מכוסים ומלובשים תוך דיקנא יקירא דיליה אמר וביה תליין. והרי נתבאר איך אבא ואימא מלובשין תחת דיקנא יקירא דאריך אפין הנמשכת ומתפשטת דרך פנים עד טיבורא דלבא וזהו הטעם למה אין דיקנא באבא כמו שיש לא"א ולז"א לפי שדיקנא דאריך חופה עליו וגם שערות הראש אין לו לפי שהנה הם לצורך יציאת האורות דרך אור חוזר כנודע כדי שיהיו בסוד אור מקיף וכבר יש לאבא בחי' אור מקיף מבחינת מזלא דדיקנא דא"א דאתכליל ביה אבא כנז'. והנה עוד יש בחינת אחרת והם אותם ארבע' חוורתי וארבעה נימין דרישא דגלגלתא דאריך אפין המתפשטין דרך אחוריו של א"א וגם הם מתפשטים עד טיבורא דליביה ונמצאין אבא ואימא מכוסין פנים ואחור בדיקנא ובהנהו נימין וחוורתא דאחור. ומכח שני ההארות האלו דפנים ואחור נאצלו שם או"א כמו שנבאר בע"ה: ונתחיל לבאר ענין אבא ואימא הנה כבר ביארנו מקומם היכן הם והנה אף עפ"י שאמרנו כי התחלת הכתר שלהם הוא מן הבינה דא"א אשר מקומה בגרון דאריך עכ"ז דע כי גם מן הכתר
והחכמה דאריך נמשך שפע וחיות אליהם מן הכתר אל אבא ומן החכמה אל אימא וכן מן החסד דעתיק הגנוז תוך כתר דאריך נמשך לאבא ומגבורה דעתיק הגנוזה במוחא סתימא דאריך נמשך לאימא. ואמנם מן הבינה עצמה דאריך שהיא בגרון שבו משם התחלת אבא ואימא ומן הבינה הזו נעשו שתי גלג' שהם שני כתרים דאבא ואימא חצי הימני לאבא וחציה השמאלי לאימא כי כבר הודעתי במקום אחר וגם יתבאר לקמן כי כל צד הימין דאריך הוא בחינת דכורא שבו וכל צד השמאלי הוא בחי' נוקבה שבו ולהיות כי שני הכתרים שלהם נעשו מספירה אחת בלבד שהיא הבינה דאריך לכן אמרו בר"ץ ע"ב דאבא ואימא כחדא נפקין כחדא שריין ומעלתן שוה אלא שזה דכורא להיותו מצד הימין דאריך שהוא דכורא וזו נקבה להיותה מצד השמאלי והנה גם הת"ת דעתיק יומין הגנוז תוך בינה דאריך מתחלק לשנים (דף מ"ח ע"א) חציו הימין לאבא וחציו לאימא. ובזה תראה כי לעולם כל גלגלתי דעלמא נעשים מבחינת הת"ת. הרי שהת"ת
נעשה כתר שהוא גלגלתא כי הרי מת"ת דעתיק נעשו שני גלגלות שהם שני הכתרים דאבא ואימא. וכן מת"ת דז"א נעשה כתר וגלגלת נוקב' דז"א כמו שיתבאר בע"ה. גם תראה איך בבחינת הת"ת נמצא מ"ש רז"ל ענין שני המלכים המשתמשים בכתר אחד כי מת"ת דעתיק נעשה שני כתרים דאבא ואימא כנז' וכן הת"ת דא"א חציו העליון לגופא דאבא ואימא וחציו התחתון לכתר וגלגלת ז"א ונמצאו אבא ואימא וז"א שני מלכים משתמשים בכתר אחד וכן הת"ת דז"א נחלק לשתים כי חציו העליון הספיק להיעשות כל גופא (ד"ש ע"ב) דז"א עצמו עד סיומו וחציו התחתון היה לכתר דנוקביה כמבוא' במקומו והרי כי ז"א ונוק' הם שני מלכים המשתמשים בכתר אחד ודי בזה. אבל החילוק שביניהם הוא כי הת"ת דעתיק הגנוז בבינה דא"א מתחלק לארכו חציו הימין לאבא וחציו השמאל לאימא אבל הת"ת דא"א נחלק לשנים לרחבו כי חציו העליון לאו"א וחציו התחתון בז"א וכן הת"ת דז"א נחלק לרחבו חציו העליון לגופו
ולעצמו וחציו התחתון לכתר דנוק'. גם בזה תבין מ"ש בתקונין דק"ל וקצ"ד ובמקומות אחרים כי כל כתר איהו מסטרא דאימא ומסטרא דשם אהי"ה. ויובן עם הנז' כי זו הבינה דבגרון דא"א נעשית כתר לאבא ואימא. והנה מן החסד והגבורה דאריך נעשו שני מוחין לאבא ושנים לאימא באופן זה כי נודע כי בכל זרוע יש תלת פרקין וכנז' בפ' ויחי דרמ"א ע"א. בסוד חסד חסדים גבורה גבורות וסדר מעלתם הוא הפך מן הנראה והוא כי פרק היד והאצבעות הוא הפרק היותר מעולה ועליון והוא נקרא הפ' הראשון והזרוע עצמו הוא הפרק האמצעי והפרק המחובר עם הכתפות הוא הפרק התחתון מכולם ויש בזה שלשה סיבות האחת היא לפי שפרק המחובר לכתף פונה אל האחור בצד ראשי הכתיפות אבל הפרקים האחרים הם פונים לצד פנים ועליהם נאמ' וכל אחוריהם ביתה יותר מן ראשי הכתיפות שאעפ"י שהם ביתה קצת אבל אינו כמו אלו והשנית היא לפי שהידים יש כח באדם להגביהם ולהעלותם עד המו' משא"כ
בפרק הסמוך ומחובר בכתף שאינו זז ממקומו כלל וכמו שנתבאר אצלנו בסדר פרצוף לאה חיך נעשית על ידי ברכת כהנים בנשיאות כפים וגם זהו סוד ענין נשיאות כפים בעת נטילת ידים כי החסד והגבורה שג בחינת שני פרקי הידים ימין ושמאל נעשים מוחין והבן זה. והשלישית היא לפי ששני הפרקים של שתי הזרועות המחוברי' בגוף הנה הם מחוברים ממש שם בגוף ומהם נעשים תרין עטרין בדעת של ז"א אשר ראשו נאחז בגופא דא"א כמו שנבאר בע"ה ונמצא כי מן החסד דא"א אשר נחלק לתלת פרקין נעשה חכמה דאבא מפרק היד דחסד דאריך ומפרק הזרוע דחסד דא"א נעשה בינה דאבא ומן הזרוע השמאלי גבורה דאריך מפרק היד נעשה חכמה דאימא ומפרק הזרוע נעשה בינה דאמא ונשארו תרין פרקין תתאין שהם שני הפרקי' המחובר' (ע"ב) בשתי הכתפות דאריך ומאלו נעשו תרין עטרין דדעת דז"א כמו שנבאר בע"ה. וזהו מ"ש באדרת האזינו דרצ"ב ע"ב בחללא דגלגלתא כו'. אחסנתא דאבוי ואימיה ותרין גניזין דלהון
דמעטרן כולהו ברישיה וכו' וכן בדרצ"א ע"א וז"ל מאי ירותא דא תרין עטרין דהוו גניזין בגויהו ואחסינו לבן דא מסטרא דאבוי הוה גניז בגויה חד עטרא דאקרי חסד כו' והם סוד שתי הפרקים תתאין דחסד וגבור' דא"א המחוברים בשתי כתפות והוו גניזין באו"א והורישם לז"א ודי בזה. וכבר אמרנו למעלה כי להיות שחסד וגבורה דעתיק יומין הגנוזים בכתר ובחכמה דאריך מאירים באבא ואימא לכן מחסד וגבורה דא"א נתהוו שני מוחין דחכמה ובינה דאבא ושני מוחין דחכמה ובינה דאימא חסד באבא וגבורה באימא. ואלו החסד והגבורה דא"א הגנוזים באו"א בתוך מוחין שלהם הם נקראים אוירא דכיא ובוצינא דקרדינותא בכל ספר הזוהר לפי שהאויר והאור הם בסוד החסד והוא בחסד הראשון אשר בא"א וכן הגבורה דאריך נק רא' בוצינא דקרדינותא רוצה לומר נר החזק והקשה והתקיף והיא השרש של כל הגבורו' והדינין כולם אלא ששם בא"א הם נכפין כנ"ל וזמ"ש באדר' האזינו דרצ"ב ע"ב מבוצינא
דקרדינותא נפק כו' ומתערב באוירא דכייא כו' ובסור גלגלת דז"א נבאר מאמר זה בע"ה. ואמנם גם למעלה בחסד וגבורה דעתיק הגנוזים בכתר וחכמה דאריך יצדק שם זה דאוירא דכייא ובוצינא דקרדינותא כי שם הוא שורש כל החסדים ושרש כל הגבורות ונמצא כי גבור' דעת"י הנקראת בוצינא דקרדינותא גניז גו מוחא סתימאה דאריך ומשם נתפשטה עד אימא וגניזא במעוי דאימא בסוד גבורה דאריך הגנוזה גו אימא ובזה תבין כל מאמ' פקודי דרכ"ד ע"ב ענין בטש בוצינ' דקרדינותא גו מחשבה כו' והנה גם הנצח והוד דעת"י הגנוזים תוך חסד וגבורה דא"א יש בהם שית פרקין וגם הם מתחלקים ע"ד הנז' ונמצא כי שני פרקים העליונים הם בחכמה וחכמה דאו"א. ושני פרקי' אמצעיים הם בבינה ובינה דאבא ואימא ושני פרקין תתאין שהם פרקי הרגלים נשארים גנזין תוך תרין פרקין תתאין של חסד וגבורה דא"א המחוברים עם הכתפות כנ"ל וכולם נשארו בסוד תרין עטרין דדעת דז"א כמו שנבאר בע"ה
במקומו ומן חצי העליון של ת"ת דא"א [סדר החלוקה כך הוא. כי הת"ת תחלק לחצאין הם ג' ג'. וג' הם לאו"א זה הוא החצי עליון ושנים מהם מתהווים ב' דעות לאו"א. והחלק הג' מתהווים לב' גופין דאו"א. ועל ידי זווג הפה נעשה נה"י שלהם כדלקמן], נעשין שתי דעות דאבא ואימא וכל שאר תשלום (ד"ש ע"ג) גופם עד סיום רגליהם. והענין הוא כמה שנתבא' בתקונין בענין וקרא זה אל זה כי הת"ת נקר' זה והוא כנגד י"ב פרקין שיש בו כמנין זה והוא כי הת"ת נקר' ו"ו והם תרין ווי"ן ו' זעירא ו' גדולה והת"ת הוא ו' גדולה בסוד שש קצוות שבו שהם כנגד שית פרקין דבתרין דרועין והיסוד הוא ו' זעיר בסו' שש קצוות שבו שהם כנגד שית פירקין דבתרין ירכין ובזה תבין מ"ש בפ' בראשי' דמ"ד ע"ב בענין היכל הרצון וז"ל האי רוחא אתכליל בשית וקיימא בשית כו' רוצה לומר כי שש היכלין כלולין בהיכל הזה שהוא סוד הת"ת כי לעולם כך הוא שבת"ת או ביסוד יש בחינת ו' בכל
אחד מהם והנה אם תחלק זה הוא"ו של הת"ת חציה לאבא ואימא וחציה לז"א נמצא כי חצי הוא"ו הם שלשה חלקים הניתנים לאבא ואימא. (ע"ג) והם חוזרין להיות וא"ו אחת במילואה כזה וא"ו וג' אותיות אלו הם ניתנים לאבא ואימא ומאלו השלשה חלקים עליונים דת"ת נעשים כל פרצופי או"א מן שתי הדיעות שלהם ועד סיום רגליהם. ואמנם סדרן שמעתי בשתי פנים ממורי ז"ל ואיני זוכר איך מתישבים שניהם. האחד הוא כי מן החלקים הנקראים ו"ו, מן אות ו' הראשונה נעשה גופא דאבא. ומן ו' האחרונה של המילוי נעשה גופא דאימא. ומן א' של המילוי נעשו שתי היסודות [אפשר דצ"ל דעות] דאו"א. ופעם אחרת שמעתי באופן אחר כי מן שתי הווי"ן נעשו שתי דיעות מן ו' ראשונה דעת לאבא ומן ו' אחרונ' דעת דאימא ומן האלף שבאמצע נעשו כל שתי גופים דאבא ואימא באופן זה כי תחי' ממנו נעשה גוף אבא כולל חג"ת שבו וגוף אימ' כולל חג"ת שבה ואז נתרבה השפע ונעשו גם כן ג' אחרים שהם
נה"י דאבא ונה"י אימא ואמנם ענין זה שאמרנו כי נתרבה השפע ונעשו גם כן נה"י דאבא ואימא צריך ביאור רחב ובו יתבאר הקדמה מוכרחת לדעת אותה בענין הנצח וההוד והיסוד בכל מקום שהם הם בסוד תוספת ואינם עיקרים קבועים תמיד וצריך לדעת מה זה היה ענין נצח והוד ויסוד שתמיד באים בסוד תוספת ואמרו בזוהר בפ' בראשית שהם לבר מגופא. וטעם הדבר הוא זה כי להיות שלעיל ביארנו שאי אפשר אל אריך אפין להלביש את עת"י בתוכו אלא השבעה תחתונות שבו בלבד. וכיון שמתחילת רום האצילות נהיה כן נמצא שאין קיום והארה אל א"א אלא לשבע' ראשונות שבו ושלשה אחרונות שבו שהם נצח הוד ויסוד שבו אין להם הארה וקיום ולכן צריכין לבא בסוד תוספת ונמצא שמשם ואילך בכל שאר הפרצופין של האצילות היה על הסדר הזה כיין שאין העליין מתלבש בתחתין אלא שבעה התחתונות שבו בלבד וכל הנה"י של כל הפרצופין כולן באים בסוד תוספת וזכור ענין זה. ועתה צריך שנבאר איך
היה ענין התוספת הזה ואיך נתוספו הנה"י בא"א ולבאר זה צריך שנבאר לך מאמר אחד בפ' תרומה דקס"ו ע"ב בדרוש בריה דרב ספרא וז"ל שארי חייך האי רבייא וחדי כו' אדם קדמאה גליפו דציורא ודיוקנא דגופא לא הוה בנוקבא כו' אינון אתוון אגלימו גו משחתא כו'. דע כי לצורך תיקון פרצוף דז"א ונוקבי' הוצרכו שני מיני זווגים אבל לצורך תיקון פרצוף או"א הספיק זווג אחד והטעם הוא כמ"ש למעלה כי או"א מכוסין ומכופין בשתי הארות גדולות שהם הארת הדיקנא דא"א החופפת עליהם מצד פנים והארת אותם ארבע נימין דשערין וארבע חוורתי דריש' דא"א דנחתי בשיקולא דרך אחורי כתפין דא"א ונמצאין או"א מלובשים תוך שתי ההארות הגדולות האלו ובהכרח הוא שימשך אור גדול מהם באמצע שניהם ועל ידי כן נעשו או"א ולא הוצרכו לזווג עליון של א"א לתקנם אבל עדין היה חסר מהם בחינת המוחין וגם בחי' נה"י שלהם כנז' ולהשלים בהם החיסרון השני הוצרך א"א להזדווג להשלים חסרונן כמו שנבאר. אבל ז"א
ונוקביה שאין בהם שום הארות מאלו הנז' לפי שהדיקנ' והנימין דשערי דא"א מסיימין בטיבורא דלבא דא"א אשר משם מתחיל פרצוף ז"א ולכן הוצרכו שני מיני זווגים. האחד הוא להאציל את עיקר מציאותם ממש. והשני הוא לתת להם מוחין ולהוסיף בהם (ע"ד) נה"י החדשים כנז' וכמו שיתבאר במקומו בע"ה. ובזה יובן מאמר הנ"ל דפ' תרומה כי אדם קדמאה הוא או"א כי זכר ונקבה שניהם נקראים אדם אחד ואלו לא הוצרכו לזווג עליון דא"א כדי להאציל מציאותם ועיקרם אבל נאצלו ונתקנו גו משחתא הם סוד התפשטות השערות דדיקנא ונימין דשערי דא"א אשר מכח הארתם נתהוו או"א באמצעם מבלי צורך זווג (ד"ש ע"ד) זכר ונקבה עליונים אבל אדם תניניא שהם כללו' ז"א ונוק' אפילו לענין מציאותו עצמו הוצרך זווג עליון דא"א ודאו"א שלשתם ביחד כדי להאציל מציאותו מעיקר' כמו שיתבאר היטב במקומו וע"ש ואין המאמר מדבר על בחי' המוחין שלהם אלא על התחלת אצילות מציאותם
הראשון המוכרח של או"א ושל ז"א יניק' ודי בזה: ועתה נבאר ענין נתינת המוחין ותוספת נה"י דאו"א איך היה על ידי זווג דא"א ותחילה צריך שתדע כי שני מיני זווגים יש בא"א וכן בכל השאר זווג אחד הוא עליון מאד הנקרא בחינת נשיקין רוחא ברוחא מפומא לפומא. והשני הוא בבחינת היסודות של הזכר והנקבה אבל עדין צריך לדעת כי הרי א"א הוא אחד ואין שני לו זכר בלתי נקבה כי הנקבה לא ניכרה בהפרש מן הדכורא אלא מאבא ואימא ואילך. אך הענין ביארנוהו בדרוש אחר כי גם בא"א יש זכר ונקבה והוא כי כל צד הימין דא"א הוא בחי' דכורא וכל צד שמאלו הוא בחינת נוקבא אבל מאו"א ואילך נפרדו הזכר מן הנקבה ואין כאן מקום ביאור דבר זה ונמצא כי בין בזווג העליון דבגו פומא הוא כלול זכר ונקבה צד ימין שבו בצד שמאל שבו וגם הזווג התחתון שביסוד שבו כלול מזכר ונקבה צד ימין בצד שמאל. ומעתה נבאר איך נזדווג א"א זווג עליון דנשיקין לתת מוחין באו"א ולהוסיף בהם בחי' נה"י חדשים כי זווג התחתון של
היסוד דא"א לא הוצרך לצורך או"א הנה לעיל ביארנו כי הבינה דא"א לא עמדה בראשו אבל ירדה למטה בגרון דא"א ונודע כי בגרון יש בה אותיות אחה"ע. והם סוד חמש גבורות שיש בבינה דא"א העומדת שם בגרון והחיך דא"א הוא סוד החכמה בסוד חכמה חיך מה ויש בו אותיות גיכ"ק שהם חמש חסרים של הזכר ואז מזדווג החיך והגרון זכר ונקבה בסוד החסד והגבורה ע"י היסוד שבפה שהוא ברית העליון של הנשון המזווג שניהם. וזה הזווג נקרא זווג דנשיקין ונמצא זווג הזה בכל הפרצופין שבאצילות בא"א ואו"א וז"א ונוק' וזה הזווג דנשיקין קודם תמיד אל הזווג התחתון של היסודות וזווג הזה נרמז באדרת האזינו דרצ"ה ע"ב חכו ממתקים וכלו מחמדים ושם נתבאר ענין אחה"ע וגיכ"ק וע"ש ובזה תבין מ"ש ז"ל כי מכל דבור שיוצא מפיו של הקב"ה נברא מלאך אחד כמש"ה וברוח פיו כל צבאם לפי שהוא זווג ממש גמור גם בזה תבין מה שביארתי לך בריש פ' בראשית ד"א בענין ההוא זרעא
דאזדרע במ"ב זווגין ושם ביארנו שהם סוד אותיות אחה"ע שהם בגימט' שני פעמים מ"ב וזמ"ש מ"ב זווגין והם סוד הגבורות הנקראים מיין נוקבין. גם זהו הסוד שרמזו בתלמוד היכי דמי לאלתר כגון בעוד שהרוק לתוך פיה פירוש כי הנה מבשרי אחזה אלוה וכמו (דף מ"ט ע"א) כשמזדוגים זכר ונקבה בהכרח מתמצה הרוק ומתהווה בתוך פיהם והוא סימן הזווג כך הוא למעלה בחינת הנשיקין עליונים. אמנם דע כי זווג הזה של הנשיקין עליון ורוחני הוא מאד וכבר הארכנו בדרוש זה במקום אחר בכל הצורך. אבל נבאר כאן קצת ממנו והוא כי אעפ"י שאמרנו שזווג זה של הנשיקין נמצא בכל הפרצופין כולם הנה יש הפרש בזה והוא כי הנה בא"א אשר אין לו נקבה נפרדת ממנו נמצא כי זווג הנשיקין שבו אינו רק בפה אחד בלבד, ולכן אינם נמצאים שם רק תרין רוחין והם אחה"ע וגיכ"ק נקבה וזכר אבל באבא ואימא או בז"א ונוקביה שיש לכל אחד מהם פה אחת בפני עצמו נמצא שהם כפולים ויש תרין
רוחין זכר ונקבה בפה הזכר ותרין רוחין זכר ונקבה בפה הנקבה והם ארבע רוחין בזכר ובנקב' והם סוד ארבע אותיות אהב"ה הנרמזים בפ' תרומה דקמ"ו ע"ב וע"ש היטב. ונחזור עתה לענינינו כי א"א נזדווג מיניה וביה בבחינת זווג הנשיקין שבפיי לצורך או"א. ואמנם אבא ואימא תמיד הם נכללים במזלא כי שם הם עומדים בשני המזלות לבדם והם השמיני והשלשה עשר דתליין בשיקולא עד טיבורא אבל יש הפרש אחד והוא כי לפעמים אין אבא ואימא חסרים רק מן נה"י אעפ"י שנכללו במזלא ואז צריך שא"א יזדווג מיניה וביה בזה הזווג העליון של פיו ואז נכללין אבא ואימא גם באותם הארבעה תיקונין שעומדין בין התיקון השמיני אל תיקון השלש' עשר יחד וכולם מתחברין ואז נכללין או"א בכולן והענין הוא לפי שהנה אבא ואימא בחינת גלגלתם הם בגרון דאריך אפין. והנה כאשר נביט באדם התחתון כאשר כופף ראשו למטה אז הגרון נחפה ונכסה בתוך סיום הלחיים ואינו נגלה וכאשר זוקף ראשו
כלפי מעלה אז כל הגרון מתגלה ונראה ואינו נכלל (ד"ש דנ"ב ע"א) בכלל סיום הלחיים. והנה כאשר זה הזווג דנשיקין בפה דאריך נעשה אז כופף ראשו למטה ועל ידי כן נמצא כי הגרון דא"א הוא כולל כל אבא ואימא מבחינת הראש שלהם עד בחינת נה"י שלהם הנעשין מוחין ברישא דז"א כנודע. ואז גם כל אלו התיקונין כולם שהם מן התיקון השמיני עד השלשה עשר שהם ששה תיקוני דיקנא תתאין נכללו כולם יחד. ואעפ"י שהארבעה התיקונין האמצעיים אינם ארוכים כמו שני המזלות עכ"ז על ידי כפיפת הראש יורדין למט' ואז נכללין אבא ואימא בכולם ונעשים בסוד המוחין שלהם ועל ידי כן מתרבה השפע ונעשים גם בחינת נה"י שלהם כי בתחילה מן החלק השלישי של חצי הת"ת העליון דא"א נעשו שתי גופין לאבא ואימא בבחינת חג"ת שלהם בלבד ועתה על ידי ריבוי השפע הזה מתיקוני דיקנא דאריך במוחין שלהם נעשו מן החלק השלישי הנז' גם בחינת נה"י דאבא ודאימא ונשלמו לגמרי.
וזמ"ש באדרת האזינו דרפ"ט ע"ב וכד הא י מזלא תלייא בשיקולא עד טיבורא כו'. כנראה דיש פעמים כך ויש זמן שאינו כך והוא החילוק הנ"ל שיש פעמים שכופף ראשו כו'. וכמו שנבאר בענין דרוש היסוד דז"א איך נאצל