{"bookId": "kabala-4dc55b77f7b3", "part": "1", "torah": "29", "title": "שער מאמרי רשבי — קטע 29", "hebrewTitle": "קטע 29", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-4dc55b77f7b3/1/29/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-4dc55b77f7b3/1/29/", "segments": [{"index": 1, "he": "וחירות וזמ\"ש דמתמן נגדי כל ברכאן ואם שפע חיות וקיום והעמדה לספירות ולכל הנמצאים \nבסוד ואתה מחיה את כולם כי הנה המלאכים אם יפסק מהם השפע העליון כרגע לא יוכלו \nלעמוד כדאיתא בפ' ויקרא ולשפע שני זה אמר ומתמן נפקא לקיימ' כולא (דף טו\"ב ע\"א) \nושני שפעים אלו נעשי' על ידי זווג העליון וכאשר יחסר מהם דהיינו שפע הברכה לא יקרא \nזווג שלם. וזמ\"ש בפ' אחרי מות בדף ס\"א ע\"ב וז\"ל ת\"ח כתיב ונהר יוצא מעדן להשקויג את \nהגן האי נהרא אתפשט בסטרוי בשעתא דמזדווג עמיה בזווגא שלים האי עדן כו' כדין כתיב \nעד שהמלך במסיבו כו'. ומתברכאן עלאין ותתאין כו' עכ\"ל. ביאור הדברים כי הבינה \nמתפשטת בשש קצוותיה לעטר הבן הנעים וזה כשהזווג העליון שלם בשני מיני השפע שכתבנו \nוזמ\"ש בשעתא דמזדווג עמיה בזווגא שלים האי עדן שיהיה הזווג שלם לברכה וקיום והזווג \nהשלם הוא כשהוא בההו' נתיב דלא אתידע לא לעילא ולא לתתא. והענין הוא כי צריך \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "התעוררות תחתונים כדרך הזווג התחתון להעלות מיין נוקבין ולכן צריך לכוון בתפלתו עד \nשם ואז הנתיב ההוא יעלה מים נקבות לקבל מים זכרים ונתיב זה לא אתידע לעילא ולתתא לא \nבסוד מיין נוקבין ולא בסוד מיין דכירין כדפרישית לעיל ואין הזווג שלם אלא על ידי \nנתיב זה וכאשר אין התעוררות תחתון אין הזווג ע\"י נתיב זה כי אין מיין נוקבין ונתיב \nזה למטה הוא סוד מיין נוקבין כדכתיבנא לעיל ואין הזווג לצורך ברכה וחירות אלא לשפע \nהשני שהוא קיום והעמדה לבד וזה היה משנחרב בית המקדש דאתתרכת ה' עלאה כנז' בתקונין \nלענין מין שפע זה בלבד כי אין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו אבל לעולם יש זווג \nעליון ולפיכך לא פסיק יוד מאתר דא לעלמין כי השפע השני אי אפשר זולתו אלא שאין \nהזווג שלם לברכה (ד\"ש ע\"ב) ולחירות לעטר הבן הנעים לשיזדווג בכלתו על ידי היסוד כי \nהצדיק אבד משחרב ב\"ה ונשבע השי\"ת שלא יכנס בירושלים של מעלה עד שיכנס בירושלים של \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "מטה ונמצא שיש זווג אלא שאינו שלם וזמ\"ש בפ' לך לך לא תימא כד מתחבראן אלא מתחברן \nודאי לומר שלעולם לא מתפרשאן כי נקראים רעים כדאיתא בפ' ויקרא ולא שייך לומר כד \nמתחבראן שנראה שיש זמן שאינן מתחברים דודאי מחוברים הם תמיד ולא נקט כד מתחבראן אלא \nלומר כשמתחברין חיבור שלם שיש זמן שאינו שלם. וכאשר הזווג שלם אשתכחו ברעותא דהיינו \nהרצון המתגל' במצח ומתפשט עד המזל אשר על ידו הוא זווג חכמה ובינה דבמזלא תלייא \nזווגא דילהון כנז' בפ' אחרי מות ואפשר דברכה וחירות ולקיימא כולא שלשה אלו הם בני \nחיי ומזוני. בני חיי היינו ברכה לאפקא ברכאן למטרוניתא על ידי היסוד כדקתני הכא \nמזוני היינו חירו חיי היינו לקיימא כולא ושלשה אלו לאו בזכותא דהיינו חסד כדאיתא \nבתיקונין תלייא מינתא (א\"ש צ\"ע כי היכל הזכות הוא בגבורה ואפשר כי זה כנול בזה וזה \nבזה) אלא במזל' תלייא מילת' חיבורא דילהון לאפק' בני חיי ומזוני לעלמ' דאתי ומשם \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "נמשכין למלכ' קדיש' וכדין כתיב בעטרה שעטרה לו אמו בסוד ששה קצוותיה המתפשטין \nומאירין בו בכל שש קצוותיו וזהו ענין אתפשט בסטרוי ונפקי מבועין ונחלין שבתו' הבינ' \nוירית ההוא בן אחסנתא דאבוי ואימיה הם תרין עטרין דהוו גניזין באבא ואימא והשתא \nירית לון כדאיתא באדרא זוטא והענין הוא כי סדר אצילות ת\"ת למטה מחסד וגבורה ועל ידי \nזווג זה יורש את (ע\"ב) אביו ואת אמו לעלות למעלה על חסד וגבורה בסוד שרשם הגנוז בהם \nעיטרא דאקרי חסד ועיטרא דאקרי גבורה ונמצא למעלה מהם ויונקים משרשיהם הגנוזים בתוך \nהת\"ת אשר ירשם עתה מאביו וירש מקומם ואז יקרא בן חורין כי אינו משועבד לחסד וגבורה \nאלא לאבא ואימא בעלותו למעל' עליהם ואינן מגיעין שם הקליפות אלא חירות בסוד היובנ. \nואפשר שתרין עטרין אלו הם הנהר המתפשט בצדדיו שהיא הד' שבה' שנתפשטה למטה ולמעלה \nבשני צדדיה דהיינו נהר היוצא מעדן דהיוד שהוא העדן נתפשטה לכאן ולכאן למעלה ולמטה \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "ונעשה ד' כדאיתא בפ' ויקרא והצד השלישי שבה\"א הוא הת\"ת שנתעברה והיה בתוך מעיה \nואח\"ך יצא לחוץ בסוד ו' שבשם והשני צדדין הם חסד וגבורה הגנוזים ואתפשט בסטרוי \nוהוריש' לבן הנחמד ונמצאו לבן שני ענינים אם הארת שש קצוותיו על ידי המבועין \nוהנחלים היוצאין מהנהר והם שש קצוות הבינה המאירים בשש קצוותיו וזה יקרא ברכה \nלריבוי בריכות המים הנמשכות מהנהר ויקרא גם כן תפנוקא ותפנוקי מלכים שהם השש קצוות. \nואם אחסנתא דאבוי ואמיה לרשת מקום חסד וגבורה. בקחתו את שרשם הגנוז למעלה וזה יקרא \nחירו בן חורין כדפרישית ויקרא ענוגא כד\"א אז תתענג על ה' והיינו דאמר התם בפ' ויחי \nכל ברכאן וכל חירו. והכא נמי אמרינן כדין הוא אשתעשע בההוא ענוגא ותפנוקא ושעשוע זה \nלצורך הזווג להוציא מ\nיין דכורין מלמעלה למטה כשם שיש שעשוע בנשמות הצדיקים התחתונים למיין נוקבין כן \nצריך שעשוע להתענג ולהוציא מיין דכורין בסוד היין המשמח ומבשרינו נחזה כי השמחה \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "והתענוג ירבו תאוה ואז באותה שעה שהוא עומד בתפנוקי מלכים בהארת שש קצוותיו ויתיב \nבעטרוי דהיינו אחסנתא דאבוי ואמיה אז ברית קדש פועל פעולתו ומפיק ברכאן למטרוניתא. \nוכל הנחלים הולכים אל הים ומשמע לי מדקא' לאזדווג' מלכא קדישא במטרוניתא דהיינו \nמיין נוקבין היוצאי' על ידי היסוד מבועי דבירא ויסודא והם מעוררים הזווג לאזדווגא \nמלכא במטרוניתא והיינו דקאמר נרדי שהוא היסוד שבה והיינו נתן ריחו מלמטה למעלה \nכענין הריח: \nהנה עלה בידינו שהזווג השלם הוא לברכה וחירו. ולאפקא מבועין ונחלין וזה חסר בזמן \nהחרבן. אמנם יש זווג תמידי להעמידם על עמדם וכמ\"ש ומתמן נפקא לקיימא כולא ולפי \nשזווג זה תמידי לא פסיק יוד מהאי אתר לעלמין. וזמ\"ש וע\"ד לא פסיק יוד מהאי אתר \nלעלמין ולפי' היושבי יוד יתירה על חכמה שבבינ' בסוד פטר רחם כדפרישית ולפיכך אחיד \nלעילא ברזא דחכמתא עלאה בסוד השביל של יוד הנכנס בה וזה בסוד סמך ואחיד לתתא רביעא \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "על בנין בסו' מ\"ם סתומה כדאיתא בפ' תרומה ויתיב על כרסיא דאבהן שהם שמים. אש ומים. \nאברהם ויצחק וכללות שניהם דהיינו שמים וקאמר תרי זמני יתיב לומר (ד\"ש ע\"ג) כי פעמים \nיתיב על כרסייא דאבהן ויעקב שוה לאבותיו ולפעמי' יורש אחסנתא דאבוי ואמיה ונעשה כסא \nבפני עצמו. גבוה מהם כדפרישית ואז יתיב על כרסיא דאקרי שמים: \n(ע\"ג) נמצינו למדין דעומקא עלאה היינו בינה. בסוד היוד שבה וכן עמיקא דכולא יקרא \nבסוד מצד יוד שבה וזמ\"ש בסוף פ' צו והכא מעמיקא דכולא דכתיב כי עשית פלא פלא כמה \nדכתיב ויקרא שמו פלא והא אתמר ופל' היינו נתיב לא ידעו עיט כדאיתא בפ' בלק הנה \nשעמיקא דכול' תיקרא בבחינת הנתיב שבה ובפ' בהעלותך בדף ק\"ג ע\"א וז\"ל ר' אחא אמר \nבשעתא דעמיקא דכולא נהיר נהירן בנחלא ונחל' נגיד באורח מישר לאשקאה כלא כדין כתיב \nבהעלות בגין. דהא מעמקא דכלא נפקי. בהעלות דאתי מסטרא עלאה דעמיקא דכלא דאקרי מחשבה \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "וכלא חד מלה וכדין כנ\"י אתברכא וברכאן משתכחי בכולהו עלמין עכ\"ל. ביאור הדברים \nדסתימא דכול' היינו מוחא סתימאה והיא חכמה קדומה וכאשר תאיר בבינה אורותיה והם השש \nקצוות הנעלמים בה והם הנקראים נהירין ויורדין ממנה לבינה ומן בינה נגיד בארח מישר \nלהשקות השש קצוות התחתונות בסדר נכון וישר בסוד יהו\"ה ישר ולא הוה\"י מהופך שהוא \nתגבורת הדין אז יקרא בהעלו' כי ממקום עליון נמשכין ויוצאין שש קצוות עליונות להאיר \nבתחתונות מחכמה לבינה ומבינה להם. ואין הבינה משמשת אלא מעבר לבד וזמ\"ש בגין דהא \nמעומקא דכלא נפקי שהוא החכמה בסוד הנתיב שבה ולא מהנתיב התחתון שבתוך הבינה אלא \nמהנתיב העליון הנובע מיין דכורין ולכן חזר ואמר מסטרא עלאה דעמיקא דכלא דאקרי \nמחשבה. עוד אפשר דמסטרא עלאה היינו מוחא סתימאה המשפיע' לחכמה שניה שהוא אבא ומשם \nלאימא שהיא נחלא דנהיר נהירין בה כדלעי' ואמר דאקרי מחשבה בסוד המוח היורד משם \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "לנתי' והנה מקום המחשבה הוא המוח ולפיכך אקרי מחשבה: \nושנינו בפ' ויחי בדף רכ\"א ע\"א וז\"ל ר' שמעון פתח ואמר אני חבצלת השרון כו' ד\"א אני \nחבצלת השרון דבעיא לאשקאה משקיו דנחלא עמיקא מבועא דנחלין כד\"א והי' לשרב לאגם \nשושנת העמקי' דקיימא בעמיקתא דכולא מאן אינון עמקי' כד\"א ממעמקים קראתיך ה' חבצלת \nהשרון כו' שושנת העמקים דהיא משניא גוונהא זמנין לטב וזמנין לביש זמנין לרחמי זמנין \nלדינא עכ\"ל. הכונה כי אני דהיינו מלכות בסוד ציון שבה אשר היא נכרת על ידו לומר אני \nהוא ולא הזכר העליון כי אין להם הכר כי אם בו מקום שהוא ניכר מזכרות לנקבות והוא \nהנקודה האמצעית שבה כדאיתא בהקדמת בראשית: \nבמדרש רבה בפ' י\"א וז\"ל תני ר' שמעון בן יוחאי אמרה שבת לפני הקב\"ה רבש\"ע לכולם יש \nבן זוג ולי אין בן זוג אמר לה הקב\"ה כנ\"י היא בן זוגך כו'. הכונה היא כי כל אברי \nהנקבה העליונה כנגדם יש באברי הזכר העליון זולתי נקודת ציון שאין לה בן זוג בזכר \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "כנגדה ולפיכך אמרה שבת שהיא נקודת ציון שבנקבה לפני הקב\"ה שהוא בינה לכל נתת בן זוג \nכי כל שאר אברי כנגדם הם בזכר מש\"כ בנקודת ציון שאין לה בזכר בן זוג וזהו מ\"ש ולי \nלא נתת בן זוג והשיבה כנסת ישראל היא בן זוגך והכונה היא כי הנה בבריאת העולם עדין \nלא היה זווג שלם כי אם אחור באחור כנודע (ע\"ד) כי עד יום ששי דאהדרו אפין באפין \nלמטה לא נתקנו למעלה והעולם לא נברא אלא בסוד החיבוק לבד בסוד שמאלו תחת לראשי \nולפיכך נברא בדין בראש השנה. והזווג לא נעשה עד יום שבת שאז נועדו יחד המלך והכלה \nעל ידי ברית קדש. והכלה כאשר לא ראתה אלא סוד חיבוק לבד אבר עם אבר זה כנגד זה שאלה \nעל נקודה אמצעית כי לא ידעה לה בן זוג כענין שאר האברים והשיב לה כי אין בן זוג זה \nכשאר בן זוג שאינו אלא להדבק זה עם זה לבד. אלא זה נכנס לתוך זה כמער איש ולויות \nומכניס הטיפה הזרעית מהמחשבה העליונה בסוד המוח ובסוד ישראל עלה במחשבה בסוד הדעת \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "ומוריד הטיפה לנקודת ציון וזמ\"ש כנסת ישראל היא בן זוגך לומר שהכנסת האבר הקדוש הוא \nהבן זוג ולא דיבוק לבד כשאר האברים אי נמי עוד יש לומר דהשיבה כנסת ישראל דהיינו \nנקודת ציון העליונה שבבינה שהיא מכנסת שפע מישראל העליון שעלה במחשבה בסוד הדעת \nשנכנס בנקודת בינה היא בן זוגך כי גם היא יש לה נקודה זו נמוך וממנה תקבלי שפע \nלהוציא מיין נוקבין על ידי צדיק דנפיק ברזא דבנימין הצדיק לאפקא מיין נוקבין וז\"ש \nע\"ד כדלעיל וזה על ידי נשמות הצדיקים דאינון מיין נוקבין דילה וכדכתיבנא ולפי \nשהזווג העליון בג\"ע העליון בשבת. ואי אפשר אלא על ידי מיין נוקבין דאושידת לקבל \nמיין דכורין כנודע לפיכך נאמר לה כנסת ישראל היא בן זוגך לקבל ממנו מיין נוקבין \nלצורך הזווג ולא תתמה איך קורא כנסת ישראל בינה כי כן שנינו בפ' יתרו בד' פ\"ה ע\"א \nוז\"ל אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך כו' ר' אלעזר פתח שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "אמך שמע בני מוסר אביך דא קב\"ה ואל תטוש תורת אמך דא כנסת ישראל מאן כנסת ישראל דא \nבינה כמה דכתיב להבין אמרי בינה ר' יהודה אומר מוסר אביך דא היא חכמה כו' ר\"י אמר \nהא והא חד מלה אתפרשו ר' יוסי אמר כו' א\"ר יהודה כו' ר' אבא אמר כו' ר' יוסי אמר \nכו' ר' יצחק אמר כו': \nהכונה היא כי ר' אלעזר פירש דמוסר אביך הוא קב\"ה דהיינו ת\"ת ישראל ותורת אמך היינו \nכנסת ישראל דהיינו בינה שישראל היה כנוס בתוכה והוציאתו לחוץ ולפיכך נקראת כנסת \nישראל וישראל זה הוא תורה שבכתב דתורה היתה בכתב דהיינו בינה דנקראת כתב וממנה יצא \nלחוץ ומשום הכי קאמר תורת אמך דתורה מאם העליונה דהיינו בינה יצתה ומייתי ראיה \nדכתיב להבין אמרי בינה. אלמא אמרות התורה הם מבינה ומשום הכי לא פריש דאביך היינו \nחכמה משום דסבירא ליה דאורייתא מבינה לחוד נפקא ולא מחכמה כדאמר ר' יוסי לקמן הילכך \nאביך היינו ת\"ת ישראל ולא חכמה. ור' יהודה סבר דמתרוייהו אתכליל ודאי כדקאמר איהו \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "גופי' לקמן הילכך מוסר אביך דא היא חכמה מה שנכללה התורה מחכמה ותורת אמך מה שנכללה \nהתורה מבינה כי משניהם נכללה ומשום דלא סביר' ליה דנפקת אוריית' דהיינו ישראל מבינה \nמשום הכי לא קרי לבינה כנסת ישראל אלא בינה לחוד: \nוזה שבא לפרש לנו ר' יצחק שלא תאמר דכיון דר' אלעזר נקט כנסת ישראל ור' יהודה (דף \nי\"ח ע\"א) נקט בינה משמע דתרי מילי נינהו וכן אל תטעה לומר דמדקאמר ר' אלעזר מוסר \nאביך דא קב\"ה ור' יהודה אמר דא חכמה שהכונה על חכמה ממש ונמצאו חולקים זה על זה \nליתא אלא הא והא חד מלה אתפרשו ואין מחלקותם תלוי אלא אם התורה יצאה מחכמה עליונה \nגם כן או מבינה לחוד ולפי שר' אלעזר סבירא ליה דמבינה נפקת משום הכי מפרש דאביך \nהיינו קב\"ה ולא חכמה ותורת אמך היינו חכמה היינו תורה היוצאת מאמך דהיינו בינה \nולפיכך קראה כנסת ישראל כי ישראל היה כנוס בתוכה ור' יהודה דסבירא ליה דתרוייהו \nאתכלילת מפרש דמוסר אביך היינו מוסר הנמשך מאביך דהיינו חכמה ולעולם התורה קאי בחלק \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "שנכללת מחכמה והיינו דקאמר דא היא חכמה ולא קאמר דא חכמה לומר שמוסר זה היא החכמה \nשנכללה ממנה התורה ותורת אמך היינו מה שנכללה התורה מבינה וכדפרישית: \n(המשך במסמך הבא): \n \nפירוש ספרא דצניעותא פרק א (המשך)\nעוד שנינו שם ר\"י או' אנכי דא שכינת' כדכתיב אנכי ארד עמך כו' ה' אלהיך דא כנסת \nישראל דכתיב ואל תטוש תורת אמך ור' יוסי לטעמיה דסבירא ליה דתורה מבינה נפקת ומשום \nהכי קרי לבינ' כנסת ישראל וכדפרישית הנה נתבאר לך דכנסת ישראל היינו בינה \nוכדכתיבנא. ושנינו בפ' ויקרא בדף ד' ע\"ב וז\"ל ת\"ח כד נחתת שכינתא למשכנא כתיב כלת \nמשה חסר וא\"ו כלת משה ודאי ואוקמוה אבל רזא דמלה כלת משה כד\"א כנסת ישראל וכלא חד \nמלה ולמלכא עלאה אתמר כו' עכ\"ל. ירצה כאשר ירדה שכינה למשכן נזדווגה עם משה ולפיכך \nכתיב כלת משה לומר שהיתה כלתו אבל רזא דמלה סוד אחד גדול לומר שעלה משה בסוד הדעת \nונזדווג עם הכלה העליונה שהיא נקראת כנסת ישראל וזכה לבינה כנודע ולפיכך אנו אומרים \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "ישמח משה במתנת חלקו דהיינו בינה כנז' בתיקונין וזמ\"ש ולמלכא עלאה דהיינו דעת אתמר \nהנה גם כן כאן נתבאר כל מה שכתבנו דכנסת ישראל היא בינה: \nודע שאין הכונה בינה ממש אלא כך עיקרן של דברים שיש לת\"ת שתי בחינות גופ' ונשמת' \nגופא דא יעקב ונשמתא דא משה ומסטרא דנשמתא אתקרו עמודא דאמצעיתא ישראל וכן יש \nלמלכות שתי בחינות גופא ונשמתא גופא דא שכינתא ונשמתא היינו כנסת ישראל דנשמתא \nדעמודא דאמצעיתא היינו ישראל וזה סוד יעקב וישראל דא מגופא ודא דנשמתא כמו יעקב \nומשה ונשמתא דמלכות היינו כנסת ישראל (ד\"ש דף ל' ע\"א) אחד באחד יגשו נשמה עם נשמה \nונקראת אספקלריא המאיר' והיא כלת משה ביחוד לבד ולא זכה לה כן שום נביא כי לא זכו \nלה כי אם מלבר מגופא והיא אספקלריא שאינה מאירה וכלת משה היא הצלע כדאי' בתקונין \nאשר לקח מן האדם אשר ממנה נברא הגוף היא השכינה וצלע זה היא יוד נשמה להא וכשם \nדנשמתא דת\"ת מבינה כדכתיבנ' לעיל כן נשמת' דמלכו' היא בינה אלא שנשמתא דת\"ת הוא דעת \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "הגנוז בבינה במעוי דאימא כנודע ונעשה נשמה לשש קצוות הת\"ת דאתי בשית סטרין ומה \nדאשתאר נעשה נשמה למלכות ודעתה קלה כי אינו כי אם שארית השש קצוות והוא קל ולפיכך \nנשים דעתם קלה כדאיתא בפ' שלח לך ומכל מקום כנסת ישראל היא בינה ועולה ע\"ד שכתבנו \nודע כי זה שאמרנו דנשמת ת\"ת הוא דע' הגנוז בבינה (ע\"ב) וזכה לו משה היינו נשמתא \nלגופא לשש קצוותיו לבד בסוד רוח אבל נטמתא דמוחא דיליה הוא מחכמה ונעלמה מעיני כל \nחי ונשמתא דמוחא דמלכות דעת הגנוז בתוך בינה ושש קצוותיה דעתה קלה כדכתיבנא ודי בזה \nודע דבינה אע\"ג דאיהי נוקבא הואיל וסיומא דגופא דכורא קרינן לה דכור' כדאיתא בפ' \nויחי ולפיכך אמר כנסת ישראל הוא בן זוגך ולא אמר בת זוגך הנה נתבאר מאמר אמרה שבת \nכל הצודק וממנו נלמוד לנקודת ציון אשר אין דומה לה כי אם בבינה ולפיכך נקראת אני כי \nבה ניכרת לנקבה כדכתיבנא. ולפיכך היא חבצל' השרון כי נקודה זו צריכה לנקודה עליונה \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "שבבינה לשתות ממנה ולקבל שפע מיין נוקבין לאושדא לקבל מיין דכורין כדכתיבנא וזמ\"ש \nדבעיא לאשקאה משקיו דנחלין עמיקא מבועא דנחלין היינו נקודת ציון שבבינה ועומק שבה \nוהוא מבועא דנחלין בסוד מבועא דבירא הנובע ממטה למעלה והאי קרא דמייתי והיה השרב \nלאגם טעות סופר הוא וצריך לומר והיה השרון בערבה וכן כתוב בפ' אמור ויליף מיניה \nדשרון היינו מקום שמן ודשן לא יחסר בו מים מדקאמר שיהיה בערבה שהוא מקום יבש אשר \nאין בו מים מכלל דשרון היינו מקום שמן ודשן והיינו בינה בסוד נקודה ועומק שבה אשר \nהיא תמיד דשנה ורעננה לא יחסר כל בה כי בנקודה ההיא ימצאו בה שני מיני שפע אם מי \nהחכמה העליונה הנכנסים לתוכה והם הנקראים מיין דכורין והוא הנקרא שקיו דנחלין ואם \nמבוע שבה הנובע מלמטה צמעלה מיין נוקבין וזה יקרא עמיקא מבועא דנחלין וכדכתיבנא \nשושנת העמקים דקיימא בעמיקתא דכולא מאן אינון עמקי' כדכתיב ממעמקים קראתיך ה' הכונה \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "שהיא מקבלת מחכמה והוא הנתיב שבבינה בסוד יוד שבה כח נקבו' הנקרא עמיקתא דכולא \nכדכתי' לעיל והשתא מפ' תו דלאו למימרא כשהמלכות שותה ומקבלת שפע ממימי הנקודה \n", "en": ""}]}
