרתו בתפארתו ממראה מתניו ולמטה. ולכן בסמוך אליו עוטר ישראל בתפארה. \nוזה אמרו וכי פריס סודריה על רישיה. וכבר ידעת מספר הבהיר שמדת ת\"ת נקראת ראש מפסוק \nוכובע ישועה בראשו וכן ראש דברך אמת וזה אמרם ז\"ל משמורה ג' אשה מספרת עם בעלה \nותינוק יונק משדי אמו. עוד שם וכי משי ידיה מברך ענ\"י. וכבר ביארנו סודו. עוד שם \nוכי משי אנפיה לימא המעביר שינה וכו'. וכבר ביארנו סודו השינה והעברה מן עיניה. זה \nהסדר הנכתב בתלמוד ועליו יש לסמך ולא הסדורים המבולבלים כי הם ידעו סדר העולם \nהעליון והתחתון כי קבלו מן הנביאים אשר עמדו בסוד' ה'. עוד סדרן ג' ברכות שלא עשני \nעבד ושלא עשני אשה ושלא עשני גוי. והג' ברכות אלו סודה יבואר בעזרת השם בחיבורינו \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "אוצר ה': \n \nאות לח - ברכת הנותן ליעף כח:\nברכת הנותן ליעף כח: \nובארץ אשכנז בסידוריהם יש ברכה אחת הנותן ליעף כח ולא ידעתי מאין לקחו נוסח זה \nהברכה כי כוונת הברכה ההיא על כ\"י המקבלת מת\"ת ישראל הנקראת כח אדנ\"י. וכבר ידעת כי \nעד חצות הלילה היה נשפע עליה מדת הדין הקשה והיתה עייפה כדכתיב עייפה נפשי להורגים \nואחר חצות הלילה היא מתחברת בסוד הנשיקה. ולכן מברכים לעורר האהבה ואומרים ברוך \nהנותן ליעף כח, כלומר שהיא עיפה מכח הדין נותן לה מדת הכח שהיא הת\"ת כדכתיב ועתה \nיגדל נא כח אדנ\"י. וד\"ז והבן היטב: \n \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "אות לט - סוד ציצית והטלית:\nסוד ציצית והטלית: \nדע כי הטלית רומז בחכמה עילאה והיינו דקאמרינן מלמד שנתעטף הקב\"ה בטלית לבנה. וכבר \nביארנו שהקב\"ה הנזכר פה הוא הבינה והטלית הוא החכמה וכנפיה הם ד' נהרות זהו הטלית \nהעליון. ואולם הטלית האמצעי הוא ת\"ת וכנפיה הוא בעצמה ונצח הוד ויסוד והציצית היא \nהעטרה ולכן חברוהו בד' כנפות הנזכרים להיות האוהל אחד. ובציצית הד' ל\"ב חוטין אשר \nהיו רשומים בחכמה ונראו בת\"ת וממנו לעטרה הנקרא ל\"ב ונקראה ציצית. וכבר הקשבונך כמה \nפעמים שכל זמן שמייחד העטרה למעלה בספירות ברמזים הנאמרים בזה מ\"מ חוזר ונותן לה \nרמז בפני עצמה. ולכן אע\"פ שהרמיזה בנותנו ציצית על הכנפים חזר והרמיזה בפני עצמה \nבפתיל תכלת כי היא נקראת תכלת לפי שהוא מכלה כל עוברי עבירה. והיא אשר כלתה כל \nבכורי מצרים. וזהו טעם וראיתם אותו, כלומר, תיראו אותו איך היא מכלה הרשעים ואתו \nבגמטריא זהו השכינה אחד יותר, להורות על היחוד: \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": " \nאות מ - טעם שאין התכלת מעכב את הלבן:\nטעם שאין התכלת מעכב את הלבן: \nוטעם שאין התכלת מעכב את הלבן לפי שהיא כלולה עם היחוד בלא תכלית והתכלת אינה אלא \nלעדות עליו ודע זה: \n \nאות מא - וטעם אריכות הציצית כפל לפחות מן הגדיל:\nוטעם אריכות הציצית כפל לפחות מן הגדיל: \nלפי שהציצית רומז אל ל\"ב נתיבות רומזים אליה והוא מקבלת מד' כנפות שהם תנה\"י וחופפת \nעל בניה המברכים אותה. ע\"כ הציצית ארוכות להורות על השפע הבא ממנה לפניה: \n \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "אות מב - טעם ה' קשרים וח' חוטין:\nטעם ה' קשרים וח' חוטין: \nוטעם ה' קשרים, נגד ה' ספירות התחתונות שנקשרו עמהם. וכל קשר כפול להורות על קשר ה' \nראשונת באחרונות. וטעם ח' חוטין ד' כנגד ד' כטעם הפרשיות של תפילין ד' בראש וד' \nביד. ובזמן התכלת היה מרבה בלבן בכל בחינותיו כדי לכבות האש הגדולה השופע בה: \n \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "אות מג - הטעם שהציצית מעכבת זו את זו:\nהטעם שהציצית מעכבת זו את זו: \nוהטעם שהציצית מעכבת זו את זו לפי שאפילו כנף אחד חסר הוי קציצה. וטעם על ד' למעט \nג' ולא ה' כי בג' ממעט כנפות הארץ העליונה ובה' מוסיף למעלה: \n \nאות מד - וטעם פסול קלא אילן והתיר דם חלזון:\nוטעם פסול קלא אילן והתיר דם חלזון: \nכתב בעל גדור וז\"ל ר' מאי תכלת ומאי קלא אילן. א\"ל בני ידעת מהו הים שהתכלת יוצא \nמשם. א\"ל הים היא הכלה והדג הם הימים העליונים ויוצאים ובאים. ובים התחתונה היא כ\"י \nואז מבתטל כל דין מז' ימי בראשית. וזה הדג עולה מן הים ותיכף שיוצא בארץ הולך ונתקע \nבארץ ונשרש שם וראשו בחוץ ושוחטים אותו ולוקחים אותו הדם שצובעים בו תכלת והוא \nהדוגמא. אבל קלא אילן אינו יוצא מן הים רק מהאדמה החיצונית ע\"כ דורו טמא קרא לו. \nעכ\"ל. ואני שמעתי ולא אבין. והלא תכלת נקרא ג\"כ אדמה וארץ ועפר וגן ה'. ולשם כל \nנטיעות נטעו ולמה יפסול קלא אילן שהוא מגדולי ארץ. אמנם יש לנו סוד בזה ואצר ה' \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "יבואו. תימא, רב קטינה היאך היה לובש בגד של ד' כנפות ולא היה מטיל בו ציצית, ואף \nכי אמרינן שציצית חובת מנא. וא\"כ כשיש לו בגד של ד' כנפות למה לא יטיל בו ציצית. \nוכנראה שהיה מזיד בדבר שהשיב למלאך ענשיתו אעשה מהתשובה. משמע שהיה חייב בציצית רק \nשאין עונשין אעשה פוטר לעצמו. ונלע\"ד הפשט להשיב כי לעולם סדין וסרבל אין להם ד' \nכנפות. והמלאך אמר לו שהיה לו לחזור אחר ציצית. והוא השיב אפילו כפי סברתך שהיה לי \nלחזור אחר ציצית ואני לא חזרתי וכי אהיה נענש וכו'. ושמי יוכיח שהיה נאחז במדת \nציצית כי קטינה אותיות קטן י\"ה והיא מדה אחרונה כי י\"ה של יהו\"ה רומזת לש\"ת וי\"ה של \nאהי\"ה רומזת למלכות. וא\"כ מסברא זו היה לו לחזור אחר ציצית אף כי היא מצות עשה: \n \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "אות מה - מדוע ציצית במעומד ותפלין של יד במיושב:\nמדוע ציצית במעומד ותפלין של יד במיושב: \nתימא מאחר שתפילין של יד רומזת למדת דוד וציצית ג\"כ רומז אליה למה ציצית מעומד \nותפילין של יד מיושב. ותלמוד קדושה מן מצוה בק\"ו. וסוד הדבר נתבאר בסוד הקדושה. \nוזה, כי הציצית קבלת עול מלכות בינה הנקרא עול מלכות שמים. וא\"כ צריך להעלותה \nברחמים ולכן בעמידה דומיא דקדושה כאשר פירשנו. אבל תפילין של יד הם השפע ד' ספירות \nאליה מה שיש לה יהיה דין או רחמים והיא מקבלת מהם, ולכן תהיה מיושב. וסימנך ואתה \nקדוש יושב תהלות ישראל: \n \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "אות מו - סוד באתי לפני אחותי כלה וכו':\nסוד באתי לפני אחותי כלה וכו': \nסוד באתי לפני אחותי כלה, אכלתי יערי עם דבשי שתו ושכרו דודים. באתי, ת\"ת. לגני ע\"ט \nדבור מדת יעקב. אחותי כלה, מדת דוד. אכלתי יערי, זו תפלת יוצר ומיושב כאכילה. דבשי, \nזה ק\"ש. ייני, זה תפלה ג' ראשונות וקדושת השם. וחלבי, הם ג' אחרונות. אכלו רעים, \nכיתות העליונים שתו ושכרו דודים, התחתונים. מזה נראה ג\"כ שהדברים אשר הם מיושב \nראוים היות מיושב כדי להדביק ת\"ת ישראל בשכינת עוזו: \n \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "אות מז - והנשים פטורות מציצית ועשייתו:\nוהנשים פטורות מציצית ועשייתו: \nואגדת אשת ר' חנינא בן דוסא יש לה סוד וסודה כסוד לויתן ובת זוגו שהרג את הנקבה \nומלחה לצדיקים לעתיד לבא. ושור הבר שסרס השכר וצינן הנקבה. ולבאר זה כאשר אומר רב\"י \nהם אותיות יר\"ב בארץ הרומז לחסד הנקרא עין. חנינא הוא ת\"ת ישראל המטה כלפי חס\"ד. בן \nבגמטריא נ\"ב שהיא כפול שם (היינו כפול שם הוי\"ה). בן דוסא, לרמוז עליו ועל משך הו' \nדוסא בגמטריא יהו\"ה. יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א. והם רומזים לחכמה ובינה. והתיבה והארגז \nהנזכר בגמרא הוא הבינה והדג. כיוצא הם ז\"ס וכן ד\"ג בגמטריא הכי הוי. והים הגדול הוא \nהבינה אשר ממנה יוצא הדג ההוא והחזירו הת\"ת לארגז והטמינו בים ש\"ת, יען שאשתו \nבגלותו לעתיד יתנהו לאשתו ע\"ט, והיא ע\"ט תתנה לצדיקים. תת\"ן בגמטריא תכלת. תתן \nלצדיקים, כלומר שישיגו בחבור התכלת עם הציצית. והנה הסוד נעלם בסוד לויתן ושור הבר \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "ודע זה: \n \nאות מח - טעם הציצית:\nטעם הציצית: \nדע כי הנעלם מן הציצית עולה דם כיצד צד\"י צד\"י תי\"ו (הגלוי הוא צ' צ' ת'. והנעלם \nהוא המילוי שלהם דהיינו. ד\"י ד\"י י\"ו העולה ד\"ם) וטעם הציצית כבר כתבנו בסודה שהיא \nלהשפיע הרחמים מהבינה למלכות להשקיט מדת הדין ומי שאין לובש הטלית הוא שופך דם \nכלומר מרבה הדין ודמו ישפך כי תפגע בו מדת הדין ואם תחליף הציצית בא\"ת ב\"ש יעלה \nהמה\"א שעולה חשבונו נ\"א והוא רמז למה שנאמר אל נא רפא נא לה. והרמז למדת הת\"ת \nלהודיעך שכל המתלבש בו תהיה רפאות לשריך ושקוי לעצמותיך: \n \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "אות מט - ענין התכלת בציצית ומצות הראיה:\nענין התכלת בציצית ומצות הראיה: \nסוד למה שמה התורה התכלת בציצית וצותה לראותה בזכירות המצות. דע כי התכלת רומז \nלתכלית הצבעים וכשמו כן הוא והיא המדה האחרונה (היא המלכות) הנוקמת נקם ברית. ולכן \nצוה את בני ישראל לראות אותו בזכירת המצות, כלומר אם לא תשמרו אל מצות ה' אלהיכם \nהנה רצועה שתלקו בה. ולכן בקיימם המצות לא יפחדו מן רצועה ההיא המכה לכל עבריין. \nודמיון זה כדוגמת נחש הנחשת שמדרך הטבע היו ראוי בהביטו אליו שימות רק היתה הכוונה \nשיביטו אליו ויזכיר עונו וישוב אל ה' וירחמהו ואם לא ארס הנחש ההוא בעצמו תהיה לו \nהנקמה. ודע זה: \n \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "אות נ - סוד התפילין:\nסוד התפילין: \nהתפלין יש בהם ד' פרשיות והם קדש לי כל בכור והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע. וסודם \nקדש לי כל בכור נגד החכמה. והיה נגד הבינה. שמע חס\"ד. והיה אם שמוע גבורה. ולכן \nמונחים בד' בתים. וידוע כי ת\"ת הוא הראש והוא המקבל שפע וברכה מאלו הד' ספירות, \nולכן אמרו כי הקב\"ה מניח תפלין. וסימנך תפלה למשה איש האלהים. ואלו הם תפילין של \nראש. ואמנם תפילין של יד הם קדש ת\"ת, והיה נצ\"ח, שמע יסוד, והיה אם שמוע הו\"ד. והם \nבבית אחד ומשפיעים למלכות. ומפני כי תפארת קבלה מן ד' וחלקה עוד לד' ולכן היא נתונה \nבד' בתים. אבל מלכות קבלה מד' ועמדה מלדת ולכן היא נתונה בבית אחד. וסימנך תפלה \nלעני. ודע כי תפילין של ראש נקראים קדושה חמורה כי ממקום רם ונשא באים ורומזים \nאליהם. מה שא\"כ בתפילין של יד. ומכאן תבין עונש השח בין תפילין לתפילין: \n \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "אות נא - דיני כתיבת התפלין:\nדיני כתיבת התפלין: \nהתפילין נכתבים על עור בהמה טהורה כי הבהמה הטהורה רומזת באילן הפנימי. וצריכין \nעבוד לשמן לפי שהמלכות היא הכותבת והמפרשת כל סתרי הספירות וכל מעשיה בכוונה ורצון. \nולכן ראוי שיתיחדו אליה. ונכתבת לצד הבשר כי צד הבשר הוא נסתר ותפילין רומזים למקום \nהנסתר ע\"כ ראוי שיכתוב הנסתר לצד הנסתר. וכל אות שנפסדה וחזר ונתקן פסול לפי שאין \nקטיגור נעשה סניגור. יעשה השיטין שווין כי השיטין מורין לצינורות ולכן ראוי שיהיו \nשווין. ודע כריכתן בשיער הוא סוד גדול יתבאר בעז\"ה ויוציאו השיער ההוא לחוץ: \n \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "אות נב - הבתים והרצועות:\nהבתים והרצועות: \nוסדר הנחתם בבתים דעת היותר נכון לפי דעתי קדש והיה שמע והיה אם שמוע. ותפילין \nעגולין פסולין כי צריכין להיות מרובעין נגד ארבעה אותיות השם ב\"ה. רצועות שחורות. \nהרצועות הם הצינורות אשר השפע יורד בהם לת\"ת ומן הת\"ת למלכות. ושחורות לרמוז על \nעומק ההשגה בהן ולכן נאמר וחושך על פני תהום. וש' של ד' ראשין (הכוונה לאות ש' \nהבולטת בתפילין של ראש) ירמוז אל שמיטה שעברה וש' של ג' ראשין לשמיטה זו. ותפירתן \nבגידין כשרין ולא בפשתן כי הפשתן רומז אל מוחות קין והגידין אפילו קשים הם פנימים: \n \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "אות נג - התיתורא המעברתא והרצועות:\nהתיתורא המעברתא והרצועות: \nודע התיתורא רומז בשל ראש לת\"ת ושל יד למלכות ומעברתא רומזת לצינורות אשר על ידם \nיושפעו הדברים האלהים למלאכים ולעולם השפל. ולכן הונחו בהם הרצועות כי הם טמונים. \nוארכן בשל ראש עד הברית כי הוא נקרא העולם ואליו ברכות מגיעות כדכתיב וברכות לראש \nצדיק. ובשל יד מגיע עד אצבע צרדה לכרוך סביבה ג' פעמים. לרמוז השפעת המלכות למלאכים \nולגלגלים ולעולם השפל. ותפירתם ברבועה לפחות י' כנגד יוד של שם יהו\"ה העולה בחשבונו \nכאשר פירשנו במה שקדם או י\"ה כנגד י\"ב גבולי אלכסונים או י\"ד כי י\"ד על כס י\"ה היא \nהכוללת. ויותר מזה אין לעשות. ורצועה שנפסקה אם חוץ לקשר יקברנה, ואם תוך לקשר לא \nיקשרנה כי לפחות שם לא יהיה עכוב לשפע היורד. והנכון שלא יתפרנה כלל וכלל שלא לעכב \nהשפע. וכן בכריכות היד מקום הדין לא יתפור כלל וכלל. נהפכה לו רצועה יהפוך דמו \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "וחלבו בתעניתו כי הפך מערכת אלהים חיים בהשפעתם העצומים והרבים: \n \nאות נד - קשר של תפלין:\nקשר של תפלין: \nוקשר של תפילין היא התפארת ולכן רצועות יוצאת מן הקשר אחת לברית ואחת ללב. והאומר \nכי הקשר רומז לעטר\"ה טעה כי קשר של יד יש בו יו\"ד והוא רומז לצי\"ע המשפיע להמלכות. \nולכן אין ראוי להרחיקו מן הבית. והמרחיקו ירחיקוהו. ומה שלא בא עניני התפילין \nבפירוש בתורה יען כי רמיזתם בדברים נסתרים ולכן בדרך נסתר באו: \n \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "אות נה - ויניח של יד ואח\"כ של ראש:\nויניח של יד ואח\"כ של ראש: \nכי אין ראוי שיהיה איש (של ראש) בביתו ואשתו (של יד) איננה נמצאת. וכן בחליצתם זה \nהטעם בעצמו כי אין כבוד לאיש לעמוד בלא אשתו. וע\"כ כל זמן שבין עיניך יהיה שנים. \nוחוזר עליו ממערכי המלחמה יען כי הי\"א העורכת מלחמות ישראל ואם שח עבירה היא בידו \nויחזור ויתקן עונותיו. ויברך על של ראש על מצות, ועל ש\"י להניח. כי הוא מניח ברכה \nאל ביתו ונפתחו ג' פרשיות ופ' והיה אם סתומה. תפילין במ\"ק אורך ימים במ\"ק ודע זה \nוהבן: \n \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "אות נו - סוד הנכנס לבית הכנסת צריך לשהות שיעור ב' פתחים:\nסוד הנכנס לבית הכנסת צריך לשהות שיעור ב' פתחים: \nוסוד הענין הוא שאל יתחיל להתפלל אם לא שישים לבו וכוונתו בבינה ובחכמה לקשרם בכתר \nעליון שהוא המשקוף והם הפתחים מן המזוזות ובהשלמת התפילה מתרחק לאחוריו שלש פסיעות \nכדרך שבא כן ישוב: \n \n", "en": ""}, {"index": 22, "he": "אות נז - סוד המתפלל ולא המתין על חבירו טורפין לו תפילתו\nסוד המתפלל ולא המתין על חבירו טורפין לו תפילתו בפניו: \nוהטעם כל בתי כנסיות מלאים מלאכים הבאים מהם מלאכי רחמים לקבל תפילתן של ישראל \nהכשרים ומהם לדחות והכל כפי המקבלים. ואם זה הנשאר מאותם הנדחים ואין לו זכות ינזק. \nומפני כי הש\"י רואה זה העני שלא הספיק תפילתו ולא יצא עמך הקב\"ה שומרו ומחזיקו \nותפילתך נטרפת מדה כנגד מדה כי לא חששת על חבירך הנברא בצלם אלהים: \n \n", "en": ""}, {"index": 23, "he": "אות נח - סוד כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו:\nסוד כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו: \nוהטעם ר\"ל יוריד מקום שהוא שם יהו\"ה לתפילתו שהוא העטרת. ודע שכן הוא, ר\"ל ששם \nיהו\"ה עולה רבוע מקום. כיצד, יפ\"י ק'. הפ\"ה כ\"ה. ופ\"ו ל\"ו. הפ\"ה כ\"ה. והנה כאשר \nתצרפם יעלה מקום: \n \n", "en": ""}, {"index": 24, "he": "אות נט - סוד הרק בבה\"כ כרוקק בבת עינו:\nסוד הרק בבה\"כ כרוקק בבת עינו: \nוהטעם כי בה משכן השכינה והיא בעלת העולם ונקראת עין העולם ולכן הרוקק בבה\"כ זלזל \nבכבוד השכינה. ומטעם זה אין ראוי לאכול ולשתות בה אפילו סעודת מצוה כי אם לת\"ח \nהותרו אלה הדברים כי הם דוגמתה. והבן זה היטיב: \n \n", "en": ""}]}
