# שער מאמרי רשבי — קטע 24

[קריאה בקורא](/reader/kabala-4dc55b77f7b3/1/24/)

<div lang="he" dir="rtl">

חיורא דא ובתר הכי קאמר מוחא בלחוד ובתר הכי קאמר מוחא אחרא דאתפשט כו&#x27; וכך הוא 
עיקרן של דברים דשלשה מוחי איכא מוחא סתימאה והאי אקרי מוחא דעתיקא שני מוחא דאבא 
ואימא והאי אקרי מוחא לחוד ואתכליל במזלא וביה תלי ולא אתפשט לל&quot;ב שבילין עד דמטי 
לז&quot;א. שלישי מוחא דז&quot;א והאי אקרי מוחא אחרא דאתפשט לל&quot;ב שבילין וזהו שלא נזכר באדרא 
רבא לל&quot;ב שבילין אלא בז&quot;א ולא נזכר שם אבא ואימא כלל דבכלל עתיקא הם דהא אתכלילן 
במזלא ואין שם התפשטות כלל והשתא הכי פירושא תיקונוי דאתתקן ההוא כתרא עלא&#x27; לא הוו 
אלא במוחא סתימאה כדכתיבנא לעיל דאתפשט במוחא ובדיקנא ונפיק חסד עלאה במזלא וחסד 
עלאה אתפשט במוחא דאבא ואימא ואתכליל כולא דהיינו אבא ואימא במוחא סתימאה דכד אתתקן 
חיורא דא דאבא ואימא בנהירו דא דחסד עלאה דתלי במזלא בטש מאן דבטש בהאי מוחא דאבא 
ואימא דבתר דאתתקן חיורא דא בנהירו דא אתעביד מוחא וקרי ליה מוחא וכד בטש ביה 


אתנהיר ותליא ממזלא יקירא דמיניה בטש מאן דלא בטש דאילו מוחא אחרא דז&quot;א דאתפשט לל&quot;ב 
שבילין כד אתנהיר נהי&#x27; ממזלא יקירא אבג לא בטש ביה מאן דלא בטש במוחא דאבא ואימא. 
אלא דנהיר ממזלא יקירא לחוד אבל מוחא דאבא ואימא לא נהיר אלא על ידי ההוא דבטש 
(דפוס ישן ד&quot;י ע&quot;א) טמיר מכולא ומכל מקום ביה תלי דמיניה בטש מאן דלא בטש כדאמרן. 
אי נמי דלא בטש מאן דלא בטש עד דאתתקן בנהירו דא דחסד עלאה ובתר כן בטש. נמצא 
דבמזלא תלי דאי לא אתתקן בנהירו דידיה לא הוה בטש ביה מאן דלא בטש. והשתא מוחא 
דאו&quot;א אית בהו תרתי נהירו דמזלא ובטש ביה מאן דלא בטש ואילו מוחא אחרא דאתפשט לל&quot;ב 
שבילין לית ביה אלא נהירו דמזלא. והענין הוא דמוחא דאבא ואימא כד אתתקן על ידי מזלא 
יורד העצמות המחיה את הספירות במוחא דא בלי לבוש וזהו בטש מאן דלא בטש אבל במוחי 
דז&quot;א יורד בו העצמות העליון ובטש כולא אתכלל במוחא סתימאה על ידי העצמות העליון 


המיחדם וזה ברור. ודע דחסד עלאה דהיינו מזלא הוי גופא דההוא דלא אתידע דהא חסד 
בגופא הוא בתר רישא. ואיהו אתעביד רישא לאבא ואימא וזמ&quot;ש כד אתתקן חיורא דא בנהירו 
דא ואתעביד נשמה לז&quot;א והיינו דקאמר כד אתנהיר נהיר ממזלא יקירא ודי בדברים אלו שהם 
(ד&quot;ש ע&quot;ב) כבשונו של עולם: 
אינון עמר נקי תליין בשקולא ד&#x27; זהו התיקון הרביעי והוא שיער הראש שהם כעמר נקי דלא 
מסתבכאן דא בדא ותליין בשקולא דלא נפיק נימא מן נימא ושערא מן שערא ומן נימין אלו 
נגיד למוחא דז&quot;א ממה שנמשכת נימא זו ממוחא סתימא&#x27; כי לכל נימא יש מבוע יוצא מהמוח 
דרך הגלגלת ועל ידי מה שמושכין נימין אלו לז&quot;א מתפשט מוחיה לל&quot;ב שבילין ולפיכך 
ארוכים ושעיעים להמשיך למוחא דז&quot;א מההוא משיכו דמוחא למוחא דיליה דלית קיומ&#x27; למוחא 
תתאה אלא בקיומא דמוחא עלאה: 
ותנינא באדר&#x27; רבא בדף קכ&quot;ט ע&quot;א וז&quot;ל קוצין דשערי תליין בתיקונוי נקיים כעמר נקי עד 
כתפוי עד כתפוי ס&quot;ד אלא עד רישי דכתפוי דלא אתחזי קדלא כו&#x27; אמאי אתענשו משום דלא 


עבדו בחביבותא אלא בנסיונא דכתיב ועל נסותם את ה&#x27; היש ה&#x27; בקרבנו אם אין עכ&quot;ל: 
ביאור הדברים כי שיער הראש קוצותיו תלוין בתקונוי שהן גלגלתא ומוחא נקיים כעמר נקי 
עד כתפוי עד כתפוי סלקא דעתך דמשמ&#x27; כל עובי כתפוי מכוסים וזה א&quot;א אלא אם כן יהיה 
האזן העליונה מכוסה וזה אינו כדלקמן אלא עד רישי כתפוי בלחוד דלא אתחזי קדלא שאין 
הכונה לכסות את הכתפיים אלא לכסות את העורף משום דכתיב כי פנו אלי עורף ולא פנים כי 
בעורף מקור הדינין והקליפות. וישראל בחטאם נמשכו אחר העורף. והעורף העליון מכוסה 
בשער לכסות הדינין ולבסמם במשיכו דמבועי דנפקי ממוחא ושערא סליק אבתרוי דאודנין 
שהיו האזנים מגולות כדכתיב להיות אזנך פקוחות. אי נמי הכי פירושו דעד כתפוי כל אורך 
הכתפיים מן הצואר אל הזרוע משמע וא&quot;כ מסתלקים השערות מעל העורף ויוצאות חוץ לכסות 
כל אורך הכתפיים ונמצא העורף מגולה וזה אי אפשר אלא עד רישי כתפוי דהיינו תחיל&#x27; 


הכתפיים שבשני צדדי הצואר הסמוכים לצואר בלבד באופן דלא אתחזי קדלא שהשערות הם על 
העורף ומגיעים עד רישי הכתפיים שבשני צדדיו מכאן ומכאן באופן שאינו נראה כלל העורף: 

(ע&quot;ב) ודע כי שערות הראש הם מבועי הדינין התחתו&#x27; ובהם תלויים ואעפ&quot;י שהם במקומם 
רחמים גמורים. מכל מקום למטה תלויים מהם הדינין ושמם יוכיח עליהם שיער מלשון סערה 
ובמקומם כופין הדינין והקליפות ומהם נמשכין הדינין והקליפות ולפיכך תמצא שבמקום 
שבאריך אפין נכפין הדינין הוא מקום תוקף הדינין בז&quot;א המצח והחוטם וכן שערו&#x27; הזקן 
מהם תלויין הדינין התחתוני&#x27; ובמקומם רחמים גמורים והם כופין הדינין דומה ליין שקט 
על שמריו שאין השמרים מתעוררי&#x27; שם. אעפ&quot;י ששם מקום השמרים ושרשם ומפני שיש לדינין 
אחיזה יותר בשערו&#x27; הזקן יותר משערות הראש ולפיכך הם קשים ולא שעיעי לכסות הדינין 
אשר שם מקורם משא&quot;כ בשערות הראש שהם שעיעי ומכל מקום יש מקום תליה לדינין בהם ובפרט 


בהיותם מושכין השפע ממוחא להם שממט&#x27; למעל&#x27; בסוד אור החוזר הוה&quot;י שהוא דין ובצד זה 
יש להם יתרון לשערות הזקן עליהם כי הם מושכים השפע בסדר מלמעלה למטה. ולפיכך האי 
שערא סליק בתר אודנין שהוא מקום תליית הדינין ואין ראוי שיכסו על האזנים לעכב 
התפילה העולה עד שם: 
ודע כי האוזן של אריך אפין לא נזכרה כלל לא באדרא רבא ולא באדרא זוט&#x27; ולא נתברר 
אופן תיקונה איך הוא. ונראה כי אוזן העליונה נעלמת מאוד לא שלחו בה יד. ולפיכך לא 
ניתן מקום לשערות הראש להיותם מכסים עליה ובגמרא אמרו חרשו נותן דמי כולו כי האוזן 
עיקר האדם ומזעיר אפין נלמוד דאמרינן באדרא זוטא בדף רצ&quot;ד ע&quot;ב וז&quot;ל. בהאי נוקב&#x27; 
דאודנין תליין נוקבין אוחרנין: 
נוקבא דעיינין נוקבא דפומא נוקב&#x27; דחטמא כו&#x27; הה&quot;ד הטה ה&#x27; אזנך ושמע פקח עיניך וראה 
הא כלא ביה תליא כו&#x27; עכ&quot;ל: 
הנה מבואר כמה גדולה וגבוהה ונעלמת האזן התחתונה שהכל תלוי בה והענין הוא שהכל תלוי 


בהתעוררות התחתונים: 
וכאשר יעלה קול מהתחתונים ממצוקותיהם כי גברו עליה הדינין והקליפות ומקולם כי צעקו 
אל ה&#x27; בכל לב ושועתם לפניו תבא באזניו ועולה הקול ההוא שם ועולה משם אם לטוב לנקב 
העינים ויורדים משם שתי דמעות משני גווני העין סומקא ואוכמא שמשם נמשכין הדינין 
והקליפות ומתבסמים בים החכמה העליונה ומרחם על ישראל. ואי אצטריך לנקום מאויביהם 
יורדין תננא ואשא דרך נקב החוטם וכן להפך ח&quot;ו. וענין שתי דמעות (ד&quot;ש ע&quot;ג) אלו הוא 
כי הדינין נחלקים לשתי חלוקות אם מצד הקדושה וזאת סומקא ואם מצד הקליפה וזאת אוכמא 
וכדאמרינן האי שחור אדום הוא אלא שלקה. ואמרינן בפ&#x27; תרומה בד&#x27; קמ&quot;ט ע&quot;ב וז&quot;ל תכלת 
דא ביומא תנינא אצטבע בשני גוונין סומק ואוכם ותכלת סומק איהו דיליה מיומא תנינא 
כו&#x27; הה&quot;ד וחשך על פני תהום אמאי אקרי חשך דגוון דיליה חשוך ואחשיך אנפי בריין ודא 
איהו סומק ואוכם ובגין דא לא כתיב בשני כי טוב כו&#x27; עכ&quot;ל: 


אל יפתוך רמי הקומה קרואי שאול האומרים כי שם מראות וגוונים במקום הנאצלים העליונים 
עבר עליהם המים הזדונים ויחפו דברים אשר לא כן על אדוני האדונים כי אין שם גוון ולא 
מראה רואה ואינו נראה (ע&quot;ג) המתגאה על גאה. הן אמת כי שרשם למעלה. ותוצאותם הימה כי 
שם נגלו את אשר כבר עשוהו השרשים העליונים כי כח הגוונים לבן ואדום וירוק ושחור 
וזלתו שם דרכי הכוחות כולם ויגלו מהארץ העליונה מאותם ארזי&#x27; אשר נטעו בה לעשות ענף 
ולשאת פרי והוציא ההוא אפריון כגוונא דידהו כדאי&#x27; בפ&#x27; תרומה ואלו הנטיעות הם 
הנקראים עובדא דבראשית והם הם ששת ימים של בראשית ויום שני שהוא גוון סומק כדמסיק 
הוא שורש כל השלשה גווני&#x27; סומק ותכלת ואוכם והם דינא קשיא גבורה דינא רפייא מלכות 
דינא מסאבא מהקליפות ואלו השלש גוונים היו בכח באצילות ולא נתגלו עד הנה בבריאה 
ביום שני וזמ&quot;ש תכלת דא אצטבע ביומא תנינא כלו&#x27; תכלת שהיא המלכות לא נתגלה צבעו 


שהיה בו בכח עד יום שני כי שם נתגלה גוון הגבורה שהוא אדום וגוון המלכות שהוא תכלת 
וגוון הקליפות שהוא שחור ויום שני מכח המלכות הוא שהוא חד מעצי הלבנון דההוא אפריון 
וביום זה שהוא מכח התכלת שהוא המלכות אצטבע בשאר גוונין תכלת זו כי שם הראתה גווניה 
השלשה על ידי יום שני וקא מפרש כיצד אצטבעו וקאמר דסומק איהו דיליה מיומא תנינא ממש 
כעין גוון אשא כי יום שני זה הוציא בו האפריון בגוונא דאשא עלאה והיא הגבורה כי על 
ידה נעשה כדאיתא בפ&#x27; תרומה ונמצא שתכלת זה לא נתגל&#x27; גוונו עד שהוציא ממנו יום שני 
על ידי הגבור&#x27; וביום שני זה נתגלה גוון הגבורה שהיה נעלם במלכו&#x27; והוא גוון סומק 
וירית גוון דהבא מאימא עלאה אשר שם הזהב והיא הנקראת גם כן אלהים אלהים חיים. דכולא 
גוונא חדא שזו גבורה עלאה וזו גבורה תתאה אלא שזה זהב בסוד היין המשמח וזה בסוד 
היין המשכר ויונקת היא התחתונה מהעליונה דהא מסטרא דאימא נפיק גבורה כנודע תכלתא 


נפיק מגו ההוא גוון סומק כי מלכו&#x27; מגבורה יצתה ולא ניכר גוונהא וכד נחית לתת&#x27; אתרחק 
גוון סומק גו ההו&#x27; אתר דאיהו ימא הנה אין ספק שעם היות שיש שמות רבות לספי&#x27; כל שם 
ושם יורה על ענין מיוחד וים יורה על קבוץ המים שבה שנאמר ולמקוה המים קרא ימים והיא 
סוף כד&quot;א בים סוף. והנה כמו שבאצילות היא סוף כל האצילות כן בבריאה לא נתגלה גוונהא 
עד סוף מדרגות הבריאה אחר ששת ימי אפריון זה והוא המקום הנקרא ים כד&quot;א כל הנחלים 
הולכי&#x27; אל הים והם דרגין קדישין דילה אחר ששת ימים אלו. והם ההיכלות שבפרשת בראשית 
ובפרשת פקודי. ומיד אחריהם מצולות ים והם היכלות הטומאה. והנחלים שהם ששת ימים 
הולכים אל הים כי יש שבעה רואי פני המלך והם ששה ימים נמשכין משש קצוות היום העליון 
שהוא הזכר ואלו נקראים ים נמשכין ממנה והם דרגין דילה כדאיתא בפרשת שלח לך וז&quot;ל כל 
אינון דרגין קדישין דילה אקרון ים עכ&quot;ל. והם שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך 


בתולות אחריה רעותיה כנז&#x27; בתקונין ונמשכו ביום ששי של האפריון כדאיתא ריש פרשת 
תרומה והזכרים הולכים אל הנקבות וכולם הולכים אל הים ואז נקראים נחלים כי למעלה 
הולכים באצילות והם נהרות כד&quot;א נשאו נהרות ה&#x27; וזמ&quot;ש כד נחית לתתא בבריאה (ע&quot;ד) 
אתרחק גוון סומק כמו שגבורה באצילות נמשכת עד מלכות דאצילות כי ממנה יצא&#x27; כן בבריא&#x27; 
אתרחק גוון סומק דבריא&#x27; גו ההוא אתר דאיהו ימא שהיא מלכות דבריאה ויצאה מלכות 
דיצירה בצבע תכלת וזמ&quot;ש ואצטבע גוון תכלא ונתן הסיבה כי הסומק עייל גו ימא ואתחלש 
גוון דיליה ואתהדר תכלת. ואם תשאל אם אפילו הרחמים כל עוד שהם יורדין מתמעטין 
והולכין והם נעשים דינין למטה כל שכן שהדינין ברדתם מאת פניו יתחזקו ויעשו דינין 
תקיפין והיכי קאמר דאתחלש גוון דליה. תשובתך היא כי למעלה הם דינין תקיפין כדי שלא 
ידבקו בהם הקלי&#x27; (ד&quot;ש ע&quot;ד) הבאים מצדם וימצא מין את מינו ולפיכך הם תקיפין לכפות את 


הקליפות וכל אשר ירדו הדינין יתחלשו לתת מקום ואחיזה לקליפו&#x27; כי צריכין קצת לימין 
לסעדם וזהו סוד עשיית העגל על ידי אהרן הבא מן הימין. ועל דרך זה הרחמים גמורים אין 
להם בהם אחיזה. וכאשר יחלשו יהיה להם אחיזה בהם מצד הדין שבהם עם הרחמים ולעולם הם 
צריכים קצת רחמים. ולכל מקום אינו דומה השמאל לימין כי הימין אין ממנה הקליפות 
אעפ&quot;י שיש להם אחיזה בה אבל שמאל הוא עצמו מתהפך ונעשה למטה סיגים וקליפות במקום 
הטומאה וזמ&quot;ש בפ&#x27; פקודי דכסף אתהפך לטב וזהב אתהפך לביש וע&quot;ש. ומפני שסמוך לים הם 
מצולות ים שהם הקליפות אתחלש&#x27; גוון דיליה לשים להם שארית בארץ העליונה כדכתיבנ&#x27; ואל 
יקשה עליך מ&quot;ש בפ&#x27; שלח לך בד&#x27; קס&quot;ג ע&quot;ב וז&quot;ל השתא פריש מאן דפריש במתיבתא דסיהרא 
קדישא שפירא איהי בחוורו וכל גוונין מנצצן בה ומרקמן ואיהו בההוא שפירו וחוורו 
דשמשא ממש כו&#x27; וכדין איהו תם ים עם ה&#x27; אלהיו ממש בתקונא חדא איהי לעילא ואיהו לתתא 


לבתר אסתלקת איהי גו דר
גין עלאין כו&#x27; עכ&quot;ל: 
הנה בפירוש שהתכלת דוחה הקליפות ולא מקרבן. דע לך כי אדרבה ממקום שבאת משם ראיה 
ברורה למה שכתבנו כי הנה סיהרא קדישא מתפשטת בשבעה שנים עליונים קדושי&#x27;. והקליפות 
דכר ונוקבא מסתכלות לאחת במקום הקדש ואיהי מתכסות בכסו&#x27; תכלת אשר הוא קרוב להם 
וזנים עיניהם מתכלת זו ונאחזין בה ואינן נכנסין פנימה למקום הקדש העליון גו שבעין 
שנין עלאין: 
ואמנם ביאור מאמר זה הואיל ואתא לידן הוא כי הנה יש שלשה חלוקות בה סיהרא וימא 
ותכלת והקליפות הנקראים מצולות ים והם אצילות בריא&#x27; יצירה עשיה. והנה מסטרא דאצי&#x27; 
היא נקראת סיהרא קדישא והיא שוה לשמש. ואין לה חסרון ולא עניות ולא פגימה והיא 
נקראת תאומתו שזה לו לא הוא גדול ממנה ולא היא גדולה ממנו. ומסטרא דבריאה נקראת 
ימא. ובהשפיע בה השבעין שנין עלאין והם השבעה נחלים ההולכים אל הים והם הרזים אשר 
ניטעו בה והם שבעה ימי&#x27; זכרי&#x27; וכנגדם יוצאין ממנה שבעה ימים והם דרגין דילה 


והיכלותיה והזכרים ימי רפויים רחמים והנקבות ימים דגושין נקבות דין ואלו הם שבעה 
בשבעה מוצקות וארבעה עשר יום אלו הם י&quot;ב בקר אשר תחת הים. (דף י&quot;א ע&quot;א) והים עומד 
עליהם מלמעלה כי השביעי כלול מכולם בימים ובנחלים והוא גופא דימא תפארת ומלכות 
הנכללים בבריאה זה בזה והיו לאחדים ונשארו י&quot;ב בקר אשר הים עומד עליהם כי כמו 
שבאצילות העליון בצאת הנקבה מאחוריו גוף שניהם היה אחד. ומתפרשין בדרו&#x27; בידין 
וברגלין כמו כן בבריאה הים דהיינו גופא עומד על י&quot;ב בקר והם ששה קשרי&#x27; שבשני זרועות 
ימין ושמאל שבשני הירכיים כדאמרינן בפ&#x27; ויחי. והנה העליונים זכרים והתחתוני&#x27; נקבות 
ובבריאה הוא דקאמרינן דלית לה מדילה כלו&#x27; כי אם מהשבעי&#x27; שנים עליונים הבאים מת&quot;ת 
והם מים זכרים ועל ידי כך יוצאין ממנה מיין נוקבין וזמ&quot;ש דדוד לית ליה כלום אלא 
שבעין שנין דיהב ליה אדם קדמאה והם הם הנמשכין ובאין לה מעלמא עלאה דיובלא הנק&#x27; שבע 


שנים והם הנחלים ההולכים אל הים ונעש&#x27; מהם ים על ידי מים נקבות דילה ודרגין דילה 
וכדפרישית ובההוא ימא דילה גו שבעין שנין דהיינו השבעה העליונים נמשך מהם עוד נונא 
חדא הוא החילזון. והוא התפשטות האבר הקדוש יסוד בבריאה בנקודה אמצעית שבה כי כמו 
שבאצילות יש אות ברית ונקודת ציון הנכנס בה כן בבריאה וזמ&quot;ש גו שבעין שנין שהוא 
היסוד שהוא לגו נשאר וטמיר וכמו שהשבעה שנים עליונים הולידו בה דוגמתה על ידי יסודא 
דעבד שמושא כדאית&#x27; בפ&#x27; תרומה כן בבריאה על ידי נונא זה דהיינו היסוד עשתה הבריא&#x27; 
דוגמתה כד עבד שימושא ההוא נונא בנקודה שכנגדו מדרגין דילה והיא ציון שבבריאה 
והוציא ממנו גוון תכלת וזה התכלת כסא דין ים המלח מלח הוא ברית קדש וים אינון דרגין 
היוצאין על ידו והוא המולחן כדי שלא יסריחו והם ממולח טהור קדש והוא המקום הנקרא 
יראה ואין להשבית מלח זה מפני הקליפות הסמוכים שם ויראה בישא הקרובה להם וזה התכלת 


הנקרא יצירה והם הם השבעה מדורין אשר סביב להיכלות כי ההיכלו&#x27; בבריאה והמדורין 
ביצירה: 
ודע כי השנים העליונים הם בבינה ובצאתם בת&quot;ת הם חדשים (ד&quot;ש דכ&quot;ה ע&quot;א) ובתוך המלכות 
הם שבועות ובצאתם ימים ששת ימי בראשית ואיהי נטלא גוון דא ותקינת ליה כמו שבצאת ששת 
ימי הבריאה הזכרים הוציאה כנגדן נקבות כן ביצירה וזהו ותקינת ליה ואתחפיא לבר כי 
זהו לבושא מפני המצולות ים כדמסיק לאו דהאי גוון לבושא דילה כי אין מלבושה כי אם שש 
וארגמן והם הששה ימים העליונים וזהו שש וארגמן הוא כלול מכולם והוא גופא דכתבינן 
לעיל וקאמר שש אע&quot;ג דשנים עשר אינון כי נכללין זה בזה והאי גופא הוא הנקרא כס&quot;א 
בסוד ארבע רגלים שהם ארגמן אוריא&quot;ל רפא&quot;ל גבריא&quot;ל מיכא&quot;ל נוריא&quot;ל ונוריאל ואוריאל 
חד הוא בסוד דין ורחמים כדאיתא בפ&#x27; בראשית והאי שש הוא שש דרגין לכרסיא וכולא כרסיא 
וכמ&quot;ש בפ&#x27; בא בר&quot;מ לבתר עבד משמשין לאילין מאנין כרסיא בארבע סמכין ושית דרגין 


לכרסיא וכולא כרסיא עכ&quot;ל. ואלו הם י&quot;ס דבריאה ותכלת הוא כסא דין ובו עשר כתות 
המלאכים והם י&quot;ס דיצירה וזמ&quot;ש בפ&#x27; בראשית דף נ&quot;א ע&quot;ב ת&quot;ח כל אינון דלעילא בההוא 
נהורא תכלא (ע&quot;ב) אתכלילן עכ&quot;ל. ודע דהאי נונא מטטרו&quot;ן דיוקנא דצדיק חי עלמין דאיהו 
הוא דאפיק האי גוון תכלא ונמצא שהוא בבריאה בשית דרגין לכרסיא וממנו היצי&#x27; שהוא עץ 
הדעת טוב ורע כי סמוך לו הקליפות והיא מתכסה בתכלת זה הבא לה על ידי מטטרו&quot;ן דיוקנא 
דיוסף הצדיק כדכתיב והוא נער וזמ&quot;ש דיוסף חפי על אימיה שלא יסתכל בה עשו סטרא אחרא 
בישא ונתכוונו למה שכתבנו ותכלת זה נמצא בדג שבים כנרת והוא בחלק זבולון שהוא ירכא 
שמאלא הוד ובה היה אוחז דוד והיה הכנור מנגן מאליו. ולפיכך היה דוד אדמוני בסוד 
ההוד שהוא דין וממנו התעוררו&#x27; לזווג בחצי הלילה שהיה קם דוד בסוד שמאלו תחת לראשי 
(אמר שמו&#x27; אפשר שלכן דוד עולה י&quot;ד כמש&quot;ה ודוד מנגן ביד ועם הכולל עולה ט&quot;ו כמספר 


הוד ולכן רוב שירותיו היו בהוד הודו לה&#x27; כי טוב כנלע&quot;ד) ועל ידו הקב&quot;ה שט בי&quot;ח אלף 
עלמין כי על ידו מתעורר צדיק חי העולמים. ולפיכך הי&#x27; דוד חי וקיים כי על ידי ההוד 
מתעורר היסוד שהוא חי העולמים ובדיוקנא דיליה מטטרו&quot;ן בבריא&#x27; והוא ההוא נונא דנפיק 


</div>
