ספר יונת אלם — פרק נג

פרק נג הדרן למאי דפתחנא ביה בפרק מ"ז כי נכללו ספירות אריך תלת גו תלת והעלו האורות שירדו מז' מנין תבירין מן השליש התחתון שבה אצל אורות השליש האמצעי שנשארו ברפיון תחת הבינה ושם נוסדו יחד ז' ספירות תחתונות שבכל א' מהם ועדיין רשומן למטה אך הצל והרשימו של ג' ראשונות שלהן עלה עם רגלי אריך ולא נשאר מהם זולתי רושם מן הצל בלבד ומכאן אנו למדין כי אין לקליפות ראש לפי שלא נשאר מן הראש למטה רק צל הצל שהוא בבואה [בכת"י נוסף - דבבואה] דלית להו לשידי כי אין שירים לשירים זה טעם הוא ישופך ראש כי הקדושה קולטת בעצמה מדת הטוב הראויה להשפיע בראשו של נחש וכתיב וראש פתנים אכזר הלא הוא כמוס עמדי פי' המהות שהיה ראוי ליטול אותו הראש ואין לו הוא הגנוז בקדש ודע כי נצח אריך העלה כל חלקי הו' נקודות בלבד והוד שלו העלה חלקי הנקודה הז' והוא טעם ושמתי בים ידו זו שמאל לים שהיא מלכות על שם העלאת הרגלים להעקד בידים ממש

ובנהרות ימינו שהן ו' קצוות וזה מקום קטרוג כי נכספה להיות גם היא מרכז לקצוות כמהו ולא ניתן לה אלא על ידו וזה יחשב לה מעוט לפי' אמרו בזוהר איהו בנצח פירוש זעיר כלו הועלה בנצח אריך ועל נוקביה אמרו איהי בהוד ואריך לקח זעיר מירך ימין (כשעלו) [בשעלו] שהוא מים בסוד החסדים ובזרת שהן ה' גבורות אש ממים לקח נוקביה מירך שמאל והדר אתכליל שמאלא בימינא ומסר הכל לתוך רוח אבא בסוד נקודות מעורבות והוא הגלים האורות האלה ונתבררו אצלה בסוד טפת לובן כלילא תלת גו תלת ונכנסו באימא דרך היסודות של שניהם ובמעיה אתברירו עד אחת אחת כל נקודות אלה לרקום אברי זו"ן ופי' טפה הוא כמו עסה בלוסה מאותיות רבות מעורבות בלי סדר אלא שמות שלא נתחברו אותיותיהם בקדימה ואיחור ולא הוברר שום א' מהשמות לעצמו ולא לגריעותא כי אין זה ערבוביא ח"ו רק מעוצם הכלילות והיחוד וכאשר יאמרו אליך כי הכא שאריך פשט ימינו אין זה כי אם שם ע"ב שבחסד

אריך ובכחו זה (הועלה.) [תיבה זו ליתא בכת"י] הכניס כל האורות למח אבא שגם הוא ע"ב אלא שמתחלף בנקודו והוא שם שגיא כח לקבץ כל האורות בעצמו תחלה ולבררן ולהורידן דרך שם קדוש ונורא שאותיותיו מסודרות זו למעלה מזו על פני אורך השדרה כדרך שאמרו בגמרא על פסוק מנא מנא תקל ופרסין והיסודות גם הם שמות הקדושים מכינים ומזמנים האותיות מהאורות האלה לסדר מהן שמות מיוחדים לפי צורך התקון וכן בכל מקום הכוונה לברר שמות הקדושה מסיגי השברים והאותיות חצוניות של שמות הקליפות שנתערבו עמהם במיתת המלכים והאורות שנחלקו צריכים ברור מכח הקליפה שהניחה אצלן רושם קצת ואע"פ שלא יצאו לפועל עד שחטא אדם מ"מ הוצרכ' (ההבדל) [בכת"י - ההבדלה] בין קודש לחול מתחלת המחשבה לצרף הידיעה אל הבחירה ואולם לא היה אדם ראוי לאותו מעשה ביום הבראו על תכלית השלמות בסוד אלוה עלי אהלו ולא לישראל באותו פ' שפסקה זוהמתן אלא למען דעת כל מאמין ישר

מתהלך בתומו חפשיות הבחירה באמת והוא הנרצה במאמר הנביא אני אסבול ואמלט: פרק נד ולפי דרכנו למדנו לתקוני זעיר ע"י אריך אבא ואמא כי מה שהיה תחילה בתאר אין בסוד אור נעשה מאין בסוד מים ונמדד בכלי קבול שהוא שעלו ר"ל ש"ע נהורין מתפשטין מתלת רישין הנרמזים בלמד או אמור ע"י אריך אבא ואמא אל זעיר שהוא ו' ואח"כ נעשה רקיע בהתפשטות אל מציאות יש מיש והוא סוד יהי רקיע יחזק הרקיע לחים הוו ואקרישו ואז נמדד בסוד שמים בזרת תכן כי ראשונה העלה אריך ברגליו אורות הנקודות שנשברו והן בו בסוד אין ונותן אותם לאבא ואמא כדי שיתגלמו בסוד יש [בכת"י - י"ש] ועדיין הוא יש (הטב') [בטבע] אור לא זול' והוא צהוב הפנים של ריעים אהובים בשעת הנשיקין אמנם בסוד עבור יהיה זעיר כעין מים עד תום מ' יום של יצירה הולד ובהתפשט אבריו אח"כ יהיה בסוד רקיע ועם זה [יובן] באמת צרוף מלת ויאמר שבאה זה י"פ במעשה בראשית כי ו' רומז לקו המדה

הגורם ליוד שהיה נקודה להתפשט בסוד אור מים רקיע ר"ת אמר הרי ויאמר: הגה"ה - וכן נתקשה משה במעשה המנורה ואין קשוי אלא לדעת בכח מנורה של אש מחמימות אמא שהיא ממעל לו מן השמאל ע"י פרקי נה"י דידה הן שקלים שרצים והחדש למפרע כי החדש בנצח שרצים בהוד שקלים ביסוד [בכת"י ההג"ה מסתיימת כאן במילים - ודי בזה, וההמשך ליתא] נקטינן בו בהתחזק הציור בצורות הוולד. [ע"כ הג"ה]: ומאי דכתיב וכל בשליש עפר הארץ הוא בהגדלתו של זעיר והנה כאן במעי אמא כל הנקודות האלה נבררו אוכל מתוך פסולת ומשופרי שופרי נתהוה זעיר בסוד עובר ונעשו מן הרשימו של כח"ב שבכל א' מן הו' נקודות כח"ב של זעיר בסוד ראש כי העובר במעי אמו ג"כ יש לו ראש אלא שהוא חלוש כי בא מן הצל בלבד ומשאר הכליליות נשלם גופו של זעיר מן הצלול שבהם והוא סוד בעצב תלדי בנים נדרש לשבח לפי שעורנו כי [בכת"י - שעודנו בו] בכח ע"ב שהוא אריך הנה אמא שהיא חוה אם כל חי תלד זו"ן בעלי מדות שלמות בסוד הצד"י שהעשירית

נכללת בהן. ובשעת הלידה הושלמו ספירותיו עצמות וכלים עד נצח ועד בכלל ונשארו הוד יסוד מלכות במעי אמא לא כליהם ממש דהא ילוד בפנינו דוגמתו שלם באבריו אלא פנימיות ג' מדות אלה הוא שלא הושלם לפי שלא נבררו מתגבורת הדינין עד זמן היניקה והנה כשנולד זעיר נתפשטו רגלי אריך למטה ושבו למקומם שהרי הם מכוסים מעתה וזעיר גופיה הוא בסוד ד"ו פרצופין אבל אין פרצוף נוקביה מגיע רק עד בין חדוהי לאחורוי מן השליש העליון דת"ת שלו ולמטה. אך הכתר שלה הוא מכוון לשליש העליון של ת"ת בין ג"ג ממש. וע"ז נאמר ומספר את רובע ישראל כי מלת ומספר היא בגי' שכינה עם המלה ועליה דרשו בזהר עיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים והיא את רובע ישראל ר"ל אצל ד' מדות תחתונות של זעיר דאינון תנה"י שמלכות נכלל בו בסוד עטרה בלבד:

פרק נה אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים דע כי בעת הלידה שיצא זעיר מלובן ומזוכך לאויר העולם יצאו מחוץ למחנה שירי הדינים ומותריהן שהם הפסולת והתמצית בסוד דם נדה שהובדל כאן בחדרי הבטן מן הז' נקודות (נשברות) [השבורות] כשנחשוב יסוד לשנים או שיהיה הדעת נמנה עמהן שכנגדן כתיב וטמאה ז' ימים ואם נקבה תלד שלפי הסוד הזה שאנו בבאורו היא גזרה קיימת ואם יהיה היובל אז צריך לברר עוד מן השבעה מלכיות שישנן א' א' בז' נקודות אלה והדעת מחשיב בהדייהו לא' מן הדרכים שפירשנו למעלה בפרק י"ט. ועם שבעה נקודות שבנקודה אחרונה שהיא עצמה מלכות כלה דייק קרא דכתיב וטמאה שבועים. אבל בג' ראשונות דידה אין רע והוצרכה הויות נוקבא ליטול אבל המלכיות של מעלה בז' ספירות זעיר כדי שהוא ימשול בה ולא יהיו שתי רשויות ח"ו אין הנקיבה מצטיירת אלא מחזה זעיר ולמטה ולפי דרכינו למדנו שיש כאן י"ז מלכיות כחושבן זעיר של הויה דאתמר בהו כל

ישראל בני מלכים הם. ז' בספירות זעיר ועשר בקומת נוקביה ובשבילן דרשו בתיקונים י"ז דרגן לנשמות ישראל ואלו הן מלכים צדיקים נביאים חוזים מארי תורה גבורים חסידים עד כאן מזעיר וכן מנוקביה הרי י"ד. יתירה עליהן נוקביה מג' עליונות דידה דאינון נבונים חכמים ראשי אלפי ישראל ואלה הג' יתרות המושפעות ממנה מכוונות אל הבאות מחג"ת של זעיר ושבע דידה לארבע דידיה שכנגדן כתיב יוסף בן י"ז שנה היה רועה בסוד ויתן אותם אלקים ברקיע השמים שהוא יסוד צנור הנשמות וכתיב ויחי יעקב בארץ מצרים י"ז שנה שבהם פרו וישרצו עד שראה ס' רבוא מיוצאי חלציו היא הדבר שהובטח בבאר שבע אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם אותך דוקא שתהיינה עיניו רואות הוא שאמר יוסף למען עשה כיום הזה להחיות עם רב. ועוד עם רב בגי' י"ב הויות אשרי העם שככה לו. ובשיר השירים רבה אמרו שראה ס' רבוא בני תורה אפשר דשומרי תורה קאמרי שלא היה שם א' בהם

יוצא מן כלל מטה שלימה בגי' נפש כי הושלמה לו לזקן סוד הנפש לבית יעקב על מלאת עיין בזהר פ' ויחי דף רי"ו ב' דלא איכפלי קראי ותנאי לאינון י"ז שנה לספר לנו תנחומים אלה לצערו של זקן ומהתענג ומרוך כי אם ללמוד על הסוד הגדול הזה שהיה תמיד לזכרון בין עיניו של יעקב אבינו והאל ית' הקים עצת עבדו והוא רואה ושמח ולפי מה שהונח בפשיטות בזהר פ' ויצא דף קנ"ג ב' כי בנימין הצדיק לא שמש ערסיה עד דאתא ואשתכח יוסף וברדת אבותינו מצרימה היו לו י' בנים צריך לומר שהתחילה הברכה בבית יעקב לפרות ולרבות שלא כדרך טבע משחזר בנימין אצל אביו ודכוותיה ברך יי' את בית עובד אדום ואף יוכבד שנולדה בין החומות בכלל ברכה זו כי משעה שננער הזקן לרדת מצרים בטלה גזרת הרעב וסרה הקושיה הקדומה איך היה לוי משמש מיטתו בשני רעבון אע"פ שתרצנו במקום אחר כי כיון שהותר לחשוכי בנים הותר ללוי ג"כ שהיה מארי אלפן ויודע שלא הושלמה המצוה

אלא בזכר ונקבה ועדיין קשה מה שזכר הזוהר שם ופשוט במדרשים מחקירת יוסף ותשובת בנימין על קריאת השמות לי' בניו שהיה זה בירידה ראשונה לפיכך אפשר לפרש בא' מג' דרכים אחרים א' כי בנימין הצדיק בימי אבלו של אביו משתי מצות שנתחייב באשתו קיים א' זו פריה ורביה ובטל א' זו מצות עונה, ב' כי משנצנצה רוח הקודש ביעקב וירא כי יש שבר במצרים חשיב כאלו הקל אבלו מעט ואז התחיל בנימין לפקוד את נוהו, ג' כי גם קודם לכן משיצא יוסף מבית האסירים ועלה לגדולה מזליה דיעקב חזי והקל אבלו והוא דקדוק לשון הזהר כד אתא יוסף ומשתכח כי החבוש בבית כלא עם יושבי חשך הוא ככלי אובד ובצאתו בא ונמצא בין בני גילו דאלו בהתודע יוסף אל אחיו לא שייך למימר ביה כיון דאתא יוסף ונכון הוא גם מה שכתוב שם דף קנ"ח ב' כל זמן דרחל לא מתעברא מבנימין אתעכב תמן לאו למימרא שיצאה מעוברת שהרי ישב בסכות י"ח חדש ומשם לשכם ומשם לבית אל קודם שנולד

בנימין אלא כל זמן שצפו שלא הגיע פרקו של בנימין קאמר הדרן לשמעתין צא חשוב י"ז פעמים דו"ד שהוא בסוד מלכות בכל מקום הרי הן בגי' רחל אמהון דכלהו וכן מדוד עד יאשיהו י"ז מלכים הוו שירמיהו החזיר בימיו עשרת השבטים פי' מקצת מכל שבט ומלך עליהם והואיל ולא אקרי קהל כי אם ביושבי הארץ כדאיתא במסכת הוריות שפיר הוי יאשיהו מלך על כל ישראל אלא שבסוף גנז את ארון הברית וסיהרא הוי זמין לאסתמרו נהורא ובשמחת הקהל בדברי הימים הרים חזקיהו המלך שבעה אלפים צאן והשרים הרימו י' אלפים צאן [בסוד צאן] אדם שאמר יחזקאל ועוד מנת המלך אלף פרים ומנת השרים אלף פרים והרמז לאבא ואמא וכלן שלמים:

פרק נו היניקה היא כ"ד חדשים כי אחרי שנדחה הפסולת הבלתי מקבל תקון הנה כשם שדם המניקת הראוי להיות שופע משיורי הלידה ולהתהפך לנדות אדרבא כלו נמתק ומתהפך לחלב כי על כן אין משגיחין בוסתות כל אותו זמן כך הדינין של הי"מ דזעיר צריכים לארץ כי נשארו בה מקוריהם ונתבררו ביניקה ונמתקו ונעשו חלב והטעם לכל הזמן הזה הוא כי סוד שבזעיר אשר אמרנו שיצא הכלי שלו לאויר העולם והניח האורות למעלה הנה הוא צריך למתק בח' חדשים להיותו כלול מי' וצריך לברר אותו בעצם ראשונה וגם דרך פרט מכתר ועד נצח שלו וכן אתה אומר ביסוד ומלכות דזעיר הנה כי כן הוד וז' עליונות שלו הן ח' וכן יסוד וז' עליונות שלו ח' מלכות וז' עליונות שלה ח' הרי כ"ד ואולם הוד נתברר לעצמו וליסוד ולמלכות שבו וגם לענפיו שביסוד ומלכות לפיכך יספיקו ליסוד ז' והוא וכשנתברר לעצמו ולמלכות שבו וגם ליסוד שבמלכות דיה למלכות בברור ז' והיא זהו לרבנן אבל לר' יהודה דקסבר שאין

היניקה אלא י"ח חדש די לו לזעיר המתוק לג' מדות אחרונות שלו הי"מ מבינה שלהם ולמטה שהם חמשה והיא בכל א' מהם על הדרך שבארנו וכי תימא בין למר ובין למר כשם שהוד נמתק בכאן לעצמו לענפיו שביסוד ומלכות ושניהם כמו בברור א' סגי להו למה זה ברור המדות העליונות שכבר נשלם עד נצח והוא בכלל לא הספיק לענפיהן ג"כ אשר בהי"מ יש לומר עיבור לחוד יניקה לחוד עוד ידוע כי כשנולד זעיר אבריו קטנים ואין לו מוחין כי חב"ד שלו הן בהארה בלבד ואח"כ אימא בסוד היניקה ממתחת גופו ואבריו בזמן כ"ד חדשים שהן בסוד נ"ה דידה כל א' כלול מחברו הרי ט' וחג"ת דידה גם הם בסוד דדים במקום בינה כלולים זה מזה הרי י"ח עד כאן לר' יהודה דסבר שאין החלב מוריד לזעיר הארת מוחין דידה אבל לרבנן מוריד לו ג"כ הארה מחכמה ובינה דידה שהן בסוד נקודות ויש לו לזעיר כיוצא בהן אך לא מדעת דידה שהוא עצמו הארה בכל מקום ועדיין לא האירה בזעיר כלל אלמא חכמה ובינה

כלולן תלת שהן שרש לג' קוים הרי כאן ו' עודפין על הראשונים וצרופן יחד כ"ד חדש. ועם זה הדינין שהיו בהי"ס דזעיר נמתקו בחלב שהניקה אמא אותם ומח עצמותיהם ישוקה. שהרי נתפשטו כל אחד בפני עצמו ומוסיפים כח לגדול האברים ולעשות מלאכתם וכשם שהולד אינו הולך ולא עומד על רגליו עד שינק זמן מספיק כך למעלה בנצח והוד כי לא שלם ברור ההוד עד היניקה ונצח כשהוא לבדו אע"פ שאינו פגום אין לו פעולה מושלמת אך נצח ישראל לא ישקר כי אין הדינים נאחזים בנצח זעיר אלא בהוד בלבד משא"כ בנוקביה כי רגלי שתיהן יורדות מות אלו נצח והוד דידה. אבל בזעיר נאמר והודי נהפך עלי למשחית הוא לבדו ולא הנצח. כי הקליפה אחוזה בהוד שיונקת בחוץ מכחו והשפעתו לא זולת הרחק מאד מאד ממחנה שכינה והיא מעכבת על הנצח שלא יפעול בכח החסד כראוי לו. ועל סוד זה הוצרכו משה ואהרן שניהם בעצירת מגפה אחת כנגד נצח והוד ופנחס בשניה כנגד יסוד ודוד בשלישית

כנגד מלכות ויש מקום עיון בדרוש הצליעה לכף ירך יעקב דזימנין מוכח בזוהר שהיה בנצח ופירשו בה דהיינו נצח זעיר אבל הוד שלו לא נפגם דהא יהושע אתנבי מהודו של משה וזמנין משמע שהפגם היה בהוד. ואמרו שהכוונה בהוד נוקביה כי היא היותה עמו אחור באחור הוד דידה כנגד נצח שלו ואין מזה סתירה למה שאמרנו תחלה כי הם אמרו שהפגם בעצם היה בהוד דנוקביה שכל המדה נפגמה והיא גרמה התמוטטות קצת לפרק התחתון של נצח זעיר כי הוא לבדו מכוון ליסוד דידה דאלו הפרק האמצעי מכוון לחסד דידה שכל גובה קומתה אינו אלא בשעור נה"י דזעיר וכיון שנפגם כל ההוד שלה גם נצח שלה ירד עמה אך בשביל ההתמוטטות לפרק התחתון בלבד לנצח זעיר אפילו אותו הנצח לא ישקר לגופיה תדע דכתיב והוא צולע על ירכו כד"א ויקח אחת מצלעותיו אלמא כמה שהוא נשען על ירכו דא נוקביה בה היה הפגם לא זולתו מ"מ כיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי אסור גיד הנשה נוהג

בשתיהן: פרק נז ברכות שדים המניקות החלב הן בסוד ויעבר ה' דאינון ע"ב רי"ו כ"ו באופן זה ע"ב מימינה של בינה רי"ו משמאלה יהו"ה באמצע מספר הכל כמניין שד"י לשון שדים וכן קס"א קנ"א וב' כוללים או קס"א קמ"ג ועשר אותיות. או קנ"א קמ"ג ועשרים אותיות כל זוג מהם עולה שד"י וכן שם אלקים נחלקהו אל מימינא מי משמאלא ה' באמצע בסוד אלד"ד א' ומיד"ד א' וכשאמא מניקה לזו"ן נקרא אל שד"י ע"ש השדים שהם בקו האמצע שלה לפי' יצדק אליה השם הזה בדעת ת"ת ויסוד דידה והחלב הוא בסוד שם אהיה שבבינה שיש בו ד' אותיות מלואו י' אלף הה יוד הה ומלוי מלואו כ"ה אלף למד פא הה הה יוד ואו דלת הה הה כלם יחד כמנין חלב עם המלה של אהיה ואל תתמה על האלף שבאמצע הווין במלוי המלוי אע"פ ששאר השם בההין כי אף בשם ב"ן לפעמים נוסיף עליו ג' אלפין כגון זו בסוד חיה בכלל בהמה יתבאר במקומו והרמז לחלב האשה היולדת נקבה שהוא בטבעו קל או באופן אחר א אה אהי אהי"ה עולה במספר דם

תסיר ד' אותיות בלבד של אהיה לא מספרן רק הן עצמן א' אחת נשאר כמניין חלב הרי מהדם נעשה חלב והוא של יולדת זכר שחלבה כבד וזהו כבדו שרושם הפשוט נשאר עמו ועוד שהראשון בלתי מושלם אלא עם כולל א' או עם ב' כוללין כי רוב המלואין של ההין גם הווין שבהם הם ב' ווין בלבד ואפשר לדרוש אלו השנים שזכרנו בזה לחלב קל שכנגדן ב' אחרים לחלב כבד כשיהיו מלואי אהיה ומלואי מלואיו א' ביו"ד תוך הה"א ובאמצע הווי"ן והאחר כאן וכאן באלף ותהיינה האותיות ממש כזה וכזה מ"א וזהו כבדן להוסיף אות לכולל בכל א' מהם והכוונה כי שם אהי"ה שבאמא משפיע ומאיר לזעיר ונותן לו חיות וכח להגדילו לתקנו ולבררו הוא ונוקביה בהדיא בסוד ד"ו פרצופין אוכל מתוך פסולת כמו החלב לולד וכתיב או מי ישום אלם כי מי שהיא אמא נותנת שימה וקיום והעמדה לולד הנוצר במעיה אשר בצאתו מרחם אמו איננו מדבר כלל והיא משפעת לו בקטנות שהוא אלם בגימ' מ"ה כ"ו וכן מ"ה

היינו מם הא בגי' אלקים דאיהו אלם י"ה זעיר נכלל באבא ואמא בבחינה זו שאינו מתנהג מדעת עצמו גם אהי"ה מרובע עולה דם וממנו נעשה החלב כיצד יש באותיות אהיה ב' ההין נדרוש את שתיהן בצורת ד"י הרי כ"ח הוסף עליהם אי של אהי"ה והכולל הרי חלב קל או תרין ההין בצורת ד"ו ועם יו"ד במלואה הרי ב"פ עשרים שהם חלב כבד דלא מבעי' שאין צריך לכולל כאן אלא שעדיין יש האלף העודפת על מספר חלב שהיא מקורו ומעינו עוד בסי' אות ה' של אלהים שבסימן עליון יש לה ב' צורות והסי' דודי מספרן כ"ד וג' מלואן מספרן י"ו צרוף הב' חלב והוא קל בטבעו שלא הושלם אלא עם המלואין ויש כיוצא בו כבד שאינו צריך לשום מלוי והוא כשנצייר ה' אחת בג' ווין הרי י"ח והאחרת ב' ווין ויוד הרי כ"ב צרופן חלב עוד במלואין עצמן יש קל וכבד כי הנה ה' בג' מלואין מספרן אל וכשנחשב עמהן מספר ה' הרי ל"ו וד' אותיות אהי"ה שהן ג"כ במקום הזה ה' פשוטה ואותיות יה"א של

מלואיה נוטריקון שלהן יהו"ה הוא אלקים דמזמור לתודה הרי חלב והוא כבד למה שיש כנגדו קל ממנו כשנקח תחלה אל ושש אותיות וג' מלואין שיש בזה רבוי כוללים. והנה מן הה' שבאמצע שם אלקים יעלה החלב לד"ד ימין שהוא א"ל ולד"ד שמאל שהוא מ"י כשם שמן הה' יצורף מנין חלב בהרבה פנים וידוע שהזכר גובר מצד ימין והנקב' בשמאל לפי' החלב הכבד עיקרו בדד הימיני והקל בשמאלו וכשאין אמא מניקה לבנים אז נקרא אל עליון שהיא מתעלת מעליהם וקס"א שבה עם האותיות והכולל הרי קס"ו כמנין עליון עוד יש בבינה שם ס"ג שבו ג' יוד"ן ואלף בגימ' א"ל ורבוע קס"ו כמנין עליון הרי אל עליון ונמצאו ב' התוארים יחדיו במקום א' בתחלת העמידה מה כתיב בתריה גומל חסדים מלשון אחרי אשר גמלנו שהשפיעה עליון מן החסדים במספיק ובפירוש התפלה יתבאר יותר: