{"bookId": "kabala-4dc55b77f7b3", "part": "1", "torah": "46", "title": "שער מאמרי רשבי — קטע 46", "hebrewTitle": "קטע 46", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-4dc55b77f7b3/1/46/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-4dc55b77f7b3/1/46/", "segments": [{"index": 1, "he": "כלפי חוץ וזמ\"ש אשורנו לשון פסיעה מלשון תמוך אשורי במעגלותיך. עוד מצאתי כתוב קרוב \nאל הנז' וז\"ל כבר הודעתיך ענין פסיעה זו שהיא בחינת הנוקבא דז\"א שהיתה בחינת אותה \nהפסיעה שבסוף רגל אות ו' שבתוך ה' עלאה כמבואר לעיל והטעם להיותה שם הוא כדי שכאשר \nתתגדל בבחינת פרצוף (ד\"ש ע\"ד) בהיותה עדין בבחינת אחור בחזה ז\"א כי שם ביתה ומקומה \nכנודע. ולכן כשנולד ז\"א יצתה עמו בסוד פסיע' לבר בסיום ו' של ז\"א ואז חזרה אל אחורי \nזו הו' ואח\"כ כשנגדלה (ע\"ד) ונתארכו שלשה אחרונות של הו' שהם בחינת הנה\"י של ז\"א \nכנודע אז נשארה היא דבוקה באחורים שלהם: \nשם בדר\"ד ע\"ב וז\"ל ועל דא כתיב בקר אערך לך ואצפה כד\"א ויצפהו זהב טהור. צריך אני \nלהקדים לך כלל אחד והוא ענין העשר ספירות כי לפעמים הספירות הם כדמיון מעבר בלבד אל \nהאור הגנוז בתוכם כדמיון השמש העומד בשמים ואורו מתנוצץ ואעפ\"י שאין שום מסך מבדיל \nבינו לביננו עכ\"ז אין ספק שיש הבדל גדול בין האור שמאיר במקומו בשמים ובין האור \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "המגיע ננו מחמת ריחוק המקום ולפעמים הספירות הם באופן אחר והוא שיהיו הספירות ממש \nכעין מסך מבדיל אלינו בין האור העליון ועל הבחינה הזו כתיב וימנע מרשעים אורם כנז' \nריש פ' אמור דפ\"ח ע\"א. וזהו סוד ואצפה כי ממש עשה כעין ציפוי ומכסם שלא יעבור האור \nאלינו וזהו סוד מ\"ש רז\"ל במקומות רבים כי הקב\"ה ראה שאין העולם כדאי להשתמש באור \nשברא ביום ראשון וגנזו לצדיקים והבן זה: \nשם בדר\"ט ע\"א וז\"ל תאנא מסטרא דאימא כד איהי מתעטרא נפקין בעטרהא כו' תלת מאה \nועשרין וחמש זגין בסטרא דא כו' מספר הזה נתבאר אצלי לעיל בפרשת בא דף ל\"ח ע\"ב וע\"ש: \n\n", "en": ""}, {"index": 3, "he": " \nפרשת פינחס\nשם בדרי\"ג ע\"א וז\"ל מסטרא דיליה טב וצדי' אקרי ומסטרא דההוא אחסנתא לאו הכי כו' כבר \nהודעתיך בדרושי הגלגול כי כפי הבחינה שהיתה באדם בעת שחטא כך צריך אח\"ך לתקן בבואו \nבגלגו' והמשל בזה מי שהיו לו בעת שחטא בחינת רוח ונפש ונשמה משלשה בי\"ע ועוד נפש \nממלכו' דאצילות ואח\"כ כאשר מתגלגל אעפ\"י שתיקן בתכלית התיקון השלם עד בחינת הנשמה \nדבריאה לא סגי ליה בהכי ובזה תבין סוד נפלא כי כמה צדיקים היו שעשו מצות רבות ונקרא \nצדיק ורע לו ויש צדיקים עושין מצות מועטות ונקרא צדיק וטוב לו. אבל הענין תלוי בזה \nכי כיון שתחילה היה בבחינה גדולה צריך לתקן עתה בערך אותה הבחינה העליונה וזמ\"ש \nמסטרא דיליה רוצה לומר של עת הגלגול הזה טב וצדיק אקרי כי עשה מצות הרבה אבל מסטרא \nדאחסנתא דיליה קדמאה שהיתה מעולה איננו עדיין שלם ומתוקן ועדיין הוא מעוות: \nשם בדרי\"ו ע\"ב וז\"ל אלא איהו גרים קודם דחרב קב מן י' דאיהו יבק כו' ואוף הכי לא \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "הוה ליה אלא קב חרובין מע\"ש לע\"ש כמו לרבי חנינא כו'. הענין הזה נתבאר אצלי במשנת \nהקיטע יוצא בקב שלו כו' גם בתקונין תיקון ס\"ט דף ק\"ו ע\"א בההוא עובדא דההוא בר נש \nמאינון בעלי קבין כו' ושם ביארנו כי ז\"א בהיותו משפיע אל המלכים דארץ אדום אשר \nנחרבו ומתו הוא על ידי שלשה מילויין שבשלשה שבשלשה הויו\"ת ע\"ב ס\"ג מ\"ה שהם בגמטריא \nק\"ב ור' חנינא בן דוסא בגלגול שקדם אליו חטא בדבר זה כי המשיך הק\"ב הנז' אל המלכים \nדארץ אדום החברבים הנקראים רשות הרבים כמבואר אצלנו (דמ\"ב ע\"א) ולכן עתה נענש \nבאכילת ק\"ב חרובין מע\"ש לע\"ש: \nשם בדרכ\"ח ע\"ב בר\"מ וז\"ל ושיעור רצועתהון אמאי אינון עד ליבא שמאלא ועד טבורא \nלימינא כו' כבר נתבאר לעיל בתקונין ד\"ט ע\"א ע\"ש גם יתבאר באדרת האזינו בע\"ה: \nשם בדרמ\"ב ע\"ב בר\"מ וז\"ל ובשבת תקינו למימר במוסף כתר יתנו לך ה' אלהינו כו' אבל \nלכל חד מישראל הכי נחית ליה נפש יתירה כפום דרגא דיליה. מכאן תבין כי מלבד הנודע \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "לנו מדברי רז\"ל כי בכל ליל שבת נתוסף באדם נפש יתירה. עוד נתוסף גם ביום שבת בעת \nהמוסף והענין הוא כי בלילה נתוסף נפש יתירה מצד המלכות הנקראת לילה וביום שבת \nנתוספת נפש יתירה מצד הת\"ת הנקרא יום בעת שאומרים במוסף כתר יתנו לך כו': \n \nפרשת ואתחנן\nשם בדרס\"ב ע\"ב וז\"ל תא חזי ירושלים וציון דינא ורחמי (ד\"ש דמ\"ז ע\"א) ואף על פי כן \nכתיב עיר דוד היא ציון וכתיב בקרבך קדוש לא אבא בעיר נשבע הקב\"ה שלא יכנס בירושלים \nשל מעלה עד שיכנס בירושלים של מטה אימתי א\"ר יהודה כד יתהדר מלכות בית דוד לאתריה \nלתתא כו'. א\"ש רציתי לבאר המאמר הזה במקומו במסכת תעניות פרק ה' בד\"ה וז\"ל א\"ר \nיוחנן אמר הקב\"ה לא אבא בירושלים של מעלה עד שאבא בירושלים של מטה עכ\"ל. אח\"ך גמרתי \nואמרתי יותר טוב להביאו במקומו ומקורו בס' הזוהר הקודם: \nוהענין הוא כי שתי נקודו' נמצאו בנקבה הנקראת מלכות האחד הוא היסוד שבה והשני הוא \nהטבור שבה כנז' בס' הזוהר בפ' תצוה והיסוד שבה כנגד ירושלים של מטה והטבור כנגד גן \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "עדן של מטה ובז\"א יש כמו כן עטרת היסוד שבו כנגד ירושלים של מעלה כמש\"ה ירושלים \nהבנויה כעיר כו' והטבור שלו כנגד גן עדן של מעלה ובעת הזווג נובעין מיין נוקבין שבה \nלקבל מיין דכורין שבו ועתה בזמן הגלות אין לה כח להעלות מיין נוקבין לפי שהז\"א \nנסתלק ממנ' בסוד מאנה להנחם על בניה כי איננו והנה מן אימא בא אליה מציאות הענין \nהנו' על ידי ז\"א. ובשביל שלא יזדוג הז\"א עם נוקביה ותהיה בריקנייא לכן נשבע הקב\"ה \nשלא לתת כח ביסוד שלו להמשיך שפע וברכה במלכות עד אשר יתן לה כח להיות נובעת מיין \nנוקבין כדי לקבל דכורין וזהו סוד הצדיק אבד ולא כתיב אבוד או נאבד. גם זהו סוד והיה \nאור הלבנה כו' כי לעתיד לבא יוסיפו לכל אח' כפי כחו. א\"ש וכת' אבא מארי זלה\"ה שנראה \nלו שהדרוש הזה אינו מן הרב זלה\"ה אלא להר\"י ארזין ז\"ל: \nאמר שמואל הנה במאמר ר' אלעזר פתח שאו מרום עיניכ' וראו מי ברא אלה כו' והוא בפ' \nבראשית בס' הזוהר בד\"א ע\"ב שו' י' יש גילוי במאמר הזה שנשבע הקב\"ה שלא יכנס \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "בירושלים של מעלה כו' ומצאת שם כי תדרשנו וכתבתי בשער זה בדף כ\"א ע\"ב: \nשם בדרס\"ו ע\"א וז\"ל תא חזי והיה שמא קדיש' מתתא לעילא ועל דא שדי אתרשים מלבר (ע\"ב) \nלקבלי שמא דא והיה מכל סטרין מלגאו ומלבר (ש' ההקדמות דקכ\"ד ע\"ב ליקוטי תנ\"ך איוב \nע\"פ והיה שדי בצרך) ענין זה יובן במ\"ש הכתוב והיה שדי בצרך כו'. והענין הוא דע כי \nאימא עלאה נתפשטה תוך ז\"א בסדר המוחין דז\"א והנה לא נתפשטו בתוכו רק נצ\"ח הוד יסוד \nבלבד והנצח שלה יש בו תלת פרקין ונתפשטו בשלשה ספירות קו ימין של ז\"א שהם חכמה חסד \nנצח ושלשה פרקי ההוד שלה נתפשטו בקו שמאל דז\"א שהם בינה גבורה הוד אבל היסוד שלה \nהוא קצר ובהיותו מתפשט בקו אמצעי דז\"א אינו מגיע אלא עד החזה שבת\"ת דז\"א כמבואר \nאצלנו במקומו שיסוד אימא הוא בחינת אוירא ואינו דומה אל יסוד דכורא ולכן אין לו \nעיקר ונודע כי היסוד נקרא שדי ולעולם שם שדי הוא ביסוד. גם נודע כי ביסוד האשה יש \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "שני צירי' ודלתות כמ\"ש ז\"ל. וציר בגמט' ש' ועם הד' הא' הרי שד וכן הציר והד' השנית \nשבצד שני הוא שד אחר ומהם נעשו שתי שדיים בחזה דז\"א ובבחינה זו נקרא שלי' העליון של \nהת\"ת דז\"א שדי. וזמש\"ה והיה שדי בצרך כי מחמת הצירים הנז' נקרא שם שדי וזמ\"ש כאן תא \nחזי והיה שמא קדישא כו' והי\"ה מלבר שדי מלגאו פירוש כי בצד הזה שהוא בחי' שד\"י דז\"א \nשהוא בחזה שלו כנז' והוא מלגאו הנה כנגדו עומד' נוקביה מלבר מאחורוי בסוד שם והיה \nוהוא תיבת והיה אם שמע כנודע והענין הוא כי אות ו' של שם זה הוא סוד ז\"א הנקרא ו' \nוזאת ה' היא הכתר של נוקביה הנקראת ה' כנודע. ואח\"כ הם תרין מוחין דילה שהם חכמה \nובינה הנרמזין בשתי אותיות י\"ה של והי\"ה והרי נמצא כי מצד זה הוא שם שדי ומצד האחר \nהוא שם והי\"ה: \n(א\"ש נלע\"ד שנפל טעות קולמוס במ\"ש והי\"ה מלבר שדי מלגאו וצריך להגי' והי\"ה מלגאו \nשדי מלבר כאשר בא בלשון המא' בזוהר ומדברי הרב ז\"ל נראה דקפיד ואמר שבחינת שדי בז\"א \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "והוא מלגאו ובחינת נוקביה והי\"ה מלבר. וקשה והנלע\"ד לתקן הוא שמאחר שז\"א הוא מכתי\"ר \nאת הנקבה והוא חופה עליה ונמצא והיה שהוא תיקון הנקבה מלגאו בגו ז\"א ושדי שהוא \nתיקון ז\"א מלבר לעשות לה מוחין ולתקן את הצלע ובזה ידרשו היטב דברי ס' הזוהר ודברי \nהר' ז\"ל כנלע\"ד): \nשם בר\"מ בדר\"ע ע\"ב וז\"ל אפיקו חד רוחא טמירא ומלייא לההוא גבילו דעפרא וקאים על \nרגליה כו' מאמר זה (ד\"ש ע\"ב) נתבאר למעל' בפ' קדושים דפ\"ג ע\"א בתוספתא וע\"ש: \n \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "פרשת עקב\nשם בדרע\"א ע\"א וז\"ל ברוך דא רזא דמקורא עלאה מכולא לארקא ולאמשכא ולאנהרא כל \nבוצינין כו' מאמר הזה הוא מכתיבת הר' הגדול ז\"ל. דע כי אין ברוך שבתפלה דומה לברוך \nשבברכת הנהנין והמצות כי ברוך שבתפלה הוא מלמטה למעלה ויהיה ביאורו כך. ברוך מלכות \nבסוד יסוד הדבוק בה אתה חסד כי אין זווג אלא ע\"י החסד ה' בסוד הת\"ת. הרי ממטה למעלה \nעד החסד. ואח\"כ עולים לקבל מבינה וחכמה בסוד אלהינו בינה (ע\"ג) ואלהי אבותינו חכמה \nומקבלין משם תרין עטרין דגניזין בחכמה ובינה ואחר שנתקנו מלמטה למעלה עד חכמה יורד \nהשפע מלמעלה למטה מחכמה לאבות העולם וזהו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ואמנם \nשפע זה הוא בהיותם בתוך החכמה כד עאלו אבהן במחשבה ובעלמא דאתי וכשיוצאין לחוץ לירד \nלמטה יוצאין באותו השפע לכן אנו חוזרין ואומרים האל הגדול הגבור והנורא שהם חסד \nגבורה ת\"ת. אמנם בברוך שבברכת הנהנין ובברכת המצות הוא מלמעלה למטה כי תכף בעלות \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "ברכת האדם בכונה למקום המלכות ירד שפע מעולם הנעלם למטה. והוא זה כי ברוך ירמוז \nלבינה בסוד נקודה אמצעית שבה בהתחבר בזו הנקודה דעת עליון והוא נתיב לא ידעו עיט \nוהוא סוד (עיין בשער הלקוטים בפ' זה) ושבילך במים רבים ועקבותיך לא נודעו. ואל יקשה \nבעיניך באומרנו שברוך ירמוז לבינה ממ\"ש בזוהר ואי תימא עלמא דאתי אקרי ברוך לאו הכי \nאלא איהו ברוך ואיהי ברכה שכבר נתרצה קושיא זו באומרנו שאין נקראת ברוך אלה בסוד \nדעת עליון המתחבר עמה בסוד שביל דקיק דנחית מן יו\"ד שהוא החכמה ונמצא שברוך הוא סוד \nמלכות ובינה הנרמזי' בבי\"ת וסוד חכמה הנרמזת בריש דהיינו ראשית חכמה וסוד דעת הנרמז \nבוא\"ו וא\"ו עלאה וסוד כתר הנרמז בכ' פשוטה כי נתיב לא ידעו עיט הוא שער החמשים והוא \nכתר עליון כנז' בתיקונין לפי שממנו מושך הטיפה העליונה הנעלמה והכל נכלל בברוך והוא \nדוגמ' ברוך שבתפלה שפירשו בתקונין ב' תרין שכינתא עלאה ותתאה כו' אתה הוא חסד כי \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "אחר שהתחיל השפע מבינה על ידי חכמה ועדין היה נעלם במקום גבוה נתגלה יותר בחסד כי \nשם תחילת מקום הגילוי ולפי' נקרא אתה כד\"א אתה כהן לעולם כנז' בזוהר ומשם יורד השפע \nלת\"ת הנקרא ה' ואח\"ך אלהינו שהוא סוד השמאל הנקרא גבורה הכלול בימין והימין בו דכד \nאשתלים מרז\"א דתרין סטרין אתקרי אלהינו כי אל בסוד הימין וה\"י בסוד השמאל הרי הימין \nבשמאל והשמאל בימין ואין זה דומה לאלהים כי אלהים יש בו שתי אותיות מהימין ושלשה \nמהשמאל א\"ל מהימין והי\"ם מהשמאל ולפיכך הוא דין אבל כאן יש שתי אותיות מכל אחד לבד. \nואמנם נו\"ן הוא מצד הדין רזא דסיהרא וא\"ו מצד ת\"ת שהוא רחמים ונמצא שמתחילת שם זה \nא\"ל שהוא רחמים ימין נכלל בסוד ה\"י שהוא דין שמאל וסוד נון שהוא דין שמאל נכלל בסוד \nו' שהוא רחמים ימין הרי סטרא דשמאל' דכליל בימינא וסטרא דימינא ביה כנז' בר\"מ. והנה \nעד כאן סוד השפע היורד מלמעלה להתברך המדות הנז' לצורך עצמן לא להשפיע לאחרים \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "ולפיכך אין מגיע השפע הזה רק עד הזרועות וכאשר יתברכו מדות אלו הנו' לצורך עצמן אז \nיחזרו למקומן לבינה לקבל שפע להוריד למטה ואז תקרא הבינה מלך להיות שריה נשפעין \nומלובשין לבוש מלכות ועשירים ואם זה השפע לא היה להם מתחי' לא יוכלו לחזור לשרשן \nלקבל שפע להריק למטה כד\"א ולא יראו פני ריקם כי מדות אלו הם סוד הפנים פני משה אמנם \nנצח והוד אינם עולים למקור העליון שהוא בינה בזרועות כי אין דקותם כל כך לשיוכלו \nלהכלל בעולם הנעלם ולעלות שם ולקבל שפע ולפיכך (ע\"ד) הם לבר מן גופא והבן זה. ומלך \nזה הוא העולם הנעלם. ולפיכך אנו אומרים אשר קדשנו באורח נסתר באורח סתים ועולם זה \nהוא נקודה אמצעית שבבינה דוגמת ציון שבמלכות ואין המידות האלו עולים רק עד מקום זה \nבלבד ולא למעלה ממנו ומקום זה שעולים בו הוא בסוד התדבקות השביל העליון בתוכו ונקרא \nאש\"ר כמו שיסוד נקרא למטה אשר כד\"א מאשר שמנה לחמו כן עלמא דאתי (ד\"ש ע\"ג) נקרא אשר \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "בסוד דעת עליון הדבוק בו וזהו מלך העולם אשר ועם זה יתישבו שני מאמרים סותרים זה את \nזה בפירוש אשר ואשר זה הוא אשר אהי\"ה. ושני בחינות אלו שהם סוד נקודה אמצעית שבבינה \nהנקר' עלמא דאתי וסוד דעת עליון שבתוכה הם קדושה ומצוה כי דעת עליון קדושה בסוד קדש \nעליון הנמש' מהחכמה ועלמא דאתי הוא מצוה עליונה כמו שמלכו' נקראת מצות המלך וזהו \nאשר קדשנו במצותיו וציונו וימשך קדושה ומצוה זו עד למטה בקדש תחתון ומצוה תחתונה \nוזהו במצותיו תרי מצוה עליונה ותחתונה וכל זה בברכת המצות כי המצוה תמשיך השפע \nמעולם הנעלם אבל בברכת הנהנין אין אנו אומרים לא קדושה ולא מצוה כי אחרי שנתברכו \nהאבות וחזרו ועלו להוריד שפע מבינה למטה לא יורידו שפע רק בסוד בינה עצמה \nמחצוניותה. ולפיכך אנו אומרים בורא פרי כו' שהוא סוד בינה דמקננא בתלת ספירן דבריאה \nוזהו סוד בורא ומשם יורד לעולם היצירה שהוא סוד פרי שהוא סוד ת\"ת הנקרא ב\"ן י\"ה \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "דמקננן בשית ספירן\nדיצירה והגפן או העץ או האדמה בסוד עשיה שהמלכות הנקראת ע\"ץ או גפן או אדמה מקננת \nבעשיה: \n \nפרשת תצא\nשם בר\"מ בדרע\"ו ע\"ב וז\"ל אנת סבילת בגיניהו כמה מכתשין בגין דלא יתקטי' משיח בן \nיוסף דאיתמר ביה כו'. גם לקמן דרע\"ט ע\"א שורה ט' וז\"ל והמת יהיה לו דא משיח בן יוסף \nדעתיד לאתקטלא כו' טעם למיתת משיח בן -יוסף ולא משיח בן דוד וגם בזה יתבאר ענין \nשינוי שנמצא במאמרי ס' הזוהר כי מהם נראה ששני המשיחים הם במלכות וממקצתם נראה \nששניהם ביסוד והענין הוא כי שניהם הם ביסוד אלא שמשיח בן דוד הוא ביסוד לאה ומשיח \nבן יוסף הוא ביסוד רחל ובזה צדקו כולם כי שניהם ביסוד ושניהם במלכות ולפי שרחל נאמר \nבה רגליה יורדות מות שהקליפות נאחזות בה לכן נהרג בן יוסף מה שאין כן בלאה שאינה \nבמקום המיתה: \nשם בדרע\"ז ע\"ב וז\"ל הא אתעבידו אלוהות ועבודות זרות ובג\"ד קב\"ה עתיד לאעברא לון כו' \nזה נראה תימא גדול איך ס\"מ ונוקביה יהיו כל כך פתאים למרוד בקונם ולחשוב בלבבם שהם \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "אלוהות והנה הם שלוחיו יתברך ומכירים הם אותו ית'. אך הענין הזה יובן בסוד ומלכותו \nבכל משלה שאמרו בתקונין דהקב\"ה אתלבש גו קליפין והוא בזמן שישראל חוטאין כי אז \nהשכינה גולה בגלו' ומתלבש' בתוך הקליפו' כנודע ובראותם כי הם (דף מ\"ג ע\"א) נעשים \nגוף וכלי אל ניצוץ האלהות המתלבש בתוכם אז הם חושבים כי הם עצמם גוף האלהו' ח\"ו \nוע\"י כן עבדי גרמיהו אלוהות: \n \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "פרשת וילך\nשם בדרפ\"ו ע\"א וז\"ל (ע\"ח של\"ב ש' הארו' זו\"ן פ\"ז) באר חפרוה שרים דאולידו לה או\"א \nלעילא כרוה נדיבי העם אילין אבהן דאקרון נדיבי עמים כו'. דע כי בהיותם ז\"א ונוק' \nאחור באחור ראש הנקבה מתחלת מחצי הת\"ת דז\"א ולמטה ונמצא כי סיום הת\"ת דז\"א שהוא \nמקום פי האמה שהוא היסוד ממש נעשה כנגדו באחור בחינת הפה של הנקבה כי שם הוא סיום \nראשה ואח\"ך או\"א נסרוה והחזירוה פב\"פ בסוד ויבן ה' אלהים את הצלע והעלוה ממש פנים \nבפנים כשיעור קומת ז\"א ונמצא כי מה שהיה בתחי' ראשה אחור באחור הנה עתה בהגדלתה \nבחזרתה פנים בפנים ונעשה סיום גופה כולו ונמצא שמקום הרחם שלה הוא ממש כנגד פי \nהיסוד שלו בשיווי אחד ומה שהיה תחילה בחי' הפה שלה חזר עתה להיות פי היסוד שלה ולכן \nתמצא כי נזכר בתורה התשמי' בלשון אכילה. בסוד אכלו ריעים כו' וכן כן דרך אשה מנאפת \nאכלה ומחתה פיה כו' והנה הפסוק הזה מדבר בענין נחש שבא על חוה והוא במה שביארנו \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "בריש אדרת נשא דקכ\"ח ע\"ב וז\"ל יתיב על כורסיא דשביבין לאכפייא לון שהוא סוד שם האור \nההוא הנק' אלהים אשר מתפשט עד הקלי' והקלי' נכללין זה בזה עד. למעלה עד אשר נכנס שם \nאלהים ביסוד של הנקבה בסוד הגבורות אשר בה ולבחי' אותו הכללות שנכללו הקלי' באותו \nשם של אלהים כנז' (ד\"ש ע\"ד) ולבחי' ההיא היא שרמזו רז\"ל ואמרו כי הנחש בא על חוה \nולא כפשטו ומשמעותו ממש ח\"ו ונמצא כי מה שהיה בתחילה משמש היסוד עמה בסוד הנתיב \nהעליון הנקרא פלא הנה עתה יונקת מן הנתיב החיצון של אלהים אשר גם הוא נקרא פלא וזהו \nר\"ת לא פעלתי און כי היא אומרת שלא פעלה און עם הנתיב החיצון רק מן הנתיב העליון \nהנקרא פלא גם כן ונחזור לענין כי הנה גם במשנה מצינו שקרא אל התשמיש דיבור כנז' \nבפ\"ק דמס' כתובות וז\"ל ראוה מדברת עם אחד מה טיבו של איש זה כו' ואמרו שגמרא ר' \nפלוני אמר מדברת ממש. ר' פלוני אמר מתייחדת כו' והוא לטעם הנז' כי מה שהיה תחילה \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "בחי' פה הוא עתה בחי' יסוד שבה ואותה החפירה העמוקה שהיה בה תחי' בבחי' פה שבה \nואח\"ך על ידי או\"א שהחזירוה אפין באפין כנז' נעשית חפירה הזו בה בבחינת היסוד שבה \nוזמ\"ש באר חפרוה שרים דאולידו לה או\"א לעילא והוא בסוד ויבן ה' אלהים את הצלע כו' \nשאמרו בפ' בראשית רמ\"ט ע\"א. וביארנוהו בפ' פקודי דרנ\"ד ע\"ב והרי זה ענין החפירה \n", "en": ""}]}
