{"bookId": "kabala-4dc55b77f7b3", "part": "1", "torah": "30", "title": "שער מאמרי רשבי — קטע 30", "hebrewTitle": "קטע 30", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-4dc55b77f7b3/1/30/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-4dc55b77f7b3/1/30/", "segments": [{"index": 1, "he": "העליונה אחרי רדת המים למטה דרך המדרגות אלא מההוא אתר דשקיו דנחלין נפקי ולא פסקו \nכשהיא עולה למעלה ומקבלת מאותו המקום ממש בתחילת יציאת המים העליונים וכן גם כן מאי \nדקרי לה שושנה כשמקבלת מחכמה שבבינה לאו כשמקבלת למטה במקומה דרך המדרגות אלא \nכשעולה יותר למעלה ומקבלת מההוא אתר ממש דאקרי עמיק' דכול' שהיא היוד והיא סתימא \nמכל סטרין כי היא נקודא סתימא ואין לה שום חלל ולא שום פתיחא כשאר האותיות ולפיכך \nנקראת סתימא מכל הצדדין. ואפשר דהאי עמיקא דכולא סתים מכל סטרין היינו חכמה שבכתר \nמוחא סתימא דלא אתפתח כלל והיינו דקרי לה עמיקא דכולא ולא עמיקתא דכולא כדקאמר \nברישא דברישא קאמר דקיימא בעמיקתא דכולא לו' שעולה ועומדת אצל היו\"ד שבתוך הבינה \nשהיא כח נקבות שבה וזהו דקיימא ושם מקבלת מהנתיב העליון הנקרא עמיקא דכולא כח זכרות \nאו מהמוח הסתום וכדפרישית. והש' מפרש אמאי קארי לה זמנין חבצלת וזמנין שושנה וקאמר \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "דבקדמיתא כחבצלת דענפין ירוקין והכונה היא כי קודם הזווג יש חיבוק ונישוק והחיבוק \nהוא כשהזכר אוחז בה ממקומה שהוא נמטה מן היסוד ומעלה אותה בין זרועותיו עד בינה \nשהוא סמוכה לזרועותיה ומשים שמאלו תחת לראשה (ע\"ג) בסוד היין המשמח הבא מבינה לעורר \nהזווג וזמ\"ש לקמן בעדנא דבעיא לאזדווגא במלכא כי אין התעוררו' לזווג כי אם מצד \nהשמאל הבא מבינה בסוד היין המשמח ולא המשכר והוא המעורר את אהבה ואז הם קצוותיה \nירוקין שמקבלת מבינה שהיא קו ירוק כנודע וזמ\"ש אסתר ירקרוקית היתה כו' ואז היא \nבעייא לאשקאה משקיו דנחלין בסוד עלייתה עד הבינה כדפרישית: \n(ד\"ש ע\"ב) ודע כי בחיבוק אין מקום לשלשה קצוות התחתונות שהם נה\"י כי החיבוק בסוד \nהזרועות והגוף בסוד שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני ולפיכך לא הזכיר בחבצלת שית \nטרפין אבל בנשיקין שנושקין זה לזה לאתדבקא רוחא ברוחא על ידי נצח והוד העליון והם \nהשפתים כנודע מתעוררים נצח והוד התחתונים לפעול פעולתם ואות ברית קדש נכנס במקומו \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "ואז היא בשית טרפין שש קצוות ותקרא שושנה על שם שש קצוותיה וז\"ש שפתותיו שושנים \nבסוד הנשיקין והנה כאשר נצח והוד העליונים פועלים לאתדבקא רוחא ברוחח ע\"י הנשיקין \nכנז' בפ' תרומה כן התחתונים פועלים לאתדבקא רוחא ברוחא כמער איש ולויות וזמ\"ש לקמן \nבתר דאתדבקת ביה במלכא באינון נשיקין והנה החיבוק על ידי הבינה כדפרישית והנישוק על \nידי חכמה כי אין זווג אלא מצד החכמה וכמ\"ש בפ' אמור וגם אמנה אחותי בת אבי היא כו' \nכמבואר שם וכאשר יזדווגו ויתמזג האודם שהוא המלכות עם הלובן שהוא הת\"ת אז היא \nכשושנה סומקא בגוונין חיוורין: \nודע כי השפתים הנושקין העליון והוא נצח הוא מהחכמה והתחתון הוא הוד והוא מבינה אלא \nשהוא מצד החכמה שבבינה בסוד נתיב נקבות שבה כדפרישית כי התפשטות בינה בחמשים שעריה \nעד הוד וחמשים שערים הם ה\"י מאלהים ה' פעמים י' הרי חמשים ונמצא שהתפשטו' שעריה עד \nהוד הם בסוד יוד שהוא חכמה שבבינה והיא כח נקבות שבה בסוד ה' על יוד נוקבא כמבואר \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "בתקונין וזו נקראת עמיקתא דכולא ומלכות נאחזת בהוד זה שמצד חכמה שבתוך בינה וזמ\"ש \nדקיימא בעמיקתא דכולא ות\"ת נאחז בנצח זה שמצד החכמה עצמה. ונקרא עמיקא דכולא כח \nזכרות שבחכמה ומלכות מקבלת מת\"ת השפע המגיע לו מחכמה ונמצא שיש לו שני עמקים עמיקא \nדכולא ועמיקתא דכולא ולפיכך נקר' שושנת העמקים והנה על ידי הנשיקין נכלל הרוח \nהחיוני שבה בו ורוח החיוני שבו נכלל בה ונמצא שיש לכל אחד שני רוחין שהם ארבעה \nכמבואר בפ' תרומה ונמצא שגם הוא כלול מאודם ולפיכך כתיב שפתותיו שושנים וזמ\"ש שושנה \nדאשתניאת לגוונהא שהיא עצמה נשתנית להיות אודם כלול מלובן ושניאת גם כן לת\"ת להיותו \nגם כן לובן כלול מאודם וזה ברור: \nודע כי קומת מלכות קצרה כי ראשה מתחיל לעומת החזה מאחורוי כמבואר באדרא רבא וזוטא \nוכאשר יהיו הנשיקין לא תוכל לנשק עד עלותה למעלה מנצח והוד. ואז יהיו פנים בפנים \nותוכל להשיגו ולנשקו ונמצא נקודה אמצעית שבה קרוב לגרונו שהוא בינה ומקבלת ממנו \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "וזהו אני חבצלת (ע\"ד) השרון אני דהיינו נקודה אמצעית חבצלת מההוא אתר דשקיו דנחלין \nכו' דהיינו בינה ואז שושנת העמקים דהיינו נשיקין ואי אפשר בלאו הכי אלא א\"כ ירכין \nראשו החתן לנשקה וזהו סוד הרכנת הראש בברכות ודי בזה כעת עד יערה עלינו רוח ממרום \nואין להאריך בזה. וקאמר השתא מלתא אחריתי בשושנת העמקים לומר שמשתנית פעמים לטוב \nפעמים לרע ולכן נקראת לפעמים להט החרב המתלפכת והיינו דכתיב שושנת העמחים שמשתנה \nפעמים לעומק טוב פעמים לעומק רע: \nודע כי יש לה שתי נקודות אמצעיות בגוף. אם נקודת ציון שבה והיא אמצעית לגוף לבד מכף \nרגל ועד ראש לבד ואם נקודה אמצעית מכל הגוף מכף רגל ועד ראש והוא הטיבור ושתי \nנקודות אלו הם כנגד א\"י וג\"ע כי ארץ ישראל אמצעית לישוב לבד וגן עדן אמצע כל העולם \nבכללו ונקודת ארץ ישראל כנגד מלכות ונקודת ג\"ע כנגד בינה כמבואר בפ' תצוה דף קפ\"ד \nע\"ב וז\"ל ת\"ח עלמא תתאה קיימא לקבלא תדיר כו' עוד שם וז\"ל בתרין נקודין אתפרשת \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "מלכות שמייא סטרא דקדושא חד דילה וחד דעלמא דאתי כו' ויש נקודה לסטרא אחרא אמצעות \nהמקום החרב והוא עזאזל המדברה. והנה גם לכלה הכלולה נקודת ציון שבה כנגדה בבחינתה \nכי תחילת אצילותה מאחרי הכתפים ואמצעיתה ציון שבה וטיבורה כנגד בינה אמצעית כל הגוף \nונקודה שבאחוריה כנגד נקודה של סטרא אחרא ולפיכך הוא באחורים ואין שם ישוב מזריע \nזרע כי תהו המה ומשם יוצאין המותרות. ואמנם כנגד הטיבור אין נקודה לסטרא אחרא כי לא \nחלק להם בבינה ולהיות כי הבינה נעלמת אין התינוק ניזון ממנה רק בהיותו נעלם במעי \nאמו כי שם ניזון ממנה דרך טיבורו ושתי נקודות אלו כל אחת נקראת אני וזהו (ד\"ש ע\"ג) \nסוד ראו עתה כי אני אני הוא כו' והבן כל זה ואמר ואין אלהים עמדי לומר כי לעתיד לבא \nלא יהיה חלק לאלהים אחרים בשתי נקודות אלו לא בנקודת בינה ולא בנקו' מלכות והיינו \nדקאמר עמדי כד\"א האשה אשר נתת עמדי והנה נתבאר ענין עמיקא דכולא ועמיקתא דכולא. \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "ועוד נתבאר תשלום המאמר הזה בש' הזה במקומו בפ' תצוה באו' ומצאתו שם כי תדרשנו \nלקמן: \nושנינו בפ' בשלח בדף ס\"ג ע\"ב וז\"ל אלא הכי תאנא כל בר נש דבעי בעותיה קמיה מלכא בעי \nלכוונא דעתא ורעותא מעיקרא דכל עיקרין לאמשכא ברכאן מעמקא דבירא בגין דינגיד ברכאן \nממבועא דכולא ומאי הוא ההוא אתר דנפיק מיניה ואשתכח מיניה ההוא נהר דכתיב ונהר יוצא \nמעדן וכתיב נהר פלגיו ישמחו עיר אלהים ודא אקרי ממעמקי' עומקא דכולא עומקא דבירא \nדמבועי' נפקין ונגדין לברכא כולא ודא הוא שרותא לאמשכא ברכאן מעילא לתתא עכ\"ל. עוד \nשנינו בפ' אחרי מות בדף ע' ע\"א שורה א' וז\"ל ר' אבא אמר ממעמקים קראתיך ה' אתר הוא \nגניז לעילא והוא עמיקא דבירא ומהאי נפקין נחלין ומבועין לכל עיבר וההוא עמיקא \nדעמיקתא אקרי תשובה ומאן דבעי לאתבא ולאתדכהא מחובוי בהאי עלמא אצטריך למקרי לקב\"ה \nהה\"ד (דף י\"ט ע\"א) ממעמקים קראתיך ה' עכ\"ל. עוד שנינו בפ' וילך בדף רפ\"ה ע\"ב וז\"ל \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "ר\"ש אמר אלף עמיקא דבירא דכל ברכאן מתמן נבעין ונפקין ומשתכחין מ\"ם פתוחה נהרא \nדנגיד ונפיק ואקרי מ\"ם כו' ובספרא דרב המנונא סבא מ\"ם דהכא היא נוטריקון מלך והיינו \nאמן. אמן נוטריקון אל מלך נאמן כללא דכולא ושפיר הוא והא אתמר עכ\"ל: \nביאור הדברים כי האדם בתפלתו יכוון דעתו ורצונו בשרש השרשים כי יכוון להמשיך שפע \nוברכה מעומק הבאר והוא הנתיב שבנקודת בינה הנקרא עמיקא דבירא כדפרישית לעיל כדי שעל \nידי כן ימשיך ברכות ממבועא דכולא שהוא סוד דעת עליון נתיב זכרות כי בהתעורר הנתיב \nשבתוך הבינה על ידי תפלת הצדיק בסוד מיין נוקבין יתעורר הנתיב העליון שהוא מבועא \nדכולא לאושדא מיין דכורין ולנגדא ברכאן לקבל מיין נוקבין שעלו מנתיב תחתון שבבינה \nוזה בדרך יסוד עם מלכות כנודע. ומשום דקרי ליה זמנין עמיקא דבירא וזמנין מבועא \nדכולא קא בעי מאי הוא וקאמר שהוא המקום שיוצא ממנו ונמצא ממנו אותו הנהר שהוא בינה \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "כנודע. והמקום הזה הוא חכמה הנקרא עדן ועדן זה יש לו שתי בחינות אם בחינת זכרות אשר \nבעדן זה נפיק מיניה ההוא נהר כי עדן זה הוא זכר ובינה נקבה יוצאת ממנו ונאצלה ממנו \nכדרך עילה ועלול משפיע ונשפע ואם בחינת נקבות שבינהו נמצאת ממנו ותמיד הוא מצוי \nאצלה ואין לה מציאות זולתו והוא נשמה לבינה כדרך שיסוד בסוד בנימין הצדיק הוא נפש \nמלכות כדכתי' ויהי בצאת נפשה כי מתה. ולפיכך אמר ואשתכח מיניה וכנגד שתי בחינות אלו \nהביא שני פסוקים כנגד בחינת זכרות כתיב ונהר יוצא מעדן כדפרישית. וכנגד בחינת נקבות \nכתיב נהר פלגיו שהם מיין נוקבין דילה דההוא נהר וקרי להו פלגיו משום דאתפלגו ממים \nהעליונים. כד\"א ויהי מבדיל בין מים למים וממים נוקבין אלו נמשכין מיין נוקבין \nלמלכות וזהו ישמחו עיר אלהים. ולפיכך נקראת עמיקא דבירא גם כן שממנה נמשכין מיין \nנוקבין לבאר התחתון וממקום זה יקרא ממעמקים שהוא שני עמקים עמיקא דבירא ועמיקא \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "דכולא כדפרישית עמיקא דבירא נקבה ועמיקא דכולא זכר וזמ\"ש ודא אקרי ממעמקים עמיקא \nדכולא עמיקא דבירא ודע כי דעת עליון אשר הוא כנגד יסוד התחתון הוא סוף החכמה \nהעליונה סיום הגו' העליון וממנו נאצלה הבינה וזמ\"ש אתר דנפיק מיניה ואחר שנאצלה אין \nלה מציאות וחיות זולת נתיב זה. וזמ\"ש ואשתכח מיניה ההוא נהר אמר שמואל לא נמצא עוד \nבתשלום המאמרים הנז': \nאמר שמואל עוד נמצא כתוב בס' הזוהר של הרב הגדול זלה\"ה שבירר לו מס' מראות הצובאות \nומספר לבנת הספיר וז\"ל בריש ספרא דצניע' תאנא ספרא דצניעותא כו' נראה בעיני כי \nמתקלא חכמה עלאה תלי באתר דלא הוה קוצו של יוד לשון המשקל בינה ועל כן ביה סלקין \nוביה סליקו דכתיב תשובו איש אל אחוזתו וסוד בונה עולמות ומחריבן הוא סוד מלכין \nקדמאין עד דאתא הדר ומהיטבאל חזרה פנים בפני' (ד\"ש ע\"ד) והיא בת מ\"י ורזא דחסד \nעליון (ע\"ב) הוכן בחסד כסא בת היתה לו לאברהם ובכל שמה וע\"ש מים חיים אל חסד אברהם \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "נקראת מי זהב עיקר קבלתה משם דינא רפייא מדינא קשיא בסוד מצפון זהב יאתה והנה כד \nפועלת בחסד ואתנהירת בחסד עליון אתחבר חסד לאברהם עם דוד ואיקרון חסדי דוד הנאמנים \nמכח האמונה דשלט בלילא וסוד ענינים אלו תבין במ\"ש האדרא ולשון המשקל נטתה לצד ימין \nבסוד רב חסד מטה כו' והמשיכה לו כף שמאל להסכים עמו ולהיות מקבלת ממנו. וסוד \nהמלבושין דייקר הנקראים כינויין בסוד ולא יכנף עוד מוריך בשעה כי עין בעין יראו \nבשוב ה' ציון דייקא ובשבת חזרו אפין באפין לקיום העולמות ולהמשיך נשמות מאימא עלאה \nבדרך האמת והאמונה עד כאן לשונו מס' לבנת הספיר: \nאמר שמואל הואיל ואתא לידן אכתוב גם כן מה שנמצא כתוב בס' הזוהר של הרב הגדול זלה\"ה \nמס' מראות הצובאות ומס' לבנת הספיר בפ' לך לך בדף ע\"ז ע\"א וז\"ל חד סליק לסטר חד כו' \nפירוש חד סליק כו' כתר עליון עולה לעילת העילו' עי' העי' יורד לכתר עליון כתר עליון \nנכנס בין חכמה ובינה. כתר עליון וחכמה מתעטרין בבינה גדולה גבורה בינה גדולה גבורה \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "נכנסים בת\"ת כתר עליון מוציא שש גוונים ושש קצוות מהם לצד אחד ושש קצוות מהם יורדין \nלאותו צד. שש נכנסין בי\"ב הויו\"ת וי\"ב הויו\"ת מתעטרין בכ\"ב אותיות. ששה כלולין בי\"ח \n(נר' לי בי\"ס) (י\"ח נ\"ל י\"ס) עומדים בעילת העילות אוי לישינים בבתיהם עכ\"ל מס' \nמראות הצובאות: \nעוד שם בדף פ\"ב ע\"א וז\"ל אוף הצדיק כיון דאתאביד מעלמא לא סליק אחר תחתוי עד זמן \nסגי כו' ולא קשיא עם מ\"ש חז\"ל עד שלא כבתה שמשו של עלי כו' כי באמת הצדיק נולד עד \nשלא מת הצדיק האחר אבל אינו במעלותיו למלאות מקומו עד זמן רב עכ\"ל מס' לבנת הספיר \nעוד שם בד' פ\"ג ע\"ב וז\"ל לבתר הלוך ונסוע הנגבה דקביל רוח לבתר סליק לאתדבקא גו \nנשמה כו' מכאן סייעתא להרמב\"ן ז\"ל דחשיב דרום דרגא דיעקב מדתני ת\"ח בשע' דעאל כו' \nעכ\"ל: \n \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "פירוש ספרא דצניעותא פרק ב\nפרק תנינא דספרא דצניעותא וז\"ל שם ד' קע\"ז דיקנא מהימנותא לא אדכר בגין דהיא \nיקירות' מכלא פי' אפי' בז\"א לא אדכר בשיר השירים כדאי' באדר' רבא בד' קל\"ב ע\"ב ובד' \nקל\"ט ע\"ב מאודנין נפקת פירוש מתחלת מקמי אודנין בסחרנהא דבוסיטא סליק ונחית חוטא \nחוורא פירוש זהו חד חוטא דשערי סחרני דיקנא אי נמי חוט בשר סביב חוץ לזקן בלי שיער \nוזה צריך עיון. בתליסר מתפרש ביקרא דיקירותא כו' פירוש יש בדיקנא דאריך אפין י\"ג \nתיקונין אדם לבד הוא וכו' פירוש אדם הוא בז\"א ולא באריך אפין ואף בז\"א אינו נקרא \nאדם אלא מהחוטם ואילך דקל\"ו ב' תשעה אשקיין לגופא ס\"א לגנתא כו' פירוש כי י\"ג \nתיקוני דיקנא אינם מתפשטים כולם כ\"א תשעה מהם לז\"א ומשם הם מתפשטין בגוף כדאמר \nבאדרא זוטא בדף רצ\"ה ע\"א מקמי פתחא דאודנין שארי יקירו להתתקן (ע\"ג) כו' עתה מפרש \nדיקנא דא\"א תיקוניו אחד לאחד. ואלו הם מספרם אחד מקמי פתחא דאודנין כו' שנים נחית \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "בשפירו ברישא דשפוון שלשה מהאי רישא להאי רישא קאים כו' ופירוש נקבי דפרדשקא הם \nנקבי החוטם ארבעה תחות שפוון אסחר חמשה ארחא אחרא נפק ששה חפי תקרובתא דבוסמא כו' \nשבעה תרין תפוחין אתחזן כו' שמנה מזלא דכולא תשעה אינון דתליין לא נפקין דא עם דא \nעשרה חפיין זעירין על גרונא כו' אחד עשר מתשערין בשיעורא שלים כו' שנים עשר שפוון \nאתפנון כו' שלשה עשר בההוא מזלא דכולא נגדין תליסר משיחין כו' ע\"כ בההוא מזלא דכולא \nנגדין תליסר משיחין דאפרסמונ' דכיא האפרסמונא דכייא היא הבינה האדרא מני תקונא שלשה \nעשר אעפ\"י דאף הוא נקרא מזלא והא תאנא ליה והיינו דאמר לקמן תרתי בההוא מזלא כו' \nובהאי מזלא דע שיש שני תקונין ונקראים מזל האחד חוטא דשערי סחרני דיקנא ומגיע עד \nהטיבור והוא התיקון השמיני והשני שיער שתחת הזקן המגיע עד הטיבור והוא התיקון השלשה \nעשר והנה התיקון הח' אינו מגיע לטיבור כי אם לפעמים וז\"ש באדרא זוטא וכד האי מזלא \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "תליא בשיקולא עד טיבורא כו' אבל עיקרו עד ליבא לבד כדאמר הכא לעיל מיהו באדרא רבא \nקתני דתרוייהו עד טיבורא וקאמ' (ד\"ש דל\"א ע\"א) נמי עד טיבורא דלבא ולא ידעתי מהו \nוצ\"ע דרשו ה' בהמצאו כתיב פירוש בחדש תשרי שהוא שביעי בעשרה ימים שבין ר\"ה לי\"ה \nויאמר אלהים תדשא הארץ דשא כו' פירוש מדלא כתיב תוצא הארץ כדאמר בתר הכי נראה דתדשא \nבתוכה הבינה ד\"ו פרצופין וכן מדקתני ברישא עץ פרי נוקבא ובתר עושה פרי דכר וכן מדלא \nכתיב יהי עשב מזריע כו' והיינו דקאמר והכא ברחישותא דא דארעא לא שלים יהי לא כתיב \nוזה יורה כי לא היה מתהווה עשב זה על ידי זווג כי עדין לא היה זווג כי היתה הארץ \nלמעלה בבינה שאסור בתשמיש המיטה כיום הכפורים וזמ\"ש בהאי זמנא אדנ\"י יהו\"ה אתה \nהחילות כי ה' תתאה אדנ\"י ה' עלאה יהו\"ה בניקוד אלהים כי מתחילה היתה ה' תתאה בתוך \nה' עלאה שאין שם זווג וזהו אתה החילות כי מתחילה היו שניהם יחד אדנ\"י אלהים ואע\"פ \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "שגם הת\"ת היה שם מכל מקום היתה מלכות ד' על ו' וזהו סוד ה' שהוא ד\"ו ואין זווג \nולפיכך אמר עץ פרי ברישא שהיא הנקבה ובתר הכי עושה פרי שהוא הזכר וז\"ש יהו\"ה שלים \nבסטרוי כי בכל מקום שנזכר שם ה' הוא שלם בבת זוגו שיצא קו\"ל ובת זוגו עמו בצידו חוץ \nלבינה והכא ברחישותא דא לא שלים כי היו הנטיעות עדין דקים בתוך הבינה והיתה ד' על \nו' כדפרישית ולפיכך לא נזכר יהי שזה מורה על חכמה ובינה י\"ה שהולידו י' אחרת שהוא \nז\"א שהוא חכמה שניה שממנה מתפרשין ל\"ב נתיבות והיא קול ובת זוגו נוקבא דז\"א ועיין \nבפ' בראשית בדף י\"ו ע\"ב ובאדרא רבא וזמ\"ש יהי לא כתיב קרינן יו\"ד עלאה יו\"ד תתאה כי \nקורא יו\"ד עלאה לחכמה קדומה שבכתר ולא למוח עצמו יקרא יוד אלא לקרום הזך הסותם אותו \nוכדקתני בתר הכי יוד עלאה דאתעטר בקטרא דעתיקא היא קרומה עלאה דאזדכך וסתים ויו\"ד \nתתאה ז\"א. ואפשר לומר דלעולם יו\"ד (ע\"ד) המוח והכי פירושו יו\"ד עלאה שהוא המוח \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "שנתעטר והוקף בקיטרא דעתיקא וקיטרא דעתיקא היא קרומא כו' ולפי פירוש הראשון זהו \nענין ויצר יוד עלאה יוד תתאה עתיקא קדישא וז\"א וכמ\"ש באדרא רבא בדף קמ\"ה ע\"ב וה' \nשבין י' לי' רומז לרוח חיים היוצא מהחוטם א\"א לז\"א וזהו נשבא דפרדשקא דקתני לקמן \nויוצא מבינה שבכתר כי היא רוח חיים חיי המלך ונקרא תהילה ותהלתי אחטם לך וכמבואר \nבאדרא בדף קל\"ב ונמצא שיהי הוא כללא דשלימו חכמה קדומה ובינה שבכתר וז\"א ולפי שאינו \nמזכיר נוקבא דז\"א אינו שלם לגמרי וזמ\"ש שלים ולא לכל סטר וכשנאמר תדשא עדין לא \nנתגלה ז\"א כלל ולפיכך לא נאמר יהי ואח\"ך נעקר ויצא לחוץ ז\"א עם נקבתו שהיו בתוך \nהבינה נעלמים וזמ\"ש תתעקרו מהאי אתר כו' ועיין בס' בראשית בד' ל\"ה ע\"ב וכאשר נתגלו \nנקראו ה' אלהי\"ם וזמ\"ש כתיב ויטע ה' אלהים ועל ידי מי נטעו על ידי אות ה' שבין יוד \nליוד שהיא נשבא דפרדשקא כי בלתי הרוח העליון הרומז לה' אין להם קיום ובה' נתקיימו \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "וגם בהם אשתכלל ויצ\nאה אשתו עמו מכח ה' עלאה יצאה ה' תתאה. וזהו אה\"ה שהם שני היהי\"ן והם אדנ\"י יהו\"ה \nבינה ומלכות וזמ\"ש ותוצא הארץ דשא אימתי כד שמא אתנעע כו' כי אז יצאו זכר ונקבה \n", "en": ""}]}
