# שער מאמרי רשבי — קטע 7

[קריאה בקורא](/reader/kabala-4dc55b77f7b3/1/7/)

<div lang="he" dir="rtl">

חסד ונעשה אלהים כן היו רוצים להמשיכן למטה על ידי אהרן איש החסד ואין העולם מתקיים 
שהוא השש קצוות כי אם בהשתתפות מ&quot;י שהיא אימא עלאה ונקראת אלהים. וכמא דאשתתף מ&quot;י 
באלה בתחי&#x27; האצילות כן הוא תמיד אימא רביעא על בנין להעמידם וזהו מ&quot;ש וברזא דא 
אתקיים עלמא ופרח אליהו ולא חמינא ליה כו&#x27;. א&quot;ר שמעון על דא שמיא וחיליהון במה 
אתבריאו כו&#x27; פירוש כי עד עתה פירש רשב&quot;י ע&quot;ה שאל&quot;ה הם שמיא וחיליהון סוד שית דרגין 
דכרסייא כדפרישית לעי&#x27; ואחר שגילה לו אליהו ז&quot;ל שמ&quot;י ברא אלה הוא בסוד שש שבאצי&#x27; אם 
כן שית דרגין דכרסייא בסוד מ&quot;ה נבראו ולא בסוד מ&quot;י ואעפ&quot;י שאמרנו שאימא עלאה מקננא 
בג&#x27; ספירן עלאין זהו אחר שנבראו במ&quot;ה וגם אינה תמידי&#x27; אלא מקננא לבד כד איהי רביעא 
על בנין תתאין סוד הנשמו&#x27; הנמשכין ממנה ויורדין לבריאה ומתגדלי&#x27; על ידה כדוגמת קן 
בעולם התחתון שהוא לצורך גדול בצים ואפרוחים לא זולת זה וזהו מקננא בג&#x27; ספירן עלאין 


הנז&#x27; בתקונין אבל בריאתם לא היתה אלא במ&quot;ה והביא ראיה לזה מהכתו&#x27; שאמר כי אראה שמיך 
מעשי אצבעותיך שהם סוד כוס של ברכה דיתיב על חמש אצבען וכתיב מה אדיר שמך בכל הארץ 
סוד מ&quot;ה והוא סוד שם יו&quot;ד ה&quot;א וא&quot;ו ה&quot;א העולה מ&quot;ה ומתלבש בעשר אותיו&#x27; בי&quot;ס דבריאה 
סוד עשר גלגלי כרסייא. ואמנם אימא (ד&quot;ש ע&quot;ב) עלאה הנקרא&#x27; אש&quot;ר דאתפשט&#x27; עד הוד 
להתלבש בשש קצוות ת&quot;ת הנקרא שמים וזהו אשר תנה הודך על השמים ואז נקראת אלהים על 
ידי התלבשות זה וזה נקרא שמים וזהו על השמים איהו נסלקא בשמא וז&quot;ש גם כן בגין דברא 
נהורא לנהורא ואתלבש דא בדא וסליק לשמא קדישא ה&#x27; עלא&#x27; שהיא בינה וע&quot;ד בראשית ברא 
אלהים כי על ידי שש קצוות שהוא שית מבראשית ברא אלהי&#x27; ונקרא שמו אלהים והוא אלהים 
עלאה סוד בינה המתלבש&#x27; בשש קצוות ת&quot;ת כי אימא תתאה הנקראת מ&quot;ה בהתלבש&#x27; בשש קצוותיה 
אינה נקראת בשם אלהים והטעם שאינה נקראת בינה אלהים אלא בהתלבש שש קצוותיה בשש 


קצוות הת&quot;ת אבל אימא תתאה אין לשש קצוו&#x27; במה להתלבש וזמ&quot;ש דהא מ&quot;ה לא הוי הכי ואף 
שש קצוותיה שהם הבנין אין לה וזהו לא אתבני אלא ע&quot;י ישראל בבואם לראות פני השי&quot;ת 
כדבעינא למימר קמן כי אז ממשיכין שש קצוות עליונות למטה בתפלה ובדמעה כי שערי דמעה 
לא ננעלו. ויורדים השש קצוות כמו שהם בבינה שש מתלבשות בשש. והנה מנאה הם שש 
קצוותיה וקישוטאה הם סוד חסד עלאה שהיא מתלבשת בו בסוד יו&quot;ד שבמ&quot;י ואתקשטת במאני 
דכורא הם שש קצוות שבזכר שנתלבשו בהם שש קצוות הבינה כדפרישית. לקבלהון דכל דכר 
בישראל כו&#x27;: 
הנה הכלה בהתעוררות התחתונים והראות במקדש הרומז לה כל זכר בישראל תחזור היא להיות 
זכר ממש ולהתקשט במאני דכורא ולהראות בה ברית קודש כדמות הבינה שעם היותה נקבה 
אסתיימת בדכורא וזה בהתלבשה בשש קצוות הזכר אשר סיומם הוא היסוד ואז יקרא בינה בן 
י&quot;ה הוא (דף יו&quot;ד ע&quot;א) והיא הכל דבר אחד וכן יהיה למלכות ע&quot;י התעוררות התחתונים 


כנז&#x27; ועייל י&#x27; ואפיק ה&#x27;. והענין הוא כי כמו שאימא עלאה נגלית ונתלבשה בסוד חסד 
שבחכמה סוד יו&quot;ד שבמ&quot;י מפני היותה רחמים כן אימא תתאה נגלית ונתלבשה בסוד חמשה 
גבורות הנמשכות מגבורה שבת&quot;ת ולמטה שהם חמש מפני היותה דין וזהו סוד ה&#x27; שבמ&quot;ה 
התלבשות מ&#x27; תתאה בה&#x27; גבורות והם הם ה&#x27; שערים שנמשכין מן חמשה גבורות שבתוך חמשים 
שערי בינה וזהו ענין יתבא על חמש אצבען וכדפרישית לעיל. ועתה על ידי כל זכר יוצאין 
ה&#x27; גבורות אלו ונכנס יו&quot;ד סוד חסד שבחכמה ומתלבש בו אימא תתאה כגוונא דאימא עלאה 
וגם שש קצוות שבבינה יתנו לה בהלואה מתלבשות בשש קצוות הזכר העליון ונעשית זכר 
ונקראת אדון וזהו את פני האדון ונעשית אלהים כאימא בתה. ודע כי מתחילה נחסרו לה ה&#x27; 
חסדים מן החמשים שערים להיותה דין ולפיכך נקראת מ&quot;ה ובהיותה אלהים ועייל יו&quot;ד נכללת 
בה&#x27; חסדים ואז היא מ&quot;י שלימה מכל החמשים שערים כמנין מ&quot;י ולכן נפרדו אלו העשרה מהמ&#x27; 


להיותה ה&#x27; גבורות נכללים בה&#x27; חסדים והם הם חסד הנמשך מחכמה כי שם שורש ה&#x27; חסדים אלו 
ויהיה פירוש הפסוק אלה אזכרה סוד שש קצוות שבבינה מתלבשות בשש שבת&quot;ת שהוא הזכר 
ואזכרה הוא מלשון זכר. ואשפכה עלי כמד&quot;א הביאו עלי כפרה והיא אימא עלאה. ועוד עלי 
על י&#x27; והיא יו&quot;ד שבמ&quot;י להביאה אצלה ויהיה אשפכה אשפוך ה&#x27; על י&#x27; והיינו דאפיק ה&#x27; 
ועייל י&#x27;. נפשי דא נפש דוד ודא מלכות ואימתי יהיה זה כי אעבור בסך כשייראו הנמנים 
שהם הזכרים כי אין הנקבות נמנים וזהו בסך. ואז אדדם ואמשיכם למטה עד בית שהיא 
המלכות ואז תקרא אלהים וזהו סוד אני אמרתי אלהים אתם פירוש על ידיכם וכשחטאו בעגל 
והפרידו אלה ואמרו אלה אלהיך ישראל נשארה מ&quot;ה שהיא בגי&#x27; אדם וזהו אכן כאדם תמותון 
כי ירדו למקום המיתה כי עד עתה היו בסוד הבינה הוא אלהים חיים. והנה כאדם הוא סוד 
שם אדנ&quot;י העולה ס&quot;ה כאד&quot;ם מקום המל&#x27; ודי בזה. וזמש&quot;ה והמה כאדם עברו ברית כי בעון 


העגל חזרו כאדם וכדפרי&#x27; ומאותו היום ואילך צריך תפילה ודמעה להחזירה אלהים בשלש 
רגלים בהראות כל זכר לפני ה&#x27; לפיכך נזכר מיד אחר פרשת העגל אלהי מסכה לא תעשה לך את 
חג המצות תשמור כו&#x27; ונזכרו שם כל החגים ואמר שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך כו&#x27; 
להורות כי לתקן עון העגל צריכים לשמור ג&#x27; רגלים אלה ולהראות כל זכר לתקן את אשר 
עותו בעגנ. ודע כי אף בשלש רגלים לא תהיה לגמרי כבינה כי שער החמישים יחסר ממנה ולא 
יהיה בה כי אם בהעלם גדול וזמש&quot;ה ותחסרהו מעט מאלהים הוא שער החמשים הנכללי&#x27; במ&quot;י 
שבאלהים. וזהו אדדם העולה מ&quot;ט כי שער החמשים נתעלם מאד מהמידה אחרונה בעון העגל ודע 
כי שער החמשי&#x27; הוא (ד&quot;ש ע&quot;ג) חסד עי&#x27; שבה&quot;ח הנז&#x27; וזה עמוק עמוק מי ימצאנו מ&quot;י 
ימצאנו ודאי וזה נעלם ממשה כנודע ואפשר עוד לפ&#x27; כי אעבור בסך על ראש השנה שכל העולם 
עוברין בחשבון ובסך. אדדם עד סכות (ע&quot;ב) בהראות כל זכר ותהיה בית אלהים כאימא עלאה. 


עוד יש לי לפרש כי אעבור בסך על ספירת העומר שנכללים שבעה תחתונות בשבעה עליונות. 
ואדדם העולה מ&quot;ט כמנין שבעה שבועות להמשיכם מלמעלה למטה עד בית אלהים ושם נכללים 
שבעה בשבעה ואז תקרא אלהים ודי בזה כי פירושים אלו שלא כדעת רשב&quot;י. ואמנם צריך אני 
לבאר עוד מהו אדכרנא בפומאי ושפיכנא דמעאי מהו התועלת בהזכרת הפה ובשפיכת דמעות 
ויהיה זה שרש לתפלה ולברכות ולבכיה ויתבאר עם זה מפני מה שערי דמעות לא ננעלו. 
והענין הוא כי האדם התחתון הוא דוגמת צורה עליונה ופיו כפה העליון ועיניו כעיני 
עליון וכאשר יתעוררו למטה יתעוררו למעל&#x27; וזה כי כללות הפה ירמוז לבינה לי&quot;ס שלה פה 
למלכות שבה והשפתים לנצח והוד שבה והלשון ליסוד ולת&quot;ת והשינים לל&quot;ב נתיבות חכמה 
והחיך לחכמה שבה ולחי עליון ותחתון לחסד וגבורה שבה וגרון לבינה שבבינה הנה על עשר 
ספירות שבכללות הפה רומזים נעשר שבבינה עצמה ומה שלמעלה מן הפה בחכמה כי החוטם 


במלכות שבה תהלה עליונה ותהלתי תהלת י&#x27; עליונה אחטם לך והעינים נצח הוד שבה והאזנים 
חסד גבורה והמצח בינה שבה ובין העינים ת&quot;ת בסוד הדעת והמוח חכמה עצמה דקרקפתא: 
(המשך במסמך הבא): 
 
מאמרי ספר הזוהר מהרב הגדול זלה&quot;ה - פרשת בראשית (המשך)
ורישא כתר והנה מן העשר דבינה יצאו קול ודיבור לחוץ שהם ת&quot;ת ומלכות כי היא אם הבנים 
אמנם מעשר דחכמה לא נתגלה דבר כי הכל מחשבה לבד והכל סתים וכאשר יכוין האדם בביטוי 
שפתיו לגלות אור עשר דבינה למטה ולהמשיכם ממלכות עליונה שבבינה שהיא פה אל מלכות 
תחתונה אין ספק שיאירו אור גדול שבעה הנרות והרי הוא מוסיף כח בעליונים כי כמו שהוא 
מוציא קול ודיבור על ידי עשר שבפה כן יתעוררו עוד עשר שבפה עליונה להוציא קול 
ודיבור עליון מחודש באור נפלא ויאירו בשבעה הנרות ויחליפו כח באור גדול ונפלא והנה 
להיות כי אימא עלאה גם היא אתתרכת בחרבן בית קדשינו לפיכך נסתמו שערי תפלה הנמשכין 


מן הפה שהיא אימא עלאה כיון דאתתרכת ושערי תפלה הם השפתים נצח והוד שבבינה. וי&quot;ה 
נסתלקה ונשארה אל&quot;ם יונת אלם. ואמנם נצח הוד שבחכמה הם שערי דמעה ולז&quot;א רב המנונא 
סבא ע&quot;ה לבעל החוטם אני מתפלל שהם עשר שבחכמה אשר סופם החוטם כי הם לא ננעלו וכאשר 
יוריד האדם דמעות ויתכוין למתק הדינין הנה החכמה העליונה שהיא ימא רבא תמתקם 
ומתבסמים ביממא רבא כנו&#x27; ותרין דמעין הם שרש הדינין ושרש הקליפות אשר שרשם בחכמה 
בנצח והוד שבה ויתבסמו ויתמתקו ואין שטן ואין פגע רע והרחמים מתרבין והחוטם העליון 
מחזיר הדברים אל שרשם בסוד וירח ושם מתמתקין ולפיכך שערי דמעה לא ננעלו כי עולין 
לעשר שבחכמה. והעשר שבחכמה ממתקין הדינין ונחתין תרין דמעין שבנצח והוד שבה למתק 
הדינין והקליפות ואם תשאל ואיך אפשר והרי אני רואה כי הדמעות הולכין לאיבוד באדם 
התחתון ומבשרי אחזה אלוה באדם העליון ואיך יורדים לים הגדול שהוא חכמה ואני רואה 


אותם יורדין למטה מן החכמה דע כי זה בסוד עשר שמלמטה למעלה בסוד א&#x27; יו&quot;ד בראש ויוד 
בסוף ובסוד יאהדונהי יוד (ע&quot;ג) בראש יו&quot;ד בסוף עשר מלמעלה למטה ועשר מלמטה למעלה 
ושני דמעות אלו יורדין לחכמה תחתונה שבעשר שמלמטה למעלה (נ&quot;א שמלמעלה למטה) ושם 
מתמתקין ומתבסמים והוא הוא ימא רבא חכמה שבעשר שמלמטה למעלה כי שם שרש הדינין 
והקלי&#x27; בסוד הדין מלמטה למעלה נוקבא כנודע ומתחברין אלו החכמות שם על ידי תרין 
דמעין אלו שהם תעלומות חכמה עלאה דתחות כתרא עלאה בסוד מלמעלה למטה כי שם גם כן שרש 
הדינין והקליפות בדקות רב והעלם גדול ולפיכך נקראים תעלומות חכמה ויורדין אל חכמה 
תתאה ותחות כתרא תתאה בסוד ממטה למעלה ומתבסמין זה בזה נצח והוד שבחכמה עליונה בנצח 
והוד שבחכמה תחתונה והנה הוצרכה המלכות לשתקרא אלהים לשתי בחינות אלו ראשונה הדמעות 
להשבית הקליפות והדינין מצד החכמ&#x27; כדפרישית ולהסיר ה&#x27; ולהכניס י&#x27; מצד החכמה והשנית 


להמשיך לה שש קצוות של בינה על ידי הזכיר&#x27; בפה הרומז לבינה כדפרישית ודי בזה. ודע 
כי קין והבל הם הם תרין דמעין דנחתו לתתא במלכות קין שרש הקליפות והבל שרש הדינין 
והבל (ד&quot;ש ע&quot;ד) אתבסם בשקועא דימא רבא והוא חכמה תחתונה דמבסמא דמעין עלאין אבל קין 
למטה דינא תקיפא שקעיה בנוקבא דתהומא רבא ולא אתבסם כלל ושני נקבי החוטם הם מקום 
לשני שרשי&#x27; אלו כי כולן נמצאין במלכות בין למעלה בין למטה וכאשר יתקנו התחתוני&#x27; 
עניניהם ותריח ריח תפוחין קדישין נצח והוד ממקום הקדש נתבסמו כולן והשני נקבים יהיו 
רחמים ולהיות כי סוד (נ&quot;ל כי הוד) שרש הקליפות בחרבן הבית אשר בו משלו הקליפות נאמר 
והודי נהפך עלי למשחית כל היום דוה והנה אף וחימה בשני נקבי החוטם אף מקום הדינין 
וחימה מקו&#x27; הקלי&#x27; והם הם קין והבל וקין הרג להבל ואמר לית דין ולית דיין וכנגד זה 
משה הרג לחימה ונטל הקליפות ממקו&#x27; הקדש שהרי משה הוא הבל כנודע ולפיכך נאמר עליו 


כשקראתו משה כי מן המים משיתיהו כי המים הרו וילדו אפילה ודי עתה בזה כי עוד אאריך 
בזה בע&quot;ה: 
אמר ר&#x27; אלעזר שתיקא דילי בנא מקדשא לעינא ובנא מקדשא לתתא כו&#x27; ירצה בנא מקדשא לעילא 
היא בינה מקדש עליון בהתלבשה בת&quot;ת בשש קצוותיו ובנא מקדשא לתתא מקדש תחתון מלכות 
בהדמותה לבינה להקרא אלהים כגוונא דילה וכל זה על ידי שתיקת ר&#x27; אלעזר ואמנם מ&quot;ש בה 
ר&#x27; אלעזר היה במקדש תחתון הנקרא סלע כנודע. והכונה היא כי דברי תורה כאשר יוצאין 
מפי האדם האומרם ובפרט אם הוא אדם רשום ונשמתו מן האצי&#x27; הנה דבריו יעשו רושם למעלה 
כפי חשיבות נשמתו ויתקנו האצילות העליון ויעשו שלום בפמליא של מעלה שהיא בינה 
ובפמליא של מטה והיא מלכו&#x27; וכפי הדברים הנאמרים יתקנו למעלה אם שמים חדשי&#x27; ואם 
ארצות (נ&quot;א כפי שורש לימוד) כמ&quot;ש רשב&quot;י לקמן כי אם דבריו בסודו&#x27; העליונים ובאצילות 
הקדוש הנה יתקן באצילות במדה אשר דבר בה להכין אותה ולסעדה כי לפי שדבר בהן ר&quot;ש 


בבינה ובמלכו&#x27; נבראו ונתקנו שתי העולמות בינה ומלכות וזה ברור ומזה נקיש לשאר דברי 
תורה: 
(ע&quot;ד) אמר ר&#x27; שמעון מכאן ולהלאה שלימו דקרא דכתיב המוציא במספר צבאם תרין דרגין 
אינון דאצטריך למהוי רשים כל חד מנייהו כו&#x27; הנה ב&#x27; מדרגו&#x27; אלו ראש הבנין העליון 
וסופו העליון להשפיע והתחתון לקבל העליון נעלם והתחתון נגלה העליון נשמה לבנין 
והשני נשמה למה שלמטה ממנו וזהו דא עלאה ודא תתאה ושניהם רשומים ומפורסמים זה 
בעליונים וזה בתחתונים וזה נרשם בעליונים להעלימו וזה נרשם בהם לגילויו כי זה עלמא 
דאתגלייא וזה עלמא דאכסייא כנודע והנה בכל מקום שיש ה&#x27; יתירה לפעמים יורה על ה&#x27; 
עלאה ולפעמים יורה על ה&#x27; תתאה והנה המוציא במספר הוא על ה&#x27; עלא&#x27; שאין כמוהו כי הוא 
מחיה את כולם והוא המוציאם במספר כי בבינה נכללים השש קצוות כללות רב עד שעולים לס&#x27; 
רבוון וז&quot;ש במספר שתין ריבוא אינון דקיימין כחדא כי כולם עומדין בבינה בהעלם גדול 


והוא מוציאם למטה למינם באצילות ובבריא&#x27; וביציר&#x27; ובעשיה והם נמשכין מהעליונים 
ונקראים צבאם כי מכחם נמשכים למטה ולזה אמר ואפיקו חיילין לזיניהו דלית לון חושבנא. 
לכולם בין אינון שיתין בין כל חיילין דלהון בשם יקרא מאי בשם יקרא כו&#x27;: 
דע כי אחר האצילות צריכין הנאצלים קיום והעמדה שיעמדו תמיד באותו השפע והאור ולא 
יסתלק מהם לעולם וזהו ענין קריאת שם בכל מקום וכמ&quot;ש למטה אדכרנא שמי לאתקיימא ואמר 
ר&quot;ש כי אין הכונה כאן לקרות להם שם אחר צאתם לחוץ להעמידם וז&quot;ש לאו הכי אלא על עיקר 
יציאתם דבזמנא דדרגא דא לא סליק לעילא ואיקרי מ&quot;י לא אפיק טמירין לזניהו אע&quot;ג דהוו 
טמירין ביה כי הנה כל עוד שלא נבראו שש קצוות הת&quot;ת להתעלם בהם כדפרישית לעיל לא 
יצאו שש קצוות הבינה לחוץ כי לא היה אפשר להשיגם מרוב העלמם וז&quot;ש לא אוליד ולא אפיק 
טמירין לזניהו והנה אמר שני דברים לא אוליד ולא אפיק. כי אוליד הם ד&quot;ו פרצופין ת&quot;ת 


ומלכות מלכות כלולה בת&quot;ת ואפיק טמירין לזניהו הם ו&quot;ק הבינה המתענמין בשש קצוות 
הת&quot;ת. ואל יקשה בעיניך כי לפי מה שכתבנו ברא אלה הם שש קצוות הת&quot;ת ואוליד הוא גם כן 
ת&quot;ת ומלכות אם כן תרתי למה לי כי הענין עמוק מאד ומתבאר עם מה שכתבנו למעלה כי אימא 
עלאה האצילה שש קצוות הת&quot;ת להתעלם בהם וזהו מי ברא אלה ואלו היו טמוני&#x27; בה בהעלם 
גדול בסוד ו&#x27; שבתוך ה&#x27; עלאה והוא&quot;ו שבתוך הה&#x27; אין לו ראש כי לא היו לו רק ששה קצוות 
וכאשר עלתה הבינה לחכמה לקבל ממנה אור בסוד העיבור נתעברה בשש קצוות אלו והמשיכ&#x27; 
להם אור מן החכמ&#x27; ונעשו&#x27; החג&quot;ת חב&quot;ד (ד&quot;ש ד&quot;ח ע&quot;א) והנה&quot;י נעשו חג&quot;ת וחב&quot;ד הם ראש 
הוא&quot;ו ולפי&#x27; הוא&quot;ו שבשם יש לה ראש כי כאשר הוליד&#x27; אותו נעש&#x27; באופן אחר והגדיל ע&quot;כ 
ירים ראש ובתוכם נתעלמו ו&quot;ק הבינה. וזהו פירוש דבזמנא דדרגא דא לא סליק לעילא לחכמה 
להגדיל אור שש קצוות אלו ולעשותן חב&quot;ד חג&quot;ת והם הם ז&quot;א: 
והנה שש קצוות אלו מתחילה הם משך הזרע משך הואו היורד מחכמה ונתעברה הבינה (דף י&quot;א 


ע&quot;א) ואשתהו בגווה תריסר ירחי עד שנעשו שנים עשר חסד כלול מחכמה וגבורה מבינה ות&quot;ת 
מדעת ונצח מחסד והיד מגבורה ויסוד מת&quot;ת ולפיכך הוצרכו לעמו&#x27; שנים עשר חדש וזהו 
ויתעבר ה&#x27; בי בי דייקא בגמטרי&#x27; י&quot;ב והם י&quot;ב גבולי אלכסון והם שנים עשר צירופי שם בן 
ארבע ויצאו לחוץ בסוד ו&#x27; שבשם ולפיכך אי אפשר להזכיר ו&#x27; אם לא בו&#x27; אחרת עמה ואחר 
שיצאו ממנה נתלבש&#x27; בהם שש קצוותיה בשש קצוות אלו ואם לא היה שנבראו ו&quot;ק אלו שהם 
הוא&quot;ו משך הזרע לא היה אפשר להוליד ולהתעלם בהם כי בהם עצמם נתעברה והולידתם ואח&quot;כ 
נתעלמה בהם ומיד שנבראו שש קצוות אלו שהם אלה נקראו אלהים ונתעברה בהם והולידתם 
והוציאתם בשלמות יותר ממה שהיו כי הגדילו כדפרישית ואלו הם הנטיעות שהיו כקרני 
חגבים והגדילו בי&quot;ב ירחי וזהו אפיק לון בשלימו ולפיכך הוה עובדא דאשתהי תריסר ירחי 
ואכשר רבה תוספאה דוגמת האדם העליון. ולפיכך אל&quot;ה למעלה ממ&quot;י להורות על סוד העיבור 


שנתעברה בהם ונכנסו לתוכה כדפרישית ויצאו לחוץ בשלמו&#x27; כדפרישי&#x27; הנה אם כן אין שם זה 
לא לס&#x27; ריבוא ולא לחיילין דלהון לקיימם אחר צאתם אלא שם זה לבינה להאציל האצילות 
ולהוליד ולהוציא טמירין כדפרישית כי בלתי שם זה לא היה לה אפשרות להוליד ולאפקא 
טמירין וזהו בשם יקרא בההוא שם דיליה דאיהו אלהים קרא ואפיק כל זינא בין באצילות 
בין בבריאה בין ביצירה בין בעשיה לאתקיימא בשלמות זה כי על ידי שם זה נתקיימו גם כן 
אחר צאתם ולא חסרו מס&#x27; ריבוא אפילו אחד כדאמרינן לקמן איש לא נעדר והכל על ידי שם 
אלהים שבבינה ולפי שזה נרא&#x27; קצת דוחק שמפשט הכתוב שאומר לכולם בשם יקרא נראה שהשם 
הוא להם ולא לבינה לז&quot;א כגוונא דא ראה קראתי בשם בצלאל שאין שם זה חוזר על שם בצלאל 
הנז&#x27; בכתוב אלא על השי&quot;ת שהזכיר שמו הגדול לתת קיום והעמדה ושלמות נפלא אל בצלאל 
כדי שיוכל לעשות המשכן ושיבין סודותיו וכמ&quot;ש ז&quot;ל יודע היה בצלאל לצרף אותיות שבהם 


נבראו שמים וארץ. ואמנם הזכרת שם זה הוא להמשיך עשר ספירות מעשר אותיות שבשם על 
נשמת בצלאל באופן שתהיה נשמתו כלולה מעשר בלי התלבשות ושיהיה לו קיום והעמדה לקבל 
האור הרב ההוא וכמ&quot;ש ואמלא אותו רוח אלהים כו&#x27;: 
מרוב אונים מאי מרוב אונים דא ריש דרגין דסליקו ביה כל רעותין ואסתלקו ביה בארח 


</div>
