שער מאמרי רז״ל — קטע 5

שבמלכות שהיא מת"ת מלשון התפאר עלי גו' מתפארת בהם למלך העליון ואומרת ראו בנים שגדלתי והחתן השוכר שהוא ת"ת שוכר הבית שהיא מלכות בסוד בת י' כנז' מצד נשמות הצדיקי' שמתפארת בהם כנז' ואומר ראו בן כו' וזמ"ש בראובן כי שכור שכרתיך בדודאי בני בסוד נשמות הצדיקים דיהבי ריחא לעילא כד"א הדודאים נתנו ריח דאינון תרין כרובים דתחותא דיהבי ריחא ע"י נשמות הצדיקים וכאשר יעלו נשמות (דף ז' ע"א) הצדיקים מן המלכות בסוד מ"ן שלה מיד מאותו התעוררות ימשך התלהבות ותשוקת לת"ת בסוד זרוע שמאל בסוד שמאלו תחת לראשי ומקבל הת"ת לכלה בשמאלו שהוא שמעון שם עון כדאיתא בפ' משפטים ואפשר עוד עד"ז כי התעוררות הזווג הוא סו' החבוק והחבוק מתחיל בימין דאושיט מלכא ימיניה לקבלא למטרוניתא וא"כ כאשר יהיה התעוררות ת"ת לקבל הכלה מושיט לה ימינו בסוד מגן אברהם שבתחילת ג' ראשונות ואח"ך שוי שמאליה תחת רישא בסוד אתה גבור שהיא ברכה

שני' וזמ"ש כאן כי הת"ת שהוא השוכר בית שהיא מלכות מחמת ראובן שהוא חס"ד או"ר ב"ן כאשר יושיט ימינו אליה עיקר הושטת ימין הוא לשמעון שהוא השמאל להשים אותה תחת ראש הכלה כי לא יוכל השמאל להשים ראשו תחת הכלה כי אם ע"י הושטת הימין תחילה ונמצאת הושטת הימין שהיא ראובן מעלה שכר ושפע לשמעון שהוא השמאל כדי שיוכל להשים השמאל תחת ראש הכלה: שם והשוכר בית מבני העיר מעלה שכר לבעלים כו' הכונה היא כי עיר מדת המלכות ובני העיר הם נשמות הצדיקים שבה ובי"ת היא נקודה פנימית שבמלכות בת י' בסוד בת עין ושוכר הוא חתן שהוא ת"ת השוכר נקודה אמצעית שבה ע"י נשמות הצדיקים שבה שהם המחברי' ת"ת במלכות מצד מעשים הטובים ות"ת מעלה שכר לבעלים שהם חו"ב שמשם נשמות הצדיקים יוצאים ע"י זווג העליון כי הנשמה מבינה כנודע וכמו שנשמות הצדיקים הם מ"ן דיד"ה להעלות לקבלה מ"ד כן ת"ת בסוד מ"ן לזווג העליון כי ת"ת ומלכות הם בני חו"ב כמו שנשמות

הצדיקים הם בני ת"ת ומלכות אי נמי השוכר שהיא אי' עילא' השוכר והיא ה' ראשונה שבשם הוי"ה ובי"ת היא מלכות ב"ת י' ומעלה המלכות אליה בסוד עלמא דאתי ובסוד עטרת בעלה ובני העיר הם שבע נערו' הראויות לתת לה מבית המלך והיא עולה למעל' והם נשארים במקומה למטה ונמצאו הבעלים שהם ת"ת ויסוד בטלים מן הזווג דבעלמא דאתי אין בו זווג בסוד יום הכפורים אלא שאי' עלאה מעלה שכר לבעלים שהם ת"ת ויסוד ומשפעת להם מאורה להשפיע להם בסוד שאר וכסות ע"י המלכות ולא בסוד עונה: שם בגמ' כיצד משלמת מה שנהנית א"ר ובמחזר' ושמואל אומר אפי' במחזרת נמי פטור כו' הנה הד' אבות נזיקין הם בקליפות והם כנגד אבות העליונים שהם בטהרה כי שור כנגד גבורה כדכתיב ופני שור מהשמאל ובור כנגד אברהם כי זה באר מים חיים וזה בור שאון וטיט היון. והמבעה כנגד ת"ת למ"ד מבעה כנגד אדם כד"א כת"ת אדם לשבת בית והנה במבעה יש שתי שמות מ"ב וע"ה עם ג' אבות שהם שרש ע"ב כנודע והיה הכל ע"ה הרי מבע"ה כנגד

הת"ת שהוא כולל ימין ושמאל ובור הוא בגי' ד' אותיות אבר"ה וחסרה המ' שהם המים כי זה הבור הוא ריק אין בו מים וההבער היא המלכות כי היא האש הגדולה דאכלה ושציאת כולא בסו' אשא תכלא וההבער הוא סוד עבירה וההבער הוא סוד ע"ב (ע"ב) רי"ו הכלולים במלכות למטה הרי ד' אבות נזיקין בקליפות כנגד אבות העליונים כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים ולמ"ד מבעה זה הש"ן שפעמי' נגלה ופעמים נכסה הוא סוד ל"ב נתיבות כנגד ל"ב שיניי' שבפה העליון הסובבים את הלשון שהוא הת"ת בסו' בחינתו העליונה וכנגדם למטה בקליפות כאשר יבער הגלל עד תומו ונמצא שכלם מודים שהמבעה כנגד הת"ת אלא שזה בבחינתו העליונה וזה בבחינתו התחתו' והנה מפני כי שור רומז אל הגבורה (ד"ש ע"ג) וגבורות סגאין אינון כמד"א מי ימלל גבורות ה' ונכללים בג' גבורה הוד מלכות שמאלו נמשכי' כל הגבורות לפי' ג' אבות נאמרו בשור קרן ושן ורגל והם אותיות שקר כי הם בקליפה למטה

וקרן כנגד מלכו' כד"א במשוך בקרן היובל ורגל כנגד הוד בסוד הירכים שהם תרין סמכין ושן כנגד גבורה בסוד ל"ב אלהים שיש בבראשי' שהם סוד הגבורה כנגד ל"ב שיניים והנה ג' אבות אלו התחתונים שבקליפה לפעמי' יפגמו במקום הקדש ובנצוצות הקדו' שבמ' וזה הוא חצר הניזק ולפעמים יפגמו במה שלמטה ממנה במקו' שליט' שליט' הטומאה ג"כ ובסוד אלהים אחרים וזהו רשות הרבי' וכאשר יהיה הפגם מצד הקרן שהיא הקליפה שכנגד המלכות אין לה כח לפגום במלכות אלא במה שלמטה ממנה רק עד חציה שהם עד נה"י שבה וזמ"ש דהע"ה אל תעלני בחצי ימי כי עד שם מגיע הפגם מן הקרן שהוא כנגד המלכות ולפי' אמר אחשורוש לאסתר ומה בקשתך עד חצי המלכות ותעש כי עד שם שליטת קליפת הקרן שכנגד המלכות כדכתיבנא ומ"ש ותעש ר"ל תוסר הקליפות מחצי המלכו ולפי' קרן אינו משלם אלא חצי נזק והיינו עד חצי המלכו' ולא יותר וזה הוא כאשר לא יתמיד הפגם ההוא רק פעמים שלש שהם

כנגד נה"י שהם שור תם בסו' יונתי תמתי המתייחדת ומתקשטת בג' אלו ואז נקראת תמתי ויעקב בעלה נק' איש תם כי ת"ת למעלה מנה"י וכאשר יתחבר ת"ת עם ג' אלו הנקר' תם יהיה אמת וזהו תתן אמת ליעקב ויעקב הוא תם ויושב באוהלים אלו אמנם כאשר יתמיד הפגם בעון הדור עד ד' פעמים וזהו שור המועד אז ח"ו יהיה הפגם בכל' ולפי' משלם נזק שלם וסוד קליפות אלו במקום המות ולפיכך שור תם יש לו שתי אותיות ממות ומועד יש לו ג"כ ב' אותיות ממות וכל עוד שלא הועד יגיע הפגם עד ג' אלו ויקרא עד חצי המלכות וכאשר יתחבר אותיות מ"ו ממות באותיות ע"ד ממוע"ד יהיה מועד כי ע"ד הוא ת"ת עד תאות גבעות עולם וכשיהיה עוד הפגם עד הפגם הד' יגיע עד ת"ת שבה ויתחבר מ"ו עם ע"ד שהוא תפארת ויהיה מוע' וההעדה היא בה' מינים שהיא נגיחה נגיפה כו' שהם קרן ותולדותיו כנגד ה' גבורות שמצד המלכות. והנה נתבארו פרטי הקרן ואולם הקליפות שכנגד הוד וגבורה שהם רגל ושן

להיותם עליונים למעלה מן הקליפה שכנגד המלכות לא יפגמו בר"ה שהוא למטה ממלכות דבריאה ולפי' בר"ה פטור כי שם ביתם תמיד ודרכם בכך משא"כ בקרן שהיא קליפה תחתונה ואין דרכה לעלות אפי' במקום זה ואלו דרכם בכך מתחילתם כי ג' אלו כנגד בי"ע וקרן בסו' עשיה (ע"ג) ותפגום בעלותה למעלה משן ורגל בסוד בריאה יצירה ודרכם בכך אבל כאשר יגיעו לפגום בחצר הניזוק שהיא המלכות אז תפגום ח"ו בכללה ולפיכך משלם נזק שלם ואולם פגימה זו תהיה באחד משני מינים אם שתפגום ממקומה למעלה בסוד התעוררות הדינים במלכות או שתעלה עד הבריאה בסוד צידי ר"ה ותפגום למעלה כי לדעת רב ימשך פגימה למעלה מצד התעוררותה ממקומה לבד וזהו ענין מחזרת אעפ"י שכלה בר"ה ואמנם לדעת שמואל לא ימשך ממנה פגם רק בעלותה ממקומה ותעמוד כולה בבריאה ולפי' פוטר מחזרת אא"כ שבקתה דרחבה וקמא ואזלא בצידי הרחבה:

מסכת בבא מציעא מא' פ"ב דכ"א ע"ב וז"ל ת"ש הגנב שנטל מזה ונתן לזה וכן גזלן שנטל מזה וכן ירדן שנטל מזה ונתן לזה כו' הנה זה תבין ממה שביארנו במא' ס' הזוהר פ' ויקהל דף ר"ג בענין קליפ' שנק' קלי' נוגה שלפעמים היא בקדושה ולפעמים היא מסאבא והיא סוד הירדן שנוטל מזה ונותן לזה כפי הפוכה בזמן ההוא וע"ש איך הירדן מקיף ארץ ישראל:

מסכת בבא בתרא מא' פ"א דף י' ע"ב וז"ל א"ר אבהו שאלו את ן' דוד עד היכן כחה של צדקה א"ל צאו וראו מה פירש דוד אבא פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד גו' הענין הוא שהוקשה לו בפסוק שהול"ל פזר בניקודת ציר"י והול"ל פזר ונתן לאביונים צדקתו עומדת לעד אבל באומרו (ד"ש ע"ד) פזר בפתח תחת הזיין נראה לשעבר לזה אמר כי כוונת הכתוב היא להגדיל כח הצדקה כי לא די מה שמפזר הצדקה לשם צדקה אלא אפי' מה שכבר פזר אותה לשעבר שלא לשם צדקה ואח"כ נמלך ליתנה לשם צדקה אפ"ה צדקתו עומדת לעד בענין אותו מעשה של שר העיר שנתחלפה מטתו במטת החכם כשנפטר ועשו לו כבוד גדול מפני שפעם אחת עשה סעודה גדולה וזימן גדולי העיר וכשראה שלא באו נתנה לעניים וזמ"ש הכתוב פזר בפתח תחת הזי"ן כלומר מה שכבר נתן לשעבר שלא בתורת צדקה ואח"כ נמלך ונתן לאביונים עכ"ז שכרו גדול כי צדקתו עומדת לעד פי' שאעפ"י שלא חלק הסעודה לעניים אלא לפי שאם היה

מתקיימת תפסד האכילה לעניים עכ"ז צדקתו עומדת לעד ותתקיים והרי כי גדול כח הצדקה. אמר שמואל קרוב לזה פירש הרב ז"ל בביאור פסוק זה בשער הפסוקים: מסכת סנהדרין מא' פ"ג דכ"ו ע"א וז"ל הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר א"ר טלטולה דגברא קשה מדאתתא כו' הנה נת' אצלינו כי המוחין דז"א נעשי' ע"י זווג או"א ואז מתעכבין בבחי' עיבור בבטן אמם זמן מה ומשם יוצאים ומתלבשים תוך נה"י דאי' ואח"כ נכנסים תוך ז"א נמצא כי שני טלטולין יש אל המוחין (ע"ד) של ז"א כי תחי' נכנסי' תוך נה"י דאי' ואח"כ טלטול שני כשנכנס' תוך ז"א אמנם טלטול של הנוק' דז"א אינו רק פעם א' כי כשיוצאי' מז"א תיכף נכנסי' תוך הנקבה לפי שהמוחין של הנוק' אינם באי' אלא מן האר' המוחין דז"א בלבד ונמצא כי אלו המוחין של הנוק' כל זמן היותם תוך ז"א נק' מוחין דז"א אבל אחר צאתם מתוך ז"א וילך לנקבה נק' על שמה מוחין דנקבה והנה כי מה שיוצאים מן הז"א אינם נחים

בשום מקום רק בנוק' עצמה וזהו ענין טלטולה דגברא קשה מדאתתא כי טלטוליו כפולים משל הנקבה: פירוש שני והוא יותר נכון והוא כי בחי' מוחין דיעקב לגבי מוחין דרחל והוא כי נודע שהמוחין של אבא שבז"א אינם לצורך ז"א עצמו אלא לצורך יעקב כנודע ואעפ"י שבמוחין של רחל אמרנו שכ"ז היותם בז"א נק' ע"ש ז"א ומפני שהמוחין של אי' עיקרם של ז"א אלא שהארתם לרחל משא"כ במוחין דאבא כי כל עצמם אינם אלא ליעקב כנז' ונמצא כי יש אל המוחין של יעקב ב' טלטולין הא' הוא כניסתם בז"א והב' כניסתם אח"כ ביעקב אבל המוחין דרחל אין להם רק טלטול אחד והנה ב' פירושים אלו נרמזו במלת טלטל' גבר כי יש בו פעמים טל טל. במלת טלטלה לרמוז על הב' טלטולים של הגבר כנז'. ועתה צריך אני לבאר ג' פעמים ט"ל שיהיה בזו"ן ואלו הם. הא' הוא שם יה"ו במלוי אלפי"ן בגי' ט"ל. הב' הוא ט"ל אותיות שיש בד' הויו"ת ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן. הג' הוא ט"ל אותיות שיש בשם אהי"ה

דהיהי"ן בפשוטו ובמלואו ובמלוי מלויו אבל אני מסופק איך שמעתי מי הם של הזכר ומי הם של הנקבה ואפשר לומר כי השני הראשונים הם זכרים לפי שהם הויו"ת והט"ל של אהי"ה הוא של הנקבה אבל הנלע"ד יותר הוא כי הט"ל של הד' הויו"ת הוא בנקבות לפי שכלם הם נכללים בהוי"ה אחרונה שהיא ב"ן שהיא בנוקבא כמבו' אצלינו במלת ש"ם של שמ"ע אבל הב' של יה"ו ושל אהי"ה הם זכרים כי חשבונם שוה בגי' כ"א כ"א ועו' כי שניהם באי' והם בחי' המוחין דאי' שנכנס בז"א וכן נלע"ד ששמעתי סעד לזה בתיבת מטלטלה גבר כי יש בו אותיות ט"ל ט"ל ה' כי ב' טלים הם הא' הוא טל ממש הנודע שהוא של ג' אותיות הראשונות של ההוי"ה שהם יה"ו והב' הוא ט"ל של ה' האחרונה של ההוי"ה והוא ט"ל אותיות של אהי"ה דהיהי"ן כנודע כי ד' אותיות של אהי"ה פשוט הוא כולל ד' שמות אהי"ה ממולאים הב' ביודי"ן וא' באלפי"ן והא' בהיהי"ן והנה אותו של ההי"ן היא באות ה' אחרונה של אהי"ה הפשוט כדוגמת

הוי"ה דב"ן שהיא בה' אחרונה של הוי"ה וזו היא הנק' ט"ל ה"א תתאה גם יהיה פירושו של ט"ל ה' ר"ל ע"ל של מלוי ההי"ן: מא' שם פ"ח דס"ט ע"ב וז"ל וכי עבד בצלאל משכן בר כמה הוי בר תליסר כו' אשתכח דכל חד וחד בתמני אוליד וקשה כי נודע שאין המוחין דז"א נגמרים עד תשלום י"ג שנים ויום אחד ואין הולדה בשבעה שאין המוחין נגמרים אבל (ד"ש דף ו' ע"א) הסוד ההוא כי בצלאל היה מעולם העליון הנק' א"א: מא' שם פי"א דף צ' ע"א וז"ל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב שנאמר ועמך כלם צדיקים וגו' צריך לדעת כי לפעמים אחז"ל עה"ב ולפעמים (דף ח' ע"א) אמרו לעת"ל. דע כי ב' בחי' אלו הם באי' עלאה כנז' בזוהר כי אי' נק' עלמא עילאה ועלמא דאתי אבל נודע כי אי' נחלקת לב' בחי' בינה ותבונה והנה בזמן הזה המוחין דז"א הם מן התבונה ולכן התבונה נק' עה"ב לשון הווה כי הנקבה נק' עולם כנודע בסוד מן העולם ועד העולם תרין נוקבין והתבונה

נק' עולם שמתעלם ומתלבש ובא תמידי בכחי' מוחין תוך ז"א ואל זה רמזו בס' הבהיר שאלו תלמידיו כו' מאי עה"ב א"ל עולם שכבר בא ר"ל שבזמן ההוא כבר בא ונכנס בסוד מוחין דז"א וכן תרגומו של עה"ב הוא עלמא דאתי ר"ל דתדיר אתי ונמשך בז"א אבל בינה נקר' לעת"ל לפי שאין ז"א לוקח עתה מוחין עילאין מצד הבינה עד לעת"ל כי אז יגדל מעלת הז"א ויהיו לו מוחין עליונים יותר מן הבינה עילאה: אמר שמואל עוד מצאתי בשער הגלגולים שכתב מורי זלה"ה עוד ב' דרושים על ביאור המשנה הזאת ואעפ"י שהם מקושרים עם הדרושי' ההם אמרתי אני אל לבי שיותר הם מקושרים במקום הזה כאשר עיניך תחזנה מישרים. הדרוש הא' הוא זה וז"ל והנה אחר שדברנו בעונש נשמות הרשעים נדבר קצת בשכר נשמות הצדיקי' ובזה ית' חלוק אחד שמצינו בדברי רז"ל מאמרים שונים בדבריהם כי פעמים נזכרו פלוני יש לו חלק לעה"ב או בן העה"ב או הרי הוא מזומן לעה"ב וזה הוא פרטם:

דע כי אחר פטירת נשמת הצדיק מן העה"ז אם אינו בר עונשין כי הוא צדיק גמור הנה יש בהם ג' כתות כת א' היא שבאותה שעה עצמה שנפטרים מן העולם וגם אחר פטירתם תמיד הם עולים בסוד מ"ן עילאין בסוד אי' עילאה בינה הנק' ע"ה כנודע ושם מעורר הזווג העליון ההוא ומזדווג או"א וכת זו נק' בני העה"ב פירוש כי כמו הז"א הנק' בן אי' עילאה הוא לבדו עולה בסוד מ"ן עד או"א ומזווגם כן הצדיק הזה נק' בן עוה"ב שהיא אימא עילאה והוא לבדו גורם הזווג העליון ההוא. כת ב' הגרועה מכת א' והוא כי יש צדיק שאינו כדאי הוא לבדו לעלות ולעורר זווג או"א אבל צריך שיצטר' ויתחבר עם נשמת צדיק א' עליון ממנו ובאמצעותו יעורר הזווג ההוא העליון ועל כיוצא באלו ארז"ל כל ישראל יש להם חלק לעה"ב כי כל ישראל הכשרים אעפ"י שאינם מן הצדיקים גמורים יש להם חלק מעט בהצטרפם עם שאר הנשמות לעלות עד זווג העה"ב העליון אבל אינם הם לבדם בני העה"ב כבן בית העולה

לבית אביו יחידי בלי שום שתוף אחר עמו שיעלהו אצלו. כת ג' גדולה מב' כתות הנז' ועל אלו נאמר מזומן לחיי העה"ב והענין הוא כי זה מדבר לעוה"ב עיקרי שאינו אחר פטירת האדס אלא מדבר לעת"ל שאז כתיב והיה אור הלבנה כאור החמה כו' והענין הוא כי אז יחזרו או"א פעם אחרת לעלות בסוד העבור בתוך א"א כמו שהיה בעת בריאת העולם ונודע כי כל חזרת העבור הוא לחדש מוחין שלהם ועי"כ יהי' בהם כח להגדיל אור הלבנ' כאור החמ' שהם זו"ן והנה המוחין ההם נק' חיי העוה"ב כי הם החיות שלהם כנודע כי המוחין נק' חיי המלך בסוד מ"ש רז"ל המניח תפלין מאריך ימים שנא' ה' עליהם יחיו כי הם החיים הנמשכים אל העוה"ב שהיא אימא ולכן מי שיהיה אז כדאי והגון לעלות בסוד מ"ן למעלה (ע"ב) בא"א לעורר הזווג העליון שבא"א לצורך עבור המוחין של או"א עליו נאמר שהוא מזומן לחיי עוה"ב ובזה תבין ענין שמואל הנביא ע"ה שאמר למה הרגזתני לעלות אותי שנתיירא מיום

הדין הגדול לעת"ל שאף עפ"י שכבר ידע שהוא מבני העה"ב כנז' עדיין היה מסופק אם היה כדאי להיות מן המוזמנים לעה"ב. עוד יש כת ד' והם אותם המפורשים במשנה זו ואלו שאין להם חלק לעוה"ב ג' מלכים וד' הדיוטות כו' כי אלו אעפ"י שיסבלו עונשם אינם אפי' מהכת הב' היותר גרועה שהיא אשר יש להם חלק לעה"ב אחר פטירתם בסיוע נשמות אחרים כי אלו אינם עולים כלל לעוה"ב לעורר מ"ן בזווג או"א אמנם נשארים למטה בסוד מ"ן שבמלכות נוקבא דז"א ולא יותר: הדרוש הב' הוא זה וז"ל דע כי הצדיק עושה זווג (ד"ש ע"ב) למעלה בהיותו בחייו בעה"ז ואף כי אחרי מותו ופטירתו אבל כל אחד עושה כפי כחו וכח מעשיו ובזה יתבארו כמה מאמרים האחד אומר כל ישראל יש להם חלק לעה"ב הב' אומר ה"ז מזומן לחיי העה"ב. הג' אומר מובטח לו שהוא ן' העה"ב והענין הוא כי יש צדיק שבהיותו בעה"ז גורם ועושה זווג העליון של או"א והזווג הזה אי אפשר לעשות אלא ע"י מסירת נפשו על קדוש השם כמו עשרה

הרוגי מלכות שנהרגו בפועל על קדוש השם או ע"י מסירת נפשו בכח ולא בפועל בעת ק"ש בפסוק שמע ישראל כמבואר אצלינו והנה מ"ש כל ישראל יש להם חלק לעה"ב הוא כללות כל נשמות ישראל דרך כלל שעושים זווג עליון של או"א הנז' הנק' עוה"ב וזו היא מדרג' תחתונה בענין זווג הזה: עוד יש מדריגה יותר עליונה ועליה נאמר הרי זה מזומן לחיי העה"ב והוא ענין זווג או"א לעת"ל אחר שיבנה ב"ה בע"ה כי אז נאמר והיה אור הלבנה כאור החמה וגו' כי אז יתעלו זו"ן בעילוי למרץ לאין קץ ומי יוכל אז לעשות זווג עליון של או"א בהיותם בתכלית העלוי הנפלא אשר ע"ז הוה מתיירא שמואל הנביא ע"ה באומרו למה הרגזתני כו' ארז"ל כי חשב שהיה אז יום הדין הגדול לעתיד אשר מי ומי יזכה אל הזווג ההוא והיה ירא פן ח"ו לא יהיה מהראויים ומי שיזכה אז אל הזווג העליון ההוא באלף שביעי נאמר עליו שהוא