מהיכן נעשה ואמרנו כי מקום היסוד הוא באמצע בין תרין פרקין קדמאין דנצח והוד וכיון דתרין פרקין קדמאין דנצח והוד עלו בחג"ת דאבא ואימא ושם נשארו תמיד ואמנם היסוד ירד למטה בבינה דז"א ונמצא כי היסוד הוא פורח באויר ואין לו על מה לסמוך כי מקום סמיכתו ואחיזתו הוא למעלה בין תרין פרקין קדמאין דנצח והוד כנז' והרי הוא נפל למטה בבינה דז"א. והרי שאין לו על מה לסמוך. והיותו נקרא פורח באויר ואינו נקר' נופל הוא כי היה מן הראוי לפול למטה במקום שעומדין ארבע פרקין תתאין דנצח והוד דא"א שהוא במקום שש קצוות דז"א אבל ההארה הנמשכת לו מלמעל' מאותם תרין פרקין קדמאין שנשארו באבא ואימא הם המעמידין אותו בבינה דז"א ושם אינו לא למעלה במקומו הראוי לו ולא למטה עם שאר פרקין דנצח והוד אבל נשאר תלוי ופורח באויר בבינה דז"א כנז' מחמת ההארה והשפע הנמשך לו מאותם תרין פרקין עלאין הנז' וממשיכין אותו שם אעפ"י שאינו עולה ממש עמהם
במקומם ובחי' אותו האור העליון הנקרא בחינת אויר הנמשך לו מהם נשאר תלוי ופורח באויר. גם בזה תבין ענין בינה הנקראת גם כן מגדל הפרח באויר. בסוד היתר נדרים (ע"ד) פורחין באויר ואין להם על מה שיסמוכו והנדרים הם בבינה. והענין הוא כי היסוד דאריך הוא בבינה דז"א ולכן היסוד והבינה שניהם נקראים בשם זה. והרי ביארנו לך ענין תשעה ספירות אשר בז"א אעפ"י שלא מנינו הדעת לפי שאין צורך בו אלא לזמן ההולדה כנ"ל. ונתחיל לבאר איך כל אלו הט' ספירות נתקנים ונגדלים מזמן היניקה ועד תשלום תשעה שנים והוא כי בתחילה על ידי היניקה שיונק מאותו החלב הנמשך מאותם תרין פרקין עלאין דנצח והוד דאריך אשר בחזה אימא נגדלים תרין מוחין חכמה ובינה דז"א כי דעת אין בו לפי שאין צורך לו אלא לענין ההולדה כנ"ל ויען אין בו עדין מוח הדעת לכן אי אפשר לתקן היטב מוח החכמה שבו כיון שאין בו עדין מוח הדעת לזווג החכמה והבינה ועל כן בחינת
התיקון הזה עיקרו אינו אלא למוח הבינה בלבד אלא שמתחילה נתקנים בחינת ל"ב נתיבות מוח החכמה אחר היותם בבינה אשר בהיותם שם הם נק' ל"ב אלהים דמעשה בראשית. וזהו הטעם אל צמיחת ל"ב שינים שבפי התינוק בשתי שנים ראשונים שהם זמן היניקה כ"ד חודש שהם שתי שנים כנגד תיקון שני מוחין חכמה ובינה וזהו סוד ולבן שינים מחלב כי השינים הם מבחינת ל"ב נתיבות ל"ב נתי' החכמה בהיותם בבינה שהם חמשים שערים כמנין ן' של ולבן וזהו ולב ן' שינים נמשכים לז"א מחלב מסיב' החלב שיונק והרי ביארנו מספר השינים שהם ל"ב כנגד ל"ב נתיבות חכמה אשר בבינה ומספר שתי השינים הם כנגד שני המוחין אבל ענין כ"ד חדשי היניקה שבשתי השנים הוא לפי כי כשעלה חצי הת"ת התחתון דאריך ונתחבר עם חציו העליון אשר בתוך אבא ואימח ונעשו ת"ת אחד שלם. וכבר ידעת כי הת"ת יש לו י"ב גבולי אלכסון שהם בגמטריא ו"ו ובהיותו למעלה הוא וגם תרין פרקין דנצח והוד האירו
ונעש' מהם בחי' החלב כנ"ל. וכשחזר אח"ך חצי הת"ת התחתון וירד למטה בחכמה דז"א כנז' אז יצאו בחינת ל"ב נתיבות החכמה ההיא בסוד ל"ב שינים והנה בחצי ת"ת עליון יש בו כל י"ב גבולי אלכסון ובחציו התחתון י"ב אחרים הרי הם כ"ד כנגד כ"ד חדשי היניקה. ולפי כי לא נעשה הדבר הזה אלא על ידי שני (ד"ש ע"ב) חצאי הת"ת לכן נתחלקו ל"ב הישנים לשני חצאין י"ו בלחי עליון וי"ו בלחי התחתון. והנה סברת האומר בגמרא שזמן ימי היניקה הם י"ח חדשים הוא כי הוא סובר בשלמ' חצי התחתון דת"ת אשר בז"א ראוי להיותו י"ב לפי שהת"ת הוא שני ווי"ן כזה ו"ו ואות ו' שניה היא בז"א וכשנתלבשה נעשית בסוד ו"ו כפולה שהם י"ב. אבל חצי העליון של הת"ת לא נתלבשה בזו התחתונ' ואינה רק ו' אחת והרי הם י"ח חדש. ואחר עבור שתי שנים של זמן היניקה ונתגדלו תרין מוחין דיליה אז מכח היניקה ההיא מתפשט כח למטה בז' ספירות תחתונות שהם שש קצוות דז"א עצמו והמלכות
שביעי' אליו וזה נעשה בשבעה שנים אחרות והרי נשלמו תשעה שנים. ואחר שגדלו כל אלו אז נמשך בו בחי' יסוד דעתיק יומין שבתוך חצי תחתון דת"ת דאריך. ואז נתקנו המוחין ואז ז"א ראוי שיבואו לו המוחין האחרים הראוין להולדה כמו שנבאר בעז "ה ואז תהיה ביאתו ביאה. ואמנם רז"ל אמרו קטן (דף נ"א ע"א) בן תשע שנים ויום אחד ביאתו ביאה והענין הוא כי התשעה שנים הם כנגד תשעה בחינות שאמרנו שהם חכמה ובינה וחג"ת ונה"י ומלכות. והיום האחד הנוסף על תשעה השנים הוא בחינת גלגלתא דיליה כתר שבו וטעם הדבר למה אינם עשר שנים גמורות הוא לפי שבחינת הגלגלת אינה נעשית בו עד אחר העיבור השני שנעשה בסוד זווג אבא ואימא לצורך גדלות המוחין דז"א כמו שנבאר בע"ה ואז תיכף בתחילת שנה העשירית ביום הראשון אז מתחיל ענין העיבור השני הזה נעשי' לו אז בחינת גלגלתא ואז הוא בן תשעה שנים ויום אחד אז ביאתו ביאה כיון שנשלם בחינת גלגלתא דיליה. ודע כי היסוד דא"א הוא נשמה אל ז"א ונוקביה ובימי היניקה מוח בינה
דז"א אשר בתוכו יסוד דא"א נתפשט אל ל"ב אנהים שבבינה ונעשו בחינת ל"ב שינים. ואח"כ עד תשלום תשעה שנים נתפשט עוד בכל שש קצוות הזכר ובמלכות ועתה יקשה עלינו מה שביארנו בכמה מקומות כי בזמן היניקה עד בא זמן עיבור השני אין בז"א רק בחינת שש קצוות ואיך אמרנו עתה שיש שתי מוחין הנקראים חכמה ובינה. אבל הענין הוא כי אין מתגלים בו עתה רק בחינת ששה הקצוות אבל בחינת המוחין הם בו עתה בכח ולא בגילוי גמור כי עדין אין כח במוחין האלו להוציא טפה הראויה להוליד עד יעברו תשעה שנים ויום אחד כי אז התחיל זמן עיבור השני כנ"ל וכמו שנב' בע"ה וטעם הדבר הוא כי עד עתה בשתי שנים האלו נגדלים איבריו והמוחין שבו לצורך עצמותו ממש אבל עדין אין בהם כח להוליד תולדות אחרות עד אשר ימשכו להם מוחין ממוחין דאו"א שנעשו מחסד וגבורה דא"א כנ"ל במקומו ואז אלו הבנים ז"א ונוקביה יהיו כדמיון אביהם ואמם להוליד גם כן הם ויחזרו
במדרגת אבא ואימא להוליד נשמות התחתונות ע"ד אבא ואימא. ונבאר עתה ענין העיבור השני לצורך מוחין דהולדה ובזה יובן מ"ש בפ' אחרי מות דס"ה ע"ב שורה כ"ד וז"ל ותרין בנין דינקא להו אימא ואתעברת מנייהו ואפיקת לון לבתר כו'. והנה הלשון הזה קשה מאד להולמו דהל"ל דאתעברת מנייהו בקדמיתא ולבתר דינקא להו כי העיבור קדם אל היניקה ועוד דמשמע דלבתר דהוו בנים ממש בפועל חזרה להתעבר מהם וצריך להבין כל זה: אבל הענין יובן עם הנ"ל כי כבר נולדו בראשונ' וינקא לון ולבתר הכי אחר תשעה שנים חזרה ואתעברת מנייהו בסוד עיבור שני לצורך המוחין דהולדה כנז' ואח"כ אפיקת לון כו' ותחילה נבאר בחינת עיבור השני הזה איך אפשר להיות כי הרי בצלם אלהים עשה את האדם ומבשרי אחזה אלוה והרי אין ענין הזה יכול להיות באדם התחתון שיחזור בסוד בטן אמו אחר שנולד. ואמנם להבין זה צריך שנבאר ענין מיין נוקבין ועלייתם הנזכרים בכל מקום
מה עניינם: דע כי בחינת המיין נוקבין של ז"א ונוקביה הם נשמות הצדיקים שהם נקראים בנים שלהם בסוד בנים אתם לה' אלהיכם ובחינת המיין נוקבין של או"א הם ז"א ונוקביה בנים שלהם וכמו שביארנו (ע"ב) כי בכל לילה ולילה עולין נשמות התחתונים בסוד בידך אפקיד רוחי בעת השכיבה ומתעברת מהם נוקב' עלאה דז"א בסוד חדשים לבקרים רבה אמונתיך. ותועלת העליה ההיא ענינה היא כדי לחדש את הנשמות ההם ולתת כח בהם ולהאיר בהם וענין החידוש הזה הוא מה שמחדש ומתקן (ד"ש ע"ג) את המוחין שלו שהוא בחינת הנשמה שלו היושבת במוח כנודע. וכן ז"א ונוקביה בני אבא ואימא עולין בסוד מיין נוקבין למעלה באבא ואימא כדי לחדש המוחין שלהם ולהוסיף בהם הארה וזו ההעלאה היא מה שאנו קוראין אותה עיבור השני של המוחין דהולדה והבן זה. והנה יש חילוק בין נשמות הצדיקים אל ז"א ונוקביה כי נשמות הצדיקים אינם עולות בסוד מיין' נוקבין למעלה בז"א ונוקביה אלא בלילה בזמן
השכיב' כנ"ל לפי שאין שליטת המלכות אלא בליל' אבל ז"א ונוקביה עולין בסוד מיין נוקבין ביום ובלילה בסוד קריאת שמע דערבית ודשחרית עד אימא עלאה כמבואר אצלנו והטעם הוא לפי שזווגא דאבא ואימא לא פסיק לעלמין ולא מתפרשאן. ושליטת אימא עלא' הוא ביום ובלילה דתדיר איהי ביחודא כחדא עם אבא עוד יש חילוק אחר והוא כי נשמות התחתונים אינן יכולות לעלות בסוד מיין נוקבין בלילה כנז' אלא עד שיהיה מבן י"ג שנים ויום א' ומעלה אבל ז"א ונוקביה יכולין לעלות כיון שיש להם תשעה שנים ויום אחד כי אז כבר הוא שלם בכל פרצופיו כנז' ואינו חסר ממנו אלא בחינת כח במוחין שלהם שיהיו ראוין להוליד ולכן עולי' אז בסוד מיין נוקבין ונוספת הארה וכח במוחין שלהם ונתקנים ואז יכולין להולי' והטעם הוא לפי שז"א כיון שנשלם פרצופו בתשעה שנים ויום א' עולה למעל' בסוד נצח הוד יסוד דאבא ואימא ושם פוגע תכף בסוד המילה העליונה יסוד דאבא ונעשין לו
מוחין משם וראוי להוליד. אבל התינוק התחתון שהם נשמות התחתונים אעפ"י שכיון שעברו עליו ט' שנים ויום אחד נשלם פרצופו עכ"ז עדין הוא צריך לעלות למעלה לקבל המוחין הראוין להוליד ובעלותו פוגע תחילה במקו' הערלה העליונה החופפת על המילה הקדושה. והנה הם שלשה ערלות כנגד שלש שנים יהיה לכם ערלים כו' וצריך שיעברו עליו עוד שלש שני ערלה ואז הוא בן י"ב שנים ויום אחד ואחר כך צריך עוד השנה הרביעית להיות פריו קדש הלולים כנודע. ובמלאת השנה ההיא הרי הוא בן י"ג שנים ויום אחד ואז עולה בסוד מיין נוקבין אל מלכות העליונה כשאר נשמות התחתונים אבל בפחות מזמן י"ג שנים ויום אחד אין שום נשמה יכולה לעלות בסוד מיין נוקבין כלל. ועתה נבאר תועלת שתי הבחינות הנז' שהם עליית מיין נוקבין של נשמות הצדיקים ועלית מיין נוקבין דז"א ונוקביה. ונתחיל מנשמות התחתונים שהם מיין נוקבין אל המלכו' הנה כבר ביארנו כי על ידי היניקה
התחילו ז"א ונוקביה לתקן פרצופם עד תשלום תשע' שנים ונגדלו כל צרכם אבל בחינת המוחין שלהם היו עדין חסרים ולא היו ראוין לביאה. ולכן צריכין נשמות התחתונים להשלים בחינה זו כמו שנבאר. (ע"ג) והוא כי הנה המלאכים שרשם מן היצירה אשר שם הוא שרש ששה קצוות ולא עוד כנודע כי שית ספירן מקננן במטט"רון ולכן אין המלכות צריכה להתעבר בנשמות המלאכים לפי שאינה צריכה אליהם כי כבר יש בה כח שש קצוות על ידי היניקה אשר משם הוא שרש המלאכים מבחינת שש הקצוות. אבל נשמות הצדיקים סתם נשמה היא מן הבריאה. ויש נשמות יותר גבוהות והם מן האצילות כנודע. אמנם היותר קטנות במעלה הם מן הבריאה. והבריאה היא בסוד ג' ראשונות שהם המוחין. ולכן המלכות העליונ' היא צריכה להתעבר מן נשמות הצדיקים אשר שרשם מן הבריאה מקו' המוחין ואז תוכל לעלו' ע"י למעל' באו"א ונוקחת המוחין הראויין אליה וזהו סוד טעם העלאת מיין נוקבין על ידי הנשמות
תחתונות והבן זה. עוד יש טעם אחר והוא קרוב ונמשך עם הטעם הנז' הוא כי הנה ז"א עדין אין בו רק שש קצוות כי הנה הוא סוד ו' דשמא קדישא. וכדי להוליד נשמות צריך שיתן בתחילה בביאה ראשונה בחינת ההוא רוח' דשביק בה בעלה כנודע אצלנו אשר על ידו תוכל הנקבה להעלות מיין נוקבין. והנה איננו יכול עדין לתת בה כי אם רוחא כליל משש קצוות שלו לבד. ולכן איננו יכול להוליד כי עדין אין בו רק המוחין הצריכין לעצמו ולא לאחרים כי זהו סוד טעם מ"ש רז"ל בגמרא קטן זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים ולשיוכל להוליד נשמות התחתונים צריך שיתחדש בו תוספת כח במוחין שלו מצד המוחין העליונים שהם אבא ואימא. ואז יוכל להוליד נשמות ולזכות לאחרי' ולסיבה זו הוכרח עלית מיין נוקבין של הנשמות בכל לילה אל המלכות העליונה כי על ידי הנשמו' התחתו' עולים גם הם ז"א ונוקבי' ולוקחין בחינת המוחין הראוין להוליד. אחר שביארנו איך על ידי עלית מיין
נוקבין של הנשמות במלכות (ד"ש ע"ד) נותנין כח בז"א ונוק ' לעלות גם הם בסוד מיין נוקבין עד אבא ואימא נבאר עתה מה הוא התכלית של עליה זו. דע כי על דרך שביארנו כי ז"א איננו יכול לתת רוחא בגו נוקביה רק כפי כחו ואינו יכול ליתן אלא כפי מה שיש בכחו שהם שש קצוות והנה גם אבא איננו יכול לתת רוחא בגו נוקביה רק כפי כחו. והנה גם הוא איננו שלם כי הרי אין בו רק בחינת כח וחסד וגבור' וחצי העליון של ת"ת דא"א ואין להם עדין אחיזה ותפיסה במוחין דא"א כלל ולכן צריך שבתחילה יקבלו גם הם או"א כח ממוחין דא"א כדי שאח"כ יתנו גם הם כח במוחין דז"א ונוקביה. ולכן על דרך שביארנו שז"א ונוקביה הוצרכו אל נשמות הצדיקים שיעלו בסוד מיין נוקבין לקבל הם המוחין שלהם. כן או"א צריכין אל ז"א ונוקביה שיעלו בסוד מיין נוקבין כדי שיוכלו גם הם לקבל המוחין שלהם מן א"א ופקח עיניך וראה טעם הדבר הזה וסודו מה הוא ואיך הדבר הזה הוא מוכרח והענין הוא כי הנה נתבאר לעיל כי היסוד דא"א הוא נשמה בתוך
ז"א ונוקביה ומתלבש בתוכם. ולכן צריך שיעלו ז"א ונוקביה למעלה באו"א ואז יעלה גם היסוד דא"א למעלה עמהם באו"א. והנה הוא זכר ונקבה כנ"ל ומזדווג מיניה וביה. ואז מתעורר המוחא סתימא דא"א כי מבשרי אחזה אלוה שהתעוררו' היסוד התחתון גורם התעוררות במוח האדם להמשיך (ע"ד) טפת ההולדה ואז מוחא עלאה סתימאה דאריך אפין מתעורר ונותן כח טיפה במוחין דאו"א ולא שהמוחא סתימאה נותן הוא בעצמו כח באו"א כי גדל מעלתו מאד. אבל הענין הוא במה שנתבאר למעלה כי כל גילוי המוחא סתימאה הוא בי"ג תיקוני דיקנא דאריך אפין ואז על ידי התעוררות יסוד תחתון דאריך מתעורר המוחא סתימאה ואז נמשך הכח של מוחא סתימאה בדיקנא ושם יש שני המזלות שהם השמיני והשלשה עשר והשמיני הוא בחינת ת"ת שבזקן והי"ג הוא בחינת היסוד הכלול מזכר ונקבה. ואז משפיע המזל השמיני שהוא זכר הנקרא דעת שבו אל המזל השלשה עשר שהוא נקבה. ואח"כ נותנת הטיפה ההיא אל אבא ואימא
הנשפעין משתי מזלות האלו כנ"ל. ואז בהיות ז"א ונוקביה בסוד עיבור תוך או"א מתעורר מזלא דדיקנא בהתלבשותו תוך או"א ואז מורישין מוחין הראוין להוליד ברישיהון דז"א ונוקביה. גם בזה תבין ענין הסריס שאין לו הדרת פנים זקן שהרי היסוד הזה דא"א בהתעוררתו גרם התעוררות שתי המזלו' דדיקנא עלאה כנז'. ובסמוך נבאר כי גם נצח והוד דעתיק יומין מתעוררין גם הם ועיין שם. וזכור דרוש זה של המיין נוקבין של נשמות התחתונים ושל ז"א ונוקביה מה תועלתם ואיך הכל נקשר ומעורר התחתון לעליון וחוזר העליון להשפיע בתחתון מדריגה אחר מדריגה. וזה הדרוש הוא שרש לכל הדרושים הנאמרים בענין מיין נוקבין ושמרהו והבינהו היטב אבל מהות המיין נוקבין מה הם נתבארו באדרת נשא דקל"ה ע"ב. וגם בפ' פקודי דרנ"ד ע"ב. והרי נתבאר איך ז"א בהיותו בן תשעה שנים ויום אחד כבר הוא ראוי לביאה כי כבר עלה אז תכף בתחילת שנה העשירית בסוד מיין
נוקבין ואז מתחילין המוחין ליכנס בו אבל לענין היותו נקרא איש גמור איננו נקרא עד היותו בו י"ג שנים ויום אחד כי אז עברו עליו ארבע שנים אחרות ונכנסו בו ארבע המוחין שהם כתר וחכמה בינה ודעת ואז נקרא איש שלם לגמרי כנודע כי אין איש פחות מבן שלשה עשר ויום אחד. ובזה תבין ענין שתי שערות שצריך שיביא אחר י"ג שנים ויום אחד והוא במ"ש לעיל בעלית ז"א ונוקביה בסוד מיין נוקבין באבא ואימא כי אז פוגע בנה"י דאו"א אשר משם נעשים לו המוחין כמו שיתבאר בע"ה. ולהיות שכבר עלה ביסוד דאו"א לכן גם כן מתחיל אז בז"א בחינת זקן התחתון אשר במקום היסוד של ז"א עצמו והם בחי' שתי השערות הנז' בדברי חז"ל. אבל זקן העליון דז"א אינו מתחיל עד היותו בן עשרים שנה כמו שיתבאר לקמן בע"ה: (המשך במסמך הבא):
פירוש האדרא זוטא קדישא (המשך) ולכן נבאר עתה בחינת הארבעה מוחין האלו הבאים בארבע שנים הנז' שהם מתשעה ויום אחד עד שלש עשרה ויום אחד ואח"כ נבאר מה נעשה בו מי"ג שנים ואילך עד תשלום עשרים שנה. הנה ביארנו למעלה כי נתעורר יסוד דא"א מיניה וביה כי הוא כלול מזכר ונקבה והנה גם הנה"י דעת"י הגנוזים בסוד נשמה תוך חג"ת דא"א הגנוזים תוך או"א כנ"ל גם הם מתעוררים ומזדווגים ואז נכללים נצח דעתיק בהוד שלו והוד שלו בנצח שלו ואז יורדים הטיפה ההיא הכלולה (ד"ש דנ"ד ע"א) מנצח והוד דעת"י הגנוזים (דף נ"ב ע"א) בחסד וגבורה דא"א וגורמין זווג גם אל א"א כנ"ל. ואז נמשך מן המוחא סתימאה דא"א דרך תרי מזלות דדיקנא אל מוחין דאו"א המלבישים את חסד וגבורה דא"א הגנוזים תוך חכמה ובינה שלהם כנ"ל כי תרין פרקין עלאין שהם בחינות הידים דא"א הם בחינת חכמה ובינה דאו"א ואלו התרין פרקין עלאין נקראי' אחסנתא דאבוי ואימיה כנז' באדרת האזינו דרצ"ב ע"ב לפי שאלו
התרין פרקין הגיעו לחלקם ונחלתם ומשם נמשכת טיפה אחת מאו"א כלולה משתי טיפות ומהם נעשין תרין מוחין דחכמה ובינה בז"א. ואמנם תרין פרקין תתאין דחסד וגבורה דאריך שהם בחינת הזרועות המחוברים בשתי הכתפות אלו נשארו לחלקו דז"א כנ"ל ונעשין נשמה אליו ואלו נקראים תרין עטרין ואלו ירדו למטה ונתהוו שניהם בסוד מוח השלישי של דעת דז"א