{"bookId": "kabala-49ba4fdeec0e", "part": "1", "torah": "36", "title": "ספר שושן סודות — אות תקכ - סוד שתי כתרים שנתנו לישראל בהר סיני:", "hebrewTitle": "אות תקכ - סוד שתי כתרים שנתנו לישראל בהר סיני:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-49ba4fdeec0e/1/36/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-49ba4fdeec0e/1/36/", "segments": [{"index": 1, "he": "אות תקכ - סוד שתי כתרים שנתנו לישראל בהר סיני:\nסוד היה לך לעזרני: \nאמר רבי יהושיע בן לוי בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב\"ה שהיה יושב וקושר כתרים \nלאותיות אמר לו הקב\"ה למשה כלום אין שלום בעירך אמר לו כלום יש עבד שנותן שלום \nלרבו. א\"ל היה לך לעזרני מיד אמר ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמור ע\"כ. כבר \nביארנו במה שקדם סוד כ\"ב אותיות החקוקים ברוח מרוח, והקב\"ה הוא הבינה הקושר כתרים \nלאותיות שהם תחלת הבנין כי כל ז\"ס הם בנויים באבני האותיות ובפרט בצירוף יה\"ו. וכל \nזה נתבאר בס\"י וכמו שיבוא בע\"ה. ומה שאמר היה לך לעזרני כבר ביארנו כ\"ז בסוד ישמעאל \nבני ברכני. והכלל שפתח לו פתח והידיעו שתפילת ישרים רצונו אפילו בשעת הכעס הוא מרחם \nכי חנון ורחום הוא ודע זה: \n \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "אות תקכא - סוד היה לך לעזרני:\nסוד למה נקרא שמו הר סיני וכן הר חורב: \nבמסכת שבת אמר כי נקרא סיני שירדה בו שנאה לאו\"ה (לאומות העולם), וחורב שירדה בו \nחורבה לאו\"ה ודע זה הסוד יתבאר לך בהקדמה אחת והיא. כבר ביארנו במה שקדם כי אילן \nהפנימי א\"א להיות מבלי אילן החיצון, ואילן החיצון כל תאותו להיות נכנס לפני ולפנים \nולא ימצא זה אלא כשיגרמו עונות ישראל אז הם נכנסים לפני ולפנים, והשכינה גולה וסורה \nנוטרת כרמיהם אך במתן תורה בזמן החבור השלם שהיה אז אילן החיצון בצער מושפל תחת \nרגלי השכינה מבקש פרס משולחו המלך הנשפע עליהם מן השכינה. ולזה נקרא הר סיני והר \nחורב כי ידחה על ידו להם שנאה וחורבה שאין להם כח להכנס לפני ולפנים כי אז היה \nהחבור שלם בתכלית השלימות אם היו ישראל עומדים בדת ה' כמו בזמן ההוא לא היתה שולטת \nבהם יד אומה ולשון, אך כאשר סרו מדרכי התורה הגיע להם מה שהגיעו. ודע זה הסוד בעצמו \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר: \n \nאות תקכב - סוד למה נקרא שמו הר סיני וכן הר חורב:\nדברי הרב בענין כי ששת ימים עשה ה' וכו' ואין לו בן זוג: \nאמר המחבר ראיתי לכתוב מאמרי הרב ז\"ל הסתומים בדבריו כפי מה שקבלנו מגדולי ישראל \nוזה לשון הרב ז\"ל ועל דרך האמת כי ו' ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי \nשבת וינפש ואין לו בן זוג וכנסת ישראל היא בת זוגו, והיא שמיני עצרת כי שם נעצר הכל \nוצוה בחג המצות ז' ימים בקדושה לפניהם ולאחריהם כי כולם קדושים ובתוכם ה' ימנה ממנה \nמ\"ט יום והשבועות בינתיים כימי עולם. ויום השבועות הוא כיום שמיני עצרת של חג וימי \nהספירות בינתיים כחולו של מועד, כי הראשון והשמיני בח\"ג הוא כיום ראשון של פסח ויום \nעצרת הוא יום מתן תורה שהראם את אשו הגדולה ודבריו שמעו מתוך האש. ולכן קראו החכמים \nבכל מקום חג השבועות עצרת שהוא ביום ח' של ח\"ג שקראו הכתוב כן וזהו מאמרם שמיני רגל \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "בפני עצמו לענין פז\"ר קש\"ב. ותשלומיו דראשון הוא כי הוא אצילות הראשונים ואיננה \nבאחרית שלהם ולכן הזכיר הכתוב בפרשת כל הבכור חג המצות וחג השבועות וחג הסוכות ז' \nימים ולא הזכיר שמיני עצרת. ע\"כ דבריו ז\"ל. ודברי פי חכם חן כלל בדבריו הסולת מכל \nהקודמים ממנו ושמע באורינו על סודתיו. אמר ה\"ה ז\"ל ועל דרך האמת מנהגו בכל פרושיו \nנקרא רמזי התורה וסודתיה על דרך הקבלה דרך האמת וטעמו בזה כי לא יהיה דברי התורה \nמסורסים או חסורי מחסרי והכי צריך להיות, אלא כל הדברים עומדים כפי מה שנכתבו כי \nתורת ה' תמימה אין בה חסרון כי נתנה ממדת אמת ועליה אין להוסיף וממנה אין לגרוע. \nולכן בא לשמור מן הטעות. וכבר בפירושנו לתורה הארכנו בזה הרבה. אמר ה\"ה ז\"ל כי ששת \nימים עשה ה' וגומר דע כי תחלת החשבון בכאן מן הבינה ויום השביעי הוא יסוד וכוונתו \nבכאן לרמוז על הנהגת העולם שיתא אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב, שכל אחת משש הספירות \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "הבנין תשמש אלף והז' תשבות. וכן כל אחת שיתא אלפי והז' תשבות עשה ה' הפועל וביום \nהז' צי\"ע שבת כי שם עמד המעיין שהוא המקבל ולא היה משפיע ולכן אמר שאין לו בן זוג \nכלומר שיקבל ממנו השפעה: \n \nאות תקכג - דברי הרב בענין כי ששת ימים עשה ה' וכו' ואין ל\nהסבר לדברי הרב הנ\"ל: \nאמר הרב ז\"ל ואין לו בן זוג, ירצה לצי\"ע. וכנסת ישראל היא מלכות היא בת זוג לצי\"ע \nגם הוא תמנה שביעית כשיתחיל החשבון ממדת אברהם ולפעמים תמנה שמינית כשיתחיל החשבון \nמהבינה. ולזה אמר הרב והוא שמיני עצרת ונתן טעם לדבר שבה נעצר הכל כי כל יום מז' \nימי פסח הוא כמו יום ימי בראשית שכל אחד רומז לאלף אחד משבעה ימי החג כל יום רומז \nלההקף אחד ולכן אמר מיד אחר יום ראשון של פסח שהוא קודש מ\"ט יום כל יום אלף שנה והם \nימי עולם שנות דור ודור והוא הסוד דבר צוה לאלף דור ומיד אחריו שמיני עצרת המורה על \nהיובל שהוא שבת הגדול ועל שיתא אלפי שני שהם ימי בראשית וחד חרב רומז הלולב ומיניו. \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "וזכור וחד חרוב. שים נוכח פניך הדברים האלה ויתבאר לך דברי הרב ז\"ל. ועתה נשוב \nלכוונתינו לבאר דבריו מה שכתוב לפניהם ולאחריהם בקדושה, ירצה יום ראשון ויום ז' \nבפסח שיום א' לבינ\"ה ויום ז' לצי\"ע ולכך נאמר בו לה' אלהיך. ולפי שלא תחשוב כי אלו \nב' לבדם הם קדושים, לכן נשמר ואמר כי כולם קדושים ובתוכם ה'. אל תפן לדברי המפרש \nדברי ה\"ה הרב ז\"ל ובתוכם ה' כתרגומו שפירש על אותו הפסוק וביניהון שכינתא ד\"ה כי \nששם הדוגמא מדבר. אבל בכאן הרב כיון על כי אין סוף ית' נמצא בין הספירות תמיד ולכן \nכולם קדושים. וזה דרך מליצה לקח מאותו הפסוק לרמוז כי כולם קדושים ובתוכם נמצא תמיד \nאין סוף כדאמר כהדין קמצא דלבושיה מיניה. אמר ה\"ה ז\"ל ומנה ממנו מ\"ט יום וכו' דע לך \nכי ממנו איננו שב אל עצם יום ראשון שהרי הספירה נספרת מיום ב' לא מיום הא'. אלא \nהרצון בו כמו ממנו ולהלאה. ויש בזה סוד. ומ\"ט יום כנגד מ\"ט אלף לפי שכל יום בראשית \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "אלף שנה כאשר פירשנו. אמר ה\"ה ז\"ל והשבועות בינתים כימי עולם, ירצה שהימים ירמוז \nלאלפים והשביעית לשמטות שהן ימי בראשית שכל אחד תשמש שיתא אלפא וחד חרוב וזה הסוד \nשאמר מצוה לממני יומא ומצוה לממני שבועי. אמר ה\"ה ז\"ל ויום השבועות הוא כשמיני עצרת \nשל חג, ירצה ביום השבועות הוא יום מתן תורה והוא כשמיני עצרת של חג הרומז ליובל \nולשבת הגדול. אמר ה\"ה ז\"ל והימים הספורים בנתיים כחולו של מועד ירצה כמו שכל יום \nמשבעת ימי הסוכה רומז לשבעת אלפים שהוא הקף שלם עד שמכללם יהיה מ\"ט אלף כי ז' פעמים \nז' הוא מ\"ט ימים הספורים מן יום א' של פסח עד יום א' של שבועות הם רומזים למ\"ט \nאלפים. אמר ה\"ה ז\"ל כי הראשון והשמיני בחג הוא כיום ראשון של פסח וכו'. ירצה כמו \nשיום א' של חג רמז לאם הבנים והשמיני למניקת היורדת בחטא בניה כן פסח יום א' לאם \nהבנים ויום עצרת שהוא מתן תורה למניקת. אמר ה\"ה ז\"ל והוא יום מתן תורה שהררם אבן \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "הגדולה ודבריו שמעו מתוך האש שהרמז באש למדת אש אוכלת אש והיא שמיני עצרת. ודע זה \nוחזק פי דברי חכמים ז\"ל על שקראו יום מתן תורה עצרת שהוא כיום ח' של חג הנקרא כן \nככתוב. אמר הרב ז\"ל וזה מאמרם שמיני רגל בפני עצמו ירצה רגל בפני עצמו כיום מתן \nתורה לענין פז\"ר קש\"ב סימן הוא. ונתבאר בשלהי סוכה ובכאן הוכיח הרב ז\"ל מסימן זה \nשהיא רגל בפ\"ע. ברי\"ש של פז\"ר קש\"ב אמר הרב ז\"ל ותשלומי הראשון הוא טעמו כי מי שלא \nהקריב בשביעי יקריב בשמיני ומזה הוליד הרב ז\"ל אחרי שהוא תשלום לראשונים א\"כ הוא \nאצילת הראשונים כי מהם נתפשט וחפץ ביחודם. אמר הרב ז\"ל ואיננו באחדות שלהם ירצה כי \nהיא הושמה לראש פינה להנהיג הנפרדים והשכלים והסוד הנמרץ והוא ישפוט תבל בצדק \nוגומר. אמר הרב ז\"ל ולכן הזכיר הכתוב בפרשת כל הבכור וגו' ולא הוזכר שמיני טעמו כי \nהיא האשה אשר יקריבו לה' כדכתיב והקרבתם אשה לה' ולכן לא נזכרה בג' רגלים הנזכר אצל \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "כל זכורך כי אשה לבי תרי לא חזיא ובשמחתה לא יתקרב ובזה נשלם מאמרינו על רמיזותיו \nוסודותיו והאל יכפר בגילוי: \n \nאות תקכד - הסבר לדברי הרב הנ\"ל:\nסוד חלל ממלכה ושריה: \nדע כי סוד זה לא יתבאר אלא בסוד הורד עדיך מעליך. אחר אשר עיינתי בדברי המתרגם \nאונקלוס ז\"ל ראיתי דבר נפלא, שאמר תיקן זיינך. ובא הקבלה אליו בזה הדיבור שעיינתי \nכי בשעת מתן תורה חגר להם הקב\"ה כלי זיין להנצל מכל פגע רע וממלאך המות שנאמר חרות \nעל הלוחות ודרשו בו חירות ממלאך המות. ונראה כי אותו כלי זיין הוא היה שם המפורש \nהדבק ע\"ד ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים וכו'. וא\"כ יהיה הפירש הורד עדיך ע\"ד הנני \nמסב כלי המלחמה אשר בידכם. ולביאור זה אומר כי בשעה שרצה הקב\"ה לקחת נקמתו משונאי \nישראל והיו בהם רשעים מהם היו בקיאים להשביע השרים הממונים על האש והמים ובראותם כי \nאויב בא לקחת נקמת ה' מהם לא שבו אל ה' ובטח במה שידעו להשביע השרים העליונים. מה \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "עשה הקב\"ה החליף השרים מאש למים וממים לאש וכשהגיע זמנם היו משביעים ולא עלתה בידם \nוזהו ותבט אל הנשק בית היער וגו' וכן כל רעיה בגדו בה. וזה הסוד חלל ממלכה ושריה. \nוהנה זה העדיי אשר נתן לישראל עתיד הקב\"ה להחזירה להם שנאמר כי כולם כעדי תלבשי ודע \nזה: \n \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "אות תקכה - סוד חלל ממלכה ושריה:\nסוד עשר מסעות נסעה שכינה: \nת\"ר עשר מסעות נסעה שכינה מכפורת לכרוב ומכרוב למפתן וממפתן לחצר ומחצר למזבח \nוממזבח לגג ומגג לחומה ומחומה לעיר ומעי להר ומהר למדבר וממדבר עלתה וישבה במקומה \nכדמפרש ואזיל דע כי עשר מעלות אלו כנגד מעלות העליונות והשכינה עולה ויורדות בו. \nוהנה בעוונינו ובעוונות אבותינו עלתה שכינה למרומי מרומים למקום אצילתה וזהו שתרגם \nאונקלוס ויהונתן בן עוזיאל קדיש בשמי עילאה בית שכינתיה: \n \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "אות תקכו - סוד עשר מסעות נסעה שכינה:\nסוד עשר גליות גלתה סנהדרין: \nת\"ר עשר גליות גלתה סנהדרי גדולה מלשכת הגזית לחנויות ומחנויות לחיל ומחיל לירושלים \nומירושלים ליבנה ומיבנה לאושא ומאושא לשפרעם ומשפרעם לבית שערים ומבית שערים \nלציפורי ומציפורי לטבריא וטבריא עמוקה מכולם שנאמר ושפלת מארץ תדברי ומשם עתידה \nלחזור שנאמר ואשיבה שופטיך כבראשונה וגו'. עכ\"ל. וסוד הענין כבר ידעת שכל הדברים \nשהיו במקדש הם דוגמא לדברים העליונים, והנה גלות סנהדרין כגלות שכינה דיה לשפחה \nלהיות כגבירתה. והרמז אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט ואם השכינה גלה כ\"ש \nהדוגמא סנהדרי גדולה. וכבר ידעת שעץ חיים יש לו ע' קליפות וע' פנים לתורה כנגד ע' \nאומות וע' לשון וישראל נטלו גוף האילן. והסוד והנה ה' נצב על חמת אנך וכנגדה ע' \nזקנים ומשה על גביהם וסנהדרי גדולה כמו כן ואב ב\"ד יושב בראש כולם הרי ע\"א ושני \nסופרים הרי כאן ע\"ג כמנין חכמה ודע זה: \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": " \nאות תקכז - סוד עשר גליות גלתה סנהדרין:\nסוד שראוי לומר בשבת רחמנו מנחם ציון: \nוהטעם כבר ביארו חכמי האמת כי הרחמנות לאב והנחמה לאם כרחם אב על בנים כאשר אמו \nתנחמנו כלפי שהאב עם האם בחיבור ביום השבת ולכן ראוי לומר רחמני ומנחם: \n \nאות תקכח - סוד שראוי לומר בשבת רחמנו מנחם ציון:\nסוד בזכות ג' ראשון זכו ישראל לג' ראשון: \nתנא דבי רבי ישמעאל בזכות כנ\"ל להכרית זרעו של עשו הנקרא ראשון שנאמר ויצא הראשון \nאדמוני. ולבנין ב\"ה שנקרא ראשון שנא' כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו. ולשמו של \nמשיח שנאמר ראשון לציון הנה כו'. דע כי כבר ביארנו סוד זה ר\"ל של עשו וביהמ\"ק, אמנם \nבאנו לעורר לב המשכילים על המאמר הג' שאמר לשמו של משיח ולא אמר לביאת משיח או \nלנחלת משיח או לימות המשיח. ידעת שבארנו במה שקדם שכפי הקבלה אשר רומזים הדברים \nוהתבונן בראייה שהביא מן הפסוק באמרו ראשון לציון הנה הנם וכבר ידעת סוד ציון צי\"ע \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "ולירושלים מבשר אתן. כלומר למלכות בית דוד צי\"ע אשר הוא המבשר הא' לירושלים מכל \nהגזירות העליונות הנשפעות מא\"ס יתברך אל כל הספירות ובאות אל צי\"ע ככתוב וברכות \nלראש צדיק יתן ולירושלים העליונה. ואז תבנה ותכונן התחתונה החרבה והשוממה וכתבתי לך \nזה לעוררך שתשים לבך לדבריהם ותבין איך הם מבליעים סודות האלהית בדברים שלא יבינו \nאלא דק השכל ודע זה: \n \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "אות תקכט - סוד בזכות ג' ראשון זכו ישראל לג' ראשון:\nענין ר\"ה היא הנקרא יום הדין: \nר\"ל רמז לש\"ת שהוא יושב על כסא הדין ר\"ל הפח\"ד ולכן אנו מתפללין לומר המלך המשפט \nואנו עומדים לפני השם בתילה לבל ידין וישפוט אותנו במדת הפח\"ד כי אם במדת הת\"ת שהוא \nרחמים: \n \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "אות תקל - ענין ר\"ה היא הנקרא יום הדין:\nוענין ג' ספרים שנפתחים לפניו: \nרמז לג' אבות שהם החסד והפח\"ד והת\"ת. והספר של צדיקים גמורים רומז לחסד, ושל \nבינונים רומז לת\"ת על כי הת\"ת מדת הרחמים. והחסד יותר רחמני ממנו שנאמר אמרתי עולם \nחסד יבנה והת\"ת היא המכרעת בין החסד ובין הדין, ע\"כ נתן הת\"ת לבינונים. ושל רשעים \nגמורים לפח\"ד שהוא הדין וכל הדברים. כי המדה שאדם מחזיק בה היא נמשכת אליו להעלותה \nוליחד אליה. מכאן ששכר מצוה וכו': \n \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "אות תקלא - וענין ג' ספרים שנפתחים לפניו:\nוראש השנה בכלל יו\"ד ימי התשובה: \nרמז ליו\"ד ספירות ויום כפור לכל הספירות שהם מתעלים עד התשובה ולכן התפילה לתשובה \nוכן לשבתות וראשי חדשים וזה כל כוונת האדם בתפילה: \n \nאות תקלב - וראש השנה בכלל יו\"ד ימי התשובה:\nוביאור זכרינו לחיים: \nמגזירות ה' זכרנו יברך ומגזרות בכל מקום אשר אזכיר את שמי והוא השם המיוחד הנרמז \nבזה והוא אלהי יעקב ולמבינים ינעם ועליהם תבוא ברכות טוב. זכרינו לחיים. הזכירנו \nאינו אומר אלא זכרינו, כדינו. כלומר, נזכר בכח התשובה כדי שניזכר בזכירתו לחיים \nוחיים לו משך החכמה והשכל כדכתיב והחכמה תחיה את בעליה. וכתיב מקור חיים שכל בעליו \nמלך חפץ בחיים, אל תשובה כח רחמים חפץ כח הדין בחיים כל דבר ודבר נקרא חיים. \nוכתבינו בספר החיים, פירוש מדת הרחמים למענך אלהים חיים, כל פעל ה' למענהו ולפי \nששמו משותף בנו כענין שכתוב והכריתו את שמינו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול אלהים \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "חיים, כח תשובה עם כל הבנין וחוזר ומפרש כח רחמים וגבורה וחסד וחותם מגן אברהם שהוא \nהחסד: \n \nאות תקלג - וביאור זכרינו לחיים:\nמי כמוך אב הרחמים: \nכח תשובה שהוא אב לרחמים. זוכר יצוריו ברחמים, פירוש כח היצורים שהוא יוצרם בדין. \nזוכר בכח רחמים והוא זוכר לחיים וזה תשובה ובאיזה כח זכרם לחיים, בכח הרחמים. \nכלומר, על ידי הרחמים מקבל שפע מן התשובה: \n \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "אות תקלד - מי כמוך אב הרחמים:\nובכן פירוש בכח ע\"ב שמות: \nוזה מנין בכן תן פחדך כלומר המשך כח דברים עליונים ולפי שהנזכר היה דבר הנראה לעין \nהוא מתחיל מכח הגבורה שהוא נקרא אשו הגדולה ונקרא פח\"ד והוא כמו כן התחלות המראות \nיותר מן החסד. ופירוש הדבר, שימשוך פחדו על האומות ועל מעשיך שהם ככח הדין שלמטה \nנקרא צדק ואימתך עליהם. תפיס לשון המקרא דכתיב תפול עליהם אימתה ופחד. על כל מה \nשבראת, העליונים מהם שהם בכח הרחמים. כל המעשים, שהם בכח הגבורה. הברואים, בכח \nהחסד. ויעשו כולם אגודה אחת, כל הבנין נקרא אגודה כענין שנאמר ואגודתו על ארץ יסדה. \nלא נאמר אלא על דבר א' שהוא מתייחד ונאגד באגוד שאינו נפרד. לעשות רצונך, ליחד \nהרצון בכח הדין שהוא שלום מכח הרחמים. שהשלטון, זה יסוד עולם. לפניך כד\"א לפניו ילך \nדבר עוז בידך, כלומר מדת הדין של צדק הנקרא עוז הוא בידך, שהיא באה מכח יד שמאל. \nהוא שכתוב ידי יסדה ארץ שהיא מכח הגבורה. וגבורה בימינך, וכח הגבורה שהיא בשמאל מכח \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "הימין הנקרא חסד כמו שאמרו אש יצאה ממים ולכך אמר בימינך ולא מימינך. ושמך נורא, \nהרחמים נקרא שם שהוא אמצעי בין החסד ובין הגבורה לפי שהיא כלומר מכל צד נקרא נורא \nעל כל מה שבראת בכח החסד וההוד: \n \nאות תקלה - ובכן פירוש בכח ע\"ב שמות:\nובכן תן כבוד: \nאחר שפירש כל הדברים האיך הם מתנהגים ופירש האיך הם מתנהגים בכח החסד, ואמר תן כבוד \nהמשך משך הכבוד והחסד. לעמך, שאין ראוים להתקיים אלא בחסד ולפי שהם עמך, תן להם \nכבוד תהלה ליראיך. זה כח הגבורה שהוא כח היראה. ותקוה טובה לדורשיך, תקוה כח הרחמים \nשהוא קו האמצעי. ופתחון פה, זה נצח שכחה מכח ההוד. ששון, יחוד. פירוש שש נ\"ו. צמיחת \nקרן, צדק. ועריכת נר, מכח התשובה שנקרא נר ה' נשמת אדם. ואז צדיקים אלו עושי צדקות \nשהם מכח הרחמים, יראו פחד האומות וישמחו. וישרים, שהם מכח הדין יראו אימתו עליהם. \nוחסידים בתתו כבוד לעמך מכח החסד, ברינה יגילו. ועולתה כנגד המיחלים שיש להם פתחון \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "פה, הזכיר קפצה פיה שלא תקטרג. בהר ציון משכן כבודך, זו שכינה. עיר קדשך, זה רחמים. \nימלוך, בכח הדין. אלהיך, בכח רחמים. הללויה, בכח התשובה. צבאות, כח רחמים שהוא \nמתרומם בכח החסד ובכח הגבורה שהם קרוים משפט. והאל זו שכינה, נקדש בצדקה. שהוא נקדש \nבכח רחמים שהוא קרוי צדקה: \n \n", "en": ""}, {"index": 22, "he": "אות תקלו - ובכן תן כבוד:\nסודות אשר באו בר\"ה ונחלקים לט' חלקים: \nהא'. מה יום הוא, אם דין אם רחמים ואם שניהם יחד. הנה גם בזה אביא דברי רז\"ל כי הם \nסולת נקיה וכן הונח בהקדמותינו וז\"ל - ולא הוצרך להזכיר שופר כי השופר רמוז בו \nוהתרועה בו והנה הוא יום דין ברחמים לא תרועת מלחמה. ומפני מה הזכיר הכתוב תרועה, \nשכבר קבלה ביד רז\"ל וכל ישראל רואין עד משה רע\"ה שכל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה \nלאחריה. ולמה הזכיר הכתוב תרועה ולא הזכיר הכתוב תקיעה לא בר\"ה ולא ביה\"כ. אבל \nהתקיעה הוא זכרון והוא השופר והתרועה כשמה ומפני שהוא כלולה מן הרחמים תקיעה לפניה \nותקיעה לאחריה. ולכן אמר ביודעי תרועה כי בצדקה ירמוז כי תפארת עוזמו אתה. והנה זה \nמבואר כי הכל תלוי בתשובה אלא בר\"ה מתיחד במדת הדין ומנהיג עולמו, וביה\"כ במדת \nהרחמים, הוא מאמר מלך יושב על כסא דין ר\"ה יום דין ברחמים יוה\"כ יום רחמים בדין \nעכ\"ל: \n \n", "en": ""}]}
