במצות שילוח הקן ע"ש גם נתבאר לעיל באדרא זו בדקכ"ח ע"ב בענין ש"ע ריבוא עלמין דאנפוי דאריך אפין שם בדקל"ו ע"א וז"ל ואילין תלת מתפשטין בכל גופא להאי סטרא ולהאי סטרא כו' זה נתבאר לקמן בביאור אדרת האזינו ע"ש: שם ע"ב וז"ל ואית מצח ואית נצח כו' נתבאר באדרת האזינו בדרפ"ח ע"א יע"ש. שם בדקל"ז ע"ב וז"ל ותאנא חמש גבוראן אינון בהאי ז"א ואסתלקו לאלף וארבע מאה גבוראן כו' כבר הודעתיך בכמה מקומות ענין החמשה חסדים והחמש גבורות מה ענינם ואיך כל הגבורות נכללות באלו החמשה גבורות שהם שרש לכולן. והנה הם סוד חמשה אותיות מנצפ"ך שהם בגמטריא פ"ר. גם כי כל גבורה מהם כוללת כל החמשה וא"כ בהיות כל גבורה מהם במספר פ"ר יהיו כולן בגמטריא אלף וארבע מאות גבורות וזמ"ש ותאנא חמש גבו' אינון ואסתלקו לאלף וארבע מאה גבוראן ואומרו ומתפשטן בחוטמוי בפומא כו' הענין הוא במה שנודע מספר יצירה כי כל אבר ואבר נוצר על ידי או' א' מאלפא ביתא ונמצא כי חמשה אותיות מנצפך מתחלקות בה' מקומות האלו. כיצד מ"ם סתומה דמנצפ"ך היא בחוטם כי צורת כל נקב משני נקבי החוטם הוא עגול כצורת ם' סתומה. ואות ן' פשוטה בדרועין כי ציור הזרוע הוא ארוך כדמיון הן' פשוטה. ואות צ' היא באצבעות. ואות פ' בפה. ואות ך' בכפות הידים. וצריך אני להודיעך ענין זה בדרוש קין והבל אעפ"י שנתבאר ענין זה יותר באורך במקומו והענין כי קין והבל הם סוד הגבורות כנז' לקמן בדקמ"ג ע"א וז"א ותאנא בצניעותא דספרא בעא עתיקא קדישא למחזי אי אתבסמו דינין כו' וכד נפיק דא קין מסטרא דנוקבא נפיק תקיף קשייא כו'. והענין הוא כי שניהם בחינת גבורות אלא שגבורות קין מרובות מגבורות הבל כי הבל הוא בבחינת שתי הגבורות הנרמזים בחוטם ובפה שהם סוד מ' ופ' דמנצפ"ך כי משני מקומות אלו בלבד יוצא מהם הבל ולכן נקרא על שמם הבל (אמר שמואל להיות כי אין ההבל ניכר אלא בחוטם ופה אבל בדרועין ובכפות ובאצבעות אין ההבל (ד"ש ע"ד) ניכר בהם. ואפשר לו' כי להיות שהבל יצא מהחוטם ומהפה וחשבונם הוא מאה ועשרים לכן נתקן הבל במרע"ה שחי מאה ועשרים שנה כמ"ש בשג"ם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה כנלע"ד): גם הוא באופן אחר כי הבל רוצה לומר ה' פעמים ל"ב רוצה לומר ל"ב אלהי"ם ובכל אחד חמשה אותיות וחמשה פעמים ל"ב הם בגמטריא ק"ס ועם הכולל הם קס"א כמנין מ"ם פ"א שהם קס"א הרי איך הבל נאחז בשתי אותיות מ"פ דמנצפ"ך ושלשה גבורות הדרועין והאצבען והידין הם סתומים בלי הבל יוצא מהם והם בחינת קין שהוא בגמטריא ק"ס כמנין שלש אותיות נצ"ך דמנצפ"ך הנשארות שמספרם ק"ס ונמצא כי כל הגבורות נכללות בקין והבל והם שרשי כל הדינים כולם ודע כי אלו הגבורות אינם מתבסמות אלא בהצטרפות שבעה (דף ל"ט ע"א) תיקוני רישא דאריך אפין הנז' בריש ספרא דצניעותא והם מוחא וגלגלתא וקרומא דאוירא דעל גבי מוחא והחוטם והעינים והפנים והפה אבל האזנים לא נזכרו באדרא בעתיקא קדישא והנה כל אחד מאלו השבעה כלול מעשרה הרי שבעים והנה הגבורות הם בגמטריא פ"ר כנז' ועם כללותם שהם חמשה הם פר"ה. ואם תחבר פרה עם שבעים אשר ברישא דאריך אפין יהיו בגמט' מש"ה כי במרע"ה נתקנו כל הגבורו' האלו ונמתקו הדינין אשר בקין ובהבל על ידי שבעים דברישא דאריך אפין ואומרו ותאנא חמש גבוראן אינון כו' ומהאי תליין אלף אלפין וארבע מאה רבוא כו' כבר ביארתי ענינם שהוא חמשה פעמים מנצפך בגמטריא אלף וארבע מאה ועם כללות החמשה עצמ' הם אלף וארבע מאה וחמשה: ושמעתי משם מורי ז"ל כי כשם שיש מספר זה בגבורות כך ישנם בחסדים כי גם הם חמשה חסדי' והנה ורב חסד בגמטריא פ"ר והה' חסדים הם חמשה פעמים פ"ר שהם אלף וארבע מאה חסדים בסטרא דימינא גם כן: אמר שמואל נלע"ד כי חמשה פעמים חסד עולין בגמטר' ש"ס ונרמזו בשם משה שהוא שמ"ה וחסרים ט"ו למספר ש"ס והם אותיות משה הבל מלאים בזה האופן מ"ם שי"ן ה"א ה"א בי"ת למ"ד כנלע"ד: שם בדקל"ח ע"א וז"ל והיינו רזא דתנינן י'י י'י פסיק טעמא בגווייהו כו' אוף הכא ה' ה' פסיק טעמא בגווייהו קדמאה שלים בתראה שלים בכולהו כו' הנה הראשון הוא באריך אפין והשני בז"א ובביאור כונת ויעבור והי"ג מדות ביארתי ענין זה היטב ענין שתי ההויו"ת אלו מה ענינם: שם בדקל"ח ע"ב וז"ל ותנינן ואימתי אקרי שם מלא בזמנא דכתיב ה' אלהים כו' וגם בדף קמ"א ע"ב שורה י' וז"ל תרין שמהן דאקרי שם מלא יי' אלהים כו'. כבר הודעתיך בשער שמות הספירות איך ז"א נקרא אלהים בסוד עולם הבריאה כי משם ולמטה נקרא הז"א שבו בשם אלהים וע"ש: שם בדקל"ט ע"ב וז"ל קם ר' אלעזר פתח ואמר מן המצר קראתי יה כו' כבר נתבאר אצלי בסוד ויעבור וי"ג מדות גם ביארתיו בענין הקרבנות שהקריבו קין והבל שהיה מצמר ופשתים והבן שם איך המצר הזה הוא סוד הצמר העליון: שם בדק"מ ע"א וז"ל תלת מוחי דהוו בז"א כו' וחד מוחא שקיט על בוריה כו' ובגין כך אשתלימו ארבע פרשיין דתפילין כו' כבר ביארתיו בביאור אדרת האזינו וע"ש: שם בדק"מ ע"ב וז"ל ותניא תלת מאה ושבעין וחמש חסדים כו' זה יובן מדק"ל ע"ב וז"ל תאנא ארכא דחוטמא שע"ה עלמין אתמליין כו'. וכבר הודעתיך בדף קל"ז ע"ב כי החוטם הוא סוד גבור' בסוד ויחר אף ה' בם וילך וכנגד אותם השע"ה גבו' דבאורכא דחוטמא הם אלו התלת מאה ושבעין וחמש חסדים האלו למתק הגבורות ההם: שם בדקמ"א ע"א וז"ל כללא דכל מילין עתי' דעתיקין וזעיר אפין כולא חד כו'. זה יובן במה שביארתי במקומות הרבה וגם בביאור אדרת (ע"ב) האזינו איך אריך אפין הוא אוחז כל שיעור קומת עולם האצילות ומתלבש תוך אבא ואימא וז"א ונוק' ונמצא כי עתיקא דעתיקין כולל את ז"א ואת כולם והכל דבר אחד זה לבוש לזה וזה לזה: שם בדקמ"א ע"ב וז"ל ובהאי אדם שארי ותקין כללא דכר ונוקביה כד אתתקן דיוקנא בתיקונוי שארי מבין תרין דרועין כו'. כבר הרחבתי הדרוש הזה בהרבה מקומות גם לעיל בפ' פקודי בדרנ"ד ע"ב טעם למה נבראו בתחיצה אחור באחור (ד"ש דמ"ה ע"א) ולטרוח לנוסרן ולהחזירן פנים בפנים. ושם ביארנו הטעם לפי שכל החיצונים נאחזים באחורים העליונים לקבל שפעם משם ובתחילה שאדם אין בארץ לעבוד את האדמה ולשומרה מן החיצונים אילו היו נבראים פנים בפנים היו אחוריהם נגלים. והיו החיצונים נתאחזים בהם לפי שהאחורים הם שרשי הדינין ולכן היו הקליפות נאחזין שם ולכן תחילה נבראו אחור באחור והיו האחורים מכוסים זו בזו ולא היה מקום אל החיצוני' להתאחז בהם ואח"ך כאשר נסרם המתיק את האחורים ההם בסוד החסדים בסוד ויסגור בשר תחתנה כנז' בקמ"ב ע"ב ובזה אין אחיזה בהם אל החיצונים וכאשר חזרו פנים בפנים אין יראה מן החיצונים להתאחז שם. שם וז"ל כד אתברי פרצופא דרישא דנוקבא תלייא חד קוצא דשערי.מאחורוי דז"א כו' ענין זה ביארתיו בביאור אדרת האזינו גם ביארתיו בענין דרוש התפלה של יד ותפי' של יעקב: שם וז"ל תאנא אתפשט האי ת"ת מטיבור' דלבא ונקיב ואתעב' בגיסא אחרא ותקין מפרצו' דנוק' עד טיבורא ומטיבורא שארי ובטיבורא שלים כו' הנה ממקום זה נראה כי נוקבא היא דבוקה עם ז"א באחורי הת"ת שבו למעלה מנצח הוד יסוד שבו ובמקומות אחרים נראה כי המלכות היא שביעי' למטה מן היסוד בסיום אות הואו דשמא קדישא. אבל כבר ביארתי לך דרוש ענין ז"א ונוקבי' איך הולכים וגדלים מקטנותם ועד גדלותם ושם ביארנו כי כאשר נולד הז"א כאשר היה בסוד עיבור במעי אימיה יצא אז מבחינת שש קצוות בלבד בלי שלשה ראשונות וזו היא סוד אות ו' שבתוך אות ה' א' דשמא קדישא שאין לה ראש והנה בסוף זו הו' יצתה המלכות כדמיון נקודה אחת בסוף הוי"ו והוא סוד הנרמז אצלנו בפ' בלק דר"ג ע"ב בסוד אשורנו ולא עתה אושיט פסיעה לבר כי המלכות יצתה בדמיון פסיעה ונקודה קטנה תחת אות הוי"ו בולטת קצת לחוץ ואז עמדה המלכות תחת היסוד בסיום הוא"ו ואחר אשר נגדל ז"א ונתהוו שלשה מוחין ברישא דז"א אז נתעלו החג"ת דז"א ונתהוו בבחינת חב"ד שבו ונתעלמו נה"י שבו ונתהוו בבחינ' חג"ת שבו ואז המלכות גם היא עלתה עמו שם ונמצאת עתה דבוקה באחורי מה שהוא עתה בחינת ת"ת אך בתחילה היה נקרא יסוד ונמצא כי שתי בחינותם הם תפארת ויסוד ושניהם ענין אחד ואז הוצרך המאציל העליון להאציל נה"י חדשים לז"א שאין לו עתה ואז מאותם הנה"י האחרים שנתחדשו עתה נתהוו מן האחורים שבהם תלת מוחין בנוקבא דז"א כמבואר אצלנו: (ע"ג) שם בדקמ"ב ע"א וז"ל בגין לאתבסמא גבורה דא דכליל חמש גבורן והאי חסד כליל בחמש חסדים כו' ענין זה ביארתיו במקומות רבים ענין החמש חסדים וחמש גבורות המתפשטין בגופא דז"א ובגופה דנוקביה ובאדרת האזינו הארכתי בזה: שם בדקמ"ב ע"ב וז"ל ותאנא בצניעותא דספרא דכל דינין דמשתכחין בדכורא תקיפין ברישא כו' כבר ביארתי זה בספרא דצניעותא בפ' תרומה. גם ביארתיו בפ' תצוה דקפ"ז ע"א. שם בדקמ"ב ע"ב וז"ל וכד פריש לון אפיל דורמיטא לז"א ופריש לנוקבא מאחורוי כו'. ענין הנסירה הזאת נתבאר בהרבה מקומות ובפרט בתפילות ראש השנה וגם בברכת המפיל חבלי שינה על עיני כו' ואומרו ויקח אחת מצלעותיו מאי אחת כו' יובן במ"ש לעיל דקמ"א ע"ב וגם בפ' בלק דר"ג ע"ב בענין אושיט פסיעה לבר כו' כי בתחילה היתה נקודה אחת קטנה בסוף הת"ת שהיה תחילה בחינת יסוד דז"א והיתה שם בסוד צלע מאחורי הת"ת דז"א נקודה קטנה ואח"ך נגדלה ונעשית פרצוף גמור ודיוקנא שלמה דנוקבא וזמ"ש וסלקא ואתתקנא ולפי שכל הגדלת הנוקבא היא ממטה למעלה אמר וסלקא ואתתקנא ואומרו ובאתרהא שקיע רחמי וחסד נתבאר בתפילת ראש השנה: שם בדקמ"ג ע"א וז"ל תאנא כתיב וצדיק יסוד עולם דכליל שית בקרטופא כחדא נתבאר באדרת האזינו ופירוש קרטופא רוצה לומר מקור ומבוע אחד: שם בדקמ"ד ע"ב וז"ל דההוא יומא שדרני למעבד ניסין לרב המנונא סבא וחברוי כו' ודאי כי יש לתמוה איך הניח את אותה הא דרא קדישא דאזדמן בה קב"ה וכל פמליא דיליה בגין למעבד ניסין לרב המנונא היה הדבר יכול להעשות על ידי מלאך אחר אבל הענין הוא במ"ש בהקדמת בראשית ד"ו (ד"ש ע"ב) ע"א כי רב המנונא סבא הוא בחינת ניצוץ אחד ממשה ע"ה המתגלגל בכל דור ודור כנז' בס' התקונין בתקון ס"ט וז"ל דור הולך ודור בא אין דור פחות מששים רבוא ודא משה דאתי בגלגולא בכל דרא ודרא בכל צדיק וצדיק עד שתין רבוא כנז' שם בדק"י ע"א והנה אליהו ז"ל תלמידו של משה ע"ה וחייב בכבודו כנז' בפ' תצא דרע"ו ע"ב וז"ל אליהו קום אפתח פומך בפקודין דאנת הוא עוזר לי בכל סטרא כו'. גם בפרשת צו דף כ"ח ע"א אמר באליהו איתמר ביה והוא יהיה לך לפה בגלותא כו' ולכן הוכרח אליהו ז"ל לילך בשליחות זה ולא מלאך אחר. וזהו סוד מ"ש בפ' ויחי דרכ"ה ע"א א"ר שמעון אי הני בבלאי טפשאי כו' ינדעון שבחא דרב המנונא סבא ע"ה כד אשתכח ביניהו ולא הווי ידעיה שבחיה כו' כי הנה היה גלגולו של משה ע"ה: תם האדרתא רבא קדישא: פרשת נשא שם בר"מ בדקמ"ו ע"ב וז"ל יברכך יי' יאר ה' ישא יי' מקורא דתלת שמהן אילין כי' הנה תחילה צריך להגיה המאמר הזה שהלשון הוא (ע"ד) מוטעה. וצריך להגיהו כזה. מקורא דתלת שמהן אילין וראיתי נוסחא אחרת דתלת שמהן אילין יו"ד ה"י וא"ו ה"י והוא הוי"ה דס"ג קדושא אהי"ה אהי"ה אהי"ה דמקורא דיליה יו"ד ה"א וא"ו ה"א והוא מ"ה קשורה דתרויהו יחוד דתרויהו אדני דביה א"י דרמזין יאהדונה"י ודא עמודא דאמצעי' שכינתא איההדונהי ורמזין א"י רביעאה מן תרין שמהן מפרשן דרשימין בהון נוסחא אחרינא דרמזין יאהדונהי ודא עמודא דאמצעיתא שכינתא איהי יאהדונה"י נוסחא אחרינא אידהונהי ע"כ מצאתי: וביאורו הוא כמ"ש באדרת האזינו בדף רפ"ה ע"א וז"ל תלת רישין אתגלפן דא לגו מן דא ודא לעילא מן דא כו' ושם ביארנו כי ברישא קדמאה הנקראת גלגלתא חוורא יש שם הוי"ה דמילוי יודי"ן בגמטריא ע"ב וברישא תנינא יש הוי"ה דמילוי ס"ג וברישא תליתאה יש הוי"ה דמילוי אלפין בגמ' מ"ה והנה מן הראש הראשונה נמשך רוחא דחיי אל פומא קדישא דז"א ולכן אמרו שם באדרת נשא בדקל"ד ע"ב שו' ג' וז"ל. ובהאי אתרחיצו אבהתנא באתלבשא בהאי רוחא דמתפשט לכמה עברין כו' כי עתה אין כח להשיג ההיא רוחא והטעם הוא לפי שכיון שהוא רישא עלאה אינו יכול להתלבש כלל בשום אופן. אבל מן הראש השני' שהיא הוי"ה דס"ג אשר ממנה נמשכין י"ג נימין דשערי כמבואר אצלנו שם באדרת האזינו בדרפ"ח ע"א והנה משם נמשכין אל י"ג תיקוני דיקנא דעתיקא והטעם היא כי במילוי הוי"ה זו דס"ג יש בה שלשה יודין ונעשין שלשה הויו"ת יה'וה יהו'ה יהו"ה אשר הוזכרו בתפי' ר' נחוניא בן הקנה ע"ה הנודעת בספי' הכתר ומילוי שלשה הויו"ת האלו הם במילוי יודין דע"ב ובזה תבין מה שתמצא בס' התיקונין ובזוהר מאמרים הפוכים בענין מדרגת הוי"ה דע"ב או דס"ג איזו מהם גבוה מחברתה ובזה אל יקשה בעיניך הדברים ההם כי לא פליגי כי הרי כאן הוי"ה דס"ג גדולה על של ע"ב ולפעמים הוא להפך כי הרי רישא קדמאה היא יודין דע"ב ותניינא דס"ג ואח"ך הוא להפך כי הוי"ה זו דס"ג גבוה על שלשה הויו"ת דע"ב היוצאין ממנה כנז' ושם בדרפ"ח ע"א ביארתי נקודות שלשה ההויות האלה אשר ברישא תנינא. והנה אלו השלשה הויו"ת שיש בהם שנים עשר אותיות הם בחי' י"ג תיקוני דיקנא דא"א והתיקון הי"ג הנקרא מזלא כולל את כולן כנז' באדרת נשא. וזמ"ש כאן מקור' דתלת שמהן אילין יו"ד ה"י וא"ו ה"י פירוש כי אלו השלשה הויות הנזכרות הנרמזות בי"ג תיקוני דיקנא דעתיקא כמבואר אצלנו בביאור ברכת כהנים וע"ש. ואמר כי המקור שלהם מהיכן יצאו הוא משם הוי"ת ס"ג אשר היא ברישא תניינא דעתיקא כנז'. וכבר ידעת ענין יב"ק שהם ר"ת יחוד ברכה קדושה ואלו השלשה הויות הנזכרים שלשתם נקראים ברכה ונרמזות בפסוק יברכך ה' וישמרך ואח"ך ענין קדושה היא ברישא תליתאה אשר היא הוי"ה דמילוי אלפין כנ"ל והנה זו הרישא תליתאה היא הנקראת מוח' סתימאה דעתיקא ובכל מקום בחינת הקדושה היא במוחין כנודע כי כל קדש הוא בחכמה שהוא במוח. ואמנם רוחא דרישא קדמאה לרוב מעלתו העליונה (ד"ש ע"ג) לא יכלה להתלבש בשום אבר אלא בבחינת הבל היוצא מן הפה (דף מ' ע"א) ואף גם זה אינו מושג עתה רק לעתיד דרחצין אבהתנא לאתלבשה ביה כנ"ל. ורישא תנינא אינו כל כך נעלם כמוהו ולכן נתלבש למטה בסוד שערות הזקן דדיקנא דעתיקא כנז' שהוא יותר חומרי מהבל הפה אבל אינם בחינת אבר ממש אבל רישא תליתאה נתפשט עד החוטם דעתיקא שהוא אבר עצמיי ואותו ההבל היוצא משם הוא נמשך מרישא תליתאה הנקרא מוחא סתימאה והנה חוטם הוא בגי' ס"ג והענין הוא כי אעפ"י שיצא מרישא תליתאה שהוא שם מ"ה דאלפין וס"ג הוא לעילא מיניה ברישא תנינא עכ"ז הענין הוא כי אמת הוא שהחוטם הוא ברישא תליתאה אבל הוא בגמטריא ס"ג לרמוז כי משם נמשך ס"ג אשר ברישא תניינא שהוא למעלה ממנו ומשם יצא רישא תליתאה וגם לטעם זה חוטם הוא בגמטריא שלשה שמות של אהי"ה אהי"ה אהי"ה. וטעם היות החוטם הנז' עולה בגמט' שלשה שמות אהי"ה שהוא בבינה הטעם הוא לפי שהחוטם הוא בינה ולכן נרמז בו שם אהיה שהוא בבינה וטעם הדבר הוא כמה שידעת כי שם ס"ג מתלבש בשם מ"ה דאלפין כנז' בתקונין דקכ"א. וכנגד השלשה יודין שיש בשם ס"ג יש שלשה אלפין במילוי מ"ה שהם סוד שלשה שמות אהי"ה שמתחילין באות אלף והם בגמטריא ס"ג וכל זה להורות כי הם נמשכין מן שם ס"ג דברישא תנינא. וזהו סוד פסוק הכל ס"ג כי אפי' שם מ"ה דאלפין נרמז בו ענין שם ס"ג. והנה מזה החוטם דעתיקא אשר נמשך מרישא תליתאה מוחא סתימאה דעתיקא הנה ממנו נמשך אל דיקנא יקירא דז"א. והנה כבר הודעתיך כי דיקנא דז"א אינן רק שית תיקונין לפי ששרשו הוא ו' קדישא של ההוי"ה ואין בו רק שש קצוות אבל אח"ך נתוספו לו נצח הוד יסוד כנ"ל בד' קמ"א ע"ב ואז נשלמו בדיקנא דיליה תשעה תקונין וזמ"ש באדרת האזינו בדרצ"ה ע"א שיתא אינון תשעה אקרון כו' וכאשר עולה ז"א בעת תפלת מנחה דשבת עד דיקנא דעתיקא כמבואר אצלנו במקומו שעולה עד התיקון השמיני הנקרא מז"ל עליון ולא עד בכלל הנה אז נשלמו בו י"ג תיקונין דדיקנא דיליה כי הרי עלה באותם הארבעה תקונין תתאין דדיקנא דעתיקא שהם התשיעי והעשירי והאחד עשר והשנים עשר כי התיקון האחרון של י"ג הנקרא מזלא תתאה כבר ביארנו שהוא כללות כל הי"ב העליונים וזהו סוד אותיות יו"ד במילואה אשר יש בה אותיות ד"ו ד' על ו' הנז' בפ' ויקרא ד"י ע"ב ואות ד' הם ד' תקונין דעתיקא הנמשכין על אות ו' שהוא ז"א אשר מתחילה היה שש קצוות לבד ואח"ך נתוספו לו תשעה ע"י נה"י האחרים שנ תחדשו לו ועתה נשלם לי"ג תיקוני דיקנא אשר הם סוד שלשה פעמים אהי"ה הנ"ל שבג' אלפין דמילוי מ"ה דרישא תליתאה ותיקון הי"ג כולל את כל הי"ב כדמיון מה שביארנו בדיקנא דעתיקא. והרי ביארנו פסוק שני של יאר יי' פניו אליך ויחונך שהוא סוד קדושה שהוא בסוד מוחא סתימאה רישא תליתאה כנ"ל וכמבואר אצלנו בביאור ברכת כהנים. ואח"ך ענין יחוד ואמנם הוא בשם אדני והביאור הוא במ"ש קשורא דתרוייהו יחוד דתרוייהו כו' והוא