נשא דקכ"ח ע"ב איך הקליפין נכללין זה בזה ומתעלין עד שהם מפסיקין בין הסוד דדכורא אל היסוד דנוקבא הנק' נקודת ציון שבה ולוקחין השפע ההוא אבל לא (ד"ש ע"ב) שנאמר כי ח"ו נכנסין בתוך היסוד שלה והזהר אל תטעה בזה ח"ו: שם בדף ר' ע"א וז"ל ספר דקאמרן ושם חד מלה הוא בכל סטרין כו'. פירוש כי בין בהבנת המלות ובין בחשבנם הוא אחד. כי שם עולה בחשבון ספר. ועיין במה שנתבאר אצלנו בכונת העולה לס"ת לקרות מה יכוין במילת ספר: שם בדר"ג ע"א וז"ל תא חזי בשעתא דיומא שתיתאה מטי זמנא דערב כדין ככבא חד מסטרא דצפון נהיר ועמיה שבעין ככבין אחרנין כו'. דע כי השבעה ספירות שהם חסד גבורה ת"ת נצח הוד יסוד מלכות הם משפיעין בעולם ושולטין בשבעת ימי השבוע כסדרן חסד ביום ראשון גבורה ביום שני כו' מלכות ביום השבת. ולכן בהתקרב זמן השבת בין הערבים של יום ששי רואים הקליפות כי מתקרב זמן שליטת מלכות שהיא סיום וסוף הקדושה והנה הם קרובים אליה
ואז הם רוצים לעלות כדי להתאחז במלכות כדי להתעלות עמה. ואז הוא יתברך זורקן ומשליכן למטה אל נוקבא דתהומא רבא המבואר אצלנו בפ' ויחי בדף רי"ז: (ע"ג) שם בדר"ג ע"ב שו' י"ט וז"ל בהאי נוגה מכתי לאחתא לנטלא נהורא ועל דא כתיב וחלק משמן חכה שוי ההוא נהורא לקבלא דברית כו' עיין בפ' נשא בדקצ"ח ע"ב בביאור האדרא במ"ש יתיב על כרסייא דשביבין לאכפייא לון כו' ושם ביארנו ענין זה. ודע כי בחינת קליפה זו הנקרא נוגה רמזו אותה רז"ל בפ"ב דמס' מציעא וז"ל וכן ירדן שנטל מזה ונתן לזה כו'. והענין הוא כי הירדן הוא סוד קליפת הנוגה הסובב לארץ ישראל שהוא סוד הקדושה ולפעמים קליפת הנוגה חוזרת ומתהוות קצת' בקדושה ופעמים מתהפכת ויוצאת אל הקליפה והיא כדמיון הירדן אשר בעת שמימיו מתרבין לוקח קצת חלק מקרקע ארץ ישראל וכאשר מימיו חסרים מתמעט ואדרבה ארץ ישראל ניתוספת ונוטלת חלק ממנו ונכנס קצתו בתחום קרקע ארץ ישראל. וזה עצמו הוא בחינת תוספת שבת בסוד מיעוט וחסרון הירדן כי אז
ניתוספה קדות השבת: שם דע כי בכל מקום דביקות עולם בעולם יש בו תוספת שבת פירוש כי היכל קדש הקדשים העליון של העשיה חוזר להיות בחינת יצירה בערב שבת והיכל קדש הקדשים דיצירה מתהפך להיות בריאה וכיוצא בזה בכולם ואותה הבחינה אשר מתהפכת אל עילוי בדמיון מה שלמעלה ממנו הוא סוד תוספת שבת בעצמו: שם בדר"ט ע"א שו' ל"ה וז"ל ואי תימא היך שריא למגנא רקיעא על ארעא דישראל כו' זה יובן במה שנתבאר בפ' קדושים בדפ"ג ע"א בס"ת וז"ל אדם קדמאה לא הווה ליה מהאי עלמא כלום כו' ושם ביארנו כי קודם שחטא אדם הראשון היו העולמות מתעלין באופן אחר ואז ארץ ישראל היה כנגד היצירה ונמצא כי רקיעין דעשיה קיימי למגנא בארעא דישראל: שם בדרי"ו ע"ב שו' ב' וז"ל ורזא דא יהיה כד"א יהיה ה' אחד ברזא דיהיה כו'. נודע כי אבא ואימא כל אחד כלול מן עשר ספירות בפרצוף אחד שלם אבל ז"א אין בו רק שש קצוות בלבד אמנם בזמן הגדלת המוחין אז ניתוספה לו י' בראשית ו' זעירא שלו ואז נשלם לעשר
ספירות גמורות והנה זהו סוד שם ההויה כי אבא שיש לו פרצוף גמור בי"ס רמוז ביו"ד של ההוי"ה אבל ז"א שאין בו רק שש קצוות נרמז באות ו' של ההויה לפי שאין בשורשו רק ו' קצוות ובזמן המוחין ניתוספה י' בראשית ו' זו כנז' שהם סוד המוחין ואז נשלם לי"ס ולכן אותם ג' ראשונות אינם בו בקביעות כי על ידי תפלותינו הם באים. ואח"כ חוזרים ומסתלקין ולא נשאר בו בקביעות רק השש קצוות בלבד כנודע אצלנו וכיון שהשלשה ראשונות אינן קבועות תמיד בו אינו נקרא רק בשם וא"ו בלבד ואמנם לעתיד לבא שאז אין היצר הרע ואין רמאות ועבירות בעולם יהיה הז"א קבוע תמיד אף בשלשה ראשונות ויהיה תמיד שלם בפרצוף של עשר ספירות גמורות ויהיה שקול בערך אבא ויהיה נקרא באות יוד כמו אבא ואז במקום מה שהוא עתה שם יהו"ה יהיה אז שם יהי"ה באופן כי זווג עליון דאבא ואימא יקרא י"ה וזווג תחתון דז"א ונוקביה גם הוא נקרא י"ה ולא ו"ה ובהתחבר יחד שני הזיווגים
יקראו בשם יהיה וזמ"ש גם תשלום הפסוק ה' אחד ושמו אחד רוצה (ע"ד) לומר כי עתה בהיות שהז"א לפעמים (ד"ש ע"ג) הוא ח"ו פגום וחסר ואין בו רק שש קצוות איננו יכול להזדווג עם נוקביה ולהתיחד תמיד עמה ביחוד אבל לעתיד שיהיה ז"א גם הוא שוה אל ערך אבא שלם בי"ס לכן יהיה ה' שהוא הז"א אחד וגם נוקביה תהיה אחד ויתייחדו יחד שניהם ביחוד אחד תמידי ע"ד אבא ואימא שתמי' הם ביחוד אחד דלא פסיק זווגייהו לעלמין:
פרשת פקודי שם בדרכ"ג ע"ב שורה י"ג וז"ל בן חור בן חורי ועל דא אשתלים ביה דינא דקב"ה בעובדא דעגלא פירוש דדריש מילת חורי מלשון חרי אף וכמש"ה מה חרי האף הגדול הזה והוא שמאלא (א"ש הענין הוא אע"ג דחור הוא לבן וכענין חור כרפס ותכלת מסטרא דחסד עכ"ז מדקאמר בן אורי דא ימינא מוכרח הוא לומר בן חור דא שמאלא מלשון חרי אף כדקאמר הרב זלה"ה): שם בדרכ"ו ע"א שו' כ"א וז"ל בטש בנהירו דפרסא ונהרין כחדא ואתעבידו תשע היכלין והיכלין לאו אינון נהורין כו' נתבאר בביאור אדרת האזינו במאמר כד אתתקן אפיק ט' נהורין דלהטין מיניה מתקונוי כו' וע"ש היטב: שם בדרכ"ז ע"א שו' כ"ב וז"ל ת"ח א"ר אלעזר ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים כו' נתבאר באדרת נשא בדקכ"ח ע"ב וע"ש האמנם: שם במאמר ההוא עצמו בדרכ"ז ע"ב שורה א' וז"ל האלף לך שלמה דאינון אלף יומי החול ואינון יומי דגלותא כו' גם זה נתבאר באדרת נשא בדף קל"ב ע"א בענין ההוא עלמא קדמאה
דאיהו אלף אלפין מארי תריסין כו' וע"ש ענינם מה הם ותראה איך אותם האלף אח"כ מתפשטין לחוץ ונעשין בחינת אלף יומין דחול בחוץ: שם בדרכ"ז ע"ב שורה ל"ב וז"ל ועל דא כתיב על עלמות שיר וכולהו נפקין מרזא דה' ה' אפיקת כמה חילין לזניהו ברזא דו' כו' ו' דא רזא דדכורא דקיימא למיהב מזונא לנוקבא כו'. פירוש כי למעלה אמר כי יש נקבות מצד המלכות ונקרא עלמות שיר שהם משוררות תמיד והם מעוררות תמיד את האהבה בין ת"ת למלכות בהתעוררות התחתונים והם הם בנות ירושלים והם י"ב שבטים והם י"ב בקר אשר הים שהיא מלכות עליהם מלמעלה כי היא מעולם האצילות והם מעולם הבריאה ולפיכך אמר מלמעלה והם הם שבע הנערות הראויות לתת לה. ואל יקשה בעיניך אם הם שבעה איך הם שנים עשר כי כבר בפ' ויחי בדרמ"ב ע"א אמר וז"ל ד"א בנות ירושלים אילין י"ב שבטין דתנינן ירושלים על י"ב טורין קיימא ומאן דאמר על שבעה לא קאמר לאשלמא שלימו. ואע"ג דכולא חד דאית שבעה ואית שנים עשר ואית ארבעה וכולא חד
כו' בשורה י"ט. והכונה הוא כי כשהיא עומדת על י"ב יורה שלמות כי ששה קצוות פועלים דין וששה קצוות פועלים רחמים והיא עומדת עליהם ומכרעת וכוללת אותם הרי י"ג וכשהם ששה יורה שאין כאן כי אם ששה קצוות דין ולא של רחמים (דף כ"ב ע"א) והיא עמהם הרי שבעה וזה דעת מי שאמר על שבעה הרים עומדת ואז אין שלימות דין עם רחמים או שאין קצוות הרחמים פועלים אלא נכללים בתוך שש קצוות הדין או איפכא ששש קצוות הדין אין פועלים ונכללים ברחמים ואין זה שלום והכרעה וזמ"ש לא קאמר לאשלמא שלימו אבל כולא חד כי האמת אינן כי אם ששה קצוות וכללות המדה עמהם הרי שבעה ומי שאמר ארבעה הוא כללות השש קצוות שלשה בג' חסד בנצח וגבורה בהוד ות"ת ביסוד והיא המלכות הכוללת אותם הרי ארבעה ולעולם הם הם הו' קצוות היוצאין ממנה והכל אחד ולפיכך אמר וכולא חד. ואם תשאל מפני מה נזכרה המלכות בכלל המנין לדברי מי שאמר שבעה או ארבעה ולא לדברי מי שאמר
שנים עשר שהרי עם המלכות הם שלשה עשר ועומדת על שלשה עשר מבעי ליה. תשובתך היא כי כבר ידעת כי יש ששה קצוות לת"ח רחמים וששה למלכות דין ובהתחברם יחד יוצאין ממנה שנים עשר ששה שלו וששה שלה והם ההי"ב הרים וזמ"ש ה' אפיקת כמה חילין לזניהו ברזא דו' ואמר לזיניהו להורות שאעפ"י שיוצאין מן ה"ה שהיא דין אינם דין אלא כל אחד למינו מצדה דין ומצידו רחמים והכל ברזא דו' ורזא דו' (ד"ש ע"ד) היינו שפע היורד דרך יסוד משך הוא"ו ונקרא חסד עלאה והוא סוד הדעת המשפיע לז"א ומתגלה ביסוד אשר הכל על ידו ולפי שכשהם י"ב מורה שהיא בחיק דודה ולא עבר זר בתוכם והכל בחשאי לפיכך אינה נזכרת ואינה במנין כי היא למעלה בעלמא עלאה עם דודה וזהו סוד והים עליהם מלמעלה מלמעל ה' דייקא וכאשר אינה עם דודה ובאה להשגיח בתחתונים לתת טרף לביתה וחק לנערותיה אין שש קצוות בעלה נזכרים אלא שש קצוותיה והיא עמהם לתת לה די מחסורה ולפיכך הם שבעה וכאשר
שש קצוותיה נכללין אחת אחת והיא בתוכם ולא בחיק בעלה הם ארבעה וזה נכון ודא רזא דדכורא שהוא השפע והאור הנקרא חסד עלאה דאתגל' בפום אמה כנודע שהוא בא ממזלא ונמשך לדעת ומשם לז"א הוא הוא"ו ונמצא דרזא דואו הוא הדעת והאור הזה הוא היורד דרך היסוד שהוא מקור היכר הזכר ומשם ניזונת הנקבה וזהו רזא דדכורא דקימא למיהב מזונא לנוקב' ובג"כ כל אנון ווין דעבד בצלאל שהוא היסוד כדפירש רשב"י בפ' זו הוא עשה ווין השש קצוות של הזכר היורדין דרך היסוד וכמ"ש שוקיו עמודי שש למיהב לון להשראה על נוקבי הם השש קצוות שלה שהם נקבות והיסוד הוא המחברם כד"א כי כל בשמים ובארץ ואעפ"י שהעמודים הם נצח והוד והווין הם מיסוד והם על העמודים אין תימא כי יסוד בסוד הזווג הוא למעלה מנצח והוד שהם השוקים והוא הברית וזהו למיהב להון דהיינו על העמודים שהם נצח והוד ואח"כ לאשראה על נוקבי במלכות ומדרגותיה. והנה שש קצוות אלו שהם נגלים
ויוצאין מהמלכות נצטיירו בארבעה מקומות אם בחכמה והיא י' שבשם ושם מתגלים בהם ג' ראשונות באופן שעולים לאלף וזהו רזא דאלף והוא חושבן שלום שכל העשר מתגלים ומשם מתגלים ויורדים בבינה שהיא ה' שבשם ואז הם שבע מאות כי אין מתגלה בהם ג' ראשונות וכן הבינה היא שבע (ע"ב) שבתות שנים ושם מאירים אור גדול ושלם כל אחת כלולה ה"א מעשר וכל אחת ואחת מעשר עד שבע מאות וזהו רזא שלים אינו חסר מתכלית הארתם ומשם מתגלים ויורדין לת"ת והיא ו' שבשם והם חמשה כי הוא עץ החיים מהלך ת"ק שנה ואין המלכות עמו כי בהיותם בבינה היו ת"ת ומלכות ד"ו פרצופין בסוד ה"ה ד"ו ולפיכך הם שבעה עם המלכות ואח"כ נאצל ת"ת לבדו המבריח מן הקצה בינה אל הקצה מלכות והם חמשה ספירות חסד גבורה נצח הוד יסוד ות"ת המבריח והוא חמשה ומה שאין שם חמישי' או חמש מאות כי הוא סוד החתן המתיחד עם הכלה אשר הוא פושט כל בגדיו ונשאר בגופא לחוד
להתיחד עם כלתו וזהו סוד ו' גוף לבר משוך להתיחד בקירוב בשר עם הכלה ומשם יורדין ומתגלין במלכות והיא ה' אחרונה שבשם ושם הם שבעים עם המלכות הכול לם וטעם היותם שבעים ולא שבע כי כולם כלולות. מעש' ומקבלת מכולם הרי שבעים הכלל העולה כי הווי"ן שהם סוד הששה קצוות נתגלו בחכמה בסוד אלף. ובבינה בסוד שבע מאות להיות כי הבינה שם בית המלכות ובת"ת בסוד חמשה ובמלכית על ידי היסוד בסוד שבעים ומשם נתגלו למטה ממלכות אלא שבאה על נוקבי וכולא ברזא דוא"ו שהוא היסוד כי הוא השושבין ובדיוקנא דו' ת"ת אתעביד בדמות אדם העליון יש כמה אדם תחתון במדרגות המלכות להזדווג עם הנקבה כי כל הצורות הקדושות גם אשר למטה מהמלכות דמות אדם בשש קצוותיו להנה זכרים ונקבות כמבואר בזוהר פ' תרומה להזדווג זה עם זה ולהפיע שפע וכולא מרזא עלאה מששה קצוות עליונות שמחכמה ומבינה א"ש לא נעלם מעיני כל הקורא כי נפל קצת ט"ק בסוף המאמר הזה ולא רציתי לשלוח בו יד:
שם בדרל"ג ע"א וז"ל דהא במשחתא אחר' דרפיא על דא סלקא בחושבנא כחושבן דל כו' כבר נתבאר זה בדרוש הנדרים והשבועות מה ענינם ושם תבין איך קומת המלכות מדתה דל אמות: שם בדרמ"ו ע"א וז"ל ואקרי לבנת הספיר כמה דאוקימנא בסטרין אחרנין כו'. (ע"ח ש' מ"ו שער כסא הכבוד פ"ג) דע כי היכל לבנת הספיר אשר בכל עולם מן שלשה עולמות דבריאה יצירה ועשיה הם בחינת ספירת היסוד והיסוד כולל ימין ושמאל ולכן נקרא לבנת הספיר לבנת מצד ימין וספיר מצד שמאל כנ"ל אבל המלכות שבהיכלות האלו אינה בעולם ההוא עצמו אבל המלכות של האצילות היא למטה בהיכל השביעי העליון (ד"ש דל"ג ע"א) שבשבעה היכלו' דבריאה הנקרא היכל קדש הקדשים ויושבת שם על גבי שלשה ראשונות דבריאה אשר בהיכל ההוא ומלכו' דבריאה בהיכל ק"ק דיצירה ע"ג שלשה ראשונות דיציר' אשר שם ומלכות דיצירה בהיכל ק"ק דעשיה ע"ג שלשה ראשונות דעשיה אשר שם וז"ס סמיכות גאולה לתפילה והבן זה
ואמנם שם של יאהדונה"י הנז' לקמן בזאת הדף וז"ל בהאי היכלא דאיהו יאהדונה"י כללא דתרין שמהן שהוא בזה ההיכל של לבנת הספיר הוא בחי' המשך והתפשטות הדעת העליון שבעולם הבריאה ומתגלה למטה בהיכל היסוד הנק' לבנת הספיר והיא שם בבחי' נשמת ההיכל הזה בסוד הדעת וכן עד"ז בכל עולם ועולם: (ע"ג) שם בס"ה דרנ"ב ע"ב וז"ל מהכא אתעביד נהר דינור אלף אלפין כו' נת' באדרת נשא דף קל"ב ע"א בענין ההוא עלמא קדמאה דאיהו אלף אלפים מארי תריסין כו' וע"ש היטב איך הוא מתפשט עד כאן בהיכל הזכות הזה: שם דף רנ"ג ע"א וז"ל היכלא חמישאה כו' ענין היכל אהבה שלא נכנסו בו נשמתין חדתין מיומא דאתחרב בי מקדשא כו' כבר ביארנו זה בסוד מצות שלוח הקן כי אדה"ר נברא אב"א וכל הנשמות היו אז כלולות בו ואח"כ צריכים כל הנשמות ההם לחזור ולבא ע"י זווג פב"פ ואז יקראו נשמות חדשות כיון שאז היא הפעם הא' שבאו ע"י זווג פב"פ ואלו החדשות הם
דלא עלו בהאי היכלא אחר החרבן: שם דרנ"ד ע"ב וז"ל ת"ח נשמתא דאילין לאשלמותא דרוחא קדישא דילהון עשרה רוחין מתתא כדקא יאות כו' להבין המאמר הזה צריך ביאור רחב ובתחילה נבאר ענין אלו הניצוצין דזריק לשכ"ה עיבר מה עניינם ובתחילה צריך שתעיין במה שביארנו בפ' בא דל"ח ע"ב מס"ה בענין נער ונערה ואחר שתעיין הנז' נבאר עניינם יותר באריכות ובפרטות. דע כי טרם שנאצל עולם האצי' נאצלו בחי' הי"ס ההם בבחי' אחרת שאינה כן עתה והוא כי הי"ס דאצי' נאצלו הם לבדם זו ע"ג זו וזו למטה מזו וזו מקבלת שפע מזו וזו נותנת שפע לזו וז"ס פ' ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום שהם אלו הי"ס שנאצלו בסדר הנ"ז ובאופן הנז' ואפי' הו"ק אשר הם מן החסד ועד היסוד לא היו מתקשרות ומתחברות בצורת פרצוף אדם אלא כל א' עומדת תחת חבירתה ומקבלת ממנה ולא היו בציור קוים אשר נתבאר ענין הקוים ופירושם בדרוש אחד ארוך והנה כ"א מאלו הי"ס ודאי הוא שכל אחד מהם היתה כלולה מכל י"ס אבל
הדבר היה בערבוב כאלו נמשיל לך משל א' שהיו כדרך המים והיין והחלב והשמן והדבש וכיוצא בזה מעורבים יחד ונתונים בכלי אחד והז' תחתונות היו בבחינת דינים והטעם הוא לפי שאי אפשר לקיום העולם ולהנהגתו זולתי הדינים וקליפות וכמ"ש במשנה להפרע מן הרשעים כו' ולתת שכר טוב לצדיקים ואמנם היה הדין למטה בז"ת אלא שהיה הכל מעורב יחד כנז' ולהיות כן שלא היה בהם בי"ס שום תיקון כלל לכן כאשר היה אור הא"ס יורד ובוקע בתוכם מלמעלה למטה היה האור יורד מכתר לחכמה ומחכמה לבינה שהיא הספי' השלישית אבל בהתפשט האור ההוא העליון אשר הוא סוד רחמים גמורים וחסד גמור ובהגיעו אל הז"ת אשר הם דינים כנז' ומהם הדינין מתערין לא היו יכולים לקבלו כי הם הפכיים זה חסד וזה דין והיו מתבטלים ע"י האור העליון ומתו וכמש"ה וימת בלע וימת חושם וגו' ואז ירדו אותם הז"מ התחתונים למטה בעולם הבריאה תחת מקום המלכות דאצילות לגמרי ונשאר מקומם פנוי
תחת ספי' הבינה ובאותו החלל אשר בין ספי' הבינה ובין הז"מ האלו יצאו עוד ז' ספי' אחרות כלולות יחד בציור אדם כלול זכר ונקבה והוא סוד זו"ן והוא נק' מלך השמיני אשר שמו הדר ושם אשתו מהיטבאל כי הדר הוא ז"א ומהטבאל הוא נוק' ונמצא הז' ספי' תחתונות הראשונות להיותם (ע"ד) בפרוד זה מזה בלתי חבור נקראו ז"מ ואלו הז' ספי' תחתונות להיותם מחוברים נקראים כלם יחד מלך אחד והוא הנקרא מלך השמיני הדר ושם אשתו מהיטבאל כו' ואלו הז' ספירות האחרות הונחו באותו מקום החלל שבין ספירת הבינה ובין הז"מ ראשונים ואותם הז"מ ראשונים שמתו ירדו למטה מזה המלך הח' הנז' אמנם לא היה זה אלא אחר אשר הג' ספי' הראשונות נתקנו בתיקון פר' אדם כי אחר אשר מתו אלו הז"מ נתקנו אותם הג' ספירות ראשונות שנשארו למעלה ומה שהיתה כל ספי' מהם בתחילה כלולה מי"ס בערבובי' בדרך הנז"ל נעשו (ד"ש ע"ב) עתה בחי' י"ס גמורות בצורת פר' אחד בכל ספירת
מן הג' ספירות ראשונות ואחר אשר נתקנו ג"ר באופן הנז"ל יכול האור העליון לרדת בסדר מדריגות והז' ספירות התחתונות האלו החדשות יכולות לקבל אור הא"ס היורד להם כנז"ל. והנה עתה תראה כמה תיקונים נעשו באופן שהאור עתה יכול לירד למט' ויוכלו התחתונים לקבלו האחד הוא שבתחילה היתה כל ספירת כלולה מי"ס בערבוביא כנז' ועתה כל אחד מהם נתקנה בציור פר' אדם ובצורת אדם ובצורת קוים ביושר ומקבלים השפע בס' נכון שלא בערבוביא והב' הוא כי בתחילה היה האור היורד בהרחבה שלא במדה ולא היו התחתונים