וערום יבין לאשורו" (משלי יד' טו'). וחייב אל הפתי אמונה ואל הערום הבנה וזה לכל דבר בכלל וזה לאשורו של דבר: ואילו אמרתי אני או זולתי ממי שמתפאר במקובלות, שקבלותינו אינן עולות למדרגות המושכלות, היינו מתפארים בדבר נודע שהוא פחות במעלה על הנודע שהוא חשוב ממנו במעלה. וזה שהמושכלות הראשונות שמהן הקדמות ההקשים הישרים והמופתים נולדים מהן ונבנים ומיוסדים עליהם למעלה במדרגה מן המקובלות. וזה מפני שהמושכלות הראשונות מוטבעות בנו והן אמת נודעת בתחילת מחשבה לשלמי הטבע, והמקובלות מהן אמת ומהן שקר. גם נופל בם טוב ורע ומצד האמת והכזב דומים למושכלות ולמורגשות שהם מחלקות אותן תמיד. כשילקחו בשיעוריהן ולא יצאו מגבוליהן ולא יטו אל התוספת על מה שבכחם ולא אל הגרעון. כי אם אל שמירת השווי והיושר והדין המסור להם בטבעם. ומצד שנופל בם הטוב והרע כלומר המגונה והנאה דומים למפורסמות המוסכמות בקצתם אומות. ונעלם פרסומם מזולתם וקצתם הכל מודים בסיבתם ומכחישים הפכיהם: ואמנם התפארות כל מקובל על מעלת דרך הקבלה על כל דרכי חקירת האמת בכל המציאות כדי להשיגה בדרך קלה וחשובה ומשמחת הנפש ומעדנה ומחזקה ומקריבה אל השגת השכל הפועל בשהיא חכמת הקבלה לבדה ולא זולתה, היא מצד שהקבלה הזאת המיוחדת מכל קבלה. הקדמותיה כולן מושכלות ראשונות ונולדות מן המורגשות האישיות המביאות לידי המושכלות הכלליות. ולפיכך אומר ממנה מעט להועיל למשכילים בה להשלימה והנה "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר": ידוע וברור שהפילסופים אומרים כי אם הלשונות והכתיבות המחשבות באמונות הנעלמות מתחלפות ומשתנות הענינים אשר בנפש כל אדם אינם כי אם דבר אחד לכל בטבע. וכבר זכר זה אריסטו בראש ספר ארמאניוס שהוא ספר המליצה אשר נמצא אתנו ממנו, הוא ביאור אבן רשד מועתק ללשונינו על יד החכם ר' יעקב בן מלמד ז"ל. ושם אמר דבר וזה לשונו שהתיבות שידובר בהם מורות תחילה על הענינים אשר בנפש והאותיות הנכתבות מורות תחילה על אלו התיבות. וכמו שהאותיות הנכתבות ר"ל הכתב אינו אחד בעצמו לכל האומות, כן התיבות שיסופר בהם על הענינים אינן אחדות (זהות) בעצמן אצל כל אומה. ולזה היתה הוראת אלו בהסכמה לא בטבע. אבל הענינים אשר בנפש הם אחדים בעצמם לכל. כמו שהענינים אשר בנפש המושכלים להם ומורים עליהם והם אחדים ונמצאים בטבע לכל. ועוד אמר שם והתיבות תדמנה אל הענינים המושכלים כי כמו שהדבר אפשר שהוא מושכל מבלתי שיתואר באמת ובשקר כן התיבה אפשר שהיא מובנת מבלתי שתתואר באמת ולא בשקר וכמו שאפשר שהמושכל מן הדבר יתואר באמת ובשקר כן התיבה כבר יהיה מה שיובן ממנה מתואר באמת ובשקר. והאמת והשקר ישיגו הענינים המושכלים והתיבות עליהם כשהרכיב קצתם על קצת או נחלק קצתם מקצת אבל כשנחלקו נפרדים לא יורו על האמת ולא על השקר אלה הם דבריו: ואם כן כבר יובן מדבריו שהלשונות כולן הסכמיות הן, לא טבעיות כמו שזכר הרב גם כן במורה והביא גם הוא ראייה מן "ויקרא האדם שמות" וכו'. ואף על פי כן מצאנו שהשם בחר בנו ובלשוננו ובמכתבנו. והורנו אמונות וקבלות נבחרות אצלו משאר הענינים הנמצאים אצל זולתו מאלו הנזכרים ומן הדומה להם. כמו שנבחר בטבע בענינים רבים זולת ענינים אחרים רבים, כפי הנגלה מטבע המציאות. והבחירה הזאת אין ראוי לדון אותה על פי אדם זולת הנביאים אשר נשלמו אצל השם יותר מזולתם משאר חכמי בני אדם. והם הנבחרים מהשם אשר יחדם להיותם שלוחיו ומלאכיו, להורות אמיתת האמונה. ואין מי שיקשה על זה: מצאנו שדבריהם בלשון הקדש ומכתבם באותיות הקדש. וזה מפני שהיא מורה על שבעים לשונות לפי דרך צירוף האותיות: וידוע שהאותיות שלנו מהם אישים ומהם מינים ומהם סוגים. והנה האישים מהם מורגשים ומושגים לראות העין, שהם מורכבים מחמר וצורה בעת שנמצאים נכתבים. ומקומם על דרך משל הוא הלוח שבו נחקקו, והחמר שלהם הוא הדיו, וצורת כל אות היא תמונתה. וישיגו מקרים לכל אות, מהם מצד החמר ומהם מצד הצורה. והפועל אותם הוא הסופר הכותב אותם, המציירם בלוח. והוא הנותן הצורות לכל חלק וחלק ומזה החמר הדיוני (מדיו) הנזכר שהוא חמר ראשון לכולם והוא הקרוב וכולו חמר אחד. והצורות מתחלפות בו והוא מוכן לקבל כל צורה. והעט הוא כלי אמצעי בין הפועל והפעול ובאמצעותו תהיה הצורה של האות מתוקנת. גם לפי כח הפועל ולפי תיקון הלוח ולפי יופי החמר והפכו ולפי העט. וחמר הדיו מורכב גם כן מחמרים רבים עד ששב להיותו גם הוא חמר לאותיות ומראהו שחור. ואף על פי שכבר אפשר להיותו בעל שאר מראים רק מפני שהלוח לבן, על דרך משל הטוב אצלו ליפותו בהפכו שהוא השחור: וכל מה שקרה לדיו קרה לשכבת זרע בעל הצורות האנושיות שהוא חמר כל אדם, שבו נדבר לבד ונניח שאר בעלי חיים שאין זה מקום ביאור שיתופם אם האדם בזה או הבדלם ממנו בזולת זה. ונאמר שדם האדם שנאמר עליו "כי הדם הוא הנפש" (דברים יב' כג'). ונאמר עוד "כי הדם הוא בנפש יכפר" (ויקרא יז' יא'). ושם נפש משותף: זה הדם הוא נקבי תחילה ומראהו וצבעו אדום ואף על פי שמשתנה בצבע כמו שמשתנה בטבע. והוא חצי חמר האדם, וחצי הדם האחר הוא זכרי והוא בצבעו לבן. ושניהם דמי נדות כלומר דמים נדים ונעים ממקומם כדי לתת בם צורות חדשות אצלם מיניות טבעיות במציאות והם שפעים. ושפעים מרובים נמצאים במשפיעיהם. ובעת התחברות שני הדמים נחתמים שניהם בשם אל שדי. וסוד א"ל ראשי תיבות מן א' ומן ל' תחילה שהם שמות מיוחדים לשתי אותיות אל. וכל פ' סודו תחילה במספרו מולד וצרופו למוד. וכל מולד לו דם. והנה פ"ל הוא ממ"ל ונשאר משניהם אדם, והנה חבורם אדם ממל"ל. והנה א"ל מורה במספרו על ההוי"ה לפי נגלהו ואמנם הנעלם ממנו שהוא הנוסף בהזכרת שני השמות שהם פ"ל מ"ד הנזכרים מורים במספרם על ההפס"ד לפי נסתרו. וזה סוד גדול ולא יובן מאלו הענינים כראוי למי שלא קיבל הקדמות זו הדרך: וסוד שד"י מטטרו"ן והנעלם ממנו לפי השלמות אותיותיו שהם י"ב מן שי"ן דל"ת יו"ד מן יו"ד מחוברים במספרים עולים ש"ר. וסוד אל"ף למ"ד במספרים עולים הפני"ם. והחבור בכולם מטטרו"ן ש"ר הפני"ם. וראשי תיבותיהם משה והפכם השם. והנה נאמר "וארא אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי יי לא נודעתי להם" (שמות ו' ג'). ולא יכיר זה הסתר הנורא וזה הסוד הנכבד כי אם היודע סוד השם הנכבד והנורא יהו"ה אשר סופיהם האדם שהוא אילן הפוך. וראשיהם שם הקדש (ההו"י) מצורף בצרוף השלישי של י"ב צרופיו להפך, אשר עליהם אמר ית' "זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר" (שמות ג' טו'), שכוללים ל' שמות וסודם תי"ו ש"ל ד"ם. הוא אדם הנזכר הנכלל משני דמים החתום בשם השם הראשון הנקרא מורכב נעלם שכללו ד"ם כב"ד: וכבר רמזתי למעלה סוד טלה ומאזנים עם סוד השם הנחלק לשנים, שסוד מרובעו רכ"ה עם קכ"א. ושני החיבורים שוים מצד אחד והפכם מצד אחד. חבר ר' עם ק' הרי ש' חבר כ' עם כ' הרי מ' חבר ה' עם א' הרי ו'. ואם כן סוד חבורם "יי איש מלחמה יי שמו" (שמות טו' ג') והבן גם זה: ואלה הנפלאות המקובלות העולות למושכלות וכמה מכיוצא בהם שנתאמתו בשכל אצלינו שאין ערך למעלתם, איך יתכן שיכירום [זולת ה] נביאים שמתנבאים על פי השם. ואשוב לומר כי לפי שהאותיות הם מורכבים מחומר וצורה. והתיבות מורכבות מן האותיות. והענינים מורכבים מהתיבות. מן הדין הוא אם כן שיורו על כל המציאות: והנה זה הענין הוא נמצא בשלשה עולמות. האחד הוא הנמצא בספר הנכתב המחובר יחד מאותיות נכתבות. והשני הוא הנמצא בספור הנבטא בלשונות המחובר מאותיות נזכרות. והשלישי הוא הנמצא בספר הנחשב בלבבות על דרך המחשבה הנכללת מאותיות נחשבות: וידוע שאלה המינים המתחלפים מהאותיות דומים בהתחלפותם לשלשה עולמות: המין החיצון הנפרד מכל גוף האדם והוא המורגש הנראה לעינים דומה לעולם השפל, שהוא חי מצד [אחד] ומת מצד [אחד]. חי מצד מניעיו וכוחותיו ומת מצד עצמו לפי טבעו. וכמו שהיד והעט הם סבות רבות קרובות למציאות האותיות, והעינים משגיחים בתת צורות בחמרם, והלשון מדברת בם בעת המצאם, והלב מצייר מבפנים ונותן הצורות בחוץ. כן הגלגל והכוכב הם סבות קרובות למציאות החמר הראשון הדומה לחמר הראשון של האותיות שהוא הדיו. והכחות הגלגליות והכוכביות הדומים לעינים משגיחים בנתינת צורות לחמר זה השפל. וההנהגה השמימיית הדומה ללשון מנהגת ומסדרת ומערכת סדרי הנמצא הזה ומערכותיו, כפי הראוי בכלל בעת המצאת הכנות לחמרם. והשכל האלקי הדומה ללב שהוא המעמיד הכל והוא פנימיי מצייר הצורות כולן מבפנים ומגלה פעולותיהם מבחוץ: והמין האמצעי התלוי בעולם העליון מגוף האדם שהוא הראש והוא שוכן בצד הפנים והוא המורגש הנשמע לאזנים, דומה לעולם האמצעיי הגלגליי שהוא חי נצחי מצד צורתו המשכלת שבה משיג. ויש לו קצת מחיצה (חסרון) מדרך השגתו, מפני היות נושא צורתו דבר בלתי משיג מעצמו, עם היותו קיים. וכיוצא בענינו קוראים החוקרים לא הוה ולא הנפסד. וכשתדקדק בסוד כל הלשונות שאדם יבטא בם שפתו עם שאר מקומות הפה הארבעה הידועים, תמצא ענינים שוים ומתדמים עם ענין העולם השמימיי בכלל. וברוב הפרטים יאריך ספור עניניהם, כי יותר הוא הרבה בלי שיעור מה שנעלם ממנו מאלו הענינים, ממה שנגלה לנו מהם עם חשבונו שידענו מהם הרבה. ואינו כטפה מן הים הגדול מה שצריך, כל שכן לפי מהותו כי אין חקר לתבונה: והמין השלישי הפנימי אשר הוא כולו רוחני ואינו מורגש, דומה לעולם העליון אשר אין ראוי לדבר בו [ב]פה. ולא ימסר מה שנודע ממנו כי אם פה אל פה ולאישים המיוחדים לבדם. והם השרידים אשר יי קורא: ואמנם דומה העולם כולו לפני השי"ת לענין ההמצאה כמו שדומים ספר וספר וספור לפני השכל הפועל הנפרד המשפיע טובו על האדם והמוציאו מן הכח אל הפועל. והלב דומה לשכל והלשון למשכיל והכתב למושכל. והעולם השפל מושכל והאמצעי משכיל והעליון שכל. ואם כן העליון שכל ומשכיל ומושכל, והאמצעי משכיל ומושכל, והשפל מושכל לבד. וכשהאדם יוצא בו עם כח שכלו מן הכח אל הפועל לעתים יקרא משכיל מושכליו וידמה לאמצעיים. וכשיצא מן הכח אל הפועל תמיד בלי הפסק שזה לא יתכן היותו אלא אחר פרידה שהיא עת מיתה לגוף ועת תחיה לנפש יקרא שכל משכיל בפועל נצחי. ויתדמה לשכל הפועל הנבדל מכל חומר ומכל נושא המוציאו מן הכח אל הפועל השלם: ובזכות החכמות יחיה אחר מות על היות האותיות ענינים משלשים אצל האדם וכלים קרובים בהתגלגלם לסייע לנפש בקלות יותר משאר הכלים ליציאתה לפעל: ודרכם לפי הספר היא הצירוף והתמורה והמשקל וכל מה שנמשך מאחריהם בסוד הקבלה: ולפי הספר הוא החשבון והשלמות האותיות לפי מספרם. ולפי חשבון המתחייב משמות מנינם ולפי סגלת המנינים שיש בהוראת כל אות ואות מהן וידיעת השתתפותם והבדל צורה זו מצורה זו והודעת הנקרא בשמות המורים על הנמצאים הנעלמים על פי האותיות הנעלמות ועל פי גלגלי הוראת השמות בעלי האותיות הנספרות, כעין שם בן ארבע אותיות ופירושיו, ושם בן י"ב ופירושיו ושם בן מ"ב ופירושיו, שרמזו הרב במורה בחלק ראשון בפרק ס"ב ואמר בו שידיעתו מביאה לידי השגת השכל הפועל עם מה שחיבר אליו לפניו ואחריו כאשר זכר בו. כמו שהעיר על סוד הצירוף בחלק ב' בענין הנבואה במלת בחל עם חבל. ושם בן ע"ב שלא זכרו הוא ז"ל. וכל שכן לפי מה שגלה איש האלקים גם כן משה עבד יי בפירושי התורה. הוא הנלחם מלחמות יי, הוא הנחמני חברו של המימוני. ששניהם תלמידי העמרמי שהם נשיאי העולם שלשתם ע"ה. שאמ' בראש ספרו עוד יש בידינו קבלה של אמת שכל התורה כולה שמותיו של הקב"ה. ובאר לנו שם סוד איכות זה הענין הנורא שגלה ז"ל ומהות אמתת דברו זה בראיות ברורות שאין להרהר אחריהם אצל כל משכיל מקובל. ואיני צריך לשנות פה מה שכבר זכרו הוא ע"ה מפורש: ואמנם לפי הספור הוא שצריך להרגיל להתיך כל הלשונות אל לשון הקדש עד שכל דבור שיזכירהו המדבר בפיו ובשפתיו יחשבנו כאלו הוא מחובר מאותיות הקדש שהם כ"ב אותיות. ויגלגלהו עד שיוצא ממנו עם רוב גלגולו והתהפכותו אל כל צד, מיץ חלב. שממנו יצא המיץ הנקרא חמאה. ואם יחשוב להוציא חמאה ממיץ חלבו ונפת מדבשו "ותחת חטה יצא חוח ותחת שעורה באשה" (איוב לא' מ') "ומיץ אף יוציא דם ומיץ אפים יוציא ריב" (משלי ל' לג'), אל יבהל הצורף "כי יש לכסף מוצא" (איוב כח' א'). גם ישמר מפני שכבר נאמר "מצרף לכסף וכור לזהב ובוחן לבות יי" (משלי יז' ג'). ונאמר "צרופה אמרתך מאד ועבדך אהבה" (תהלים קיט' קמ'). ונאמר לפי הסוד הנסתר לרמז על זה ועל כיוצא בו "כי מנסה יי אלקיכם אתכם" (דברים יג' ד'): והאדם מורכב משני יצרים ראשונים משותפים, וראשיתם אביו ואמו הדומים לחמר ולצורה. ואיך תהיה מחשבה אחת מיוחדת בלתי שניות רק מחשבתו משותפת מן הן ולאו, ודע זה: וכמה צריך להוסיף על מה שרמזנו כדי לאמת למקבל המתחיל לבא בחדר החכמה. ועדין לא ראה הוא ממנה אפילו פני המדינה, כל שכן חומותיה, כל שכן בכלל בית המלך בעליה, וכל שכן חצירו וכל שכן היכלו, וקל וחומר פני המלך. ועל אחת כמה וכמה שהוא רחוק מדבורו של מלך, אלא אם כן לוקח לו הסדר הראוי לזו הדרך המופלאה: ואני יודע מצד הבחינה והנסיון שכל מה שידעתי מדרכי ספרי הנביאים בפשותם ובפירושם ובמשלי אגדותיהם ומדרשיהם ומה שלמדתי מן התלמוד. וגם היה מעט מה שלמדתי מספרי חכמי הפילוסופים. ומה שידעתי מלמוד המורה ומה שקבלתי מסתרי השמות הכתובים בפרקי ר' ישמעאל באותיות דר' עקיבה ובס' הרזים ובספר רזיאל ובספר משמרות העליונות והתחתונים ובספר הבהיר ובס' יצירה עצמו, כל זה לא הביאני דבר ממנו לידי השגת השכל הפועל עד שאוכל להתפאר ולהתהלל בנבואה שהתהללתי בה לקיים מה שנאמר "כי בזאת יתהלל המתהלל" וגו': עד שהתקבלתי לקבל ההשגה בפעל ושמתי נפשי בכפי עליה לפי הדרך המקובלת בידיעת השם לבד. ועם כל זה כבר גברו עלי המונעים בעונותי ומנעוני מדרך ההתבודדות עד שפסקה ממני רוח הקדש בפעל כהיום הזה. רק כחי נותן שבח לבעל השבח האמיתי, שלא עשני אשה ולא עשני גוי והוא פוקח עורים וזוקף כפופים, ומתיר אסורים והוא המעביר שינה מעיני ותנומה מעפעפי ישתבח ויתפאר זכרו ויתעלה שמו על הכל: הנה כבר כתבתי לך ולדומים לך קצת דברים מורים על מקצת עניני הקבלה ואיך היא חכמה מביאה לידי רוח הקדש לבדה. ולא יתכן ששום חכמה אחרת תהיה מביאה אליה בשום צד. ואם כן הפרש גדול מאד יש בין חכמי הקבלה הנבואית ובין חכמי המחקר כולם, במדרגת ההשגה האלקית. עם היות אלה ואלה מכונים למצוא האמת, וישתתפו מצד החקירה ויבדלו מצד המדרגה. ראה מה הבדלם ושתופם, ומשני הענינים תתעורר אל הנכבד: "הנה זה חקרנוה כן היא שמענה ואתה דע לך" (איוב ה' כז'). וראה גם ראה אם מה שהתפארת בו על ידיעתו והוא ענין ידיעת השם, אם ידעתו מספר השם של החכם ר' אברהם אבן עזרא ז"ל. או קבלתו על פה מפי שום חכם מקובל, או הבנתו מעצמך מתוך מה שלמדת מחכמת הפילוסופים בו באחד מאלו הדרכים או ביותר מהן, או בדרך אחרת. אמור לי זה בכתב או על פה אם היה הדין אתי לומר מה שאמרתי על זה מן הפלא והתמה אצלי, על מה שאמרתי עם היותך מגנה הדרך שכל מקובל יודע ומכיר שבחה ומעלתה ומניעת הידיעה אמיתית במה שזכרת עם הכחשת אמיתות מהותה: ואם כן דע באמת כי לא אשא לך פנים בזה ולא לשום חכם בעולם ממכחישי הדרך האמיתית בה. אבל אומר לך מבואר בלא ספק שאני דנתיך בידיעה ההיא למתחיל בה או למשגה או לשובה או למטעה או לטועה או למתלוצץ על הקבלה, מפני שדבריך השניים העירוני אל היותי דן אותך באחד מהדינים האלה וסופך הוכיח על תחילתך. והשם יודע ועד כי מה שאמרתי במה שדנתיך עליו לא היה כדי לדון אותך לכף חובה אלא כדי לזכותך עד שתשוב בתשובה שלימה בזה: ועתה אחי צא מאצטגנינות שלך והשתדל בחכמות הפילוסופיות אחר שתיגע מן המקובלות הנזכרות אם תרצה להטייל בם וקחם לך לטבחות אחר שכבר לקחת לרקחות ואח"כ תשמש בם ויהיו אצלך לאופות. שכך אמר הרב שהיו לו משמשות ולקחם לרקחות ולטבחות ולאופות: ודע שאני טרם היותי יודע סוד דרכי הקבלה הייתי חושב שאין חכמה מעולה מן הפילוסופית וכן הוא שאין למעלה ממנה כשהיא גם כן נמשכת אחר דרכי התורה שלנו הנסתרות. אבל אחרי קבלי חכמת הקבלה המביאה לידי ההשגה בקלות, ידעתי שזאת גברת וזאת שפחה. ואז ידעתי גם כן הטעות הגדולה טעו קצת אנשים שקוראים עצמם בקצת ארצות ידועות איני רוצה לפרסם גנותם בשם מפורסם בדרכי הקבלה בעלי שמות. והטעות היא שהם חושבים שיעשו פליאות עם כח השמות בהשבעות כשיזכירום בפיהם בלתי שום ידיעה והכנה בענין הוראתם. ויאמרו שיהיו פורחים באויר על קנים וימיתו שונאיהם בדבריהם ויכבו אש וישתיקו הים מזעפו בשם וכיוצא באלו השגעונות הדמיונות אין חקר. עד שהביאתם המחשבה הכוזבת לחשוב שעם השבעותיהם ההבליות יכריחו אשת איש להביאה בחצי הלילה אל מטתם מעצמה כדמות משוגעת.