{"bookId": "kabala-49ba4fdeec0e", "part": "1", "torah": "31", "title": "ספר שושן סודות — אות תמב - סוד אלף הוא אל רם:", "hebrewTitle": "אות תמב - סוד אלף הוא אל רם:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-49ba4fdeec0e/1/31/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-49ba4fdeec0e/1/31/", "segments": [{"index": 1, "he": "אות תמב - סוד אלף הוא אל רם:\nסוד אלף הוא אל רם: \nוהסוד הזה יתבאר בשני אופנים. האופן הא' אם תכתוב א' במילוי תמצא חשבונו אל רם עם \nאלו אותית מהמילוי אל\"ף מ\"ד. האופן הב' שהפ\"א מן האלף עולה ח' מאות ונשאר אל. ומ\"ם \nשל רם עולה שש מאות ועם ר' הרי ח' מאות וכל זה בחשבון הגדול: \n \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "אות תמג - סוד סמאל ותנינעור ולילית:\nסוד סמאל ותנינעור ולילית: \nדע כי באילן הפנימי ששם שלש מדרגות זו תחת זו - מלכות יסוד תפארת. וכנגדן באילן \nהחיצון - לילית ותיענעור וסמאל. הנה סמאל נגד הת\"ת, ותנינעור נגד יסוד, ולילת נגד \nמלכות. ושלשה הפנימים נקראים באר מים חיים ובפרט מלכות הנקרא באר שבע. והבאר \nהחיצונה היא לילית ויש עמה כמה בארות מלאות נחשים ועקרבים. והם מרכבתה והיא הנקראת \nשוחה עמוקה פי זרה ובאר צרה נכריה, אינה אוהבת בקיום העולם וכל הרשעים ועזי פנים \nאשר נשמתם טמאה שואבים מבארהולא מבאר שבע. וזהאמרו אותי עזבו מקור מים חיים. \nוהשבטים נענשו על כך שהשליכו את הדוגמא יוסף הצדיק בבור מלא נחשים ועקרבים הרומז אל \nבאר לילית ונתנו מקום ללילית להאחז בצי\"ע והבאר שבע ולכך הוכרחו למותא תנינא: \n \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "אות תמד - סוד אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה:\nסוד אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה: \nמשמעות הכתוב כי אלהים הבין הדרך שלה, אבל מקומה לא ידע. וזה הקשה לפי הפשט כי כל \nדבר לא יכחד ממלכו של עולם. אבל סוד הדבר כן הוא, אלהים שהוא הבינה הבין דרך של \nחכמה עילאה אבל לא מקומה של חכמה, אבל מדה הנקרא והוא ידע את מקומה של חכמה. ועוד \nיתבאר זה במה שיבא בעז\"ה: \n \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "אות תמה - סוד וישמע אלהים את נאקת וגו':\nסוד וישמע אלהים את נאקת וגו': \nסדרן של הדברים כן הוא. הבינה ראתה כי הגיע הקץ והיא אם לאם הבנים. והבנים לא היו \nראוים להגאל כי אברהם ע\"ה היה עוסק בתורה כל היום ובמצות, ואלו לא תורה ולא מצות. \nאז אמרה אעשה למען שמי ובקשה מכ\"ע, כי אחר שהגיע הקץ לא תהיה כ\"י הנקרא בשם ה' \nגרושי ופרודי מבעלה. אז גלה כ\"ע פניו פני הרחמים הגדולים ואז נתמלאו כל הספירות חסד \nורחמים, ופני הכעס והזעם הלכו להם. ובמה עברו (היינו פני הכעס) בשם אהי\"ה, שנתמלאו \nאורה. ואמר הקב\"ה למשה כה תאמר לבני ישראל אהי\"ה שלחני אליכם. וכ\"ז עושה ע\"י מידת \nכ\"ה שרן של ישראל אם הבנים שמחה. ונקראת כן לפי אשר קבלנו בזה כי היא מתהפכת פנים \nואחור לקשור אצלה חמשים שערי בינה. כי מלת כ\"ה עושה שתי בתים ושתי בתים בצירוף \nהניקוד עושים חמשים בתים וזה תארם -: \n \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "אות תמו - מדוע נזכרה יציאת מצרים בתורה נ' פעמים:\nמדוע נזכרה יציאת מצרים בתורה נ' פעמים: \nהנה ויפן כה כה והנה חמשים שערי בינה ואמרה הבינה למשה כ\"ה תאמר לבני ישראל אהיה \nאשר אהיה שלחני אליכם, עליון ותחתון. ובסבה זו אתם נגאלים ואעפ\"י שאינכם ראוים. \nאהי\"ה פעמים עולה מ\"ב, ושני שמות בעצמן (היינו ד' אותיות שם הוי\"ה) ח'. הרי נ'. והן \nנ' שערי בינה שנתגלו למשה אז, ולכן נזכרה יציאת מצרים נ' פעמים בתורה. וזה סוד \nואהיה אצלו אמון כי מן א' עד ו' עולה כ\"א בחשבון הקדמי שהוא אהיה (א' ועוד ב' ועוד \nג' ועוד ד' ועוד ה' ועוד ו' עולה כ\"א) (והוא שנתן ליעקב במשכנתא) ולעתיד יתגלה \nבעז\"ה: \n \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "אות תמז - סוד באיזה אופן ישמשו הספירות בשנות השמיטה וכמה\nסוד באיזה אופן ישמשו הספירות בשנות השמיטה וכמה שנים ישמש כל ספירה ובממשלה איזה \nספירה תהיה הגאולה לישראל: \nדע כי סוד זה יקר ונעלם ומתי מעט יביט ובעבור היות לי למשמרת ולבאים אחרי למזכרת \nנכתוב זהו. ידוע כי שית אלפי שני הוי עלמא וקבלה בידינו שכל ספירה כלולה מעשר \nספירות תשמש ת\"ק שנה. והתחלתה מהכתר. (צא וחשב) ת\"ק שנה לכתר, ת\"ק שנה לחכמה, הרי \nאלף. ת\"ק לבינה ת\"ק לחסד הרי אלף. שם ת\"ק לגבורה ת\"ק לת\"ת הרי אלף שלישי. ת\"ק לנצח \nת\"ק להוד הרי אלף רביעי. ת\"ק ליסוד ת\"ק למלכות הרי אלף חמישי. חזרו השנים לכתר. \nוהנה אנחנו כהיום הזה רס\"ט מאלף הששי בת\"ק שני הכתר ובממשלתו יבוא הגואל. כי גאל \nבא\"ת ב\"ש כתר, וקבלנו כי מעת בא גואל עד סוף אלף הז' יהיה ממשלתו של ישראל: \nה \nסוד חד חרוב: \nומה שאמר וחד חרוב, ר\"ל חרוב מן ממשלת האומות. ולא רצה לגלותו כי ירדופו אחריו. \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "ואיך יהיה והכתוב אומר שמחינו כימות עניתנו שנות ראינו רעה. ואנחנו עומדים בגלות \nהזה אלף ות' מתי נראה טובה ומתי נתענג בטובה ובחבה וכל אותם השמושים הבאים כולם \nיהיו בשימושי חכמה ובינה וחסד ואז יראו כל הנחמות אשר יעמדו נביאי האמת ומלאה הארץ \nדעה את ה' כמים לים מכסים אכי\"ר: \n \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "אות תמח - סוד חד חרוב:\nסוד השומע הזכרת השם מפי חבירו חייב לנדותו: \nומקשין בעלי תריסין למה ינדוהו, ילקוהו או יענשוהו ממון או מכות מרדות או דין אחר. \nדע כי כל פעולות התחתונים עושים רושם בעליונים ככתוב ובפשעכם שולחה אמכם. ופעולת \nהעליונים אינם לבטלה רק לעשות רושם טוב או רע בתחתונים. וכ\"ז ע\"י שם הגדול ב\"ד שלו \nשהיא המלכות. וזה הרע הזכיר שמו לבטלה וריתק מעשהו מאמונה וע\"כ מרחיקין אותו מב\"א \nונותנים לו כמידתו כי מדה כנגד מדה לא בטלה. והפך זה עשה בהוגה שם באותיותיו דנוהו \nשאין לו חלק לעה\"ב ולא נדוהו. והטעם כי שימוש של שם יהו\"ה הוא אדנ\"י וזה קראו \nבהויותו וביטל כח השמוש ולכן יבטלהו מן העה\"ב. ואין טענה מכ\"ג המזכירו בב\"ה ככתבו \nרק ב\"ה מקום שם אדנ\"י. והרוצה להשתמש בצרופי י\"ב גבולי אלכסונים יכנס בשם י\"ה, \nכלומר כשרוצה לומר שם יהו\"ה בניקוד יקראהו י\"ה בד' אותיות כזה יהו\"ה וכן כולם, \nובקריאתו יכוין מחשבתו בשם יהו\"ה והבן זה: \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": " \nאות תמט - סוד השומע הזכרת השם מפי חבירו חייב לנדותו:\nסוד למה יהרג ואל יעבור בג' עבירות ג\"ע ע\"ז ש\"ר: \nדע כי כל אחד מאלו ג' עבירות כולל כל הג'. כיצד, אם עבד ע\"ז חתך אבר מאדם העליון \nוהוא כ\"י ועשהו אלה. והנה גם רציחה גם ניאוף כי הוא בעולת בעל והא בהא תליא. ובעת \nהשמד אפילו רצועת מנעל לא ישנה. והטעם אפילו דבר פחות כזה לא יעשהו. זהו פשוטו אמנם \nסודו הנשגב, כי כ\"י נקראת מנעל ככתוב מה יפו פעמיך בנעלים. והרצועה היא הצינור \nשיורדים עליו הרחמים אליה. ואלו מכוונים לשנות הדוגמא ולקלקל הצינור וע\"כ יהרג ואל \nיעבור: \n \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "אות תנ - סוד למה יהרג ואל יעבור בג' עבירות ג\"ע ע\"ז ש\"ר:\nסוד פסיעה גסה נוטלת אחת מת\"ק ממאור עיניו של אדם: \nיקשה למה חלקו הפסיעות לת\"ק ולא חלקו לס' כמו שחלקו אצל ביקור תולים. ועוד קשה אנו \nרואים שממוצאי שבת עד ע\"ש עושה אדם אלף אלפים פסיעות ולא ראינו שחסר חלק ממאור \nעיניו של אדם ולא נעשה סומא. דע כי המדה הנקרא אור אשר עליה נאמר וירא אלהים את \nהאור כי טוב היא מקבלת מן האורות העליונים ת\"ק מיני אור. וזה כי כל אחת מן ה' \nעליונות כלולה מי' הרי נ' וכל אחת מהנ' כלולה מי' הרי ת\"ק. והיא פוחתת ת\"ק שערי אור \nבמדה שלמטה ממנה. ואותם השערים נקראים פסיעות והם קרובים ודבוקים זה בזה. וא\"כ אם \nירחיק אדם פסיעותיו מעורר הרחקה של מעלה ופוגם, וע\"כ הזהירהו. ותשובתו (היינו \nתקנתו, כמ\"ש בגמרא) בקידוש שבין השמשות שהוא נגד חבור זכור בשמור ואיש ההוא כאלו \nמתקן אשר עיות ומקרב הכוחות ההם אשר הרחיקם בפסיעותיו. ולא שיחסרו מת\"ק מאור עיניו \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "של אדם כי אם היה כן נשאר בשבוע אחד סומא. רק גורם פגם במאור העליון בפסיעתו. וזה \nשאמרו נוטל א' מת\"ק מאור עיניו של האדם כלומר האדם העליון. ומה שאמר ת\"ק, בעבור \nשמאותו האור עד האור האחרון הם ה' אורות וכל אור מקבל ק' אורות מהאור הנקרא טוב היא \nת\"ת מקבל מן העליונים כאשר פירשנו: \n \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "אות תנא - סוד פסיעה גסה נוטלת אחת מת\"ק ממאור עיניו של אד\nסוד המדרש שאמר גדולים גרים בזמן הזה מישראל: \nשעמדו על הר סיני לקבל התורה. וזה דבר זר מאוד לא יסבלהו השכל זה שעבד כל ימיו ע\"ז \nועתה ששב יהודי, יהיה עדיף מישראל שזכה והשיג בקול מתן תורה. ונראה הטעם כי סוד \nהדבר כן הוא. כי העומדים בהר סיני הם בעצמם עשו העגל עד שהמלך במסיבו נרדי נתן ריחו \nהבאישו וקצצו בנטיעות ונטמאו. והגר פשט בגד טומאתו ועשה חיבור כ\"י בבת זוגו והנה \nבוודאי הוא גדול מאותם שעמדו בהר סיני ולא מאותם הבאים אחריהם המחזיקים בתורת ה' \nזהו היותר נאות לי בטעם זה: \n \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "אות תנב - סוד המדרש שאמר גדולים גרים בזמן הזה מישראל:\nסוד מפני שיבה תקום: \n(לכאורה, היל\"ל) מפני זקנים. שיבה הוא כ\"ע וכה\"א רישיה כעמר נקי. פני, דע כי פני \nהכת\"ר היא חכמה. ולקיים גזר מפני שיבה לגודל מעלת הכתר ולעשות הידור לחכם מפני \nהחכמה שאיננו במעלה כמוהו. וקרא לחכמה זקן, כי זקן נוטריקון זה קנה. ר\"ל זהו המשפיע \nלקן הנ\"ל שהוא הבינה. ונזכר במצוה זו שאינו חייב לקום כשעוסק במלאכה, מטעם תקום \nוהדרת. מה הידור שאין בו חסרון אף קימה שאין בה חסרון. וקשה, אם מפני שיבה תקום היא \nמצות עשה למה לא יהא כמו סוכה וציצית ותפילין שאנו מחויבים לקיים הן בחסרון כיס הן \nבלא חסרון. ואם אינו מצות עשה א\"כ למה נכתב. דע כי היתר הספק ע\"ד הפשט קשה, אך ע\"ד \nהסוד הוא כי אינו דומה הפועל למטה אל הפועל למעלה. וזה וברכך בכל מעשה ידיך, ועדיף \nמלאכתו מקימה. ובפרט כי הוא המצוה שאין מתבטלת לגמרי ובמקום קימה יעשה הידור. ודע \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "כי הדין גוזר שהבן חייב לקום מפני אביו אפילו שהאב תלמידו, ואין האב חייב לקום מפני \nבנו אפילו שהוא רבו. וטעם פטור האב מכבוד בנו כי האב רומז לחכמה עלאי והוא עליון \nלאם ת\"ת ולבנים ז\"ס. ות\"ת שהוא התורה משועבדת לחכמה עילאי. והוא כדאמר נובלות חכמה \nעלאי, תורה: \n \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "אות תנג - סוד מפני שיבה תקום:\nטעם הנפטר מרבו אל יראה לאחוריו וכו': \nכי ת\"ת רב ואדון על הנצחים ובתורת פניהם מקבלים ראש הגדולה, ולזה יצטרך ללכת \nלאחוריו שלא להגביר עליו ועל הנצחים מדת הדין. ודין התלמיד שלא יורה בפני רבו תוך \nג' פרסאות ואפילו ברשות הטעם כי העטרה היא התלמוד של ת\"ת בעניני התורה, והוא אחר \nהנצחים וצי\"ע שהם ג' מהריגות. ואין לה רשות לעשות בפנים קטנה או גדולה אף אם יהיה \nמרשה לה. אבל חוץ לג' מדריגות כאשר יגיע אליו השפע שהיא נתינת התורה. ואם לא הגיע \nאליו השפע אשר היא נתינת הרשות אין לה רשות לעשות קטנה או גדולה בכל הנמצאות שהיא \nהנקרא סוף העולם. ומה שאמר רב אשי שבישיבה הלך אחר החכמה ובמסיבה הלך אחרי זקנה \nהטעם הוא, כי ישראל סבא קדום בקבלות הקרבנות שהוא הסעודה מן החכמה עילאי. אבל \nבישיבה היא ההוראה מחכמה עילאי, ע\"כ חכם קודם: \n \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "אות תנד - טעם הנפטר מרבו אל יראה לאחוריו וכו':\nוטעם אמרם ז\"ל שהקטן לא יתן שלום לגדול: \nלפי ששלום העליון והוא הכת\"ר הוא הנותן שלום לאב ש\"ה ולאם ש\"ת ולבנים ז\"ס ואיך יכול \nהקטן לשנות לו הסדרים, כי האב והאם והבנים הן המקבלים שלום ולא מנותני שלום. וראיה \nמתשובת הש\"י למשה כשאמר לו משה אין שלום בעירך, ומשה השיבו כדין כלום יש עבד שנותן \nשלום לרבו. הנה יפה השיבו, גם הש\"י לא סתר דבריו רק אמר היה לך לעזרני והבן זה \nהיטיב: \n \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "אות תנה - וטעם אמרם ז\"ל שהקטן לא יתן שלום לגדול:\nסוד עיר הנדחת בסוד עיר קטנה: \nוהוא עיר מסכן וחכם ולכן מדיחוהו מן י' עד ק'. כי בעשירית הדחיה הכלולה מן הי' שכל \nאחד כלול מן י'. ונדונת בשריפה כי תיכף שעבדו ע\"ז הוריד האש בעיר וכענין אפקוה \nלמט\"ט ומחיוה שתין פולס דנורא. וע\"כ דנו העיר בשריפה מדה כנגד מדה. וגם ממון שלהם \nנשרף יען כי הם הורידו אש בבעל הממון המשפיע להם ברכה על בני דורם, ולכן גם ממונם \nנשרף. והדוחים לפחות שנים כי ההו\"ד והיסו\"ד אשר עליו נאמר לפניו ילך דבר על ידם \nובמציאותם האש יורדת מעיר מסכן וע\"כ הדוחים לפחות שנים סמא\"ל ותניניעו\"ר לילית \nוכוחותיהם באש הציתוה ובאש נידונו. ואשר המדיחים יהיו מן העיר ומן אותו השבט \nלהשמיעינו, שאם היה משבט לשבט לא היתה ירידת אש בעיר מסכן לבד, כי אז לא היו חייבין \nשריפה רק סקילה וממונם ליורשים. והיתה תל עולם לא תבנה עוד לרמוז כי לא ישובו \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "להבנות ואין להם חלק לעה\"ב: \n \nאות תנו - סוד עיר הנדחת בסוד עיר קטנה:\nסוד אבד תאבדון את כל המקומות: \nראוי שתדע כי כאשר נתן הש\"י התורה אמר מיד אחר אמרו אנכי ה' אלהיך לא יהיה לך אלהים \nאחרים האזהרה שלא יקצצו אדון השמיטה מן האילן ויעשהו אלוה רק יחבריהו עם אילן \nהפנימי שיהיה השרש בכלל כמו שהזהיר ואמר השמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך. הטעם \nהעליונים על אדמתם עם העשירית. ולפי שהגוים היו קוצצים אותו האדון מן האילן ועושים \nאותו אלוה ובונין בו היכלות ודוגמות להשפיע ממנו שפע לפי דעתם הנפסדת, אמר בתורה \nאבד בעולם הזה, הדוגמת תאבדון, כלומר ואז תאבדון ג\"כ העובדים שלא יהיה להם מקום \nלהאחז. וכל זה בארץ הנבחרת. וכשטהר הארץ הגשמיות תטהר הארץ העליונה ג\"כ: \n \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "אות תנז - סוד אבד תאבדון את כל המקומות:\nסוד כ\"ח מתנות שכינה: \nומלאכים המשרתים את מ\"ב שמות אשר כללם י\"ד ואותיות הם מ\"ב. דע כי כמו שמצאו חכמי \nהתכונה כ\"ח מתנות לבנה בגלגל השמיני כן יש כ\"ח מחנות השכינה. וסימן ילכו בלא כ\"ח \nלפני רודף. ר\"ל כשגלו ישראל וגלתה השכינה עמהם גם כ\"ח מחנותיה גלו. ובעת הזעם ביקש \nאדונינו משה ע\"ה ואמר ועתה יגדל נא כ\"ח אדני כאשר דברת. וכבר ידעת הדמיון על זרע \nדוד מלך ישראל כסאו כשמש נגדי וכירח יכון עולם. וירח עד י\"ד ימים הולך ומתגדל אורו \nומשם עד שיסתום תחת אור השמש הולך ומתחסר י\"ד ימים אחרים שבין הכל כ\"ח ימים. והם \nמחנות שכינה כ\"ח. והסוד כי י\"ד מלכים טובים מלכי זרע דוד, וי\"ד רעים. ושלמה המלך \nע\"ה אמר כ\"ח תמורות. ואם תשים לבך לתמורת תמצאם כולם רומזים אל סוד העיבור הבא מכח \nמחנות שכינ\"ה להתם (לשון תמים) חטאם ולכלה פשע ולהביא אחריהם צדק עולמים. והרמז אין \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף. וכן כבר קדם לנו הדיבור בשם בן מ\"ב שהוא אב\"ג \nית\"ץ וכן צרפיהו עם מקורו אמנם המלאכים היוצאים ממנו אלה הם: \n \nאות תנח - סוד כ\"ח מתנות שכינה:\nוטעם על מה נשבע ה' לדוד: \nאמת לא ישוב ממנו לעולם יכון כסאו, ושלמה ומשיח שיצאו ממנו שיש להם כח על כל דבר. \nכי יצאו מכח מדת הגבורה ומשאר הכוחות מצד אביו והגבורה אין מקטרג עליו, כי אדרבה \nהיא מקטרגת על הכל. ואמו היתה מואבית ואביו מצד ישראל והגבורה היא השופעת לאומות. \nע\"כ יש שלום בענינו: \n \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "אות תנט - וטעם על מה נשבע ה' לדוד:\nטעם לא תבשל גדי בחלב אמו: \nהרמב\"ן ז\"ל אמר התורה הזהירה לא תבשל גדי בחלב אמו מפני העכירות שיחליב האדם את \nהבהמה ויבשל היוצא ממנה עם בשר בנה והוא הדין לכל הכשרים: \n \nאות תס - טעם לא תבשל גדי בחלב אמו:\nסוד בלעם: \nרצה הקב\"ה להיות לאומות העולם נביא לבלתי היות פתחון פה לעתיד לבוא. והוא השיג בשעה \nשבירך את ישראל למעלה גדולה, כלומר, לת\"ת. שכן אמרו רז\"ל ולא קם עוד נביא בישראל \nכמשה. בישראל לא קם אבל באומות העולם קם. וזו בשעת ברכה כי לא יתקיימו זולתי בהמשכת \nהכל כי הוא במדת הרחמים. אבל לאחר נסתלקה והיה כבתחלה צריך לקסמים כשאר הקוסמים. \nועל זה קראו הכתוב בלעם הקוסם. והאתון מן יו\"ד דברים שנבראו בע\"ש עם חשיכה: \n \n", "en": ""}, {"index": 22, "he": "אות תסא - סוד בלעם:\nסוד אבן: \nדע כי הא' לא מתרבה (ר\"ל כי כאשר תכפיל א' פעמים א' לא יתרבה אלא נשאר א'. וממשיך \nבאותיות ב' ן' של אבן). בפ\"ב ד'. נפ\"ב ק'. הרי הכל ק\"ד. ועושה ד' פעמים יהו\"ה. וד\"ק \nבמספר קטן הוא ה' אחרונה. הנה לך ששה נסתרים ונגלים וכולם משם יהו\"ה אחד יצאו ואליו \nישובו וכולם לשון הוי\"ה אין שנוי בהפוכם מן ההויה ברוך הוא וברוך שמו: \n \n", "en": ""}, {"index": 23, "he": "אות תסב - סוד אבן:\nסוד שם היוצא מפסוק וישב יצחק בגרר עם מקורו יהו\"ה: \nוזהו צרופו - ויב יצג שחר בקר וזה צרופו עם מקורו יוהיוכ\"ה ייהצוג\"ה ישהחור\"ה \nיבהקור\"ה אמור הפסוק הזה וצרופו שהם ד' שמות וצרוו עם מקורו בכל תפלת מנחה לפני ה' \nצורי וגואלי וכו' ויצילך השי\"ת מכל העלילות שתהיינה בעיר ההיא. ושמור הסדר שהקבלנוך \nבזה ותצליח בע\"ה. והבן סוד ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו \nיהו\"ה. וזהו צרופו - וי\"ז רע\"י צח\"ק בא\"ר צה\"ה יא\"ו ימ\"צ אב\"ש נה\"ה הי\"א מא\"ה שע\"ר \nימ\"ו יב\"ר כה\"ו יהו\"ה. זהו השם מקורו. צרפיהו עם מקורו ותצליח באמרך אותו בברכת \nהשנים. והניקוד. חולם, קמץ, צירי, שוא. וטוב לאמרו אחר ההבדלה והי\"ה - נסתר (יוצא \nמסופי התיבות) ויראו אותה שרי פרעה. והה\"י - נגלה (יוצא מר\"ת) ודבש היום הזה יהו\"ה. \nויה\"ה - נגלה (יוצא מר\"ת) וירא יושב הארץ הכנעני. היה\"ו - נסתר (יוצא מסופי התיבות) \n", "en": ""}, {"index": 24, "he": "ליהו\"ה אתי ונרוממה שמו. היו\"ה - נגלה (יוצא מר\"ת) המר ימירנו והיה הוא. ההו\"י - \nנסתר (יוצא מסופי התיבות) וצדקה תהיה לנו כי: \n \nאות תסג - סוד שם היוצא מפסוק וישב יצחק בגרר עם מקורו יהו\nסוד הנקודות על מה יורו: \nחולם כת\"ר. פתח חכמה. קמץ בינה סגול חסד. צירי פחד. שורק ת\"ת. חטף פתח נצח. חטף קמץ \nהוד שבא הוא יסוד. חיריק הוא מלכות. זכור זאת כי תצטרך להם לכוונת השמות: \n \n", "en": ""}]}
