# שער מאמרי רשבי — קטע 40

[קריאה בקורא](/reader/kabala-4dc55b77f7b3/1/40/)

<div lang="he" dir="rtl">

מתלבשין בתרין אודנין ותרין עיינין דא&quot;א נמשכין ויוצאין שרשי השערות מתתא לעילא 
בסוד אור חוזר. ותחילה עוברין דרך אותו הקרום הנקרא קרומא דאוירא אשר בו מתלבש הת&quot;ת 
דעתיק יומין הנקרא ואו כנז&#x27; ומכחו נעשין שערות בחינת ווין אריכין הנקראי&#x27; נימין 
כנ&quot;ל (דף ל&quot;ג ע&quot;א) בתקונין ונימא שיעורא דאת ו&#x27; ואח&quot;כ בקעו עוד ועלו וצמחו על 
הגלגלתא הנקראת רישא חוורא ואז נתגלו שם ואז מכחם נתהוו החיוורתי והשערות בהאי 
גלגלתא זה בבחינת אותיות כתובות שהם השערות. וזה בבחינת הקלף והנייר הלבן החלק 
שעליו כתובי&#x27; האותיות כנ&quot;ל והטעם הוא כי אלו הנצח וההוד בהיותם בתרין אודנין ובתרין 
עיינין אינם בבחינת שערות רק חלקים בלתי שיער ובהתפשטם דרך
קרומ&#x27; דאוירא נעשין שערות ועל כן יצאו למעלה בשתי בחינות אלו שהם חוורתי החלקים בלי 
שיער וגם בבחי&#x27; שערות שעליהם ולהיותם תרין אודנין. ותרין עיינין שהם ארבעה לכן גם 
אלו החוורתי דאחורי גלגלתא היו ארבעה כנגד תרין ביעין ותרין ירכין המתלבשים בתרין 


אודנין ותרין עיינין. והרי נתבאר טעם היותם ארבעה וטעם היותם שתי בחינות חוורתי 
ושערי. ונלע&quot;ד כי כן בכל סטר וסטר שבשני צדדי הפנים שייך טעם זה שבכל צד יש גם כן 
ארבעה חוורתי וארבעה נימין. והנה בענין התפשטות אלו הארבעה חוורתי שבאחורי הראש 
צריך שתדע כי הנה התפשטותו הוא למטה עד טיבורא דליבא דאריך אפין שהוא מחצית הת&quot;ת 
שלו אשר משם התחלת גלגלתא דז&quot;א ושם מאיר במוחין ובדיקנא דיליה כמו שנתבאר בכונת 
ויעבור שהם י&quot;ג תיקוני דיקנא כנודע וגם ב&quot;ה למטה נבארם בענין ז&quot;א גם הם מתפשטים יחד 
עם ארבע נימין דשערין הנמשכים גם הם אחורי קדלא דאריך אפין עד דמטו לרישיה דז&quot;א כמו 
שיתבאר למטה ב&quot;ה. ואמנם השמנה חוורתי דמצד הפנים יתבארו למטה במקומם בדף זה באומרם 
ומהאי אתפשט אורכ&#x27; דאנפוי לש&quot;ע רבוא עלמין וההוא אתקרי ארך אפים כו&#x27; ועיין שם גם 
בחינת הי&quot;ג נימין דשערין יתבארו בדקכ&quot;ט ע&quot;א ע&quot;ש ודע כי פעמי&#x27; רבו&#x27; שמעתי ממורי ז&quot;ל 


כי כל אלו הי&quot;ג חוורתי מאירין בז&quot;א. ופעם אחרת שמעתי ממנו ז&quot;ל כי אין שום אחד מכל 
אלו הי&quot;ג חוורתי דאריך אפין נמשכין אל ז&quot;א רק מן חד אורחא אחרא חוורא דאזיל בפלגותא 
דשערי משם נמשך ונהיר חד ארחא עד פלגותא דשערי דרישא דזעיר אפין כנז&#x27; בדף קכ&quot;ט ע&quot;א: 

עוד שם בדף הנז&#x27; וז&quot;ל האי גלגלתא חוורא דיליה אנהיר לתליסר עיבר גליפין לארבע עיבר 
בסטרא חד ולארבע עיבר בסטרא דאנפוי ולארבע עיבר בסטרא בסחרני אחרא. וחד לעילא 
דגלגלתא כלומר לסטרא דלעילא כו&#x27;. ביאור ענין זה כבר נתבאר היטב לעיל במ&quot;ש ארבע מאה 
אלפי עלמין אתפשט חוורא דגלגלתא דרישוי וע&quot;ש. ואומרו ומהאי אתפשט אורכא דאנפוי לתלת 
מאה ושבעין רבוי עלמין כו&#x27; זה יובן במה שנתבאר לעיל במ&quot;ש ארבע מאה אלפי עלמין אתפשט 
חוורא דגלגלתא דרישוי ושם ביארנו כי התם לא איירי אלא באותם (ד&quot;ש ע&quot;ד) הארבע חוורתי 
לבדם הנמשכין מאחורי רישיה ועתה ביאר השמנה חוורתי אחרנין הנמשכין בתרין אנפין 


דיליה וזמ&quot;ש מהאי אתפשט אורכא דאנפין לש&quot;ע רבוא עלמין כו&#x27;. ביאור הדברים כי שתי 
הויו&quot;ת אחרות הם הוי&quot;ה אחת בכל פן אחת מהם. ובה ארבע אותיות פשוטות כנגד ארבעה 
חוורתי אשר בה (ע&quot;ב) וזמ&quot;ש ומהאי אתפשט אורכא דאנפוי כו&#x27; רוצה לומר מזה החוורא של 
הגלגלתא הנחלק לשתי בחינות באחור ובפנים למעלה בגלגלת עצמה. הנה משם נתפשטו אותם 
התמניא חוורתי עד למטה בבחינת תרין אנפין שהן תרין לחיים דיליה ואמר כי התפשטותם שם 
למטה באותם התרין אנפין הוא שיעור ש&quot;ע רבוא עלמין ביאור הדברים הוא כי כל הוי&quot;ה 
מאלו השתים הנז&#x27; שהם בתרין אנפין. הנה הם בסוד מ&quot;ב מ&quot;ב אתוון ובמילוי יודין כנודע 
שהם ארבע אותיות פשוטות ועשר אותיות מלוייהן ביודין וכ&quot;ח אותיות מילוי מילניין 
ביודין גם כן כזה יהו&quot;ה. יו&quot;ד ה&quot;י וי&quot;ו ה&quot;י. יו&quot;ד וי&quot;ו דל&quot;ת ה&quot;י יו&quot;ד וי&quot;ו יו&quot;ד 
וי&quot;ו ה&quot;י יו&quot;ד. והנה כל הוי&quot;ה מאלו שהיא בסוד מ&quot;ב אתוון דיודין כנז&#x27; היא כלולה מן 


עשר ספירות בפן האחת וכן הויה שנית בפן השנית לא נמצא יותר בדרוש הזה: 
האמנם נמצא תשלום הדרוש הזה במקום אחר וז&quot;ל ומהאי אתפשט אורכא דאנפוי לש&quot;ע רבוא 
ענמין כו&#x27; זה נתבאר אצלי בסוד מצות שלוח הקן גם יובן בסוד פסוק ויהי שירו חמשה ואלף 
הנז&#x27; בפרשת תרומה דף קמ&quot;ה ע&quot;ב כי החמשה הם סוד חמש תרעין מחסד עד הוד ואלף הוא 
היסוד הנקרא אילנא דחיי העולה דרך חוט השדרה עד חכמה ובינה כנודע. וכן הענין הוא 
כאן כי כל הי&quot;ס כלונות בעתיקא והשלשה ראשונות הם תלת מאה כל אחת כלונה ממאה להיותם 
עליונו&#x27; אבל השבעה תחתונות אין כל אחד כלולה רק מעשר שהם שבעים וזהו סוד ש&quot;ע רבוא 
עלמין הנז&#x27; כאן אבל הז&quot;א אינו לוקח מהם אלא ק&quot;ן רבוא בלבד כנז&#x27; בדקל&quot;ב ע&quot;ב המאה הם 
כנגד הת&quot;ת בעצמו והחמשים הם כנגד חמשה תרעין מחסד ועד הוד כל אחד כלול מי&#x27; הרי הם 
ק&quot;ן רבוא ואם תסיר ק&quot;ן מן ש&quot;ע נשאר אר&quot;ך עם הכולל ואלו הם סוד ארך אפים אשר בעתיקא 


כי אורכא דאנפוי הם ארך רבוא וארך אורות יש בו: 
עוד שם בדף הנזכר וז&quot;ל בחללא דגלגלתא קרומא דאוירא דחכמתא עלאה סתימאה דלא פסק כו&#x27; 
אם תדקדק תראה כי בתחילה אמר חכמתא עלאה סתימאה ואח&quot;כ אמר חכמתא סתימאה ולא הזכיר 
עלאה אמנם זה יובן במ&quot;ש באדרת האזינו דרפ&quot;ח ע&quot;א כי ברישא דאריך אפין יש גם כן מוחא 
אחרא עלאה תוך הכתר שבו וכן ביארנו למעלה וכנגד זו הזכיר כאן חכמתא עלאה סתימאה 
וכנגד חכמה אחרא סתימאה היא למטה מזו הנראת חכמה סתימאה מוחא דאריך אפין אמר כאן 
חכמתא סתימאה. ותו לא. ואותו מוחא סתימאה עלאה שבתוך כתר דאריך נעשית בערך גלגלתא 
לגבי זו החכמה סתימאה כנז&#x27; שם בהאזינו: 
עוד שם בדף הנז&#x27; וז&quot;ל והיינו דתנינן ברישומי אתוון תי&quot;ו כו&#x27; הענין הוא כי האור 
העליון בהיותו נמשך מנמעלה למטה בפוגעו למטה איזה מסך הנה הוא מכה בו וחוזר האור 
לעלות בכח מלמטה למעלה בסוד אור החוזר והוא אור גדול. והנה האותיות של האלפא ביתא 


הם יורדים מלמעלה למטה (ע&quot;ג) להאיר ומכים במסך. וחוזר אורם לעלות ממטה למעלה כנז&#x27; 
ונמצא כי אות התי&quot;ו שהיא אחרונה לכל האותיות חוזר אורה לעלות ממטה למעלה עד או&#x27; 
האלף שהיא ראשונה שבכל האותיות. ולהיות כי מוחא דעתיקא יש לו קרומא דאוירא דלא 
אתפסק לתתא לכן כאשר אור האותיו&#x27; יורד עד הקרום ההוא חוזר בכח גדול לעלות ואורו 
גדול מאד אבל קרומא דמוחא דז&quot;א אתפסק למטה בקרקעיתו כנ&quot;ל. והאי קרומא אתפסק בז&quot;א 
ולכן כשיורד אור האותיות בו פוגע באותו הפיסוק של הקרו&#x27; המופסק לל&quot;ב שבילין כנז&#x27; 
לקמן בדקל&quot;ו ע&quot;א. ויורד האור באותם הפתחים של ל&quot;ב שבילין ואין לו כח לחזור ולעלות 
רק אור מועט מאד וזמ&quot;ש רשים רישומא לעתיק דלית דכוותיה הכי במוחא דז&quot;א: 
עוד שם בדף הנז&#x27; וז&quot;ל תאנא בגולגלתא דרישא תליין אלף אלפין רבוא ושבעת אלפין וחמש 
מאה קוצי דשערי כו&#x27;. זה יובן ממה שביארתי באדרת האזינו כי אלו הקוצין דשערי הם סוד 


הווין היוצאין מן נ&quot;ה היוצאין מן הת&quot;ת ו&#x27; עלאה והנה (ד&quot;ש דמ&quot;א ע&quot;א) סוד אלו בהיותם 
למטה בז&quot;א הם בסוד ואת האלף ושבע המאות וה&#x27; ושבעים עשה ווים לעמודים וביאור הענין 
הוא כי האלף הם בא&quot;א כי תמיד שם הוא מספר אלף ואבא ואימא הם גרועים מאריך אפין. 
ולכן הם בסוד מאות בלבד. ואמנם היותם שבע מאות הוא במה הידעתיך כי אין אור העליון 
מתלבש בתחתון הימנו אלא בבחינת שבעה תחתונות שבו לבד נמצא כי אין אריך אפין מתלבש 
בתוך אבא ואימא אלא השבעה תחתו&#x27; שלו בלבד ולכן נקראים אבא ואימא שבע המאות והז&quot;א 
והת&quot;ת הוא ה&#x27; לפי כי חמשה ראשונות ספירות אלו הם הנגלות בו שהם כתר חכמה בינה. 
גדנלה גבורה ת&quot;ת אבל מת&quot;ת שלו ולמטה הוא התחלת בנין קומת נוקביה כנודע ולכן נקרא 
חמשה ונוקביה היא שבעים כי הנוקבא נקראת שביעית. וזמ&quot;ש בפ&#x27; פקודי בדרכ&quot;ז ע&quot;ב. ונפקי 
מרזא דאלף דאיהו חושבן שלים. ושבע המאות חושבן שלים כו&#x27; ואמנם בהיותם כאן למעלה 


בסוד עתיקא חסר מהם בחינת השבעים שהיא בחינת הנקבה כמבואר אצלנו באדרת האזינו. כי 
עיקר גילוי עשר ספי&#x27; המקוריות והשרשיות אינן אלא תשעה ספי&#x27; דלאו אינון היכלין ולאו 
אינון רוחין כו&#x27; כנז&#x27; שם ובחי&#x27; הנקבה צא נרמזה בעתיקא והנה להיות כי כאן הוא בעתיקא 
לכן כולם הם מספר גדול כי מה שהיה שס בז&quot;א אלף הם כאן בעתיקא אלף אלפין. ומה שהיו 
שם שבע מאות היו כאן שבעת אלפים ומה שהיו שם חמשה הם כאן חמש מאות. עוד שם בדקכ&quot;ט 
ע&quot;א וז&quot;ל ונהיר ונגיד בההוא נימא כו&#x27; ענין שערות אלו דרישא דאריך אפין דתליין עד 
רישי כתפוי למיגד לרישא דז&quot;א נתבאר באדרת האזינו וע&quot;ש: 
עוד שם בדק&quot;ל ע&quot;ב וז&quot;ל דא מארי דחוטמא מחד נוקבא חיין ומחד נוקבא חיין דחיין האי 
חוטמא הוא פרדשקא דביה נשיב רוחא לז&quot;א כו&#x27; וחד רוחא דחיי דביה זמינין לזמנא לבריה 
דדוד למנדע חכמתא כו&#x27;. צקמן בדקל&quot;ו ע&quot;ב נבאר כי כל הגבורות אשר בז&quot;א מתקבצות כולם 
בתוך החוטם שלו וכדי לאכפייא כל אותם הגבורות שבחוטם ההוא דז&quot;א (ע&quot;ד) צריך להמשיך 


רוחא דחיי מחוטמא דעתיקא שהוא אריך אפין אל ז&quot;א ונוקביה הנקרא מלכא משיחא בסוד 
המלכות כנודע כי מלכא משיחא היא המלכות נוקביה דז&quot;א וזמ&quot;ש חד רוחא נפיק לז&quot;א כו&#x27; 
וחד רוחא דחיי דביה זמינין לזמנא לבריה דדוד שהוא מלכא משיחא בסוד המלכות. והנה עתה 
בזמן הזה אינו נפיק רק לז&quot;א בלבד כי גבורותיו יכולות להתבסם עתה אבל גבורות המלכות 
אינן יכולות להתבסם עתה עד לעתיד בזמן מלכא משיחא ואז יפוק רוחא דחיי גם אליו וזמ&quot;ש 
וחד רוחא דחיי דביה זמינין כו&#x27; אבל לז&quot;א הזכיר לשון הווה דנפיק עתה. ואם תאמר והרי 
גם בחוטמא דעתיקא הם גבורות והתשובה היא כי אלו הגבורות והדינין שבעתיקא אדרבא כחם 
וגבו&#x27; היא לאכפייא כל הדינין והגבורות התחתונים כי אין הדין נכפה אלא בשרשו וזהו 
הטעם שאף הגבורות שבעתיקא נקראי&#x27; רחמי&#x27; ולית שמאלא בהאי עתיקא כלל ונבאר ענין אלו 
תרין רוחין דנפקי מחוטמא דעתיקא לז&quot;א ולנוקביה. והנה בשער היחודים נתבאר זה אצלנו 


באורך גדול בייחוד אחד פרטי אשר שם וע&quot;ש אבל הענין בקיצור נמרץ הוא כי תרין נוקבין 
יש בחוטמא דעתיקא והם בציור שתי אותיות מ&quot;נ של מנצפ&quot;ך שהם סוד החמשה גבורו&#x27; וצורתם 
היא כך מ&quot;ן כי כאשר תתפרד ותסתלק צורת המ&quot;ם סתומה מצד הנו&quot;ן ההפוכה ישאר נקב השמאלי 
כעין צורת נו&quot;ן כפופה פשוטה כזו נ&#x27; ומנקב הימני שהוא מ&quot;ם סתומה נפיק תדיר רוחא דחיי 
אל ז&quot;א אבל מן נקב השמאלי שהוא צורת נ&#x27; כפופה הפוכה משם מתפשט רוחא דחיי שבו דרך 
הזרוע דז&quot;א כי גם הזרוע הוא צורת ו&#x27; פשוטה ויען כי הזריע סגור וסתום ואין לו פתח 
פתוח בסופו להוציא אורו משם אל המלכות לכן אין רוחא דחיי דנקב שמאלי דחוטם דאריך 
אפין יוצא אל המלכות רק בסתום גמור ואינו נגצה כנז&#x27; אצלנו ענין יציאת האורות דרך 
סופי האצבעות במקום הצפרנים הצפרנים. ואיך משם נעשות פרצוף לאה. אבל לעתיד לבא 
יתבסמו דיני הזרועות ואז יוכל לצאת רוחא דחיי דרך הזרוע אל המלכות בגילוי גמור כנ&quot;ל 


ובזה תבין טעם תפילה של יד הנקשרת בזרוע האדם והענין הוא כי תפלה של יד היא בחי&#x27; 
המלכות כנודע ואנו קושרין אותה בזרוע האדם הדומה לז&quot;א כדי שימשך ההוא רוחא דחיי 
דנקב שמאלי דחוטמא דעתיקא הסתום בזרוע שמאלי דז&quot;א כנז&#x27; וימשך אל המלכות דרך סתום 
ולא בגילוי והבן זה מאד. גם (ד&quot;ש ע&quot;ב) בזה תבין טעם נטילת ידים שאינה רק עד פרק 
הזרוע בלבד והטעם הוא כי הזרוע עצמו אי אפשר למתקו ולבסמו עד לעתיד לבא: 
עוד שם בדף הנז&#x27; וז&quot;ל תאנא ארכא דחוטמא שע&quot;ה עלמין כו&#x27; זה יובן ממ&quot;ש בדק&quot;מ ע&quot;ב 
בענין שע&quot;ה חסדים דכלילן בחסד דעתיק יומין וע&quot;ש עוד שם בדף הנז&#x27; וז&quot;ל דיקנא דהיא 
תלייא בשערוי עד טיבורא דלבא כו&#x27; גם זה ביארתי באדרת האזינו וע&quot;ש מה שביארתי כי אף 
גם שאמרו באדרת האזינו ואדרת נשא דלא נזכר בעתיקא רק בחינת רישא בלבד ולא גופא עכ&quot;ז 
אין הדבר כפשוטו כי ודאי שיש באריך אפין כל שיעור קומה ראש וגוף ורגלין אבל הענין 


הוא כי ראשו בלבד הוא מגולה ושאר גופו מתלבש (דל&quot;ד ע&quot;א) תוך אבא ואימא וז&quot;א ונוקביה 
וזמ&quot;ש דתלייא דיקניה עד טיבורא דלביה כנראה כי יש בו טיבורא דליבא ג&quot;כ והבן זה: 
עוד שם בדקל&quot;א ע&quot;ב וז&quot;ל לקביל דא אל רחום וחנון כו&#x27; ואינון לתתא כו&#x27; זה הפי&#x27; נמצא 
מכתיבת הרב הגדול זלה&quot;ה. סוד שלשה עשר מדות כך הם וזה סדר מנינם א&quot;ל אחד רחו&quot;ם שנים 
וחנו&quot;ן שלשה אר&quot;ך ארבעה אפי&quot;ם חמשה ורב חסד ששה. ואמת שבעה נוצר חסד שמנה לאלפים 
תשעה נושא עון עשרה ופשע אחד עשר וחטאה שנים עשר ונק&quot;ה שלשה עשר ואלו הם שלשה עשר 
תיקוני דיקנא דאריך אפין שהורידן משה למטה במקום הדין למתקו ואמנם תשעה תיקוני 
דיקנא דז&quot;א הם אלו ארך א&#x27; אפים ב&#x27; ורב חסד ג&#x27; נושא עון ד&#x27; ופשע ה&#x27; ונקה ו&#x27; פוקד עון 
אבות על בנים ז&#x27; על שלשים ח&#x27; ועל רבעים ט&#x27; והנה שלשה תיקונין אלו האחרונים הזכירן 
משה אחר י&quot;ג תיקוני דאריך אפין כי הם מקור הדינין וכוון להמשיך להם י&quot;ג מכילן דרחמי 


למתקן כי שלשה אלה קשים לפקוד עון והם דין יותר מכל השאר כמובן מפשטם וצריכין מיתוק 
והנה התקון השמיני של אריך אפין הוא מזלא כנז&#x27; באדרא רבא ולפיכך נוצר חסד שהוא רומז 
לו הנו&quot;ן גדולה לרמוז אל בינה שבכתר והוא חוטא דשערי דבסחרני דיקנא כי היא קו ירוק 
המקיף העולם למטה ודוגמתו למעלה להקיף הזקן העליון ושם נעלמים חמשים שערים עליונים 
תכלית העלם ודקות גדול והנה התיקון השביעי הוא אמת וכנגדו נזכר במי אל כמוך ישוב 
ירחמנו וכך אמרו באדרא רבא הה&quot;ד ישוב ירחמנו ובהאי דלתתא הוא אמת עכ&quot;ל וזו ראיה 
למנינינו שמנינו פה: 
ודע כי י&quot;ג תיקוני דיקנא הם שלש פעמים שם בן ארבע שהם שנים עשר והמזל הכוללם הם ג&#x27; 
עשר וג&quot;פ שם בן ד&#x27; הם ע&quot;ח והם בגמטריא מזלא להורות דכולהו במזלא איתכלילו והנה אם 
נדקדק באותיות נוצר הם אותיות רצון בהיפוך כי במצח הוא רצון חסד עלאה ולמטה בזקן 
נהפך לנוצר והוא הוא התיקון השמיני היורד מרצון העליון שבמצחא ומקיף הזקן ולהיות כי 


הוא בינה שבכתר נרמז בר&quot;ת נחל נ&#x27;וצר ח&#x27;סד ל&#x27;אלפים כי היא נחל קדומים והוא הנוצר חסד 
עלאה לאלפי&#x27; להורידו למטה כי חסד עלאה הוא שם בן ארבע במילוי יודין שהוא בגמטריא 
חסד ויורד למטה לשם בן ארבע במילוי אלפין על ידו וזהו לאלפים לשם בן ארבע במילוי 
אלפין. והנה התיקון הששי הוא חסד דעתיקא והוא כי חפץ חסד הוא כנז&#x27; באדר&#x27; רבא וכנגדו 
בי&quot;ג מדות אלו בתיקון ששי לפי חשבוננו הוא ורב חסד מדה ששית ומדה זו היא מדת כהן 
גדול ומכאן מתחיל דיקנא דכהנא רבא דאתתקן בשמנה תיקונין כנגד שמנה בגדי כהונה כי 
מכאן עד תשלום הי&quot;ג תיקונין הם שמנה תיקונין וזו היא דיקנ&#x27; דכהנא רבא דאתקן בתמניא 
תיקונין הנז&#x27; באדרא רבא והיא אתגלייא קצת על ידי חסד עולם דאיהו גופא דאתלבש ביה 
חסד דעתיקא דלגו חסד דקשוט בחיי דנשמתא ולפיכך נאמר בכתוב יורד על הזקן זקן אהרן כי 
הם זקן בתוך זקן כי מן מדה ששית ואילך מתחיל זקן אחר מתלבש בשמנה בגדים ותיקונין 


אלו הם לו כנשמ&#x27; ולפיכך נגלים על ידי התלבשות שמנה בשמנה ונמצא (ע&quot;ב) כי התיקון 
הששי מתלבש וממנו ואילך והם דיקנא דכהנא רבא בהתלבשות שמנה בשמנה השמנה נגלים והם 
כנגד שמנה בגדים ושמנה נכסין והם הם תיקוני דיקנא דעתיקא ממש והם נשמה לאלו והנה 
הי&quot;ג תיקונין כולם בכתר והחמשה הראשונים הם כנגד אור צח אור מצוחצח אור קדמון חכמה 
ובינה ומשם ואילך מתחיל חסד והוא דיקנא רבא דכהנא מסטרא דחסד קאתי. ודע כי התלבשות 
שמנה אלו נעשה נשמה (ד&quot;ש ע&quot;ג) לז&quot;א כי גם הוא מתחיל מן חסד ונמצא שיש חסד לגו 
בעתיקא וחסד המתלבש בו מלבר והוא חסד דלגו בז&quot;א ועוד יש חסד דלבר המתלבש בו בז&quot;א 
והבן כל זה כי לפי זה נמצא כהן גדול וסגן וכהן סתם וכהן הדיוט תיקון י&quot;ב דדיקנא 
דעתיקא הוא הפה הקדוש דלית בה שערא ונפיק ביה רוחא דאתפרש לשבעה ושלשים אלף עיבר 
והוא בגמטריא הבל הבל הפה הקדוש וזמש&quot;ה אמרתי שגם זה הבל כי התיקון הי&quot;ב שהוא 


בגמטריא זה מתפרש לל&quot;ז עיבר כמנין הבל: 
עוד שם בדקל&quot;ב ע&quot;א וז&quot;ל הה&quot;ד פלא יועץ אל גבור כו&#x27; אמר כי שם אל נתפשט עד הפה ואם 
תחבר אותיות א&quot;ל עם אות פ&#x27; יהיו פלא. עוד שם בד&#x27; הנז&#x27; וז&quot;ל עלמא קדמאה דנפיק מתקונ&#x27; 
קדמאה שליט ונחית וסליק לאלף אלפים וריבוא רבבן מארי תריסין ומיניה מתאחדין בקסטא 
בעזקא רבא כו&#x27; בלשון הזה צריך להרחיב הביאור הלא הוא מיוסד על אשר הידעתיך בפ&#x27; 
פקודי בדרנ&quot;ד ע&quot;ב ובמקומו&#x27; אחרים רבים ענין שבעה מלכי אדום מה ענינם והנה כבר 
ביארנו שם כי גם באריך אפין עצמו היה בו בחי&#x27; אלו השבעה מלכים דאתבטלו. ונבאר עתה 
שמותם הנה התחלתם הם מן הדעת עד המלכו&#x27; שהם שמנה בחינו&#x27; אבל להיות כי נצח והוד הוא 
תרי פלגי גופא כמבואר סוד ענין זה אצלנו לכן שניהם נחשבים למלך אחד ונמצאים שהם 
שבעה מלכים. המלך הא&#x27; בלע בן בעור והוא סוד הדעת ולכן מרע&quot;ה היה מבחינת הדעת של 
הקדושה. וכנגדו היה בלעם בן בעור בדעת הקליפה וזהו מ&quot;ש רז&quot;ל ולא קם נביא עוד בישראל 


כמשה אבל באומות העולם קם ומנו בלעם וזמ&quot;ש בלעס נאום שומע כו&#x27; ויודע דעת עליון גם 
זהו סוד מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם כי הררי קדם אלו הם בחי&#x27; אלו המלכים 


</div>
