{"bookId": "kabala-4dc55b77f7b3", "part": "1", "torah": "2", "title": "שער מאמרי רשבי — קטע 2", "hebrewTitle": "קטע 2", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-4dc55b77f7b3/1/2/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-4dc55b77f7b3/1/2/", "segments": [{"index": 1, "he": "גבורה נצח הוד כל אחד בחמשה הרי עשרים ות\"ת בארבע כדפרישית הרי עשרים וארבע ומשום \nהכי קאמר כליל שית תיבין כי בו מתערבין ונכללין החמשה ספירות באופן שהם ששה כי הם \nחמשה ספירות. ובהתחברם בו נעשה יסוד מכללותם ונמצאו ששה. (ע\"ג) וכנגדם ששה תיבות יש \nבברוך שם כו' נמצא שעל ידי כללותו הם ו' תיבות ועכ\"ז אין בהם כולם כי אם כ\"ד דיסוד \nלית ליה מדיליה כלום וזה הוא מ\"ש דבהון כ\"ד אתוון אמנם דשמע ישראל כו' הם ו' תיבות \nכנגד חכמה בינה דעת גדולה גבורה ת\"ת הרי ו' והם כ\"ה אותיות בשית תיבין כי ת\"ת הוא \nהדעת עצמו ושניהם אחד וזמ\"ש דאיהו עמודא דאמצעיתא כי בערך הכרעתו לאמצע נחשב לאחד \nכי הוא מכריע למעלה בין חכמה ובינה והוא המכריע בין גדולה לגבורה ואילו היו נחשבין \nלשנים היה ראוי להיות ל\"ו אותיות כי כל אחת כלול מששה ונמצא דכ\"ה אותיות שמע הם \nמהששה תיבות כי ת\"ת ודעת הכל אחד מש\"כ כ\"ד אותיות דברוך שם שאינם כי אם מחמשה והוא \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "כולל אותם לבד והכ\"ד אתוון הם דצדיק שהוא מקבלם ולפיכך לא אמר כ\"ד אתוון דשית תיבין \nכי תיבה אחת רומזת לצדיק ואין בצדיק שום אות כדפרישית אלא כ\"ד אתוון דצדיק שהוא \nכוללם בתוכו ולפיכך אמר דבהון כ\"ד אתוון ולא אמר דאינון כ\"ד אתוון כדקאמר בשמע ולפי \nשבשמע מנין האותיות הם מהתיבות כל אחד שוה לחבירתה לפיכך הקדים האותיות: \nשם בתיקון ס\"ט בדק\"ג ע\"א וז\"ל ת\"ח שמענא דעובדא (ד\"ש ע\"ב) הוה בחד ב\"נ מאינון בעלי \nקבין דהו' אזיל באורח' וכו'. הנה נודע כי ארבע' הויו\"ת הם מתחלקות כפי מילואם אם \nע\"ב ואם ס\"ג ואם מ\"ה ואם ב\"ן כנודע אצלנו והנה אם תסיר מג' הויות ע\"ב ס\"ג מ\"ה \nההויו' בעצמם אשר כל אחת עולה כ\"ו ישאר מן ע\"ב מ\"ו ומן ס\"ג ל\"ז ומן מ\"ה י\"ט סך כולם \nק\"ב נמצא כי ג' המילוים שבג' ההויות הנז' הם בגמטריא ק\"ב ושלשתן הם למעלה מן המלכות \nונמצא שישאר ז\"א למעלה בסוד קטע וכמו שפירשתי במשנ' הקטע יוצא בק\"ב שלו וע\"ש והנה \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "סוד זה הק\"ב הוא בגמטריא אלהינו והנה כי ק\"ב הזה נעשה מהצטרפות ג' המילויין הנז' \nונודע כי כל מילוי הוא בגמטריא אלהים והנה בחינת שבעת מלכי אדום שמתו בארץ אדום \nכולם נשארו למטה כנודע ושם הובררו ובהיותם שם הם רוחניות של הקליפות כמו שביארנו \nבסודם והנה סודם הוא שם אלהים. והנה שם זה הוא סוד הק\"ב הנז' כי ז\"א אינו יוצא שם \nאלא בבחינת הק\"ב הזה ולא בבחי' ההויות עצמן כמבואר אצלינו במשנת הקיטע יוצא כו' \nוהנה יש מקום אחד בג\"ע הארץ אשר שם היא נקודת הבינה וקרוב אליה עומדים שם אותם \nהמלכים שמלכו בארץ אדום ואותם הצדיקים אשר שם הם בבחינת בעלי קבים בסוד ק\"ב הנז' \nוהם צריכין להתלבש באותם הקבין ונקראי' בעלי קבין והבן זה: \nשם בתיקון ס\"ט בדף קי\"א ע\"ב וז\"ל ונחית עלה כתר דאינון אתוון דעשר אמירן ואשתלים \nאילנא בכל תיקונין דיליה כו'. פירוש כי יש בהם בעשרת הדברות תר\"ך אותיות כמנין כתר \nגם זה המאמר נמצא מכתיבת ידי הרב הגדול ז\"ל: \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "שם בתיקון ס\"ט בדק\"ז ע\"א וז\"ל אדהכי הא סבא דסבין קא נחית ואמר ר' ר' כלה איהי בבי \nמרעא מרחימייהו צריך לאתערא בדפיקו דילה יתיר דהא קול דודי דופק כו'. ענין קול דודי \nדופק הוא כי (ע\"ד) בחינת הנקודות הם המחייבים תנועת הדפקים כי אם היא תנועה למעלא \nבאריכו אחזי חולם כו': \nדע כי תיבת דופק מתחלקת לשתים ד\"ו פ\"ק כי ד\"ו הם נוקבא דז\"א עם ז\"א והם עצמם הוראת \nפ\"ק כי בא\"ת ב\"ש מתחלפות ד\"ק ו\"ף כנודע וכבר ידעת כי התמורות והחלופים הם במטטרו\"ן \nשהוא היצירה ולכן נתחלפו פה אותיות ד\"ו בפ\"ק להורות כי מציאות הדפיקות הזה הוא נמצא \nונוהג ענינו בכל העולמות בין בעולם העניון כי שם נקרא ז\"א ונוקביה ד\"ו בין בעולם \nהתמורו' ששם נקרא פ\"ק ואמנם ענין הדפק הוא נמשך מן האחורים של אבא שהוא הוי\"ה \nדיודין והאחורים שלה הם בגמט' קפ\"ד כמנין דפ\"ק וזהו סוד פקד עון אבות על בנים כי שם \nזה הוא באבא הנקרא מחשבה וכבר ידעת כי בחי' הגלגול הוא בסוד המחשבה בסוד וחשב \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח וכמו שהגלגול לא שכיך טיקלא וגלגולא לעלמין כך המחשבה. \nוכן תמצא בס' התקונין וברעיא מהימנא בפ' פנחס שאין גלגול אלא בסוד אות י' שהיא באבא \nולכן בחינת הדפק מתפשט מאות י' שהוא אבא הנקרא מחשבה ולכן אין שם הזה שקט לעולם כי \nאין הדפק שקט לעולם מתנועתו. והנה אם תחבר דפ\"ק עם עשר אותיות שבהוי\"ה דמילו' יודין \nיהיה בגמטריא צדנן וזהו מה שאמרו באדרת האזינו דאית צדק לגו בגו וע\"ש ולהיות החולה \nניזון מבחינת הדפק הזה לכן נאמר בו ה' יסעדנו על ערש דוי כו' כי הנה ערש תמורת עשר \nדו\"י תמורת יו\"ד וגם יו\"ד חשבונה באותיות היא עשר והענין הוא על ההוי\"ה דמילוי \nיודין שיש בה עשר אותיות בבחינת הפנים ונתהפכה אל החולה הזה בבחינת האחורים שהיא \nקפ\"ד אותיות דפ\"ק ומשם יסעדנו ויתפרנס בחוליו עתה ולכן העשר נהפך לער\"ש ששוכב עליה \nבחליו כי תרגום מטה ערשא והיוד נהפך לדו\"י שהם החולאים והיסורין שסובל וז\"א כל \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "משכבו הפכת בחליו כי נהפכו עשר יו\"ד שהם עשר אותיו' הוי\"ה דיודין דפנים אל ערש דוי \nשהם האחורים העולים בגמטריא קפ\"ד ועתה נבאר ענין אשר והוא כי כמו שתנועות הדפ\"ק \nיורה על חולאי הגוף כך יורה על חולאי הנשמה ולכן כפי תנועת הנקודות שיתנועע אז הדפק \nכך בחינת התשובה צריך האדם לשוב ולהתרפא מחולי (ד\"ש ע\"ג) הנפש כי אם הדפק של האדם \nמורה תנועת צירי שהיא בבינה יורה על כי הפגם היה בדברי' הנוגעים' ומתיחסי' ותלוים \nבאימא כגון שחטא במצות כיבוד אב ואם או שנמנע מלהשתדל בתבונת דברי התורה ולכך \nההוראה היא בדפק שהיא האחורים כנז' להורות על שפגם וכן אם התנועה היתה בניקוד פתח \nשהיא בחכמה יורה על שפגם בחכמת התורה ונמנע מלהתחכם ואם היה סגול יורה על שנמנע \nמגמילות חסדים שהוא בחסד וכיו\"ב: \nשם תיקון ס\"ט בדק\"ז ע\"ב וז\"ל ורזא דמלה בהאי אתר שכל את ידיו לחכימא ברמיזא אתחזר \nיה לשמאלא דאינון שמור ו\"ה לימינא דאינון זכור ודא איהו זה שמי וזה זכרי ייה עם שמי \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "שס\"ה לשמאלא ו\"ה עם זכרי רמ\"ח לימינא כו'. (ד\"ג ע\"א) הנה לכאור' הוא תמיהא גדולה \nאיך השס\"ה לאוין שהם גבורות יהיו למעלה בשתי אותיו' י\"ה ורמ\"ח מצות עשה שהם חסדים \nיהיו למטה בשתי אותיות ו\"ה וכפי הנראה הוא ממש להפך כי למעלה הוא רחמים ולמטה הם \nדינים (ש' המצות בהקדמת פ' בראשית) אבל צריך שתדע כי אין הויה זו אותה הכוללת אבא \nואימא וז\"א ונוקביה אלא היא ההויה הפרטית הכוללת כל י\"ס דז\"א הנקר' תורה שבכתב ובו \nנכללין גם כן כל התרי\"ג מצות רמ\"ח ושס\"ה ובזה יתבארו דברי רז\"ל כי הנה נודע כי \nהמוחין דז\"א הנרמזים בשתי אותיות י\"ה אשר בהוי\"ה שבו כנז' הנה הם מתלבשים תוך נה\"י \nדאימא שהם הלבושים שבה והם דינין כנודע והם בחינת הדם המתפשט תוך שס\"ה גידין שבז\"א \nלהחיותו כי הדם הוא מן אימא וכנז' באורך בדרוש ליל פסח ויציאת מצרים ונמצא כי גם \nהמוחין אשר בתוכם הם דינין לפי שהם אורות מלובשים ומכוסים תוך הנה\"י דאימא שהם \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "גבורות ולכן מתחברין המוחין הנקראים י\"ה עם שמי ונעשין שס\"ה לאוין שהם כנגד הדם \nשבשס\"ה גידין כנז' אבל שתי אותיות ו\"ה הם גופא דז\"א מת\"ת ולמטה ושם בת\"ת מתגלין \nהאורות של החסדי' ואף הגבורות נמתקות עמהם כנ\"ל כי כבר נשלמו הנה\"י דאימא ואינם שם \nולכן הם רחמים ושם נרמזו הרמ\"ח מ\"ע באותם החסדים המגולים אשר שם ונתחברו עם שתי \nאותיות ו\"ה אשר שם מקומם כנז': \nאמר שמואל גם בשער ההקדמות בד' קמ\"ז ע\"ב בדרוש סוד רמזים בשמות וסוד שם המפורש \nהאמתי נתבאר שם שם אלו\"ה. ונתבאר שם איך ב' תיבות נחלק לשנים א\"ל ו\"ה ואל ו\"ה הנז' \nאמרו חז\"ל ו\"ה עם זכר\"י רמ\"ח והוא בחסד וגבורה שבו נק' י\"ה ואל י\"ה הזה אמרו חז\"ל \nיה עם שמי שס\"ה ובסוד שלהבת י\"ה והוא יוצא מן הבינה אל הגבורה ואם תרצה להתישב על \nהדרוש היטב תמצא אותו במקומו כי תדרשנו (ובע\"ח שמ\"ד פ\"י): \nעוד שמעתי בזה כי הנה האדם בעשותו המצות גורם שני זיווגים עליונים האחד הוא זווג \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "אבא ואימא והשני זווג ז\"א בנוקביה האמנם זווג אבא ואימא נעשה ע\"י קיום האדם מצות לא \nתעשה וזיווג ז\"א ונוקביה נעשה ע\"י קיום האדם מצות עשה ואל זה רמזו רז\"ל באומרם שמי \nעם י\"ה שס\"ה כו' הורו בזה כי מצות לא תעשה שהם שס\"ה תלוים בשתי אותיו' י\"ה שהם אבא \nואימא אבל מצות עשה שהם רמ\"ח תלוים בשתי אותיות ו\"ה שהם זו\"ן. והנה בעשות האדם \nהמצוה גורם שתי הזווגים הנז' כי שתי' אותיות ראשונות שהם מ\"ץ מן מצוה הם מתחלפות \nבא\"ת ב\"ש בשם י\"ה הרי איך שם י\"ה שהם אבא ואימא מתחברים ומזדווגים על ידי קיום האדם \nאת המצוה של לא תעשה בסוד שמ\"י עם י\"ה שס\"ה כנז' והענין הוא כי באבא הוא אחורים \nדהוי\"ה דע\"ב דיודין שהם בגמטריא קפ\"ד והוא באות י' ובאימא (ע\"ב) שהיא אות ה' יש \nאחוריים דהוי\"ה דס\"ג הם בגימ' קס\"ו. והנה קפ\"ד וקס\"ו בגמטריא שמ\"י וכשתחברם עם \nמקורם שהוא י\"ה שהוא שרש שני השמות הנז' אז יעלה שס\"ה כמנין מצות לא תעשה ונרמז כי \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "בקיום האדם מצות לא תעשה שהם שס\"ה גורם לחבר האחורים של אבא ואימא שהם שמ\"י כנ\"ל עם \nבחינת הפנים שלהם שהם שתי אותיו' י\"ה וז\"א שמ\"י (ד\"ש ע\"ד) עם י\"ה שס\"ה וע\"י קיום \nמצות עשה גורם זווג ז\"א ונוקביה הנקראים שתי אותיות ו\"ה של ההויה ושל מצוה כי מ\"ץ \nהם חילוף י\"ה ונשארו בו שתי אותיות ו\"ה מפורשות ואז ו\"ה עם זכרי הם רמ\"ח מצות עשה: \nאמר שמואל להיות כי המחשבה היא באבא כנודע לכן מצות לא תעשה שאין בהם קום עשה זולתי \nסור מרע במחשבה בלבד הם תלוים בשם י\"ה באבא ואימא האמנם בזו\"ן שהם עולם המעשה מששת \nימי בראשית לכן תלוי בהם מצות עשה כנלע\"ד. ואעפ\"י כן אין אדם מקיים מצות לא תעשה \nכתיקנה אלא בבא לידו דבר עבירה ונמנע ולא עשאה מפני מצות המקום אבל ביושב ובטל לא \nמקרי קיים מצות לא תעשה כנלע\"ד: \nעוד ירצה עם מ\"ש חז\"ל בגמ' דקידושין פ\"א באומרם כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורו' \nואנשים חייבי' וכל מצות עשה שאין הזמן גרמא כולם חייבים וכל מצות לא תעשה בין הזמן \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "גרמא בין שלא הזמן גרמא כולם חייבים חוץ מבל תשחית ובל תקיף כו'. הטעם הוא לפי שכל \nהמצות עשה הם בחסדים כנ\"ל. אלא שיש בהם שתי בחינות והם חסדים מכוסים וחסדים מגולים \nוהנה החסדים המכוסים הנשים שהם לאה ורחל שניהן אינן נוטלות חלק בהם לפי שמקום רחל \nהוא למטה מן החזה. וגם לאה שהיא כנגדן למעלה אינה יכולה ליקח אותם לפי שהם מכוסי' \nולכן הנשים פטורות בהם וטעם קריאתם שהזמן גרמא הוא לפי שהחסדים המכוסין תוך מחיצות \nיסוד דאימא צריכין שהות זמן לירד כמבואר אצלינו בענין מספר י\"ג שנים של ירידת \nהמוחין והתפשטותם בזעיר אנפין ונמצא כי הזמן גורם להם לירד. אבל החסדים המגולים \nלמטה מן החזה אשר אין להם מחיצות מעכבות הם יורדין ברגע במרוצה למטה עד היסוד ולכן \nנקרא אין הזמן גרמא. והנה רחל לוקחת הארתם להיותם מגולים ולכן נשים חייבות בהם. אבל \nמצות לא תעשה הם בגבורות וכולם ניתנין אל הנקבה כנודע כי אין בנינה אלא מהם ולכן \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "נשים חייבות בהם חוץ מבל תשחית ובל תקיף שהאשה אין לה זקן כמ\"ש חז\"ל בגמרא: \n(ע\"ג) עוד ירצה טעם זה ויתבאר ממה שהודעת'ך כי נוקבא דז\"א נאצלה אחור באחור ז\"א מן \nהחזה ולמטה ושם מתדבקים יחד והנה המקום ההוא נקרא זמן לפי שהזמן הוא שם נופל על \nמציאות יום ולילה וידעת כי ז\"א נקרא יום ונוקביה נקראת לילה והנה המ\"ע הם כנגד רמ\"ח \nאברים ולכן כל המצות הנאחזים במקום הנז' הנקרא זמן שהוא מן החזה ולמטה נקראים מצות \nעשה שהזמן גרמא כי יש בו שיתוף אל הזכר והנקבה הנקראים יום ולילה. ומכיון שכבר הזכר \nעושה המצוה ששרשה שם אין צורך אל הנקבה לעשותה גם היא כי גם היא נכללת בו בעת שהוא \nעושה את המצוה ההיא כי רמ\"ח איברי' שלה נכללים באיברי' וממנו נעשית ונתקנת כל בנין \nשלה אבל מן החזה ולמעלה נקרא מקום שאין הזמן גרמא ולכן כל המצות ששרשם באותם \nהאיברים העליונים שבז\"א אין נוקביה נכללת בהם ואין קיומו ועשייתו אותם מספיק עד \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "שתעשה גם היא את המצוה ההיא עוד יש בחינה שנית והם שס\"ה מצות לא תעשה שהם כנגד \nהשס\"ה גידין ואמנם שס\"ה גידין שלה אין להם התדבקות בשס\"ה שלו אף מן החזה ולמטה לפי \nשכל התדבקותם הוא בשטח החיצוני שלהם עור ובשר שלו בעור ובשר שלה שהם האיברים עצמם \nשהם כנגד מצות עשה אמנם בחינת הגידין שהם הורידין אשר הדם מתפשט בתוכם הנה הם בעומק \nהבשר של האברים לפנים ואין שס\"ה גידין שלו מתדבקים כלל בשס\"ה גידין שלה ונמצא כי \nאין אל האשה שום התחברות בגידין שלה עם הגידין שלו לשנאמר כי בעשותו המצות לא תעשה \nגם היא נכללת בו ופטור' מלקיימן בפני עצמה כמו במצות עשה ולכן כל מצות לא תעשה נשים \nחייבות בכולן ואין בהם חילוק בין שהזמן גרמא לשאין הזמן גרמא כמצות עשה ובזה יתבאר \nהמאמר אשר הצענו בס' התקונין כמ\"ש: \n(ד\"ש ד\"ג ע\"א) שמי עם י\"ה שס\"ה זכרי עם ו\"ה רמ\"ח ובו יתבא' ג\"כ מש\"ל כי הנקב' נכללת \nברמ\"ח איברי הזכר אך לא בשס\"ה גידין שבו כי יש לה שס\"ה גידין בפני עצמה דע כי בחי' \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "הגידין שהם הורידין שבהם מתפשט הדם החיוני של הלב להחיות כל האברים הנה הם נאחזים \nונרמזים בשם י\"ה וזהו סוד שמ\"י עם י\"ה שס\"ה לפי שהחיות של הדם מתפשט מן אבא ואימא \nהנקרא י\"ה באופן זה כי אות יוד של י\"ה במילואה היא בגמטריא עשרים. ואות ה' של י\"ה \nשהיא באימא כנודע איננה משתני' בבחינת מספר רק בבחינת ציורים כמו שהודעתיך בסוד \nנקודת צירי שהיא באימא בסוד וייצר ה' אלהים כי בה כל בחינת הציור ואמנם אות ה' הנז' \nשבאימא יש בה ב' ציורים או ציור ד\"ו או ד\"י ושני ציורים אלו הם בגמטריא כ\"ד תחבר \nעתה שתי אותיות י\"ה על דרך הנז' שהיוד היא עשרים והה' ארבע' ועשרים סך שניהם מ\"ד \nכמנין ד\"ם לרמוז כי הדם המתפשט בשס\"ה גידים דז\"א ונוקביה הם מבחינת י\"ה שהם אבא \nואימא כי משם כל החיות והחיים גם בחינת כלי הגיד עצמו נרמז בהם לפי ששתי אותיות י\"ה \nמספרם י\"ה ועם שתי האותיות עצמם הרי י\"ז כמנין גיד הרי איך הגידין והדם שבתוכם הכל \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "נמשך מאו\"א שהם י\"ה גם נבאר איך היות מספרם שס\"ה גידין הוא משם י\"ה והוא עם מה \nשאמרנו כי י\"ה ושתי אותיותיו בגימ' ע\"ג גיד שהוא י\"ז. גם ביארנו כי י\"ה הוא \nבגימטריא דם כנז' ואם נכה זה עם זה גי\"ד פעמים ד\"ם יעלו בגמט' תשמ\"ח והנה הם בחינת \nשס\"ה גידים שלו ושס\"ה גידים שלה והם בגמטריא תש\"ל ישאר ח\"י לחשבון תשמ\"ח והוא בחינת \nהגיד הכולל כל השס\"ה גידין שהוא היסוד הקדוש של הזכר הנקרא גיד ועם כללותו י\"ח \nהנקרא ח\"י העולמים צדיק כנודע והנה הגיד הזה נוסף ויתר בזכר מש\"כ בנקבה כי הנה הוא \nזולת השס\"ה גידים האחרים אשר ישנם שס\"ה לו ושס\"ה לה והרי נתבאר איך השס\"ה גידים שלו \nאינן השס\"ה עצמם שלה כי הן כפולין ולכן היא חייבת בשס\"ה לא תעשה כמוהו כי אינן \nנכללין יחד מש\"כ ברמ\"ח מצות עשה כי שלו ושלה נכללין יחד והוא כי הנה הרמ\"ח הם בשתי \nחותיו' ו\"ה שהם ז\"א ונוקביה אשר איבריהם מדובקי' יחד אחב\"א ואין בהם פירוד וזה אופן \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "מקורם הנה ב' אותיות ו\"ה עם מספר ב' אותיותיהם הם בגמטריא י\"ג וכאשר תמלאם במילוי \nשלהם שהם מילוי אלפין שהוא בסוד הז\"א כנודע יהיו וא\"ו ה\"א שהם בגמטריא י\"ט שהם \nבגמטריא חוה לרמוז אל הנקבה היוצאת מדובקת באחודיו נכה עתה י\"ג פעמים י\"ט הם בגמט' \nרמ\"ח עם הכולל הרי כי אין כאן רק רמ\"ח בלבד והם בשתי אותיות ו\"ה אמנם השס\"ה הם \nכפולים והם בשתי אותיות י\"ה הנה נתבאר איך מצות ל\"ת למעלה בי\"ה והם שמי עם י\"ה שס\"ה \nואיך מצות עשה הם למטה בו\"ה והם זכרי עם ו\"ה רמ\"ח עם שלכאורה היה נראה להפך שהעשה \nיהיו למעלה ולא תעשה יהיו למטה גם נתבאר איך השס\"ה נפרדים זה מזה ולכן נשים חייבות \nבהן והרמ\"ח נכללים ולכן נשים פטורות בהן גם נתבאר טעם לכל זה והוא כי השס\"ה הם חיות \nהדם ולכן נמשך מלמעלה מאבא ואימא גם לכן היא לוקחת אלו השס\"ה מן אבו\"א ואינה צריכה \nללוקחם מן ז\"א אבל הרמ\"ח אברים היא צריכה לקבל מבעלה ולכן אינם בפני עצמם וזהו סוד \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "מ\"ש רז\"ל. במסכת ברכות פרק ג' באומרם אשתו כגופו דמיא כו' ירצה כי האיברים שלה חינם \nרק ממה שלוקחת מבעלה וכגופו דמיא מש\"כ בשס\"ה: \nמאמר בתקונין תיקון ע' בדק\"ך ע\"ב וז\"ל ועוד ברוך ב' אחזי תרין שכינתח עלאה ותתאה ר' \nראשית חכמה ו' אחזי שית ספירן ך' אחזי על כתר עלאה כו' הטעם לזה הוא כי אימא של כלה \nהיא הקודמת ואח\"ך אביה ואחר שנתיחדה עם אמה ואביה מזדווגת עם בן זוגה ת\"ת ואז עולה \nעמו עד הכתר: \nמאמר בתקונין תיקון ע' בדקכ\"ט ע\"א וז\"ל תא חזי תשע זמנין הוי\"ה בכל ספירה וספירה \nנקודה דיליה כו'. דע (ע\"ח דרוש אבי\"ע פי\"ג) כי כת\"ר הוא אהי\"ה גוף והנשמה הוי\"ה \nבקמץ חכמה י\"ה הגוף והנשמה הויה בפתח בינה הויה בניקוד אלהי' הגוף והנשמה הוי\"ה \nבצירי גדול' א\"ל הגוף והנשמה הוי\"ה בסגול גבורה אלהים הגוף והנשמה הוי\"ה בשבא ת\"ת \nהויה הגוף והנשמה גם כן היא הויה אלא שהיא בחולם נצח ה' צבאות הגוף והנשמה הוי\"ה \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "בחירק הוד אלהים צבאות הגוף והנשמה הוי\"ה בשוריק יסוד אל חי שד\"י והגוף הנשמה הוי\"ה \n(דף ד' ע\"א) עם קבוץ מלכות אדנ\"י הגוף והנשמה הוי\"ה בלי ניקוד אין הכתר מתגלה כי אם \n", "en": ""}]}
