# שער מאמרי רשבי — קטע 11

[קריאה בקורא](/reader/kabala-4dc55b77f7b3/1/11/)

<div lang="he" dir="rtl">

נחקקו על ידי המוח הסתום העליון שהיא החכמה הקדומה וזמ&quot;ש ההוא סתים דלא ידיע ולא 
נזכר בכתו&#x27; מי הוא הבורא אלא ברא שית לבד ולא אמר מי הוא לרוב העלמו: 
שם בדף ג&#x27; ע&quot;ב שורה י&quot;א וז&quot;ל והועתק גם מכתיבת יד הרב הגדול זלה&quot;ה: 
בראשית ר&#x27; חייא ור&#x27; יוסי הוו אזלי בארחא כד מטו לחד בי חקל אמר ליה ר&#x27; חייא לר&#x27; 
יוסי הא דאמריתו ברא שית ודאי הכי הוא בגין דשית יומין עצאין גבי אורייתא ולא יתיר 
אחרנין סתימין אינון. הכונה היא כי למעלה אמר כי בראשית היא חכמה שבז&quot;א שבה נחקקו 
השש קצוות דבינה ולא הג&#x27; עליונות כי נעלמו ממנה מאד וזמ&quot;ש בגין דשית יומין עלאין 
גבי אורייתא ולא יתיר כי בז&quot;א שהוא אורייתא נכנסו שש קצוות עליונות שבבינה אימא 
עלאה ולא יתיר כדפרישית לעיל כי ג&#x27; עליונו&#x27; שבבינה נעלמו מאד ולא נתלבשו בז&quot;א כי לא 
היה יכול לקבל האור הרב ההוא ולפיכך נסתמו ממנו. וזמ&quot;ש אחרנין סתימין (ד&quot;ש ע&quot;ב) 
אינון. אבל חמינן גו סטרי בראשית דאמר הכי כו&#x27;. לפי שהם פירשו מלת בראשית על שש 


קצוות הנחקקות תוך חכמה שבז&quot;א האמנם התם גו סטרי בראשית מפרש לה בדע&#x27; עליון דמיחד 
לאו&quot;א ומזווג לון ואמר הכי גליפו אגליף שנחקק ונשרש ונתגלה בכל חלקיו ובו&#x27; קצוותיו 
ההוא סתימאה קדישא שהוא אימא עלאה בתוך מעוי של אחד נעלם וטמון שהוא המוח הסתום 
שנתגל&#x27; ממנו נקודה שהוא יו&quot;ד וזהו דנקיד בנקודה וההיא נקוד&#x27; נעוצה בו ולא תפרד ממנו 
כי הוא נעוץ בה והיא נעוצה בו וזמ&quot;ש בנקודה דנעוץ כו&#x27; ועוד כי הנקוד&#x27; ההיא נעוצה חד 
טמירא מלמעלה למטה עד סוף הבנין כי כולם בחכמה עשית וז&quot;ש דנקיד בנקודה דנעיץ ואחד 
טמירא והוא הנכון. והענין הוא כי אימא עלאה נחקקה תחילה בתוך הדעת שבחד טמירא כי 
מעוי הם סוד הדעת שהוא מלגאו דמליין לאדרין ואכסדראין כד&quot;א ובדעת חדרים ימלאון ושם 
נחקקה ונתגלית אימא עלאה גילוי ניכר כי שם נשרשה בכל חלקיה וקצוותיה וז&quot;ש אם אין 
דעת אין בינה כי בינה שהיא אימא עלאה בדעת עליון שבחכמ&#x27; הקדומ&#x27; (ע&quot;ד) נשרשה ונחקקה 


ונתגלית. ודע כי בחכמה הקדומ&#x27; היתה בינה כלולה בתוכה והיא והחכמה הקדומה הכל דבר 
אחד זו בתוך זו ולז&quot;א גו מעוי תוך דעת תחתון שבחכמה הקדומה ואח&quot;כ ברדתה למטה נבדלו 
ונמצאו שנים חכמה אב בינה א&quot;ס כנז&#x27; באדרא זוטא בדף ר&quot;ץ ע&quot;א והם אבא ואימא ואח&quot;כ 
ירדו עו&#x27; ונעשו&#x27; תרין מוחין דזעיר אפין חד מוחא דאתפלג לל&quot;ב שבילין וחד מוחא דאתפלג 
לחמשין תרעין כנז&#x27; באדרא רבא וזוטא וכמו שבז&quot;א היא בינה מחוצה לה דעת היא מלגאו 
ודעת מלבר כן בחכמה הקדומה אתגליפת בינה גו מיעוי בתוך הדעת היא מלגאו והוא מלבר 
כדפרשית. וז&quot;ש ההוא גליפו אגליף וטמיר ביה כו&#x27; ומ&quot;מ לא נתגלית בינה בחכמה הקדומה 
למעלה אצל המוח בדעת עליון שבה אלא למטה בדעת תחתון שבחכמה הקדומה סוד מיעוי שהוא 
הדעת ו&#x27; קצוות הנקרא נשמ&#x27; ת&quot;ת שבחכמה הקדומה והבן כל זה וכאשר יצתה אימא עלאה בינה 
לחוץ יצתה מתלבשת בסוד המעיים העליונים ונגנזה בתוך הדעת שבאבא שהוא המפתח דאבא 


ואימא לא מתפרשן דא מן דא ומשם ירדה לבינה שבז&quot;א ונתלבש&#x27; בדעת שבה. והנה המעי&#x27; 
העליונים הם הם דעת שבאבא והם הם דעת שבבינה ובז&quot;א כי משם נמשכו כל הדעות. ההוא 
גליפו אגליף וטמיר ביה כמאן דגניז כלא תחות מפתחא חדא כו&#x27; הענין הוא כי עם היות 
שאימא עלאה נחקקה בתוך הדעת מ&quot;מ נגנזה בו ונעשה מלבוש לה ונתעלמה בתוך הדעת לרדת 
למטה וז&quot;ש וטמיר ביה כמאן דגניז כלא תחות מפתחא חדא כי הדעת הוא המפתח ששם נחקקה 
הבינה ואין לה גילוי כי אם על ידו כמפתח שעל ידו נפתח הפתח ופתח ואין סוגר וסגר 
ואין פותח ואימא עלאה זו יצתה ונגנזה על ידי הדעת שבאבא בתוך בינה שבז&quot;א וזהו גניז 
כולא בהיכלא חדא שהיא בינה דז&quot;א: 
א&quot;ש מכאן נראה שמפתחא חדא הוא הדעת ולק&#x27; בפירוש האדרא בדף ע&quot;ב שורה א&#x27; כתב באופן 
אחר וז&quot;ל אתא מפתחא דכליל שית הוא הז&quot;א הכולל שית סטרא כו&#x27; וצ&quot;ע. הן אמת כי ז&quot;א הוא 
בחינת הדעת וסוגר למעלה וסוגר למטה וזה וזה אמת כנלע&quot;ד: 


אמר הכותב כאן מצאתי הנייר קרוע ואכתוב התיבות שיכולתי להעתיק וז&quot;ל ועוד אני אומר 
והוא הנכון כי אימא עלאה נחקקה בכל חלקיה בדעת שבחכמה קדומה ואע&quot;ג שנחקקה בכל חלקים 
וכל שרשיה שם לא נתגלה כלל שרש מחלקיה כל חלק היו נחקקין היו נגנזים ונטמנים בעצמות 
וז&quot;ש ההוא גליפו אגליף וטמיר ביה בתוך הבינה העליו&#x27; בסוד הדעת הנקרא מפתחא עד כאן 
ואע&quot;ג דכולא גניז בההוא היכלא עקרא דכולא כו&#x27; ירצה שאעפ&quot;י שנגנזה בינה עליונה בתוך 
בינה דז&quot;א הנקרא היכלא כדפרשית מ&quot;מ עיקר הכל תלוי במפתח שהוא סוד הדעת כי כאשר 
ישפיע דעת עליון באימא עלאה בסוד דעת שבאבא גם אימא תתאה שהיא בינה דז&quot;א תאיר מהאור 
ההוא ויתגלה אור אימא עלאה שבתוכה על ידי הדעת שבה המשפיע ומגלה האור ההוא. ואם דעת 
עליון לא ישפיע באימא עלאה על ידי הדעת שבאבא גם אז לא יאיר אימא תתאה ונעלמה (דף 
ט&quot;ז ע&quot;א) מעיני כל חי והיתה סוגרת ומסוגרת ונמצא שהדעת הוא הסוגר והוא הפותח 


בהשפיעו ובהסתלקות השפע בההוא היכלא אית ביה גניזין סתימין סגיאין אילין על אילין 
(ד&quot;ש ע&quot;ג) והדעת כו&#x27; עתה בא לפ&#x27; כיצד המפתח הזה שהוא דע&#x27; שבאבא סוגר ופותח ואמר 
שבבינ&#x27; דז&quot;א יש בה כל שרשי האצילות שלמט&#x27; ממנה כי היא אם הבני&#x27; וממנה יצאו וכולם בה 
זה למעלה מזה כאלו תאמר בספירות הבנין מלכות ולמעלה ממנה יסוד ולמעל&#x27; ממנו הוד כו&#x27; 
ולמעלה ממנו חסד וזמ&quot;ש אילין על אילין כי שרשי הנאצלים בה בסדר מדרגתם ומשרשי הבנין 
הנגנזי&#x27; ונסתמין בתוכה נעשו לה שערים עובד סתימו והם חמשים שערי בינה כי כל אחת 
משבעה ספירות הבנין נעשו לה שבע שערים שבעה פעמים שבעה הם תשע&#x27; וארבעים ושער החמשים 
הוא הכולל את כולם וכאשר שערים אלו נחקקו לארבע רוחות מזרח מערב צפון דרום מזרח ת&quot;ת 
עם ו&#x27; שערים דרום חסד ועמו נצח שהוא ענף חסד כנודע עם י&quot;ד שערים צפון גבורה ועמו 
הוד שהוא ענף גבורה עם י&quot;ד שערים מערב מלכות עם יסוד עם י&quot;ד שערים הרי מ&quot;ט וזה עולה 


עפ&quot;י הספרי&#x27; שגורסין ואינון מ&quot;ט ונשאר שער החמשי&#x27; שהוא נעלם מאד ואינו נכנס בצד 
מארבע צדדין אלו וזמ&quot;ש חד תרעא לית ליה סטרא לא ידיע אי הוא לעילא אי הוא לתתא כי 
אין ידוע אם שער החמשי&#x27; הוא כללותם שמקיבוץ כולם נעשה שער זה ואם כן הוא לתתא מכול&#x27; 
או הוא כללותם שבו היו כולם וממנו יצאו וא&quot;כ הוא לעילא וא&quot;כ אין ידוע אם הוא כללותם 
למעלה או למטה ושער זה נעלם ממרע&quot;ה וכמש&quot;ה ותחסרהו מעט מאלהים וזהו נתיב לא ידעו 
עיט דלא אתידע לעילא ותתא כנז&#x27; בזוהר במקומות רבים וזהו סוד הדעת דנחית מאבא כדמות 
ברית קדש עליון דעייל ונפיק בה והוא לעילא והוא לתתא בסוד יוסף ובנימין במלכות למטה 
ולמטה נודע אימתי הוא לעילא בסוד יוסף הצדיק ואימתי הוא למטה בסוד בנימין הצדיק אבל 
למעלה בבינה לא אתידע אימתי הוא לעילא ואימתי הוא לתתא כדפרישית ובג&quot;כ הוא סתים כי 
הוא מאבא עלאה ועייל ונפיק בה דוגמת יוסף הצדיק ברחל שעם היותו מעולם הזכר אות ברית 


קדש היה לה לבן למלכות לתתא וחמר גו אינון תרעין אית מנעולא חדא וחד אתר דקיק לאעלא 
ההוא מפתחא ביה כו&#x27; רצה גו אינון תרעין שהם מ&quot;ט שערים יש מנעול אחד והוא סוד יסוד 
שבה שהוא נקודת ציון שבבינה דז&quot;א וחד את&#x27; דקיק הוא הרחם ופתח שבו והמפתח הוא היסוד 
הפותח ועושה אותה כלי כי עד עתה היה פתחה סתום וזמ&quot;ש ולא אתרשים אלא ברשימו דההוא 
מפתח&#x27; כי הוא העושה אותה כלי ופותחה ומבשרנו נחזה אלוה וכמו שיסוד תחתון כולל שית 
כד&quot;ת שוקיו עמודי שש דכליל שית בקרטופא כחדא כי יסוד עליון כליל שית תרעין ולפיכך 
נקרא ברא שית על רזא דנא אמר בראשית ברא אלהים ונמצא לפי זה שבינה עליונה היא 
מתלבשת ונגלית בדעת תחתון שבחכמה קדומה שהוא דעת עליון שבאבא ומשם ירדה לבינה דבז&quot;א 
בסוד דעת שבבינה שבז&quot;א: 
ודע כי אבא ואימא התחילו מחסד שבחכמה קדומה דאריך וחג&quot;ת שבחכמה קדומה הם (ע&quot;ב) לאבא 
ואימא חב&quot;ד הרי שת&quot;ת שבחכמה קדומה נשמה לדעת שבאבא ואימא ונתלבשה בינה עליונה דאריך 


בתוך הדעת תחתון דחכמה קדומה והדעת בתוך הת&quot;ת שבחכמה קדומה והת&quot;ת בתוך הדעת העליון 
שבאבא ואימא ומשם ירדה לדעת שבבי&#x27; שבז&quot;א כי ז&quot;א מחסד שבאבא התחיל וחג&quot;ת שבאבא הם 
חב&quot;ד שבז&quot;א והנה נה&quot;י שבחכמה קדומה נתלבשו בחג&quot;ת שבאב&#x27; וחג&quot;ת שבאב&#x27; נתלבשו בחב&quot;ד 
דז&quot;א נמצא שדע&#x27; שבז&quot;א הוא יסוד שבחכמ&#x27; קדומה מתלבש בת&quot;ת שבאבא ובינה עליונה בתוך 
דעת תחתון דחכמה קדומה. ודעת תחתון בתוך יסוד זה ויסוד זה בת&quot;ת שבאבא ות&quot;ת שבאבא 
בדעת שבז&quot;א ונמצא כי בינה מתגלית בדעת שבחכמה הקדומ&#x27; התחתון ובדעת עליון שבאבא 
ובדעת עליון שבז&quot;א וכל גילוי&#x27; בתוך הדעת כי אין לה גילוי אלא ע&quot;י הדעת כמ&quot;ש אם אין 
דעת אין בינה אם אין בינה אין דעת והוא המפתח למעלה ולמטה כי מלמעלה ירדה לבינה 
שבז&quot;א אימא עלאה ונתלבש&#x27; בה בסוד הדעת שבה ובינה זו היא הנקראת היכלא ובתוך היכלא 
נגנזו כל חלקיה ומציאותיה ון&#x27; שערי בינה זו שבז&quot;א סובבין לה והיא מתעלמת שם ולא 


נתפשט אורה לחוץ להוציא שש קצוות של ז&quot;א לחוץ והיה העולם תהו עד אשר נכנס בה סוד 
הדעת דכליל שית תרעין בסוד הרחם שבה מקום המנעול והוציא שש קצוות ז&quot;א לחוץ על ידי 
הדעת דכליל שית תרעין וזה נקרא בראשית כשאינו נכנס בה כדי לפותחה. אלא שכולם השש 
קצוות סתומים בתוכו ובתוכה סגיר ולא פתיח. והענין הוא כי מיין נוקבין דילה (ד&quot;ש 
ע&quot;ד) הם שש קצוות דנוקב&#x27; דז&quot;א ומיין דכורין דילי&#x27; הם שש קצוות דז&quot;א ולפיכך ההוא 
מפתחא כליל שית תרעין וכל עוד שאין מיין דכורין אין מיין נוקבין ונמצא שהדעת סיבת 
הכל והוא המפתח שמא תאמר הרי אמרני למעלה ששער החמישים הוא נתיב לא ידעו עיט והוא 
סוד הדעת כדפרישית ואיך אנו אומרים שהמפתח הוא סוד הדעת: 
דע כי יש דעת למעלה מדעת כי אל דעות ה&#x27; ושער החמישים הוא סוד הדעת שבבינה שבז&quot;א 
שהוא מוחא דאתפלג לחמשין תרעין הנז&#x27; באדרא רבא וכאשר לא היה זווג היה דעת שבאבא 
שהוא יסוד שבחכמה קדומה נגנז בתוך ת&quot;ת שבאבא ות&quot;ת שבאבא גנוז בתוך דעת שבז&quot;א ובינה 


עלאה שהיא אימא עלאה גנוזה בכל חלקיה תוך היכל זה שהוא בינה שבז&quot;א והיה העולם תהו. 
וכאשר רצה המאציל העליון למיעבד תולדין יצא היסוד דחכמה קדומה מתוך הדעת שבאבא מתוך 
ת&quot;ת שבאבא מתוך דעת עליון שבז&quot;א ופתח המנעול שהוא הרחם שהוא בבינה דז&quot;א ומשם נכנס 
לתוך הדעת שבה שער החמשים. ומשם לבינה עליונה שהיא אימא עלאה המתלבשת בסוד המעיים 
העליונים שבחכמה הקדומה להוציא ו&quot;ק ולהולידם למעבד שמוש ולמעבד תולדין ומברא נעשה 
אבר שהוא יסוד שבחכמה הקדומה ונקרא חסד עלאה וגם אימא עלאה נתגלית נקודת ציון שבה 
והוא נקר&#x27; מ&quot;י ונתגלית מתוך בינה שבז&quot;א משער החמשי&#x27; ומיסוד שבה ומתוך המעיים 
העליונים המתלבשת בהם ונבקעו כולם כד&quot;א בדעתו תהומות נבקעו בין למעלה בין למטה 
ולהיות כי יסוד זה עובר דרך היסוד שבה. (ע&quot;ג) ודרך שער החמשים ודרך המעיי&#x27; העליונים 
ודרך נקודת ציון שבאימא עלאה ושער החמשים ממוצע בינתים ולא אתידע אם הוא לעילא נכלל 


במעים העליונים או לתתא נכלל במנעול שהוא הרחם ולפיכך לא אתידע אם הוא לעילא או 
לתתא. אימתי ההוא מפתחא פתח תרעין ואזדמן לשימושא ולמעבד תולדין כד אתא אברהם דכתיב 
אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ותנינן באברהם כו&#x27;: 
דע כי עד אשר לא חזרו זכר ונקבה פנים בפנים ולא נגלה ונעשה בחינת אצילות היסוד לא 
נתגלה גם כן מציאות הדעת העליון אשר בין אבא ואימא ולכן לא נזכר הדעת בכלל הי&quot;ס. 
וזהו סוד ענין גילוי אבר דאברהם הנז&#x27; כאן וזמ&quot;ש כד האי אבר אתרשים במילת ברא כדין 
רשים סתימא לגלאה רשימו אחרא לשמיה וליקריה ודא איהו מ&quot;י כו&#x27;: 
(המשך במסמך הבא): 
 


מאמרי ספר הזוהר מהרב הגדול זלה&quot;ה - פרשת בראשית (המשך)
עוד ירצה עם האמור למעלה שהענין הוא כי כבר פירשנו כי יסוד שבחכמה הקדומ&#x27; מתלב&#x27; 
בדעת תחתון שבאבא מתלבש בת&quot;ת שבאבא מתלבש בדעת שבז&quot;א ונגנז בתוכו ובינה עלאה מתלבשת 
בדעת תחתון שבחכמה קדומה סוד המעיים מתלבשת בת&quot;ת שבחכמה הקדומה מתלבשת בדעת עליון 
שבאבא מתלב&#x27; כולה בבינה שבז&quot;א בסוד הדעת שבבינה שבז&quot;א שהוא שער החמשים ושאר החמשים 
שערי בינה סובבים אותה סגורי&#x27; במנעול סוד היסוד שבה והמפתח הוא דעת שבאבא מתפשט עד 
היסוד שבאבא ברית קודש עליון ופותח רחמה ומכניס שש קצוותיו בה ועל ידי כן היא אימא 
עלאה מוציאה שש קצוותיה גם כן לחוץ והנה אבא נכנס ממנו ונגנז בדעת ז&quot;א מחסד שבו 
ולמטה לבד כדפרשית אבל אימא עלאה כולה נכנסה ונגנזה בתוך בינה שבז&quot;א ונעשית לה נשמה 
בתוך דע&#x27; שבה וזמ&quot;ש גניז כולא בהיכל&#x27; חדא (נ&quot;א גניז כולא בה כולא כחדא) ובינה זו 
שבז&quot;א היא גבורה שבאבא ובתוכה היא אימא עלאה וזמ&quot;ש אני בינה לי גבורה ולפיכך נאמר 


באימא עלא&#x27; דיתבא רביעא על בנין סוד מ&quot;ם סתומה כי כלה נכנסה ונגנזה בתוך דעת ז&quot;א 
שהם הבנים מש&quot;כ באבא: 
וכאשר רצה המאציל העליון להוציא מאימא עלאה שש קצוות לחוץ ושאבא עלאה יוציא גם כן 
שש קצוות לחוץ למטה בז&quot;א נתלב&#x27; בחסד והוציא השש קצוות לחוץ על ידי החסד שהוא אברהם 
ויצא האבר הקדוש שהוא סוף השש קצוות. וזהו אזדמן למעבד תולדין ואלו השש קצוות הזכר 
שבאו מאבא עלאה בסוד הדעת שפתח את השערים והכניס בה זרע קדש שהם שש קצוות אלו של 
הזכר שסופם אבר שהוא היסוד וגם היא אימא עלאה הוציאה שש קצוות הנקבה מצדה בסוד 
נקודת ציון שבה הנקראי&#x27; מ&quot;י ונקראים אל&quot;ה. והנה אור אבא נתלבש בדעת ז&quot;א מיסוד שבו 
דאבא עד שהגיע לחסד שבו דאבא וכאשר בא חסד ונכנס בדעת ז&quot;א ונכנסו בתוכו כל השש 
קצוות מאבא מיד (ד&quot;ש די&quot;ב ע&quot;א) אזדמן לשימושא ולמעבד תולדין כי יצא לחוץ האבר הקדוש 
וזמ&quot;ש אימתי ההוא מפתחא פתח תרעין ואזדמן למעבד תולדין כד אתא אברהם דכתיב אלה 


תולדות השמים והארץ בהבראם ותנינן באברהם. והנה קודם התלבשות חסד שבאבא בדעת ז&quot;א 
היה ברא לבד כי היסוד היה בורא ומאציל (ע&quot;ד) הדעת דז&quot;א והולך ומתפשט עד סיומא דגופ&#x27; 
מבפנים ואז היה נקרא ברא מתעלם בתוך דעת ז&quot;א סגיר ולא פתח וכאשר הגיע היסוד לסיומא 
דגופא ונשלמו שש קצוות שבאבא להתלבש בו כאשר בא החסד ונכנס בו אז מיד נעשה אבר 
ואהדרו אתוון לשמושא ונגלה היסוד וכמו שאבא התחיל ליכנס בדעת ז&quot;א מיסוד שבו בסוד 
ברא כן אימא עלאה כולה נתלבשה בתוך בינה שבז&quot;א בסוד מי והוציאה שש קצוותיה שהם 
נקראים אלה ואז תכף השם העולה מ&quot;ה שהוא שם בן ארבע במילואו העולה מ&quot;ה במילואו 
דאלפין גילה האבר הקדוש ונעשה מברא אבר ונמצאו במעי הבינה שש קצוות מצדה ושש קצוות 
מצד אבא שהוא שם בן ארבע במלואו העולה מ&quot;ה והוא סוד חכמה כח מ&quot;ה וזמ&quot;ש והוא רשים 
באלה מסטרא דא מצד אימא ואבר מסטרא דא מצד אבא ועדין היו חסרים כי בשש קצוות שבזכר 


חסרה מד&#x27; המלכות שבו וכן בשש שבנוקבא דז&quot;א חסרה מלכות שבה ולפיכ&#x27; נשלמו כל אחד באבר 
שמצד הזכר ה&quot;א ומם סוד מ&quot;ה שהוא מלכות שבו ונעשה אברהם ובאלה דמצד הנקבה יו&quot;ד מ&quot;ם 
סוד המל&#x27; שהיא ים ונעשי&#x27; אלהים וז&quot;ש כד אשתלי&#x27; דא אשתלי&#x27; דא וכל זה במעי הבינ&#x27; בסוד 
העיבור בבטן דאזדרע לתקונא דישוב&#x27; כדין אקרי אלהים כדבעינן למימר קמן ואמנם מפני מה 
נחקקה כל אות בפני עצמה ולא נחקקו מ&quot;ה באברהם יחד וים באלהים יחד הענין הוא כי 
המלכות שבכל ספירה יש לה שתי בחי&#x27;: 
אמר המעתיק לא נמצא בדרוש הזה יותר. האמנם נמצא בראשית המאמר הנז&#x27; פירו&#x27; אחר וז&quot;ל. 
אמר ר&#x27; חיי&#x27; לר&#x27; יוסי האי דאמריתו בראשית ברא שית ודאי הכי הוא כו&#x27; דע כי ברא הוא 
סוד באר העליון שהוא חיבור הוי&quot;ה דב&quot;ן דהיהין ואהי&quot;ה דהיהין העול&#x27; קנ&quot;א ושניהן ב&quot;ן 
וקנ&quot;א בגמטרי&#x27; באר ועל ידי זה הבאר העליון נבראו שש קצוות שהוא ז&quot;א וזהו ברא שית כי 
באר עליון ברא שית סטרין (א&quot;ש צ&quot;ע כי בשער א&#x27; שער ההקדמות בדקנ&quot;ז ע&quot;א אמר שבאר זה 


הוא ברחל וכאן כתב שהוא באר עליון צ&quot;ע) (ועיין בס&#x27; תורת חכם הנ&quot;מ דקי&quot;ג ע&quot;א) ואח&quot;כ 
ביאר איך נבראת נוקביה הנקראת אלהים כנודע ואמר ברא אלהים פירוש כי מן הבאר היותר 
תחתון שהם אותיות ברא גם כן על ידו נבראת הנקב&#x27; הנקרא&#x27; אלהים והנה באר התחתון הוא 
חיבו&#x27; ארבע&#x27; שמות הוי&quot;ה פשוטה כ&quot;ו ואלהים פשוט פ&quot;ו והוי&quot;ה פשוטה כ&quot;ו ואדני פשוט ס&quot;ה 
שהם בגמטריא באר הרי כי במלת בראשית נרמז בריאת ז&quot;א ובמלת ברא אלהים נרמז בריאת 
נוקביה: 
וצריך שתדע כי זו ההויה דב&quot;ן שממנ&#x27; נבראו שית סטרין הנקרא ז&quot;א הוא עליונה כי אין כל 
ההויות דב&quot;ן שוות כי ארבע בחינות ב&quot;ן הם והוא סוד כנגד ארבעה בנים דברה תורה 
וארבעתם בגמטריא קדקד הב&quot;ן האחד הוא בנוקבא דז&quot;א הב&quot;ן השני הוא בתבונה קודם שתתפשט 
ותתלבש תוך ז&quot;א הב&quot;ן השלישי הוא בתבונה אחר שנתפשטה בז&quot;א הב&quot;ן הרביעי הוא בבינה 
עלאה וזכור הקדמה זו: 
אמר שמואל גם בשער ראשון בשער ההקדמו&#x27; בד&#x27; רנ&quot;ח ע&quot;ב נתבאר היטב זה הב&quot;ן הראשון שהוא 


בנוקבא דז&quot;א: 
(דף טו&quot;ב ע&quot;א) ונחזור לענינינו דע כי זה שביארנו הוא כאשר נאצלו בתחילה בבחי&#x27; אחור 
באחור אבל כאשר חזרו פנים בפנים אז יתבאר הפסוק באופן אחר והוא כי מן ברא שית נעשה 
אבר שית כי אותיות ברא נעשה אבר שהוא היסוד ולא באר ואותיות שית נעשו מ&quot;ה שהוא 


</div>
