ליה משום דהוא עתיק דעתיקין. אבל בתיקונוי ידיע כי הוא אינו נמצא מרוב העלמו ועל (ע"ג) ידי תיקוניו אזדמן להשפיע לתחתונים והנה התיקונים הם הנז' בחד גלגלתא כו': אמר שמואל לבלי יהיה החיבור הזה חסר מכל המטעמים אכתוב כאן מה שמצאתי בנוסחא אחרינא גם להרב הגדול זלה"ה בביאור התיקונים האלו ואח"כ אחזור אל מקומי הראשון. בחד גלגלתא כו' וז"ל. סתרא גו סתרא אתתקן ואזדמן סתרא גו סתרא כתר הנקרא סתרא גו סתרא אתתקן ואזדמן ירצה לתקן להמציא בתוכו בפנים כלל כל המציאיות בדקו' רב ונזדמן ע"י כך להתפשט לחוץ בתיקוניו בחד גלגלא מלייא טלא דבדולח' ירצה טלא דבדולחא חכמה קדומה וגלגלא בינה שבכתר קרומא דאוירא אזדכך וסתים ירצה בחינה אחרונה שבבינה והיא בינה שבבינה שבכתר. אזדכך להוציא קצת אור מתוך זכותו לחוץ לתקונים החיצונים שהם בשיער. וסתים להעלים האור הרב כדי שיתגלה קצת ממנו כי ההעלם הוא הגילוי והגילוי הוא ההעלם אינון עמר נקי ירצה כי תקוניו הפנימיים הם השיער שבראש שהם כעמר נקי כמש"ה ושער רישיה כעמר נקי והם בפנים בתכלית הדקות וההסתר וזמ"ש סתרא גו סתרא אתתקן רמז על תקונין הפנימתם הנסתרים ונגלו לחוץ על ידי השיער ואפשר עוד כי תקוניו הוא הסתר תוך הסתר הראשון היות טלא דבדולחא בתוך הגלגלת שהוא מסתירו וההסתר השני קרומא דאוירא ואח"ך יצאו לחוץ ונגלו על ידי השיער וזהו סתרא גו סתרא. ואפשר עוד לומר שמ"ש אינון עמר נקי חוזר על תקוניו הפנימיים שהם עמר נקי ממש. ותיקוניו הנגלים לחוץ על ידי השיער הם כעמר נקי כמו אותו העמר נקי שבפני' וזמ"ש ושער רישיה כעמר נקי תליין בשיקולא ירצה כי שלשה עשר תיקוני דיקנ' אינן דומים זה לזה כמבואר באדרא אבל תיקונין אלו שבראש הם שוים ושקולים זה בזה באופן עד כאן מצאתי ולא יותר בס"א (א"ש עוד בפ' הזה בשו' כ"א וז"ל. רישא אחורי כתפין אעבר וזעים נטיר וגניז חד לאלף יומין כו' זה תבין ממה שיתבאר לקמן בפ' נשא דף קל"ב ע"א עלמא קדמאה דנפיק מתקונא קדמאה שליט ונחית וסליק לאלף אלפים ורבא רבבן מארי תריסין ומיניה מתאחדין בקסטא בעזקא. רבה ותקונא קדמאה הוא דיקנא דעתיקא שהיא אלף אלפין מארי תריסין כו' ושם ביארנו מה ענין חשבון האלף ההם ואיך הם נמשכין עד רישי כתפין ובזה תבין מ"ש כאן אחורי כתפין כו' וגניז חד לאלף יומין כו' (א"ש עוד בס"א בפ' הזה בסופו בדקע"ז ע"א שורה א' וז"ל אתא מפתחא דכליל בשית ומכסייא פתחהא ואחיד לתת (ועי' בדף ל"ו ע"א) להאי ולהאי ווי למאן דגלי פתחהא (ד"ש ע"ב) תעיין במה שנתבא' אצלו בברכ' המפיל חבלי שינה על עיני כו' כי שם ביארנו הקדמה חשובה בענין ז"א איך הגדיל ואיך נעשה מכח נה"י דאימא המתלבשין בתוך הז"א כו' ומשם תבין כל מה שנבאר כאן וזה ענינו אמר אתא מפתחא דכליל בשית כו' פירוש כי הנה ז"א שרשו אינו רק שש קצוות והוא הנקרא מפתחא דכליל בשית והנה הנה"י דאימא מתלבשין גו גלגלתיה. ונודע כי היסוד שלה היא בית הרחם שלה. והיא פתח שלה ובהיותו גו (ע"ד) גלגלתא דז"א מכסייא פתחאה דאימא ופתח היסוד שלה סתום וסגור. אמר עוד ואחיד להאי ולהאי פירוש כי כמו שנה"י דאימא מתלבשין תוך רישיה דז"א כך הנה"י דז"א נמשכין ונכנסין בנקודת ציון של היסוד דמלכות נוקבא דיליה ומתחברין בסוד הזווג חמשה חסדים שלו וחמשה גבורו' שלה ואז גם פתח רחמה של נוקבא דז"א שהיא לתתא היא גם כן סתומה ומכוסית ונמצא כי ראשית האי מפתחא אחיד וסגור לאימא וסיומו סגיר ואחיד לתתא לנוקביה וזמ"ש ואחיד להאי ולהאי ונמצאו סתימין תרתי עריין דאימא ודברתא ואז אין הדינין גמורין וכאשר ח"ו ישראל חוטאין גורמין לסלקא אימא מעל בנין ואז אימא מסלקת נה"י דילה מגולגלתא דז"א ונמצא יסוד שלה מגולה גם אז נמשך שגם הז"א אסתליק לעילא ואינו עם נוקביה. ואז גם יסוד דנוקביה מגולה והרי זה ענין גלוי עריות ואז גורמין שהדינין של אימא וברתא יוצאין משם ונמשכין למטה וזמש"ה ווי למאן דגלי פתחהא. וזה גם כן הוא סוד מ"ש בזוהר בכמה מקומות ובפ' אחרי מות ווי למאן דגלי ערין גם זהו סוד הסתלקות אימא מעל בנין גם זהו סוד הסתלקות אות ו' מן ה' תתאה אבל צריך שתדע כי כאשר פתיחת רחמיהם הוא בסוד פטר רחם בשעת הלידה אז אדרבא הוא בחינת רחמים ולא בחינת דין וזכור החילוק הזה. ועיין באדרת נשא דף קל"ה ע"ב בענין אוירא דכייא ואשא דכייא עד כאן נמצא בס"א. נחזור למקומינו הראשון בתיקונין בחד גלגלתא א' מלייה טלא דבדולחא ב' הנה זהו התיקון הראשון והשני גלגלתא וטלא דבדולחא וענין טלא דבדולחא נתבאר באדרא רבא בדף קכ"ח ע"ב וז"ל וחיזו דההוא טלא חוזר כהיא גוונא דאבנא דבדולחא דאתחזיא כל גוונין בגווה הה"ד ועינו כעין הבדולח והענין הוא כי כל הגוונים נשרשו למעלה בדקות גדול והכל חוור כי הרחמים גוברים וכופין הדין ואינו ניכר והיינו דקא' באדרא יתיב על כרסייא דשביבין לאכפייא לון וכאשר יורד משם לז"א על זה מתגלה אדמימותו. וכמ"ש שם והא טלא אתכליל בתרי גווני מסטרא דרישא חיורא חיוור בגויה דכליל כולהו חיוורי וכלהו חיוורי אבל כד אתשיבן ב רישא דז"א אתחזי ביה סומק' כהאי בדולחא דאיהו חיוור ואחזי גוונא סומק' כגוונא חיוורא כו' כי טל אורות טלך אורות תרי עכ"ל: הנה אמר דמסטרא דרישא חיוורא חיוור בגויה דכליל כולהו חיוורי. וגם הדינין כולהו חיוורי וזהו שחזר ואמר וכולהו חיוורי וכאשר ירד הטל מאת פניו לז"א דרך או"א ונתישב הטל בראשו אתחזי ביה סומקא כבדולח זה שהוא לבן ונראה בו גוון אדום כן טל זה במקומו לבן. וכאשר מגיע למקום הראיה שהיא בז"א ששם גילויו נראה בו גוון אודם וכלא כליל בההוא טלא ולא נתגלה אדמימותו עד שנתישב בז"א קרומא דאוירא אזדכך וסתים ג' זהו התיקון השלישי וכבר פרישנא ליה לעיל. ותנינן באדרא רבא דף קכ"ח ע"ב וז"ל בחלל' דגלגלתא קרומ' דאויר' דחכמתא עלאה סתימאה דלא פסק והאי לא שכיח ולא אתפתח כו' דביה תליא תמים דעות שלים מכל סטרוי וסתים ושכיך ושקיט כחמר (דף ט' ע"א) טב על דורדייה עכ"ל הכונה היא כי מוח ז"א מתחלק לשלש חלקים והם חכמה בינה ודעת וחכמה מתפשטת לל"ב שבילין ובינה לחמשים שערים. ודעת מיניה נפקי אלף אלפין אדרין כו' ואח"כ כל השלש' מתפשטי' בגופא כדאיתא באדרא רבא. ועוד נבאר ענין דעת זה לפנינו בע"ה. האמנם במוח א"א כולם כאחד ולפיכך נחלק מוח זה לג"פ ד' כנגד ג' אלו ומ"מ כולם הם בחלל אחד ואחר שלשה אלו שהם כנגד חב"ד שבכתר הוא חסד שבכתר והוא הנקרא חסד עלא' וקרום זה מפסיק בין ג' אלו לחסד שבכתר הוא הנקר' אוירא דכיא כדכתיב' כי לא יוכלו התחתו' לקבל מג' עליונים אלו אבל אזדכך לבא האור דרך שם לחסד עלא' ומחסד עלאה לאמא וזהו ענין התיקון שנתקן ע"ק לסתום ג' עליונות אלו על ידי קרום זה דאזדכך וסתים ושיבא השפע על ידי חסד (ד"ש ע"ג) עלאה ונתגלה חסד זה במצח ונתפשט בתיקון השער דדיקנא השמיני והשלשה עשר כדלקמן והיינו דאמרינן באדרא זוטא בדף רפ"ט ע"ב וז"ל האי ע"ק סתימא דכל סתימין לא אדכר ולא אשתכח. ובגין דאיהו רישא עלאה לכל עלאין לא אדכר בר רישא חדא בלא גופא לקיימא כולא כו' ואי תימא מאן עתיקא קדישא כו' על דא אתמר אמרתי אשמרה דרכי מחטא בלשוני כו' עכ"ל ביאור הדברים דע"ק סתימא דכל סתימין דהיינו ההוא כתר' עלאה דלעיל כדלקמן לא אדכר באורייתא כלל. כדאמר באדרא רבא דלא מתפרש באורייתא בר מן אתר חד כו'. ולא אשתכח דאפילו או"א לא מתנהרי מיניה אלא על ידי מוחא ומזלא כדלעיל ובגין דאיהו רישא עלאה על כל שאר רישין עלאין דהיינו כתרא עלאה לעילא לעילא לא אדכר בר רישא חדא בלא גופא לקיימא כולא כי אי אפשר להנהיג עולם זה על ידו כי הוא רחוק ממנו תכלית הריחוק ואין לנאצלים ולא לנבראים יחס ודביקות עמו שיתהנו על ידיו אחר שהוא רישא עלאה על כל עלאין ולפיכך לא נזכר כי אם הראש בלבד להחיותם כי זולתו אין להם חיות ואתתקן לקיימא כולא להיותם נשרשים בו אבל הנהגת העולם ובריאתו על ידי או"א וז"א בהתלבשו בהם כי כאשר נשתלשלו המדרגות מדרגה אחר מדרג' נתעבו יותר ונתרחק האור העליון. באופן שנברא ונוצר ונעשה העולם מה שלא היה אפשר להעשות כן על ידי העתיקא. ודע דגופא דעתיקא נעשה נשמה לאו"א וז"א והיינו דקאמר לא אדכר ולא קאמר צא היה והראש העליון לא היה אפשר להתלבש בהם כי גבה מהם מאד. וזמ"ש והאי טמיר וסתים וגניז מכולא. והשתא ניחא האי דאמרי באדרא דהאי מזלא תלי בשיקולא עד טיבורא. והא ליכא גופא אלא ודאי כדאמרן. ואפשר דהיינו דקאמר לעיל מתקלא קאים בגופיה דמתקלא היינו דכר ונוק' דאתקלו קאים בגופיה דהאי עתיקא. דהא או"א דאינון דכר ונוקבא בגופא דעתיקא קיימי והוא נשמה להם ולא אתאחד ולא אתחזי דהא נתלבש בהאי מתקלא וכדאמרן. תיקונוי דעתיקא אתתקן היינו בההוא מוחא סתימאה דכוצ' דאתפשט בההוא מוחא בחכמה ובתבונה ובדעת דכולהו כלילן ביה ואתקין על ידי מוחא וקרומ' דאויר' דאזדכך כדקאמרן. ונפיק חסד עלאה בתר הני תצת וקרי ליה אתפשט אע"ג דשכיך וסתים משום דמתפרש לתלת זמני בארבע ארבע כדלעיל. אי נמי דאתפשט (ע"ב) בדיקנא וכדאמר' התם בדיקנא דא תלת רישין דקאמינא מתפשטן ואתקין על ידי תיקוני דיקנא ונפיק חסד עלאה היינו מזלא דכולהו רישין מתחברן בהאי מזלא ומשתכחין וראשון עיקר וחסד עלאה אתפשט במצחא ובמזלא ובאבא ואימא אתקין ואתכליל כלא במוחא סתימאה כי גם אבא ואימא נכללין במוחא ולפי שנרא' זה זר דהא מוחא סתימא' סתים ושכיך להכי יתיב טעמא דכד אתתקן חוורא דא דמוחא בנהירו דא דחסד עלאה בטש מאן דבטש בהאי מוחא ואתנהיר מוחא אחרא והאי לחודי' תלי ממזלא יקיר' דמיניה אתנהיר מוחא אחרא דאתפשט לל"ב שבילין כד אתנהיר נהיר ממזלא ונמצאו כולם כלולים במוחא כי כאשר נתקן המוח בגלגלתא וקרומ' דאויר' נפיק חסד עלאה כדאמרן. וכד נפיק חסד עלאה בטש מאן דבטש במוחא ואתנהיר מוחא אחרא על ידי חסד עלאה דהיינו מזלא הרי הכל אחד שתיקון המוח כדי שיצא חסד עלאה ומחסד עלאה נהיר מוחא אחרא כד בטש מאן דבטש במוחא ונראה שלשון זה נמשך עד למטה. לומר תדע איך הכליל כולא במוחא סתימאה דא שהרי כשנתקן חוורא דא דעתיקא בנהירו דא דחסד עלאה בטש מאן דבטש ב האי מוחא ואתנהיר ההוא חסד עלאה דבמוחא ותלייא נהורא דא ממזלא יקירא לענין דמוחא אחרא דאתפשט לל"ב שבילין כד אתנהיר נהיר ממזלא יקירא מההוא נהורא דתלי ביה דנחית ליה מההוא מוחא סתימאה על ידי חסד עלאה ונמצא דכולא כליל במוחא סתימא' אחר שממנו יוצא האור אלא שנמשך לחסד עלאה ומחסד עי' למזלא וממזלא למוחא אחרא ומקורו הוא מוחא סתימאה. והראשון יותר נכון אתנהירו תלת רישין עלאין דהיינו או"א וחד דכליל לון דהיינו דעת והנכון דהיינו מזלא וכדאמר בתר הכי ובמזלא תליין שממנו אתנהרו ונכללו בו ומכאן תחילת עלוי יקירו דדיקנא שהוא מזלא סתימאה שנמשך מהעתיק' בשערי דתליין עד טיבורא ומתגלה באו"א ואינון או"א מתתקנן כמו שהוא ע"ק שהוא תלת רישין הכי כולא (ד"ש ע"ד) בג' רישין וכד אתנהרן תליין כולהו דא בדא אבא בכתרא עי' אימא במוחא מזלא בההוא דלא אתידע וזמ"ש בג' רישין תרין מתרין סטרין כנגד או"א וחד דכליל לון כנגד מזלא ומשום דמאן דאתכליל מתרויהו בכל דוכתא הוי למטה מהם וכלול משניהם שהוא מקבל מהם והכא לאו הכי משו"ה קאמר כמא דע"ק דהתם למעלה מהם ומשפיע להם והיינו דקאמר מאן עתיקא קדישא דהוה משמע לן דמזלא קדישא עתיקא אקרי והוו תלת רישין כתרא עלאה ומוחא סתימאה ומזלא דמקבל מתרויהו וכליל לון והוי כשאר מכריע דעלמא אבל השתא דמנית למזלא בכלל הני תלת רישין. אם כן מאן עתיקא קדישא דקאמרת דאית ביה תלת רישין. ומשום הכי משני דלעילא אית דלא אתידע כו' והוא כליל כולא ותרין רישין ביה אתכלילו וכדין כולא אחרא הכי מתתקן שהכולל את שניהם הוא גבוה מהם והם מקבלים ממנו ולא הוא משניהן כשאר מכריעין וההוא דהיינו רישא דלא אתידע לאו במנינא שימנה ספיר' בפני עצמה ולאו בכללא אעפ"י שלא ימנה ביחוד. אפשר שימנה בכללא כי נכניסהו בכלל כתר עלאה להימנות בכלל הנאצלי' ולפיכך אמר ולאו בכללא ולאו בחושבן היינו מחשבה אלא ברעותא דלבא דהיינו רצון (עי' לק' דקי"ב ע"א פ' פקודי לד' רס"ב ע"ב (ע"ג) מהזוה"ק) והוא יותר דק מהמחשבה ודע דבהאי כתרא ליכא תיקונין וכולהו במוחא סתימאה נינהו וזה עיקר הפירוש למ"ש לעיל והאי טמיר וגניז וסתים מכולא שאין בו שום תיקון כי תיקונוי דאתתקן כולם. הוא בההוא מוחא סתימאה דכולא דאתפשט ההוא כתרא עלאה לעילא ואתקין ההוא מוחא סתימאה ונפיק חסד עלאה שהוא התפשטות ההוא רישא כדכתבינן לעיל וחסד עלאה אתפשט במצחא ובדיקנא. ואתקין לאבא ואימא ואתכליל כולא במוחא סתימאה דא. והיכי אתכליל כולא במוחא סתימאה דא משום דכד אתתקן חוורא דא בנהירו דא: (המשך במסמך הבא): פירוש ספרא דצניעותא פרק א (המשך) דע כי מוח זה היה כלול מדין ורחמים ולא נתקן להיות כולו חיוור אלא על ידי חסד עלאה וזמ"ש דכד אתתקן חוורא דא בנהירו דא. וזמ"ש למעלה דאתפשט ואתקין ונפיק חסד עלאה ויצא חסד זה מן המוח לחוץ דרך קוטרא דקרומא דאוירא דאזדכך וסתים ומשם נגלה במצחא ובדיקנא כמו שכתבנו והנה כאשר נתקן המוח והיה לבן על ידי חסד עלאה בטש מאן דבטש בהאי מוחא והנה ענין בטישה זו יובן במאמר הראשון שהבאתי מאדרא רבא דף קכ"ח ע"ב וז"ל והאי מוחא דאיהו האי חכמתא סתימא' שקיט ואשתכיך בתריה כחמר טב על דורדייה כו' והכונה היא כי השמרים והדינין בחכמה אלא שהם שקטים וכפופים במקומם וכאשר ינענעו היין אז יעלו השמרים למעלה ויראו הדינין. והנה החבית השקטה על שמריה אם יוציאו היין דרך פיה ישארו השמרים כולם למטה ואם ינקבוה דרך שוליה יצאו שמרים לבד וצריך לנענע חבית זו כדי שיתערב יין ושמרים ויצאו שניהם יחד רחמים ודין. וזהו ענין בטישה זו להנציא דין ורחמים ודמיון היין הוא דמיון הזקן אשר לא יגבר כעסו עליו אם לא יעזרוהו על כך. ונמצא שיש לו כעס אלא שאינו מתגבר עליו ויש עוד דמיון שני אל היין כי כשם שהיין יגיע לו תועלת מן השמרים כי הם סיבת קיומו כי בלתם יפסד מהרה כן יש יתרון לחכמה מן הסכלות כדאיתא בפ' תזריע והנה סיבת היות קרום זה סתום הוא לשתי סיבות אם להעלימה כי נעלמה מעיני כל חי ואם לסיבת השמרים. והנה לסיבת השמרים היה די כשיסתום למטה כי למעלה מכוסה בגלגלת. והנה התחיל לשאול על היותה בלי מופסקת למטה. וז"ש דלא פסק ואח"כ הודיענו שגם מן הצד לא שכיח ולא אתפתח והנה נתן טעם על היותה בלתי פתוחה מן הצד לומר שגם למעלה היא חופה על המוח להורות על רוב העלמה. ואח"כ נתן טעם מפני מה אינה פתוחה למטה אחר שממנה נאצלים או"א כי מפני השמרים נעשה כן וכדכתיבנא. ולשנים אלו הביא מהזקן דעתו סתים הוא כנגד ההעלם ומוחיה סתים כנגד השמרים והאי קרומא אתפסק מז"א לגמרי ובג"כ מוחיה אתפשט לבינה ונחית לל"ב שבילין שהם נמשכין למטה הה"ד ונהר יוצא מעדן בינה להשקות את הגן הרי שהוא נמשך גם למטה להשקות מ"ט משום דקרומא אתפסק למעלה דלא מחפיא על מוחא וכיון דלא מחפייא הרי היא מתפשטת ונמשכת חכמה בבינה והיינו יוצא מעדן מעדן תתאה (ד"ש דף כ"ד ע"א) ומשם להשקות את הגן לתתא. ועכ"פ אף אם תכחיש שאינו נפסק וחפייא לעילא על מוחא ומאי יוצא מעדן מנהירו דביה. מכל מקום (ע"ד) לתתא פסיק דהא קאמר להשקות אלמא שהמוח יורד למטה להשקות א"נ הכי קאמר הה"ד ונהר יוצא מעדן ומדקאמר יוצא ולא קאמר יצא משמע שתמיד יוצא ואינו פוסק ומ"ט יוצא תמיד מפני שאין שם קרום כלל המעכב ותמיד יוצא ואף אם תאמר דיוצא לאו דוקא אי נמי דיוצא תמיד מנהירו דביה עכ"פ פסיק לתתא מדכתיב להשקות וכדאמרן והיינו דתנינן ברישומי אתוון תי"ו כי האותיות הנרשמות אחת מהן תי"ו והיא פי' רושם וכדאמרינן והתוית תי"ו. והיא סוף האותיות ובעלמא דאתי יהיו כסדרן. וכאשר התחילו לרדת למט' התחילה תי"ו לרדת בס' תשר"ק. ועשתה רושם בקרוב ונפסק ולפיכך נקראת תי"ו לשון רושם לפי שעשתה רושם בקרוב ביציאתה. זה הנר' לע"ד בזה עד יערה עלי רוח ממרום בע"ה. ולפי מאן דגריס כלומר רשים רשומא לעתיק יומין אע"ג שאין הל' סובלו דמשמע דאז"א איירי דקאי ביה ולא אאריך אפין מכל מקום אפשר ליישבו דהכי קאמר דהיינו דתנינן ברשומי אתוון תי"ו דמשום הכי רשומא תי"ו דסוף אריך אפין דלית דכוותיה דבסוף אריך אפין לא אתפסק קרומא וסתים משא"כ בתי"ו דסו' דז"א דאתפסק ומשום הכי רשים בתי"ו דהיינו רושם לומר דלית דכוותיה כנ"ל והא דקרי ליה תמים דעות משום דממוחא דאבא נפיק מוחא דז"א וז"א אתקרי אל דעות כדאיתא באדרא זוטא הנה שממוחא דאבא יוצא ממנו דעת והאי מוחא הוי תמים דעות שאין מתפשטין ממנו הדעות אלא הוא סתום והדעות בתוכו שלם מכל סטרין דלא אתפסק ההוא קרומא לא למעלה ולא למטה כדכתיבנא: אחר שכתבתי כל זה האיר ה' עיני במאמר שהבאתי למעל' בדף רפ"ט ע"ב וז"ל. תיקונוי אתתקנן בההוא מוחא סתימאה דכלא. וראיתי דמעיקרא קאמר מוחא סתימאה ובתר הכי קאמר