# שער מאמרי רשבי — קטע 61

[קריאה בקורא](/reader/kabala-4dc55b77f7b3/1/61/)

<div lang="he" dir="rtl">

במלכות וגופין דילהון ישתארו בדוכתייהו בהאי עלמא שהוא עולם העשיה שבו הקליפות והם 
יקחו חלקם בעשרה גופין אלו ולא יכנסו במקום הקודש ויתברר הפסולת מתוך האוכל כמ&quot;ש 
בזוהר כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים עשר דקדושה ועשר דסטרא אחרא שמיין נוקבין 
דיליה הם עשר מלמטה למעלה העולים לקבל מיין דכורין וכאשר היו עולים אלו היה אפשר 
ח&quot;ו שיעלו עמהם עשר דסטרא אחרא לפיכך הוצרכו לתת העשר גופין אלו כדי שיהיה חלקם ולא 
יעלו למעלה למקו&#x27; הקדש והנה עם היות כי עשרה שבטים יתג
לגלו עשרה הרוגי מלכות ועלו עשר רוחין דילהון במלכות והם הם רוחי השבטים עצמם ועשר 
גופין של עשרה הרוגי מלכות נלקחו לסטרא אחרא לא מפני זה יהיו גופי השבטים עצמם 
הראשונים גם כן לסטרא אחרא בגופי עשרה הרוגי מלכות. וזמ&quot;ש גופין דלהון ישתארון 
בדוכתייהו בהאי עלמא ולתחית המתים יחזרו הנשמות של השבטים לאותם הגופין הראשונים 
לבד כבתחילה וזמ&quot;ש וכולא אתהדר כמלקדמין כי הגופין השניים יעלו למעלה לצורך המלכות 


לברור פסולת מתוך אוכל כנז&#x27; בזוהר ואפשר לומר עוד כי אעפ&quot;י שגופין השניים אלו נלקחו 
לחלק סטרא אחרא לסוף ישארו במקומם בזה העולם ובתחית המתים יחזרו הנשמות להם בגופין 
אלו כי בזמן תחית המתים תתבטל סטרא אחרא ולא יצטרכו אליה אצו העשר גופין להיו&#x27; חלק 
לסטרא אחרא וזמ&quot;ש גופין דלהון ישתארון בהאי עלמא לאמר שלסוף ישארו בזה העולם אעפ&quot;י 
שאינו עתה והיינו דקאמר ישתארון בהאי עלמא ולא קאמר אשתארון וזמ&quot;ש וכולא אתהדר 
כמלקדמין כי יחזרו הגופין כבתחילה להיות משכן לנשמות של השבטים (ד&quot;ש דס&quot;ב ע&quot;א) 
והביא ראיה לענין שקנו למלכות שמים מהכתוב שאמר איש אשר כברכתו ברך אותם כתיב. 
והענין ידוע כי ברכתו הוא מלכות שמים ברכת וא&quot;ו ולאמר שכל אחד מהם היה דוגמת 
המלכות. וזהו כברכתו כי כמו שהמלכות פנימיותה בקדש אצל בעל&#x27; וחיצוניותה נדבקים בה 
סטרא אחרא כן הם כי נשמתם עלתה למלכות לאשלמא רוחא קדישא וגופם לחלק סטרא אחרא 


ונמצא שהם ממש כברכתו ועוד דקדק הפסוק דקאמר איש אשר כברכתו ולא אמר אשר בברכתו 
לאמר כי כאשר יתגלגלו כאיש אחד אז (ע&quot;ג) יהיו כברכתו. עוד אפשר לדקדק במה שחזר ואמר 
איש להשמיענו שגם גופין דלהון יתהדרו כמלקדמין במקום הקדש כי מתחינ&#x27; בירך לשבטים 
עצמם בסוד נשמתם ואח&quot;כ בירכם לגופין שגם הם יהיו כברכתו במקום הקודש ולפיכך אמר 
איש. עוד יש לפרש הפ&#x27; שאמר איש אשר כברכתו ברך אותם שהכונה היא שמה שברך אותם הוא 
שיהיו כברכתו שיהיו לאשלמא רוחא קדישא בעשרה רוחין מתתא כמו שמלכו&#x27; היא כלולה מעשרה 
רוחין עלאין מלעילא כן אלו הם עשרה רוחין קדישין מלתתא ועוד בירכם שיהיו ממש כברכתו 
איברי השכינה וכמו שאמרו לאשלמא רוחא קדישא: 
והנה עתה עת דודים לגלות אשלמות רוחא קדישא הנז&#x27; בס&#x27; הזוהר בפ&#x27; פקודי דף נ&quot;ד ע&quot;ב 
מהו. והענין הוא כי כאשר עלה ברצון המאציל העליון להאציל האצילות עם הארץ העליונה 
יצאו המלכים הראשונים בתחילה בסוד הדין הגמור בתוך המחשבה העליונה וכמש&quot;ה ואלה 


המצכים אשר מלכו בארץ אדום ובתוכם מעורבים הקליפו&#x27; והדינים בלתי קדו&#x27; ומרוב הדינים 
ארעא אתבטלת שהיא המלכות עד שבטש שורש הדינים כפטיש המכה בקורנס ויוצאין ניצוצות 
לכל צד. כן שורש הדינים חלק מלכים אלו לשלש מאות ועשרים ניצוצות בסוד ל&quot;ב נתיבות כל 
אחד כלול מעשר ובירר מניצוצות אלו ניצוצות הדינין של קדושה והם ל&quot;ב אלהים שבבראשית 
מצד הדין של קדושה. וענין התחלקות מלכים אלו לל&quot;ב נתיבות חכמה. וענין הוא כי המלכים 
הם שמנה וכל אחד מתחלק לארבעה בסוד ארבע אותיות שם ההוי&quot;ה ושמנה פעמים ארבעה הרי 
שנים ושלשים כל אחד מאלו כלול מעשר הרי שלש מאות ועשרים וזהו כש&quot;ך חמת המלך שהם 
בסוד הדינים והחימה. וכאשר נבררו ניצוצות הקדושה בסוד ל&quot;ב אלהים כנז&#x27; ירדו שאר 
הניצוצות למטה ושאר ניצוצות אלו הם סוד המלכות שבכל ל&quot;ב נתיבות ראשונים כי אלהי&quot;ם 
הוא סוד מ&quot;י אל&quot;ה ומ&quot;י הוא סוד ג&#x27; ראשונות הנכללו&#x27; בתוך בינה ואל&quot;ה הם סוד שש קצוות 


כי הג&#x27; ראשונות והשש קצוות שבכל נתיב ונתיב מהראשונים של הדינים נברר לצד הקודש 
אמנם המלכות שבכל נתיב ונתיב מהראשונים נעשית פסולת למטה כי היא אחרונה לכל נתיב 
ונתיב ולא יכלה להתברר. וזהו והארץ היתה תהו ובהו כי היא הארץ שבכל נתיב ונתיב. 
ומנין הניצוצות שנתקנו לפי זה יהיו רח&quot;ף. והשאר שהם ל&quot;ב שהם שארית לתשלום ש&quot;ך מתו 
ולא היו יכולים להתקן וזהו סוד ורוח אלהים מרחפ&quot;ת מ&quot;ת רפ&quot;ח. ורפ&quot;ח ניצוצות אלו 
נתקנו על ידי שם בן ע&quot;ב באותי&#x27; ותיבותיו. כי ע&quot;ב תיבות ורי&quot;ו אותיות עולה רפ&quot;ח 
וזמש&quot;ה והנה פר&quot;ח מטה אהרן לבית לוי כו&#x27; כי מטה אהרן הוא שם בן ע&quot;ב סוד החסד סטרא 
דאהרן לבית לוי הוא אותיות סוד הגבורה סטרא דלוי הרי פר&quot;ח וזהו הנה פרח וזהו סיבת 
דלית לה למלכות מדילה כלום כי לא נתקנו ניצוצותיה אלא שקבלה מבעלה עשר מנמעלה למטה 
ומפני שניצוצותיה הראשוני&#x27; לא נתקנו נדבקו בה ונאחזו בה בסוד כשושנה בין החוחים 


ואלו הל&quot;ב שלא נתקנו נקראים ל&quot;ב האבן וסוד ש&quot;ך ניצוצות אלו עם שם אדנ&quot;י העולה ס&quot;ה 
יהיה הכל (ע&quot;ד) שכינה כי בה נכללים הכל ודע כי אעפ&quot;י שאמרנו שסוד מלכות שבכל ל&quot;ב 
נתיבות ראשונים לא נתקנה זהו במלכות התחתונה אבל מלכות העליונה שבחכמה ובינה נתקנה 
תחילה כי הנה שמנה המלכים הם כנגד חג&quot;ת נה&quot;י מלכות והמלך השמיני יצא עם בת זוגו 
בסוד ז&quot;א ונוקביה הרי שחכמה ובינה מתוקנים היו ומבינה ולמטה יצאו שמנם מלכים אלו: 
וראוי לבאר עתה ענין שמנה מלכים אלו בפרטו&#x27; אחד לאחד למצא חשבון גם מפני מה נשתנו 
קצת מהם לכתוב בהם שם עירם כבלע בן בעור והדד בן בדד והדר. ואמנם שם אשתו לא נזכר 
כי אם באחרון בלבד גם מפני מה בהדר נאמר המכה את מדין בשדה מואב. מה שלא נאמר 
במלכים אחרים. גם למה בתורה בארבעה מלכים שהזכיר שם אבותם (ד&quot;ש ע&quot;ב) כשמתו בשלשה 
מהם לא נזכר שם אבותם. גם נזכר בארבעה מהם לבד שם אבותם. וארבעה מהם לא נזכרו מי 


אביהם גם למה אמר בחשם מארץ דנא אמר כן בכולם גם מפני מה נאמרה מיתה בכולם חוץ מן 
המלך האחרון שלא נאמר בו מיתה גם ראוי לחקור על מה שמצינו שינוי במלכים אלו מתורה 
למה שנזכר בדברי הימים הראשון כי בתורה נזכר מלכות בבלע בן בעור ושם לא נזכר אלא 
ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל בלע בן בעור כו&#x27;. השני כי 
בתורה כתיב וימת חשם בלא וא&quot;ו ובדברי הימים בוא&quot;ו. השלישי כי בתורה כתיב עוית ושם 
כתיב עיו&quot;ת וקרי עוי&quot;ת. הרביעי כי בתורה כתיב וימת בעל חנן בן עכבור ושם כתיב וימת 
בעל חנן לבד. החמישי כי בתורה כתיב וימלוך הדד ושם כתיב הדר. הששי כי בתורה כתיב 
פעו ושם כתיב פעי. השביעי כי בתורה נא נאמר מיתה במלך אחרון ושם כתיב וימת הדר ומה&#x27; 
אשאל יראנו נפלאות מתורתו: 
הנה קודם שנתקן א&quot;א נאמר באדרא רבא ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום וכן קודם שנתקן 
ז&quot;א. גם קודם שנתקנה נוקבא דז&quot;א נאמר שם באדרא ואלה המלכים. הענין הוא כי הדינין 


התקיפין יצאו תכף אחר חכמה ובינה בין שבא&quot;א בין אחר חכמ&#x27; ובינ&#x27; שבז&quot;א בין אחר חכמ&#x27; 
ובינה שבנוקב&#x27; של ז&quot;א ולפיכך לא נזכר באדר&#x27; ואל&#x27; המלכי&#x27; בנוקבא דז&quot;א רק אחר חכמ&#x27; 
ובינ&#x27; שבה וממנ&#x27; תקיש לשאר. כי אעפ&quot;י שנזכרו מלכים אלו בתחילה היינו לומר שאחר 
שנאצלו חכמה ובינה בשלשה אלו יוצאים מיד מלכים אלו שהם דינים תקיפין עד שהוצרך 
המאציל העליון לתקן המוחות שבכולם על ידי תיקוני רישא ותיקוני דיקנא ולעשותם כעין 
דכר ונוקבא כדי שיצאו אח&quot;כ דכר ונוקבא כחדא בג&#x27; אלו וסיבת יציא&#x27; דינין אלו תכף 
בהגלו&#x27; בינה היה להיו&#x27; כי מינה דינין מתערין כנודע ונתעוררו הדינין התקיפין האלו 
לצאת ממנה ולא נתקיימו בסטרא דנוקבא עד דנפקו דכור&#x27; ונוקבא כחדא ומנהון אתבסמו 
בסטרא דקדושה ומנהון לא אתבסמו ואתקיימו בסט&quot;א והנה בפרטות המלכי&#x27; שבא&quot;א איך נתבטלו 
ומתו זה עמוק עמוק מי ימצאנו ונעלם מאד ולא נזכר בתורה כלל אלא שמהתחתונים נשיג 


לעליוני&#x27; אמנם פרטות המלכים שמלכו בז&quot;א ופרטות המלכים (דף ס&quot;ד ע&quot;א) שמלכו בנוקבא 
שנים אלו נזכרו בתו&#x27; ובד&quot;ה. וזה שנכת&#x27; בתו&#x27; מתחי&#x27; ואלה המלכי&#x27; אשר מלכו בארץ אדום 
ואח&quot;ך אמר וימלוך באדום בלע בן בעור ולא אמר בארץ אדום כי ארץ אדום היא נגד הנוק&#x27; 
הנק&#x27; ארץ ואדום הוא ז&quot;א מקביל ליעקב כד&quot;א הוא עשו אבי אדום ובתו&#x27; נתבארו פרטו&#x27; 
המלכים שבז&quot;א ונכך אמר וימלוך באדום לרמוז על הדינין התקיפין שבז&quot;א עצמו ומלכי&#x27; אלו 
יצאו בבינה עצמ&#x27; שבז&quot;א רצו להתיישב בו בפ&quot;א ולא יכלו ולפיכך אמר באדום אתר דדינין 
מתקטרין תמן ותליין מתמן סוד הבינה שבז&quot;א. וזהו שבאדרא רבא כשדברו במלכים שבז&quot;א 
הביא גם פ&#x27; זה של וימלוך באדום אבל במלכים שבנוקבא לא הביאו אלא פ&#x27; של ואלה המלכים 
אשר מלכו בארץ אדום בלבד ואמרו שם אתר דכל דינין משתכחין תמן ואינון תקוני אתת&#x27; 
וראיה לדברינו שפרטו&#x27; המלכים שבא&quot;א לא נזכרו בתו&#x27; שלא תמצא באדר&#x27; שפירשו שום מצך 


מהם כשהזכירום בא&quot;א אלא כשהזכירו&#x27; בז&quot;א יניק&#x27; לבד ואחר שביארנו שמלכים אלו הם בז&quot;א 
ונוק&#x27; לבד כי בא&quot;א נעלמו ממנו יתבאר לנו סיב&#x27; כל השינוים שנמצאו בין התו&#x27; לד&quot;ה כי 
שמנה מלכי&#x27; שבתו&#x27; הם המלכים שבז&quot;א וצפיכך נאמר בהם וימלוך באדום כמו שכתבנו אמנם 
המלכים שבד&quot;ה הם המלכים שבנוק&#x27; ולפיכך נאמר בהם בארץ אדום לבד והנה המלך הא&#x27; הוא 
סוד הדעת שאחר הבינה כי יצא כנגדו בלעם ן&#x27; בעור כי לא קם נביא עוד ביש&#x27; כמשה אבל 
באוה&quot;ע קם ומנו בלעם כי כמו שמשה הוא סוד הדעת בסטר&#x27; דקדושה כן בלעם בס&quot;א בסוד 
הדינין התקיפין ולפיכך בלעם שיבח עצמו ואמר ויודע דע&#x27; עליון כי הוא הדעת הקודם לדעת 
שבקדושה שבז&quot;א. ולפיכך קראו דעת עליון וכמו שממוחא תליתא&#x27; דז&quot;א שהוא הדעת שבו והוא 
חללא תליתאה דגלגלתא נפקין אנף אלפין אדרין ואכסדראין דדעת&#x27; שארי עלייהו ודרי בהו 
כן בדעת זה שבסוד הדינין שהוא בלע בן בעור הוא גזרה דינא תקיפ&#x27; דתקיפין דבגיני&#x27; 


מתקטרן אלף אלפין מארי דיבבה ויללה כנז&#x27; בזוהר ולפי שדע&#x27; דקדושה נכנס בתוך הגוף 
ומליא לאדרין ואכסדראין קראו לדע&#x27; זה בלע להיות נבלע בתוך הגוף ובין שני חצלים 
העליונים ונקר&#x27; בן בעור על שם הבער&#x27; הגדולה (ד&quot;ש ע&quot;ג) והיום הבוער כתנור מצד תוקף 
הדינים כי משם נתפשט זה ומלך בלע זה נתקן קצת ונעשה מבלע בעל חנן. והיה נו חנינה 
בסוד חנן ואביו ניתוסף בו בפ&#x27; עכבור ממה שהיה נקר&#x27; בעור וידוע הוא שדעתן של נשים 
קלה כמ&quot;ש בזהר בפ&#x27; שלח לך ולפיכך באדר&quot;ז לא נזכר בנוקב&#x27; דז&quot;א אלא ברירו דתרי מוחי 
בלבד כי המוח הג&#x27; שהוא הדעת הוא קל ולפיכך במלך זה שהוא הדעת לא נזכר בו מלכו&#x27; בד&quot;ה 
לפי ששם מדבר בנוק&#x27; דז&quot;א ודעת&#x27; קלה אמנם בתו&#x27; שמדבר בז&quot;א שיש בו דעת נזכר בו מלכות 
ולפי שמלך זה הוא סוד הדעת כמו שכתבנו וכלו&#x27; מכלם נאמר בו במלכות שבו שם עירו דנהבה 
כי דע&#x27; שבסטר קדושה מושך מהמוח העליון לכלה חסד עלאה דאתגלייא בפומא דאמה ותמיד 


שואלת ממנו חסד זה ודוגמתו דעת שבדינין אלו שואלת ממנו דין הקב&quot;ה כמ&quot;ש באדרא ועירו 
כמד&quot;א עיר דוד היא ציון כי גם זה לעומת זה עשה האלהים. והמלך השני הוא יובב בן זרח 
מבצרה והוא סוד הגבורה שהיא יבבא. ולפי שבכאן קדמו המלכים בסוד הדין הקשה לפיכך 
קדמ&#x27; (ע&quot;ב) הגבו&#x27; לחסד ואמר בן זרח כי המים הרו וילדו אפילה ולפיכך היה בן זרח ועוד 
זרח בגמט&#x27; עם המלה עצמה רי&quot;ו והם רי&quot;ו אותיות נמשכים מהגבור&#x27; שהיא בגמטרי&#x27; רי&quot;ו 
ואמר מבצרה בסוד בצירת ענבים השחורות מצד הדין הקשה ואמנם המלך השני הזה מצד שנזכר 
בו בן זרח נר&#x27; שהוא ת&quot;ת בסוד יבבה שהיא תרועה כנגד הת&quot;ת והוא בן זרח בסוד ת&quot;ת שהוא 
מזרח כנז&#x27; והוא רי&quot;ו הכו&#x27; שלש פעמים ע&quot;ב כנגד שלש אבות שנכללי&#x27; בו ובשנים הראשונים 
שהם כנגד דעת ות&quot;ת והם זכרים נאמ&#x27; בהם ב&quot;ן שהם בני&#x27;
זכרי&#x27; וסוד יובב הוא סוד שם בן ארבע&#x27; כי יש בו י&quot;ו חכמה ות&quot;ת ושתי ביתין סוד בינה 
ומלכות שתי בתי ישר&#x27; והזכרים קודמין לנקבו&#x27; ולפיכך נאמר בו בן. ואמנם המלך הג&#x27; הוא 


חושם מארץ התימני הוא סוד החסד שבדרו&#x27; שהוא תימן ונק&#x27; חושם בסוד חשמ&quot;ל הנז&#x27; בזוהר 
בפ&#x27; ויקהל הוא סוד הערל&#x27; העומדת על אות ברית קדש וממהרת לגלו&#x27; קלי&#x27; הנוגה חשמל כד&quot;א 
מל יאושע ונוטלת האור העליון קליפ&#x27; הנוגה ולפי שזה עומד נקבל אות ברית קדש הנוגע 
לכל&#x27; ולוקח אותו לעצמו לפיכך נזכר במלך זה ארץ והוא אומרו מארץ התמני ואמנם חסר 
במלך זה למד מחשמ&quot;ל ונק&#x27; חש&quot;ס בחיי&#x27; כי עדין לא נתגל&#x27; אות ברית קדש באצי&#x27; הטהור 
והיה הכל בסו&#x27; מ&quot;ם סתו&#x27; בתוך הבינה ולפי שאור זה הוא חסד עלאה דאתגלי בפום אמה 
דכייא והאות ההוא נעל&#x27; יצא כנגדו חסד זה מצד הדינין ולפי שהחסד הקדוש תלוי בה הזווג 
כד&quot;א חסד הוא והוכן בחסד כסא והזווג הוא בחשאי נק&#x27; ג&quot;כ חש&quot;ם מלשון חשאי והוא לצורך 
זווג הכלה לצורך החיבוק כד&quot;א וימינו תחבקני ולכן נאמר בו מארץ ונמצא מלך זה שבדינין 
הפך מהחסד שבקדושה כי חסד שבקדושה פעולתו לזווג חתן עם הכל&#x27; ולהמשיך לה האור העליון 


ע&quot;י היסוד וזה לקבל אותו האור לעצמו ולמונעו ממנ&#x27; והנה אור החסד נחלק לחמש אורו&#x27; 
הנזכרים בפ&#x27; יהיה אור וחמש בהיפוך הוא חש&quot;ם ועוד חש&quot;ם ח&#x27; ש&quot;ם ר&quot;ל כי כל השמנה מנכים 
נכללו במלך זה כדוגמ&#x27; חסד שבקדו&#x27; שנקר&#x27; יומם יומא דכולהו כי הוא הולך עם כולם ועוד 
חשם ירמוז לחושים שבכולם חוש הטעם חכמה ח&quot;ך מ&quot;ה. חוש השמע הוא מלכו&#x27;. חוש המישוש 
חג&quot;ת נה&quot;י דאינון תרין דרועין ותרין שוקין גוף וברית. חוש הריח בינה. בסוד וירח ה&#x27; 
את ריח הניחח. חוש הראו&#x27; בסוד כתר עליון דאיהו עינא פקיח&#x27; וכולם מצד מלכו&#x27; שבחסד 
מארץ התמני וחש&quot;ם בא&quot;ת ב&quot;ש סב&quot;י. ועולים ע&quot;ב כמנין חסד והנה ג&#x27; מלכים אלו אעפ&quot;י שהם 
כנגד הדעת ות&quot;ת וחסד אין ענינם שוה כי דעת בסוד כללו&#x27; הדעת בכלל ו&#x27; ולפיכך נזכר בו 
שם עירו הרומז למלכו&#x27; שבה ות&quot;ת בסוד גבור&#x27; שבת&quot;ת נפיכך אמר מבצרה. בסוד הענבים 
הבצורות וסוד חסד בסוד מלכו&#x27; שבחסד וזהו מארץ התמני מארץ דייקא. דע כי כמו שחסד זה 


שבז&quot;א לצורך המלכות נעשה וזה יצא כנגדו למנוע אור המלכות ממנה כן חסד שבנוק&#x27; דז&quot;א 
לצורך הזכר להעלות לו מיין נוקבין וחסד זה שבז&quot;א מת לחסרון נקבתו שלא היתה עמו 
עדין. ולפיכך חש&quot;ם שבתו&#x27; שהו&#x27; בזכ&#x27; חסר וא&quot;ו כ&#x27; לרמוז על הנקב&#x27; שמפני שלא היתה עדין 
מת חסד זה. וחושם של דברי הימי&#x27; מלא וא&quot;ו לרמוז שמפני חסרון הזכר מת חסד זה שבנוקבא 
שבז&quot;א ואין זה מחוור. ואפשר שמפני שחסד (ע&quot;ג) זה יצא מצד מלכות שבו לבד בסוד נוקבא 
לפיכך חש&quot;ם חסר וא&quot;ו שהוא הדכורא ובד&quot;ה מלא וא&quot;ו ולא נמצא יותר כתוב. והמלך הד&#x27; הוא 
סוד יסוד שבקדושה והוא נקרא הדר (ד&quot;ש ע&quot;ד) בסוד פרי עץ הדר שהוא הידור כל הגוף 
וכמד&quot;א הדרת פנים זקן כי בהסתלקותו יסתלק הזקן אלא שבמקום זה ביסוד הדינין יצא בסוד 
הדלות ולפיכך נקרא הדד והדד עולה כמנין אחד כנגד היסוד הנקרא מקום אחד שכולם 
מתייחדים בו כנודע וכמו שיסוד כותש הזתים העליונים מצד הרחמים להוציא שמן זית זך 


כתית למאור כן יסוד זה דורך ענבים בגת להוציא יין חמר מצד הדין ולפיכך נקרא הדד 
כמד&quot;א לא ידרוך הדורך הידד השבתי וזהו בן בדד היסוד שהוא יושב בדד כי עדיין לא הוו 
דכר ונוק&#x27; ועוד בדד כד&quot;א שמן של בדדין כי יסוד כותש הזתים העליונים בבית הבד ומוציא 
מהם שמן ולפיכך נקרח בדד מלשון בית הבד ובודידה ולפי שהיסוד הוא זכר נאמר בו כן 
ואמר המכה את מדין כי יסוד שבקדושה הוא שלום ומשבית מדנים בשדה מאב בשדה האב העליון 
שהוא חכמה כשעלו הניצוצות במחשבה כי עדין לא נתגלית מלכות למטה כי היתה בתוך החכמה 
ומלך זה נתפשט מכל היסוד בכללו ולפיכך נאמר בו ושם עירו הרומז למלכות שבו והנה נקרא 
עוית מלשון עוות כד&quot;א ודרך רשעים יעות כי המלכות שביסוד זה נתעותה להשפיע מהצינור 
השני שבו וזהו כי צדיק ה&#x27; צדקות אהב ישר יחזו פנימו כי היסוד שבקדושה הנק&#x27; צדיק 
צדקות שהם נצח והוד אהב לבשל בהם הזרע העליון להורידו אליה דרך הצינור הימין ישר 


שהוא הצינור הימיני יחזו פנימו מדת מלכות מקבלת ממנו דרך ישר וזו השפיע ממנו דרך 
צינור השמאלי ועוותה דרכה ולכן נקראת עוית וכנגדו בנוק&#x27; דז&quot;א ג&quot;כ עוותה דרכה לתת 
מהצינור השני שבה והנה מלכות יסוד זה נק&#x27; ע&quot;ת ווא&quot;ו יו&quot;ד שבה בסוד ו&quot;י שהוא&quot;ו מושכת 
היו&quot;ד שהיא היסוד ונעשה ו&quot;י וכן מלכות של יסוד שבנוקבא דז&quot;א ה&quot;ו שבו מושכת היו&quot;ד 
ולפי שזה מלמט&#x27; למעלה קדמה יו&quot;ד לוא&quot;ו וזה י&quot;ו מלמט&#x27; למעלה וזה ו&quot;י מלמע&#x27; למטה ולכן 
זו עוי&quot;ת וזו עיות ז&quot;א לחסרון נקבתו משך היסוד אליו ונתן דרך הצינור השמאלי. ונוקבא 
דז&quot;א משכה היסוד אלי&#x27; לחסרון הזכר ונתנה דרך הצינור השמאלי. והמלך החמשי שמלה 
ממשרקה והוא מלכות שבז&quot;א סמוכה ליסוד ושמל&quot;ה כמ&quot;דא ושמל&#x27; מגוללה בדמי&#x27; בסו&#x27; הדין 
וזהו ממשרקה כמד&quot;א לשמוע שריקו&#x27; עדרים
שהם ג&#x27; עדרי צאן נה&quot;י ונמשכה מצד הוד שבמלכות שבז&quot;א בסוד שורק שהוא ניקוד הוד 
והיינו ממשרקה ועו&#x27; לפי שהמלכות שבקדו&#x27; מלאה דכתיב אני מלאה הלכתי וזו ריקה ממשרקה 


ר&quot;ל ממש ריקה והנה שלמה נק&#x27; בסוד הרחמים כשמקבלת מיסוד בסו&#x27; שלם ה&#x27; וביסוד הדין נק&#x27; 


</div>
