{"bookId": "kabala-4dff7e528cbd", "part": "1", "torah": "10", "title": "שער מאמרי רז״ל — קטע 10", "hebrewTitle": "קטע 10", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-4dff7e528cbd/1/10/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-4dff7e528cbd/1/10/", "segments": [{"index": 1, "he": "ירדפם יעבור שלום ואמר ירדפם כנגד נו\"ה כי הרדיפה היא בשני הרגלים ואמר יעבור שלום \nכנגד היסוד הנק' שלום הרי לך טעם אחד למה כינה פה להשי\"ת בשם שלום ור' יודן דריש \nסיפיה דקרא אורח ברגליו לא יבא שהול\"ל לא יבואו ומדקאמר לא יבא חוזר אל האורח \nוהענין הוא כי האורח שלו הוא היסוד בסוד אורח מברך ובסוד ואורח צדיקים כאור נגה \nואמר כי האורח הוא שנתלבש בו והכוונה היא כמה שביארנו בההוא עובדא דההוא בעל קבין \nדתקונין דהוה רהיט ככוכבא דשביטא להורות כי אותה הקפיצה היותה מכח היסוד ולא מכח \nנו\"ה וכן באברהם היה כן לפי סברת ר' יודן וא\"כ לא היו פסיעותיו אלא מיל לבד כנגד \nהיסוד וזמ\"ש ר' יודן אומר מיל שנא' אורח ברגליו לא יבא כי מסיפיה דקרא מוכח שלא היה \nאלא ע\"י היסוד וזמ\"ש לעיל יעבור שלום אך מש\"ה ירדפם קאי לאברהם ולא היה אלא ע\"י \nנה\"י העליונים ובא ר' נחמיא לקיים דברי ר' יודן ואמר לא נתאבקו כו' פי' בזה שהוא \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "יסוד כשהוא הולך מביתו לבית הכנסת דא כנסת יש' להתחבר עמה (ד\"ש ע\"ב) כי אז אין סט\"א \nהנק' אבק יכולה להתדבק שם כמבואר בשיר השירים מהזוהר על אלפא ביתא דא\"ת ב\"ש כי בעת \nהזווג הכל בחשאי והמלך והכלה בלחישו והנה כמו כן אברהם לא נתאבקו רגליו יען כי \nהשלו' הוא המקפיצו כמ\"ש יעבור שלום ולא היה סט\"א יכול להדבק שם ואפשר לומר כי ר' \nנחמיא פליג אכולהו כי לדעת ר' לוי פסיעות רבות בפסיע' אחת הלך מביתו עד מקום המלכים \nדוגמת זה שהוא יסוד ההולך מביתו לבית הכנסת שהם דבוקים זה בזה יסוד ומלכות ובפסיעה \nאחת הם מתחברים כך היה אברהם: \nוהנה ידענו בביאור כי המלכות אינה מתרחקת מהיסוד אלא פסיעה אחת לבד ולכן נק' המלכות \nפסיעה וז\"ס פסיעה גסה נוטלת אחד מת\"ק ממאור עיניו של אדם כי היסוד נוטל הטפה מחמשה \nספירות שעליו שהם חג\"ת נ\"ה וכשיורדת בו נקרא היסוד כ\"ל כי מן חמשה נכללו כל אחד \nבסוד עשרה ונעשו בו חמישים כמנין כ\"ל ובהנתן בחי' אלו שהם חג\"ת נ\"ה עם כל היסוד \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "במלכות אז נק' כל\"ה כ\"ל ה' ואז נכללים כל אחד מאלו החמישים בסוד עשרה ונעשים ת\"ק \nוז\"ס מהלך עץ חיים ת\"ק שנה כי בהיותו מהלך מלמעל' עד למטה אז נשלמו בו ת\"ק שנה \nוהמל' נוטלת ממנו בחי' אחת מת\"ק אלו אלא שהיא כלול' מכל הת\"ק וזהו פסיעה גסה נוטלת \nא' מת\"ק ממאור עיניו של אדם כמו שכת' הרמב\"ם ז\"ל בה' דעות שכבת זרע היא מאור עיניו \nשל אדם והבן זה וז\"ס ומגבעו' אשורנו כי הגבעות שהם בחי' המלכות הנק' גבעה נוק' הם \nיוצאים לחוץ בשעור פסיעה אחת לבר וזמ\"ש אשורנו לשון פסיעה כמ\"ש בזוהר פ' בלק על \nפסוק אשורנו כו' ואושיט פסיעה לבר כו' והיא המלכות שיצתה חוץ מהז\"א שעור פסיעה ודי \nבזה כי דברים אלו הם כבשונו של עולם ואין לגלות דברים אלו ולמה נק' פסיעה וז\"ס ואתה \nתשופנו עקב והיא המלכו' הנק' פסיעה שהיא עקב ודי בזה: \n(דף י\"ד ע\"א) ונמצא עתה שהם חלוקים במציאות קפיצה זו של אברהם אם היתה ברגליו ממש \nשנתארכו פסיעותיו והיה פוסע פסיעות או אם נשא אותו על כנפי נשרים ובקפיצה אחת הלך \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "שם וזהו סברת ר' נחמיה והם ב' מיני קפיצות שביארנום לעיל וזו היא כונת כל המאמרים \nהחולקים בענין הקפיצות כי בתנחומא מונה ד' ובמס' סנהדרין מונה ג'. עוד חילופים שבין \nזה לזה ועוד כי לשניהם לא נמנה קפיצות הארץ דרעמסס לסכות והענין תלוי בזה כי זו \nהקפיצה שהיתה על כנפי נשרים בפנים אחת אליבא דכולי עלמא אינה נמנית וגם לסברת האו' \nכי גם באברהם היתה על כנפי נשרים ולכן לא מנו אותה בסנהדרין אמנם המקומות אשר מובן \nמפשטי הכתובים הם עצמם וברגליהם הלכו. אלו הם שנמנו בין בתנחומ' בין בסנהדר' כמו \nיעקב שנא' בו ויצא יעקב ונא' בו וישא יעקב רגליו וכן באליעזר נא' ואבא היום אל העין \nתלה בו בעצמו ולדברי האומר בתנחומא מוכיח כי גם אברהם היה כן ולכן לא הביא פ' זה של \nאורח ברגליו לא יבא כי מורה הפך זה אך הביא פסו' ויחלק עליהם לילה המורה כי בעצמו \nהוא חולק עליהם ואין לי פנאי להאריך בזה ואתה המעיין מעצמך תראה ותדקדק מהו ההפרש \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "שיש בין זה לזה אחר שמסרתי לך מפתח של מחלוקת עם שכולם הם דברי אלהים חיים שלכל אלו \nקפצה הארץ אלא שלדברי האחד אין להכניס במנין כי אם קצתם ובזה ג\"כ תבין כי בתנחומא \nאמר קפצה הארץ ובסנהדרין הוסיף מלת להם לומר כי אותם הג' בדוקא הוא שקפצה הארץ להם \nבעצמם כי הם בעצמם היו רוצים וקופצים על הארץ משא\"כ באחרים שהארץ נקפצה כשנשאום על \nכנפי נשרים והוא אינו זז ממקומו ודי בזה כי אין לי פנאי להאריך יותר זולתי לבאר \nענין מילין אלו מה עניינם: \nוזה יובן במ\"ש בתקונין בהקדמה בכתיבת יד על ג' ווין דויסע ויבא ויט וענין קפיצא זו \nהוא כי הלא המלכות לפעמים היא תחת היסוד כמבואר אצלינו למעלה והנה כדי להתחבר עם \nבעל' גופא בגיפא צריכה לדלג ג' דלוגים שהם נה\"י עד שתתחבר גופא בגופא שהוא ספי' \nהת\"ת ואלו הם עצמם ג' דלוגין שאנו מדלגים בג' פעמים ק' ק' ק' ה' צבאות כו' וידעת כי \nג' קדש הם בחג\"ת והענין הוא כי מדלגת נה\"י ועולה בחג\"ת ואלו הם עצמם שלשה דלוגים של \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "ברכת הלבנה לחברה עם בעלה וד\"ל: \nהרי כי ידענו בזה כי קפיצת הדרך הוא בסו' נה\"י והיותם ג' ווי\"ן הוא הטעם כי ז\"א \nכולל ו\"ס ולכן נרמז בוא\"ו (ד\"ש ע\"ג) של שם ההוי\"ה וכל ספי' מהם כלול' מכל הו' הרי \nששה ווי\"ן נמצ' כי נה\"י הם ג' ווין ואל תתמה אם ויסע ויבא ויט הם בחג\"ת ואיך עתה הם \nבנה\"י כי כבר ידעת כי יש ב' ע\"ב ולכן יש בפ' והיה אם שמוע עד ושמתם ע\"ב תיבין כנגד \nנה\"י כנז' בתקונין דקל\"ג והנה נודע כי כל אחד מאלו הו' ספי' כלול' מחברתה והם י\"ב \nואלו הם סוד י\"ב שבטי ישראל וכנגדם הי' תחום מחנה ישראל י\"ב מילין כמשרז\"ל במ' בתרא \nאמר רבה בר בר חנא לדידי חזי לי ההוא אתר מערבות מואב (ע\"ב) עד אבל השיטים והוי י\"ב \nמילין ולכן סבירא ליה לר' עקיבא דאית תחומין מדאורייתא עד י\"ב מיל אך מדר' גזרו על \nמיל אחד בלבד ולא אאריך בנתינ' טעם בזה לבל יארך הספור: \nוהנה י\"ב אלו הם ב' ווין ו\"ו עילאה ו' תתאה ו\"ו עילאה ת\"ת כולל עמו חו\"ג וכל א' \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "כלול' מחברתה הרי ו\"ו עילאה להורות על יעקב ויוסף ו' תתאה כנ\"ל ולהיות כולם סוד \nווי\"ן לכן היו ששה אלפים אמה כי האמה היא צורת ו' והנה להיותם בנה\"י דדכורא לכן היו \nמילין ולא פרסאות כי הפרסא היא נוק' בבחי' המלכות והענין הוא כי נודע כי המלכות \nמקננ' בעשייה שהוא סנדלפון והנה סנדלפון בגי' פ\"ר שהוא שר היער ואדני בגי' ס\"ה הרי \nפ\"ר וס\"ה נמצא כי בכל בחי' פרסאות הם במלכו' שהם נקבות אך מילין הם בדכורא: \nאמר שמואל נלע\"ד שחסר כאן וצ\"ל ו\"ו תתאה יסוד וכולל עמו נו\"ה וכל אחת כלולה מחבירתה \nהרי ו\"ו מליאה ולכן פסיעותיו של אע\"ה שהם נה\"י שלו הם ג' מילין לפי שאינם רק ג' \nספי' ולכן היו כנגדם ג' מילין וכנגד היות כל אחת כלולה מחבירתה לכן גם המיל הוא \nכפול אלפים אמה והם ו' תתאה: \nואביא עתה מא' אחד מס\"ה בפ' לך לך אשר הוא רומז כל האמור ובו נסיים בע\"ה וז\"ל מי \nהעיר ממזרח דא אברהם כו' צדק יקראהו לרגלו דא הוא רקיעא תתאה ועביד נוקמין ואפיל \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "שנאין כו' ירדפם דא אברהם וקב\"ה הוא עביד קמיה וקטיל לון דכתיב יעבור שלום דא קב\"ה \nדאקרי שלום אורח ברגליו לא יבא וכי ס\"ד דהוה אברהם אזיל בגו ענני או בגו סוסוון \nכו'. טעמו נא וראו מה מתוק מדבש אומרו וכי ס\"ד דהוה אברהם אזיל בגו ענני או בגו \nסוסוון כו' דבשלמא גו ענני ניחא אבל גו סוסוון קשיא דהול\"ל ע\"ג סוסוון. וקושיא זו \nמבואר לתינוק ן' יומו אך הענין הוא כי עננים הם הנוק' דסט\"א כמש\"ל והסוסוון הם נה\"י \nדדכורא דילהון הרצי' ברגליו ומלבישי' את האדם והוא מתלבש בתוכם ממש ולא עליהם וסמך \nממ\"ש בפ' בא וז\"ל ולאילין עביד שמושין כו' כי סמא\"ל הוא דכורא וכל כתות דיליה הם \nהנוק' דאינון כעננים למירכב בהון כו' וכוחות סמא\"ל דכורא אינון בסוסוון דילהון הרי \nמבואר בביאור כל מה שאמרנו ונכוחים הם למבין והרי בזה ביארנו שלא היתה הקפיצה ע\"י \nשדים ואח\"ך חזר ודחה גם קפיצה אחרת שהוא ע\"י המלאכים וגם בהם יש ב' בחי' דכורין \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ונוקבין וזמ\"ש דלא חזי אזיל קמיה לא מלאכא ולא שליחא אמר מלאכא כנגד נה\"י הנקראת \nמלאכים כנז' בפ' פקודי דף רל\"ב ע\"א ושליחא נגד הנאחזים במלכות שליחא דכלהו ע\"כ \nמצאתי עוד בס' אחד: \nאמר שמואל נלע\"ד שהמאמר הזה הועתק מכ\"י הרב עצמו ומעתיק המאמר טעה בהעתקתו וכבר \nתקנתי בו מה שיכולתי לתקן ושגיאות מי יבין ולא נמצא בו יותר: \n \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "מדרשים \nשם בפ' לך לך פרשה מ\"ד סי' י\"ז וז\"ל ר' אבין מוסיף תרתין נובלת אורה של מעלה גלגל \nחמה נובלת חכמה של מעלה תורה כו' הנה נתבאר כי יעקב יוצא מן (ע\"ג) ההארה של יסוד \nדאבא שבתוך ז\"א הנובלת ויוצאת לחוץ של ז\"א ומשם ניתנת ליעקב הנק' תורה וזה מ\"ש \nנובלת חכמה של מעלה מבחי' היסוד שלו נובלת ההארה היוצאת ליעקב הנק' תורה וז\"ס פ' \nתורה צוה לנו משה כי משה הוא היסוד של אבא שבתוך ז\"א כמבואר אצלינו וממשה יצאה \nהתורה שהיא הנק' קהלת יעקב שהם האורות של משה הנקבצים ונקהלים ביעקב ושם נעשים \nתורה. אמר שמואל עוד נת' מאמר זה בש\"א בשער ההקדמות בדרוש פרצופי לאה וע\"ש ועוד \nנתבאר בש\"ה שער המצות: \nשם בפ' תולדות פרשה מ\"ה וז\"ל ויאמר יצחק אל בנו מה זה מיהרת למצוא בני למצוא מיהרת \nלמצוא הברכה אביך נתברך ן' ע\"ה ואתה ן' ס\"ג שנים כו' כבר הודעתיך כי יעקב הוא ז\"א \nאו פרצוף הנק' יעקב היוצא בפני ז\"א מן החזה ולמטה (ד\"ש ע\"ד) שהוא המקום שהחסדים \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "מתגלים בו כנודע כי שם סיום התלבשו' יסוד דאימא והנה אימא היא הוי\"ה דמלוי ס\"ג \nומתלבשת בשש ספי' ושליש שהם כחב\"ד חו\"ג ושליש ת\"ת של ז\"א שעד שם הוא מקום המכוסה \nוכל מדריגה מהם כלולה מעשר הרי ס\"ג ונמצא כי בהשלי' ס\"ג אז מתגלים החס' ומהם מתברך \nיעקב: \nמא' במ' ילקוט פ' וישלח סי' קל\"ו וז\"ל אל תיראי וגו' אלא כל שבט ושבט נולדה תאומתו \nעמו. תאומה יתירה נולדה עם בנימין כו' זה יובן עמש\"ל בפ' ותוסף ללדת את אחיו את הבל \nכו' וע\"ש והענין הוא כי גם בנימין ניתוספה עמו ולפי שכשנאבד יוסף הצדיק הושם בנימין \nבמקומו כנז' בס\"ה וגוף וברית חשבינן חד: \nשם פ' ויחי צ\"ח וז\"ל ראובן בכורי אתה אתה בכור ואני בכור אני בן פ\"ד שנה לא ראיתי \nטיפת קרי ואתה וילך ראובן וישכב כו' סבת זה השבח ביעקב יותר משאר כל הצדיקים הוא כי \nהנה נתב' בס\"ה פ' קדושים כי יעקב בא לתקן עון גלוי עריות של אדה\"ר כנודע כי שופריה \nדיעקב מעין שופריה דאדם והנה אדה\"ר הוליד שדין ורוחין ולילין מטיפת קרי שהוציא בק\"ל \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "שנים שפירש מאשתו חוה כנודע וכבר הודעתיך בביאור מאמר מס\"ה בריש פ' בראשית בענין \nמ\"ב זווגין שיש בטיפת זרע העליון שהם בחי' פ\"ד טיפות פשוטות וכנגדם נשתהא פ\"ד שנים \nמלראות טיפת זרע: \nמא' במ' תנחומא והביאו הילקוט בפ' בא סימן קפ\"ז וז\"ל החדש הזה לכם ראש חדשים אר\"י \nלא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחדש הזה אלא משום כח מעשיו הגיד לעמו כו' הטעם הוא \nכי בר\"ח ז\"א עומד בנצח ונוקביה בהוד כנודע והענין זה הוא ביום ר\"ח ואמנם זה לא היה \nכך בבריאה וזה קושיא באצי' והשיב משום כח מעשיו הגיד לעמו הכונה אחיזתם בהוד והם \nאומרים אין לנו חלק לכן המלכו' לשם בנצח. אמר שמואל פשוט הוא שהלשון מוטעה כלו ואין \nבי כח לפשוט את ידי בו. מה שהבנתי מכללות דברי מוהר\"י צמח שכונת ר' יצחק היא שהיה \nלהתחיל התורה מהחדש הזה דניסן הוא רומז על ראש הנקבה והיה צריך להתחיל בו משום זה \nהשער לה' ותירץ הטעם הוא כו' עיין בפנים: \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "שם שמות רבה פ' כי תשא פרש' מ\"ה וז\"ל ה' מלאכי חבלה היו שם אף וחימה וקצף והשמ' \n(ע\"ד) והשחת אותה שעה באו ג' האבות ועמדו בג' כו'. הנה ה' מלאכים אלו נאחזים \nונשרשים בה' גבורות המתפשטות בגופא דז\"א בחג\"ת נ\"ה וכלם ירדו אח\"ך לתוך היסוד \nונכללו שם ושם נתמתקו שלשתם בלבד, והם קצף והשמד והשחת שהם כנגד חג\"ת ולכן כשהזכי' \nמרע\"ה זכות ג' האבות שהם כנגד חג\"ת נסתלקו כי הם גבורות ממותקות אבל שני הגבורות \nשכנגד נו\"ה לא נתמתקו ולכן הם אשר נשתיירו והם אף בנצח חמה בהוד וכנגדם הבל וקין \nהבל בנצח וקין בהוד: \nמא' בספרי בפ' ויקרא וז\"ל רבי ישמעאל אומר בי\"ג מידות התורה נדרשת בהם כו' הכונה \nהיא כי אין ספק שהתורה התחתונה היא נדרשת מי\"ג מדות אלו ונמשכו אליה מהתורה העליו' \nשבכת' הנדרשת מי\"ג מדות דוגמת אלו כי כל מה שיש בתחתונים דוגמתם בעליונים ומשם \nמתפשט בתחתונים והנה התורה העליונה שהיא ת\"ת נחלקת לי\"ג מדות בסוד ו\"ק שבה כלולים \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "מדין ורחמים וכללותם הרי י\"ג ודרישה זו מצד המלכות המקבלת ממנו מת\"ת פעם כך ופעם כך \nכי פעמים תקבל מחו\"ג שבת\"ת וזהו מקל וחומר. כי ק\"ל רומז לרחמים המקילים את הדין \nומרחמים על העולם וחומר רומז לדין המחמיר לדון את העולם הרי מדה א'. ומדה זו \nכשהעולם נדון קצת ממנו בדין גמור וקצת ממנו ברחמים גמורי' הרי מק\"ו והיא מדה א' \nולפעמים תקבל מת\"ת שבת\"ת שהוא המכריע וקו השוה בין חסד לגבורה ואז יהיה העולם נדון \nבדין ממוזג לא רחמים גמורים ולא דין גמור אלא גזרה שוה לשניהם ממוצעות בסוד הת\"ת \nוזו נק' גזירה שוה מדה ב' ולפעמים תקבל מצד הת\"ת הנק' אב בנטותו לצד הנצח או לצד \nהוד הנק' כתוב אחד וזהו מבנין אב וכתוב אחד או בהכריעו בין נו\"ה וזהו מבנין אב וב' \nכתובים שהם נ\"ה ואז נקר' מבנין אב וכתוב אחד מבנין אב וב' כתובים וזו מדה ג'. \nולפעמים מקבלת מכללות ת\"ת בכל שש קצוותיו וזהו מכלל ופרט וכלל ואח\"כ פרט ותהיה אז \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "ההנהגה ממדת המלכות כי אין הכלל אלא מה שבפרט וזו נק' מכלל ופרט מדה ד'. ולפעמים \nמקבלת מלכו' מכללו' ת\"ת כנז' ותתגבר מדת הת\"ת עליה ויתנהג העולם על ידו ומדת (ד\"ש \nדף י\"א ע\"א) המלכות נכללת בו והוא יהיה עיקר ההנהגה כי פרט וכלל מתרבה הכלל ויהיה \nהכלל עיקר כי יגברו שש קצוותיה על שש קצוותיו ולפעמי' להפך וזו נק' פרט וכלל מדה \nחמישית. ולפעמים תעלה המלכות למעלה מיסוד ותכריע בין ת\"ת ליסו' וזהו כלל ופרט וכלל \nכי כלל הוא ת\"ת שבו כלולים הו\"ק ופרט היא המלכות דלית ליה מגרמה כלו' ועוד ששם \nהדברים בפרטות ומתפרשים בסוד ופרט כרמך לא תעולל לעני ולגר תעזוב אותם כי שם מקומם \nוכלל הוא יסוד הנק' כל דכליל שית בקרטופא חדא ואז יתנהג העולם ע\"י המלכות וזהו אי \nאתה דן אלא כעין הפרט וזהו מכלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מדה ששית. \nולפעמים תעלה המלכו' למעלה בסוד עטרת בעלה ותשפיע לת\"ת בהתנהג העולם על ידה ברדתה \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "למטה בבחי' זו וזהו מכלל שהוא צריך לפרט ולפעמי' תחסר אור המלכות ותצטרך לקבל אור \nמהת\"ת להשלים עצמה בהתנהג (דף ט\"ו ע\"א) העולם בבחי' זו הגרועה שאין לה אלא לצורך \nעצמ' ולא להשפיע כי כל הבחי' הנז\"ל הם שמקבלת מדת המלכות שפע לצורך עצמה ולא לצורך \nאחרים וזו היא מכלל שהוא צריך לפרט, א\"כ מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל \nזו מדה שביעית. ולפעמים תקבל המלכות מהת\"ת בסוד למודי ה' ע\"י נצח או הוד ותהיה \nהמלכות בהוד והת\"ת בנצח בסוד שם ן' ד' בנצח ושם אדני בהוד והנה הנהגה זו היא הנהגת \nתחלת ברייתו של עולם כי מתחלה היו למע' ד\"ו פרצופים והמלכות שנק' דבר היתה בכלל \nהת\"ת הנק' כלל והיא כלולה בו ויצתה מן הכלל שהוא הת\"ת ונדבקה בלמודי ה' וזהו וכל \nדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד כי לא ללמד על המלכות לבד שתהיה היא לבדה בלמודי \nה' למטה אלא ללמד על הכלל כלו יצא שגם הת\"ת מזדווג עמה בלמודי ה' כיצד ת\"ת בנצח \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "בימין בשם בן ד' ומלכות בשמאל בהוד בשם אדנ\"י ויתחברו אז שניהם ע\"י היסוד בסוד \nיאהדונה\"י כנז' בתקונין ונמצא שע\"י ירידתה ממקום הת\"ת ירד ג\"כ הת\"ת עמה בלימודי ה' \nשהם נו\"ה וזהו לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא ועוד כי כאשר ירדה מדת \nהמלכות מאת פני המלך ונטרדה למטה לא לבד גרמה לת\"ת שהוא נק' עצמו כד\"א משה בפ\"ע \nאמרן שהוא המקום שהיא היתה שם בעת אצילותה בין תרין דרועוי כי יצטרך המלך כאשר ירצה \nלדבר עם הכלה הכלולה לרדת למקומ' בלמודי ה' שהם נו\"ה כי זולת זה אי אפשר התדבקו' \nגופא בגופא בסוד חבוק אחר שהיא למטה והוא למעלה וצריך הוא לרדת למטה להיות אצלה \nבסוד הגוף גופא בגופא אלא גם ראש המלך בסוד רישא דז\"א גרמה שירד גם הוא למטה כדי \nשיהיה החבוק שלם גופא בגופא אנפין באנפין דרועין בדרועין רגלין ברגלין וזהו ללמד על \nהכלל כלו יצא לומר שהת\"ת כלו בכללו ירד בלמודים ולא הת\"ת לבד שהוא סוד גופא וזהו כל \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "דבר שהיה בכלל ויצא ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא וזו היא מדה \nח' ועוד גם טרם רדתה למטה יצדק אומרו דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד כי נוק' דז\"א \nיצאת מאחורוי מבין תרין דרועין דידיה לעומת החזה ושם נעשה לו ראשה וזרועותיה שהם \nחו\"ג שבה נאצלו כנגד נו\"ה שבזכר ונו\"ה שבה שהם למודי ה' יצאו מן הכלל שהוא הת\"ת \nוזהו דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד כי יצא מן הכלל ללמד כי הם למודי ה' כי אין \nלהם על מה שיסמוכו בת\"ת והוצרך הזכר העליון להמשיך רגליו למטה ג\"כ להיות היא עזר \nכנגדו ולא חוצה לו וזהו אלא ללמד על הכלל כלו יצא כי הוצרכו למודי הזכר להתפשע למטה \n", "en": ""}]}
