# שער מאמרי רשבי — קטע 51

[קריאה בקורא](/reader/kabala-4dc55b77f7b3/1/51/)

<div lang="he" dir="rtl">

וע&quot;ש שלשה בחינות שיש בענין הזה. והרי נתבאר איך מן חצי העליון דת&quot;ת דאריך נעשו שתי 
דיעות ושתי גופות דאבא ואימא ומתרין פרקין עלאין דחסד דאריך נעשו תרין (ע&quot;ב) מוח&#x27;ן 
חכמה ובינה דאבא ומתרין פרקין עלאין דגבו&#x27; דאריך נעשו תרין מוחין חכמה ובינה דאימא 
ונשארו תרין פרקין תתאין דחסד וגבורה דאריך שהם הפרקי&#x27; הסמוכים מחוברים בגוף ואלו 
נשארו להיותם בחינת תרין עטרין בדעת דז&quot;א כמו שנבאר בע&quot;ה. ועתה נבאר בחינת גילוי 
עתיק יומין באבא ואימא כי לעיל ביארנו בחינת נצח והוד דעתיק הגנוזים תוך חסד וגבורה 
דא&quot;א איך גם הם הארבעה פרקי&#x27; עלאין מאירים באבא ואימא במוחין דילהון. והשני פרקין 
תתאין נשארים לצורך תרין עטרין דז&quot;א. ואמנם גם היסוד דעתיק יומין מאיר באבא ואימא 
ובז&quot;א כדוגמת מה שביארנו בת&quot;ת דאריך אפין שכלול מששה בחינות שהם ששה קצוות שבו. וכן 
הענין ביסוד דעתיק כי גם היסוד נקרא ו&#x27; זעירא כולל שש קצוות כמבואר אצלנו באדרת נשא 


דקמ&quot;ג ע&quot;א במ&quot;ש תאנא כתיב וצדיק יסוד עולם דכליל שית בקרטופא כחדא כו&#x27; ונחלקין ממש 
ע&quot;ד הת&quot;ת דאריך אפין שלשה עליונות לאבא ואימא ושלשה תחתונות לרישא דז&quot;א כמו שנבאר 
בע&quot;ה: 
(המשך במסמך הבא): 
 
פירוש האדרא זוטא קדישא (המשך)
ועתה נבאר ענין התלבשות אריך אפין מטיבור&#x27; דיליה ולמטה בז&quot;א וכבר ביארנו ענין האור 
הפנימי והאור המקיף של ז&quot;א ונוקביה דרך קצרה למעלה. ובתחילה צריך שתדע אותה ההקדמ&#x27; 
שביארתי לך במקומות רבים כי שלשה בחינות היו בז&quot;א. הראשונה נקראת עיבור ואז היה 
בבחינת תלת כלילן בתלת. והשנית נקראת יניקה ואז היו בו ששה קצוות נגלים. והשלישית 
נקראת עיבור השני של גידול המוחין שיש בו עשר ספירות גמורות. ונתחיל לבארם עתה ובזה 
נבאר גם כן מה שאמרנו למעלה בענין הפרש שיש בין או&quot;א לז&quot;א ונוקביה כי אבא ואימא 
מציאותם הראשון היה שלא על ידי זווג אריך אפין והמוחין שלהם היה על ידי זווג אריך 
אפין העליון הנקרא זווג דנשיקין. אבל זעיר אפין היו בו שני עיבורים ויניקה אחת 


באמצעם וזה ענינם כי הזווג הראשון שהוא כדי להמציא את מציאותם העיקרי הוכרח להיות 
על ידי אריך אפין עצמו לפי שמכחו נעשה ונאצל כל האצילות כי כולן לבושים אליו כנ&quot;ל. 
אבל הזווג היה על ידי אבא ואימא לתת לו מוחין. ולכן נבאר תחילה ענין העיבור הראשון 
הנקרא בחינת תלת כלילן בתלת איך היה על ידי זווג דאריך אנפין בבחי&#x27; זווג התחתון של 
היסוד שבו הכולל זכר ונקבה בסוד צד ימין וצד שמאל כנ&quot;ל והיה באופן זה כי הנצח וההוד 
ויסוד דא&quot;א שהיו למטה משיעור קומת אבא ואימא נתעלו למעלה בתוך חג&quot;ת דאבא ואימא ולא 
בתוך חג&quot;ת דא&quot;א עצמו כי הרי החג&quot;ת דאריך נתעלו והיו בבחי&#x27; מוחין דאו&quot;א כנ&quot;ל אבל 
נתעלו נצח הוד יסוד בתוך חג&quot;ת דאבא ואימא ונמצאים אז היותם בבחינת תלת כלילן בתלת. 
כי נכללו תלת נה&quot;י. תוך תלת חג&quot;ת דאבא ואימא. וזהו סוד מ&quot;ש בפ&#x27; בשלח דף ג&#x27; ע&quot;א 
בההיא תוספתא תלת רוחין דהוו כלילן בתלת היו שקיעין כו&#x27; ושם ביארתיו במקומו וע&quot;ש. 


ונמצא כי נצח הוד יסוד דאריך אפין הם סוד תלת טיפין דסגול שמהם נעשה אדם תתאה שהוא 
הזעיר אפין כמ&quot;ש בתיקונין תיקון ס&quot;ט דק&quot;ח וע&quot;ש (ד&quot;ש ע&quot;ב) (ע&quot;ג) והנה צריך לבאר היטב 
ענין העליה הזו והוא כי הנה חצי הת&quot;ת התחתון עלה ונכלל עם חצי העליון של הת&quot;ת דא&quot;א 
עצמו שבתוך או&quot;א כנ&quot;ל. ועלה הנצח דאריך ונכלל בחסד דאבא ועלה הוד ונכלל בגבורה 
דאימא ועלה היסוד דאריך ונחלק לשנים חציו הימני נכלל בתוך יסוד דאבא וחציו השמאלי 
נכלל ביסוד דאימא ואז נזדווג יסוד דאריך מיניה וביה ימין בשמאלי. וגם נזדווגו אבא 
באימא ושימש חצי יסוד הימני דאריך ביסוד דאבא בסוד מים זכרים. וחציו השמאלי ביסוד 
דאימא בסוד מיין נוקבין ובזה יתורץ טעם אל מה שביארנו באדרת נשא דקל&quot;ה ע&quot;ב כי אין 
האשה מתעברת מביאה ראשונה. ובתחילה צריך לתת בה חד רוחא. והנה מצאנו הפך כי יעקב 
אמר על ראובן כחי וראשית אוני שהיתה טיפה ראשונה וממנה נעשה ראובן גם מצאנו בדברי 


רז&quot;ל כל מיעכות של בית רבי תמר שמם ולא הוצרכו אל ביאה ראשונה. אבל הענין מובן עם 
הנז&#x27; כי הנה הא&quot;א להיותו זכר בלי נקבה והזווג שבו הוא מקצתו אל קצתו מיניה וביה צד 
ימין עם שמאל לכן לא הוצרך לעשות כלי בנקבה אבל עכ&quot;ז הוצרך להיותו חצי היסוד שלו 
בתוך דאבא בסוד מים זכרים. וחציו ביסוד דאימא בסוד מיין נוקבין אבל לא הוצרך לעשות 
הכלי בנקבה ומזה נמשך אל יעקב ואל אותם מיעכות של בית רבי להיותם בלי ביאה ראשונ&#x27; 
לעשותם כלי ואז מכח שלשה טיפין אלו דנצח הוד יסוד דאריך הגנוזים תוך חג&quot;ת דאימא 
ואבא אז אפיק אבא חד טיפה קטנה לבר ועייל לה במעוי דאימא ותמן גו מעוי דאימא נגדל 
בסוד העיבור ואתעביד ז&quot;א בבחי&#x27; ו&#x27; זעירא שבתוך צורת אות ה&#x27; ראשונה דשמא קדישא בלתי 
ראש של זו הו&#x27; כלולה מתלת בלבד לפי שאינה באה אלא מכח שפע תלת נה&quot;י דא&quot;א בלבד. וכבר 
נודע כי חג&quot;ת נקראת ו&#x27; גדולה ונה&quot;י נקראת ו&#x27; זעיר&#x27; ולכן נקרא אז ז&quot;א ו&#x27; זעירא 


בהיותו בעיבור במעי אימא להיותו נמשך משפע נה&quot;י דא&quot;א כנז&#x27; ואז בסיום אותה ו&#x27; זעירא 
היותה נוקביה דז&quot;א שם בסוד פסיעה לבר ברגל אותה הוא&quot;ו כמבואר אצלנו בפ&#x27; בלק דר&quot;ג 
ע&quot;ב בפסוק אשורנו ולא עתה כו&#x27;. ואמנם צריך שנבאר לך ענין זה העיבור הראשון דז&quot;א כי 
הנה שלשה בחינות היו בזה העיבור הראשון וזה פרטן. הבחינה האחת היא כי הז&quot;א היה עתה 
בסוד תלת לבד שהם נצח ות&quot;ת ויסוד דא&quot;א. ובאלו היו כלולין כל שש קצוות ז&quot;א. ואז היתה 
נוקבא דז&quot;א רביעית אליו בסוד פסיעה לבר תחת ו&#x27; זעירא דתוך ה&quot;א ראשונה והיתה בסוד 
ההוד של א&quot;א ואעפ&quot;י שאין נוקבה דז&quot;א רק מבחינת פרק תחתון ההוד בלבד דא&quot;א כמו שנבאר 
עתה. עכ&quot;ז אנו מכנים עתה אל המלכות כל בחי&#x27; ההוד דא&quot;א עם שאין לה רק חציו כנז&#x27; והנה 
ענין זה נרמז במ&quot;ש בפ&#x27; אמור בר&quot;מ דצ&quot;ט ע&quot;ב שורה כ&quot;ג ענין השופר דאפיק קול כליל מאשא 
ורוח&#x27; ומיא שהענין היא בחינת הזווג הנז&#x27; בנה&quot;י דא&quot;א ששם נתהוו שלשה דז&quot;א בלבד בסוד 


ו&#x27; זעירא בסוד אש ומים ורוח וכמו שביארתי בענין חטא קין והבל בקרבנותיהם שהקריבו 
צמר ופשתים וע&quot;ש. וראה ודע איך נתחלק ז&quot;א לתשעה ספירות כי מן חצי הת&quot;ת התחתון דאריך 
אפין נעשית חכמה דז&quot;א ומן היסוד דא&quot;א
נעשה (ע&quot;ד) בינה דז&quot;א אבל מוח הדעת אין לו בהיותו בסוד העיבור ושני פרקין עלאין 
דנצח והוד דא&quot;א נשארו למעלה בסוד דדים דאימא כמו שנבאר בענין היניקה. נשארו שני 
פרקין אמצעיים ושנים תחתונים. והנה מן האחד האמצעי הימני דנצח נעש&#x27; חסד ונצח דז&quot;א. 
ומן השני האמצעי דהוד נעשה גבורה והוד דז&quot;א ומן האחד התחתון דנצח נעשו ת&quot;ת ויסוד 
דז&quot;א ומן האחד התחתון דהוד נעשית נוקבא דז&quot;א וזמ&quot;ש באדרת נשא דק&quot;ל ע&quot;ב דכד יפוק דא 
נפקין עימיה תלתא רוחין דכלילן בגו תלתא אחרנין וזמין קב&quot;ה לאפקא חד רוחא דכליל 
מכולהו כו&#x27; והענין הוא כי אלו תלת רוחין דכלילן גו תלת הם סוד שלשה פרקים הנז&#x27;. שני 
אמצעיים דנצח והוד ופרק אחד תחתון דנצח דאריך אשר מהם נתהוו ו&#x27; קצוות ז&quot;א כנז&#x27;. 


ורוחא רביעאה הוא פרק התחתון דהוד דאריך שמשם יצתה המלכות נוק&#x27; דז&quot;א כלולא מכל תלת 
רוחין הנז&#x27; וזו תתגלה לעתיד ביומי מלכא משיחא כי אז תהיה המלכות נתקנת ושלימה וממנה 
הוא מלך המשיח ולכן כאשר יתעורר מלך המשיח ויבא שהוא בהתעורר זה הרוחא רביעאה ואז 
ישיגו כל הבריות חכמה שלמה כי אז תהיה אור הלבנ&#x27; כאור החמה כו&#x27;. הבחינה השנית היא 
שז&quot;א ונוק&#x27; הם עתה בבחינת שבעה כי הז&quot;א הוא ששה לפי שלוקח (ד&quot;ש ע&quot;ג) ארבע פרקין 
אמצעיים ותתאין דנצח והוד דא&quot;א. ועוד לוקח בחינת חצי תחתון דת&quot;ת וכל היסו&#x27; דא&quot;א הרי 
הם ששה כנגד ששה קצוות שלו והמלכות היתה למטה בסוד פסיעה לבר בסוד פרק תחתון דהוד 
הרי הם בחינת שבעה שהם ששה קצוות ז&quot;א והמלכו&#x27; שביעית אליו. הבחינה השלישית היא 
בחינת תשעה והענין הוא כי נודע הוא כי התינוק אף גם בהיותו במעי אמו בסוד עיבור יש 
לו בחינת מוחין גם כן. אלא שמה שלא הכנסנום בחשבון באלו השתי הבחינות הנז&#x27; הוא. 


מפני שהמוחין של זמן העיבור הם כלא היו צפי שאינם ראוין להוליד אבל אם נרצה להכניס 
בחשבון ומספר יהיה החשבון תשעה באופן זה כי כשנמנה ארבעה פרקים דנצח והוד דאריך אשר 
נעשו מהם שש קצוות דז&quot;א ונעשית גם נוקביה כנז&#x27; הרי הם שבעה שש קצוותיו והמלכות 
שביעית ונמנה גם חצי ת&quot;ת ויסוד דאריך שנעשו חכמה ובינ&#x27; אל ז&quot;א כי הדעת אין בו והרי 
הם תשעה ספירות ואם נחבר כל אלו הבחינות הם ח&quot;י כנגד חי העולמים. והנה כל שלשה 
בחינות אלו הם בזמן עיבור הראשון והכל מציאות אחד אלא שיש בו שלשה בחינו&#x27; חשבונו&#x27; 
כנז&#x27; וכולם הם מציאות אחד והרי ביארנו התפשטות ז&quot;א בימי העיבור. וצריך לבאר ענין 
מוח הג&#x27; הנקרא דעת ונאמר כי אין מוח דעת בקטן עד שיהיה לו י&quot;ג שנים לפי שאין ביאתו 
ביאה מתחילה ולכן אין לו צורך שיהיה בו מוח הדעת כי הדעת הוא המחבר והמזווג חכמה 
ובינה שבו וכיון שאינו ראוי להוליד אין לו צורך בדעת. ונבאר ענין הגרון דז&quot;א מהיכן 


נעשה ויובן זה כמ&quot;ש לעיל וגם יתבאר לקמן בסוד זמן היניקה בענין הדדים של הבינה היאך 
נעשו ושם ביארנו כי תרין פרקין קדמאין דנצח והוד דא&quot;א נתעלו למעלה במקום חג&quot;ת דאו&quot;א 
ושם נשארו תמיד לעול ועד מקוד&#x27; שנתהוו ונעשו איברי ז&quot;א (דף נ&#x27; ע&quot;א) ופרצופו בסוד 
העיבור ושם נשארו אח&quot;כ תמיד לעול&#x27; אבל היסוד דא&quot;א נשאר למטה לצורך זווג של עיבו&#x27; 
ז&quot;א כנ&quot;ל. ונודע כי מקום היסוד הוא למעל&#x27; באמצע בין תרין פרקין עלאין דנצח והוד 
ונשאר היסוד למטה נשאר מקום חלל באמצע ואז מכח אותה ההארה שנשארה שם מבחינת היסוד 
שהיה שם בתחי&#x27; באמצע שני פרקין עלאין דנצח והוד משם נתהווה הגרון דז&quot;א ומשם התחיל 
מציאותו וזהו סוד מ&quot;ש בזוהר בפ&#x27; אמור דצ&quot;ט ע&quot;ב קול דנפיק מגו שופר כי שם הוא בבחינת 
אויר בלבד בבחינת קול כלול מתלת&#x27; שהם אש רוח מים היוצא מן הגרון ומשם נתפשט למטה 
והבן זה והנה לפי שהגרון הזה נתהווה מבחי&#x27; אותו החלל שהיה במקום היסוד מתחילה. לכן 


אמרו רז&quot;ל במסכת סוטה פ&#x27; בתרא כי ימצא חלל באדמ&#x27; כו&#x27; מהיכן מודדין אותו ממקום שנעשה 
חלל מצוארו כי לפי שזה הצואר נעשה ממקום החלל לכן נקרא הצואר בסוד חלל. ואמנם בחינת 
הכתר דז&quot;א הוא בחינת חצי היסוד דעת&quot;י הגנוז בחצי התחתון דא&quot;א וזה נשאר שם בבחינת 
כתר דז&quot;א ופעם אחרת שמעתי ממורי ז&quot;ל כי חצי היסוד הנז&#x27; הוא בחינת נשמה של המוחין של 
ז&quot;א הנעשין לו מחצי הת&quot;ת התחתון של ז&quot;א כנ&quot;ל ופעם אחרת שמעתי ממורי ז&quot;ל כי מחצי 
הת&quot;ת התחתון דאריך נעשה הגלגלת דז&quot;א שהוא הכתר שבו ומנה&quot;י דאריך נעשו תלת מוחין 
דז&quot;א ואינו יודע לישב מאמרי&#x27; אלו אם לא שנא&#x27; שהיה כ&quot;ז בזמני&#x27; מחולפין ואין בידי 
לברר ולבאר. והרי ביארנו כל בחינת זמן העיבור הראשון דז&quot;א. ואמנם אחר אשר היה ז&quot;א 
בסוד תלת כלילין בתלת ע&quot;ד הנ&quot;ל להיותו נמשך מכח שלשה טיפין דסג&#x27;ול דנה&quot;י דא&quot;א 
הכלולין תוך חג&quot;ת דא&quot;א ואמנם אח&quot;ך על ידי העיבו&#x27; נתארכו טיפין אלו ונעשו לז&quot;א 


בהיותו תוך מעי אמו מסוד הבינה שנשה אחרים ואז נולד ויצא לחוץ כלול משש קצוות שהם 
מחסד ועד יסוד שבו. גם נתב&#x27; איך זה העיבור הראשון היה ע&quot;י זווג א&quot;א עצמו בבחי&#x27; זווג 
תחתון שבו שהוא ביסוד שבו
מיני&#x27; וביה הכלול זכר ונקיב&#x27; אבל היה על ידי התלבשותו תוך חג&quot;ת דאו&quot;א ואז אבא הוציא 
אותה הטיפה הקטנה ונתנה בסוד זווג אל אימא והגדילה במעוי דאימא שנגמר בו כל הבחינות 
הנ&quot;ל: 
ונבאר עתה זמן הלידה והיניקה ותחילה נבא&#x27; איך נתהוו בחינת הדדים אל אימא להניק את 
בנה ז&quot;א ואגב גררא איך גם באדם יש דדים אלא שהם קטנים ואין בהם חלב. וגם נבאר למה 
ניתנו הדדים במקום החזה ולא במקום אחר. והענין הוא במ&quot;ש לעיל כי בהתעלות נה&quot;י דא&quot;א 
תוך חג&quot;ת דאו&quot;א לצורך הזווג לעיבור ראשון דז&quot;א ואז מרוב האור הרב והעצום שנמשך 
בנה&quot;י דא&quot;א כדי שיזדוג ויאציל וימציא (ד&quot;ש ע&quot;ד) בחינת אצילות ז&quot;א ונוקביה אז נמשך 
מן האור ההוא בחג&quot;ת דאבא ואח&quot;ך בחג&quot;ת דאימא ואז אותה הארה בקעה בת&quot;ת דאבא ובת&quot;ת 


דאימא במקום החזה שלהם ויצתה לחוץ ובלטו האורות לחוץ כעין דדים בולטים והיה זה בין 
באבא בין באימא וטעם היותם שתי דדים הוא כמ&quot;ש לעיל כי הנצח דא&quot;א עלה ונכלל בתוך 
החסד דאבא וההוד דאריך בתוך (ע&quot;ב) הגבורה דאימא והנה נצח והוד אחידן דא בדא וכשעלה 
הנצח דאריך היה כלול מן ההוד דאריך וכשעלה ההוד היה כלול מן הנצח ולכן נעשו שתי 
דדים בחזה דאבא ושני דדים בחזה דאימא. ואם תאמר והרי מקום עיבור הולד הוא בבטן 
דאימא ולא בחזה ואם כן למה מקום הדדין היו למעלה בחזה. והתשובה היא במה שנודע כי 
האדם התחתון או האש&#x27; איננה נמשלת אל דמיון אבא לבדו או ז&quot;א לבדו או אימא לבדה או 
מלכות לבדה. אמנם האדם התחתון רומז אל כל העשר ספירות דאצילות הכולל&#x27; כל האצי&#x27; ביחד 
מרום אריך אנפין עד סיום נוקבא דז&quot;א. ולכן אעפ&quot;י שמקום עיבור ז&quot;א היה בבטן האימא 
אין לצייר ולהעריך זה הציור אלא בערך כל האצילות כולו יחד. ונמצא כי כשנתעלו נה&quot;י 


דא&quot;א בחג&quot;ת דאו&quot;א כנז&#x27; נמצא שהיה אז ז&quot;א בחג&quot;ת דאו&quot;א שהם נה&quot;י דא&quot;א והנה חג&quot;ת דאו&quot;א 
הוא באמצעיתם ובמחציתם ממש לפי שכח&quot;ב שלהם הם למעלה ונה&quot;י למטה והחג&quot;ת הם באמצעם 
ממש. והנה כל אורך קומת או&quot;א הם למעלה בחצי העליון דגופא דא&quot;א מן הגרון שבו עד 
הטיבור של הלב שבו וכאשר תעריך זה תמצא כי יהיו דדי אימא באמצע חצי העליון דגופא 
דא&quot;א והוא במקום החזה שבו. ונודע כי א&quot;א הוא שיעור כל קומת האצילות כולו ולכן בו 
אנו משערים ולא באימא עצמה כנז&#x27;. ובזה תבין הפרש שיש בין דדי האשה לדדי הבהמות 
והחיות. והוא כי להיו&#x27; שהאשה היא בחינת אדם כולל כל האצילות כנז&#x27;. לכן באו הדדים 
שלה במקום החזה לסיבה הנז&#x27; אבל הבהמות והחיות שהם בחינות פרטיות ואינם כוללים כל 
העול&#x27; כמו האדם לכן היו דדיהם במקום בטנם כפי הראוי לפרטיות שלהם כנ&quot;ל. ונבאר טעם 
היות דדי האשה גדולות ודדי האיש קטנות. והענין הוא כי בהיות ז&quot;א תוך אבא לא היה רק 


לפי שעה בסוד טיפת זרע קטנה ואח&quot;כ נתנה אבא לאימא ושם נגדל&#x27; אותה הטיפה בסוד העיבור 
ונעשה עובר שלם בצורת ו&#x27; זעירא שבתוך הא&#x27; ראשונה כנ&quot;ל. ולכן הארת אבא היתה מועטת 
והיו בליטת דדיו קטנים ובליטת דדי האשה גדולות מרוב האור שהאיר בה. גם בטעם זה יובן 
כי בדדי האיש אין חלב לפי שהיתה ההאר&#x27; ההיא עוברת לפי שעה. אך הארות אימא התמיד&#x27; שם 
כל ימי העיבור ולכן היה בה חלב מרוב השפע. ובזה גם כן יובן בחינת החלב מה ענינו 
ומהיכן נמשך וגם איך על ידו נזון הולד בהיותו יונק משם. והענין הוא כמ&quot;ש לעיל כי 
תרין פרקין קדמאין דנצח והוד דא&quot;א נשארו שם למעלה תמיד במקום החזה דאבא ואימא נצח 
באבא והוד באימא ומכח זה נמשך חלב אל התינוק והוא כי הנה נשמת ז&quot;א הם נה&quot;י דאריך 
אפין כנ&quot;ל וכיון שאלו השני פרקים הם היותר עליונים נמצא כי ממבחר נשמתו הוא ניזון. 
והענין הוא במה שנודע אצלנו כי נצח והוד הם בחינ&#x27; דינין בכל מקום שהם כמו שביארנו 


לעיל בסוד עמר נקי שערות דרישא דא&quot;א הנמשך מנצח והוד דעת&quot;י. ובהיותם למטה הם דינין 
ולכן הם דם ובהתעלותם למעלה הם מתמתקין ומתהפכי&#x27; ללובן החלב ואז יונק הולד מהחלב 
ההוא ומתגדל וכנודע גם כן באדם התחתון כי הדם עולה ומתהפך לחלב. ועתה (ע&quot;ג) נבאר פה 
גידול הולד על ידי היניקה הנה כשנולד ז&quot;א ויינק החלב הנז&#x27; משדי אמו הנ&quot;נ אז מה שהיה 
תחילה בזמן העיבור בסוד ו&#x27; קטנה שבתוך ה&#x27; ראשונ&#x27; בלתי ראש נגדל ונעשה ו&#x27; גדולה שהיא 
אות ו&#x27; דבשמא קדישא שאחר הה&quot;א הראשונה. אבל עדין איננו רק בבחינת שש קצוות לבד והם 
כנגד מה שיש בא&quot;א לצורך ז&quot;א והם חצי התחתון דת&quot;ת והיסוד כולו וארבעה פרקין אמצעיים 
ותתאין דנצח והוד דאריך אפין הרי הם שש בחינות שמהם נתהוו שש קצוות ז&quot;א. ואמנם צריך 
שתדע כי בצאתו מבטן אמו ונולד עדין הוא כמו בתחילה בזמן העיבור כי צריך עדין להגדיל 
איבריו ולתקנם וגידול ותיקון הזה הוא מיום שנולד עד תשלום תשעה שנים. והשיעור הזה 


הוא שיגדיל ויתקן כל התשעה ספירות שבו כמו שמצינו אותה בבחינת השלישית של זמן העבור 
וע&quot;ש והנה הם ששה קצוות שבו ושלשה מוחין הרי תשעה ספירות שבו. ועכ&quot;ז נחזור להסדירם 
כאן. מחצי ת&quot;ת התחתון דאריך נעשה בז&quot;א (ד&quot;ש דנ&quot;ג ע&quot;א) מוח חכמה. ומן היסוד מוח בינה 
ושני פרקים עליונים דנצח הוד נשארו תמיד לעולם בחזה או&quot;א במקום הדדי&#x27; כנ&quot;ל ומפרק 
האמצעי דנצח נעשו חסד ונצח דז&quot;א ומ
פרק אמצעי דהוד נעשו גבורה והוד דז&quot;א ומפרק תחתון דנצח נעשו ת&quot;ת ויסוד דז&quot;א ומפרק 
תחתון דהוד נעשית נוקבא דז&quot;א ולהיות כי המלכות לקחה פרק אחד שלם לכן נעשית פרצוף 
גמור אח&quot;כ בסוד נוקבא דז&quot;א כנודע אבל שאר הפרקים כל אחד הוצרך להוציא שתי בחינו&#x27; 
כנז&#x27; כי מפרק אמצעי דנצח נעשו חסד ונצח דז&quot;א. וכן בשאר. גם בזה תבין מ&quot;ש בתיקונין 
דאיהו בנצח ואיהי בהוד. וכמו שביארנו בתפלת ימי החול בשחרית דז&quot;א יורד בנצח והמלכות 
עולה בהוד והטעם מובן עם הנז&#x27;. גם תבין ענין מגדל הפורח באויר הנז&#x27; בדברי רז&quot;ל. 


והוא בחינת היסוד של א&quot;א שנשאר בבינה דז&quot;א והוא כמ&quot;ש לעיל בענין מציאות גרון דז&quot;א 


</div>
